עריכת הדף "משנה ברורה/אורח חיים/רעב"

{{ניווט כללי עליון}}
{{מרכז|'''סימן ערב'''{{ש}}על איזה יין מקדשים}}



'''<big>{{עוגן|סעיף א|א}}</big>''' ({{עוגן1|א}}) '''אין מקדשין.''' אפילו {{שהצ|א}} אין לו יין אחר ואפילו בדיעבד אם קידש משמע מדברי הרמב"ן שהובא בב"י דלא יצא ועיין ב[[ביאור הלכה/{{כאן}}|ביאור הלכה]]. 

ואם מותר להבדיל על היין כזה עיין בחדושי רע"א שמסתפק בזה ול"נ פשוט הדבר לאיסור כיון שהטעם הוא משום הקריבהו נא לפחתך, אח"כ מצאתי ב[[ברכי יוסף/{{כאן}}|ברכי יוסף]] שכ"כ בשם ספר בית יהודה. ופשוט דה"ה על השכר שריחו רע אין מקדשין:

({{עוגן1|ב}}) '''שריחו רע.''' {{עוגן|נ.}}{{שהצ|ב}} היינו שמסריח קצת {{שהצ|ג}} מחמת שמונח בכלי מאוס ואף דמברכין עליו בפה"ג אפ"ה לקדש אסור משום הקריבהו נא לפחתך וגו':

({{עוגן1|ג}}) '''דלא קפדינן אגילוי.''' משום שאין מצויין אצלנו נחשים אפ"ה אסור משום הקריבהו נא לפחתך {{שהצ|ד}} מיהו אם עמד שעה מועטת מגולה אין להקפיד האידנא כ"ז שלא נמר טעמו וריחו וכתב החיי אדם דדוקא במקום שהיין ביוקר דלא קפדי כולי האי בגילוי מועט אבל המקדש על השכר יהיה זהיר בזה {{שהצ|ה}} ונראה דבאין לו אחר אין להקפיד בדיעבד גם בשכר כמו ביין:

({{עוגן1|ד}}) '''וטעמיה חלא.''' דבתר {{שהצ|ו}} טעמא אזלינן וכחלא דמי ולכך לקמן בס"ג בטעמיה חמרא מקדשין עליו אע"ג דריחו חלא {{שהצ|ז}} וטעמי' חלא נקרא כל שבני אדם נמנעין לשתותו משום חמצותו וכמ"ש [[שולחן ערוך/אורח חיים/רד#ד|סימן ר"ד ס"ד]] וכתבו האחרונים {{שהצ|ח}} דלחנם העתיק הרמ"א דין זה {{שהצ|ט}} דגם בפה"ג אין מברכין עליו כדאיתא שם וכ"ש שאין מקדשין:

({{עוגן1|ה}}) '''יין מגתו.''' ומ"מ {{שהצ|י}} מצוה מן המובחר ביין ישן {{שהצ|יא}} והיינו כשכבר עבר עליו מ' יום:


'''<big>{{עוגן|סעיף ב|ב}}</big>''' ({{עוגן1|ו}}) '''וסוחט אדם.''' בזה {{שהצ|יב}} אשמועינן רבותא טפי אף שהוא חדש לגמרי שזה מקרוב שסחטו קודם השבת אפ"ה מותר לקדש עליו:


'''<big>{{עוגן|סעיף ג|ג}}</big>''' ({{עוגן1|ז}}) '''קמחין.''' היינו {{שהצ|יג}} נקודות לבנות {{שהצ|יד}} אבל אם יש עליו קרום לבן אין מקדשין עליו וכ' ה[[אליה רבה/{{כאן}}|א"ר]] דכשהסיר הקרום אין להחמיר:

({{עוגן1|ח}}) '''מתוק.''' מדסתם משמע בין שנתבשלו הענבים בחמה יותר מדאי ועי"ז היין מתוק מאד ובין שהיין מתוק מאד מחמת הפירות עצמן שהיין הזה הוא גרוע ופסול לנסכים ואפ"ה כשר לקידוש ועיין [[ביאור הלכה/{{כאן}}|ביאור הלכה]]:

({{עוגן1|ט}}) '''ומ"מ מצוה וכו'.''' היינו אף דמקדשין אכל הני אף לכתחלה מ"מ מצוה מן המובחר לברור יין טוב {{שהצ|טו}} וע"כ טוב שלא יקח מסתם יין שבמרתף לקידוש עד שיראה מתחלה אם אינו מקולקל:


'''<big>{{עוגן|סעיף ד|ד}}</big>''' ({{עוגן1|י}}) '''על יין לבן וכו'.''' ולכו"ע מצוה לכתחלה {{שהצ|טז}} לחזר אחר יין אדום אלא דאם אין לו אדום {{שהצ|יז}} או שאינו משובח ס"ל לדעה זו דמותר{{עוגן|נ:}} לכתחלה לקדש על לבן:

({{עוגן1|יא}}) '''אבל מבדילין עליו.''' אם {{שהצ|יח}} הוא חמר מדינה שם שהכל שותין אותו והטעם דלא גרע משכר דקי"ל לקמן ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/רצו#ב|סימן רצ"ו ס"ב]] דמבדילין עליו אם הוא חמר מדינה {{שהצ|יט}} וה"ה דמטעם זה מותר לקדש עליו בשחרית לכו"ע לפי מה שכתבו האחרונים לקמן בס"ט דבשחרית נוהגין להקל לקדש על כל משקה שהוא חמר מדינה:

({{עוגן1|יב}}) '''כסברא ראשונה.''' וב[[אליה רבה/{{כאן}}|א"ר]] משמע דביין שהוא לבן יותר מדאי נכון לחוש לדעת הרמב"ן שלא לקדש עליו אלא בשעת הדחק {{שהצ|כ}} שאין לו אדום:


'''<big>{{עוגן|סעיף ה|ה}}</big>''' ({{עוגן1|יג}}) '''יותר טוב למזגו.''' היינו {{שהצ|כא}} שהוא מצוה מן המובחר:

({{עוגן1|יד}}) '''כראוי.''' היינו שלא יחלישנו יותר מדאי. והמברכין על היין שאין בו אלא מתיקות בעלמא וטעמו כמים מברכים לבטלה ואינם יוצאין ידי קידוש [ח"א] ועיין מה שכתבנו לקמיה:


'''<big>{{עוגן|סעיף ו|ו}}</big>''' ({{עוגן1|טו}}) '''יין צמוקים.''' היינו שנעשה היין מענבים שנצטמקו {{שהצ|כב}} בין שנצטמקו מחמה או ע"י תולדות האור אף דלענין נסכים אין מביאין מהן לכתחלה מ"מ לקידוש כשר. ואופן עשייתן {{שהצ|כג}} הוא שלוקח הצמוקין וכותשן ונותנין עליהם מים ותוסס אז נקרא יין אחר שנשתהו ג' ימים:

({{עוגן1|טז}}) '''מקדשין עליו.''' כתב בספר בכור שור {{ממ|}} דלפי מה שמבואר לעיל ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/רד#ה|סימן ר"ד ס"ה]] בהג"ה דאחד מששה יין במים {{שהצ|כד}} ודאי בטל ואין מברכין עליו בפה"ג אף בכאן צריך ליזהר ליתן צמוקים כ"כ במים עד שיהיו הצמוקים מעט יותר {{שהצ|כה}} מאחד מששה נגד המים דאל"ה {{שהצ|כו}} תהיה הברכה לבטלה דלא עדיף מאלו היו כל הצמוקים יין [וכתב דמשערינן את גודל הצמוקים כמו שנתהוו אחר שנפחו ע"י המים ולא כשעת נתינתן במים אבל ביד אפרים {{ממ|ב[[יד אפרים/אורח חיים/רד|סימן ר"ד]]}} מפקפק עליו בזה וכן בדרך החיים {{ממ|}} חולק עליו בפשיטות בזה וסובר דמשערינן הצמוקין כפי עת נתינתן למים ולא כפי נפיחתן אח"כ דנפיחתן הוא רק ע"י המים שנכנסו בם] והנה {{שהצ|כז}} יש פוסקים שסוברים דכ"ז שיש בו טעם יין יין מקרי [עיין ביו"ד [[שולחן ערוך/יורה דעה/קכג#ח|סימן קכ"ג ס"ח]] בהג"ה] מ"מ כל ירא שמים יזהר בזה דכבר נפסק ביו"ד [[שולחן ערוך/יורה דעה/קלד#ה|סימן קל"ד ס"ה]] ולעיל ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/רד#ה|סימן ר"ד ס"ה]] בהג"ה דבטלו באחד מששה במים וסתם יין שלנו יש בו בודאי שיעור הזה ויוכל לקדש עליו ועיין ב[[ביאור הלכה/{{כאן}}|ביאור הלכה]] מה שכתבנו בשם תשו' משכנות יעקב {{ממ|}}:

({{עוגן1|יז}}) '''לחלוחית קצת.''' ר"ל שאם אינו יוצא מהם שום לחלוחית אף אם ידרכום ברגל או יעצרום בקורה אלא ע"י שריה בלבד אין מקדשין עליו ואפילו בורא פרי הגפן אין מברכין עליו:


'''<big>{{עוגן|סעיף ז|ז}}</big>''' ({{עוגן1|יח}}) '''וע"ל סימן ר"ד.''' דשם מבואר איזה שמרי יין וחרצנים שמברכין עליהן:


'''<big>{{עוגן|סעיף ח|ח}}</big>''' ({{עוגן1|יט}}) '''על יין מבושל וכו'.''' ס"ל דע"י כל זה אין משתנה היין לגריעותא {{שהצ|כח}} והי"א ס"ל דמשתנה לגריעותא {{שהצ|כט}} ואפילו בורא פרי הגפן אין מברכין עליהם אלא שהכל:

({{עוגן1|כ}}) '''שיש בו דבש.''' כעין קונדיטין שנעשה מיין ודבש ופלפלין {{שהצ|ל}} ואפילו אם נשתנה טעמיה וריחיה עי"ז:

({{עוגן1|כא}}) '''שאין מקדשין עליהן.''' אפילו אם נתן בו דבש כל שהוא [רמב"ם] ואותן האנשים שמשימין מי דבש ביין למתק או משימין שם צוקער יש להחמיר לפי דבריו [פמ"ג]:

{{עוגן|נא.}}({{עוגן1|כב}}) '''לקדש עליו.''' וע"כ מותר לבשל הצמוקין ולסנן היין ולקדש עליו [ח"א] ויש מחמירין דלא נקרא יין עד שיהיה תוסס ג' ימים אחר בישול הצמוקין [ספר החיים]:

({{עוגן1|כג}}) '''שאינו טוב וכו'.''' דאם הם {{שהצ|לא}} שוין יש לחוש לדעת היש אומרים שמחמירין בזה שלא לקדש ולענין ברכה כבר נפסק לעיל בפשיטות ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/רב#א|סימן ר"ב ס"א]] דמברכין עליו בפה"ג:


'''<big>{{עוגן|סעיף ט|ט}}</big>''' ({{עוגן1|כד}}) '''שמקדשין על שכר.''' ודוקא {{שהצ|לב}} במקום דהוי חמר מדינה דהיינו שאין יין מצוי בכל העיר {{שהצ|לג}} בשנה הזו ועיקר שתייתן הוא משכר ושאר משקין ואם יש שם יין אלא שהוא ביוקר מקרי מצוי ואם אין יין ישראל מצוי אע"פ שיין א"י מצוי לא מקרי מצוי עי"ז:

({{עוגן1|כה}}) '''ושאר משקין.''' וחלב ושמן {{שהצ|לד}} אין בכלל זה דהא אינו חמר מדינה דאין רגילין לשתותו למשקה ומ"ש חוץ מן המים ר"ל אף אם שתיית כל המקום ההוא הוא רק מים אפ"ה אין דינו לקרותו חמר מדינה עי"ז ואודות יין שרוף עיין לקמיה:

({{עוגן1|כו}}) '''חוץ מן המים.''' עיין לקמן ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/רצו#ב|סימן רצ"ו ס"ב]] במש"כ שם ב[[משנה ברורה/אורח חיים/רצו|משנה ברורה]]:

({{עוגן1|כז}}) '''ולהרא"ש וכו'.''' גם הרא"ש ס"ל כהי"א הראשון אלא {{שהצ|לה}} דכיון שהפת בא לצורך סעודת שבת חשיב טפי משכר לקדש בו בלילה {{שהצ|לו}} ולדינא יש ליזהר לכתחלה שלא לקדש בלילה על שום משקה חוץ מן היין או פת אם אין יין בעיר וכדלקמיה דהרבה גדולי הראשונים מחמירין שאינו יוצא בזה ידי קידוש וגם המחבר לא הכריע בזה להלכה:

({{עוגן1|כח}}) '''על הפת.''' ומניח {{שהצ|לז}} ידיו עליו עד גמר הקידוש כמ"ש [[שולחן ערוך/אורח חיים/תפג|סי' תפ"ג]] והטעם דכמו שצריך לאחוז בידו הכוס של קידוש כך צריך לאחוז הפת בידו כשמקדש על הפת:

({{עוגן1|כט}}) '''טוב לקדש.''' היינו דבזה הוא יותר טוב מעל הפת כמו שמפרש הטעם אבל יין במקום שהוא מצוי ודאי יברך עליו אפילו ביום וכדמוכח ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/רפט#ב|סימן רפ"ט ס"ב]] {{שהצ|לח}} ומ"מ במדינתנו שהיין ביוקר {{שהצ|לט}} ורוב שתיית המדינה הוא משאר משקין לא נהגו אפילו הגדולים להדר אחר יין ביום שהקידוש שלו הוא רק מדרבנן לכו"ע וסומכין עצמן על דברי המקילין בזה {{שהצ|מ}} ומי שמברך גם ביום על היין ודאי עושה מצוה מן המובחר:

({{עוגן1|ל}}) '''על השכר.''' ואם {{שהצ|מא}} חביב לו יין שרוף יכול לקדש עליו ביום לכתחלה במדינתנו שהוא חמר מדינה {{שהצ|מב}} אך שיזהר ליקח כוס מחזיק רביעית ולשתות ממנו מלא לוגמיו שהוא רוב רביעית ובדיעבד או בשעת הדחק שאין יכול לשתות כמלא לוגמיו ואין לו יין ושאר משקין אפילו שתיית כל המסובין מצטרפין למלא לוגמיו וכדלעיל [[שולחן ערוך/אורח חיים/רעא#יד|סימן רע"א סי"ד]]. ולענין מי דבש ושאר משקים עיין במה שכתבנו לקמן ב[[משנה ברורה/אורח חיים/רצו|סימן רצ"ו]] במשנה ברורה:

({{עוגן1|לא}}) '''שהכל.''' ובזו הברכה שהוא מוסיף קודם הסעודה הוא היכר שהוא לכבוד השבת משא"כ אם יברך על הפת אין כאן היכר כלל שהרי בבוקר אין אומרים נוסח הקידוש:

({{עוגן1|לב}}) '''לא יקדש על הפת.''' כדי לחוש לדעת ר"ת שסובר דאין מקדשין על הפת כלל [מ"א]. ודע דאפילו להרא"ש ויתר הפוסקים דנקטינן כוותייהו דמותר לקדש על הפת {{שהצ|מג}} ג"כ מודו דבמקום שיש יין בעיר אין מקדשין על הפת דעיקר מצוה הוא על היין אך דלדידהו אם הפת חביב לו יותר מיין {{שהצ|מד}} אז מותר לקדש על הפת אפילו יש לו יין וכן פסק בדה"ח ואפשר שע"ז סומכין העולם להקל בזה:

({{עוגן1|לג}}) '''יכול לקדש עליו וכו'.''' וב[[מגן אברהם/{{כאן}}|מ"א]] הכריע דאסור בזה לקדש ע"מ שישתו אחרים כיון שהם {{עוגן|נא:}}יודעים לברך בעצמן בפה"ג וכדמוכח לקמן [[שולחן ערוך/אורח חיים/רעג#ד|סימן רע"ג ס"ד]] אלא הם יקדשו בעצמן והוא יקדש על הפת:

({{עוגן1|לד}}) '''או ישמע קידוש מאחרים.''' ר"ל ילך {{שהצ|מה}} אצל מסובין אחרים שמקדשין לעצמן:


'''<big>{{עוגן|סעיף י|י}}</big>''' ({{עוגן1|לה}}) '''פוטרת.''' דכיון שהוא {{שהצ|מו}} במקום הסעודה צרכי סעודה הוא ומחמתה הוא בא:

({{עוגן1|לו}}) '''שבתוך הסעודה.''' וה"ה מברכת בורא פרי הגפן {{שהצ|מז}} שפוטרת יין שלאחר הסעודה קודם ברכת המזון:

({{עוגן1|לז}}) '''דברכת המזון פוטרתו.''' דכוס של קידוש {{שהצ|מח}} הוא ג"כ בכלל דברים הבאים מחמת הסעודה:

({{עוגן1|לח}}) '''ועיין לעיל סימן קע"ד.''' היינו דשם מבואר דאפילו לא היה לו יין כלל בתוך המזון ג"כ פוטר הבהמ"ז לכוס של קידוש:

{{ניווט כללי תחתון}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:משנה ברורה]]