עריכת הדף "משנה ברורה/אורח חיים/תעה"

{{ניווט כללי עליון}}
{{מרכז|'''סימן תעה'''{{ש}}יתר דיני הסדר}}

({{עוגן1|א}}) '''יטול ידיו וכו'.''' ר"ל אע"ג שנטל להירקות כמ"ש ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/תעג#ו|סימן תע"ג ס"ו]] מ"מ כיון דאמר בינתים הגדה והלל {{שהצ|א}} חיישינן שמא הסיח דעתו ונגע במקום מטונף שהידים עסקניות הן:

({{עוגן1|ב}}) '''ויאחזם בידו.''' כל {{שהצ|ב}} שלשתן העליונה והתחתונה בשביל לחם משנה והפרוסה ע"ש לחם עוני ויברך ברכת המוציא ויניח השלישית להשמט מידו ויברך על הפרוסה עם תפיסת העליונה על אכילת מצה ויברך שתי הברכות טרם ישברם וכמו שמסיים המחבר ואח"כ וכו':

({{עוגן1|ג}}) '''משתיהן ביחד.''' דהא לכתחלה צריך לאכול משניהם בבת אחת וכדלקמיה {{שהצ|ג}} וע"כ נכון שיהיה הבציעה ג"כ בבת אחת ולא בזה אחר זה כדי שלא יהיה הפסק בין בציעה ראשונה לאכילה:

({{עוגן1|ד}}) '''ואין המנהג לטבלם וכו'.''' ר"ל אף שבכל ימות הפסח מטבילין במלח אע"פ שהיא נקיה ואינה צריכה טיבול מן הדין וכדמבואר לעיל [[שולחן ערוך/אורח חיים/קסז#ה|סימן קס"ז ס"ה]] {{שהצ|ד}} מ"מ בלילות ראשונות של פסח אין נוהגין כן דטפי הוא נראה לחם עוני כשאינו טבול במלח:

({{עוגן1|ה}}) '''בלילה ראשונה.''' ר"ל בלילות ראשונות:

({{עוגן1|ו}}) '''ויאכלם וכו'.''' לפי שבירך שתי הברכות {{שהצ|ה}} וכונתו היה על השלמה ועל הפרוסה לפיכך צריך לאכול משניהם:

({{עוגן1|ז}}) '''בהסיבה.''' עיין לעיל ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/תעב#ז|סימן תע"ב ס"ז]] ובהג"ה שם:

({{עוגן1|ח}}) '''ביחד.''' שאם יאכל מתחלה כזית של המוציא דהיינו מן השלמה {{שהצ|ו}} הרי הוא כמפסיק בין ברכת על אכילת מצה לאכילת הפרוסה שעלה קאי הברכה ואם יאכל הפרוסה מקודם ואח"כ השלמה ג"כ הוא כמפסיק להני פוסקים דסברי דברכת על אכילת מצה קאי על השלמה וע"כ יאכלם ביחד:

({{עוגן1|ט}}) '''כזית מכל אחד.''' מן הפרוסה בודאי צריך כזית דהא מברכין על אכילת מצה ואין אכילה פחותה מכזית אבל פרוסת המוציא הלא קי"ל דהמוציא מברכין אפילו על פחות מכזית וכנ"ל ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/רי|סימן ר"י]] {{שהצ|ז}} אלא משום דיש פוסקין שסוברין דברכת המוציא קאי על הפרוסה וברכת על אכילת מצה קאי על השלמה לכך צריך מכל אחת כזית. והסכימו האחרונים דצריך רק להכניס לפיהו את שני הזיתים בבת אחת ולרסקם {{שהצ|ח}} אבל אין מחויב לבולעם בבת אחת אלא די שיבלע כזית לערך בבת אחת ואח"כ יבלע השאר ובדיעבד אפילו בלע הכזית מעט מעט יצא כל שלא שהה מתחלת אכילתו עד סופה יותר מכדי אכילת פרס:

({{עוגן1|י}}) '''של המוציא תחלה.''' היא השלמה העליונה שמעיקר הדין עלה קאי ברכת המוציא ולא הוי כהפסק בדיעבד מה שאוכלה בין ברכת אכילת מצה לאכילת הפרוסה {{שהצ|ט}} כיון שהיא באה לצורך אותו כזית דהיינו לצורך ברכת המוציא שצריך לברך גם על כזית של הפרוסה. וכתבו הפוסקים שצריך לאכול {{שהצ|י}} גם כזית ראשון של המוציא בהסיבה:

({{עוגן1|יא}}) '''ואח"כ של אכילת מצה.''' ובדיעבד אם אכל כזית אחד {{שהצ|יא}} בין מהשלמה ובין מהפרוסה יצא:

({{עוגן1|יב}}) '''כזית מרור.''' ואפילו אכל קלח שלם עם העלין כברייתה לא יצא {{שהצ|יב}} כל שאין בו כזית [תה"ד]:

({{עוגן1|יג}}) '''וישקענו כולו.''' כדי להמית ארס {{עוגן|פו.}}שבתוכו. ויש מקומות {{שהצ|יג}} שאין נוהגין לשקע כולו אלא בטיבול מקצתו:

({{עוגן1|יד}}) '''ויאכלנו בלא הסיבה.''' שהוא זכר לעבדות {{שהצ|יד}} ומ"מ אם רוצה לאכול בהסיבה רשאי:

({{עוגן1|טו}}) '''מצה שלישית.''' כדי לקיים מצוה בשלשתן:

({{עוגן1|טז}}) '''וכורכה עם המרור.''' וצריך כזית מצה {{שהצ|טו}} וכזית מרור. וטעם כריכה זו {{שהצ|טז}} כדי לצאת דעת הלל דס"ל דקרא דעל מצות ומרורים יאכלהו בהדי הדדי משמע ומ"מ לצאת רק בזה ידי אכילת מצה ואכילת מרור אי אפשר בזה"ז אפילו להלל דכיון דמרור בזה"ז דליכא פסח אינו רק מדרבנן וע"כ כשיאכלם ביחד אתי טעם מרור ומבטל לה לטעם מצה שהוא מדאורייתא אפילו בזה"ז ומשום זה צריך לאכול מתחלה כל אחד בפ"ע ואח"כ אוכל שניהם ביחד כדי לעשות זכר לזמן שהיה מקדש קיים והקריבו פסח ואז לפי דעת הלל היו אוכלים מצה ומרור ביחד:

({{עוגן1|יז}}) '''וטובלה בחרוסת.''' שהרי {{שהצ|יז}} כריכה זו היא זכר למקדש כהלל והלל היה מקיים מצות חרוסת במרור זה שבכריכה שהרי לא היה אוכל מרור כלל קודם כריכה זו וגם בזה צריך לנער החרוסת כמו במרור שאכל מקודם [מאמר מרדכי]:

({{עוגן1|יח}}) '''דאין לטובלו.''' טעמם שכבר קיים מצות חרוסת בטיבול ראשון {{שהצ|יח}} וגם אין לחוש לארס שבמרור זה כיון שאוכלו עם מצה בכריכה:

({{עוגן1|יט}}) '''וכן ראיתי נוהגין.''' עיין באחרונים שהסכימו דהעיקר כדעה הראשונה ומ"מ היכי דנהוג נהוג:

({{עוגן1|כ}}) '''ואומר.''' עיין בה"ל:

({{עוגן1|כא}}) '''כהלל.''' והנוסחא אצלנו בהגדה כן עשה הלל בזמן שבית המקדש וכו' היה כורך מצה ומרור ואוכלם ביחד {{שהצ|יט}} ויש שכתבו שצ"ל היה כורך פסח מצה ומרור:

({{עוגן1|כב}}) '''ואוכלן ביחד.''' עיין לעיל [[#ט|סק"ט]] שכתבנו שאין צריך לבלוע ביחד רק להכניסם בפיהו בב"א {{שהצ|כ}} וה"ה הכא:

({{עוגן1|כג}}) '''בהסיבה.''' משום {{שהצ|כא}} מצה שאוכל:

({{עוגן1|כד}}) '''כדי שתעלה.''' ר"ל דהא עושין אנו זכר למקדש ואז היה עיקר המצוה רק בכריכה ולכן צריך שלא להפסיק כדי שתחול הברכה על הכריכה. ומ"מ אין זה אלא לכתחלה ובדיעבד {{שהצ|כב}} אם סח בינתים א"צ לחזור ולברך על הכריכה:

({{עוגן1|כה}}) '''אם אין לו ירקות וכו'.''' דלכתחלה צריך להיות הכרפס ממין שאינו מה' מיני מרור וכדלעיל בסימן תע"ג במ"ב [[משנה ברורה/אורח חיים/תעג#כ|ס"ק כ']]:

({{עוגן1|כו}}) '''ועל אכילת מרור.''' דא"א בזה {{שהצ|כג}} לנהוג כמו בשאר פעמים לאכול בלי ברכה ולברך על אכילת מרור אחר כזית מצה דאחר שכבר מילא כריסו ממנו קודם לכן בלי ברכה אינו הגון לברך אח"כ ע"כ יברך בתחלה {{עוגן|פו:}}על אכילת מרור {{שהצ|כד}} ואוכל ממנו מעט לשם {{שהצ|כה}} כרפס (ואינו יכול לאכול לשם מצות מרור דלכתחלה בעינן מצה והדר מרור כדכתיב על מצות ומרורים וכו') ומ"מ הברכה אינה לבטלה שמברך אותה {{שהצ|כו}} כדי לאכול המרור שאחר המצה והגדה {{שהצ|כז}} לא חשיב הפסק ובלבד {{שהצ|כח}} שלא יפסיק בדבורים אחרים:

({{עוגן1|כז}}) '''ובטיבול השני יטבלנו וכו'.''' היינו אכילת מרור שאחר כזית מצה יטבלנה בחרוסת דכיון שמרור זה אוכל כדי לקיים מצות מרור צריך לטובלו בחרוסת וכדין מרור בעלמא. וצריך לאכול ג"כ כזית מטעם זה:

({{עוגן1|כח}}) '''בלא ברכה.''' שיצא בברכת בפה"א ועל אכילת מרור שבירך על אכילת מרור הראשונה. ודע דהרבה {{שהצ|כט}} פוסקים חולקים על זה ולדידהו טפי עדיף בזה לכוין באכילת מרור הראשונה לקיים מצות מרור כיון שמברך אז אשר קדשנו וכו' ולדידהו חייב לאכול אז כזית ולטבול בחרוסת כדין מרור. ומרור השני שאוכל בלא ברכה הוא לשם כרפס בעלמא ואינו מחויב לאכול כזית ואין צריך לטבול ג"כ דוקא בחרוסת ובחומץ או מי מלח נמי סגי {{שהצ|ל}} וכדלעיל ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/תעג|סימן תע"ג]] לענין כרפס:

({{עוגן1|כט}}) '''בלע מצה יצא.''' בדיעבד דגם זה מיקרי אכילה אע"פ שלא לעסה ולא הרגיש טעם מצה ואע"ג דלעיל ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/תסא#ד|סימן תס"א ס"ד]] פסקינן דאין יוצאין במבושל ומשום דנתבטל טעם מצה אלמא צריך טעם מצה {{שהצ|לא}} יש לומר דהתם גרע משום דהפת בעצמה אבדה טעם מצה אבל הכא יש בה טעם אלא שהוא לא הרגיש הטעם בפיו ומ"מ כ"ז בדיעבד אבל לכתחלה {{שהצ|לב}} יש ללעוס אותה עד שירגיש הטעם בפיו:

({{עוגן1|ל}}) '''דטעם מרור בעינן.''' שירגיש המרירות בפיו זכר לוימררו את חייהם:

({{עוגן1|לא}}) '''ידי מצה יצא.''' ולא אמרינן דמבטל ליה המרור למצה וכנ"ל ב[[#טז|סקט"ז]] {{שהצ|לג}} דלא שייך ביטול אלא כשלועסן ומתערבין ביחד אבל בזה שלא לעסן כל חד וחד לחודיה קאי:

({{עוגן1|לב}}) '''בסיב.''' היא הקליפה הגדל סביב הדקל:

({{עוגן1|לג}}) '''לפי שאין וכו'.''' ואם כרך המצה בדבר מאכל ובלע יצא אע"פ שיש הפסק בין המצה לגרונו כיון ששניהם מיני מאכל דרך אכילה בכך [{{כ}}[[פרי חדש/{{כאן}}#|פר"ח]]{{כ}}]:

({{עוגן1|לד}}) '''בלא כוונה.''' ואע"ג דמצות צריכות כונה כדלעיל ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/ס#ד|סימן ס' ס"ד]] וכ"ש הכא דאינו רוצה לאכול הרי בודאי אינו מתכוין לצאת ידי המצוה תירצו המפרשים דבמידי דאכילה שע"כ נהנה גרונו עדיף טפי וכמתכוין דמי. ודע {{שהצ|לד}} דכמה פוסקים חולקין ע"ז וס"ל דלפי מאי דקי"ל דמצות צריכות כונה אין לחלק בין מידי דאכילה לשאר מצות וכל שלא נתכוין באכילה לצאת ידי המצוה לא יצא וכן פסק הפר"ח:

({{עוגן1|לה}}) '''כגון שאנסוהו עכו"ם וכו'.''' וכ"ש היכא שכפאוהו {{שהצ|לה}} ישראל לאכול כדי לקיים מצות מצה דיצא:

({{עוגן1|לו}}) '''יצא ידי חובתו כיון וכו'.''' ומ"מ היכא {{שהצ|לו}} שאומר בפירוש שמכוין שלא לצאת ידי המצוה בזה אפשר דגרע טפי אף שנהנה גרונו ולא יצא:

({{עוגן1|לז}}) '''אבל אם היה סבור וכו'.''' כיון {{שהצ|לז}} שלא ידע {{עוגן|פז.}}כלל שהוא עושה מעשה המצוה {{שהצ|לח}} ואפילו בלא כפאוהו עכו"ם ומעצמו טעה ג"כ לא יצא:

({{עוגן1|לח}}) '''ואח"כ נתרפא.''' ר"ל באותו הלילה דלמחר בודאי אינו מברך שוב ברכת אכילת מצה דביום אינה אלא רשות וכדלקמיה ואין תשלומין למצוה זו [אחרונים]:

({{עוגן1|לט}}) '''בשעה שהיה פטור וכו'.''' ר"ל שהיה {{שהצ|לט}} אז בכלל שוטה ואינו איש:

({{עוגן1|מ}}) '''וחזר ואכל וכו'.''' וה"ה אפילו לא הפסיק בינתים {{שהצ|מ}} אלא ששהה באכילתו את הכזית יותר מכדי אכילת פרס אין מצטרף יחד ואינו יוצא:

({{עוגן1|מא}}) '''יצא.''' היינו {{שהצ|מא}} בדיעבד אבל לכתחלה צריך לאכול כזית ביחד ולבלוע:

({{עוגן1|מב}}) '''בין אכילה לחברתה.''' הלשון אינו מדוקדק כ"כ דצריך שלא ישהה מתחלת אכילה ראשונה עד סוף אכילה אחרונה יותר מכדי אכילת פרס דזה אין נחשב בכלל אכילה:

({{עוגן1|מג}}) '''וע"ל [[שולחן ערוך/אורח חיים/תריב|סימן תרי"ב]].''' היינו שיעור פרס:

({{עוגן1|מד}}) '''אלא בלילה הראשון.''' דכתיב בערב תאכלו מצות אבל שאר כל הלילות וכל הימים אינו מוזהר אלא שלא לאכול חמץ ואף דמחוייב לאכול פת ביו"ט כדמוכח ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/קפח|סי' קפ"ח]] {{שהצ|מב}} יכול לצאת במצה עשירה דהיינו שנילושה במי פירות אבל לחם עוני אינו מחוייב מן התורה כ"א בלילה הראשון ומשום ספיקא דיומא חייב לדידן אף בלילה שניה:

({{עוגן1|מה}}) '''בלבד.''' ובשם הגר"א כתבו דעכ"פ מצוה איכא לאכול מצה כל שבעה אלא שאינו חיוב:

({{עוגן1|מו}}) '''ונהגו לעשות וכו'.''' עיין בספר [[בית מאיר/{{כאן}}#|בית מאיר]] שמפקפק על המנהג ובכמה מקומות כהיום נשתקע המנהג:

({{עוגן1|מז}}) '''סימן.''' ואין לעשות {{שהצ|מג}} אותיות להכירא שכששוברין אותה הוי מוחק ביו"ט:

({{עוגן1|מח}}) '''אחת מהן.''' פי' אפילו אם {{שהצ|מד}} השלישית נשברה ואם כן מקדימין עכשיו השלישית קודם לשניה מ"מ משום הקדמה למצוה א"צ לאפות אחרת:

({{עוגן1|מט}}) '''יוצא בכזית.''' עיין בס"א ובמ"ב [[#ט|סק"ט]]:
{{ניווט כללי תחתון}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:משנה ברורה]]