עריכת הדף "
משנה ברורה/אורח חיים/תמז
"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
{{ניווט כללי עליון}} {{מרכז|'''סימן תמז'''{{ש}}דיני תערובת חמץ בתוך הפסח}} ({{עוגן1|א}}) '''חמץ בפסח וכו'.''' מדאורייתא הוי חמץ כשאר איסורים שנתערבו שאינן אוסרין תערובתן אלא כדי ליתן טעם בתערובות דהיינו עד ששים אלא שחכמים החמירו בו כיון דאית ביה כרת ולא בדילי מניה כולי שתא וי"א משום דהוי דבר שיש לו מתירין לאחר הפסח וכדלקמן בסי"א: ({{עוגן1|ב}}) '''במשהו.''' והיכא דאיכא עוד הרבה צדדים להקל סמכינן אשאלתות דס"ל דחמץ {{עוגן|כב.}}בפסח שוה לשאר איסורין דבששים [אחרונים]: ({{עוגן1|ג}}) '''ולא סגי וכו'.''' לאפוקי מדעת הפוסקים שסוברים דסגי שישליך דמי החמץ המעורב בו לים (והוא כעין פדיון) ואח"כ מותר למכור או ליתן לעכו"ם הכל קמ"ל {{שהצ|א}} דלא קיי"ל כן למעשה. ודע {{שהצ|ב}} דהאחרונים כתבו דבמקום הפסד גדול מאוד א"צ לשרוף הכל אלא ימכור כולו לנכרי חוץ מדמי איסור שבו דכיון שאינו לוקח דמים בעד האיסור המעורב בו א"כ אין נהנה ממנו והוא כדעת המחבר ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/תסז#י|סימן תס"ז סעיף יו"ד]] ועי"ש ב[[משנה ברורה/אורח חיים/תסז#סעיף ט|ס"ט במ"ב]] לענין אם נתערב מעט מאותה קדירה שנאסר במשהו לתוך קדירה אחרת: ({{עוגן1|ד}}) '''כלים שנתבשל בהם.''' אפילו {{שהצ|ג}} בשלו בהם בפסח עצמו חמץ של ישראל הרבה ונבלעו בהם אפ"ה מותרים אחר הפסח שאז כבר אינם בני יומן ולא שייך למגזר הכא אטו בני יומן {{שהצ|ד}} דאז הכל מותר ורק כשמשהה אותם צריך לשפשף היטב החמץ בעין שלא יהיה ניכר בהם ומשום הבלוע אינו עובר בב"י במה שמשהה אותם כמש"כ ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/תנא|סי' תנ"א]]: ({{עוגן1|ה}}) '''בלא רוטב.''' דאם היה זה עם רוטב דשאר איסורים בששים הכא לענין חמץ הוא במשהו: ({{עוגן1|ו}}) '''די בקליפה.''' לאו דוקא דחם בחם בלא רוטב דינו כצלי וקי"ל דבעי נטילה [אחרונים]: ({{עוגן1|ז}}) '''ושניהם חמין.''' שהיד סולדת בהם: ({{עוגן1|ח}}) '''ואין שם וכו'.''' לאפוקי שאם יש שם דבר המפעפען כגון פשטי"ד מצה שיש בה שומן שנגעה בחמץ נאסרה כולה דאזיל שמנונית של היתר שבמקום מגעו {{עוגן|כב.}}ומפטם את טעם משהו חמץ הנפלט וע"י כן מפעפע טעם משהו זה ומתפשט בכל ההיתר כמו שהוא דרך כל דבר שמן לפעפע ולהתפשט בעת שהוא חם. ואם נגעו מצות אחרות בזו שנאסרה יש להתירם ע"י קליפה או שימכרם לנכרי [אחרונים]: ({{עוגן1|ט}}) '''לענין תבשיל וכו'.''' אין הלשון מדוקדק כ"כ דבתבשיל {{שהצ|ה}} בקדירה לא שייך בו ריחא כמבואר ביו"ד [[שולחן ערוך/יורה דעה/קח|סי' ק"ח]] אלא הכוונה בצלי וכגון שהיה צלי שמן בתנור וככר של חמץ דאזיל האי שמן ומפטם לככר והדר האי ככר ונותן ריח של חמץ בצלי: ({{עוגן1|י}}) '''יש מקילין וכו'.''' דאף שחמץ בפסח במשהו היינו בנבלע ממשות האיסור ולא ריח בעלמא דלענין זה לא חמירא חמץ משאר איסורים: ({{עוגן1|יא}}) '''במקום דהיה מותר.''' ר"ל בדבר שקיי"ל בעלמא ריחא לאו מילתא בדיעבד ה"ה לענין חמץ לא חמירא טפי ולאפוקי במה דמחמרינן בעלמא כגון באם היה {{שהצ|ו}} ההיתר דבר חריף {{שהצ|ז}} ששואב האיסור בקרבו וכ"ש הכא לענין פסח: ({{עוגן1|יב}}) '''ויש מחמירין דמשהו וכו'.''' ואסור אפילו בדיעבד: ({{עוגן1|יג}}) '''ודוקא במקום וכו'.''' היינו שהיה התנור קטן וסתום והחמץ והמצה שניהם מגולין בתוך התנור דבכגון זה קי"ל בעלמא דבדיעבד ריחא לאו מילתא היא ולכתחלה אסור לעשות כן וכמבואר ביו"ד [[שולחן ערוך/יורה דעה/קח|סימן ק"ח]] ע"ש ולכן בחמץ דחמירא טפי ס"ל להאי סברא בתרא דיש לאסור אפילו בדיעבד דלגבי חמץ ריחא מילתא היא אבל בדבר דלא שייך בו שם ריחא ואפילו לכתחלה מותר בעלמא כגון שהיה התנור גדול {{שהצ|ח}} ופתוח או שאחד מהן מן שתיהם היה מכוסה בזה גם בחמץ אין להחמיר. ולענין הלכה כבר כתב הרב ביו"ד שם דבמקום הפסד מרובה יש לסמוך אסברא ראשונה דגם בחמץ ריחא לאו מילתא היא. וכתב המ"א דהרב לא התיר אלא בשהיה התנור הקטן עכ"פ פתוח קצת במקום שהעשן יוצא אבל בסתום לגמרי לא מקילינן בחמץ אפילו במקום הפסד וכן דעת הא"ר והוסיף המ"א עוד דחמין הטמונין לשבת (שקורין צאלינ"ט) אע"פ שמבשלין אותם בקדרה כיון ששוהין שם זמן רב והתנור סתום מכל צדדיו ריחן חזק ודינן כצלי וממילא אף בהפסד מרובה אסור בחמץ לדעתו וכנ"ל {{שהצ|ט}} אבל רוב האחרונים הסכימו דבהפסד מרובה או בשעת הדחק כגון לצורך שמחת יו"ט יש להקל בדיעבד בצלי אפילו בקטן וסתום לגמרי וכמו בשאר איסורים וכ"ש בחמין הטמונין לשבת דיש להקל במקום הפסד מרובה וכנ"ל. והדף שסותמין בו התנור לכתחלה יש ליקח חדשה ובדיעבד אם סתמו התנור בישנה אפילו לא הדיחו אותה אינה אוסרת [אחרונים]: ({{עוגן1|יד}}) '''שנתערב וכו'.''' ואם עירבו {{שהצ|י}} במזיד כגון שצריך הדבר לעשותו ולתקנו עם חמץ כגון מורייס (פי' שומן דגים) שמשימין בו לחם וקלוי מע"פ שיש בו ס' כנגד הלחם אסור וחייב לבערו מד"ס קודם הפסח {{שהצ|יא}} ואם לא ביערו ועבר עליו הפסח י"א שאסור בהנאה אא"כ מוכר לנכרי חוץ מדמי איסור שבו: ({{עוגן1|טו}}) '''משש שעות ולמעלה וכו'.''' אע"ג דלוקין עליו בזמן ההוא {{עוגן|כג.