עריכת הדף "משנה ברורה/אורח חיים/רנט"

{{ניווט כללי עליון}}
{{מרכז|'''סימן רנט'''}}

({{עוגן1|א}}) '''מוכין.''' פי' יבשים כמ"ש [[שולחן ערוך/אורח חיים/רנז#ג|סימן רנ"ז ס"ג]]:

({{עוגן1|ב}}) '''דרך מקרה.''' לאפוקי אם רגיל להטמין בהן נסתלק מהן שם מוקצה אף שלא יחדן בפירוש ודעת הב"ח דאפילו בשני פעמים סגי לזה:

({{עוגן1|ג}}) '''אסור לטלטלם.''' דסתמן חשובין הם ואדם מקצה דעתו מהן מפני שעומדין לעשות מהן לבדין והן מוקצין מחמת חסרון כיס דמקפיד להשתמש בהן שאר דברים ולפיכך אפילו טמן בהם דרך מקרה עדיין הם עומדין בהקצאתן ואינם בטלים להטמנה:

({{עוגן1|ד}}) '''שמקצתן מגולה.''' כדי שיהיה לו מקום פנוי לאחוז הכסוי כדי שלא יצטרך לטלטל המוכין להדיא:

({{עוגן1|ה}}) '''ואם יחדן לכך.''' פי' שיחדן מע"ש להטמנה {{שהצ|א}} לעולם {{שהצ|ב}} ואפילו היה היחוד רק במחשבה בעלמא לא בפה:

({{עוגן1|ו}}) '''אבל אם טמן וכו'.''' אף דסתם גיזי צמר {{שהצ|ג}} מוקצה הוא לטויה לאריגה מ"מ אין חשובין כ"כ כמו מוכין וכיון שטמן בהן {{שהצ|ד}} כמאן דיחדן להכי דמי:

({{עוגן1|ז}}) '''לסחורה.''' דכיון שהם עומדים אצלו לסחורה {{שהצ|ה}} מסתמא עתיד להחזירן אח"כ ג"כ לאוצר וע"כ אין מבטלן להטמנה והוי ממילא מוקצה אם לא שיחדן להטמנה מע"ש:

({{עוגן1|ח}}) '''שנוטל כסוי וכו'.''' וכגון שמקצתה מגולה וכנ"ל גבי מוכין {{שהצ|ו}} ואם אינה מגולה כלל יכול לתחוב בכוש ולנער את הכיסוי וכדלקמן ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/שיא#ט|סימן שי"א ס"ט]]:

({{עוגן1|ט}}) '''דלא נעשית בסיס.''' דהא {{שהצ|ז}} אין הכיסוי תשמיש להצמר אדרבה הצמר משמש להקדירה לחממה:

({{עוגן1|י}}) '''לכך לעולם.''' היינו שייחדם מערב שבת להטמין בהם תמיד דאל"ה יהיה אסור למחר לטלטלן משום מוקצה {{שהצ|ח}} וכן עצים העומדים להסקה יזהר מלסתום בהן פי התנור בע"ש דאל"ה יהיה אסור למחר לטלטלן בשבת משום מוקצה:

({{עוגן1|יא}}) '''ומשליכן.''' היינו דלאחר שנשתמש בהן הדרך להשליכן לחוץ שאין עליהם שם כלי ואינם חשובין וע"כ הם בכלל מוקצה דאדם מקצה דעתו מהם {{שהצ|ט}} והאבנים או לבנים המונחים ע"ג הכירה תמיד שרי לטלטלינהו דמיוחדין לתשמיש:

({{עוגן1|יב}}) '''שאסור לטלטל.''' היינו אותם שהוקצו לסחורה וכנ"ל בס"א:

({{עוגן1|יג}}) '''יכול להחזירה.''' דחזרה מותר בשבת בדבר שאינו מוסיף הבל וכדלעיל ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/רנז#ד|רנ"ז ס"ד]]:

({{עוגן1|יד}}) '''ואם נתקלקלה.''' שנפלו הגיזין שמכאן ומכאן למקום מושב הקדרה ולכך לא יחזירנה {{שהצ|י}} לפי שמזיז את הגיזין שהוא מוקצה:

({{עוגן1|טו}}) '''בדבר שאינו ניטל.''' שנתן דבר מוקצה סביב הקדרה {{שהצ|יא}} ואם טמן בדבר הניטל וכיסה פיה בדבר שאינו ניטל מפנה סביבותיה ואוחז בקדרה ומוציאה דלא נעשית בסיס להן כמ"ש סוף ס"א ואח"כ מנער את הקדרה והדבר שאינו ניטל נופל מאליו:

({{עוגן1|טז}}) '''להטמין באבנים.''' היינו אפילו אם יחדן לכך מכבר דלית בהן משום מוקצה:

({{עוגן1|יז}}) '''משום דהוי וכו'.''' היינו דסידור האבנים דהוי כמו דופן הוי בכלל בנין עראי ואסור מדרבנן ביו"ט:

({{עוגן1|יח}}) '''ויש מתירים.''' ס"ל דמשום כבוד שבת לא גזרו {{שהצ|יב}} ואם אפשר להטמין בענין אחר אסור לכו"ע ועיין בא"ר שכתב שהמנהג כהיש מתירים וכ"כ הגר"ז:

({{עוגן1|יט}}) '''מותר לסתור וכו'.''' שאין זה בכלל סתירת בנין אפילו מדרבנן כיון שלא נעשה לקיום {{שהצ|יג}} כלל:

({{עוגן1|כ}}) '''ולחזור ולסתמו.''' הוא {{שהצ|יד}} ענין בפ"ע וקמ"ל דלא צריך למיחש שמא יש בפנים גחלים לוחשות וכשיסתמנו יגרום שיכבו:

({{עוגן1|כא}}) '''מותר ע"י א"י.''' אבל ע"י ישראל אסור לסתום {{שהצ|טו}} דמכבה הגחלים ואע"פ שאין מתכוין לכך אסור משום {{שהצ|טז}} פסיק רישא אבל באמירה לא"י לא קפדינן כולי האי כמ"ש סוף סימן רנ"ג. ואם אינו סותמו לגמרי אפילו ע"י ישראל {{שהצ|יז}} שרי דאינו מכבה [אגור ומהרי"ל] וכתב {{שהצ|יח}} המ"א דדוקא כשמניחו הרבה פתוח אבל אם מניחו רק מעט פתוח יש לאסור משום מבעיר דטבע הרוח להיות מפיח דרך נקב קטן ודמי למפוח ומבעיר יותר התנור מאלו היה פתוח לגמרי. כתב הא"ר דבמקום הדחק מותר הישראל לסתום התנור אפילו ביש גחלים לוחשות כי יש לסמוך על דעת תרומת הדשן שמיקל וס"ל דלא הוי פסיק רישא שיכבו הגחלים ע"י הסתימה ואם אש בוער בתוכו {{שהצ|יט}} אף לתה"ד אסור דהסתימה גורם לאש שיכבה מהר. ודע דכ"ז לענין סתימת התנור אבל לענין פתיחת פי התנור {{שהצ|כ}} לכו"ע אסור ע"י ישראל אם ידוע שיש גחלים לוחשות אפילו אם אינו שרוק בטיט דהרוח מבעיר את {{שהצ|כא}} הגחלים:

({{עוגן1|כב}}) '''ויש מחמירין.''' טעמם דאולי כיון שטוח בטיט יש בזה קצת משום סתירת {{עוגן|לא.}}בנין ולכך יש להחמיר היכא דאפשר:

({{עוגן1|כג}}) '''דיש לספק.''' היינו אפילו אם אינו יודע שכן הוא יש לו לחוש לזה מסתמא [מחה"ש]:

({{עוגן1|כד}}) '''אסור לסתום התנור וכו'.''' דע"י סתימת פיו ואפילו בלא טיחה בטיט מוסיף חום ומתבשל במהרה ואסור {{שהצ|כב}} אפילו אם התנור גרוף וקטום מן הגחלים. ואם התנור אינו גרוף וקטום מן הגחלים אסור לישראל לסתמו אף אם הקדרות כבר מבושלות כ"צ מבעוד יום {{שהצ|כג}} דבלילה מסתמא עדיין לא נתאכלו הגחלים ולוחשות הן ויש חשש כיבוי ע"י הסתימה:

({{עוגן1|כה}}) '''שגורם בישול.''' ואפילו בדיעבד אסור התבשיל כדין מבשל בשבת עיין לקמן ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/שיח#א|סימן שי"ח ס"א]] והוא שלא הגיע עדיין למאכל בן דרוסאי [רמ"א סימן ק"ב ע"ש] דבהגיע אין לאסור בזה {{שהצ|כה}} בדיעבד:

({{עוגן1|כו}}) '''ואפילו ע"י א"י אסור.''' הסתימה ואפילו בלא מירוח בטיט {{שהצ|כו}} דהוא מקרב הבישול ממש עי"ז וכ"ש דאסור לומר למרח הסתימה בטיט {{שהצ|כז}} דיש בזה משום מלאכת ממרח ואסור אפילו {{שהצ|כח}} היה סתום התנור מקודם. ולענין דיעבד אם סתם הא"י התנור אין לאסור התבשיל דלא אהני מעשיו כ"כ דבלא"ה היה מתבשל לבסוף. כתבו {{שהצ|כט}} האחרונים דאפילו בקיץ שרגילין לצאת מבהכ"נ בעוד יום גדול [שעדיין לא חשכה ולא הגיע זמן בה"ש] ואין איסורו לישראל רק מדרבנן מפני שקיבל עליו שבת אפ"ה יש ליזהר מלומר אז לא"י לסתום התנור דיבוא לומר לו גם בחורף שיוצאים מבהכ"נ סמוך לחשיכה ועד שיטול ידיו ויקדש ויאמר לא"י אודות התנור יהיה לילה ממש.

{{מרכז|{{גופן|4|דוד|'''בו יבואר כל עקרי הענינים של שהיה והטמנה בקיצור ממגן אברהם ותוספת שבת ושארי אחרונים'''}}}}

'''כללא''' דמילתא בזמן הזה שאנו מניחים הקדרות בתוך התנור מגולות ואין אנו עושין שום הטמנה סביב דופנותיהן א"כ אין להן רק דין שהיה ולא הטמנה בדבר המוסיף הבל ואף אם העמידה על הגחלים כיון שמגולה למעלה לא מקרי הטמנה כמ"ש רמ"א סוף סימן רנ"ג ס"א בהג"ה ולפיכך אם נתבשלו כמאכל בן דרוסאי מבעוד יום [היינו כחצי בישולו וי"א שליש בישול] מותר להשהותן אע"פ שאין התנור גרוף ולא קטום ובשר אם נותנו חי בקדירה סמוך לחשיכה ממש [דהיינו קודם שקיעת החמה] הרי זה ג"כ מותר אבל צלי ומיני בצק ומיני קטניות ופשטיד"א לא מהני חי וצריך שיתבשל כמאכל בן דרוסאי קודם שבת אך אם נותן בהם חתיכת בשר חי סמוך לחשיכה אפילו הם בתחלת בישולם ג"כ מותר ובתנור טוח בטיט הכל שרי. ואם יודע שיש בו גחלים לוחשות אין לפותחו כ"א ע"י א"י ולא ע"י ישראל דמבעיר האש ע"י פתיחתו והוי פסיק רישא ואם הגחלים סביב הקדירה לא יקח ישראל הקדרה כי אם א"י ואם הקדרה עומדת על הגחלים שרי על ידי ישראל אם אי אפשר בענין אחר אך שיזהר שיקחהו משם בנחת ולא ינענע הגחלים. וה"ה בליל שבת כשלוקח הקדרה מן התנור גם כן צריך ליזהר בכל זה וע"כ נזהרים סמוך לחשיכה כשמשהין הקדרה המבושלת לליל שבת בתנור לנתקו קצת קודם השבת מן האש כדי שיהיה אח"כ יכול להסירו משם בלי שום חשש. ומותר להניח בשבת תבשיל חם שנתבשל כל צרכו סמוך לתנור על הלבזבז שלו אפילו הוסק התנור ואינו גרוף וקטום דסמיכה לא אסרו בזה ועל התנור נהגו העולם היתר אם לא הוסק עדיין אבל אם הוסק ויש אש בתוכו לא ואם נתן לבנה או ד"א על התנור להפסק ואח"כ נותן הקדרה עליה שרי. וכ"ז בתבשיל חם קצת {{עוגן|לא:}}אבל בתבשיל קר לגמרי אפילו קודם שהוסק אסור אפילו לסמוך כ"א ע"י א"י קודם שהוסק ולאחר שהוסק אפילו ע"י א"י אסור דיש בזה חשש בישול.

ולצורך חולה שאין בו סכנה או לצורך קטן שאין לו מה לאכול מותר לחמם ע"י א"י אפילו בתוך התנור.

ודבר שאין בו רוטב אפילו קר כחם דמי דבדבר יבש שנצטנן קי"ל דאין בישול אחר בישול.

ופירות חיין אף שנאכלים כך וכן מיני משקין דינם כתבשיל שיש בו רוטב ונצטנן לגמרי דשייך בהם בישול.

וליתן דבר מה על הקדרה הקבוע בתנור דינו כמו על התנור ובתוך הקאכלי"ן.

ולתת לתוך המים שבקדרה ההיא קנקן עם משקין פשיטא דאסור. וישראל אסור ליתן מים לתוך הקדרה ההיא בשבת אפילו קודם שהוסק אך אם נתנם הא"י קודם שהוסק שרי ליהנות מהם. גם בע"ש סמוך לחשיכה אסור לישראל ליתן שם מים לתוך הקדירה ההיא כשהוסק אז אא"כ שיוכלו להתחמם כחצי חומם מבע"י ובשעת הדחק ששכח ליתן מקודם וירא שמא תבקע הקדרה מהחום אפשר שיש להקל אך שיזהר ליתנן עכ"פ קודם שקיעת החמה וכמו שכתבתי בסוף סימן רנ"ד ע"ש.

אסור לכרוך בשבת קדרה עם מאכל חם בכרים וכסתות אם הוא תחלת הטמנה אבל חזרה מותר. וכ"ז דוקא אם הוא באותה קדרה שנתבשל בה אבל אם פינה לקדרה אחרת מותר לכרוך הקדירה ההיא:

{{ניווט כללי תחתון}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:משנה ברורה]]