עריכת הדף "משנה ברורה/אורח חיים/שנז"

{{ניווט כללי עליון}}
{{מרכז|'''סימן שנז'''{{ש}}דיני חצר פחות מארבע אמות וביב}}


'''<big>{{עוגן|סעיף א|א}}</big>''' ({{עוגן1|א}}) '''חצר וכו'.''' כלל הדברים הנאמרים בסימן זה הוא כך {{שהצ|א}} לפי ששיערו חז"ל שכל אדם הוא צריך להשתמש בכל יום סאתים מים לרחוץ בהם פניו ידיו ורגליו ושאר ענינים הצריכים לו וכבר נודע דבשבת אסור לשפוך מרה"י לרשות הרבים או לכרמלית ודרך כל אדם לשפוך שופכין שלו לחצירו הסמוך לביתו שהוא רשותו והוא ג"כ רה"י ומוציא מרה"י לרה"י ושיערו חז"ל דסאתים מים נבלעים בקרקע של ד"א על ד"א ואינם מטנפים הקרקע של החצר וכיון שכן אין מקפיד עליהם שיצאו לחוץ דוקא ואז אפילו אם יצאו אח"כ לחוץ לא היתה מחשבתו לכך ובשבת בעינן מלאכת מחשבת ולא הוי כאלו מוציא מרה"י לר"ה אבל אם הוא פחות מד"א על ד"א דאז הסאתים מים מרובים ואינם נבלעים בקרקע ונעשה החצר רפש וטיט ודעתו קצה בזה בימות החמה שדרך כל אדם להקפיד על חצרו שיהיה נקי ולכך ניחא ליה שיזובו משם לחוץ ואם יצאו לחוץ נתקיים מחשבתו ויש לגזור שמא ישפוך להדיא מרה"י לר"ה ולכן צריך לעשות לחצר גומא שהיא מחזקת סאתים ואז כשישפוך לתוך החצר אינו מקפיד עליהם שיצאו לחוץ כיון שאפשר להם לירד ולנוח בגומא ולא יתטנף חצרו וע"כ אפילו אם יצאו לחוץ לא הוי כמוציא מרה"י לר"ה:

({{עוגן1|ב}}) '''שהיא סמוכה לר"ה.''' לאפוקי כשהיא סמוכה לכרמלית וכדלקמיה בסוף הסעיף:

({{עוגן1|ג}}) '''בימות החמה.''' שאדם מקפיד על לכלוך חצרו ומסתמא ניחא ליה שיצא לחוץ:

({{עוגן1|ד}}) '''וכל גומא וכו'.''' וה"ה שיכול {{שהצ|ב}} לשנותה בעמקה וברחבה ורק שיהיה חללה מחזקת סאתים:

({{עוגן1|ה}}) '''בחוץ.''' היינו בצד החצר:

({{עוגן1|ו}}) '''כדי וכו'.''' וגם כדי שלא יהא תקלה לרבים [ד"מ]:

({{עוגן1|ז}}) '''שתהא מקום פטור.''' דע"י הכיסוי מסתלק אותו המקום מתשמיש הרבים והנה בגוונא שצייר בהג"ה בלא הכיסוי הוא ג"כ מקום פטור דהוא פחות מארבע על ארבע אלא {{שהצ|ג}} פן יעלה אותו קרקעית העוקה רפש וטיט ויהיה פחות מן ג' טפחים בגובה ותבטל לגבי ר"ה:

({{עוגן1|ח}}) '''יכול לשפוך וכו'.''' ואפי' נתמלאה מע"ש {{שהצ|ד}} שופך לתוכה דכיון דמדאורייתא לית איסורא כ"א בשופך להדיא לר"ה רק שתקנו חכמים גומא זכר לשבת שלא ישכח וישליכם להדיא לר"ה וכיון דאיכא הכירא ע"י עשיית הגומא שרי ומהאי טעמא נמי התירו לשפוך כל מה שירצה אף שהגומא מחזקת רק סאתים ובודאי יצאו הנותרים לחוץ וניחא ליה בזה כדי {{עוגן|רט:}}שלא יתטנף חצרו אפ"ה שרי דמ"מ זכור הוא ע"י עשיית הגומא ולא גזרו ביה:

({{עוגן1|ט}}) '''כלל.''' דגזרינן {{שהצ|ה}} דילמא אתי לשפוך סאתים דהוא שיעור תשמיש אדם ליום:

({{עוגן1|י}}) '''אריך וקטין.''' כגון שהוא ארוך ח' אמות ורוחב שתים דמ"מ יש כאן שיעור לבלוע סאתים:

({{עוגן1|יא}}) '''בימות הגשמים.''' שאין אדם {{שהצ|ו}} מקפיד על לכלוך חצרו ואינו מתכוין שיצאו לחוץ ואי משם אנשים אחרים שיראו צנור מקלח ואתי למישרי גם בימות החמה אמרינן שיתלו יותר שמי גשמים הן ואפילו שלא בשעת הגשמים מתמצים הם מן הגשמים שהיו בהן מקודם:

({{עוגן1|יב}}) '''מותר לשפוך בה וכו'.''' ר"ל אפילו בלא עשיית גומא כלל:

({{עוגן1|יג}}) '''ב' דיוטאות.''' היינו שתי זיזין רחבין נגד פתחי העליות [ורוחב {{שהצ|ז}} כל זיז שתי אמות באורך ארבע אמות נגד העליה] ועל הזיזין יש מעזיבה רכה שראוי לבלוע בה המים הנשפכין עליהן:

({{עוגן1|יד}}) '''סמוכות זו לזו.''' ר"ל {{שהצ|ח}} בתוך ד' טפחים מצטרפות כאלו היו במקום אחד וא"כ הוי ד' אמות על ד' אמות ומותר לשפוך עליהן ומשם יורדים לר"ה להדיא:

({{עוגן1|טו}}) '''אבל וכו' לכרמלית.''' דאפילו כשהיא סמוכה לר"ה אינו אסור רק משום גזירה דילמא אתי לזרוק להדיא לר"ה ובכרמלית לא שייך זה דאפילו כי יזרוק להדיא ג"כ ליכא איסורא דאורייתא {{שהצ|ט}} ועיין לקמן סוף סימן זה דיש חולקין:

'''<big>{{עוגן|סעיף ב|ב}}</big>''' ({{עוגן1|טז}}) '''ביב וכו'.''' הוא חריץ העשוי לקלח שופכין שבחצר לר"ה:

({{עוגן1|יז}}) '''ארבע אמות במשך.''' צ"ל במשך ארבע אמות ור"ל שארבע אמות הראשונות הסמוכות להחצר הוא מכוסה והוא רחב ג"כ ארבע אמות [וה"ה {{שהצ|י}} אם הוא רחב רק שתי אמות ויש בארכו שמונה אמות] דבשיעור זה יש שיעור לבלוע סאתים מים שאדם עשוי להסתפק בכל יום וע"כ מקילינן ביה לשפוך ע"פ הביב העומד בחצר כמו בחצר שהוא מחזיק ד"א על ד"א וכנ"ל:

({{עוגן1|יח}}) '''לחוץ.''' כיון {{שהצ|יא}} דהוא אינו מכוין דוקא שיצאו לחוץ וע"כ אפילו כשיצאו לחוץ שרי וכנ"ל בריש הסעיף:

({{עוגן1|יט}}) '''שלא יהא וכו'.''' דאם הביב של עץ הוי כמכוין בהדיא שיצא לחוץ ואפילו מחזיק מאה אמה אסור:

({{עוגן1|כ}}) '''כעין רצפה של אבנים.''' מיירי {{שהצ|יב}} שמרוצף באבנים חלקים קטנים כמו שמרוצף רחובות וחצרות שיש הרבה עפר בין אבן לאבן לבלוע:

({{עוגן1|כא}}) '''אפילו היה אורך הביב וכו'.''' ר"ל שאורך הביב בחצר הוא מאה אמה ובשיעור זה בודאי יבלע המים בקרקע אפ"ה אסור מפני שהמים יוצאין מכחו לר"ה [שם ברמב"ם] ונקטינן להקל כסברא ראשונה (א"ר):

({{עוגן1|כב}}) '''או הצנור.''' צנור מקרי מה שמניחין על הגג וע"י יורד הקילוח לר"ה:

'''<big>{{עוגן|סעיף ג|ג}}</big>''' ({{עוגן1|כג}}) '''בד"א וכו'.''' זהו סיום דברי הרמב"ם {{שהצ|יג}} וגם לדידן נ"מ בזה דהיינו אם הביב היה של עץ שאינו עשוי ליבלע בו המים ובודאי יצאו לחוץ בר"ה דזה אסור אפי' לדעה ראשונה אבל כשהיא סמוכה לכרמלית מותר אפילו בשל עץ והטעם בכל זה כיון דאינו שופך בהדיא לכרמלית רק שהוא בא מכחו ס"ל דכחו בכרמלית לא גזרו:

({{עוגן1|כד}}) '''וי"א דאין חילוק וכו'.''' אף דאנן נקטינן לדינא דאפילו כשהמים יוצאים לר"ה מותר בביב וכמו שכתבנו בסקכ"א מ"מ נ"מ מי"א הזה לענין סילון של עץ וכמ"ש בסקכ"ג או כשהביב אין מכוסה ד' אמות בהכרמלית דלהשו"ע מותר ולהי"א אסור וגם נ"מ לענין חצר קטנה שאין בה ד"א על ד"א דסתם המחבר לעיל בסוף סעיף א' דבסמוכה לכרמלית מותר {{שהצ|יד}} ולהי"א {{עוגן|רי.}}הזה אסור [ומה שנרשם בהג"ה ב"י בשם תוס' והרא"ש לא נזכר בתוס' ורא"ש לענין ביב כלל דהם פוסקים בביב להקל אפילו בסמוכה לר"ה רק לפי דבריהם נשמעו גם לענינינו]:

({{עוגן1|כה}}) '''אפילו בזה"ז דלית וכו'.''' ר"ל לדעת הסוברים דבעינן דוקא ס' רבוא בוקעין בו וזה אינו מצוי מ"מ גזרינן אטו עיר גדולה שיזדמן שיהיה ס' רבוא [מ"א]:

({{עוגן1|כו}}) '''או חצר שאינה מעורבת.''' ר"ל דהחצר שבו הביב [או חצר קטנה שאין בו ד' על ד'] סמוך לחצר שאינה מעורבת וכששופך המים ירד לאותה חצר שרי לכו"ע כיון דלא זריק להדיא אלא כחו לא גזרו בזה {{שהצ|טו}} ושרי לשפוך אפילו ע"פ הביב:

({{עוגן1|כז}}) '''כחצר שאינה מעורבת דמי.''' כיון דבאמת יש לה מחיצות אלא שמחוסרת עירוב:

({{עוגן1|כח}}) '''ואם הצנור וכו'.''' ר"ל שצנור המקלח מים בכרמלית הוא למעלה מעשרה וא"כ עובר המים דרך מקום פטור מותר לשפוך אפילו במתכוין שירדו המים לכרמלית והיינו אפילו לדעת המחמירים לעיל בסימן שמ"ו סוף ס"א דרך מקום פטור הכא דלא זריק להו ממש אלא כחו יש להקל [הגר"א]:

({{עוגן1|כט}}) '''וכן עיקר.''' עיין בפמ"ג שמצדד דאכל הג"ה קאי ואף אראש דבריו:

{{ניווט כללי תחתון}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:משנה ברורה]]