}}על אכילתו וגם אסור בהנאה מן התורה מ"מ כיון דאין חיוב כרת על הזמן ההוא לא החמירו בו חכמים לאסור במשהו וכן בחומרא דנותן טעם לפגם. ולענין חמץ נוקשה תוך הפסח {{שהצ|יב}} יש שמחמירין לאסרו במשהו {{שהצ|יג}} אבל דעת המ"א ועוד הרבה אחרונים כיון דאין בו כרת לכו"ע ולדעת הרבה פוסקים אין בו רק איסור דרבנן בטל בששים אפילו תוך הפסח ויש לסמוך עליהם בשעת הדחק. ודע דביו"ט האחרון אף שהוא ג"כ מדרבנן מ"מ כיון שנתקן משום ספיקא דיומא אסור באכילה ע"י תערובות משהו כמו בפסח כדמוכח לקמן ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/תסז#י|סי' תס"ז ס"י]]: ({{עוגן1|טז}}) '''כשאר איסורין.''' וע"כ אם נתערב לח בלח מתבטל בששים ואם נתערב יבש ביבש מתבטל לחד בתרי אך צריך לאכלו קודם הפסח דבפסח חוזר וניעור כמבואר בהג"ה לקמן בס"ד: ({{עוגן1|יז}}) '''אליבא דכו"ע.''' היינו אפילו לדעת המחמירין לקמן בס"י בהג"ה מ"מ בערב פסח בודאי אין להחמיר ואפילו בפחות מששים: ({{עוגן1|יח}}) '''שנמצאת בערב פסח.''' אפילו אחר שש: ({{עוגן1|יט}}) '''מותר.''' לאכלה אפילו בפסח והיינו אם נצטננה קודם פסח וכדלקמיה: ({{עוגן1|כ}}) '''לבטלה בס'.''' דבטלה בס' כצ"ל. וכן מצאתי הגירסא בשו"ע הנדפס עם נחלת צבי ובשו"ע הראשון שהדפיס המחבר בעצמו [ובדפוסים האחרונים {{שהצ|יד}} נשתבש הגירסא] כתבו הפוסקים דה"ה בחטה שנמצאת בע"פ במצה שנאפה היום בטילה בס' אפי' אם לא הסירה אך שנתקררה קודם הפסח מותר לאכול המצה ויסיר החטה משם אף בפסח: ({{עוגן1|כא}}) '''בעוד שהחטה בתוכה.''' אבל אם נטלה החטה מתוכה ואח"כ חממו התרנגולת מותר ואע"ג דבס"ד י"א דחוזר וניעור היינו כשיש בתוכו ממשות האיסור כגון שכר שנתערב בדבש אבל הכא אינו {{שהצ|טו}} אלא טעם בעלמא: ({{עוגן1|כב}}) '''חוזרת ליתן טעם.''' ואפילו למ"ד בס"ד דאינו חוזר וניעור היינו היכא שאין האיסור ניכר בעין {{שהצ|טז}} אבל הכא החמץ בעין: ({{עוגן1|כג}}) '''ומיהו בחימום כ"ש וכו'.''' כגון שעירו מים רותחין בקערה והניחו בה התרנגולת: ({{עוגן1|כד}}) '''אין לחוש.''' ס"ל דכ"ש אין בכחו להפליט ולהבליע ואם הניחו חתיכת בשר רותח בקערה של חמץ {{שהצ|יז}} יש להחמיר דכתבו הפוסקים ביו"ד [[שולחן ערוך/יורה דעה/צד|סימן צ"ד]] דבדבר עב כזה לעולם הוא ככ"ר כ"ז שהיד סולדת בו {{שהצ|יח}} ואפשר דה"ה אם הניחו אותה מקערה לטעלע"ר{{הערה|[=צלחת].}}: ({{עוגן1|כה}}) '''בפסח.''' ר"ל אף דנקטינן לעיקר הלכה {{עוגן|כג:}}ביו"ד [[שולחן ערוך/יורה דעה/סח|סי' ס"ח]] דכ"ש אין מפליט ומבליע {{שהצ|יט}} מ"מ לענין פסח יש לחוש לדעת המחמירים שם דס"ל דכ"ש מפליט ומבליע: ({{עוגן1|כו}}) '''וטוב להחמיר וכו'.''' ואם החטה {{שהצ|כ}} אינה בקועה רק נתרככה ויש הפסד מרובה ומניעת שמחת יו"ט יש לסמוך להקל: ({{עוגן1|כז}}) '''אם היד סולדת בו.''' ואף דב[[שולחן ערוך/אורח חיים/תסז#יב|סימן תס"ז סי"ב]] {{שהצ|כא}} משמע מרמ"א דאוסר הבשר שנשרה אף בצונן כשנמצא שם חטה תירץ המ"א דהתם מיירי בבשר דאית ביה פילי ונאסר גם הבשר ע"י המים שנכנס בתוך הפילי וכאן מיירי בדופן שלם שאז אין הבשר נאסר אלא ממים חמין וחמין לא מקרי רק כשהיד סולדת בו אבל המים בעצמן אסורין ע"י החטה והבגדי ישע חולק עליו ודעתו דמפשיטת דברי רמ"א הכא משמע דצונן אינו בולע כלל אלא העיקר דהכא איירי רמ"א מצד ההלכה דטוב להחמיר לחוש לדעת המחמירים ושם הוא רק ממנהגא שנהגו להחמיר אף בצונן {{שהצ|כב}} ובענין מנהגא המקיל במקום הדחק לא הפסיד: ({{עוגן1|כח}}) '''קודם הפסח.''' אפילו אחר שש: ({{עוגן1|כט}}) '''לאסור במשהו.''' מעשה {{שהצ|כג}} שנמצאת חלה אחת של בצק בתוך הסל שהיו נותנין המצות אפויות ביציאתן מן התנור והריקו הסל ולא נודע באיזה מצות נגע הבצק ופסקו הפוסקים דחד בתרי בטל כיון שהיה התערובות קודם פסח {{שהצ|כד}} ומותר לחמם המצות בפסח כיון דליכא אלא טעמא בעלמא ומיהו כל המצות שידוע שנגעו בבצק צריכין קליפה לפי שאין ביטול לאיסור הידוע: ({{עוגן1|ל}}) '''ויש חולקים.''' ולדעתם מש"כ בס"ב דבטל בששים צריך לאוכלו קודם הפסח {{שהצ|כה}} או דמיירי שלא היה בו אלא טעמא לבד וכנ"ל ב[[#כ|אות כ']]: ({{עוגן1|לא}}) '''ונוהגין כסברא הראשונה וכו'.''' ומותר אפילו חזרו וחממו בפסח [אחרונים]: ({{עוגן1|לב}}) '''שהוא לח בלח.''' כגון שכר שנתערב ביין וכה"ג וקמח בקמח ג"כ מקרי לח בלח ועיין לקמן ב[[משנה ברורה/אורח חיים/תנג#יז|סימן תנ"ג אות י"ז]] במ"ב {{שהצ|כו}} כתבו האחרונים דבדבר שהוא לח בלח אפילו לא נודע התערובות עד הפסח ג"כ אמרינן דכבר נתבטל: ({{עוגן1|לג}}) '''ומיהו בדבר יבש שנתערב.''' קודם פסח בין שנתערב חמץ במצה חד בתרי או שנתערב {{שהצ|כז}} בששים ויותר {{שהצ|כח}} אמרינן דחוזר ונעור בפסח משום שהחמץ בעין וע"כ צריך לאכלו {{שהצ|כט}} קודם פסח. ואם היה חד בתרי {{שהצ|ל}} אסור אף להשהות מדרבנן ואם היה ששים יכול לבשלו קודם פסח עד שיהא נימוח ויהיה חשיב כלח ואז מותר אף לאוכלו בפסח {{שהצ|לא}} ויש כמה אחרונים שסוברין דאף יבש ביבש דאמרינן דחוזר וניעור אינו אא"כ יאפה או יבשל אותם בפסח דאז חוזר החמץ ונותן טעם בהשאר אבל לאכול כך שרי: ({{עוגן1|לד}}) '''אע"פ שנטלו משם.''' ר"ל קודם הפסח: {{עוגן|כד.