עריכת הדף "משנה ברורה/אורח חיים/שכט"

{{ניווט כללי עליון}}
{{מרכז|'''סימן שכט'''{{ש}}על מי מחללין שבת}}


({{עוגן1|א}}) '''לידי סכנה.''' כגון {{שהצ|א}} דאיכא שם חולים או קטנים שאינם יכולים לברוח:

({{עוגן1|ב}}) '''מכבין.''' וה"ה {{שהצ|ב}} דשרי להפסיק בכלים של מתכות או בכלי חרס מלאים מים אפילו צריך להביא הכלים דרך ר"ה דאיכא הרבה איסורים. כתב המ"א אם יכול להציל את החולה וקטן לישא אותם דרך ר"ה אעפ"כ מוטב לכבות דלא הוי כ"א מלאכה שאצ"ל {{שהצ|ג}} דפטור עלה משא"כ לעבור דרך ר"ה דהרבה פוסקים סוברים דגם בזמנינו יש לנו ר"ה והח"א בכלל הבערה כתב דלדעתו מוטב לעבור דרך ר"ה משיכבה עי"ש:

({{עוגן1|ג}}) '''אפילו וכו'.''' פי' לא מבעיא {{שהצ|ד}} אם באותה חצר שהיו בה ט' א"י וחד ישראל נפל מפולת דבודאי מפקחין דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי ואין כאן רוב א"י אלא אפילו היו ט' וכו':

({{עוגן1|ד}}) '''ופירש אחד.''' לאו דוקא אחד {{שהצ|ה}} אלא אפילו פירשו רובא וכדמסיים טעמא כיון שנשאר קביעות הראשון וכו':

({{עוגן1|ה}}) '''קביעות הראשון במקומו.''' ואע"ג דבעלמא אמרו כל דפריש מרובא פריש אפילו היכא דהקביעות נשאר במקומו גבי פיקוח נפש אקילא רחמנא {{שהצ|ו}} דכתיב וחי בהם ולא שימות בהם משמע שלא יוכל לבוא בשום ענין לידי מיתת ישראל:

({{עוגן1|ו}}) '''כמחצה.''' וספק נפשות להקל ועיין ב[[שולחן ערוך/אבן העזר/ד#לד|א"ע סימן ד' סל"ד]] דתינוק שנמצא בעיר שרובה עו"ג אין מחללין עליו את השבת כיון דבכל יום ויום פורשים כולם ממקום קביעותם אזלינן אחר הרוב ורמ"א בהג"ה פליג שם וס"ל דמפקחין עליו את הגל דבני העיר חשיבי כקביעי ודמיא לדינא דהכא ודעת הגר"א שם לפסוק כהרמ"א עי"ש ואם נמצא בדרך ורוב העוברים עו"ג לכו"ע אזלינן בתר רובא [פמ"ג]:

({{עוגן1|ז}}) '''אם נעקרו כולם.''' פי' {{שהצ|ז}} שנעקרו להתפזר כל אחד לדרכו ובטלה קביעותם אבל אם יצאו תכופים יחד זה אחר זה כיון דעדיין הם בחבורה אחת נקרא קבוע ודינו כדמעיקרא:

({{עוגן1|ח}}) '''ספק חי.''' הלשון מגומגם דהוי ליה לחשוב בתחלה ספק ישנו ואח"כ ספק חי וכן איתא במשנה:

({{עוגן1|ט}}) '''הוא שם.''' ומיירי שהיה שם בעת המפולת ואינו ידוע אם הספיק לצאת מתוך ההפכה ונראה דה"ה אפילו לא ראינו אותו מתחלה {{עוגן|קע.}}להדיא רק בבית זה מצוין בני אדם בעת הזאת נמי מחללין ומפקחין את הגל. הבא במחתרת בענין שמותר להרגו ובעת חתירתו נפל עליו גל אין מפקחין אותו דגברא קטילא הוא (פוסקים בשם הגמרא). ישראל בעל עבירות לתיאבון כל זמן שאין כופר בתורה {{שהצ|ח}} נראה דמחללין עליו שבת כדי להצילו {{שהצ|ט}} אבל אם הוא להכעיס אסור להצילו אף בחול וכ"ש דאסור לחלל עליו שבת בפיקוח הגל או בשאר רפואה וה"ה לכל הני דאיתא ב[[שולחן ערוך/יורה דעה/קנח#א|יו"ד סימן קנ"ח ס"א]] וב' ע"ש:

({{עוגן1|י}}) '''אז ודאי מת.''' דכתיב כל אשר נשמת רוח חיים באפיו משמע דהרוח חיים תלוי באפיו:

({{עוגן1|יא}}) '''ל"ש פגעו ברגליו.''' ר"ל דלא נימא דכיון שאין אנו מרגישין חיות בלבו בודאי מת ולא יפקח הגל יותר קמ"ל דגם בזה צריך לבדוק עד חוטמו:

({{עוגן1|יב}}) '''על עסקי ממון וכו'.''' דבשביל הפסד ממון לא הותר איסור שבת:

({{עוגן1|יג}}) '''ואפילו סתם.''' דספק נפשות להקל:

({{עוגן1|יד}}) '''לספר וכו'.''' עיר שמבדלת בין גבול שישראל דרים בה לגבול העו"ג וחיישינן {{שהצ|י}} שאם ילכדוה משם תהא הארץ נוחה ליכבש לפניהם:

({{עוגן1|טו}}) '''אפילו לא באו וכו'.''' ר"ל כשהקול יוצא שרוצים לבוא אעפ"י שלא באו עדיין מותר ללבוש כלי זיין לשמור ולעשות קול בעיר כדי שלא יבואו דאין מדקדקין בפק"נ [לשון או"ז] ודין זה ארישא נמי קאי [אחרונים]:

({{עוגן1|טז}}) '''שאם לא יניחנו וכו'.''' וה"מ {{שהצ|יא}} כשבאו על רבים דבודאי יש לחוש שיעמוד אחד נגדם ולא ירצה ליתן להם ממונו ויהרגוהו ולכן הוי כמו שבאו על עסקי נפשות אבל כשבאו על יחיד יניח ליקח ממונו ולא יחלל את השבת:

({{עוגן1|יז}}) '''הכל לפי הענין.''' היינו לפי מה שמשער כעסן ופחזותן. ודע דהיום כשבאו מהאומות שחוץ לגבולינו לשלול שלל ולבוז בז בודאי מחויבים אנו לצאת בכלי זיין אפילו על עסקי ממון וכדינא דמלכותא וכן מבואר ברוקח ואגודה דהיכא דאיכא חשש שמא יכעסו יושבי הארץ עלינו מחללין עי"ש<sup>*)</sup>:

({{עוגן1|יח}}) '''מפני אנס.''' וה"ה {{שהצ|יב}} מישראל {{שהצ|יג}} כשהוא משער שיבוא לידי סכנה דהא ניתן להצילו בנפשו וכן כשאדם נרדף מפני נחש או דוב ג"כ מצוה להצילו ואפילו בעשיית כמה מלאכות בשבת [רמב"ם]:

({{עוגן1|יט}}) '''כדי להצילם.''' ומ"מ אם יש סכנה להמציל אינו מחויב דחייו קודם לחיי חבירו (או"ה) ואפילו ספק סכנה נמי עדיף ספיקו דידיה מודאי דחברו אולם צריך לשקול הדברים היטב אם יש בו ספק סכנה ולא לדקדק ביותר כאותה שאמרו המדקדק עצמו בכך בא לידי כך [{{כ}}[[פתחי תשובה/חושן משפט/תכו|פתחי תשובה חו"מ סי' תכ"ו]]{{כ}}]:

({{עוגן1|כ}}) '''חוזרים וכו'.''' כדי {{שהצ|יד}} שלא להכשילם לעתיד לבוא שלא ירצו להציל עוד:

({{עוגן1|כא}}) '''למקומם.''' עיין לקמן ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/תז|סימן ת"ז]]:


----
<nowiki>*)</nowiki> וכבר נפסק בגמרא [[ערך:דינא דמלכותא דינא|דינא דמלכותא דינא]].

{{ניווט כללי תחתון}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:משנה ברורה]]