עריכת הדף "
משנה ברורה/אורח חיים/תנא
"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
{{ניווט כללי עליון}} {{מרכז|'''סימן תנא'''{{ש}}דיני הגעלת כלים}} ({{עוגן1|א}}) '''קדרות.''' וה"ה {{שהצ|א}} קערות שתשמישן ע"י עירוי וכלי שני ג"כ דינא הכי: ({{עוגן1|ב}}) '''של חרס.''' וה"ה {{שהצ|ב}} שאר כלים שאינם של חרס אם אינו רוצה להגעילן או ללבנן ג"כ אפשר בהאי תקנתא לשפשפן ולקיימן עד אחר פסח אלא שדיבר בהוה דבשאר כלים כיון שיש להם תקנה אינו עושה כן רק מגעילן או מלבנן וכדלקמיה: ({{עוגן1|ג}}) '''שנשתמש בהם וכו'.''' וכלים חדשים שקונין {{שהצ|ג}} מהשוק אפילו כלי חרס אין צריך לספק בהם שמא נשתמשו בו דאין דרך להשתמש בכלים חדשים וא"צ אלא טבילה בכלי מתכות אבל כאשר נקנים מן הנכרי בביתו ואינו מכיר בהן ודאי שהם חדשים אם הם כלי מתכות צריך מספק להגעילן או ללבנן כפי תשמישן [מלבד מה שצריך לטבלן] ואם הם כלי חרס צריך שבירה מספק: ({{עוגן1|ד}}) '''כל השנה.''' וה"ה אפילו נשתמש בהם חמץ תוך הפסח די בדיעבד בשפשוף היטב ומותר להשהותן עד אחר הפסח כמבואר לעיל בריש [[שולחן ערוך/אורח חיים/תמז|סימן תמ"ז]] [חק יעקב ולב"ש] ובפמ"ג מפקפק אם בישל בהם בשביעי של פסח בא"י או בח' של פסח לדידן בחו"ל בעוד שהכלי בן יומו שלא להשתמש בו ע"ש: ({{עוגן1|ה}}) '''אפילו אותם שעושין וכו'.''' כלומר {{שהצ|ד}} דאז הם בלועים הרבה חמץ ואם יבשל בהם אחר הפסח בודאי לא יהיה ששים נגדם אפ"ה מותר והטעם דאנן קי"ל דחמץ לאחר הפסח מן התורה מותר ואינו אסור אלא משום קנסא דקנסו חכמים על מה שהשהה החמץ ולא קנסו אלא על החמץ שהוא בעיניה אבל על מה שבלוע בכלי לא קנסו ולפיכך מותר אפילו לכתחלה לבשל בהם אח"כ: ({{עוגן1|ו}}) '''משפשפן.''' ואם לא שפשפן קודם פסח משפשפן {{שהצ|ה}} תוך הפסח או לאחר פסח כדין לא ביער קודם פסח המבואר ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/תלה|סימן תל"ה]]: ({{עוגן1|ז}}) '''ומצניען וכו'.''' יש נוהגין לסדר כלי בדיל של חמץ בתוך הבית בגובה הכותל במקום שאין יד אדם מגעת לשם והם סדורין כל ימי הפסח לנוי {{שהצ|ז}} ואין למחות בידם ואע"פ שכל דבר שגזרו עליו חכמים מחמת חשש שמא ישכח וישתמש בו לא חלקו בגזירתם ואסרו אפילו הגביה אותו הדבר עשר קומות כמו שנתבאר ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/רעה|סימן רע"ה]] מ"מ כיון שאינן ב"י מבליעת החמץ בשעה שמסדרין אותן ומכ"ש באותן שרוב תשמישן בכלי שני או בצונן כגון קנקנים אין לחוש {{שהצ|ח}} ומ"מ המחמיר בזה תבוא עליו ברכה: ({{עוגן1|ח}}) '''ולהצניע המפתח.''' ר"ל דאם יבוא לחפש אחר המפתח יזכור שהוא פסח: ({{עוגן1|ט}}) '''אינו מועיל וכו'.''' דהיסק שהוא {{שהצ|ט}} רק מבחוץ אינו מועיל להפליט את הבליעה: ({{עוגן1|י}}) '''שעירה לתוכו רותחין.''' כגון קערות דדרך לשפוך עליהם מהקדרות: ({{עוגן1|יא}}) '''אפי' בכלי שני.''' פי' {{עוגן|לז:}}אפילו לא עירה מהקדרה לתוכה רק לכלי אחר ואח"כ הניח כלי זה בתוכה. ולדינא הסכימו האחרונים דלכתחלה בודאי יש להחמיר כדעת הרמ"א דאין להתיר אף כשידוע שלא נשתמש בו חמץ רק בכלי שני ולכן בכלי מתכות צריך הגעלה וכמבואר לקמן בס"ה ובכלי חרס דלא מהני הגעלה והיסק א"א להשתמש בו בפסח אמנם בדיעבד אם נשתמש בלא הגעלה בכלי שאין משתמשין בו רק בכלי שני (כגון טעלער וכפות) {{שהצ|י}} יש להקל אף בכלי חרס במקום הפסד מרובה ומניעת שמחת יו"ט אם הוא אינו בן יומו שהוא נותן טעם לפגם שכמה פוסקים מקילין בו גבי חמץ: ({{עוגן1|יב}}) '''ואפילו אם ימלאום גחלים וכו'.''' דבזה הוי כהיסק מבפנים ויפליט הבליעה: ({{עוגן1|יג}}) '''דלמא חייס עלייהו וכו'.''' שאין דרכן להסיק בפנים אלא בחוץ משא"כ תנורים {{שהצ|יא}} אפילו של כלי חרס [אפילו אותן שמטלטלין אותן] שדרכן תמיד להסיק בפנים לא חיישינן דילמא פקעי ומועיל היסק אך צריך ליזהר שיסיקנו יפה עד שיתלבן ועיין לקמן ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/תסא|סימן תס"א]] מדין הכשר תנורים שלנו: ({{עוגן1|יד}}) '''אבל לתנורים שלנו לא.''' דחיישינן דילמא חייס עליה {{שהצ|יב}} ולא ישהה שם הרבה ויוציאן מן התנור קודם שיתלבנו משא"כ בכבשן מתלבן אפילו בשעה מועטת: ({{עוגן1|טו}}) '''אפילו צונן.''' היינו אפילו הדיחו ושפשף היטב דחיישינן דלמא אתי להשתמש בו בחמין ועיין ביו"ד סימן קכ"א דה"ה בשאר איסורים {{שהצ|יג}} וע"כ יש להחמיר בעניננו אפילו בע"פ אחר חצות: ({{עוגן1|טז}}) '''ועיין ביו"ד [[שולחן ערוך/יורה דעה/קכא|סימן קכ"א]].''' דשם מבואר דדרך עראי מותר להשתמש בו אם הדיחו ושפשף תחלה ועיין לעיל סוף [[שולחן ערוך/אורח חיים/תנ#סוף|סימן ת"נ]] ובמ"ב [[משנה ברורה/אורח חיים/תנ#סוף|שם]]: ({{עוגן1|יז}}) '''הסיקו מבחוץ ואסור וכו'.''' כצ"ל. ר"ל דמחמת שהסיקו מבחוץ לא מהני ההיסק להוציא הבלוע: ({{עוגן1|יח}}) '''ואם מלאו גחלים וכו'.''' הטעם דסתם בוכיא {{שהצ|יד}} אין דרכה להתבקע וע"כ אין לחוש דלמא חייס עליה ולא ילבנו יפה. ולבנים הנשרפין בכבשן יש {{שהצ|טו}} עליהם דין כלי חרס ואם נשפך עליהם דבר רותח של חמץ אין לו תקנה {{שהצ|טז}} אלא בליבון כדינו וע"ד שיתבאר ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/תסא|סימן תס"א]] [ומ"מ הליבון מהני להם אפילו תוך תנורים שלנו דלא חייס עלייהו כמו בקדרות] אבל לבנים שנתיבשו רק בחמה יש להם דין כלי אדמה ומהני להם הגעלה ואם נאפה ונצלה עליהם הרי תשמישן ע"י האור וצריכין ליבון כנ"ל: ({{עוגן1|יט}}) '''סכינים.''' בין {{שהצ|כ}} גדולים ובין קטנים אף אם נשתמש בהם חמץ בחמין כל השנה די בהגעלה לפסח ואע"פ הסכינים הבלועים משאר איסורים פסק השו"ע ביו"ד [[שולחן ערוך/יורה דעה/קכא|סימן קכ"א]] שצריך ללבנם באור כדי להשתמש בהם בחמין הכא כיון שי"א שאפילו כלים הבלועים מחמץ ע"י אור בלבד נמי {{שהצ|כא}} א"צ אלא הגעלה וגם כמה פוסקים סוברים דסכינים אין להם דין כלים הבלועים ע"י האור [דאף אם השתמש בו ע"י האור כגון שתחב בו חתיכת פשטיד"א על האש מ"מ רוב תשמישו הוא שלא ע"י האש ואזלינן בתר רוב וכדלקמן בס"ו] לפיכך התיר לכתחלה ע"י הגעלה בלבד. ומ"מ מי שאפשר לו מצוה מן המובחר שיקנה חדשים לפסח [אחרונים] עוד כתבו דסכינים הבלועים משאר איסורים אף דלכתחלה צריך ללבנם מ"מ בדיעבד אם הגעיל והשתמש בהם בחמין {{שהצ|כב}} אינו אסור. וסכינים הבלועים מבשר לחלב די בהגעלה אך העולם {{שהצ|כג}} נהגו איסור בזה וכתב בתשובת ח"ס [[שו"ת חתם סופר/א/קי|סי' ק"י]] {{עוגן|לח.