}}({{עוגן1|לה}}) '''אסור בפסח.''' היינו לשתותו אבל מותר בהנאה ומכ"ש דמותר לקיימו כיון שהוא רק חשש בעלמא [אחרונים]: ({{עוגן1|לו}}) '''דחיישינן שמא וכו'.''' ר"ל דמשום הטעם שיש בהיין ע"י הפת שנשרה בתוכו {{שהצ|לב}} ולא היו אוסרין דהטעם כבר נתבטל בששים קודם הפסח ואינו חוזר וניעור רק דחיישינן שמא נשארו אז פירורין בעת הנטילה {{שהצ|לג}} ועיין באחרונים שהסכימו דלא מחמרינן אלא כשלא סיננו קודם הפסח [ואף שבפסח סיננו {{שהצ|לד}} לא מהני דכבר נאסר ע"י הפירורין תיכף בתחלת הפסח שנתנו טעם בהיין] אבל אם סיננו שרי אף דנשרה מעל"ע [אם יש ששים ביין {{שהצ|לה}} נגד כל הפת]. ודוקא ביין שהוא {{שהצ|לו}} צלול ומסתנן ע"י מסננת שנקביה דקין מאד שא"א לפירורי פת לעבור דרך שם. אבל אם נפל הפת במי דבש שלפעמים הם עבים ואינו עובר אלא במסננת שנקביה אינם דקין כ"כ חיישינן שמא יעבור גם הפירורין דרך שם: ({{עוגן1|לז}}) '''נשארו (לו) [בו] פירורין וכו'.''' ואפילו לקח {{שהצ|לז}} קודם הפסח מאותו חבית יין לאחר שהוציא הפת ממנו ועירבו בחבית אחרת של יין ג"כ נאסר כולה {{שהצ|לח}} דשמא נפל הפירורין גם שם: ({{עוגן1|לח}}) '''ונותנין טעם בפסח.''' ואף דבצונן יש הרבה מתירים לקמן ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/תסז#יב|סימן תס"ז סי"ב]] הכא לכו"ע אסור דמיירי שעבר מעל"ע מנפילת הפת עד עכשיו [מ"א] ולפי מה שמבואר לקמן ב[[משנה ברורה/אורח חיים/תסז#סעיף יב|סימן תס"ז סי"ב]] במ"ב שם בשם האחרונים דאם נפל פרוסת לחם לתוך מים בפסח לכו"ע אסור משום דדרכו להתפרר ולהיות נמס בתוך המים ואפילו סינון המים לא מהני ה"נ אפילו ליכא מעל"ע מעת שנפל הפת לתוך המים ג"כ אסור אם לא שסיננו קודם הפסח דאז מה שנימס בטל בששים. אם שאב הזוהמא של מי דבש בנפה שניפו בה קמח שרי לשתותו בפסח דבטל בס' דהוי לח בלח [אחרונים]: ({{עוגן1|לט}}) '''שנמלחו קודם הפסח.''' אפילו {{שהצ|לט}} בכלי חמץ דאין מליחה לכלים להפליט ועוד דסתם כלים אינו בן יומו ונותן טעם לפגם קודם פסח לכו"ע שרי ומטעם זה {{שהצ|מ}} אפילו נכבשו כל אלו מעל"ע בתוך הכלי אין לאסור דאף דכבוש כמבושל מ"מ הלא לפגם הוא ואפילו הוא בן יומו {{שהצ|מא}} יש לצדד בדיעבד להקל דאימתי מקבל טעם מן הכבישה אחר מעל"ע ואז כבר נעשה הטעם שבתוך הכלי לפגם דהמעל"ע של שימוש החמץ כבר נשלם מקודם: ({{עוגן1|מ}}) '''ולא נזהרו בהם.''' לבדוק המלח שמא נמצא בהם קצת פירור חמץ: ({{עוגן1|מא}}) '''מותר לאכלם.''' דאף {{שהצ|מב}} אם היה בהמלח קצת חמץ ובלעו מהם נתבטל קודם הפסח ושוב אינו חוזר וניעור: ({{עוגן1|מב}}) '''בפסח.''' ואם היו מונחים בכלי של חמץ בציר שנעשה ע"י המלח יש אומרים שאפילו מונח שם זמן מועט כדי שיתן על האור ויתחיל להרתיח {{שהצ|מג}} יש לו דין כבוש עי"ז וע"כ אם היה בן יומו מבליעת החמץ {{שהצ|מד}} או שהיה מלוח הרבה כדרך שמולחין בשר לזמן מרובה אסור מה שמונח בתוך הציר [דמה שלמעלה מן הציר {{שהצ|מה}} אינו בכלל כבוש{{שהצ|מו}}] וי"א שאף בזה אינו אסור אא"כ ישהה מעל"ע בתוך הציר {{שהצ|מז}} וגם יהיה מלוח הרבה {{שהצ|מח}} ובמקום הפסד יש לסמוך להקל במה שנעשה קודם פסח: ({{עוגן1|מג}}) '''במים בפסח.''' אבל קודם פסח אין להחמיר אף לכתחלה {{שהצ|מט}} אף אם היה הכלי בן יומו מבליעת החמץ דהא צונן הוא ואף לדעת המחמירין ב[[#מב|ס"ק הקודם]] דבציר היוצא ע"י מליחה נחשב ככבוש אף בזמן מועט הכא {{שהצ|נ}} כיון ששרוי במים המים מבטלין כח הציר ומ"מ בפסח גופא דאיסורו {{עוגן|כד:}}בכל שהוא מחמירין אפילו {{שהצ|נא}} שרה זמן מועט דעכ"פ ע"י חריפות המלח נבלע כל שהוא [פמ"ג] ועיין במ"א שמצדד דדגים מלוחים (שקורין הערינ"ג) שרייתן עזים וחזקים הם ואין המים מבטלין כח הציר וע"כ אפילו היו שרויין קודם הפסח בכלי חמץ יש להחמיר לכתחלה שלא לאכלן: ({{עוגן1|מד}}) '''יש להחמיר.''' היינו {{שהצ|נב}} בדגים מלוחים (שקורין הערינ"ג) מפני שהוא מלוח הרבה ואפילו הכלי {{שהצ|נג}} אינו בן יומו מבליעת החמץ וכ"ז הוא {{שהצ|נד}} רק לכתחלה: ({{עוגן1|מה}}) '''מפליטת הכלים.''' משמע {{שהצ|נה}} דאם שרו בכלי יו"ט שרי ואין לחוש לפירור חמץ שבתוך המלח: ({{עוגן1|מו}}) '''ויש חולקין ומחמירין.''' אתחלת הסעיף קאי {{שהצ|נו}} והטעם דאף דנתבטל קודם הפסח חוזר וניעור בפסח: ({{עוגן1|מז}}) '''שלא לאכול גבינות וכו'.''' והטעם מפני שלא נזהרו לבדוק המלח מחמץ בשעת עשייתו ואפילו הם כבושים בכלי יו"ט: ({{עוגן1|מח}}) '''ובשר יבש.''' וכן {{שהצ|נז}} בשר מלוח מחדש כה"ג ושאר מיני