עריכת הדף "משנה ברורה/אורח חיים/שלז"

{{ניווט כללי עליון}}
{{מרכז|'''סימן שלז'''{{ש}}דין כבוד הבית ודבר שאינו מתכוין}}


({{עוגן1|א}}) '''דבר שאין מתכוין.''' זה לשון הרמב"ם דברים המותרין לעשותן בשבת ובשעת עשייתן אפשר שתעשה בגללן מלאכה אחרת ואפשר שלא תעשה אם לא נתכוין לאותה מלאכה מותר וכן כונת המחבר:

({{עוגן1|ב}}) '''פסיק רישא.''' פי' שבודאי תעשה מלאכה האחרת:

({{עוגן1|ג}}) '''הלכך.''' פי' כיון דדבר שאין מתכוין מותר הלכך גורר דאע"ג דבגרירתו מצוי שיעשו חריצים בקרקע ואיכא בזה משום {{שהצ|א}} חשש חופר דהוא תולדה דחורש אפ"ה לאו פסיק רישא הוא אפילו בקרקע שאינה מרוצפת דאפשר שפיר שלא תחרוץ בקרקע:

({{עוגן1|ד}}) '''בין גדולים.''' דמיטרח ליה לישאם על כתפו ובין קטנים דיכול ליקחם על כתפו אפ"ה מותר לו לגררם על הארץ. כתב המג"א דגדולים ביותר אסור לגרור על הארץ דפסיק רישא הוא דבודאי יעשה חריץ {{שהצ|ב}} ואפילו מרוצף בקרקע של שיש אסור לגרור דגזרינן מרוצף אטו אינו מרוצף:

({{עוגן1|ה}}) '''לרבץ.''' להזות מים על קרקע הבית כדי שלא יעלה האבק דאע"ג דבהרבצה כמה פעמים מתמלאים הגומות בעפר ובאבק אפ"ה מותר כיון דאינו מתכוין וגם לאו פסיק רישא הוא ואפילו בקרקע שאינה מרוצפת מותר [גמרא]:

({{עוגן1|ו}}) '''לכבד הבית.''' {{שהצ|ג}} דמזיז עפר ממקומו {{עוגן|קפג.}}{{שהצ|ד}} גם משוה הגומות בכיבודו שמתמלאין הגומות שבבית מהעפר והוי בנין ואע"ג דאינו מתכוין לאשויי גומות אפ"ה אסור דפסיק רישא הוא ויש אומרים דחיישינן {{שהצ|ה}} שמא מתוך טרדתו לכבד וליפות הקרקע ישכח וישוה הגומות במתכוין:

({{עוגן1|ז}}) '''אלא א"כ מרוצף.''' {{שהצ|ו}} בין באבנים ובין בקרשים:

({{עוגן1|ח}}) '''אפילו אינו מרוצף.''' דס"ל דגם בזה אינו ודאי שישוה גומות ולא גרע מריבוץ דשרי בס"א {{שהצ|ז}} וגם למזיז עפר ממקומו ג"כ לא חייש שכשאדם מכבד את הבית אינו מכבד אלא עפר תיחוח ובזה ליכא משום חופר גומא:

({{עוגן1|ט}}) '''אפילו במרוצף.''' בין באבנים ובין בקרשים דס"ל דבאין מרוצף הוי פ"ר וגזרינן מרוצף אטו אינו מרוצף ועיין ב[[ביאור הלכה/{{כאן}}|באור הלכה]]:

({{עוגן1|י}}) '''ע"י א"י מותר.''' היינו אפילו בשאינו מרוצף דהא הוא אינו מתכוין רק לכבד הבית ואף דהוא פ"ר לענין הגומות מותר ע"י א"י דבאמירה לא"י לא קפדינן כולי האי כמ"ש בסימן רנ"ג ס"ה בהג"ה ע"ש במ"ב:

({{עוגן1|יא}}) '''הקלים וכו'.''' ר"ל דכיון שהם קלים אינו נוטל בהם רק האבק שלמעלה ולא אתי לאשויי גומות כ"כ בד"מ {{שהצ|ח}} ומוכח מזה שאם רוצה לכבד בהם היטב את כל העפרוריות הנמצאות בארץ שאסור:

{{עוגן|קפג:}}({{עוגן1|יב}}) '''ואינו וכו'.''' וע"כ מותר אפילו אינו מרוצף. ואפילו יש בבית קליפי אגוזים וכיוצא בהם מדברים האסורים בטלטול אפ"ה מותר לכבד דהו"ל לדידיה כגרף של רעי [אחרונים]. כתב בספר כלכלת שבת דה"ה במה שקורין בארש"ט הרכים דינו ג"כ ככנף אווז ועיין ב[[ביאור הלכה/{{כאן}}|באור הלכה]] דאין כדאי להקל בזה אלא במרוצף:

({{עוגן1|יג}}) '''לכבד הבגדים.''' היינו אפילו באופן שמצד הכיבוד בעצמם אין בהם איסור כגון בבגד ישן שאין מקפיד עליו וכדומה וכמבואר לעיל בסימן ש"ב ס"א בהג"ה ולפ"ז ה"ה שאסור בהם לכבד את השלחן אע"פ שכיבוד השלחן מותר מצד עצמו (כמבואר בש"ס):

({{עוגן1|יד}}) '''שלא ישתברו קיסמיהם.''' ולפ"ז ה"ה שאסור לכבד הבית [אפילו במרוצף למאן דשרי] {{שהצ|ט}} במכבדות העשויות מענפי אילן יבשים שאינם נכפפים דבודאי נשברים כשמכבדין בהם וטעם כ"ז דהוי כמו סותר כלי ואף {{שהצ|י}} שמקלקל פטור מ"מ אסור לכתחלה [אחרונים]:

({{עוגן1|טו}}) '''אין סכין וכו'.''' פי' דרכם היה לסוך שמן על הקרקע של בית המרחץ וכיוצא בו ולהתגלגל עליהם [{{כ}}[[תוספתא/שבת/יז|תוספתא פי"ז]]]:

({{עוגן1|טז}}) '''ולא מדיחין אותו.''' שהיו {{שהצ|יא}} פוקקין סילון שהמים נכנסו דרך בה לבית המרחץ ופותחים נקב שבצד אחר שילכו אותם המים ומנקים את הקרקע מפני הזוהמא וטעם כל אלה משום דחיישינן להשוות גומות ואפי' למאן דשרי כיבוד בשבת דשאני הכא דכיון שהוא רוצה ליפות את הקרקע לסוך אותה או להדיחה חיישינן שמא יראה גומות וישכח ויבא להשוותם במתכוין [רי"ו]:

({{עוגן1|יז}}) '''אפילו הוא מרוצף.''' דגזרינן אטו שאינו מרוצף [רמב"ם] והא דהתיר בס"א לענין כיבוד ולא גזר כן {{שהצ|יב}} משום דכיבוד הוא יותר דבר נחוץ מהדחה. ודע דהדחת רצפת הקרשים שנוהגין כהיום יש בזה עוד איסור לעשות בשבת מלבד הדחה דהא צריך לזה שריית אלונטית במים כידוע ויש בזה משום כיבוס:

({{עוגן1|יח}}) '''לצדד.''' היינו {{שהצ|יג}} שהוא מצדדה עד שתעמוד בקרקע יפה ע"י הצידוד:

({{עוגן1|יט}}) '''חבית על הארץ.''' היינו חבית מלאה {{שהצ|יד}} וכן לא יכריע החבית וישפוך ממנה אלא מגביה מן הארץ ושופך שאל"כ יחפיר מן הארץ בודאי. ואף שמקלקל הוא וגם מלאכה שא"צ לגופה היא וגם חופר כלאחר יד הוא אעפ"כ אסור מד"ס:

({{עוגן1|כ}}) '''דכיון וכו' והוי פ"ר.''' ר"ל דע"י {{שהצ|טו}} הצידוד גופא נעשה הקרקע חלקה בלא גומות {{שהצ|טז}} אבל מתוס' שם משמע דלא הוי פ"ר אלא דאסור מטעם שמא ישכח ויבוא להשוות גומות במתכוין כדי שיהא נוח לו הצידוד. והנה אם מותר לצדדה ע"ג קרקע מרוצפת התו"ש כתב דמותר אפילו לדעת השו"ע דס"ל דהוי פ"ר לא גזרו בזה במרוצפת ע"ש {{שהצ|יז}} והפמ"ג בריש הסימן מצדד להחמיר וע"ש במ"ז אות ג' מש"כ עוד בזה. ודע דכל הסימן הזה לאו דוקא לענין שבת {{שהצ|יח}} דה"ה לענין יו"ט [מ[[בבלי/ביצה/כב/ב|ביצה כ"ב ע"ב]]] ויש שנכשלין בזה:

{{ניווט כללי תחתון}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:משנה ברורה]]