עריכת הדף "משנה ברורה/אורח חיים/תקיח"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|'''סימן תקיח'''{{ש}}דיני הוצאה מרשות לרשות ביום טוב}}

({{עוגן1|א}}) '''מתוך שהותרה הוצאה וכו'.''' וכן הדין {{שהצ|א}} בהבערה ושחיטה ואפיה ובשול שהם מלאכות השייכות לאוכל נפש אמרינן בהו מתוך {{עוגן|קמ:}} וכו'. דאף דכתיב אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם קיבלו חז"ל דהכונה הוא אותן מלאכות הרגילות להעשות לצורך אוכל נפש אפילו אם עתה אין כונתו לצורך אכילה התירה התורה ועיין לקמיה במה שסיים הרמ"א לענין הוצאה דאיירינן בה דבעינן שיהא עכ"פ צורך קצת {{שהצ|ב}} וה"ה בכל הנ"ל:

({{עוגן1|ב}}) '''הותרה שלא לצורך.''' אפילו להוציא אותו לרשות הרבים וכ"ש לכרמלית:

({{עוגן1|ג}}) '''כגון קטן.''' לא מיבעיא דאם לא יוציאו יבכה ויצטער האב עי"ז בודאי מותר אלא אפילו אם יכול להניחו אצל אמו ולא יבכה מ"מ אם יש לאב געגועים על בנו {{שהצ|ג}} וישמח האב לטייל עמו ג"כ מותר דהוא שמחת יו"ט ומקרי צורך היום:

({{עוגן1|ד}}) '''ולולב וס"ת.''' לולב לצאת בו וס"ת לקרות בו היום דהוא צורך מצוה:

({{עוגן1|ה}}) '''הצריכין לו קצת.''' ליו"ט ואכלים קאי {{שהצ|ד}} ואפילו אין צריך להן {{שהצ|ה}} רק לשם תכשיט להתקשט בהן {{שהצ|ו}} אבל שלא לצורך כלל הו"ל כאבנים. {{עוגן|קמא.}}וכתבו הפוסקים דה"ה דמותר להוציא המפתח שסוגר בו האוכלין או הכלים שצריך לאותו היום אם ירא להניחו בביתו:

({{עוגן1|ו}}) '''שלא יגנובו.''' אם ישאירם במקומן אף שאינם כלים הראוים לאוכל נפש ומטעם זה מותר ג"כ להוציא {{שהצ|ז}} מפתח של התיבה שמונח שם מעותיו אם ירא להניחו שם בביתו דכיון דלבו דואג ומצטער ע"ז חשוב הוצאת המפתח צורך עונג יו"ט. ודע דיש {{שהצ|ח}} כמה פוסקים שחולקין ע"ז וסוברין דלא הותר הוצאה אלא לצורך אוכל נפש ממש או צורך מצוה ושאר דברים השייכים לאותו יום וכנ"ל אבל לא בשביל הפסד ממון {{שהצ|ט}} ונכון להחמיר לנהוג כמותם [ובפרט במקום שיוכל למסור הכלים או המפתח למי שהוא נאמן לו בביתו דאז אסור לד"ה] ומ"מ המחזורים שהביאם {{שהצ|י}} ביו"ט לבהכ"נ {{שהצ|יא}} ומתירא מגנבה אע"פ שא"צ להם עוד ביו"ט מותר להביאן לביתו לד"ה דהתירו סופן משום תחלתן דאל"כ לא יביאם בתחלה לבהכ"נ {{שהצ|יב}} אך המחזורים שמונחים מכבר בבהכ"נ {{שהצ|יג}} כשאין צריך להם עוד {{שהצ|יד}} ביו"ט נכון להחמיר שלא להחזירם לביתו ביו"ט אפילו אם יש שם חשש גנבה:

({{עוגן1|ז}}) '''אבל אבנים וכו'.''' ר"ל סתם אבנים שאינם מיוחדים להשתמש דאם מיוחדים הו"ל כמו כלים:

({{עוגן1|ח}}) '''אסור.''' אפילו בטלטול וכ"ש להוציא דלית בהו צורך היום כלל ולכמה פוסקים חייב מלקות על הוצאתו לר"ה {{שהצ|טו}} ואף לכרמלית יש עכ"פ איסור דרבנן:

({{עוגן1|ט}}) '''בכדור אפילו בר"ה.''' ר"ל אע"ג דעי"ז רגיל להעביר ד"א ממקום למקום אפ"ה מותר דהוא בכלל טיול ושמחת יו"ט ורש"ל כתב דדבר תימה הוא להתיר זה דאין בו צורך היום כלל אלא שחוק של ילדים והנח להם אבל לגדולים שנוהגין כן מנהג רע הוא דאין זה שמחה וטיול אלא שיחת ילדים וקלות ראש ובלא"ה אין דין זה מוסכם לכו"ע דדעת המחבר לאסור כמבואר לעיל ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/שח#מה|סימן ש"ח סעיף מ"ה]].

ולענין שאר מיני שחוק {{שהצ|טז}} דינן כמו בשבת ומבואר לעיל ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/שלח#ה|סימן של"ח סעיף ה']]:

({{עוגן1|י}}) '''ואם הניח עירוב וכו'.''' ר"ל שהניח עירובי חצרות מלבד מה שעשה תיקון מבואות בעיר דאז מותר לטלטל ולהוציא מחצר לחצר אפילו דרך המבוי ומשמע דאם לא הניח עירובי חצירות אסור להוציא דבר שאין בו צורך היום כלל אפילו מחצר לחצר או מבית לחצר ועיין לעיל [[שולחן ערוך/אורח חיים/תטז|סימן תט"ז]] בסופו ולקמן ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/תקכח#|סימן תקכ"ח]] דסתם המחבר {{שהצ|יז}} כדעת הפוסקים דלא תקנו עירובי חצרות כלל ביו"ט ומותר להוציא מחצר לחצר או מבית לחצר אפילו דבר שאין בו צורך היום כלל והרמ"א בעניננו סתם כדעת המחמירין בזה {{שהצ|יח}} ולפלא שלא הגיה שם כלום. ורש"ל כתב שנוהגין שלא לעשות עירובי חצרות בעיו"ט וכדעת המחבר ואין לשנות המנהג ומ"מ לכתחלה כשמערב ע"ח בע"פ לכל שבתות השנה יכלול גם יו"ט ויאמר ולכל יו"ט כדי לצאת גם דעת המחמירין. ודע דאף הכלים ששייכים לאוכל נפש כגון סכינים וכה"ג {{שהצ|יט}} אם כבר גמר סעודתו ולא יצטרך עוד אליהן אסור להוליכן עמו בר"ה או בכרמלית {{שהצ|כ}} ויש מקילין בסכינים שמא יזדמן לו איזה פרי לחתוך בו {{שהצ|כר}} מיהו אם ידוע לו בודאי שלא יצטרך לסכין בהליכה זו כגון שהולך לביהכ"נ וכה"ג אסור להוליכו עמו לד"ה:

({{עוגן1|יא}}) '''כל שיש לו תורת כלי.''' אבל אבנים וכה"ג אסור משום מוקצה:

({{עוגן1|יב}}) '''שום דבר וכו'.''' ר"ל אפילו {{שהצ|כב}} של אוכל נפש דלא עדיפא מבישול דאסור גם כן לצורך עכו"ם {{עוגן|קמא:}}כדאיתא לעיל ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/תקיב#|סימן תקי"ב]]:

({{עוגן1|יג}}) '''לשלוח לו וכו'.''' אף דאמירה לעכו"ם שבות במקום צורך כהאי גוונא סמכינן אפוסקים דר"ה שלנו כרמלית הוא והוי שבות דשבות במקום צורך ושרי וכמבואר ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/שכה#ב|סימן שכ"ה ס"ב]]:

({{עוגן1|יד}}) '''לנכרי אלם.''' ואפילו לית ביה חשש סכנה:

({{עוגן1|טו}}) '''וכדומה לזה.''' כגון מפני דרכי שלום וכנ"ל שם:

({{עוגן1|טז}}) '''שאינו מיוחד וכו'.''' ולא הכינו מבערב לכך ומ"מ מותר להשתמש בו לצורך זה וכדלעיל ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/תקב#ג|סימן תק"ב ס"ג]] בהג"ה ומיירי שהיה עץ יבש שראוי להסקה וכמו שנתבאר שם במ"ב [[משנה ברורה/אורח חיים/תקב#כב|ס"ק כ"ב]]:

({{עוגן1|יז}}) '''אסור וכו'.''' דע"י הצליה נעשה השפוד מאוס ומוקצה {{שהצ|כג}} ואף להמתירין מוקצה ביו"ט {{שהצ|כד}} דעת כמה אחרונים דהכא אסור משום שאין עליו תורת כלי:

({{עוגן1|יח}}) '''לטלטלו.''' אם אינו צריך {{שהצ|כה}} עוד לצלות בו או להסיק בו תנורו דעצים לא ניתנו אלא להסקה וכה"ג:

({{עוגן1|יט}}) '''שאינו כלי.''' ר"ל דעי"ז שעושה בו מעשה שפוד {{שהצ|כו}} לא נעשה כלי:

({{עוגן1|כ}}) '''אלא שומטו.''' ר"ל שאינו רשאי ליטלו אחר צליתו ולהניחו כדרכו אלא שומטו {{שהצ|כז}} מהר בגרירה וטלטול מן הצד עד שיעבירו מלפניו לקרן זוית:

({{עוגן1|כא}}) '''כדי שלא יזוקו בו.''' וכההיא דלעיל סימן ש"ח סי"ח לענין קוץ בר"ה. ומיהו התם לא הצריכו טלטול מן הצד משום דהוא {{שהצ|כח}} הזיקא דרבים:

({{עוגן1|כב}}) '''אפילו אין עליו בשר כלל.''' וכ"ז במונח במקום שעוברין ב"ב שם וכמו שכתב המחבר כדי שלא יזוקו הא אם מונח מן הצד {{שהצ|כט}} אסור לזוז אותו:

({{עוגן1|כג}}) '''ולצורך אוכל נפש וכו'.''' כגון אבנים או עפר המונחים לפני פירות מותר לטלטלם ולהסירם כדי לבוא אל הפירות וכמו שנתבאר לעיל {{שהצ|ל}} [[שולחן ערוך/אורח חיים/תקט#|סוף סימן תק"ט]] וה"ה בעניננו מותר לטלטל העץ ולהסירו ממקומו שמונח אם צריך להעמיד שם אוכל נפש וכדומה בשביל שמחת יו"ט. וכ"ז בשביל אוכל נפש ושמחת יו"ט הא לצורך גופו ומקומו בעלמא אסור וכדלעיל ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/תקב#ג|סימן תק"ב ס"ג]] והנה לפי מה שכתבנו שם במ"ב [[משנה ברורה/אורח חיים/תקב#כא|סקכ"א]] דעת כמה אחרונים דהוא רק למאן דאסר מוקצה אבל לי"א ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/תצה|סימן תצ"ה]] מוקצה שרי ביו"ט עצים שעומדים להסקה מותרים גם לשאר תשמיש אכן בעניננו {{שהצ|לא}} דעת כמה אחרונים דבעץ שצלו בו הוא מוקצה לכו"ע וכנ"ל:

({{עוגן1|כד}}) '''אפילו מוקצה.''' כתב הח"א אם היה מונח מפתח של אוכלין בתיבה המיוחדת למעות ומונח בו מעות מותר להוציא התיבה כדי ליקח ממנו המפתח ומותר ג"כ להחזירו אם חושש לגנבה (דהתירו סופן משום תחלתן):

({{עוגן1|כה}}) '''מותר {{עוגן|קמב.}}לטלטל.''' כדי ליטול גוזלות {{שהצ|לב}} לצורך יו"ט {{שהצ|לג}} ואפילו היה אפשר לו מאתמול:

({{עוגן1|כו}}) '''משובך לשובך.''' וה"ה {{שהצ|לד}} אם עומד במקום אחר שמותר להעמידו לשובך:

({{עוגן1|כז}}) '''אפילו בר"ה.''' ר"ל {{שהצ|לה}} שהשובכין היו בר"ה או {{שהצ|לו}} שמעביר הסולם דרך ר"ה ולא חיישינן שמא יאמרו שמטלטל הסולם לצורך עשיית מלאכה {{שהצ|לז}} דסולמות של שובכין נכרין ומיוחדין וידעי דלשובכו הוא מוליכו {{שהצ|לח}} ומיירי שהכין היונים מבע"י וביונים דמהני הכנה ע"פ האופנים המבוארין לעיל [[שולחן ערוך/אורח חיים/תצז#ט|סימן תצ"ז ס"ט]]:

({{עוגן1|כח}}) '''אבל סולם של עליה אסור וכו'.''' דהרואה {{שהצ|לט}} יאמר דלהטיח גגו הוא מטלטל סולם זה וכדרכו תמיד בחול {{שהצ|מ}} ואפילו לטלטלו רק ברה"י נמי אסור דכל מקום שאסור משום מראית עין אפי' בחדרי חדרים אסור וכתבו הפוסקים דאפילו בלא טלטול לשובך אחר רק להטותו מקן זה לקן אחר באותו שובך גופא ג"כ אסור וסולמות שמיוחדות לתשמיש שבפנים הבית ומטלטלים אותם תמיד מזוית זו לזוית שכנגדו אם מוליכים אותם יש דעות בין הפוסקים {{שהצ|מא}} י"א דשרי דדוקא סולם של עליה שהוא גדול וחזי לעלות עליו לגג לתקנו חיישינן שיאמרו להטיח גגו הוא צריך משא"כ סולם שבבית שאינם ראוים לעלות עליהם לגג דינו כסולם של שובך {{שהצ|מב}} ויש מחמירים בזה ודעתם דלא הקילו אלא בסולם של שובך שניכרים הם בצורתם וכו"ע ידעי דלשובך ממטי להו אבל לא בסתם סולם {{שהצ|מג}} דאפילו כשהם קטנים זימנין דמסמיך להו לזיזים היוצאים מן הכתלים ועולה לגג. ולענין הלכה {{שהצ|מד}} ברה"י יש לסמוך להקל לטלטל סולם שבבית {{שהצ|מה}} ובר"ה נכון לכתחלה להחמיר:

({{עוגן1|כט}}) '''בטלטול.''' אבל בלי טלטול {{שהצ|מו}} שרי לעלות עליו לעליתו או לשובכו. ודע דמלשון המחבר משמע {{שהצ|מז}} לכאורה דסולם של עליה דין מוקצה יש לו אבל הגר"א בביאורו {{שהצ|מח}} מצדד דאינו מוקצה ולא אסור בסתם טלטול והזזה ממקומו אלא טלטול של הולכה לאיזה תשמיש או אפילו הטיה לתכלית זה:

({{עוגן1|ל}}) '''סעיף ל"ה.''' וכן מה שמבואר שם בענין זה בסעיף ל"ד ובסעיף ל"ו ג"כ {{שהצ|מט}} שייך בעניננו לענין יום טוב:

({{עוגן1|לא}}) '''מסוכנת וכו'.''' דמעיו"ט דעתיה עלה כיון שהיא קרובה למיתה:

({{עוגן1|לב}}) '''הרי זה מחתכה.''' ודוקא שקשה להם לאכול בלי חתיכה הא יכולים לאכול כך {{שהצ|נ}} לא מטרחינן בכדי וכדלעיל ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/שכד#ז|סימן שכ"ד ס"ז]] [אחרונים]:

({{עוגן1|לג}}) '''ולא יזיזנה ממקומה.''' ולי"א בסימן תצ"ה דמוקצה שרי ביו"ט אפילו בבריאה שמתה ג"כ שרי כ"כ המ"א והוא לפי דברי המחבר לעיל בסימן שכ"ד ס"ז וכבר כתבנו שם במ"ב דעת החולקים דבבריאה שלא היה ליה לאסוקי אדעתיה לכו"ע אסור {{שהצ|נא}} דכגרוגרות וצמוקין דמי דמוקצה הם לכו"ע ודוקא בהיתה חולה שרי למאן דל"ל מוקצה ועיין בה"ל:

({{עוגן1|לד}}) '''מתחילין וכו'.''' המחבר קיצר בזה וביאור הענין כך הוא {{שהצ|נב}} דלמאן דאית ליה איסור מוקצה ביו"ט אין מתחילין להשתמש באוצר ביו"ט אם לא הזמין מעיו"ט כגון אם היה לו ערימה של תבן שאצר שם למאכל בהמותיו להסתפק מהם לאחר זמן או שכנס עצים לאוצר להסתפק מהן לימות החורף אסור לו {{שהצ|נג}} להסתפק מהן ביו"ט בין להסקה {{שהצ|נד}} בין להאכיל מהתבן לבהמותיו וקאמר {{עוגן|קמב:}}המחבר דלפעמים יש להתיר להסקה אף דברים שהכניסם לאוצר כגון תבן שהכניסם לאוצר ועשאם ערימה ונתקלקלו שאינם ראוים כעת למאכל בהמה מותר לו להסיק בהם אף דמתחלה אקצי אותם מדעתו {{שהצ|נה}} מ"מ משעה שנתקלקלו עומדין להסקה בכל יום אפי' בלי הזמנה מבעוד יום:

({{עוגן1|לה}}) '''אם היא וכו'.''' ותבן שלא הכניסם לאוצר להשתמש בהן לאחר זמן {{שהצ|נו}} מותר להסיק בהן אפילו יפה אפילו עומד להאכיל לבהמתו או לעשות בהן שאר תשמיש דאין שם מוקצה עליהן:

({{עוגן1|לו}}) '''תיבנא סריא.''' היינו כשהוא מוסרח מאד {{שהצ|נז}} דאפילו ע"י פירוך לא חזיא לבהמה. וכתב הט"ז דאפ"ה אסור לקשור אותם לעשותן חבילות חבילות כדרך שעושין להסקה אלא א"כ היו קשורין מערב יו"ט. וכ"ז כשהתבן הוא יבש אבל אם התבן הוא לח אינו רשאי להיסק בה אף דחזי להיסק גדול {{ממר|[[מגן אברהם/{{כאן}}#|מ"א]]}} וב[[חמד משה/{{כאן}}#|חמד משה]] מפקפק בזה עי"ש:

({{עוגן1|לז}}) '''ואית ביה קוצים.''' דאל"ה חזי {{שהצ|נח}} התבן לגבל בהם טיט ולא בטל שם מוקצה מינייהו ודע דכ"ז הסעיף הוא רק כפי דעת המחבר לעיל בסימן תצ"ה דמוקצה אסור ביו"ט {{שהצ|נט}} אבל לדעת היש מתירין שהובא שם בהג"ה מותר להסתפק ביו"ט בין בתבן ובין בעצים אפילו הכניסן לאוצר ורמ"א שלא הגיה כאן סמך אדלעיל:

({{עוגן1|לח}}) '''נוטלים וכו'.''' זה הסעיף מיירי {{שהצ|ס}} בסוכה דעלמא העשויה לצל {{שהצ|סא}} אבל ה"ה בסוכת החג וכמבואר לקמן [[שולחן ערוך/אורח חיים/תרלח#א|סימן תרל"ח ס"א]] בהג"ה:

({{עוגן1|לט}}) '''הסמוכים וכו'.''' ר"ל דעצים של סוכה עצמן או סכך שלה בודאי אסור ליטלן לצורך קדרתו {{שהצ|סב}} מטעם סתירת בנין ורק קנים שסמכן סביבות הדפנות כיון שלא נארגו עם הדופן לא בטלי לגביה {{שהצ|סג}} ואין בהם משום סתירה ומשום מוקצה ג"כ לא נאסרו {{שהצ|סד}} דדעתיה עלייהו מאתמול אם יצטרך להם שהרי אינו סותר אהלו בזה {{שהצ|סה}} ומיירי בשאינם קבועים ומחוברים בקרקע. ונתבאר בפוסקים דכ"ז בשלא הסמיך הקנים כדי לעבות את דופני הסוכה שיהיו חזקים אבל בשהסמיכן להדיא {{שהצ|סו}} כדי לעבות אע"פ שלא נסבכו עם הדופן וקיימי באפי נפשייהו אפ"ה מתבטלי לדופן ואסור ליקח מהם {{שהצ|סז}} ואפילו העמידן אחר שכבר עמד הדופן ג"כ מתבטלי אגב הדופן:

({{עוגן1|מ}}) '''אם זרק חבילות.''' היינו קנים {{עוגן|קמג.}}אגודים ביחד:

({{עוגן1|מא}}) '''דאינם בטלות.''' דמדלא התיר אגודתן {{שהצ|סח}} בשעה שהניחם על הסכך לא בטלינהו לגבי סכך אלא להצניעם חשב אבל אם הניח קנים שאינם אגודים על הסכך אף שכבר סיכך כל צרכו {{שהצ|סט}} בטלים הקנים אגב עיקר הסכך ולא דמי לעצים הסמוכים לדופני הסוכה שאינם מתבטלים כיון שאינם עבותים עם הדפנות משא"כ בסכך שאינם עבותים כל עיקר ולהכי כשמצטרף להם עוד קנים מתערבים ונעשים סכך אחד {{שהצ|ע}} ומבואר בפוסקים דאפילו בקנים אגודים אם נתכוין להעבות בהם הסכך להדיא בטלים לגבי סכך אע"פ שלא התיר אגודתן ואסור ליקח מהם משום סותר ועיין [[ביאור הלכה/{{כאן}}#|בה"ל]]:

({{עוגן1|מב}}) '''אם דעתו להסיקן.''' פי' אם רוצה {{שהצ|עא}} עתה להסיקן אבל לא בעינן שיהא דעתו עליהם מאתמול דלאו מוקצה הן וכמו שכתבנו לעיל לענין עצים הסמוכים לדפנות. ודע דכל עצים שאסור ליטלן מן הסוכה בין עצי סכך ודפנות עצמם {{שהצ|עב}} ובין אותן שניתוספו עליהן ונתבטלו עמהן אפילו אם נפלה הסוכה ביו"ט ג"כ אסור לטלטלן וליטלן {{שהצ|עג}} וה"ה לשורפן במקומן משום מוקצה ואפילו היתה הסוכה רעועה מעיו"ט ועומדת ליפול {{שהצ|עד}} מ"מ בכניסת יו"ט א"א היה לו ללקחן מחמת סתירת בנין ומתוך שנאסרו אז נאסרו לכל היום. ואם מהני תנאי עיין ב[[ביאור הלכה/{{כאן}}#|בה"ל]]:

({{עוגן1|מג}}) '''בית שהוא מלא פירות.''' ר"ל והיה סתום מכל צד:

({{עוגן1|מד}}) '''מוכנים.''' ר"ל לאפוקי אם הכניסם שם לאוצר לזמן רב דהו"ל מוקצה:

({{עוגן1|מה}}) '''ונפחת.''' אפילו ביו"ט {{שהצ|עה}} ולא אמרינן דכיון שהיה בין השמשות סתום ולא היה אפשר ליטול מהם מחמת איסור סתירת בנין איתקצאי לכולי יומא דאין זה בכלל מוקצה כיון שלא היו מוקצין מחמת איסור עצמן רק שהיו במקום שאין יכולין לילך ליטלן {{שהצ|עו}} ולפי טעם זה אפילו היה הבית בריא מקודם {{שהצ|עז}} שאין רגילות שיפחת מאליו ג"כ מותר ליטול הפירות {{שהצ|עח}} וכן ה"ה במי שיש לו לפתות טמונים בבור ופתחן העכו"ם ביו"ט או בשבת דאין בהם משום מוקצה אכן אם עשה העכו"ם לצורך ישראל אפילו אם הפירות היו של עכו"ם אסור באכילה ובטלטול עד מוצאי שבת ויו"ט בכדי שיעשה [וצריך ליזהר בזה בימי הפסח כשעכו"ם מביא לפתות לישראל אם יודע שהגוי פתח הבור היום אוסר ליקח ממנו] ועיין ב[[ביאור הלכה/{{כאן}}#|בה"ל]] דאין להקל בכל זה כ"א בשעת הדחק:

({{עוגן1|מו}}) '''נוטל ממקום הפחת.''' אבל לא יפחות מן הבית {{שהצ|עט}} יתר כדי ליטול יותר:

<noinclude>{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>