מלוחים וכבושים כגון אוגערקע"ס וכרוב (שקורין קרוי"ט ולימינע"ס) אם לא נזהרו לבדוק המלח מחמץ בשעת עשייתו נזהרים שלא לאוכלו {{שהצ|נח}} חוץ מיו"ט האחרון של פסח: ({{עוגן1|מט}}) '''הדיחו.''' היינו {{שהצ|נט}} לשפשף ביד ולהסיר הנדבק בהם ועיין באחרונים שכתבו דהמנהג לשרותו ג"כ קצת בנהר או בכלי פסח בצוננת ע"י מים מחולפים ג"פ {{שהצ|ס}} אבל לא בכלי חמץ לכתחלה: ({{עוגן1|נ}}) '''הבשר.''' יבש {{שהצ|סא}} או אפילו מלוח מחדש הרבה ממלח שלא נדבק שאלו דרכן להדיח וכן דגים יבשים אבל דגים לחים מלוחים אפילו רוצה להדיח אסור שאלו אין דרכן תמיד בהדחה וגזרינן שמא ישכח ולא ידיח ומטעם זה היה ראוי להקל בלאקסי"ן שדרכו בהדחה וכן בדגים מלוחים שמביאין בחביות (שקורין הערינ"ג) שדרכן להדיח וכתבו האחרונים דמ"מ לא נהגו להקל בשום מין דגים מלוחים לאכלם תוך הפסח אף ע"י הדחה חוץ מיו"ט אחרון של פסח אכן בשעת הדחק או במקום מניעת שמחת יו"ט יש להקל {{שהצ|סב}} באלו. עוד כתבו שכל דברים הכבושים כגון אוגערקע"ס ולימינע"ס וכיוצא בהם אין מתירים כלל ע"י הדחה כיון שאין דרכן להדיחן: ({{עוגן1|נא}}) '''קודם פסח.''' אבל תוך הפסח אין לשרותו {{שהצ|סג}} {{עוגן|כה.}}ובדיעבד ידיח אף בפסח: ({{עוגן1|נב}}) '''ובכרכשות.''' ר"ל אפילו יבשות דדרכן בהדחה {{שהצ|סד}} מ"מ כיון שממולאין מבפנים בבשר הנחתך דק דק ולא נבדק המלח שנמלח בו אין מועיל הדחה שבחוץ למה שבפנים {{שהצ|סה}} וכ"ז אפילו לא ניתן שום בתוכו. וכן בגבינה {{שהצ|סו}} אין מועיל הדחה מבחוץ מהאי טעמא שמא יש קצת פירור בתוכו: ({{עוגן1|נג}}) '''הטבחות היבשות.''' היינו הך דכרכשתא שקורין טבחיי"א כתבו האחרונים דאם היה תלוי הבשר יבש תוך החדר שמנהלין שם קמח {{שהצ|סז}} לא מהני הדחה דאדרבא ע"י הדחה הוא מתדבק ונעשה פירורי בצק דקין מאוד ונדבקין בבשר לכן יש ליזהר שלא לנהל קמחא דפיסחא סמוך למאכלים ומשקים או כלים של פסח מקום שהאבק יכול להגיע: ({{עוגן1|נד}}) '''ובדיעבד אין להחמיר.''' ר"ל כל הדברים האמורים בהג"ה שנהגו להחמיר הוא רק לכתחלה {{שהצ|סח}} אבל בדיעבד שכבר בישל אותם ואפילו בלי הדחה ושריה וא"א לקיימם עד אחר הפסח אין להשליכם לאיבוד ומותר לאכלם בפסח וכ"ש שאין אוסרין תערובתן אפילו בפחות מששים כיון שהוא רק חשש ספק משהו דרבנן {{שהצ|סט}} ואם יש שום או שאר דבר חריף בטבחייא אוסרין אפילו התערובות בפסח כחמץ גמור במשהו שהרי נחתך בסכין של חמץ {{שהצ|ע}} ואפילו היה הסכין מקונח ונקי ואינו בן יומו ג"כ אסור ויש {{שהצ|עא}} מתירין בהפסד מרובה התערובות שנתערב פחות מס' מן הטבחייא אם היה הסכין מקונח ואינו בן יומו. בד"א בשום ובצל שבתוך המולייתא אבל שום שחותכין אותו דק דק ומערבין אותו במלח שמולחין בו בשר ליבש כדי שיהיה ריח השום נודף לתוך הבשר מותר לאכול הבשר בפסח ע"י שריה והדחה {{שהצ|עב}} כמו שאר בשר יבש ודוקא אם הדיחו קודם פסח אבל בתוך הפסח אינו מועיל הדחה אלא קליפה [שע"ת]: ({{עוגן1|נה}}) '''אסור מדינא.''' היינו {{שהצ|עג}} באכילה אבל בהנאה מותר: ({{עוגן1|נו}}) '''אם לא היו נזהרים.''' פי' אם לא כשיהיו נזהרים בשני דברים אז אינו אסור: ({{עוגן1|נז}}) '''בשעת עשייתו מחמץ.''' דחיישינן שמא נתערב בו פירורי חמץ והוי בעין תוך השומן. ואפילו אם ירצה לסנן השומן ע"י בגד עב קודם הפסח מ"מ אסור משום חשש שמא היה המחבת בן יומו מבליעת החמץ: ({{עוגן1|נח}}) '''שהם בני יומן.''' דמשום {{שהצ|עד}} חומרא דחמץ לא אמרינן סתם כלים אינן בני יומן {{שהצ|עה}} ואפילו אומר {{עוגן|כה:}}עכשיו ברי לי שלא היה הכלי בן יומו מבליעת חמץ וגם ברי לי שלא נתערב פירור חמץ בתוך השומן {{שהצ|עו}} מ"מ אסור כיון דבעת התכת השומן לא היה לשם פסח אמרינן מילתא דלא רמיא עליה דאינש לאו אדעתיה אכן אם בישלו אותו מתחלה לשם פסח אלא שהיה הכלי אינו בן יומו מותר לאכלו בפסח {{שהצ|עז}} ובלבד שיערה אותו קודם פסח לכלי פסח {{שהצ|עח}} ומ"מ לכתחלה אין להתיך השומן בכלי חמץ אפילו אם ידוע לו שהוא אינו בן יומו: ({{עוגן1|נט}}) '''וכן כל דבר וכו'.''' ר"ל אפילו נעשה הכל קודם פסח והכל דינו כנ"ל לענין שומן: ({{עוגן1|ס}}) '''או מרקחת וכדומה.''' הנה מדברי הט"ז משמע דמרקחת כיון שהוא דבר קיוהא וחריף אפילו בידוע שלא היה הכלי בן יומו מבליעת חמץ אסור משום דחורפיה משוי ליה לשבח וע"כ אפילו ביו"ט אחרון אסור אבל כמה {{שהצ|עט}} אחרונים השיגו עליו דאפילו המרקחת הוא מדברים חריפים כגון צנון וכה"ג כיון דמטגנין אותן בדבש בטל חורפייהו. כתבו האחרונים אם דרך בני אותו מקום לבשל מרקחת בכלים מיוחדים וגם כף מיוחד לנער בו הוי כאומר {{שהצ|פ}} ברי לי עוד כתבו דאם בשעת ההתכה מכוין עצמו בשביל איזה דבר להתיכו בכלי חדש דוקא אף שלא התיכו לשם פסח מהני: ({{עוגן1|סא}}) '''אבל ביו"ט האחרון וכו'.''' הטעם דכיון שהוא מדרבנן אמרינן ביה סתם כלים אינם בני יומן כמו בשאר איסורין וגם לא חיישינן ביה לפירורים ועיין {{שהצ|פא}} באחרונים שכתבו {{שהצ|פב}} דאם ידעינן