}}דהיכא דהגעיל לצורך פסח הוא נוהג להתיר להחליף מבשר לחלב או איפכא כיון שלא היתה כונת ההכשר לצורך זה: ({{עוגן1|כ}}) '''שעודנו רותח.''' ויהיו המים מעלין רתיחה וכדלקמן ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/תנב|סי' תנ"ב]] עיי"ש [לבו"ש שם] ויהיה ההגעלה ע"י שיתחוב בו הסכין {{שהצ|כד}} אבל לא שיהיה ע"י שיתן אבן מלובן על הסכין ויתן עליו רותחין וכדלקמן בס"ו בהג"ה לפי שבכלי האבן מונח בתוכו יפה משא"כ על הסכין: ({{עוגן1|כא}}) '''במשחזת.''' וה"ה בדבר אחר שמסיר החלודה סגי: ({{עוגן1|כב}}) '''כל חלודה.''' דכתיב בפרשת הגעלת כלי מדין אך את הזהב וגו' כלומר רק את הזהב דהיינו כשאין שם חלודה רק זהב בלבד מועלת הגעלה להפליט הבלוע אבל כשיש שם חלודה יש לחוש שמא יש שם משהו מן החמץ והחלודה מכסהו ולזה לא מהני הגעלה כי אין הגעלה למה שהוא בעין. וכ"ז בחלודה שיש בזה קצת ממשות (שקורין ראס"ט) שכשגוררין אותה משם יש שם כמה עפרורין שאז יש לחוש שמא יש תחתיה משהו ממשות האיסור בעין והחלודה מכסהו אבל אם אין בחלודה ממשות כלל רק מראה בלבד כמו שנמצא לפעמים שיש שחרות או אדמימות בצד הפנימי של הכלי שאנו קורין (פלעקי"ן) אין קפידא. וכן הדין באותן כתמים הנעשים בכלי בדיל (שקורין ערד פלעקי"ן) שאין מעכבין את ההגעלה כיון שאין בהם ממשות רק מראה בלבד [אחרונים]: ({{עוגן1|כג}}) '''אם יש בו גומות.''' ומטעם זה הסכימו האחרונים דהסכין שהקתא שלו מחובר במסמרים קטנים אין מועיל לו הגעלה כי יש גומות הרבה במקום המסמרים ואצ"ל אם גוף הבית יד {{שהצ|כה}} נעשה משני חלקים מדובקין ויש ריוח מעט ביניהם להכניס לשם הסכין שע"פ הרוב א"א לנקר שם היטב. וכן לפעמים יש פגם בין להב לקתא וא"א לנקות היטב זה המקום אם לא שיסיר הקתא מהלהב [פמ"ג] וכן אם יד הסכין {{שהצ|כו}} דבוקה בבית יד ע"י דבק אין מועיל הגעלה דכיון שהדבק מתקלקל במים רותחין יש לחוש שמא יחוס על הדבק ולא ירתיח המים יפה וכן אם הבית יד עשויה מקרן ג"כ אין הגעלה מועלת שהקרן מתקלקל במים רותחין ויש לחוש שמא יחוס עליו [אחרונים]: ({{עוגן1|כד}}) '''וצריך ליבון.''' דהיינו שיניח גחלים בוערות על המקום ההוא ובליבון {{שהצ|כז}} א"צ להעביר החלודה כי האש יבעיר את הכל: ({{עוגן1|כה}}) '''במקום הגומות.''' ויעשה זה {{שהצ|כח}} קודם הגעלה ואם לא עשה כן מקודם יעשה זה אחר הגעלה: ({{עוגן1|כו}}) '''אין לה תקנה בהגעלה.''' לפי שא"א לנקרו היטב מבפנים {{שהצ|כט}} אם לא שיפתח התפירות וינקר היטב ואז אפילו הגעלה א"צ. כלי שפיו צר ויש שם חלודה שא"א להסירה לא מהני לה הגעלה [אחרונים]. עוד כתבו דכל מקום שצריך הגעלה לא מהני לקלפו בכלי אומנות כי הבלוע יוצא מדופן לדופן וכלי אומנות לא מהני רק במקום שצריך קליפה: ({{עוגן1|כז}}) '''ע"י האור.''' פי' בלי מים {{שהצ|ל}} כגון שפוד ואסכלא שצולין עליו מוליית"א של חמץ [ואע"פ שאסכלא {{שהצ|לא}} כשצולין ע"ג טשין אותה באליה או מושחין פניה בשומן אין רטיבות מעט זה מצילה מהיות האש שולט בה לגמרי ואינו דומה למחבת המבואר לקמן בסי"א] ולפי שגוף החמץ נוגע בהן בשעת צלייתו ואין ביניהם שום משקה שיוליך טעם החמץ לתוך השפוד והאסכלא אלא ע"י חום האש בלבד נבלע בהן טעם החמץ לפיכך אינו נפלט מהן ג"כ ע"י הגעלה במים רותחין אלא ע"י חום האש דכבולעו כך פולטו אבל אם ידוע לו שלא צלו עליו חמץ רק שצלו עליו בשר עם מלח שלא נבדק מחמץ בזה {{שהצ|לב}} די בהגעלה ואפילו לכתחלה: ({{עוגן1|כח}}) '''צריכים ליבון.''' אקדים הקדמה קצרה ויצטרך בכמה מקומות. דע דאיתא בגמרא דדוקא דבר איסור הנבלע בכלי ע"י אור צריך ליבון אבל דבר היתר הנבלע בכלי ע"י אור אף שאח"כ נאסר כגון בשר קדשים שצלהו בשפוד ע"ג האור אף שלבסוף נעשה הבליעה בשפוד נותר אפ"ה הכשרו של שפוד זה די בהגעלה ונחלקו הפוסקים לענין חמץ הבלוע בכלי י"א דזה ג"כ מקרי התירא בלע שבאמצע השנה כשנבלע החמץ של המוליית"א בשפוד היה היתר וע"כ סגי בהגעלה ולדידהו כל כלים שתשמישן ע"י אור לענין פסח די בהגעלה וי"א דוקא נותר שבעת הבליעה לא היה שם נותר על הבשר כלל לכן נקרא ד"ז בשם היתירא בלע אבל חמץ דבעת השתמשות השפוד בחמץ היה שם חמץ על הבליעה ועכשיו ג"כ שמו חמץ אלא שעתה נתעורר האיסור למפרע על שם חמץ זה לא מקרי בשם התירא בלע דחמץ בלע בתוכו וגם עכשיו הוא חמץ ובכלל איסורא בלע הוא וצריכין ליבון {{שהצ|לג}} ולזה הסכימו רוב הפוסקים וע"כ פסק המחבר כוותייהו {{שהצ|לד}} ומ"מ אין ללמוד מדין זה למקומות אחרים דלפעמים היכא שיש עוד צדדים להקל מצרפינן ג"כ לזה דעת הפוסקים דס"ל דחמץ מקרי התירא בלע: ({{עוגן1|כט}}) '''ניתזין מהם.''' או {{שהצ|לה}} עד שתסור קליפתו העליונה: ({{עוגן1|ל}}) '''ויש מקילין אם נתלבן וכו'.''' דליבון זה אף שהוא גרוע מליבון הראשון מ"מ מהני עכ"פ חמימותו לפלוט הבליעה כמו הגעלה בודאי ודעה זו ס"ל דחמץ מקרי התירא בלע וע"כ מקילין בליבון כזה: ({{עוגן1|לא}}) '''מבחוץ.''' ר"ל שאם ישימו עליו קש מצד חוץ ישרף הקש מכח הליבון: ({{עוגן1|לב}}) '''ונוהגין כסברא הראשונה וכו'.''' דלדינא {{שהצ|לו}} עיקר כדעת המחבר דחמץ מקרי איסורא בלע וע"כ צריך ליבון טוב שיהו ניצוצות נתזין ממנו ואפילו בדיעבד יש לאסור אם נשתמשו בו בפסח בעוד שלא ליבנו אותו כ"כ או ע"י הגעלה [ט"ז ומ"א] אכן {{שהצ|לז}} במקום הפסד מרובה או מניעת שמחת יו"ט והוא אינו ב"י מעת שנשתמשו בו החמץ יש לסמוך בדיעבד על הפוסקים דסוברים דחמץ מקרי התירא בלע ודי במה שהכשירו בהגעלה או בליבון קל: ({{עוגן1|לג}}) '''רק שיש בו סדקים.''' ר"ל ומבואר לעיל דצריך ליבון באותו המקום דהיינו שישים שם גחלים בוערות די שישהה אותם שם עד שקש נשרף עליו מבחוץ שבזה השיעור בודאי נשרף כל ממשות האיסור שימצא בעומק הסדקים והגומות: ({{עוגן1|לד}}) '''חצובה צריך ליבון.''' הוא כלי שיש לה ג' רגלים ומעמידין עליה קדרה או מחבת בתנור על האור כל השנה ואם רוצה להשתמש בה בפסח צריך ללבנה באור לפי שלפעמים נשפך עליה עיסה ונבלע בה טעם חמץ ע"י האור. וזהו רק לכתחלה משום חומרא דחמץ {{שהצ|לח}} דבאמת שתי קדרות הנוגעות זו בזו אין יוצאת הבליעה מזו לזו כמבואר ביו"ד [[שולחן ערוך/יורה דעה/צב#ז|סימן צ"ב ס"ז]] וגם יש לתלות שאף אם נשפך כבר נשרף והלך לו כיון שבכל שעה היא על האש וע"כ בודאי די לזה בליבון קל ובדיעבד {{שהצ|לט}} אף אם נשתמש עליו בלי ליבון כלל ג"כ אין לאסור: ({{עוגן1|לה}}) '''כפי תשמישן הכשרן.''' דכבולעו כך פולטו: ({{עוגן1|לו}}) '''שמגיסין בו בקדרה.''' לדעת הי"א המובא בטור יו"ד [[טור/יורה דעה/קכא|סימן קכ"א]] דדבר שתשמישו בכלי ראשון על האש הכשרו ג"כ בכלי ראשון העומד אצל האש דוקא והכף הזה שמגיסין בו הקדירה בעודו על האש צריך להגעיל ג"כ באופן זה [פר"ח וחי' רע"א]: ({{עוגן1|לז}}) '''תשמישן בכלי שני.''' כגון כפות קטנים שתשמישן רק בקערות די להכשירן בכלי שני ובדיעבד אם לא הכשירן כלל ונשתמש בהם עיין לעיל ב[[#יא|סקי"א]]: ({{עוגן1|לח}}) '''הכשרן בכלי שני.''' עיין לקמיה בס"ו בהג"ה: ({{עוגן1|לט}}) '''שמשתמשים בו בעירוי וכו'.''' ואפילו כלי חדשה שלא נשתמשו בה מעולם {{שהצ|מ}} רק פ"א נשפך עליה עירוי של חמץ מכלי ראשון: ({{עוגן1|מ}}) '''בהכשר דכלי שני.''' דהיינו לשפוך מים רותחין בתוך כלי ואח"כ יכניסם והטעם דבלוע שנתהוה ע"י עירוי החמין מכלי ראשון אינו נפלט מן הכלי כ"א ע"י עירוי ג"כ {{שהצ|מא}} ואפילו בדיעבד לא מהני ע"י הכשר דכ"ש: ({{עוגן1|מא}}) '''לערות עליו וכו'.''' וצריך ליזהר {{שהצ|מב}} שלא יפסיק הקילוח. ודע דעירוי לא מהני אלא בזה שתשמישו ג"כ היה ע"י עירוי {{שהצ|מג}} אבל כלי שתשמישו היה ע"י כלי ראשון {{שהצ|מד}} לא סגי להכשירו בעירוי אלא בכלי ראשון ממש: ({{עוגן1|מב}}) '''שיש בהן סדקים וכו'.''' משום חשש חמץ בעין דאין מועיל לו הגעלה וכנ"ל בס"ג עי"ש: ({{עוגן1|מג}}) '''והוא בתוך הכלי.''' דמבחוץ לכלי {{שהצ|מה}} אין צריך להחזיק שיש שם חמץ בעין בהגומות {{שהצ|מו}} ואם שואבים בכלי מיורה גדולה ודרך להתדבק גם מבחוץ חמץ אז יש קפידא אף מבחוץ דלחמץ בעין אין מי הגעלה פולטין: ({{עוגן1|מד}}) '''ולא יוכל לנקרן וכו'.''' וה"ה {{שהצ|מז}} כיסוי כלים המחובר ע"י צירים שא"א לנקות או קערות עם אזנים כעין צירים אף מבחוץ החמץ נכנס שם כידוע וא"א לנקות אין להגעילם כלל: ({{עוגן1|מה}}) '''כיון שרוב תשמישן וכו'.''' וה"ה {{שהצ|מח}} כלים שמשתמשין בהן בצונן די להן בשטיפה לדעה זו אף על פי שלפעמים השתמש בהן בחמין: ({{עוגן1|מו}}) '''כך הוא הכשרן.''' ומכל מקום אם ידוע שתוך מעת לעת השתמשו בו חמץ בכלי ראשון ממש אף על פי שעיקר תשמיש שלו תמיד הוא על ידי עירוי או בכלי שני {{שהצ|מט}} צריכין הגעלה בכלי ראשון דוקא אליבא דכו"ע ואם ע"י אור צריך ליבון: ({{עוגן1|מז}}) '''וכן הוא המנהג.''' ומ"מ בדיעבד {{שהצ|נ}} סמכינן אדעה ראשונה: ({{עוגן1|מח}}) '''וכן בכל דבר וכו' בכלי ראשון.''' וה"ה אם {{שהצ|נא}} יש לחוש שנשתמש בו לפעמים ע"י האור צריך ליבון דוקא ובליבון קל כדלעיל ס"ד בהג"ה: ({{עוגן1|מט}}) '''בשטיפה.''' דהיינו ששפשפו תחלה {{שהצ|נב}} היטב במים כדי להסיר כל הדבוק עליו ואח"כ שטפו במים: ({{עוגן1|נ}}) '''יתן עליהם תבן מלובן.''' וכן נוהגין לענין הכשר השלחנות והספסלין וינגב השלחן תחלה כדי שלא יצטנן המים הרותחין ששופך [ח"י]: ({{עוגן1|נא}}) '''והוי ככלי ראשון.''' ר"ל אע"ג דאין זה אלא עירוי מ"מ כיון שהוא ע"י אבן מלובן {{שהצ|נג}} אין מניח המים להצטנן והוי כאלו נתנן מתוך כלי ראשון ועיין בא"ר שהכריע לדינא דעכ"פ אינו מועיל הגעלה ע"י אבנים אלא בקערה וכיו"ב שרוב תשמישן הוא רק ע"י עירוי מכלי ראשון משא"כ בדבר שרוב תשמישן הוא בכלי ראשון אינו מועיל להגעיל באופן זה דלא הוי ככלי ראשון ממש. ולענ"ד נראה דאפילו בקערה וכיו"ב {{שהצ|נד}} אין להקל לכתחלה להגעיל ע"י אבנים אלא בידוע שהוא אינו בן יומו מתשמיש כלי ראשון: ({{עוגן1|נב}}) '''וכן כל כיו"ב.''' כגון דפי מולייתות של בשר או גבינה דלפעמים נותנין עליהם חמין [א"ר]: ({{עוגן1|נג}}) '''על כל הכלי.''' ואע"ג דבאיזה מקום אינו נוגע האבן מי הרתיחה העולים מן האבן {{שהצ|נה}} נוגעים שם ושרי ומ"מ בקערות שיש להם אוגנים ובליטות כעין כפתורים ופרחים שאז א"א להעביר האבן ע"פ כולו {{שהצ|נו}} ואפשר שגם מי הרתיחה לא יגיעו תיכף שם {{שהצ|נז}} נכון להחמיר שלא להגעיל ע"י אבנים כ"א יכניסם ליורה: ({{עוגן1|נד}}) '''העשויות מקרן.''' כבר כתבתי לעיל ב[[#כג|סקכ"ג]] דה"ה אם רק הקתא שלהם עשויות מקרן: ({{עוגן1|נה}}) '''דילמא חייס עלייהו.''' והעשויה מפערי"ל מוטע"ר כיון שהוא קשה מאד אינו דומה לקרן [אחרונים]: ({{עוגן1|נו}}) '''אחד כלי עץ.''' ודוקא אם {{שהצ|נח}} הכלי חלק בלי שום סדק וגומא: ({{עוגן1|נז}}) '''וכן כלי עצם.''' חוץ מקרן דהוא רך וחייס שלא יתקלקל אין מועיל הגעלה וכנ"ל: ({{עוגן1|נח}}) '''ואינו חושש.''' יתבאר לקמן ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/תנב|סימן תנ"ב]]: ({{עוגן1|נט}}) '''יש מצריכים וכו'.''' כיון {{שהצ|נט}} דאינו נזהר כל השנה במלח מחמץ שמא היה שם מעט חמץ וקבל הכלי טעם מעט וחוזר ונותן טעם בפסח: ({{עוגן1|ס}}) '''ויש מי שחולק.''' דאחזוקי איסורא {{שהצ|ס}} לא מחזקינן: ({{עוגן1|סא}}) '''וטוב להגעילן.''' {{עוגן|לט:}}ע"י {{שהצ|סא}} עירוי מכלי ראשון ואף דמבואר לקמן בסימן י"ח בהג"ה דלא מהני להן הגעלה {{שהצ|סב}} היינו משום דשם מיירי שמשתמשין בהן חמץ כל השנה ומצוי שמתדבק בנצרים פירורי חמץ משא"כ בזה. וכ"ז לכתחלה אבל בדיעבד {{שהצ|סג}} אף אם לא הגעילן ומלח בהן בשר בפסח מותר לאכול הבשר אפילו אם {{שהצ|סד}} ידוע לו שנבלע חמץ בסלים ע"י מליחה מפני שאין המלח מפליט מה שבלוע בתוך הכלי: ({{עוגן1|סב}}) '''או לקנות חדשים.''' פי' אם {{שהצ|סה}} אי אפשר להגעילן לפי שיש בהן גומות: ({{עוגן1|סג}}) '''שמטגנין בה וכו'.''' דדוקא בתנור שנאפה בו החמץ בלי משקה צריך ליבון אבל לא המחבת דלא חיישינן שמא נתייבש השמן והחמץ נאפה בלא משקה אלא אפילו אם נשרף ונדבק לדופן המחבת {{שהצ|סו}} עדיין יש לחלוחית משקה שם וכן הדין בקדירה של מתכת שמבשלין בה אף שנדבק לפעמים לדופני הקדרה: ({{עוגן1|סד}}) '''שיוצקין בה שמן.''' וה"ה {{שהצ|סז}} שומן {{שהצ|סח}} ויש שרצו לומר דשומן אינו בכלל משקה וכגופא דבשרא הוא ונחשב תשמישו ע"י אור אבל מלשון הפוסקים לא משמע כן: ({{עוגן1|סה}}) '''מותרת בהגעלה.''' הטעם כנ"ל שהרי אופין בו עם משקה מה לי שמן או מים {{שהצ|סט}} אבל האגנות שאופין בו עוגות בעין {{שהצ|ע}} אף שמושחין תחתיו בשומן או שמן או חמאה (כגון פורימש שאופין בו טארטין או בעקין קוכען) צריכין ליבון מדינא וכן הסקאווראדעס שפעמים מחמין בהן סובין לחולה {{שהצ|עא}} צריכין ליבון מדינא: ({{עוגן1|סו}}) '''ויש מחמירין ללבן המחבת.''' דלפעמים נתייבש השומן והעיסה נאפית בעין על המחבת: ({{עוגן1|סז}}) '''מיהו סגי ליה וכו'.''' ר"ל מדינא ובפר"ח מצדד דמדינא צריך ליבון עיי"ש ועיין ב[[ביאור הלכה/{{כאן}}#|בה"ל]]: ({{עוגן1|סח}}) '''כל הכלים וכו'.''' משום שכשנשתמש חמץ בגוף הכלי בחמין אמרינן דהוליך הבליעה בכולו אכן משום טעם זה לבד לא היה שייך דין זה אלא {{עוגן|מ.