עריכת הדף "משנה ברורה/אורח חיים/תרסט"

{{ניווט כללי עליון}}
{{מרכז|'''סימן תרסט'''{{ש}}סדר ליל שמחת תורה}}


'''מה''' שנוהגין באיזה מקומות שאחר מנחה של יו"ט ראשון קובעין עצמן לשתות עד מעריב ולפעמים נמשך ד"ז עד שעה ויותר בלילה, שלא כדין הוא מפני כמה טעמים: א) דקי"ל ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/צט|סימן צ"ט]] דאם שתה יין כדי רביעית אל יתפלל אף שיכול לדבר עדיין בפני המלך וה"ה אם שתה שאר משקין המשכרין עי"ש בסק"א ואפילו אם שותה שאר משקין שאין משכרין כיון שהגיע ספק חשיכה חל עליו חובת קידוש ואסור לטעום עד שיקדש ואפילו לאחר קידוש הלא מעוכב לאכול מחמת קריאת שמע של ערבית ואינו מותר רק טעימה בעלמא דהוא מיני פירות או פת כביצה ולא יותר. אכן יש לחפש עליהם זכות דרבים מדכרי אהדדי ולא יבואו לשכוח תפלת ערבית אבל עכ"פ יש ליזהר שלא לשתות אז משקה המשכר ומבואר הכל לעיל בסימן צ"ט [[משנה ברורה/אורח חיים/צט#א|ס"ק א']] וב':


'''<big>{{עוגן|סעיף א|א}}</big>''' ({{עוגן1|א}}) '''עד סוף.''' ומי שקורא פרשה זו נקרא חתן תורה ונהגו למכור פרשה זו ופרשה בראשית וקונים בדמים מרובים {{שהצ|א}} וראוי להדר אם באפשר שיהיו הקונים מוכתרים בתורה או עכ"פ מגדולי הקהל:

({{עוגן1|ב}}) '''ובשני בראשית.''' מי שקורא פרשה זו נקרא חתן בראשית {{שהצ|ב}} ואף מי שעלה כבר בפרשה וזאת הברכה יכול לעלות לחתן תורה או לחתן בראשית אבל חתן תורה לא יקרא פרשת חתן בראשית והטעם כיון דליכא הפסק ביניהם {{שהצ|ג}} שייך פגם לס"ת הראשונה שיאמרו פסולה היתה ולכן קורא מיד בשניה וכ"ז באותה בהכ"נ אבל מי שקרא חתן תורה בבהכ"נ זו ודאי שמותר לקרות חתן בראשית בבהכ"נ אחרת. וכתב במהרי"ל שכהן או לוי יכול להיות חתן תורה או חתן בראשית:

({{עוגן1|ג}}) '''לעשות.''' ומניחין ס"ת השלישית אצלה ואומרים חצי קדיש:

({{עוגן1|ד}}) '''שמחת תורה.''' כתב הא"ר שבשמחת תורה לילה ויום יש להרבות בנרות בבהכ"נ לכבוד התורה שמוציאין. כתבו הפוסקים שבליל שמחת תורה יקרא הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום שעתה הוא זמנה:

({{עוגן1|ה}}) '''ששמחין.''' ולכבוד התורה {{שהצ|ד}} מותר {{שהצ|ה}} לרקד ביו"ט אבל לגמר מוגמר [דהיינו לפזר מיני בשמים על הגחלים] אסור וכ"ש דאסור {{שהצ|ו}} להבעיר פילווע"ר להשמיע קול לשמחה ומ"מ מותר לקבוע פילווע"ר בנר {{שהצ|ז}} בעיו"ט קודם הדלקת הנר אע"פ שגורם לבסוף שהנר נכבה עי"ז:

({{עוגן1|ו}}) '''לגמרה של תורה.''' כדאיתא במדרש שיר השירים {{שהצ|ח}} וה"ה לגמר מצוה.

כתב ה[[אליה רבה/{{כאן}}|א"ר]] מבואר מהפוסקים דיש לשמוח לרבים בכל מה דאפשר בשמחה של מצוה ודלא כיש שמכין ודוחין אלו לאלו עד שהשמחה נהפך לתוגה ח"ו גם מתוך כך מונעין משמחה של מצוה ולכן יש לגעור בהן עכ"ל, גם [[שו"ת מהרי"ק/ט|מהרי"ק בשורש ט']] האריך מאוד שלא לבטל שום מנהג שנהגו לכבוד שמחת התורה ע"ש, ולכן רעה עושין בהרבה מקומות במה שביטלו מקרוב שלא לעשות משתה ושמחה בשמחת תורה אף גם ששמחין בשארי ימים וכל ימיהם כחגים ובעו"ה ביזוי כבוד התורה גרם זה שהתורה מונחת בקרן זוית ואין דורש ואין מבקש ומי יתן ישיב וירחם שבר ב"י ב"ב [בכורי יעקב]:

({{עוגן1|ז}}) '''ונוהגין וכו' נודרים נדבות.''' ובימינו המנהג שכל העולים נודרים נדבות צרכי בהמ"ד ולהחזיק לומדי תורה:

({{עוגן1|ח}}) '''וקוראים לאחרים {{עוגן|קלז.}}וכו'.''' וגם אבל בתוך י"ב חודש {{שהצ|ט}} יכול לאכול על סעודת משתה זו:

({{עוגן1|ט}}) '''כל ס"ת שבהיכל.''' אם יש בבהכ"נ זה רק ס"ת מועטים אין להביא ס"ת מבהכ"נ אחרת ויש מי שמתיר כי אף שבכל השנה אין להביא ס"ת דרך ארעי רק לקביעות אבל בש"ת אפילו דרך ארעי שרי [לדוד אמת]:

({{עוגן1|י}}) '''נהגו להקיף.''' יש מקיפין ג"פ ויש ז' פעמים כמו בהו"ר וכל מקום לפי מנהגו [אחרונים]:

({{עוגן1|יא}}) '''משום שמחה.''' כתב מהרי"ק בשם רב האי גאון {{ממ|ב[[שו"ת מהרי"ק/ט|שורש ט']]}} יום זה רגילים אצלנו לרקד בו אפילו כמה זקנים בשעה שאומרים קילוסים לתורה וכו' {{שהצ|י}} ולכן יש להתאמץ בזה לרקד ולזמר לכבוד התורה כמו שכתוב גבי דוד המלך ע"ה מפזז ומכרכר בכל עוז לפני ד' וכ"כ משם האר"י ז"ל והעידו על האר"י ז"ל שאמר שהמעלה העליונה שהשיג באה לו ע"י שהיה משמח בכל עוז בשמחה של מצוה וגם על הגר"א ז"ל כתבו שהיה מרקד לפני הס"ת בכל כחו:

({{עוגן1|יב}}) '''להרבות הקרואים.''' משום כבוד התורה ועוד כדי שיזכו כולם בשמחת התורה. ונוהגין לקרות שנים בפ"א או כהן עם כל הכהנים ולוי עם כל הלוים ויש מפקפקין ע"ז וא"ר מיישב המנהג ומ"מ {{שהצ|יא}} נכון הדבר לכתחלה שאחד יברך והשאר יכונו לצאת בברכתו או שאחד יברך לפניה ויוציא חבירו ואחד יברך לאחריה ויוציא חבירו וה"ה כשקורין גדול עם כל הנערים הגדול יברך והנערים ישמעו ויצאו בברכתו כתב הח"א נכון הדבר שיבחרו עשרה אנשים שישמעו בברכת התורה ויענו אמן כי נוהגים קלות גדול שאין עשרה ששומעים בקריאת התורה:

({{עוגן1|יג}}) '''הרבה פעמים.''' עד מעונה אלקי קדם אבל משם והלאה אין כופלין ששם מתחילין לקרות לחתן תורה [לבוש] והמנהג שקודם שקורין חתן תורה קורין לכל הנערים כדי לחנכם במצות קה"ת מולדן אמר עד מעונה וכ"כ מהרי"ל:

({{עוגן1|יד}}) '''וקורין להם פרשת המלאך הגואל.''' בלבוש כתב שמברכין אותם ע"פ פסוק המלאך הגואל וכתב בא"ר דמברכים אותם קודם ברכה אחרונה שלהם וכן המנהג:

({{עוגן1|טו}}) '''הנדרים שבתורה.''' הם {{שהצ|יב}} הפרשיות שרגילין למוכרן בכל השנה בפני עצמן ונודרין עליהן כגון פרשת ויתן לך פרשת המלאך פרשת ויכולו פרשת יברכך פרשת מה טובו שאלו נקראו נדרים וכ"מ ב[[מגן אברהם/אורח חיים/רפב|מ"א סי' רפ"ב]] ובימינו המנהג לקרות ג' גברי בפרשת וזאת הברכה וצריכין לומר קדיש אחר הקריאה ואין סומכין על הקדיש שאחר עלינו משום דהוי הפסק [דה"ח]:

({{עוגן1|טז}}) '''אף על קטן.''' אף דכתבנו לעיל ב[[#א|סק"א]] דראוי שיהיה המסיים מוכתר בתורה או עכ"פ אחד מחשובי הקהל אבל מעיקר הדין גם קטן יכול לסיים. ועיין לעיל ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/רפב#ג|סימן רפ"ב ס"ג]] ובברכי יוסף [[ברכי יוסף/אורח חיים/רפב|שם]]:

({{עוגן1|יז}}) '''שתים.''' ואין נוהגין לעלות לדוכן מפני דשכיחי שכרות [לבוש] וב[[אליה רבה/{{כאן}}|אליה רבה]] כתב שבפראג נוהגין לעלות במוסף ויש עולין בשחרית וכל מקום לפי מנהגו ויזהרו שלא ישתו:

{{ניווט כללי תחתון}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:משנה ברורה]]