שהם בני יומן אין להקל אפילו ביו"ט אחרון: ({{עוגן1|סב}}) '''יש להקל.''' היינו בנעשה הכל קודם הפסח אבל בפסח אפי' אם ידוע שאינו בן יומו אסור לאכול אף ביו"ט אחרון כדמוכח ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/תסז/י|סימן תס"ז ס"י]] ב[[ט"ז/אורח חיים/תסז#|ט"ז]] ו[[חק יעקב/אורח חיים/תסז#|ח"י]] ע"ש: ({{עוגן1|סג}}) '''בו.''' ומה"ט {{שהצ|פג}} יש מקילין לשתות בו מי דבש של כל השנה ואם יש לספק שמא החמיצוהו בשמרי שכר אסור ועיין לעיל ב[[משנה ברורה/אורח חיים/תמב#כה|סימן תמ"ב סקכ"ה]] מש"כ בזה. ודוקא במקום שדרך להעמיד בשמרים חיישינן לזה. ואם עשאוהו ביורות שמבשלין בו יי"ש {{שהצ|פד}} אסור בכל גווני והיינו אפילו שזה כמה פעמים שבישלו בו שאר דברים בינתים אסור. ועיין לקמן סימן תנ"א במ"ב [[משנה ברורה/אורח חיים/תנא#קכ|ס"ק ק"כ]] [איזה אופן להכשירו לפסח] ובסעיף כ"ב ב[[ביאור הלכה/{{כאן}}#ובית|בה"ל]] ד"ה ובית חרוסת: ({{עוגן1|סד}}) '''משהו מדברים אלו.''' וכמה {{שהצ|פה}} אחרונים הסכימו דבמקום הפסד מרובה יש להקל אפילו אם נתערב הרבה שאין ששים כנגדו {{שהצ|פו}} ויש מקילין בכל הדברים שאין לחוש לפירורים [דהיינו חוץ משמן] אפילו שלא במקום הפסד מרובה: ({{עוגן1|סה}}) '''שאין להחמיר לאסור התערובות.''' חדא דיש פוסקים שסוברים דפליטת כלים דהוי נ"ט בר נ"ט [שהחמץ נתן טעם בהכלי והכלי נתן בשומן והיין] מותר קודם הפסח ועוד דאיכא לספוקי שמא לא היה הכלי בן יומו וקודם הפסח לכו"ע שרי {{עוגן|כו.}}נותן טעם לפגם ונוכל לסמוך אטעמים אלו עכ"פ לענין שלא לאסור התערובות {{שהצ|פז}} אכן אם ידוע שהכלי שנתבשל היה ב"י מבליעת החמץ משמע מאחרונים דאוסר התערובות דמשום סברת נ"ט בר נ"ט לחוד אין להתיר דלכמה פוסקים נ"ט בר נ"ט אסור בחמץ אף קודם פסח: ({{עוגן1|סו}}) '''יש מחמירין להסתפק מחומץ וכו'.''' ר"ל אפילו אם נעשה החומץ בכלי חדש {{שהצ|פח}} וגם נשאבו ממנו בכלי פסח אפ"ה אסור: ({{עוגן1|סז}}) '''שמסתפקין ממנו כל השנה.''' לאפוקי מן החומץ שמונח {{שהצ|פט}} בבית האוצר דשרי: ({{עוגן1|סח}}) '''יש בו פירורי לחם.''' ואם סיננן {{שהצ|צ}} קודם פסח מותר: ({{עוגן1|סט}}) '''שאין חומץ יין מצוי וכו'.''' וע"כ {{שהצ|צא}} אפילו נסתפקו ממנו שרי {{שהצ|צב}} דלא אפשר בקל למצוא אחרים: ({{עוגן1|ע}}) '''שלא למלאות וכו'.''' ר"ל כשבא למלאות חבית יין לפסח לא ימלאנו ע"י כלי חמץ {{שהצ|צג}} אף שסתם כלים נקיים הן ואין בהן לכלוך בעין רק בלוע בתוכו ובלוע אינו נפלט ע"י צונן: ({{עוגן1|עא}}) '''והמקיל לא הפסיד.''' ואם הכלי {{שהצ|צד}} היה מורק ושוטף שרי לכו"ע אם לא ששהה החומץ בתוכו מעל"ע {{שהצ|צה}} דבחומץ בעינן ג"כ מעל"ע ואז אפילו אינו ב"י אסור דחורפיה משוי ליה לשבח. במקומות שמערבין {{שהצ|צו}} צוקער בחומץ יין אין להסתפק ממנו בפסח אא"כ סיננן קודם הפסח {{שהצ|צז}} ובמקום הפסד מרובה מותר בדיעבד אפילו לא סיננן: ({{עוגן1|עב}}) '''בפסח.''' פי' דהטעם שנתן קודם הפסח כבר נתבטל בששים אלא דאסור משום דנותן טעם בפסח עצמו דהוא במשהו ואף דבצק הזה הוא חמץ נוקשה ובנוקשה ס"ל לכמה פוסקים דבטל בס' אף בתוך הפסח וכדלעיל בסוף [[#יד|סקי"ד]] {{שהצ|צח}} הכא גרע דכיון שנותן היין ע"מ להשהותו בתוך החבית בפסח הוי כמבטל איסור לכתחלה: ({{עוגן1|עג}}) '''ואסור לשתותו.''' אבל {{שהצ|צט}} לקיימו שרי {{שהצ|ק}} כיון שעבר עליו שלשים יום: ({{עוגן1|עד}}) '''ואם נתנוהו קודם לכן.''' היינו שנתנו הבצק לדבק קודם שני חדשים ועיין ב[[ט"ז/{{כאן}}#|ט"ז]] שדעתו לדינא דדי בשלשים יום אבל ה[[מגן אברהם/{{כאן}}|מ"א]] ו[[חק יעקב/{{כאן}}#|ח"י]] דעתם לדינא כמשמעות הרמ"א דלענין שיהא מותר לשתות היין בעינן דוקא ב' חדשים: ({{עוגן1|עה}}) '''מיהו אם יש כזית וכו'.''' מסתברא {{שהצ|קא}} דר"ל אפילו הוא קודם ב' חדשים: ({{עוגן1|עו}}) '''במקום אחד.''' ר"ל שאין חוט הבצק נפסק בינתים {{שהצ|קב}} וראוי להנטל כאחת אלו היה לח: ({{עוגן1|עז}}) '''חייב לבערו.''' {{עוגן|}}אא"כ {{שהצ|קג}} טחו בטיט: ({{עוגן1|עח}}) '''ששמו במדוכה.''' ואפילו היא {{שהצ|קד}} בת יומא שביום זה דכו בה ורק שהיא כעת נקיה ואפילו המלח מונח שם מעל"ע {{שהצ|קה}} דלא שייך כבוש כ"א בדבר לח ולא ביבש: ({{עוגן1|עט}}) '''בפסח.''' ואפילו מונח {{שהצ|קו}} המלח במדוכה בפסח עצמו: ({{עוגן1|פ}}) '''דאינו מפליט בצונן.''' ר"ל דאם היו נותנין בו דבר רותח בודאי אסור דמפליט בו בליעת הכלי אבל נתינת המלח אף דאמרינן בעלמא מליח כרותח לענין פליטת כלים אינו מפליט בצונן. ודוקא ביבש {{שהצ|קז}} אבל בצונן לח וע"י שריה חושש לעיל בס"ה להחמיר. ואם נידוך המלח בתוכו {{שהצ|קח}} דאיכא חורפא ודוחקא דדיכה מפליט מן הכלי אפילו אם היה יבש המלח לגמרי {{שהצ|קט}} ואפילו היה המדוכה אינו בן יומא וגם קודם הפסח {{שהצ|קי}} וכתבו האחרונים דבמדוכות שלנו שרוב תשמישה בבשמים וכה"ג דליכא חמץ רק חשש לטעם משהו אם נידך קודם פסח דנתבטל יש להתיר למלוח בו: ({{עוגן1|פא}}) '''בוסר שדכין קודם פסח וכו'.''' ס"ל {{שהצ|קיא}} דבוסר לא הוי חריף {{שהצ|קיב}} אבל לפי מאי דפסק ביו"ד [[שולחן ערוך/יורה דעה/צו|סימן צ"ו]] דאפי' פירות חמוצים הוא בכלל דבר חריף א"כ אף בוסר בכלל וא"כ ע"י חריף ודוחקא נבלע בבוסר החימוץ של המדוכה ואין בבוסר ששים נגד כל המדוכה לבטלו וע"כ אפילו קודם פסח יש להחמיר ועיין באחרונים {{שהצ|קיג}} שכתבו דבמקום ה"מ יש לסמוך על הפוסקים דס"ל דפירות חמוצים לא הוי בכלל דבר חריף. ודע דאפילו שלא במקום הפסד שהחמרנו במדוכה הוא דוקא במדוכה שרגילין לדוך בה חמץ {{שהצ|קיד}} אבל במדוכות שלנו שרוב תשמישן בבשמים וכה"ג וליכא רק חשש שמא נמצא משהו חמץ בתוך התבלין ונבלע יחד במדוכה והדר נפלט בתוך הבוסר הרי מתבטל בששים קודם הפסח: ({{עוגן1|פב}}) '''ואפילו וכו'.''' דכיון דס"ל דבוסר אינו דבר חריף ע"י דוחקא לבד אינו מפליט מן המדוכה אפילו משהו: ({{עוגן1|פג}}) '''אם היה הכלי נקי.''' ובסתמא {{שהצ|קטו}} מחזיקין להמדוכה שהיא נקיה ואתי לאפוקי רק אם ידעינן שהיא מלוכלכת ואז אסור {{שהצ|קטז}} לדעת כמה אחרונים אפילו אם דכו קודם פסח דאפילו אם נסבור דבוסר לא הוי דבר חריף מ"מ ע"י דוחקא דדיכה נכנס בתוכו קצת וא"א להדיחם: ({{עוגן1|פד}}) '''אבל אם חתכו וכו'.''' היינו {{שהצ|קיז}} אותו בוסר [אפילו לדעתו שאינו נקרא חריף] וכל כה"ג שאינו דבר חריף אף דע"י דוחקא של החיתוך לבד אינו מפליט מ"מ יש לחוש לחמץ הדבוק על הסכין: ({{עוגן1|פה}}) '''תוך הפסח.''' וקודם הפסח שרי הבוסר ע"י הדחה שידיחוהו אבל תוך הפסח {{שהצ|קיח}} דבמשהו יש להחמיר לכתחלה שלא לאכלו ועיין במ"א שדעתו דאין להחמיר {{שהצ|קיט}} אף בפסח רק בדברים שנעשים ע"י עכו"ם בקביעות [כגון לקנות מהם דגים שחותכים בסכיניהם של חמץ] אבל אם נעשה כן בביתו של ישראל באקראי כגון שחתך {{שהצ|קכ}} בסכין חמץ דבר שאינו חריף בפסח סגי בהדחה או בגרידה: ({{עוגן1|פו}}) '''לחמץ הדבוק עליו.''' וכ"ז אם חתכו בו דבר שאינו חריף אבל בדבר חריף [וה"ה בוסר לדידן דס"ל דהוא ד"ח] אפילו אם הסכין היה ודאי נקי וחתכו בו קודם {{עוגן|כז.}}הפסח אסור לאכלו בפסח אכן זה אינו אלא דוקא בסכין שרגילין להשתמש בו חמץ לפעמים ויש בתוכו בליעת חמץ {{שהצ|קכא}} אבל אם אינו רגיל להשתמש בו בחמין כלל כגון בצל שחתכוהו בסכין שגוררין בו בצק מן העריבה והיה נקי מותר הבצל ואף אם חתכוהו בפסח כיון שאותו סכין לא שמשו בו חמין מעולם וצונן לא מבליע ולא מפליט: ({{עוגן1|פז}}) '''אבל אם נתערב.''' אפילו {{שהצ|קכב}} בפחות מששים: ({{עוגן1|פח}}) '''אין לחוש וכו' מספק.''' דליחוש שמא יש פירור על הסכין ונדבק בדבר שחתכוהו ואף דסתם סכין אינו נקי מ"מ אינו ודאי שהיה שם חמץ דבוק עליו ואין להחמיר אלא דבר שחתכוהו בו {{שהצ|קכג}} אבל לא תערובתו כיון דמשהו אינו אלא {{שהצ|קכד}} מדרבנן ויש מאחרונים שמחמירין אפילו התערובות{{הערה|נדצ"ל '''אתערובות'''.}} {{שהצ|קכה}} אם לא הודח הסכין מקודם {{שהצ|קכו}} ובהפסד מרובה או לצורך שמחת יו"ט יש להקל וכתב הח"א דבסכינים שחותכין בו לחם במדינותינו ידוע שנדבק בו פירורי חמץ ולכן אפילו התערובות אסור אם לא הדיחו את הסכין מקודם: ({{עוגן1|פט}}) '''בסכין חדשה.''' אבל אם הסכין שחתכו בו הזיתים [וה"ה צנון ובצל] הוא ישן אפילו הוא נקי {{שהצ|קכז}} ואינו בן יומו מבליעת חמץ [ואפילו הוא {{שהצ|קכח}} קודם פסח] אסור כיון שהוא דבר חריף וכנ"ל ודוקא שנחתכו קודם שנתנו אותם לכבוש שאז הם עדיין בחריפתן או אפילו לאחר שנכבשו ונתחמצו שאז מקרי גם כן דבר חריף מה שאין כן בנחתכו לאחר שנתנו עליהן מים קודם גמר כבישתן דאז לא מקרי דבר חריף דמים מבטל חריפתן. ומי הזיתים שנכבשו קודם פסח אפילו חתכן בסכין בן יומו גם כן מותר לשתותן בפסח אם סיננן מן הזיתים {{שהצ|קכט}} קודם הפסח לפי שכבר {{שהצ|קל}} נתבטל החמץ בהן בששים קודם הפסח. ואם נתבשלו הזיתים קודם הפסח גם הזיתים עצמן {{שהצ|קלא}} חוזרין להיות מותרין דעל ידי הבישול נפלט הטעם מכל זית מאחד לחבירו ומצטרפין כולן יחד לבטל פליטת הסכין בששים {{שהצ|קלב}} ויש מאחרונים שמחמירין לאסור הזיתים אף לאחר הבישול {{שהצ|קלג}} ובמקום מניעת שמחת יום טוב יש להקל אם יודע שהסכין היה נקי: ({{עוגן1|צ}}) '''אם אינה בת יומא.''' דאז פליטת הקדירה שנבלע בהזיתים ע"י הכבישה הוא לפגם ואע"ג דדבר חריף אסור אף באין בן יומו הכא כיון שנותנין בהם מים לצורך כבישה בטל חורפייהו [ורק בעינן שלא ישהו שם בכלי חמץ זמן רב שיתחמצו בו דאז חוזר ונעשה חריף ומשוה טעם חמץ הבלוע בכלי לשבח אלא {{שהצ|קלד}} יסלקם מקודם לכלי פסח] ודוקא כשהמים {{שהצ|קלה}} היו יותר מהזיתים הא לא"ה נשאר הזיתים בחריפותן. והנה מדברי המחבר משמע דאם הקדירה שנתנו בה הזיתים היתה בת יומא מבליעת החמץ אסורין הזיתים לאכלן בפסח אם שהו בתוכה מעל"ע דנעשין כבוש והרי הוא כמבושל ואף דבשעה שנעשין כבוש אחר מעת לעת כבר נעשה הבליעה שבתוך הכלי לפגם {{שהצ|קלו}} מ"מ כיון שחריפין קצת