}}בכלי מתכות משום דחם מקצתו חם כולו והמחבר הלא קאמר כל {{שהצ|עב}} הכלים משמע דאף כלי חרס וכלי עץ וכ"כ במרדכי בהדיא דעץ פרור צריך להגעיל הבית יד שלו וע"כ דחיישינן עוד {{שהצ|עג}} שמא קבל היד איזה פעם חמץ ע"י כלי ראשון כשהדיחו אותו {{שהצ|עד}} בתוכו לנקות מזוהמא ובמחבת {{שהצ|עה}} ע"י ניצוצות שניתז עליו מגוף הכלי: ({{עוגן1|סט}}) '''אין לאסור.''' אפילו בכלי מתכות משום דאמרינן {{שהצ|עו}} דכשם שנבלע החמץ בהיד ע"י גוף הכלי כן עתה נפלט ממנו ע"י הגעלה של גוף הכלי ולאידך חששות שכתבנו לא מחזקינן בדיעבד {{שהצ|עז}} ועל כן אין נ"מ בין אם נשתמש עתה בפסח בגוף הכלי או שנשתמש בהידות כגון שתחבן בפסח לתוך התבשיל בכל גווני אין לאסור התבשיל באכילה כיון שהגעיל את גוף הכלי [אבל אם לא הגעיל {{שהצ|עח}} את גוף הכלי נאסר התבשיל ע"י תחיבת הידות בלבד]. וכל זה בסתמא אבל בידוע שנשתמשו הידות בחמץ בחמין לא סגי בהכשר מקצתו אפילו בדיעבד וע"כ החמיר הט"ז {{שהצ|עט}} ועוד ש"א בקתא של סכין שלא הגעילו ונגע הקתא בפסח בחמין לאסור אף בדיעבד משום דרוב הפעמים מגיע תשמיש החמץ גם בבית יד של סכין כגון ע"י לחם חם וכדומה: ({{עוגן1|ע}}) '''בדיעבד.''' פי' אם נשתמש בהם כבר אבל לכתחלה אסור להשתמש בהן קודם שיגעיל הידות אפילו הוא בתוך הפסח שא"א להגעילו כדלקמן בסימן ק"ט ס"ה בהגה"ה: ({{עוגן1|עא}}) '''להגעילו ע"י עירוי.''' דהרי נוגעין בו {{שהצ|פ}} כל השנה בידים מלוכלכות וגם לפלוט בזה {{שהצ|פא}} את הבלוע שבלעו הידות ע"י ניתוז הניצוצות עליהן וכנ"ל. ואם ידע שנשתמש בידות בחמין בחמץ בכלי ראשון {{שהצ|פב}} לא מהני עירוי אפילו בדיעבד וצריך הגעלה ג"כ בכלי ראשון דוקא: ({{עוגן1|עב}}) '''שיש בו טלאי.''' היינו אם הטלאי הוא בצד פנימי של הכלי דמבחוץ אינו מזיק [אחרונים]: ({{עוגן1|עג}}) '''קדם הטלאי.''' פי' שהטלאי {{שהצ|פג}} נעשה בשעה שהיה הכלי חדש או שהגעילו הכלי קודם ששמו הטלאי: ({{עוגן1|עד}}) '''א"צ להסירו.''' בשעת הגעלה {{שהצ|פד}} ואיירי שהוא מדובק יפה בענין שאין לחוש שמא יש שם קצת חמץ בעין ואין צריך לחוש רק לבליעת חמץ שנבלע בכלי דרך הטלאי ובזה אמרינן כבולעו דרך הטלאי כך פולטו דרך הטלאי דאלו יש סדקים סביב הטלאי ויש לחוש לחמץ בעין צריך ליבון דוקא אף בזה וכנ"ל בס"ד או שינקר שם היטב ואם לא עשה כן אף בדיעבד אסור: ({{עוגן1|עה}}) '''צריך להסיר וכו'.''' ואף דמדובק בחוזק חיישינן {{שהצ|פה}} שמא נשאר מעט חמץ בעין על הכלי קודם {{עוגן|מ:}}שנתנו עליו הטלאי ולבעין אינו מועיל הגעלה {{שהצ|פו}} ויש פוסקים דחוששין בזה גם לבליעת האיסור שנבלע בכלי מקודם ואין יוצא הפליטה {{שהצ|פז}} לגמרי דרך הטלאי שהוא מפסיק וחיישינן שיפלוט בתבשיל בפסח: ({{עוגן1|עו}}) '''עד שישרף וכו'.''' לטעם הראשון {{שהצ|פח}} דמשום חמץ בעין די בליבון קל שהקש נשרף מבחוץ דבזה בודאי נשרף החמץ שהוא בעין וכדלעיל בס"ד לענין שאר סדקין ולטעם השני צריך ליבון חמור שירבה גחלים על אותו מקום הטלאי עד שיהיו ניצוצות ניתזין הימנו שאז בודאי ישרף איסור הבלוע בתוך הכלי. ונראה דבאינו בן יומו יש לסמוך {{שהצ|פט}} להקל בזה. וכ"ז בטלאי שהוא כעין טס ומודבק לכלי ע"י מסמרים כמו שהוא דרך להמצא בהגעלה וא"צ להניח גחלים על הטלאי אף אם קדמה בליעת האיסור בכלי לפי שע"י חום הבדיל נשרף כל ממשות האיסור שתחתיו אם ישנו שם וגם הבלוע שמעבר לטלאי נפלט ע"י הגעלה ואין הטלאי מעכב כלל כיון שנדבק ע"י חום האש נעשה ככלי אחד ממש [אחרונים]: ({{עוגן1|עז}}) '''ואח"כ מגעיל כל הכלי.''' וכלים ישנים {{שהצ|צ}} שתשמישן בכלי ראשון שחיפן בבדיל מעיקר הדין היה אפשר להתירן בלא הגעלה לפי שדרך הוא שמחממין הכלי כ"כ באש מבחוץ עד שהעופרת יותך מבפנים וזה גופא במקום הגעלה הוא כמבואר בס"ד {{שהצ|צא}} אלא לפי שהאומנים לפעמים עושין במהירות זה הציפוי ואינו עולה בכל הכלי לפי שלא הרתיחו אותו יפה מתחלה לכן יש להחמיר תמיד ולהצריכם הגעלה ומ"מ בדיעבד {{שהצ|צב}} אם נשתמש בהם בלא הגעלה אין לאסור התבשיל ובפרט כשהכלי אינו בן יומו. ואם האומן {{שהצ|צג}} שציפהו הוא עכו"ם ראוי להטביל בלא ברכה: ({{עוגן1|עח}}) '''מאחר שנעשה מחדש.''' עיין ב[[ביאור הלכה/{{כאן}}#|בה"ל]]: ({{עוגן1|עט}}) '''וינקרם היטב.''' ולפי שמצוי שם הרבה אותיות וקשה לנקרן היטב מוטב לשום שם על אותו המקום גחלים שאם יש שם משהו חמץ ישרף [מג"א]: ({{עוגן1|פ}}) '''שמכסים בו הקדרה.''' לאפוקי אותו כיסוי שאופין עליו בצק צריך ליבון [ב"י]: ({{עוגן1|פא}}) '''כיון שמזיע וכו'.''' ר"ל וא"כ נבלע בו החמץ ע"י חום כלי ראשון וע"כ צריך הגעלה ג"כ {{שהצ|צד}} בכלי ראשון ולא מהני עירוי: ({{עוגן1|פב}}) '''ואם נתנוהו בפסח וכו'.''' אפילו אם הכיסוי {{שהצ|צה}} הודח היטב שאין בו חשש משום חמץ בעין אפ"ה אסור משום זיעת חמץ הבלועה בתוכו {{שהצ|צו}} שיורד ומתערב בהתבשיל ע"י ההבל העולה מהתבשיל להכיסוי כשהוא רותח ובפסח איסורו במשהו ואם נתנוה בע"פ אחר שש שעות אז אם יש ס' בתבשיל נגד כל הכיסוי מותר וכן אם הכיסוי אינו בן יומו מעת שכיסו בו קדרת חמץ מותר {{שהצ|צז}} בשעת הדחק לכו"ע דנותן טעם לפגם בע"פ מותר משא"כ בפסח אפילו אם הוא אינו בן יומו אסור לדעת {{שהצ|צח}} הרמ"א לעיל ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/תמז#י|סימן תמ"ז ס"י]] בהג"ה: ({{עוגן1|פג}}) '''כל התבשיל.''' והקדרה: ({{עוגן1|פד}}) '''שזיעת הכיסוי וכו'.''' ואם נזכר מיד והסירו מן הקדרה וראה שהוא יבש עדיין שלא התחיל להזיע מחום התבשיל שבקדרה {{שהצ|צט}} הרי התבשיל מותר באכילה וגם הקדרה מותרת אף ששניהם רותחים ונגע אחד בחבירו שאין איסור יוצא מכלי לכלי בלא רוטב כדאיתא ביו"ד [[שולחן ערוך/יורה דעה/קה|סי' ק"ה]] אבל אם שהה הכיסוי מעט על הקדרה בענין שיש לחוש שמא כבר התחיל צד הפנימי של הכיסוי להזיע עד {{עוגן|מא.}}שהיה יד סולדת בזיעה זו הרי התבשיל והקדירה אסורין: ({{עוגן1|פה}}) '''צריך ליבון.''' לפי שברוב הפעמים נוגע הכיסוי בגוף החררה שתחתיו ובולע ממנה טעם החמץ שלא ע"י משקה אלא ע"י חום האש ועיין בפמ"ג דליבון זה {{שהצ|ק}} לא מהני ליבון קל אלא עד שיהא ניצוצות ניתזין הימנו: ({{עוגן1|פו}}) '''מדוכה.''' בין של עץ {{שהצ|קא}} בין של אבן ומתכות והיו רגילין לדוך בתוכו שומים ודברים חריפים עם פירורי לחם והוא דמי לבית שאור ובית חרוסת המבואר לקמן בסכ"ב {{שהצ|קב}} והמחבר אזיל לטעמיה דפסק שם דגם לבית שאור מהני הגעלה: ({{עוגן1|פז}}) '''ואם היא גדולה וכו'.''' דבקטנה שאפשר להכניסה לתוך יורה אין להקל להגעילה באופן כזה דיש פוסקים שסוברין דאף על ידי אבנים לא מקרי הגעלה בכלי ראשון אלא עירוי: ({{עוגן1|פח}}) '''בכל שפתה.''' ר"ל שיעלו המים גם על עובי שפתה מלמעלה: ({{עוגן1|פט}}) '''ללבן המדוכה.''' ס"ל {{שהצ|קג}} דגם בבית שאור לא מהני הגעלה אלא ליבון {{שהצ|קד}} וכתבו הפוסקים דדוקא לענין חמץ בפסח מה שאין כן בשאר ימות השנה במדוכה של איסור אין חשש רק משמנונית של איסור ואין דרך לדוך השמנונית עם דברים החריפים ע"כ סגי בהגעלה לכו"ע: ({{עוגן1|צ}}) '''ללבן לכתחלה מיהו סגי ליה וכו'.''' ר"ל דמן הדין סגי ליה בהגעלה לבד כדעה הראשונה אך המנהג ללבנו (עד שקש וכו') וע"כ במקום דא"א בליבון כגון בכלי עץ סגי בהגעלה אם הוא חלק שאין בו גומות וכתבו האחרונים דמדוכות קטנות שלנו שלעולם אין דכין בהם חמץ רק כרכום ונעגעליך או בריחיים של פלפלין שלנו די בהגעלה לכתחלה אפילו בשל מתכות ומ"מ הגעלה צריכה דשמא בא לתוכה פ"א חמץ משהו