עריכת הדף "משנה ברורה/אורח חיים/תקלט"

{{ניווט כללי עליון}}
{{מרכז|'''סימן תקלט'''{{ש}}דיני הסחורה בחול המועד}}
({{עוגן1|א}}) '''סחורה אסורה.''' מפני {{שהצ|א}} הטורח:

({{עוגן1|ב}}) '''על מנת שיתנו לו וכו'.''' אפילו לא התנה שיתנו לו במועד ועיין בבה"ל דאפילו אינו צריך לילך למקום אחר לתבוע שהם באותה העיר ג"כ אסור דמה שמקבל הסחורה מהם הוא ענין מקח וממכר ונקט לילך משום {{עוגן|י.}}סיפא דאם אינם מצויים לו אח"כ מותר לילך אחריהם אפילו בעיר אחרת:

({{עוגן1|ג}}) '''אינם מצויים וכו'.''' וה"ה {{שהצ|ב}} אם מטעם אחר יוכל לבא לידי הפסד אם לא יתבע עכשיו:

({{עוגן1|ד}}) '''דה"ל דבר האבד.''' ודוקא {{שהצ|ג}} אם לא כיון לכתחלה זמן קבלת הסחורה במועד:

({{עוגן1|ה}}) '''ריוח מרובה וכו'.''' הטעם דאף דמשום ריוח מרובה בלבד אין להתיר [אא"כ הוא {{שהצ|ד}} בודאי אינו מצוי תמיד לאחר המועד כבס"ה] הכא דבלא"ה יש פוסקים שמתירין למכור בצנעא {{שהצ|ה}} סמכינן עלייהו היכא דנזדמן לו ריוח מרובה {{שהצ|ו}} ומ"מ צריך להוציא מהן קצת לשמחת יו"ט:

({{עוגן1|ו}}) '''למכור בצנעא.''' וה"ה {{שהצ|ז}} לקנות ודוקא לענין מכירה וקניה דלאו מלאכה היא אבל בדבר שהוא משום מלאכה אין חילוק לכו"ע בין צנעא לפרהסיא:

({{עוגן1|ז}}) '''מותר לתובעו.''' היינו אפילו לילך {{שהצ|ח}} לעיר אחרת ולתובעם שם {{שהצ|ט}} ואפילו אם יכול למצאם שם אחר המועד ג"כ דגביית חוב בעלמא אין זה בכלל סחורה:

({{עוגן1|ח}}) '''לגבות מעותיו.''' ואפילו למיקם עמם {{שהצ|י}} בדינא ודיינא שרי:

({{עוגן1|ט}}) '''ואין צריך לומר שמותר וכו'.''' דשם אפילו לקבל סחורה ממנו כההיא דסעיף א' ג"כ שרי מפני שהוא כמציל מידו וכמבואר בס"ח:

({{עוגן1|י}}) '''יש מי שאוסר.''' טעמו דכל משא ומתן של סחורה בין בסוף כההיא דס"א ובין בתחלה כההיא דסעיף זה אסור:

({{עוגן1|יא}}) '''ולי נראה וכו'.''' והנה אף שהב"ח הסכים מדינא לסברא הראשונה מ"מ כהיום שאנו רואין שהחובות מתקלקלין נוהגין לתבוע בדין אף בעד פרקמטיא בחוה"מ דחשבינן לדבר האבד [אחרונים]:

({{עוגן1|יב}}) '''לקבול במשפט בשביל חובותיו המותרים וכו'.''' ר"ל דחובות {{שהצ|יא}} המותרים לתבוע בחוה"מ כמבואר בסעיפין הקודמין [ותבעו לישראל {{שהצ|יב}} בדין ישראל קודם המועד ולא ענהו] מותר לקבול בחוה"מ אף לפני ערכאות של עכו"מ {{שהצ|יג}} ומ"מ נראה דהיינו דוקא לקבול בע"פ אבל לכתוב משום זה אסור אם לא דהוא {{שהצ|יד}} דבר האבד ואם צריך להמעות להוציא אותם על יו"ט אפשר דמותר לכתוב ע"י עכו"מ:

({{עוגן1|יג}}) '''וכן מותר לעשות זקיפה וכו'.''' בנ"י מבואר דזה קאי על עכו"מ {{שהצ|טו}} ור"ל דאפילו אם נחמיר {{שהצ|טז}} בישראל שלא לתבוע חובותיו במועד דהרי יכול לתבוע אחר המועד בעכו"מ ודאי מותר לתבוע ולעשות זקיפה דאצלו בודאי בכלל דבר האבד הוא:

({{עוגן1|יד}}) '''כדי להבטיחן.''' ר"ל שע"י הזקיפה יהיו חובותיו בטוחין:

({{עוגן1|טו}}) '''אבל אם לא יפסיד וכו'.''' היינו אף שהוא סבור עתה להרויח הרבה {{שהצ|יז}} דהעברת ריוח לא {{עוגן|י:}}מקרי פסידא:

({{עוגן1|טז}}) '''ויוציא יותר וכו'.''' כל מקום שנזכר לשון זה {{שהצ|יח}} א"צ להוציא כל הריוח ודי במקצתו:

({{עוגן1|יז}}) '''מותר למכור.''' ומ"מ יהיה {{שהצ|יט}} החנות סגורה ופותחה במקצת כשבא הקונה ליקח:

({{עוגן1|יח}}) '''אם הוא דבר שאינו מצוי וכו'.''' פי' דאף דנתבאר בסעיף הקודם דלא מקרי דבר האבד אא"כ כשאם לא ימכור עתה יפסיד מהקרן אבל בשביל ריוח לבד אינו מותר אא"כ יוציא עי"ז יותר לשמחת יו"ט כ"ז בריוח המצוי שאפשר לו למכור סחורתו אחר המועד ג"כ אבל בריוח שאינו מצוי תמיד כמו שמפרש בשביל זה גופא ג"כ התירו לו דכדבר האבד דמיא:

({{עוגן1|יט}}) '''וה"ה לירידים הקבועים וכו'.''' וכן {{שהצ|כ}} יומא דשוקא הנקרא קרסנ"י טאר"ג שהוא דבר דלא שכיח ובא מזמן לזמן ואפשר דה"ה כשחל שבוע שלפני פסחם בחוה"מ וידוע דאז קונים הרבה חשיב כיומא דשוקא דלא שכיח [ח"א]:

({{עוגן1|כ}}) '''ואפילו מעיר לעיר וכו'.''' עיין [[ביאור הלכה/{{כאן}}#|בה"ל]]:

({{עוגן1|כא}}) '''אינו מותר למכור ולקנות וכו'.''' אם לא שע"י הריוח יוציא יותר לשמחת יו"ט וכנ"ל בס"ד:

({{עוגן1|כב}}) '''ימכר ביום השוק שלאחר המועד.''' ודוקא {{שהצ|כא}} כשמשער בודאי שעכ"פ לא יפסיד אז מהקרן:

({{עוגן1|כג}}) '''ותגר שקונה וכו'.''' דאם ימכור היום יחזור ויקנה מחדש וימכור ביום השני ואם ימנע מלקנות ולמכור היום יפסיד בודאי הריוח {{שהצ|כב}} ועיין ב[[מגן אברהם/{{כאן}}#|מ"א]] שהעלה דאעפ"כ אינו מותר למכור רק בביתו ולא לישב בחנות בפרסום:

({{עוגן1|כד}}) '''מציאה אסור וכו'.''' אף שלא ימצא אותם לאחר המועד {{שהצ|כג}} ולא דמי לשיירא שאינה מצויה דשרינן לעיל מקח וממכר משום רוחא דשאני מו"מ דחיי אדם ופרנסתו תלוי בזה ודעתם ע"ז תמיד הלכך חשיב פסידא משא"כ במציאה דהוא רק {{עוגן|יא.}}רוחא בעלמא:

({{עוגן1|כה}}) '''שיהא קנוי לו.''' ר"ל אחר ח' ימים:

({{עוגן1|כו}}) '''יש מתירין.''' שאין זה פרקמטיא אלא הלואה ועיקר הקניה יהיה אחר ח' ימים [הג"א]:

({{עוגן1|כז}}) '''ויש אוסרין.''' שאם אתה מתיר לעשות כן {{שהצ|כד}} יתירו כל מו"מ שבעולם ויערימו שלא יהיה המקח חל אלא אחר המועד ובתוך המועד יהיה הלואה ולדינא בודאי טוב להחמיר כהיש אוסרין {{שהצ|כה}} ומ"מ אין למחות ביד המיקל וסומך על דעה ראשונה מאחר שבאמת אין כונתו להערים:

({{עוגן1|כח}}) '''מותר לקבלו ממנו.''' דהוא בכלל דבר האבד אם לא יקבל עכשיו:

({{עוגן1|כט}}) '''לא ימצא כמו שמוצא עתה.''' ר"ל שלא ימצא כ"כ בזול כמו שמוצא עתה [ב"י]:

({{עוגן1|ל}}) '''ולתקן החבית וכו'.''' אע"ג דתקון החבית הוי מלאכה גמורה מ"מ כיון דמותר לקנות מותר ג"כ לתקן הכלים הצריכים לזה:

({{עוגן1|לא}}) '''אבל יותר מכדי צורך שתייתו.''' פי' {{שהצ|כו}} לכל השנה ולכן לא יקנה דהא יהיה ביכולתו לקנות לשנה הבאה בעת הבצירה לצורך שתייתו {{שהצ|כז}} וא"כ מוכח שקונה כדי להרויח והוי כשאר סחורה דאסור לקנות ולמכור בחוה"מ כדי להרויח וכנ"ל בס"ד:

({{עוגן1|לב}}) '''ואם הוא דבר שאינו מצוי וכו'.''' ר"ל שקניית היין {{שהצ|כח}} לא יהיה מצוי אחר המועד כלל להרויח בו ולכן שרי אפילו לקנות כדי להרויח דהוא דומיא דשיירא וירידים המבואר בסעיף ה' אבל כשימצא רק שיהיה יותר ביוקר ולא יוכל להרויח בו כ"כ אסור {{שהצ|כט}} ויש מן האחרונים שסוברין דהיכא שנזדמן לו קניית היין בזול מאד והוא ריוח מרובה שאחר המועד אין מצוי כלל ריוח כזה מותר דהוא דומיא דשיירא הנ"ל ועיין [[ביאור הלכה/{{כאן}}#|בה"ל]]:

({{עוגן1|לג}}) '''מוכרי תבלין או ירק וכו'.''' והאחרונים {{שהצ|ל}} הסכימו דה"ה מוכרי בשמים דאף שהוא דבר המתקיים כיון שהוא ניכר דהוא לצורך המועד {{שהצ|לא}} וא"כ כיון שפותחין לצורך ישראל אפילו בא נכרי לקנות מותר למכור לו:

({{עוגן1|לד}}) '''מוכרי פירות וכו'.''' דאלו דברים המתקיימים לאחר המועד ואין ניכר שהוא לצורך המועד {{שהצ|לב}} ואתו למיחשדיה שלוקחן לצורך חול ולכן בעי צנעא {{שהצ|לג}} וכתבו הפוסקים דדוקא מוכרים הקבועים שאומנתם בכך כל השנה בעי צנעא אבל בע"ה המוכר לצורך המועד לא בעי צנעא:

({{עוגן1|לה}}) '''או למבוי.''' ר"ל שאינו מפולש {{שהצ|לד}} דאלו מפולש הוא בכלל ר"ה:

({{עוגן1|לו}}) '''ונועל אחת.''' ודוקא בזה {{שהצ|לה}} אבל שאר דברים אפילו יושב בפתח החנות והחנות סגורה והדלת פתוחה אסור:

({{עוגן1|לז}}) '''של חג הסוכות.''' זהו לענין לעטר השוק בפירות דא"צ רק בעיו"ט האחרון של חג ומשום כבוד שמ"ע דהוא רגל בפ"ע משא"כ בעיו"ט האחרון של פסח דאין בו מצוה לעטר {{שהצ|לו}} אבל לענין למכור בפרהסיא אף בעיו"ט האחרון של פסח שרי מפני כבוד יו"ט:

({{עוגן1|לח}}) '''ומותר וכו'.''' דלא נימא כיון דאנו בקיאין בקביעא דירחא הו"ל כחול ומכין מחוה"מ לצורך חול דאסור קמ"ל דשרי כי היכי דלא יזלזלו בו:

({{עוגן1|לט}}) '''לקנות וכו'.''' עיין בחידושי רע"א דאפילו לעשות מלאכה גמורה {{עוגן|יא:}}כגון לבשל לצורך יו"ט שני ג"כ שרי:

({{עוגן1|מ}}) '''אין לוקחין וכו'.''' ומן העכו"מ י"א {{שהצ|לז}} דמותר לקנות בתים ושדות וכרמים ועבדים ובהמה מפני שהוא כמציל מידו ועיין ב[[ביאור הלכה/{{כאן}}#|בה"ל]]:

({{עוגן1|מא}}) '''לצורך המועד.''' דהיינו בתים לדור ואבנים לתקן כותלו וכדלקמן ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/תקמ#|סימן תק"מ]] ועבדים לשמשו:

({{עוגן1|מב}}) '''שמוליך הדברים הנקנים.''' ר"ל לבית הקונה והיינו בשביל שהשכיר אין לו מה לאכול התירו להמוכר והקונה לעשות מו"מ כדי שישתכר השכיר וה"ה הסרסור ומשמע מאחרונים {{שהצ|לח}} דדוקא אם האמת כן הוא שעושים המסחור בשביל זה השכיר אבל לא שיערימו לסחור ולומר שכונתם כדי שהסרסור וכדומה ירויחו:

({{עוגן1|מג}}) '''אבל שאר כלים וכו'.''' ה[[מגן אברהם/{{כאן}}#|מ"א]] {{שהצ|לט}} וכן שארי אחרונים העלו שאין להקל גם בשאר כלים שלא לצורך המועד אם לא שלא ימצאם בזול לאחר המועד:

({{עוגן1|מד}}) '''דהוי דבר האבד.''' שאם לא ילוה להם {{שהצ|מ}} וילכו למקום אחר ירגילום לבא אליו ולא יבואו עוד אצלו {{שהצ|מא}} ובזה אין צריך להוציא בשמחת יו"ט:

({{עוגן1|מה}}) '''ויוציאנו בשמחת יו"ט.''' היינו יותר ממה שהיה מוציא אם לא היה מרויח ריוח זה. ובזה אפילו {{שהצ|מב}} באופן המבואר בס"ד להחמיר [כגון מי שיש לו מעות בריוח וכו' ע"ש] הכא שרי משום דכמה פוסקים סוברין דהלואה אינו דומה כ"כ לפרמקטיא דהתם יש טורח גדול בדקדוק שיווי המקח ומתוך טרדתו ימנע משמחת יו"ט וגם לפעמים יקנה ביוקר ויצטער משא"כ בהלואה לפיכך מקילינן יותר. ומה"ט שרי נמי להלוות לישראל בריבית בדרך היתר ומותר ג"כ לעשות עיסקא ליתן לו מעות [אחרונים]:

({{עוגן1|מו}}) '''על הלואה שיעשה וכו'.''' היינו דכיון דההלואה הוא אחר המועד לא חשיב כלל עושה סחורה במועד:

({{עוגן1|מז}}) '''אסור.''' דבכה"ג {{שהצ|מג}} הוי פרקמטיא לד"ה:


{{ניווט כללי תחתון}}