יש להחמיר ועיין ב[[ביאור הלכה/{{כאן}}#אם|בה"ל]]: {{עוגן|כז:}}({{עוגן1|צא}}) '''לכו"ע.''' והנה לפי המבואר לקמן בס"ט בהג"ה דאנו מחמירין בנותן טעם לפגם בפסח {{שהצ|קלז}} אין להתיר אא"כ סילקן מהכלי חמץ קודם הלילה בע"פ: ({{עוגן1|צב}}) '''יבש ביבש.''' ר"ל שנתערב פרוסה של חמץ בתוך פרוסות מצה ואינו ניכר {{שהצ|קלח}} דאלו נתערב ככר בתוך ככרות לכו"ע {{שהצ|קלט}} לא בטיל דהוי {{שהצ|קמ}} דבר שבמנין ואינו בטיל אפילו באלף כמו שנתבאר ביו"ד [[שולחן ערוך/יורה דעה/קי|סימן ק"י]]: ({{עוגן1|צג}}) '''לא בטיל.''' כיון {{שהצ|קמא}} דאם נתערב לח בלח איסורו במשהו גם ביבש החמירו [ואין חילוק {{שהצ|קמב}} בין אם נתערב מין במינו או נתערב מין בשא"מ] ולפי"ז דוקא כשנתערב בפסח {{שהצ|קמג}} אבל אם נתערב בע"פ עד הלילה דקי"ל לעיל בס"ב דדינו כשאר איסורין וא"כ בלח שיעורו בנ"ט כשאר איסורין ה"ה ביבש ג"כ {{שהצ|קמד}} דינו כשאר איסורין ובטל ברוב. ומ"מ צריך שיהיו נאכלין {{שהצ|קמה}} כולם קודם הלילה דאל"ה אמרינן דחוזר וניעור בפסח כדמוכח לעיל בס"ד בהג"ה {{שהצ|קמו}} יש שכתבו דאימתי לא בטיל יבש ביבש לדעה קמייתא דוקא כשהאיסור הוא מחמת עצמו שהוא חמץ אבל אם היה היתר בעצמו ורק שנבלע בו חמץ משהו כגון מצה שמצאו בה חטה חמוצה שנאפית בתוכה ונתערבה אח"כ באחרות בטל חד בתרי אפילו תוך הפסח אבל כמה {{שהצ|קמז}} אחרונים חולקים ע"ז ודעתם {{שהצ|קמח}} דלדעה קמייתא בכל גווני לא בטיל. עוד כתבו {{שהצ|קמט}} דכלי חמץ שנתערב {{שהצ|קנ}} בתוך כלי פסח בפסח דינו כמו יבש ביבש דלא בטיל ואסור להשתמש בהם בפסח {{שהצ|קנא}} ואף כשנתערב בערב פסח נכון להחמיר שלא להשתמש בם אכן אם הכלי חמץ {{שהצ|קנב}} היה אינו בן יומו במקום מניעת שמחת יו"ט יש להקל אם נתערב בע"פ: ({{עוגן1|צד}}) '''וי"א דחמץ בפסח וכו'.''' טעמם {{שהצ|קנג}} דדוקא בדבר לח המתערב דבשאר איסורים שיעורו בנותן טעם החמירו חכמים בחמץ דהוי במשהו אבל בדבר יבש דבשאר איסורים חד בתרי בטל ה"ה בחמץ בפסח: ({{עוגן1|צה}}) '''שוה לשאר איסורין.''' והסכימו אחרונים דהלכה כדעה קמייתא. ואם נאכל אחד מהם אפילו נתערב רק חד בתרי מותר לאכול השאר לכו"ע דכיון דמן התורה בטיל רק מדרבנן אסור ובדרבנן תלינן שזה שנאכל היה החמץ [מ"א ב[[מגן אברהם/אורח חיים/תסז#ד|סי' תס"ז סק"ד]] וש"א]: ({{עוגן1|צו}}) '''נותן טעם לפגם מותר וכו'.''' הטעם {{שהצ|קנד}} דנהי דהחמירו חכמים לאסור חמץ בפסח במשהו היינו משום דאע"ג דמשהו הוא מ"מ יש שם איסור עליו אבל כשהטעם פגום פקע איסורו לגמרי ואינו יכול לאסור התערובות אפילו באכילה {{שהצ|קנה}} ואפילו אין בתערובות ס' נגדו ודינו בפסח ככל הפרטים המבוארים ביו"ד [[שולחן ערוך/יורה דעה/קג|סימן ק"ג]] לענין שאר איסורים ע"ש. והנה כ"ז הוא לענין התערובות אבל לענין החמץ עצמו מבואר לעיל ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/תמב#ט|סימן תמ"ב ס"ט]] ע"ש ב[[משנה ברורה/אורח חיים/תמב#סעיף ט|מ"ב]]: ({{עוגן1|צז}}) '''ויש מחמירין.''' וטעמם הוא {{שהצ|קנו}} דהא אין לך ביטול טעם יותר ממשהו באלף {{עוגן|כח.}}ואפ"ה אסרו חכמים בפסח וה"ה נמי נותן טעם לפגם בפסח אסור באכילה {{שהצ|קנז}} ובהנאה. וכתבו הפוסקים דמ"מ אם נפסד לגמרי עד שיהא כעפרא בעלמא אין בו איסור כלל {{שהצ|קנח}} ואפשר דאף שנפסד לאחר זמן איסורו דאסור בהנאה כמבואר לעיל [[שולחן ערוך/אורח חיים/תמה|סימן תמ"ה]] מ"מ אינו יכול לאסור התערובות דזה לא נקרא הנאה דמפסיד המאכל: ({{עוגן1|צח}}) '''וכן נוהגין וכו'.''' ובמקום שאין המנהג ידוע {{שהצ|קנט}} יש להורות דהמיקל לא הפסיד והמחמיר תבא עליו ברכה: ({{עוגן1|צט}}) '''אפילו משהו ונותן טעם לפגם וכו'.''' ומיהו לענין ריח המתבאר לעיל בס"א דיש מחמירין אם מצטרף לזה ג"כ נטל"פ ממשהו {{שהצ|קס}} יש להקל: ({{עוגן1|ק}}) '''אסור.''' ומ"מ לענין הנאה למכור לעכו"ם {{שהצ|קסא}} יש להקל בזה שהוא גם משהו. ועיין בפמ"ג [[פרי מגדים - אשל אברהם/{{כאן}}#יא|אות י"א]] שמצדד דביום טוב האחרון יש להקל אם מתרמי שתיהן יחדו אפילו באכילה: ({{עוגן1|קא}}) '''בין חמץ וכו'.''' הכלל בזה דחמץ שעבר עליו בבל יראה מן התורה ושהה אותו אף אחר הפסח אסור באכילה ובהנאה ואפילו אם לא שהה אותו בעין רק על ידי תערובות כגון שנתערב בפסח או אפילו קודם פסח בשיעור מועט שאין מתבטל ועדיין יש חיוב לבערו מן התורה אסור אותו התערובות לאחר הפסח באכילה ובהנאה אבל אם נתערב בשיעור שהוא מתבטל מדאורייתא אף דמדרבנן אסור להשהותו אם עבר ושהה מותר בדיעבד אף באכילה. עוד מבואר בסעיף זה דאפילו אם שהה חמץ בעין ועבר עליו הפסח דאסור באכילה ובהנאה זהו דוקא כמו שהוא בעין אבל אם נתערב אחר הפסח בדברים אחרים מותר באכילה ושיעור התערובות בזה יבואר לקמיה: ({{עוגן1|קב}}) '''שנתערב קודם פסח וכו' בטל בס'.''' פי' {{שהצ|קסב}} אם נתערב קודם פסח בששים מותר לאחר הפסח {{שהצ|קסג}} [היינו אף לדעת היש חולקים לעיל בס"ד דס"ל דבפסח אסור משום דחוזר