עריכת הדף "משנה ברורה/אורח חיים/תקיא"

{{ניווט כללי עליון}}
{{מרכז|'''סימן תקיא'''{{ש}}הבערה ולהחם מים מותר ביו"ט}}

({{עוגן1|א}}) '''מותר לעשות מדורה.''' דאף דכתיב בתורה אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם קי"ל {{שהצ|א}} דמתוך שהותרה הבערה לצורך אוכל נפש הותר אף שלא לצורך אוכל נפש ובלבד שיהא שוה לכל נפש וצורך יו"ט {{שהצ|ב}} וי"א דכל מידי דהנאת הגוף בכלל אך אשר יאכל לכל נפש הוא ורק שיהא שוה לכל נפש:

({{עוגן1|ב}}) '''י"א דאסור.''' ודוקא על ידי ישראל אבל ע"י עכו"ם {{שהצ|ג}} לכו"ע שרי והמנהג להקל אף ע"י ישראל וכדלקמיה:

({{עוגן1|ג}}) '''להחם בית החורף וכו'.''' היינו שאין מבשל שם שום תבשיל רק להחם בלבד:

({{עוגן1|ד}}) '''דלפעמים אין הקור גדול.''' פי' {{שהצ|ד}} בזמן שאין הקור גדול שאין דרך סתם בני אדם להקפיד על צינה זו דאם נזדמן ביו"ט שהיה קור גדול כמו שמצוי לפעמים בפסח וסוכות מותר לכו"ע ואף אם לא היה קור כ"כ שצריך להבעיר מפני צינה ורק שהמאכלים השמנים [שבשלם בכירה] יקרשו מחמת קור {{שהצ|ה}} מותר לו לכו"ע להבעיר תנור בית החורף להעמידם שם כדי שלא יקרשו {{עוגן|קכח.}}דהוא צורך אוכל נפש ממש:

({{עוגן1|ה}}) '''אלא למפונקין.''' דכיון דאינו אלא למפונקין לא הוי שוה בכל נפש:

({{עוגן1|ו}}) '''כמרחץ ומוגמר.''' היינו דין דלהחם מים לצורך רחיצת כל גופו דס"ב דאסור מטעם זה ודין דמוגמר בס"ד לקמיה דאיסורו הוא גם כן מטעם זה:

({{עוגן1|ז}}) '''ונהגו להקל.''' כיון דעיקר מלאכת ההבערה בשביל קור הוא מלאכה המותרת דהוא שוה בכל נפש {{שהצ|ו}} לא קפדינן אם הקור גדול או קטן:

({{עוגן1|ח}}) '''מים.''' אף שאינן {{שהצ|ז}} ראוין לשתיה רק לרחיצה:

({{עוגן1|ט}}) '''ידיו.''' וה"ה {{שהצ|ח}} פניו ורגליו דרחיצת פניו ידיו ורגליו הוא דבר השוה לכל נפש ומ"מ לא ירחצם במרחץ שמא יבוא לרחוץ שם כל גופו [ב"י]:

({{עוגן1|י}}) '''אבל לא כל גופו.''' פי' להחם מים כדי רחיצת כל גופו דרחיצת כל גופו הוא דבר {{שהצ|ט}} שאין שוה לכל נפש רק למעונגין הרגילין בזה:

({{עוגן1|יא}}) '''אפילו אינו רוחצו בבת אחת.''' אלא אבר אבר דבמים שהוחמו ביו"ט {{שהצ|י}} אסור לרחוץ בכל גווני:

({{עוגן1|יב}}) '''אבל מותר וכו' ע"י ישראל ביו"ט.''' פי' כגון {{שהצ|יא}} שעבר וחממו או שהוחם לצורך שתיה או פניו ידיו ורגליו דשרי ולגדול {{שהצ|יב}} אסור אף בכה"ג לרחוץ ביו"ט [אף להמתירין רחיצה בחמין שהוחמו מעיו"ט] כיון שעכ"פ הוחמו ביו"ט אבל לקטן מותר דהיינו רביתיה ולא גזרו בו. ודוקא {{שהצ|יג}} בקטן שרגילין לרחצו בכל יום אז אמרינן היינו רביתיה אבל כל שרגילין שלא לרחצו ב' או ג' ימים אז לאו היינו רביתיה ואסור:

({{עוגן1|יג}}) '''אפילו ע"י עכו"ם.''' דלכמה פוסקים {{שהצ|יד}} הוא איסור דאורייתא דרחיצת כל הגוף אינו שוה לכל נפש וע"י עכו"ם הוא שבות ואפילו {{שהצ|טו}} לדעת הסוברים דהוא איסור דרבנן {{שהצ|טז}} עכ"פ הוי שבות דשבות {{שהצ|יז}} מיהו במקום חולי קצת יש להתיר:

({{עוגן1|יד}}) '''מותר להרבות בשבילו.''' כדי {{עוגן|קכח:}}שישאר גם לקטן לרחיצה {{שהצ|יח}} ובלבד שלא יוסיף מים בקדרה לאחר שהעמיד אותה על האש רק שיקח מתחלה כלי גדול. ולענין מה שנוהגין ליתן מטפחת (ווינדלי"ן) בעריבה תחת הקטן בעת הרחיצה והנה יש בזה איסור כיבוס דשורה אותם במים וע"כ יש ליזהר עכ"פ שיהיו הווינדלי"ן נקיים מכובסים מכבר דבלא"ה אין להקל ליתנם לתוך המים כ"א ע"י עכו"ם. ואפילו אם הם נקיים ומכובסים טוב שיתנן לתוך המים ע"י עכו"ם אם באפשר כ"ז ביארתי לעיל בסימן ש"ב ס"י ב[[ביאור הלכה/אורח חיים/שב#|בה"ל]] ע"ש:

({{עוגן1|טו}}) '''מעיו"ט מותר.''' אף דבשבת אסור אף אבר אבר וכ"ש כל גופו כאחד כדאיתא ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/שכו|סי' שכ"ו]] {{שהצ|יט}} ביו"ט קיל טפי:

({{עוגן1|טז}}) '''אבל במרחץ וכו'.''' היינו {{שהצ|כ}} אפילו בבית החיצון של מרחץ אסור לרחוץ בחמין ולא הותר שם אלא להשתטף בהם:

({{עוגן1|יז}}) '''אסור.''' דאסרו חכמים רחיצה במרחץ משום גזירת הבלנין שהיו מזלזלין בזה לעשות באיסור כמבואר בשבת [[בבלי/שבת/מ/א|דף מ']]:

({{עוגן1|יח}}) '''ויש אוסרין בכל ענין.''' דס"ל דאין חילוק בין שבת ליו"ט ואסרו רחיצה ביו"ט כמו בשבת. [ודוקא כל גופו כאחד {{שהצ|כא}} אבל אבר אבר לכו"ע מותר לרחוץ] ואפילו {{שהצ|כב}} להשתטף באותן חמין אסור לדעה זו. מיהו לענין תינוק {{שהצ|כג}} גם לדידהו מקילינן ביו"ט יותר מבשבת ומותר לרחצו אפילו בחמין שהוחמו ביו"ט וכנ"ל וכ"ש בחמין שהוחמו מעיו"ט. אכן בתינוק שאין מורגל כ"כ אף בימי החול ברחיצת כל הגוף אפשר דאף בהוחמו מעיו"ט יש להחמיר ולעת הצורך בודאי יש להקל. ועיין בא"ר שכתב דרוב הפוסקים ס"ל כדעה ראשונה אלא שנוהגין לאסור {{שהצ|כד}} ואין לשנות המנהג:

({{עוגן1|יט}}) '''וכן נוהגין.''' ולענין אשה שחל טבילתה ביו"ט הסכימו כמה אחרונים שצריך ליזהר שלא יהיה במקוה רק פושרין דאל"כ אסור לטבול בה וכ"ז אם הוחמו המים מעיו"ט אבל ביו"ט אסור להחם ע"י ישראל וע"י עכו"ם {{שהצ|כה}} יש להקל וכ"ז להחם בליל יו"ט ב' אבל להחם ביו"ט א' לצורך ליל ב' אין להקל כלל אם לא שהישראל יקח מהמים לשתות מהם קאפע או להדיח כליו {{שהצ|כו}} דבזה מותר מדינא כדין ממלא חבית מים המבואר בסוף סי' תק"ג ורק שצריך ליזהר בכל זה {{שהצ|כז}} שלא להוסיף אח"כ מים להיורה אלא בתחלה ימלא כל היורה מים כפי השיעור הצריך לו:

({{עוגן1|כ}}) '''אדם מותר לטבול וכו'.''' ר"ל אע"ג דכלי אסור להטבילו ולטהרו מטומאתו ביו"ט מפני שנראה כמתקן הכלי עי"ז אדם שאני מפני שהוא נראה כמצנן עצמו במים [גמרא] ועיין לעיל [[משנה ברורה/אורח חיים/שכו#ח|סימן שכ"ו ס"ח]] במ"ב ו[[ביאור הלכה/אורח חיים/שכו#|בה"ל שם]] ביארנו כל פרטי דין זה:

({{עוגן1|כא}}) '''מוגמר.''' {{עוגן|קכט.}}דהוא דבר שאינו שוה לכל נפש אלא למעונגים ולא הותר ביום טוב ולענין שתיית טיטו"ן ביום טוב עיין ב[[ביאור הלכה/{{כאן}}#|בה"ל]]:

({{עוגן1|כב}}) '''על הגחלים.''' בגחלים {{שהצ|כח}} של עץ אפילו אם הובערו לצורך אוכל נפש דיש בזה {{שהצ|כט}} משום מכבה [הגחלים בתחלת נתינתן] ומבעיר שמבעיר הבשמים וכ"ש אם הבעיר הגחלים בשביל זה ואף בגחלת {{שהצ|ל}} של חרס [פי' חרס שניסק לצלות עליו בשר] משמע {{שהצ|לא}} בש"ס דאסור:

({{עוגן1|כג}}) '''לגמר הבית.''' דוקא כשעושה זה ביום טוב אבל מותר ליקח מעיו"ט כלי של ברזל מלא נקבים ומעשנין אותה בבשמים ופוקקין הנקבים ולמחר פותחין הנקבים ונמצא הבית מתגמר מאליו ושרי לעשות כן אפילו בשבת [גמרא]:

({{עוגן1|כד}}) '''למתקן לאכילה.''' ואפילו טובים כך {{שהצ|לב}} אלא שרוצה למתקן יותר שרי:

({{עוגן1|כה}}) '''של עץ.''' אף דיש בזה משום מכבה ומבעיר כנ"ל שרי דדבר זה שוה לכל נפש הוא {{שהצ|לג}} דאף עניים מתאוין למתק אכילתן אלא שאינו מצוי להם ואף דבחרדל ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/תקי|סימן תק"י]] אסור בכה"ג {{שהצ|לד}} התם משום דאפשר מבע"י שכן דרכו. ודע דיש מן {{שהצ|לה}} הפוסקים שסוברין דדוקא אם הגחלים הובערו מכבר לצורך או"נ לקדרה וכה"ג אבל אסור להבעיר עצים לכתחלה כדי לפזר מיני בשמים תחת הפירות ע"ג גחלתן:

({{עוגן1|כו}}) '''ואסור וכו' על הבגדים.''' ואפילו בגד שמריח כבר {{שהצ|לו}} אין ליתן עליו כדי שיריח יותר ומ"מ אתרוג שהיה מונח מעיו"ט על הבגד ונטלו ממנו מותר להחזירו דאינו מריח יותר בשביל כך:

({{עוגן1|כז}}) '''משום דמוליד וכו'.''' ואסור מדרבנן שהמוליד דבר חדש {{שהצ|לז}} קרוב הוא לעושה מלאכה חדשה:

({{עוגן1|כח}}) '''ריחא.''' וה"ה דאסור {{שהצ|לח}} ליתן ביו"ט דבר המריח לתוך המים כדי שיריחו:
{{ניווט כללי תחתון}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:משנה ברורה]]