עריכת הדף "משנה ברורה/אורח חיים/שלט"

{{ניווט כללי עליון}}
{{מרכז|'''סימן שלט'''{{ש}}כמה דינים פרטיים הנוהגים בשבת}}


({{עוגן1|א}}) '''אין רוכבין.''' לעיל בסימן ש"ה סעיף י"ח בארתי במ"ב הטעם וכל פרטיהן:

({{עוגן1|ב}}) '''על פני המים.''' בידיו ורגליו {{שהצ|א}} שגם רגליו עקר מן קרקע המים והטעם שמא יעשה חבית של שייטין כדמסיים לקמן והוא כלי של גומא שאורגין אותו ועושין כמין חבית ארוכה ללמוד בו {{שהצ|ב}} לשוט על המים:

({{עוגן1|ג}}) '''בבריכה.''' הוא מקום כנוס מים לכביסה או לשרות פשתן:

({{עוגן1|ד}}) '''שבחצר.''' דאלו כשהבריכה עומדת בר"ה בלא"ה אסור {{שהצ|ג}} שמא יתיז מים ברגליו חוץ לארבע אמות:

({{עוגן1|ה}}) '''דמי לנהר.''' כשהמים יוצאין מן הבריכה ונמשכין בחצר מכחו שדוחה המים בידיו ורגליו בשייטתו והוי בכלל גזירה שאין שטין על פני המים שמא יעשה חבית של שייטין:

({{עוגן1|ו}}) '''שפה.''' היינו כעין כותלים גבוהים מכל צד [מר"ן ומ"מ]:

({{עוגן1|ז}}) '''אין מטפחין וכו'.''' בין {{שהצ|ד}} באבלו {{שהצ|ה}} ובחמתו לעורר הצער ובין מחמת שמחה וכולם משום גזירה שמא יתקן כלי שיר לעורר האבל או השמחה:

({{עוגן1|ח}}) '''ולא מרקדין.''' וביום שמחת תורה מותר לרקד בשעה שאומרים קילוסים דתורה משום כבוד התורה כיון דלית בזה אלא משום שבות אבל בשאר שמחה של מצוה כגון בנשואין אפ"ה אסור וגם לכבוד התורה אין כדאי להתיר אלא טיפוח וריקוד ולא קשקוש בפעמונים וזגים וכ"ש שאר כלי שיר דאסור [אחרונים]:

({{עוגן1|ט}}) '''או אחת כנגד וכו'.''' כגון אלו שמכין באמה על האגודל בנעימה ועושין בזה תנועות עריבות [ב"י] וזהו שסיים כדרך המשוררים ואם עושה זה בחזקה כדי להקיץ לחבירו {{עוגן|קפו.}}משנתו משמע ממ"א דשרי דלאו דרך שיר הוא אכן לפי מה שביאר בתו"ש שיטת רש"י משמע דלרש"י גם בזה יש להחמיר וכן משמע בפמ"ג:

({{עוגן1|י}}) '''להקל בכל.''' האי להקל בכל {{שהצ|ו}} קאי על טיפוח וסיפוק וריקוד ולא על שאר דברים הנזכרים בסעיף זה {{שהצ|ז}} ואפילו בטיפוח וריקוד אין כדאי להניח המנהג שלא במקום מצוה אלא משום הנח להם וכו':

({{עוגן1|יא}}) '''אין דנין.''' היינו אפילו דיני ממונות {{שהצ|ח}} שמא יבוא לידי כתיבה {{שהצ|ט}} וה"ה נמי דסדור הטענות לבד *) לפני הדיינים ג"כ אסור שמא יכתבו הדיינים דברי טענותיהם אבל לקבול ולהציע דברים כגון על טענות בתולים מותר כמ"ש באה"ע [[שולחן ערוך/אבן העזר/סב|סימן ס"ב]] {{שהצ|י}} ותיקן רגמ"ה שלא לבטל התמיד [היינו התפלה הקבועה בצבור לביהכ"נ] בשבת אם לא שביטל כבר ג"פ בחול ולא הועיל או בשביל טענות הקהל:

({{עוגן1|יב}}) '''דהוי וכו'.''' וגם יכול לבוא לידי חבורה בשבת:

({{עוגן1|יג}}) '''בכלל דין.''' {{שהצ|יא}} ואיתא בירושלמי על מה דכתיב לא תבערו אש בכל מושבותיכם וגו' מכאן לבתי דינין שלא יהו דנין בשבת [היינו מי שהיה מחוייב [בימים הקדמונים] הבערה גלתה התורה דלא יענישוהו בשבת ומינה ילפינן דה"ה לכל עונש והמחבר מיירי מתחלה בד"מ דבזה ג"כ אסור מדרבנן וכנ"ל בסקי"א] ואיתא בספר החינוך הטעם שרצה הקב"ה לכבד יום זה שימצאו בו הכל מנוחה גם החוטאים והחייבים משל וכו':

({{עוגן1|יד}}) '''ואם יברח וכו'.''' ואין בכלל זה אם אחד רוצה לברוח כדי לעגן אשתו דבזה מותר היה לחבשו וכן מותר לקבל עדות מאיש מסוכן וקרוב למות על אשה שמת בעלה היכא דחיישינן שלא ימצא אח"כ עדות אחרת [חידושי רע"א וש"א]:

({{עוגן1|טו}}) '''ולא מקדשין.''' גם זה מחמת גזירה שמא יכתוב {{שהצ|יב}} אבל לא מטעם דהוא כקונה קנין בשבת דהא בקידושין לבד בלא חופה לא קנאה עדיין ליורשה ולמציאתה ולמעשה ידיה וכן אם אפילו היו הקידושין מבעוד יום מבואר בהמחבר לקמיה דאסור להכניסה לחופה בשבת והיינו מטעם דע"י החופה קונה אותה לכל הדברים האלו הנ"ל והוי כמקח וממכר דאסור בשבת:

({{עוגן1|טז}}) '''היכא דאין לו אשה ובנים.''' וה"ה {{שהצ|יג}} ביש לו בנים ואין לו אשה ג"כ מותר לדעה זו דמצוה קעביד כדאמרינן ביבמות [ס"ב] מקרא בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך וגו':

({{עוגן1|יז}}) '''ואפשר דה"ה וכו'.''' ר"ל אף דע"י החופה קונה אותה לכמה דברים וכנ"ל אפ"ה כיון דלית ליה אשה ובנים ויש בזה מצות פו"ר סבירא ליה דיש להקל בזה:

({{עוגן1|יח}}) '''דלא קי"ל הכי.''' ר"ל {{שהצ|יד}} דמעיקר הדין קי"ל כשיטת רש"י ושארי ראשונים דקדושין ואף החופה אסור בשבת ויו"ט:

({{עוגן1|יט}}) '''הואיל וכו'.''' ר"ל ויש הפסד רב עי"ז ועיין בח"א שכתב שאין להקל בכל זה רק אם נשלמו השלשה פרטים דהיינו אם לא קיים פו"ר עדיין ויש הפסד רב וגם ביוש לחתן וכלה אם לא יכנוס אז ועיין מה שכתבנו ב[[#טז|סקט"ז]] דלדעת ר"ת אף ביש לו בנים כיון שאין לו אשה ג"כ מצוה קעביד ומותר ואפשר דס"ל דאין סומכין עליו בזה. ובבין השמשות בודאי אין להחמיר בדיעבד דלא גזרו על שבות בין השמשות לצורך מצוה לכו"ע {{שהצ|טו}} אך לכתחלה יש ליזהר מאד שלא לאחר כ"כ כי כמה {{עוגן|קפו:}}עבירות באין עי"ז טלטול מוקצה של הנרות וגם כמה נשים ההולכות לחופה מאחרות זמן הדלקת הנרות עי"ז ומדליקות בביה"ש ויותר טוב היה שלא להדליק אז כלל וע"כ מה נכון מאד למי שהיכולת בידו {{שהצ|טז}} שלא לעשות הנשואין כלל בע"ש ובפרט סמוך לחשכה כי אף אם הנשואין יהיה בזמנם עכ"פ מסתעף מזה עוד כמה קלקולים וכנ"ל. אם נתאחר החופה עד חשכה ובידי השושבינין נרות אף דקי"ל דמוקצה כ"ז שהוא בידו מוליכו למקום שירצה מ"מ הכא יתן הנרות לא"י דכל שאפשר לסלק המוקצה מידו מחוייב לסלק [פמ"ג]:

({{עוגן1|כ}}) '''ולא חולצין.''' שמא יכתוב שטר חליצה לחלוצה [רש"י] ואפילו לקבוע מקום לחליצה אסור {{שהצ|יז}} שלא יהא נראה כאלו דנין בשבת ויכול לקבוע בליל מו"ש שתהיה החליצה ביום א' ואם יש צורך גדול יכול לקבוע אפילו בבין השמשות בע"ש על יום א' אם א"א בענין אחר [פמ"ג בא"א סק"ג]:

({{עוגן1|כא}}) '''ולא מיבמין.''' דבמה {{שהצ|יח}} שמיבם אותה נקנית לו להיות אשתו לכל דבר כנשואה ממש והוי כקונה קנין בשבת {{שהצ|יט}} ועוד שמא יכתוב כתובה:

({{עוגן1|כב}}) '''ואין כונסין.''' היינו {{שהצ|כ}} אפילו קידש אותה מבע"י אסור להכניסה בשבת לחופה דבחופה קונה אותה לכמה דברים וכנ"ל:

({{עוגן1|כג}}) '''ולא מקדישין.''' שום דבר לגבוה שיאמר הרי זו הקדש משום דכיון שמקדיש באמירתו החפץ להקדש {{שהצ|כא}} הרי מוציאו באמירה זו החפץ מרשותו לרשות גבוה ודמי למקח וממכר משא"כ לפסוק צדקה לעניים מותר וכן כשיאמר {{שהצ|כב}} הרי עלי להקדש כך וכך ג"כ מותר ועיין לעיל בסימן ש"ו במ"ב [[משנה ברורה/אורח חיים/שו#כז|סקכ"ז]]:

({{עוגן1|כד}}) '''ולא מעריכין.''' שיאמר ערכי עלי או ערך פלוני עלי שנותן להקדש כפי שניו דהוי כמו"מ:

({{עוגן1|כה}}) '''ולא מחרימין.''' בהמה או שום דבר לגבוה שיאמר הרי דבר זה חרם והכל מטעם הנ"ל ומש"כ ולא מפרישין וכו' שהוא דומה {{שהצ|כג}} כמקדיש אותן פירות שהפריש ועוד שהוא כמתקן דבר שאינו מתוקן ואם עבר והפריש {{שהצ|כד}} במזיד לא יאכל בין לו בין לאחרים עד מו"ש מטעם קנס {{שהצ|כה}} ואם היה בשוגג מותר אפילו לו מיד:

({{עוגן1|כו}}) '''תרומות ומעשרות.''' וה"ה {{שהצ|כו}} חלה ועיין לעיל בסימן רס"א במ"ב [[משנה ברורה/אורח חיים/רסא#ד|סק"ד]]:

({{עוגן1|כז}}) '''ואין פודין.''' אפילו בכלי ששוה ה' סלעים שדומה למקח וממכר {{שהצ|כז}} ואין לומר יתן המעות לכהן בע"ש וכשיגיע היום ל"א בשבת שאז הוא זמן פדיה יחול הפדיון לפי שאז לא יוכל לברך שכיון שעדיין לא חלה המצוה עליו איך יאמר וצונו ובשבת נמי לא יוכל לברך כיון שאז אינו עושה כלום לכן ימתין עד אחר השבת {{שהצ|כח}} ואפילו אם כלו לו בע"ש כ"ט יום וי"ב שעות ותשצ"ג חלקים משעה (שהשעה נחלקת לתתר"ף חלקים כידוע) שהוא החשבון של כל חודש אם יתחלק השנה לי"ב חלקים בשוה אפ"ה לא יפדוהו ביום וי"ו לפי שהחודש שבתורה הוא שלשים יום שלמים ולכן צריך שיגיע ליום ל"א בשעת הפדיון וכיון שיום ל"א הוא בשבת ידחה עד אחר שבת:

({{עוגן1|כח}}) '''ואין מגרשין.''' אפילו בגט שנכתב קודם שבת שמא יבא לכתיבה:

({{עוגן1|כט}}) '''דתקיף ליה עלמא.''' היינו שרוצה לגרש אשתו כדי שלא תזקק ליבום התירו לו לגרש בשבת כדי שלא תטרף דעתו עליו אם לא יעשו רצונו {{שהצ|כט}} ומיירי באופן דלית ביה פסול משום מוקדם כגון שכשנכתב הגט מע"ש לא נכתב בו זמן היום אלא כתוב בו שבוע זו סתם דכשר בכה"ג כמ"ש ב[[שולחן ערוך/אבן העזר/קכז|אה"ע סימן קכ"ז]]:

({{עוגן1|ל}}) '''וכולם וכו'.''' אכל המבואר בסעיף זה קאי חוץ מהפרשת תרומות ומעשרות דבארנו לעיל דאם הפרישן במזיד אסור בו ביום:

({{עוגן1|לא}}) '''שוגגין וכו'.''' שוגג הוא כגון ששכח שהיום שבת או שחשב שדבר זה מותר לעשות:

({{עוגן1|לב}}) '''האלמנה וכו' ראשונה.''' הטעם דבאלמנה וכן בגרושה כיון שהיא בעולה עיקר הקנין לירושתה ולמעשה ידיה היא הביאה ולא החופה ונמצא כקונה קנין בשבת ועיין באבן העזר [[שולחן ערוך/אבן העזר/סד|סימן ס"ד ס"ה]] דביאר שם המחבר דאף באלמנה לא בעינן ביאה ממש וסגי אם היתה יחוד הראוי לביאה לקנותה עי"ז קנין גמור למהוי כנשואה לכל דבר וכן הסכימו הרבה פוסקים ולפ"ז אם כנס אותה בע"ש והיתה טהורה והכניסה אחר החופה לחדר מבע"י ונתיחד עמה ולא היו שם בני אדם קנה אותה קנין גמור ומותר אח"כ לבוא עליה בשבת אבל אם לא היתה טהורה מבע"י או שלא נתיחד עמה בחדר מיוחד מבע"י אסור לבוא עליה בשבת ולכן יש ליזהר מאד כשעושין חופת אלמנה בע"ש שיעשו את החופה מבע"י גדול כדי שיהיה ראוי ליחד עמה אחר החופה.

ודע דהרבה אחרונים כתבו דאפילו בבתולה יש ליזהר לכתחלה שיתיחדו אחר החופה בע"ש מבע"י די"א דחופה שלנו מה שמעמידין אותן תחת הכלונסאות לא מקרי עדיין חופה והיא כמקודשת בעלמא וא"כ כשבא עליה בלילה ביאה הראשונה הוא קונה קנין בשבת {{שהצ|ל}} ואך דבבתולה סגי אפילו ביחוד בעלמא מבע"י ולא בעינן דוקא יחוד הראוי לביאה ולכן אפילו אם היתה נדה או שבני אדם נכנסין ויוצאין שם באותו חדר ולא הוי יחוד הראוי לביאה אעפ"כ הוי חופה גמורה וקונה בבתולה קנין גמור למהוי כנשואה בכל הדברים וצריך ליחד להחתן אותו החדר והוי כהכניסה לביתו וע"כ אם כנס את הבתולה בע"ש והכניס אותה לחדר מבע"י אף שהיא עדיין לא טבלה ובני אדם נכנסין ויוצאין באותו חדר [דבלא"ה {{עוגן|קפז.}}אסורה להתיחד עמו קודם ביאה ראשונה] אפ"ה קונה אותה בזה שהביאה לחדר מיוחד לו ואח"כ כשטובלת מותר לו לבוא עליה ביאה ראשונה בשבת וליכא איסור משום שקונה קנין בשבת שכבר קנה אותה מבע"י ולפ"ז אפילו בחופת בתולה יש ליזהר לכתחלה כשעושין החופה בע"ש שיעשו החופה מבע"י גדול:

({{עוגן1|לג}}) '''אסור לאדם וכו'.''' שזהו ג"כ בכלל הגזרה שלא לשוט בשבת:

({{עוגן1|לד}}) '''אסור להפצילן.''' וכ"ז בנהר אבל בכלי או בבריכה שיש לה שפה לא גזרו כמו שנתבאר למעלה [אחרונים]:

({{עוגן1|לה}}) '''ואינה שטה כלל.''' אבל אם שטה אסור {{שהצ|לא}} ליכנס בספינה וכן במעבר שקורין פרא"ם מפני דנראה כשט {{עוגן|קפז:}}בעצמו:

({{עוגן1|לו}}) '''מותר ליכנס בה.''' ואסור {{שהצ|לב}} לכל אדם להערים ליכנס לישן בתוכה ויודע שהא"י יוליכנה מעבר השני בשבת {{שהצ|לג}} ואפילו לתוך התחום {{שהצ|לד}} ועיין סימן רמ"ח ס"ג בהג"ה דאם נכנס בה מע"ש וקנה שם שביתה שרי דתו הוי כביתו ואינו נראה אח"כ כשט ואפילו אם יוליכנה חוץ לתחום שרי ומ"מ אסור לצאת מספינה לספינה דרק בספינה ראשונה מהלך את כולה כיון ששבת באויר מחיצותיה מבע"י ולעיל בסימן רמ"ח ולקמן בסימן ת"ד ות"ה מבואר כל פרטי הדינים אלו. אחד היה לו חוב גדול אצל עו"ג ונודע שהוא חולה אסור לו להשכיר ספינה קטנה ללכת אצלו דלא ברי הזיקא דשמא לא ימות או יצוה לפרוע [ר"י הלוי] והיינו אפילו בתוך התחום ומ"א כתב דאפילו ברי הזיקא אסור דהא אפילו לדבר מצוה אסור עיין סימן תרי"ג ס"ו ובח"א כלל מ"ד אות כ' כתב דאם צריך לעבור במעבר למצוה עוברת וא"א בענין אחר וכן מי שיש לו חוב אצל עו"ג והוא ברי הזיקא אם לא יעבור בשבת בספינה אפשר שיש לסמוך ולהתיר אך כשהוא חוץ לתחום נראה שאין להקל כלל ועיין בשע"ת בסימן זה ובסימן רמ"ח:

({{עוגן1|לז}}) '''קשורה.''' וצריך שיהא קשר קשור בראשו האחד בספינה ובשני ביבשה [אחרונים]:

{{ניווט כללי תחתון}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:משנה ברורה]]