וניעור מ"מ אם נתעכב עד לאחר הפסח מותר לכו"ע אף באכילה] ואם נתערב בפחות מששים ועבר עליו הפסח אסור {{שהצ|קסד}} וקאזיל המחבר לשיטתו שסתם לעיל בריש [[שולחן ערוך/אורח חיים/תמב|סימן תמ"ב]] דעובר על תערובות חמץ {{שהצ|קסה}} כזית בבל יראה אף שאין בו כזית בכדי אכילת פרס כל שאין בו ששים לבטלו וזהו דוקא במין בשאינו מינו אבל במין במינו דמן התורה ברובא בטל אפילו אם נתערב חד בתרי ועבר עליו הפסח {{שהצ|קסו}} מותר באכילה [מ"א] ודעת הא"ר בסוף הסי' דבאכילה אסור אבל בהנאה לכו"ע שרי. כתבו האחרונים דאסור לערב חמץ לכתחלה קודם הפסח בששים {{שהצ|קסז}} כדי לאכלו בפסח {{שהצ|קסח}} אבל מותר לערב בששים {{שהצ|קסט}} כדי לשהותו עד אחר פסח: ({{עוגן1|קג}}) '''בין שנתערב בפסח.''' פי' שנתערב {{שהצ|קע}} בשוגג בפסח בששים {{שהצ|קעא}} ועבר ושהה אפילו במזיד שרי {{שהצ|קעב}} דהא לא עבר מן התורה בבל יראה ומותר לאחר פסח אפילו באכילה אבל אם עירב במזיד דינו כמבטל איסור לכתחלה המבואר ביו"ד [[שולחן ערוך/יורה דעה/צט#ה|סימן צ"ט ס"ה]] ע"ש: ({{עוגן1|קד}}) '''ונתערב לאחר הפסח.''' ר"ל בשוגג {{שהצ|קעג}} אבל אם עירב במזיד הרי ביטל איסור בידים ודינו כמבואר ביו"ד [[שולחן ערוך/יורה דעה/צט#ו|סימן צ"ט ס"ו]] {{עוגן|כח:}}ע"ש: ({{עוגן1|קה}}) '''בטל בששים.''' כ"ז {{שהצ|קעד}} בשנתערב לח בלח או יבש בלח דשיעור בעלמא בנותן טעם אבל אם נתערב יבש ביבש בכל הני גווני שצייר המחבר אפילו חד בתרי בטל מותר לאחר הפסח באכילה. ודע דאופן בתרא שצייר המחבר שנתערב לאחר הפסח ומצריך גם בו ששים {{שהצ|קעה}} זהו ע"פ דעת הטור אבל כמה פוסקים חולקין ע"ז וס"ל דכשנתערב לאחר הפסח בין במינו בין שלא במינו ברובא סגי דלא קנסו לאסור בנתערב לאחר הפסח כשההיתר רבה עליו וכתבו האחרונים דבמקום הפסד מרובה או שעת הדחק יש לסמוך להקל: ({{עוגן1|קו}}) '''סגי ליה וכו'.''' ומותר עי"ז {{שהצ|קעו}} אף באכילה ודוקא באופן ג' שצייר המחבר {{שהצ|קעז}} דהיינו שנתערב לאחר הפסח אבל אם נתערב קודם הפסח וכ"ש תוך הפסח דעבר על התערובות בבל יראה אינו מותר לאחר הפסח ע"י פדיון {{שהצ|קעח}} אלא בהנאה ולא באכילה דטעם חמץ קטעים. עיסה שנתחמצה בשמרי שכר שעבר עליו הפסח אע"פ שיש בה ששים נגד השמרים אסורה אפילו בהנאה {{שהצ|קעט}} דשמרים הוי דבר המעמיד ולא בטיל אפילו באלף והוי כאלו כולה איסור {{שהצ|קפ}} ומ"מ במקום הפסד מרובה יש להתירו בהנאה ע"י שישליך הנאת האיסור לים המלח {{שהצ|קפא}} וכן יכול למוכרו לעכו"ם ולא יקבל ממנו רק כשיעור עיסה בלא השמרים. מותר ליתן {{שהצ|קפב}} לתוך היין חלב חטה או חלב בהמה כשיש ששים כנגדו לתקנו שיהיה צלול ולא חיישינן שמא יאכל עם בשר או בפסח דאף אם ישכח ויאכל ליכא איסורא כיון שכבר נתבטל ואין כאן משום מבטל איסור לכתחלה כיון שאין כונתו לבטל רק לתקן היין: ({{עוגן1|קז}}) '''אינו אסור בהנאה.''' מפני שלא עבר על איסור של תורה לא קנסוהו חכמים וכתב המ"א דה"ה דאפילו באכילה שרי אך מפני שנוקשה אינו ראוי לאכילה לפיכך נקט הנאה אבל רוב {{שהצ|קפג}} אחרונים סברי דבאכילה אסור דמ"מ שם חמץ שעבר עליו פסח ע"ז החמץ: ({{עוגן1|קח}}) '''שמא יפול וכו' לתוך המאכל.''' ובדיעבד אם נפל ויש ששים כנגדו יש דעות בין אחרונים אם אוסר במשהו ועיין לעיל במ"ב [[#יד|סקי"ד]] {{שהצ|קפד}} ולשהותו עד לאחר הפסח לכו"ע שרי: {{ניווט כללי תחתון}} {{שולי הגליון}} [[קטגוריה:משנה ברורה]]
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
תבניות המופיעות בדף זה:
תבנית:-
(
עריכה
)
תבנית:Plainlinks
(
עריכה
)
תבנית:אות למספר
(
הצגת מקור
) (מוגנת)
תבנית:ביאורים
(
עריכה
)
תבנית:גופן
(
עריכה
)
תבנית:דף הבא
(
עריכה
)
תבנית:דף קודם
(
עריכה
)
תבנית:היררכיה 2-3
(
עריכה
)
תבנית:הערה
(
עריכה
)
תבנית:הערה/קוד
(
עריכה
)
תבנית:הערות שוליים
(
עריכה
)
תבנית:חלונית
(
עריכה
)
תבנית:חץ משולש
(
עריכה
)
תבנית:כ
(
עריכה
)
תבנית:כאן
(
עריכה
)
תבנית:מספר לאות
(
הצגת מקור
) (מוגנת)
תבנית:מרכז
(
עריכה
)
תבנית:ניווט כללי עליון
(
הצגת מקור
) (מוגנת)
תבנית:ניווט כללי עליון/משנה ברורה
(
עריכה
)
תבנית:ניווט כללי תחתון
(
הצגת מקור
) (מוגנת)
תבנית:ניווט כללי תחתון/משנה ברורה
(
עריכה
)
תבנית:סרגל טושע
(
עריכה
)
תבנית:סרגל טושע/פנים
(
עריכה
)
תבנית:סרגל טושע/פנים/הלכה ברורה
(
עריכה
)
תבנית:סרגל טושע/פנים/מורה צדק - בציעת הפת
(
עריכה
)
תבנית:עוגן
(
עריכה
)
תבנית:עוגן1
(
עריכה
)
תבנית:על התורה טושע
(
עריכה
)
תבנית:צוהד משנב
(
עריכה
)
תבנית:קיים מפרשי אורח חיים
(
עריכה
)
תבנית:רווח קל
(
עריכה
)
תבנית:ש
(
עריכה
)
תבנית:שהצ
(
עריכה
)
תבנית:שולי הגליון
(
עריכה
)
תבנית:שיתופתא שו"ע
(
עריכה
)
תבנית:תא שמע שו"ע
(
עריכה
)
יחידה:Arguments
(
עריכה
)
יחידה:PV-options
(
עריכה
)
יחידה:ParamValidator
(
עריכה
)
יחידה:הערה
(
עריכה
)
יחידה:פרמטרים
(
עריכה
)
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף