עריכת הדף "משנה ברורה/אורח חיים/שיז"

{{ניווט כללי עליון}}
{{מרכז|'''סימן שיז'''{{ש}}דין קשירה ועניבה בשבת}}



({{עוגן1|א}}) '''קשר של קיימא.''' {{שהצ|א}} ואפילו לא מיהדק שפיר ויוכל להתירו באחת מידיו חייב כיון דלא יהיה ניתר מעצמו:

({{עוגן1|ב}}) '''קשר הגמלים.''' שנוקבין לגמל בחוטמו ונותנין בו טבעת של רצועה וקושרין אותה ועומדת שם לעולם וכשרוצה לקושרו קושר רצועה ארוכה באותה טבעת וקושרין בה ופעמים שמתירה ואותו קשר הראשון הוא קשר הגמלים שהוא קשר של קיימא:

({{עוגן1|ג}}) '''וקשר הספנים.''' גם הוא כמין טבעת שעושין מן רצועה בנקב שבראש הספינה ואותו קשר מתקיים תמיד וכשרוצה להעמידה קושר רצועה באותה טבעת ומעמידה בה וכשרוצה להתירה מתיר הרצועה ונוטלה ואותו קשר הראשון של הטבעת הוא קשר הספנים:

({{עוגן1|ד}}) '''בשעת עשייתן.''' היינו הקשר שקושר בתוך המנעול {{שהצ|ב}} שלא תוכל הרצועה לצאת והוא קיים לעולם:

({{עוגן1|ה}}) '''דכל קש"ק וכו'.''' היינו שאין דרכו להתירו לעולם וכנ"ל. ודעה זו פליגא אמחבר גם בשאינו של קיימא והוא מעשה הדיוט והיה דעתו שיתקיים הקשר איזה זמן {{שהצ|ג}} דלהמחבר מותר ולדעה זו פטור אבל אסור דדמי קצת לקשר של קיימא וע"ז קאי הני תרי י"א שהביא הרמ"א דלדעה הראשונה כל קשר שאינו עשוי להתיר באותו יום עצמו מקרי של קיימא במקצת ואסור לכתחלה ולדעה שניה כל שמתירו בתוך שבעה ימים לא מקרי של קיימא כלל ומותר לכתחלה:

({{עוגן1|ו}}) '''באותו יום עצמו.''' אלא למחר אבל אם עשוי להתיר בליל מ"ש לא מקרי של קיימא כלל ומותר לכתחלה ומיהו אם קושר בליל ש"ק ועשוי להתיר ביום שבת עצמו אע"ג דאין ממש באותו יום מ"מ י"ל דשרי דכל פחות מכ"ד שעות ביומו {{עוגן|קלא:}}מקרי [פמ"ג]:

({{עוגן1|ז}}) '''דינו כמו וכו'.''' ר"ל דאם הוא קשר שחייבין על קשורו חייבין על התירו וכל שהוא פטור אבל אסור או מותר לכתחלה גם בהתירו כן הוא [רמב"ם] וכל קשר שמותר להתירו אם אינו יכול להתירו מותר לנתקו אם הוא לצורך ואין לעשות כן בפני ע"ה שלא יבא להקל יותר [אחרונים בשם היש"ש]:

({{עוגן1|ח}}) '''כיצד נפסקה וכו'.''' אדלעיל קאי בשל קיימא ואינו מעשה אומן דפטור אבל אסור:

({{עוגן1|ט}}) '''חבל בדלי.''' התלוי שם {{שהצ|ד}} על פי הבאר לשאוב בו מים:

({{עוגן1|י}}) '''שאינו של קיימא.''' היינו אפילו בשעשאו להתיר באותו יום עצמו אסור לדעה זו כיון שעשהו מעשה אומן:

({{עוגן1|יא}}) '''שקושר למדוד.''' היינו שקושר שני חבלים ביחד כדי שיוכל למדוד בהם שיעור מקוה:

({{עוגן1|יב}}) '''מותר לקשור וכו'.''' היינו {{שהצ|ה}} אפילו הוא מעשה אומן דאל"ה אפילו בלא מצוה שרי ומיירי כשא"א בענין אחר דאל"ה יעשהו מעשה הדיוט או עניבה לבד וימדוד בו ולא יצטרך להתיר איסור דרבנן:

({{עוגן1|יג}}) '''שאינו של קיימא.''' היינו {{שהצ|ו}} אפילו הוא עשוי לזמן. כתב בספר בית מאיר שמה שהעתיק השו"ע דמותר במקום מצוה הוא רק דעת הרמב"ם והטור אבל לרש"י והתוספות וברטנורה שם מצדד דקשר האסור אסור אפילו במקום מצוה עי"ש:

({{עוגן1|יד}}) '''דיש ליזהר וכו'.''' פי' כיון {{שהצ|ז}} דלרי"ף ורמב"ם אסור לכתחלה באומן אפילו כשמתיר בו ביום ואין אנו בקיאין מהו קשר של אומן {{שהצ|ח}} ומסתברא דכל קשר שקושרין אותו הדק היטב הוי של אומן לכך אנו נזהרים בכל קשר שהוא של שני קשרים דשני קשרים הוי קשר אמיץ ומש"כ שום קשר ר"ל אפילו אותן קשרים המבוארין לקמן בסימן זה דמותר לקשור ולהתיר היינו דוקא בקשר אחד:

({{עוגן1|טו}}) '''דינו כשני קשרים.''' דאז מתהדק שפיר ומקרי קשר של אומן:

({{עוגן1|טז}}) '''נשמטו וכו'.''' אבל במנעל חדש {{שהצ|ט}} אסור {{עוגן|קלב.}}ליתן הרצועות בשבת אפילו אם הנקב רחב דמתקן מנא וה"ה בסרבל או במכנסים חדשים אסור להכניס שם רצועות או משיחה דמבטל ליה התם ומקרי מתקן מנא אבל אבנט שרי להכניסו אפילו במכנסים חדשים דלא מבטל ליה התם והוא עשוי להכניס ולהוציא תדיר:

({{עוגן1|יז}}) '''רוב הרגל.''' שמנעלים שלהם היו עשויים פרקים ומחוברים ע"י הרצועות וכשנשמט חלק המנעל שעל רוב הרגל ממקומו מחזירו ומהדקו מחדש ע"י הרצועות [כן משמע מא"ר] ויש מפרשים שנשמט מנעלו מרוב רגלו ע"י שאין מהודק ורוצה ליתן הרצועה בנקב אחר [פמ"ג]:

({{עוגן1|יח}}) '''הרצועות למקומן.''' ודוקא אותן הרצועות אבל רצועה חדשה שלא היתה שם מתחלה אסור דמקרי מתקן מנא [א"ר]:

({{עוגן1|יט}}) '''שלא יקשור.''' פי' שלא יעשה קשר בראשו שלא ישמט דהוי קשר של קיימא כמ"ש סוף ס"א:

({{עוגן1|כ}}) '''בלא טורח.''' דהיינו שהנקב רחב {{שהצ|י}} והאחרונים השיגו ע"ז דאפילו הנקב רחב אסור במקום שרגילים לקשור דחיישינן שמא יקשור ובמקום שהנקב צר אפילו במקום שאין רגילין לקשור אסור דצריך טורח {{שהצ|יא}} וא"כ ברצועות שלנו במנעלים ובמכנסים דרגילין לקשור בראשן אפילו אם הנקב רחב אסור להחזירן ועיין ב[[ביאור הלכה/{{כאן}}#|בה"ל]]:

({{עוגן1|כא}}) '''שאינו קשר של קיימא.''' שאינו עשוי להתקיים {{שהצ|יב}} רק עד שיקחנו הבעה"ב לביתו {{שהצ|יג}} ויש מחמירין בדבר אלא אם כן עשוי להתיר באותו יום של הכביסה:

({{עוגן1|כב}}) '''דמתקן מנא הוא.''' וחייב {{שהצ|יד}} משום מכה בפטיש דהוא גמר מלאכה:

({{עוגן1|כג}}) '''וקשרו.''' בטוב עד שאינו יכול להתירו אא"כ יחתוך החוטים או ינתקן ולכן חשיב עתה כפתיחה מחדש ואסור משום תיקון מנא ובספר ים של שלמה {{ממ|}} כתב דכתונת שנתקשרו המשיחות ולא יוכל להתיר שרי לכו"ע לנתקן שהרי אינו עשוי אלא להתירו בכל זמן שירצה ולא מקרי קשר ואף זה לא יעשה בפני ע"ה אלא בצנעא א"כ צ"ל דס"ל להיש"ש דדוקא כשחזר האומן וקשרו אסור לנתק אבל שאר קשירות שרי כ"כ מ"א [והטעם אפשר דכשקשרו האומן בשעת מלאכה יש בזה משום מכה בפטיש כשחותכו ומנתקו אח"כ דהוא גמר מלאכה אבל שאר קשירות שנקשרו אחר שכבר נגמר הבגד אין שייך בזה משום מכה בפטיש כשמנתקו אח"כ] ואם אינו רגיל להתיר הקשר של הכתונת אלא משבת לשבת {{שהצ|טו}} אסור לנתק כמו דאסור להתיר ומ"מ אם דרכו לעשות עניבה ובלא כונה נקשר דינו כקשר שעשוי להתיר בכל יום [ח"א]:

({{עוגן1|כד}}) '''עושין.''' שתופרין אותו עד שנגמרה מלאכתו:

({{עוגן1|כה}}) '''לנתק או לחתוך.''' והטעם נראה משום דהוא חשיב כקורע ע"מ לתקן. כל קשר שהוא עשוי לזמן ולא לתמידות ואפילו אם הוא קשר אמיץ יש להקל ע"י א"י לקשור ולהתיר אם הוא לצורך הרבה דהוי שבות דשבות [אחרונים]:

({{עוגן1|כו}}) '''דלי וכו'.''' סעיף זה איירי כשקושר דלי לבאר שיהיה לשאוב בו מים וה"ה כשנפסק חבל שעל הדלי גופא דבמשיחה ואבנט מותר ובחבל אסור אם לא {{שהצ|טז}} בעניבה וכדלקמיה ואפילו אם יחשוב לקשרו שם רק לפי שעה {{שהצ|יז}} ג"כ אסור:

({{עוגן1|כז}}) '''במשיחה או באבנט.''' דהוא חשיב ואינו מבטלו שם והוי קשר שאינו של קיימא אבל בחבל אפילו חבל דגרדי דהוא חשיב ג"כ אסור דגזרינן אטו חבל דעלמא דאינו חשיב ודרכו לבטלו שם והוי של {{עוגן|קלב:}}קיימא:

({{עוגן1|כח}}) '''שאינם קבועים.''' ר"ל ועתיד לחזור וליטול את הדלי משם ועיין ב[[ביאור הלכה/{{כאן}}#שאינם|ביאור הלכה]]:

({{עוגן1|כט}}) '''נוהגין בו היתר.''' וכתבו האחרונים הא דנוהגין היתר בקשר אחד למטה היינו דוקא כשעשוי להתיר בו ביום ומשום דע"י עניבה ע"ג קשר עדיין אינו נקרא מעשה אומן {{שהצ|יח}} אבל אם היא לקיימא על איזה זמן כגון בלולב וכיוצא בו אסור לעשות קשר למטה אלא עניבה בלבד ורשאי לעשות שתי עניבות זה ע"ג זה וכן יש לנהוג:

({{עוגן1|ל}}) '''בשני ראשי הפתח.''' דמסתמא יתיר את שניהם ולא הוי קשר של קיימא {{שהצ|יט}} וה"ה דמותר לקשור שני חבלים זו למעלה מזו ולא אמרינן דמבטל ליה לאחד דפעמים מתיר את זו ולפעמים זו אבל אם בדעתו לבטל לאחד אסור:

({{עוגן1|לא}}) '''של גרדי.''' ולא גזרינן אטו חבל דעלמא כמו שכתב בס"ד {{שהצ|כ}} דהכא בפרה אפילו חבל דעלמא לא שכיח דיהא של קיימא:

({{עוגן1|לב}}) '''ולא חיישינן וכו'.''' דחבל גרדי חשוב ולא יניחו שם:

({{עוגן1|לג}}) '''חבל דעלמא לא.''' דלמא יניח ראש אחד קשור אבל אין הטעם משום מוקצה דסתם חבל שבבית מוכן הוא לתשמיש [א"ר בשם התוספתא]:

({{עוגן1|לד}}) '''מותר בכל חבל.''' דסתמא אותו הקשר שהיה כבר מניחו להיות קשור ומתיר ראש השני [ב"ח]. {{שהצ|כא}} כל קשר שלפעמים נמלך ומבטלו שם לעולם אע"פ שתחלת עשייתו לא היתה ע"מ להניח שם אסור {{שהצ|כב}} מדרבנן הלכך אסור לקשור רצועות המכנסים שלפעמים נמלך ומבטלו שם לעולם עד שיהיה בלוי ועיין בתחלת הסימן ב[[ביאור הלכה/{{כאן}}|ביאור הלכה]] מה שכתבנו שם אודות זה.

אוכלי בהמה מותר לקשור בהן בשבת דלא שייך בו קשר של קיימא [רמב"ם] וכתב החיי אדם דדוקא בגמי לח וכיוצא בו דכשיתיבש תנתק אבל קש וכיוצא בו וכן בעלין של לולבין דלא מינתק דינו כתבן [עיין בגמרא [[בבלי/שבת/קיב/א|קי"ב]] ו[[בבלי/שבת/קנז/ב|קנ"ז ע"ב]] ע"ש ברש"י] ועיין ב[[ביאור הלכה/{{כאן}}|בה"ל]] מה שכתבנו בזה.

הפותל חבלים חייב משום קושר והמפרידן ואינו מכוין לקלקל חייב משום מתיר [רמב"ם]:

{{ניווט כללי תחתון}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:משנה ברורה]]