ונבלע בתוכה ע"י חריפות הבשמים שדכו בה אח"כ {{שהצ|קה}} ומצוה מן המובחר להגעיל ולדוך הכל קודם יו"ט. ובדיעבד אפילו אם לא הגעיל כלל ודכו בתוכו תבלין ביו"ט ונתנו בתוך התבשיל מצדדים {{שהצ|קו}} האחרונים להתיר התבשיל ובפרט אם הוא {{שהצ|קז}} אינו בן יומו בודאי אין להחמיר בדיעבד מספיקא שמא נתערב פירור חמץ בבשמים שדכו בו או שחתכו הזנגוויל וכיו"ב בסכין של חמץ דלא מחזקינן איסור מספיקא. וכ"ז במדוכה שיש בה רק חשש מבליעת מעט חמץ אבל בהאק מעסער שידוע שחותכין הבצלים בסכין של חמץ ומניחים אותו בבשר ומחתכין בהאק-מעסער הבשר דק דק י"ל דאף בדיעבד אסור [ח"א] ואכן כפי שנוהגין שנותנין גם חתיכת פת חטים עם הבצלים וחותכין הכל יחד דק דק א"כ הוי בלוע מחמץ ממש ביחד עם חריפות הבצלים בודאי אין להקל בזה. כתב המ"א יש ליזהר שלא לחתוך הזנגווי"ל רק בסכין חדש ואותן שאינן זהירין בזה יוצא קלקול מזה שחותכין זנגוויל [שהוא דבר חריף] בסכין של בשר ודכין אותו במדוכה ונמצא המדוכה בלוע מבשר ואח"כ דכין בתוכו בשמים ואוכלים בחלב: ({{עוגן1|צא}}) '''ולהגעילו אח"כ.''' דהקילוף לבד אינו מועיל משום דהבליעה הוא מעבר לעבר ואינו יוצא אלא ע"י הגעלה: ({{עוגן1|צב}}) '''כל השנה וכן עריבה.''' ר"ל ג"כ כל השנה אבל אם לפרקים {{שהצ|קח}} די להם ההכשר בעירוי רותחין: ({{עוגן1|צג}}) '''צריכים הגעלה.''' דמשהין העיסות עליהן עד שיחמיץ ודמי לבית שאור {{שהצ|קט}} ואם גדולים הם שאין יכול להכניסן בתוך כלי ילבן אבנים וישימם עליהם ויתן {{עוגן|מא:}}עליהם רותחין ויעביר האבן ע"פ כולם: ({{עוגן1|צד}}) '''שלא להשתמש בפסח וכו'.''' והטעם {{שהצ|קי}} לפי שא"א לגרדן ולנקותן יפה יפה שלא ישאר משהו חמץ באיזה סדק שאינו נראה לעין ומזה הטעם {{שהצ|קיא}} נזהרין שלא להגעיל לפסח חביות שהיו מחזיקים בהם משקה שעושים במדינת רוסיא ממי סובין (שקורין בארש"ט) שמא נשאר בו חמץ בעין מן הסובין אא"כ החזיקו בו מים איזה זמן מתחלה מותר להגעילו שהמים ששהו בתוכו הדיחו והעבירו כל החמץ הדבוק בו {{שהצ|קיב}} ומ"מ צריך לחזור ולנקות היטב קודם הגעלה [וכן כלים שמחזיקין בהם {{שהצ|קיג}} קמח כל השנה ג"כ נוהגין שלא להגעילו מטעם הנ"ל] ועיין בח"א שכ' דזה דוקא בכלי שנעשה מחתיכה אחת אבל העשוים מנסרים הרבה ככלים שלנו דידוע שנכנס הזוהמא בין נסר לנסר לאלו לא מהני הגעלה אפילו לאחר ששרה במים כמה ימים ועיין לקמן סכ"א במשנה ברורה: ({{עוגן1|צה}}) '''שלשין עליהן.''' ואם לפרקים משמע בפוסקים דנוהגין בהגעלה: ({{עוגן1|צו}}) '''אפילו וכו'.''' ואם לאחר הגעלה משים סדין או מפה להפסיק ביניהם שרי להניח שם {{שהצ|קיד}} אפילו מצות חמות {{שהצ|קטו}} וצוננת מותר אפילו בלא הגעלה ע"י הפסק מפה {{שהצ|קטז}} אבל ללוש עליהם אף דהוא צונן אסור דכח החימוץ שיש בכלי לישה הולך דרך הסדין ומחמיץ העיסה שעליה ואפילו אם כבר הגעילם ג"כ אין נכון להיש מחמירים לעיל בסט"ז {{שהצ|קיז}} ויש מאחרונים שכתבו שראוי לנהוג שלא להשתמש בכלי לישה ע"י הפסק מפה אפילו בצונן: ({{עוגן1|צז}}) '''ע"י הגעלה.''' ואם הוא כלי מתכות דאפשר לנקותו {{שהצ|קיח}} יפה מותר ע"י הגעלה ויש מחמירין גם {{שהצ|קיט}} בזה ועיין ב[[ביאור הלכה/{{כאן}}#|בה"ל]]: ({{עוגן1|צח}}) '''וישפשפו אותה במים וכו'.''' ר"ל לאחר שניקו אותה היטב דאם יבוא עליה מים מקודם אפילו על מקצתה שוב אין לה תקנה להשתמש בה בפסח לכו"ע: ({{עוגן1|צט}}) '''לכל שאר כלי הלישה.''' ואודות הגעלה לא הזכיר בזה הסעיף דכבר ביאר לעיל בסי"ז דאם לשין בה כל השנה צריכה הגעלה והכא אשמועינן דלא נימא דיוצא בהגעלה לחוד א"נ דהכא איירי שלשין בה רק לפרקים דמן הדין א"צ הגעלה: ({{עוגן1|ק}}) '''שלא להשתמש בנפה ע"י הגעלה.''' ר"ל אף ע"י שפשוף והגעלה מטעם דקשה מאד לנקות נקבי הנפה {{שהצ|קכ}} ובדיעבד אם עבר ונשתמש בה בפסח ע"י שפשוף היטב לחוד יש לסמוך על פסק המחבר דס"ל דבשפשוף לחוד סגי: ({{עוגן1|קא}}) '''ואין לשנות.''' אלא צריך לקנות נפה חדשה ואם אינו מוצא לקנות חדשה {{שהצ|קכא}} מוטב שלא לרקד הקמח כלל {{שהצ|קכב}} אכן אם נמצא גרגרי חטה בקמח וא"כ אם ימצא אותם בפסח במצה מבושלת יאסור אפשר דיש לסמוך אף לכתחלה להקל ע"י שישפשפו אותה היטב מתחלה ואח"כ יגעילנה דהוי כחליטה. ואם א"א לנקותה ואין לו נפה אזי ישמור שלא יאכל המצות כ"א יבשים ולא יבשלם ולא יתנם ברוטב ובדבר לח. ודע דאם באו מים על נפה {{שהצ|קכג}} אין לה תקנה להשתמש בה בפסח אף לדעת המחבר. ומ"מ אם ניפו קמח בפסח בנפה שבא עליה מים אחר פסח של שנה שעברה מותר בדיעבד דשוב הוי חמץ נוקשה ובטל בס' [ח"י ומקו"ח]: ({{עוגן1|קב}}) '''שקורין רי"ב אייזי"ן.''' {{עוגן|מב.}}דלפעמים {{שהצ|קכד}} מפררין עליו לחם חמץ וא"א שלא נשתייר פירור משהו בתוך נקביו וגם התמכא (שקורין חריי"ן) שגררו עליו כל השנה ונחתך בסכין של חמץ והתמכא הוא דבר חריף ונבלע בו טעם החמץ ואח"כ כשמוללין עליו נמצא בו טעם החמץ ובזה אפילו בדיעבד יש לאסור אם נשתמשו בו בפסח אפילו אם נשתמשו בו בצונן כגון שפיררו עליו מצה [וכ"ש חריי"ן שהוא דבר חריף] ואפילו {{שהצ|קכה}} אם ניקרו אותו היטב מתחלה משום שא"א שלא נדבק בו פירור חמץ או פירור חריי"ן שהוא נבלע מחמץ אבל כשנשתמשו בו בע"פ יש בזה חילוקים והוא דאם נשתמשו בו רק מצה בע"פ {{שהצ|קכו}} אף אם נתערב בתוכו פירור חמץ הרי נתבטלו בתוכו בס' ומותר לאכלו עד הלילה [אבל כשהגיע הלילה {{שהצ|קכז}} הרי הפירור חוזר וניעור ואוסר במשהו כמו שנתבאר בסימן תס"ז] ואם פירר עליו {{שהצ|קכח}} חריין בע"פ שהוא דבר חריף צריך ס' נגד כל הרי"ב אייזי"ן שנעשה כולו חמץ ע"י הבליעה שבלע מהחריין שפיררו עליו ונחתך בסכין חמץ כנ"ל ואם לא כולו אסור: ({{עוגן1|קג}}) '''וכן סלים.''' של נצרים שמלאים נקבים וא"א לנקרן ועיין לעיל ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/תמב#יא|סימן תמ"ב סי"א]] בהג"ה: ({{עוגן1|קד}}) '''אבל וכו'.''' ושם בנפה וכיס של ריחיים שאני שעובר תמיד הקמח של חמץ דרך הנקבים וא"א שלא יהיה נסרך בו משהו: ({{עוגן1|קה}}) '''שקים ישנים.''' לאו דוקא אלא {{שהצ|קכט}} אפילו בשק חדש ששם בו פ"א קמח חמץ וה"ה אם שמו בו פ"א קמחא לפסחא ורוצה לכבסו לתת בו פעם שנית קמח לפסח ג"כ צריך כיבוס והיתר התפירות: ({{עוגן1|קו}}) '''ע"י כיבוס.''' ר"ל בחמין {{שהצ|קל}} ואפר וחביטה [אחרונים]: ({{עוגן1|קז}}) '''כל התפירות שבהן וכו'.''' עיין לקמן ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/תנג#ו|סי' תנ"ג ס"ו]] וב[[משנה ברורה/אורח חיים/תנג#|מ"ב שם]]: ({{עוגן1|קח}}) '''קודם הכיבוס.''' וגם צריך לגרור שם מתחלה בסכין היטב את החמץ שנמצא שם [מ"א וש"א]. עוד כתבו דהסדין שעושין המצות עליהן שצריך להחליפן בין לישה ללישה דהיינו לאחר שיעור מיל כדלקמן בסימן תנ"ט אם רוצה ללוש על אותן סדינין עצמן עוד צריך כיבוס גמור כנ"ל ולא מהני הדחה לבד דהבצק נדבק בהן וכ"ש דלא מהני אם רוצה להפוך אותן לצד השני שהחמץ מבצבץ ויוצא מעבר לעבר וגם התפירות שבאמצע המפה צריך להתירן ובדיעבד אם עבר ועשה המצות על הסדין בלא כיבוס כלל אם הוא תוך הפסח אף בדיעבד יש לאסור אך אם הפך הסדין או כיבסו אף שלא התיר התפירות אין להחמיר [ח"י וש"א]: ({{עוגן1|קט}}) '''הרחת.''' הוא מרדה שמכניסין בה עוגות לתנור ומוציאין בה מן התנור: ({{עוגן1|קי}}) '''שאין מועיל.''' משום דבולעת מן החמץ ע"י אור בלי שום משקה וללבנה א"א דהא של עץ היא ועיין בא"ר שכתב דכ"ז לכתחלה אבל בדיעבד אם נשתמש ברחת של חמץ מצה אחר הגעלה מותר: ({{עוגן1|קיא}}) '''הגעלה.''' ואפילו קליפה {{שהצ|קלא}} בכלי אומנות {{עוגן|מב:}}מקודם ג"כ לא מהני. ובדיעבד אם הוציא מצה חמה מן התנור ברחת של חמץ אם לא היתה הרחת נקיה אלא היה בה לכלוך חמץ בעין אוסר בתחתוניות המצה {{שהצ|קלב}} כדי נטילה {{שהצ|קלג}} שהוא כרוחב גודל (ולפי מה שאנו נוהגין לאפות מצות דקות נאסר כולו) ואם אפו על ידי מרדה זו עוגות חמץ עם שומן {{שהצ|קלד}} נאסרה המצה כולה דע"י השומן מפעפע החמץ בכולה [ודוקא תוך הפסח אבל קודם הפסח {{שהצ|קלה}} עד הלילה בטל בששים אותו מעט הבעין שיש על המרדה] אבל אם הדיחו המרדה מקודם ואין עליה חמץ בעין רק הבלועה בה אין אוסר רק כדי קליפה בין שנשתמש בה מקודם {{שהצ|קלו}} עם שומן או בלא שומן דאיסור הבלוע בכלי אין יכול לאסור יותר מכדי קליפה. אם {{שהצ|קלז}} הוציא מצה חמוצה במרדה של פסח ואח"כ רדו בה מצות אחרות {{שהצ|קלח}} ונאסרו ע"י המרדה ואח"כ נתערבו אלו בהרבה אחרות כשרות כולן אסורות דכבר נתבאר בסימן תמ"ז דבפסח לא נתבטל יבש ביבש ואפילו אם נתערב בע"פ מ"מ חוזר וניעור תוך הפסח ואסור לאכלם בפסח [ורק בע"פ מותר להאכילן לתינוק] וי"א דכיון שלא נאסר רק מצד בלוע {{שהצ|קלט}} אינו חוזר וניעור בפסח וכ"ז בחמץ גמור אבל במרדה שהוציאו בה מצה כפולה ונפוחה די לאסור הרחת לכתחלה אבל בדיעבד אינו אוסר ויותר מזה כתב הח"י דאם א"א למצוא בקל רחת אחרת מותר להוציא לכתחלה בה המצות דא"כ יצטרך תמיד מרדה חדשה והוי כדיעבד {{שהצ|קמ}} ואם נסתפקו במרדה אם היתה של חמץ או חדשה מותרים כל המצות: ({{עוגן1|קיב}}) '''חדשה.''' ואם מחזיק רחת של פסח משנה זו לשנה האחרת מותר וא"צ הגעלה רק שיראה שתהיה נקיה היטב ט"ז וש"א דלא כמ"א: ({{עוגן1|קיג}}) '''שמצניעים בהם אוכלים.''' חמין אבל סתם {{שהצ|קמא}} תיבות א"צ הגעלה: ({{עוגן1|קיד}}) '''לערות עליהם וכו'.''' מכלי {{שהצ|קמב}} ראשון ומהרי"ו סימן קצ"ג פסק דלא מהני עירוי מפני שלפעמים משים עליו פשטיד"א חם והוי כאלו נשתמש בכלי ראשון אלא יכשירם ע"י אבן מלובן וישפוך עליו רותחין ויגלגל למקום אחר וישפוך עליו כדי שילכו הרותחין בכולו. [ובזה {{שהצ|קמג}} די אפילו אם הרותחין הוא מכלי שני דהא נרתחין על הדף והוי ככלי ראשון] ואז מותר להניח עליהם אפילו מצה חמה ובדיעבד {{שהצ|קמד}} מותר ע"י עירוי לבד ועיין לעיל בס"ו בהג"ה ובמ"ב שם: ({{עוגן1|קטו}}) '''רותחין.''' ויש שכתבו {{שהצ|קמה}} שצריך להניח עליהם עוד מפה או ד"א החוצץ שמא נדבק בו עדיין עוד חמץ בעין ועיין בא"ר שמסיק דכן ראוי לנהוג בתיבות ומגדלים דכמעט א"א לטהרן שלא ישאר מאומה בין הדבקים אבל בשלחנות פשוטין אין להחמיר ועיין לקמן ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/תנב#א|סימן תנ"ב ס"א וב']] במ"ב שם: ({{עוגן1|קטז}}) '''שנתנו בהם שכר שעורים.''' ר"ל אפילו היה בהם כמה ימים [ט"ז וש"א]: ({{עוגן1|קיז}}) '''מותרים בהגעלה.''' דהא דאמרינן כלי חרס אינו יוצא מידי דופיו לעולם היינו דוקא כשבלע ע"י האור אבל בצונן סגי להו בהגעלה {{שהצ|קמו}} ולפי טעם זה אפילו בחמין מותר להשתמש בו אחר הגעלה או עירוי {{שהצ|קמז}} ואפילו הוא בן יומו מבליעת השכר {{שהצ|קמח}} וי"א דאינו מותר אלא כשאינו בן יומו דתו הוי נותן טעם לפגם: ({{עוגן1|קיח}}) '''ג' ימים.''' דהיינו שימלאנו מים אפי' צוננין על כל גדותיו וישהו בתוכו כ"ד שעות רצופין או יותר ואח"כ יערה ממנו את המים וימלאנו מים אחרים וישהו בתוכו כ"ד שעות רצופין ואח"כ יערה אותם ממנו וימלאנו מים אחרים וישהו בתוכו עשרים וארבע שעות רצופין ושלשה מעל"ע הללו א"צ להיות רצופין אלא אפילו מפוזרין כמו שנתבאר ביו"ד סימן קל"ה ואפילו במזופף מהני עירוי כדאיתא ביו"ד. ודע דדעת הש"ך ביו"ד סימן קל"ה סקל"ג דבשאר איסורים אין להקל ע"י עירוי ג' ימים אם היה כבוש האיסור בכלי היתר מעל"ע דקי"ל כבוש כמבושל ובמבושל לכו"ע לא מהני עירוי אפילו בשאר כלים שאינם כלי חרס ע"ש: {{עוגן|מג.}}({{עוגן1|קיט}}) '''החבית.''' וצריך להסיר {{שהצ|קמט}} שולי החבית אם הוא של עץ לגרר היטב מבפנים בכל הסדקים {{שהצ|קנ}} וגם שמצוי שמרים שמדובקים בשולי החבית והגעלה ועירוי לא מהני אלא להפליט הבלוע שבפנים אבל לא להחמץ שיש בעין ואם הוא של חרס צריך {{שהצ|קנא}} לפתוח פי החבית כ"כ גדול שיכול להכניס בו ידו ולשפשפו היטב מבפנים בכל הצדדים. אכן האחרונים {{שהצ|קנב}} הסכימו דיש להחמיר שלא להשתמש כלל בחבית עץ של שכר שמצוי בהן גומות גם א"א לנקר בין הנסרים שלא ישאר שם משהו זוהמא בין נסר לנסר והוא חמץ גמור וישאר בעין ועיין בא"ר בשם הפרישה דאם נשתמש בחבית של שכר ולא פחתו השולים וניקרו היטב אסור אפילו בדיעבד דלא מהני הגעלה למה שהוא בעין אכן אם פתח א' משוליה וניקר היטב בפנים מהני הגעלה בדיעבד וכן הסכים בח"א ע"ש שהאריך בסימן קכ"ה בזה. וכ"ז בחבית של שכר או שאר משקה חמץ אבל חבית של מי דבש יש להתיר בהגעלה {{שהצ|קנג}} אע"פ שנתבשל הדבש ביורה שבשלו בו שכר תוך מעל"ע: ({{עוגן1|קכ}}) '''יעשה בדרך זה וכו'.''' וכתבו האחרונים דכלים שהיו בו יי"ש לא מהני להם כלל ההגעלה דנשאר בו גם אח"כ ריחו וטעמו אכן אם בישל אותן היטב במים עם אפר עד שנסתלק הריח לגמרי מותר להגעילו אח"כ {{שהצ|קנד}} ודוקא לכלים שהם פתוחים לגמרי ויכול להכניס ידו לתוכו לנקר היטב ולבדוק בכל הסדקים שלא יהיה נדבק בו שום ממשות אבל אם אינו בענין זה לא מהני אפילו אם יבשל באפר כמה פעמים {{שהצ|קנה}} גם בעינן שהכלים יהיו נעשין מחתיכה אחת או שהם של כלי בדיל ושאר מיני מתכות דאם עשוים מנסרים הרבה ככלים שלנו אין להקל להגעילו אפילו אם בשלו באפר כמה פעמים דא"א שלא ישאר זוהמא בין נסר לנסר וכנ"ל: ({{עוגן1|קכא}}) '''אם נתנו בהם.''' ושהו {{שהצ|קנו}} שם מעל"ע דהוי כבוש ונכנס בו טעם השכר אפ"ה מותר וכדלקמיה דאל"ה פשיטא דמותר: ({{עוגן1|קכב}}) '''יין או דבש.''' עיין במ"א וח"י דיש חילוק בין יין לדבש דביין אפילו החבית בן יומו מבליעת השכר ג"כ מותר בדיעבד דשכר ביין נותן טעם לפגם הוא ובמי דבש לא הוי לפגם אא"כ היה הכלי אינו בן יומו מבליעת השכר אבל אם היה בן יומו ושהה המי דבש בתוכו מעל"ע אפילו בדיעבד אסור לשתותו בפסח {{שהצ|קנז}} אבל כמה האחרונים הסכימו דאף במי דבש מותר אפילו בבן יומו ומטעם דכבוש לא נקרא עד אחר ששהה מעל"ע ואז נעשה הבליעה שבתוך הכלי לפגם ומותר בדיעבד. ודע דבכל גווני היתר זה של דיעבד אינו אלא כשעירו היין והדבש מן החבית קודם הפסח ונתנו אותו לתוך כלי פסח דהותר כבר היין והדבש קודם הפסח דקודם הפסח נותן טעם לפגם מותר {{שהצ|קנח}} אבל אם נשתהא היין והדבש בחבית עד תוך הפסח אסור דבמדינתנו נוהגין לאסור נותן טעם לפגם בפסח וכדלעיל ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/תמז#י|סימן תמ"ז ס"י]] בהג"ה וכתבו הפוסקים דאם נתנו {{שהצ|קנט}} לתוכו דבר חריף כחומץ אפילו לא היה בן יומא אסור דאגב חורפא משוי ליה לשבח. עוד הסכימו הפוסקים דאם הכלי היה מיין שרף אסור בדיעבד אפילו אם אינה בן יומא דעינינו רואות שנותן טעם לשבח הוא. והנה מלבוש משמע דאפילו אם הגעילה אסור מה שנתן לתוכה ואפילו לא היתה בן יומא ומשום דעינינו רואות שנשאר בה טעם וריח אפילו אחר הגעלה {{שהצ|קס}} אכן אם לא נשמע בה ריח של יי"ש מהני הגעלה בדיעבד שלא לאסור מה שנתן לתוכה ומ"מ מיד שנזכר {{שהצ|קסא}} צריך לערות היין לכלי אחר: ({{עוגן1|קכג}}) '''רק שהדיחן היטב וכו'.''' ואיירי בענין שאין בו חשש של חמץ בעין {{שהצ|קסב}} שהיה הפה של חבית החרס רחב למעלה והכניס ידו לתוכה וניקר היטב בצדדיה ובשוליה שלא נשאר שם שום שמרים ובחבית של עץ כשפתח השולים וניקר היטב וכנ"ל: ({{עוגן1|קכד}}) '''שנשתמש בהם חמץ בצונן.''' ר"ל שהשתמש בהם בחמץ יבש או אפלו בדבר לח {{שהצ|קסג}} אך שלא שהה שם מעל"ע ולא היה דבר חריף דאם שהה בתוכו מעל"ע הרי נעשה כבוש בתוכו ואפילו בשאר כלים וצריך הגעלה או עירוי וכנ"ל בסכ"א: ({{עוגן1|קכה}}) '''אפילו בחמין.''' דכיון שלא נשתמשו בהם אלא בצונן לא בלעו כלום ודי להם {{שהצ|קסד}} בהדחה להעביר מה שדבוק בעין לדופני הכלי: ({{עוגן1|קכו}}) '''חוץ מבית שאור.''' היינו כלי {{שהצ|קסה}} שהאשה שורה בו את השאור ליתנו בעיסה ופעמים שהשאור שוהה הרבה באותו כלי ומחמת שחימוצו קשה נבלע טעמו באותו כלי אפילו בצונן: ({{עוגן1|קכז}}) '''ובית חרוסת.''' היינו שנותנין בו דברים חריפים עם חמץ ואפילו אינם של חרס: {{עוגן|מג:}}({{עוגן1|קכח}}) '''מצה אפויה.''' צוננת וה"ה {{שהצ|קסו}} שאר דבר צונן אפילו לח אם הדיחו תחלה ודוקא דרך ארעי ולא בקבע וכנ"ל בס"א בהג"ה: ({{עוגן1|קכט}}) '''מותר.''' שהצונן אפילו אם הוא לח אינו מפליט מה שבלוע בתוך הכלי אא"כ שוהה בתוכו מעל"ע: ({{עוגן1|קל}}) '''אסור ללוש בהם.''' דריח החימוץ הבלוע בכלי גורם למהר חימוץ להעיסה הנילושה בתוכו: ({{עוגן1|קלא}}) '''אבל ע"י הגעלה וכו' מותרים.''' בין {{שהצ|קסז}} ללוש בתוכו ובין להשתמש בהם בחמין. והנה כ"ז מעצם הדין {{שהצ|קסח}} אבל לפי מה שכתב הרמ"א לעיל בסי"ז דהמנהג שלא להשתמש בכלי לישה משום דא"א לנקר בודאי יש להחמיר גם בבית שאור. ואם היא של מתכות כבר כתב הרמ"א לעיל בסט"ז גבי מדוכה שהשוו אותה הפוסקים לבית שאור דנוהגין לכתחלה ללבנה וכ"ש בבית שאור ממש: ({{עוגן1|קלב}}) '''לא ישתמש בהם מצה אפילו בצונן.''' לא ישתמש בהם מצה אלא בצונן. כן הוא גירסת {{שהצ|קסט}} הב"ח והפר"ח {{שהצ|קע}} ויש גורסין אפילו בצונן והא דכתב בריש הסעיף דבצונן מותר אבית שאור וחרוסת לא איירי בשל חרס: ({{עוגן1|קלג}}) '''דלא לאשתמושי.''' אפילו {{שהצ|קעא}} בצונן ואפילו בשאר כלים שאינם בית שאור {{שהצ|קעב}} ונשתמש בהם חמץ רק בצונן: ({{עוגן1|קלד}}) '''ותנור של בית החורף.''' (היינו תנור שמחממין בו בית החורף) שרגילים {{שהצ|קעג}} להשים על גבו פשטיד"א ושאר חמץ כל ימות השנה ונבלע שם טעם חמץ ע"י חום האור בשעה שהתנור מתחמם ואינו יוצא מידי דפיו לעולם אפילו ע"י היסק שמסיקין בתוך התנור {{שהצ|קעד}} וה"ה הקאכלי"ן העשויין בתוך התנורים שרגילין להשים בהן תבשילי חמץ וחתיכת פת: ({{עוגן1|קלה}}) '''דינו ככלי חרס וכו'.''' ר"ל דכלי חרס אינו יוצא הבליעה מתוך דופנו לעולם כ"א ע"י היסק (במקום דלא שייך שמא פקעי וכדלעיל בס"ב גבי נור קטן) והכא לא מהני {{שהצ|קעה}} ההיסק שמסיקין אותו מבפנים [אפילו אם יכשירו כדין] להוציא הבליעה שנבלע מלמעלה ודמיא למה דמבואר שם בס"ב דדבר שהסיקו מבחוץ לא מהני ההיסק להוציא הבלוע שנבלע מצד השני: ({{עוגן1|קלו}}) '''לשום שום דבר על {{עוגן|מד.}}התנור.''' היינו {{שהצ|קעו}} כשהתנור חם אסור אף אם המצה צונן וכן להיפך כשהמצה חמה אף אם התנור צונן. ובשניהם צוננין בדרך קבע אסור ובדרך ארעי אין איסור אם כיבד וניקה גבי התנור שלא נמצא שם חמץ בעין וכמו שמבואר לעיל ב[[#טז|סוף ס"א]]. ולענין דיעבד אם הניח עליה מצה כשהתנור חם או כשהמצה חמה או שניהם חמים אוסר תחתוניות המצה כדי קליפה. וכ"ז בשהניח המצה בלי הפסק מתחתיה אבל אם הניח קדירות עם תבשיל אפי' אם שניהם חמים {{שהצ|קעז}} אין אוסר בדיעבד שאין איסור הבלוע יוצא מדופן התנור לדופן הקדירה ולכתחלה גם קדירות אסור להניח שם בכל גווני (אם לא ששניהם צוננים) וכשמניח דבר מפסיק {{שהצ|קעח}} כמו ברזל וכה"ג מתחתיו או שהטיח בטיט כעובי אצבע מותר להשתמש הכל מלמעלה וכל אלו הדינים שייך גם בקאכלין העשויין בתנורים מן הצד אלא דשם אין מועיל הפסק ברזל או טיח טיט למטה לבד אלא א"כ הטיח בטיט גם מן הצדדים {{שהצ|קעט}} וגם מלמעלה אכן טיח שלמעלה {{שהצ|קפ}} אינו מעכב בדיעבד. וכשמשים כיסוי על הקדירות שמניח שם מותר לכתחלה אף כשאין שם טיח מלמעלה. ועתה נבאר לענין תוך התנור אם לא הכשירו מקודם אם הניח מצה בתוכו דינו כעל התנור וכנ"ל. ולענין אפית המצות שם דינו כמו שנתבאר בסימן תס"א עי"ש. ולענין בישול בתוכו אף דלכתחלה צריך להכשירו גם לזה כמו לאפיה [או שיטיח בטיט כעובי אצבע את קרקעיתו] מ"מ בדיעבד אין לאסור {{שהצ|קפב}} התבשיל אף אם לא הכשירו: ({{עוגן1|קלז}}) '''המצופין וכו'.''' מכל צד ואף דכתב המחבר בסכ"ו דכלי זכוכית אינו בולע כלל הכא כיון דמחופה על החרס ונצרף עמו בכבשן בלע טפי: ({{עוגן1|קלח}}) '''בהתוך זכוכית.''' {{שהצ|קפג}} והסכמת אחרונים להחמיר אף בהתוך עופרת או בדיל דלא מהני הגעלה לפי שכשנשתמש בו חמץ בחמין נבלע החמץ בכל עובי הכלי ונבלע גם בחרס שתחת העופרת ושוב אינו נפלט ממנו לעולם: ({{עוגן1|קלט}}) '''דינם ככלי חרס.''' ר"ל ואז אם תשמישו בחמין לא מהני הגעלה {{שהצ|קפד}} ואין חילוק בין אם היה הכלי מקרקע ירוקה או לבנה ושחורה ואפילו אם היה חלקה בלא בקעים מ"מ היא בולע ע"י חמין אבל אם דרך תשמישה בצונן אז יש חילוק דאם הכלי נעשה מקרקע ירוקה אין לה תקנה דדרכה לבלוע ואם מלבנה ושחורה ניתרים בהגעלה או בעירוי וכנ"ל בסכ"א אפי' אם יש בה בקעים ואם אין בה בקעים א"צ הגעלה ובשכשוך בעלמא סגי וכמבואר ביו"ד סימן קל"ה לענין יין נסך [מאמר מרדכי]: ({{עוגן1|קמ}}) '''אפילו חדשים.''' שלא נשתמש בהן חמץ מעולם {{שהצ|קפה}} לפי שמקצת האומנין עושין פעולת הציפוי ע"י סובין והרי יש כאן חמץ בלוע בתוך הציפוי ואפילו הציפוי מעט מבחוץ ג"כ אינו כדאי [פמ"ג] ואותן כלים שנוטף עליהם לפעמים טיפים מהתכה מכלים אחרים {{שהצ|קפו}} אין להקפיד: ({{עוגן1|קמא}}) '''רק במקום המנהג.''' ואפילו באותן מקומות אם ידוע שכלי חרס זה לא עירב האומן סובין בציפויו יש להקל ולפיכך נוהגים {{שהצ|קפז}} באיזה מקומות שיהודי עומד על גבן בשעת מלאכה לראות שלא יתקן הציפוי ע"י סובין: ({{עוגן1|קמב}}) '''דינם ככלי חרס.''' שאין הגעלה מועלת להם אם נשתמש בהם חמץ {{שהצ|קפח}} בחמין {{שהצ|קפט}} שהסמנים מעכבין על מי הגעלה שלא יפליטו מה שבלוע בתוך העץ: ({{עוגן1|קמג}}) '''צבועים.''' בכרכום וכדומה: ({{עוגן1|קמד}}) '''חדשים.''' דחיישינן שמא היה ע"י סובין או שצבע כלים ישנים: ({{עוגן1|קמה}}) '''וכן המחופין בבדיל.''' ר"ל אפילו הן חדשים וג"כ מטעם הנ"ל {{שהצ|קצ}} שפעמים הציפוי ע"י סובין או {{שהצ|קצא}} שחיפה כלים ישנים ועיין לעיל בסי"ג ובמש"כ [[#עז|שם]]: ({{עוגן1|קמו}}) '''בשטיפה.''' עיין לעיל במ"ב [[#מט|ס"ק מ"ט]]: ({{עוגן1|קמז}}) '''של זכוכית.''' {{עוגן|מד:}}נקט זה אפילו לדעת המחמירין בזכוכית כשנשתמש בהן בחמין או במכניסו לקיום כדלקמיה בסכ"ו בהג"ה הכא כשנשתמש בהן בצונן לכו"ע לא בלעי וסגי בשטיפה ומותר אח"כ להשתמש בהן אפילו בחמין: ({{עוגן1|קמח}}) '''כיון שרוב תשמישן וכו'.''' עיין לעיל במ"ב [[#מו|ס"ק מ"ו]]: ({{עוגן1|קמט}}) '''מיהו יש מחמירין.''' היינו לכתחלה אבל בדיעבד סגי להו בשטיפה [רמ"א לעיל בס"ו]: ({{עוגן1|קנ}}) '''ומצריכין הגעלה.''' וה"ה {{שהצ|קצב}} ע"י מילוי ועירוי וכדלעיל בסכ"א: ({{עוגן1|קנא}}) '''מכניסן לקיום.''' היינו שהכניס חמץ לתוכן שיתקיים שם: ({{עוגן1|קנב}}) '''ואפילו משתמש בהם בחמים.''' היינו שבקביעות משתמש בהם בחמין: ({{עוגן1|קנג}}) '''שאינם בולעים.''' לפי שחלקים וקשים הם: ({{עוגן1|קנד}}) '''ויש מחמירין.''' הטעם דס"ל דכלי זכוכית הואיל ותחלת ברייתו מן החול הרי הוא ככלי חרס שאינו יוצא מידי דופיו לעולם ואפילו ע"י הגעלה {{שהצ|קצג}} ואע"ג דתשמישו בצונן מ"מ לפעמים משתמשין בהן בחמין {{שהצ|קצד}} וכמ"ש בסכ"ה בהג"ה דחוששין אף לתשמיש שאינו קבוע: ({{עוגן1|קנה}}) '''וכן המנהג.''' ובדיעבד אם היה {{שהצ|קצה}} רוב תשמיש חמץ שלו בצונן ועתה נשתמש בו מצה בחמין בלא שום הכשר מותר. ואם היה רוב תשמישו בחמין או אפילו בצונן אלא שרוב הפעמים דרך להשהות משקה חמץ בתוכו מעל"ע אז אף בדיעבד {{שהצ|קצו}} אסור {{שהצ|קצז}} החמין שנשתמשו בו אא"כ הכשירו מתחלה {{שהצ|קצח}} ע"י הגעלה {{שהצ|קצט}} או ע"י מילוי ועירוי וכנ"ל בסעיף כ"א. ובהפסד מרובה {{שהצ|ר}} יש לצדד להקל אף בזה אם היה אחר מעל"ע שהוא נותן טעם לפגם: ({{עוגן1|קנו}}) '''ובמדינות אלו.''' ומ"מ במקום שאין בנמצא כלי זכוכית ואין לו כוסות ושאר כלים כתב הח"א דיכול לסמוך להקל לנקותן יפה יפה {{שהצ|רא}} ולהכשירו ע"י עירוי ג' ימים וזהו דוקא בכלי שפיהן שלהן רחב מלמעלה {{שהצ|רב}} אבל בוטעלקע"ס שפיהן שלהן צר מלמעלה והשמרים נדבק בתחתיתן ואין יכול להכניס ידיו לתוכן לנקותן יפה וכן כל כלי שא"א להכניס ידו לתוכו אין להם תקנה להכשירן. ואפילו בכוסות במקום שנמצא לקנות חדשים אין לשנות המנהג שנהגו שלא להשתמש בהן: ({{עוגן1|קנז}}) '''אין להגעילו.''' כדין כלי זכוכית וכנ"ל: ({{עוגן1|קנח}}) '''אבל מבחוץ.''' היינו בין שהיה {{שהצ|רג}} על גוף הכלי מבחוץ או שהיה מלמעלה {{שהצ|רד}} על כיסויו או על ידו: ({{עוגן1|קנט}}) '''אינו מזיק.''' שאין משתמשין בכלים חשובין כאלו ברותחין אצל האש שניחוש דעי"ז נבלע חמץ בכל הכלי {{שהצ|רה}} וע"י עירוי שעירו לתוכה רותחין הא אינו מבליע רק כדי קליפה ולא נכנס בליעת החמץ לתוך הזכוכית כלל ולכן מהני הגעלה כשאר כלי מתכות וכנ"ל בסכ"ה: ({{עוגן1|קס}}) '''שמקודם וכו'.''' ר"ל שבכל השנה צלו בו בשר מלוח במלח שלא נבדק מפרורי חמץ ואף שאם היה ידוע לנו שהיה במלח חמץ אע"פ שהיה לפני פסח {{שהצ|רו}} מ"מ היה אסור עתה שאין ידוע לנו {{שהצ|רז}} מספיקא לא מחזקינן איסורא שהיה חמץ על הכלי. ואם צלו עליו מולייתא או שאר חמץ כגון שייבשו עליו לחם {{שהצ|רח}} אפילו משהו ולא ליבנוהו בינתים אף שהגעילו ואח"כ צלו עליו בשר בפסח {{שהצ|רט}} אף בדיעבד אסור אכן אם היה {{שהצ|רי}} הפסד מרובה {{שהצ|ריא}} או שהוא אינו בן יומו יש להקל אחר שהגעילו ויש בתוך הבשר ששים לבטל הבליעה: ({{עוגן1|קסא}}) '''הברזות.''' מפני {{שהצ|ריב}} שממשמשין בהם בידים המדובקים מחמץ: ({{עוגן1|קסב}}) '''נוהגין להדיחן.''' וטוב יותר {{שהצ|ריג}} ליקח ברזות חדשות שמא {{עוגן|מה.}}היה כבר הברזא בחבית של שכר: ({{עוגן1|קסג}}) '''כלי שתיה.''' של שכר ויי"ש והיינו {{שהצ|ריד}} במקום שתוחבין בהם תוך הכלי ולא הבית יד [א"ר] וברזא שבחביות שכר אם תחבו במי דבש בפסח ושהה מעל"ע אסור המי דבש בשתיה ובהנאה ואם אינו בן יומו יש להקל ואם הברזא הוא של יי"ש אף באינו בן יומו אסור ואף בהנאה [פמ"ג]. עוד הביא בשם השכנה"ג כלי פרפור"י שקורין פרצעלאיי דין כ"ח יש להם ולא כלי זכוכית: {{ניווט כללי תחתון}} {{שולי הגליון}} [[קטגוריה:משנה ברורה]]
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
תבניות המופיעות בדף זה:
תבנית:-
(
עריכה
)
תבנית:Plainlinks
(
עריכה
)
תבנית:אות למספר
(
הצגת מקור
) (מוגנת)
תבנית:ביאורים
(
עריכה
)
תבנית:גופן
(
עריכה
)
תבנית:דף הבא
(
עריכה
)
תבנית:דף קודם
(
עריכה
)
תבנית:היררכיה 2-3
(
עריכה
)
תבנית:הערות שוליים
(
עריכה
)
תבנית:חלונית
(
עריכה
)
תבנית:חץ משולש
(
עריכה
)
תבנית:כ
(
עריכה
)
תבנית:כאן
(
עריכה
)
תבנית:מספר לאות
(
הצגת מקור
) (מוגנת)
תבנית:מרכז
(
עריכה
)
תבנית:ניווט כללי עליון
(
הצגת מקור
) (מוגנת)
תבנית:ניווט כללי עליון/משנה ברורה
(
עריכה
)
תבנית:ניווט כללי תחתון
(
הצגת מקור
) (מוגנת)
תבנית:ניווט כללי תחתון/משנה ברורה
(
עריכה
)
תבנית:סרגל טושע
(
עריכה
)
תבנית:סרגל טושע/פנים
(
עריכה
)
תבנית:סרגל טושע/פנים/הלכה ברורה
(
עריכה
)
תבנית:סרגל טושע/פנים/מורה צדק - בציעת הפת
(
עריכה
)
תבנית:עוגן
(
עריכה
)
תבנית:עוגן1
(
עריכה
)
תבנית:על התורה טושע
(
עריכה
)
תבנית:צוהד משנב
(
עריכה
)
תבנית:קיים מפרשי אורח חיים
(
עריכה
)
תבנית:רווח קל
(
עריכה
)
תבנית:ש
(
עריכה
)
תבנית:שהצ
(
עריכה
)
תבנית:שולי הגליון
(
עריכה
)
תבנית:שיתופתא שו"ע
(
עריכה
)
תבנית:תא שמע שו"ע
(
עריכה
)
יחידה:PV-options
(
עריכה
)
יחידה:ParamValidator
(
עריכה
)
יחידה:פרמטרים
(
עריכה
)
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף