עריכת הדף "
משנה ברורה/אורח חיים/קכח
"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude> '''<big>{{עוגן|סעיף א|א}}</big>''' ({{עוגן1|א}}) '''אין וכו'.''' ודינו בכל דבר כמו שמבואר לעיל ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/נה|סימן נ"ה]] לענין קדיש ועיין שם במשנה ברורה [[משנה ברורה/אורח חיים/נה#לג|סקל"ג]] מה שכתבנו בשם הפמ"ג דמסתפק לענין ישן אם מצטרף. י"א דאין נ"כ אלא במקום שיש ס"ת {{שהצ|א}} אבל רוב האחרונים וכמעט כולם חולקים ע"ז. י"א דמי שבא ואמר כהן אני נאמן לישא כפיו וכן המנהג [רמ"א בע"ז [[שולחן ערוך/אבן העזר/ג#א|סימן ג' ס"א בהג"ה]]]: ({{עוגן1|ב}}) '''מהמנין.''' לפי שהכהנים ג"כ בכלל ברכה מדכתיב ואני אברכם כלומר לכהנים ואפילו אם רובם כהנים ג"כ שפיר דמי כיון דיש עכ"פ ישראל אחד שיענה אמן אחר הברכת כהנים. וביהכ"נ שכולה כהנים עיין לקמן ב[[שולחן ערוך/{{כאן}}#כה|סכ"ה]]: ({{עוגן1|ג}}) '''ואין לזר.''' דכתיב כה תברכו וגו' אתם ולא זרים ולאו הבא מכלל עשה עשה ועיין בב"ח שכתב דדוקא עם נשיאת כפים ואפילו אם לא בירך מתחלה אקב"ו וכו' אבל אם יברך ברכת כהנים בלא נשיאת כפים אינו עובר בעשה ומפמ"ג משמע דאיסור יש בכל גווני. כתב בספר מגן גבורים דהא דאמרה תורה אתם ולא זרים אינו רק במתכוין לכוונת המצוה אבל אי לא מכוין כלל לכוונת המצוה רק שלא לעבור על דברי חבריו שחשבו שהוא כהן ואמרו לו עלה לדוכן פשיטא דאין כאן איסור עשה כלל עי"ש. ונראה לי דכל זה דוקא למאי דקי"ל לעיל ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/ס#ד|סימן ס' ס"ד]] דמצות צריכות כונה דאי לאו הכי אינו מותר רק דוקא אם מכוין בפירוש שלא לשם מצוה או שאינו מכוין כלל לברכה ועיין ב[[ביאור הלכה/{{כאן}}#|ביאור הלכה]]: ({{עוגן1|ד}}) '''אפילו וכו'.''' ר"ל {{שהצ|ב}} אפילו אם נימא דעשה אינו עובר הזר כשמברך עם כהנים דהמיעוט אתם ולא זרים הוא רק כשמברך לבדו אפ"ה עכ"פ אסור משום הברכה שמברך בתחלה אשר קדשנו וכו' דהוי לבטלה דרק לכהנים צותה התורה לברך את ישראל: ({{עוגן1|ה}}) '''בזר העולה.''' אם לא משום ברכה לבטלה שלכהנים צותה התורה לברך את ישראל [תוס' שם]: ({{עוגן1|ו}}) '''ואפשר עם וכו'.''' ר"ל בזה קאמר הר"י דאינו עובר בעשה רק משום איסור ברכה לבטלה. ולדינא הסכימו האחרונים דאין לחלק בזה ובכל גווני עובר בעשה: '''<big>{{עוגן|סעיף ב|ב}}</big>''' ({{עוגן1|ז}}) '''שאין בו אחד וכו'.''' כי לקמן בסימן זה מבואר הרבה דברים המעכבים לכהן לעלות לדוכן יש מהן שהן מדאורייתא לכמה פוסקים ויש מהן שהן לכו"ע מדרבנן ועיין לקמיה ב[[#יב|ס"ק י"ב]]: ({{עוגן1|ח}}) '''כעובר בג'.''' והוא כה תברכו, אמור להם, ושמו את שמי וגו' ומכל מקום עיקר עשה אינו אלא אחת והוא 'כה תברכו' שנאמרה בלשון צווי לברכה. כתבו הפוסקים דנשיאת כפים אין דוחה לאיסור טומאה, והטעם כי יש בה עשה ולא תעשה [לנפש לא יטמא, קדושים יהיו] ולכן {{שהצ|ג}} אפילו מת פתאום אחר שכבר אמר הש"ץ כהנים דחל עליהם המצות עשה דנשיאת כפים אפ"ה צריכין לצאת תיכף החוצה. ואם הכהן אינו יודע מזה צריך להגיד לו {{שהצ|ד}} מיהו אם הטומאה בבית הסמוך לבית הכנסת {{שהצ|ה}} ואפשר לסתום הפתחים והחלונות של בית הכנסת או של בית שהמת שם אפילו נודע לו {{שהצ|ו}} א"צ לצאת עד שיגמור הנ"כ דנ"כ ד"ת וטומאה כזו אינה אלא מדרבנן. אמנם אם נודע לכהן קודם שנטל ידיו לעלות לדוכן {{שהצ|ז}} טוב יותר שיצא תיכף החוצה: ({{עוגן1|ט}}) '''כשקורא כהנים.''' דבלא"ה אינו עולה דכתיב אמור להם ומתרגמינן כד יימרון להון והוא קריאת כהנים שאנו אומרין וע' לקמיה ב[[#י|ס"ק י']]. וכתב המ"א ודוקא שעקר רגליו בעבודה אבל אם לא עקר רגליו אינו רשאי לעלות וכדלקמן ב[[שולחן ערוך/{{כאן}}#ח|ס"ח]] ואף דהחזן קרא כהנים או שא"ל בפירוש לעלות אינו עובר בעשה והא"ר הביא בשם תשובת מהר"ם מינץ שמסתפק בזה דאולי באופן זה מחוייב לעלות ע"כ יש ליזהר שלא להיות אז בבית הכסנת כדי שלא יבוא לזה ובלאו הכי יש לעשות כן משום שלא יאמרו עליו שהוא פגום דמי ידע שלא עקר רגליו קצת בעבודה: ({{עוגן1|י}}) '''או אם א"ל.''' זה קאי גם כן בשהיה בבית הכנסת ולא כשאמרו לו בחוץ רק דבא המחבר להורות לנו דאין נ"מ בדין בין תיבת כהנים שקורא החזן בכלל לכל הכהנים או שאמרו לו בפרט לעלות או במה שאמר לו השופך מים ליטול ידיו דהוא מרמז ג"כ על ברכת כהנים כולם בכלל אמור להם הוא ועובר בעשה אם אינו עולה וכ"ז מיירי ג"כ לפי דעת המ"א הנ"ל שעקר רגליו בעבודה. ועיין עוד ב[[ביאור הלכה/{{כאן}}#|בה"ל]] שביררנו שם עוד דדברי המחבר כולל ג"כ דאם שאמרו לו בבית הכנסת קודם שגמר ברכת רצה דהיה אז ביכלתו לעקור רגליו ולא רצה דעובר בעשה לכו"ע ועי"ש עוד במה שכתבנו: '''<big>{{עוגן|סעיף ג|ג}}</big>''' ({{עוגן1|יא}}) '''שוב אינו עובר.''' היינו אי אתרמי ליה צבורא אחרינא והטעם כיון שכבר קיים מצוה זו ביום זה לא חייבתו התורה יותר ומ"מ אם עלה פעם שנית {{שהצ|ח}} צריך לברך מתחלה הברכה אקב"ו דעכ"פ עושה מצוה ואפילו באותו בית הכנסת שכבר נשא כפיו: '''<big>{{עוגן|סעיף ד|ד}}</big>''' ({{עוגן1|יב}}) '''כשהכהנים אינם רוצים.''' כגון {{שהצ|ט}} שהוא חלש וכדומה. ועיין במ"א שכתב בשם המרדכי שהיוצא צריך לצאת קודם שמתחילין רצה {{שהצ|י}} והטעם כדי שלא יאמרו שהם פגומים כשלא יעקרו ברצה וגם שהלוים היוצקים מים לא יבואו ויאמרו להם לעלות [א"ר]. וכתבו הפוסקים דהפסולים לעלות לדוכן {{שהצ|יא}} אפילו פסולים דרבנן א"צ לצאת לחוץ דכשהחזן קורא כהנים אין כונתו על הפסולים {{שהצ|יב}} והסכימו עוד דאפילו אם אמרו לו בפירוש עלה או כשאין בבית הכנסת רק פסולים דבודאי כונת הש"ץ שקורא כהנים הוא עליהן אפילו הכי אין צריכין לעלות ואינם עוברין בעשה דהא אינם נמנעין מצד עצמן אלא החכמים מנעו אותם {{שהצ|יג}} ויש כח בידם לעשות זה. ומכל מקום באין בבית הכנסת כהנים אחרים רק אלו הפסולים דרבנן מצדד הא"ר שיצאו לחוץ קודם רצה וכן משמע {{שהצ|יד}} מהגהת רע"א ע"ש: ({{עוגן1|יג}}) '''אלא בשעה וכו'.''' ר"ל וממילא אין חל עליהם שום חיוב אפילו {{עוגן|ג.}}כשיכנסו אחר כך וכנ"ל ב[[שולחן ערוך/{{כאן}}#ב|ס"ב]]: ({{עוגן1|יד}}) '''שהם פגומים.''' ר"ל בני גרושה ובני חלוצה: '''<big>{{עוגן|סעיף ה|ה}}</big>''' ({{עוגן1|טו}}) '''במנעלים.''' שמא {{שהצ|טו}} יפסק לו רצועה וגנאי הוא לו ומתלוצצים עליו כשסנדלו מותרת ויקשרנה בעוד שחבריו מברכים ויאמרו שבן גרושה ובן חלוצה הוא ולפיכך הלך וישב לו ואפילו במנעלים שאין להם רצועות אסור דלא פלוג רבנן. ויש להצניע המנעלים שלא יעמדו בגלוי בביהכ"נ מפני הכבוד ויחלצם קודם נטילה אך כשאפשר לו לחלצם אחר נטילה ושלא יגע בהם יכול לחלצם אחר נטילה [אחרונים]: ({{עוגן1|טז}}) '''אבל בבתי שוקים.''' הוא {{שהצ|טז}} מנעלים ארוכים המגיעים עד ארכובות הרגל היינו סמוך לשוק ושרי דליכא הכא טעמא הנ"ל {{שהצ|יז}} ואף דגם הכא רגילין לפעמים לעשות רצועות סמוך לארכובה מ"מ לא חיישינן שמא ישב לקשרם דאפילו אם הם מותרים לית בה גנאי כולי האי: ({{עוגן1|יז}}) '''אם הם של עור.''' טעמם דבכלל סנדל ומנעל הם {{שהצ|יח}} ולא פלוג רבנן בין יש רצועות ובין אין רצועות {{שהצ|יט}} ומ"מ בבתי שוקים עם מכנסיים ביחד שמגיעים עד אציליהם מותר לכו"ע דזה לא הוי בכלל הגזירה כלל {{שהצ|כ}} וכן בתי שוקים של בגד אף שמחופה עור שרי אף לדעה זו: ({{עוגן1|יח}}) '''ונהגו להקל בקצת מקומות.''' ומ"מ בבתי שוקיים שלנו [שקורין שטיווי"ל] שרגילין לילך בהם בשוק בטיט אין להקל משום כבוד הציבור [פר"ח ע"ש] ולפי טעם זה גם במנעלים של גמי שלנו [שקורין קאלאסי"ן] ג"כ אינו נכון מטעם זה. כתבו האחרונים דאין נכון לעלות לדוכן יחף ממש שהוא דרך גנאי שאין רגילין בזמן הזה לילך יחף לפני גדולים אלא יש לילך בפוזמקאות של בגד וכן המנהג: '''<big>{{עוגן|סעיף ו|ו}}</big>''' ({{עוגן1|יט}}) '''אע"פ שנטלו.''' עיקר הנטילה {{שהצ|כא}} אסמכו רבנן אקראי שנאמר שאו ידיכם קדש וברכו את ה' כלומר כשתשאו ידיכם קדשו אותם בתחלה והיינו נטילה ואח"כ ברכו את ברכת ה' והיא ברכת כהנים והנטילה צריכה להיות במים {{שהצ|כב}} דוקא ולא מועיל כאן מידי דמנקי כמו בתפלה ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/צב|סי' צ"ב]] ופסק המחבר דאע"פ שנטל ידיו שחרית יחזור ויקדש אותם קודם הנשיאות כפים דקרא תיכף לקדושה ברכה משמע: ({{עוגן1|כ}}) '''חוזרים ונוטלים וכו'.''' ואם אין לו מים {{שהצ|כג}} כתבו האחרונים {{שהצ|כד}} דנוכל לסמוך על שיטת הרמב"ם דס"ל דיוצא בנט"י שנטל בשחרית כל שלא הסיח דעתו ויודע שלא נגע במקום מטונף: ({{עוגן1|כא}}) '''עד הפרק.''' ככהן המקדש ידיו לעבודה [רמב"ם]. וע"כ כתבו {{שהצ|כה}} האחרונים דאפשר דבעינן דוקא נטילה מכלי וכח גברא ושלא יהיו משתנים המים מברייתן ויהיה עכ"פ רביעית מים: ({{עוגן1|כב}}) '''והלוי יוצק מים.''' וכשאין לוי יוצק בכור פטר רחם דהוא ג"כ קדוש קצת ואם אין גם בכור טוב שיטיל הכהן בעצמו משיציק ישראל על ידו ואף שהלוי ת"ח והכהן ע"ה יש להחמיר וכ"ש אם יש כהן {{עוגן|ג:}}אחד ת"ח דמציל את כולם ומחוייב ליצוק אף על ע"ה כ"כ א"ר וכתב ה[[מגן גיבורים/{{כאן}}#|מגן גבורים]] דכן עיקר עי"ש טעמו: ({{עוגן1|כג}}) '''ולא נהגו.''' ואם הסיחו הלוים דעתם טוב שיטלו ידיהם מקודם ומכ"ש היכא דנגעו בגופן {{ממר|אחרונים}}. יש מקומות שהמנהג ששופכין שמן של ריח במים וה[[מגן אברהם/{{כאן}}#|מ"א]] כאן ובט"ז [[ט"ז/אורח חיים/תקיא#|לקמן סימן תקי"א]] כתבו דאסור דמוליד ריחא והא"ר וכן הח"צ ב[[חכם צבי/צב|סימן צ"ב]] דעתם להקל דלא שייך מוליד ריחא בזה כיון שהשמן עצמו מעורב במים. ובנתונים מע"ש ועיו"ט בודאי יש לסמוך עלייהו להקל אף דמוליד ריחא בידי הכהנים כמו שכתב ב[[שערי תשובה/{{כאן}}#|שע"ת]]: '''<big>{{עוגן|סעיף ז|ז}}</big>''' ({{עוגן1|כד}}) '''לא יחזור לברך וכו'.''' דלענין ברכה סמכינן על הרמב"ם דס"ל דיצא בנטילה שנטל שחרית וכ"ז דוקא אם לא נגע במקום מטונף ולא הסיח דעתו בינתים {{שהצ|כו}} אבל אם הסיח דעתו בינתים וכ"ש כשנגע במקום מטונף צריך לכ"ע לברך עתה על הנטילה כ"כ מ"א והא"ר כתב דבכל גווני א"צ לברך על נטילה זו דשמא לא נתקן כלל ברכה על נטילה זו וכן נהגו שלא לברך בשום גווני ולכן כל כהן ירא וחרד ישמור ידיו משעת נטילתו שחרית שלא ליגע במקום המלוכלך שלא יפול בספק ברכה: '''<big>{{עוגן|סעיף ח|ח}}</big>''' ({{עוגן1|כה}}) '''כשמתחיל הש"ץ וכו'.''' היינו לכתחלה יזהר לעקור בהתחלת הש"ץ רצה אבל אם לא עקר עד שכבר התחיל הש"ץ רצה כל שלא סיים ברכת רצה שפיר דמי [א"ר וש"א]: ({{עוגן1|כו}}) '''רצה כל כהן וכו'.''' שנאמר וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם ואח"כ וירד מעשות החטאת וגו' משמע שבירך קודם שנסתלק מהעבודה לכן תקנו גם בתפלה שיעלו הכהנים לדוכן קודם סיום ברכת עבודה: ({{עוגן1|כז}}) '''עד שיסיים ש"ץ רצה.''' לאו דוקא דאפילו אם לא יגיע שם עד שיסיים הש"ץ ברכת מודים ג"כ לית לן בה כל שעקר רגליו ברצה ואיידי דרישא נקט רצה [אחרונים]. עוד כתבו {{שהצ|כז}} דעיקר העקירה מקרי אחר נטילה שאז ראוי לעלות לדוכן ולכן יעקרו רגליהם ליטול ידיהם קודם רצה וברצה יעקרו רגליהם לילך למקום המוכן לדוכנם ובדיעבד אם לא נטל ידיו קודם רצה ואם ילך ליטול ידיו יסיים הש"ץ ברכת רצה אעפ"כ יעקור ברצה לילך למקום הדוכן {{שהצ|כח}} ואח"כ יטול ידיו שם [והיינו {{שהצ|כט}} שיביאו לו שם מים סמוך למקום הדוכן]: ({{עוגן1|כח}}) '''אבל אם לא עקר רגליו ברצה.''' ואפילו אם עקר רגליו לילך לצד חוץ ליטול ידיו {{שהצ|ל}} מצדד בעטרת זקנים דזה לא חשיב עדיין עקירה אף שהנטילה היא הכשר לנשיאת כפים דבעינן עקירה למקום הדוכן וזה היה עקירתו לצד חוץ וע"כ המנהג כשהש"ץ מגיע לרצה ולא באו עדיין הכהנים להיכל הוא ממתין בתפלתו עד שיבואו דחיישינן שמא עדיין לא עקרו רגליהן ממקום הרחיצה לילך לצד הדוכן. כתבו הפוסקים שאם עקר רגליו מביתו לבוא לביהכ"נ ומצא אחר רצה אע"פ שבודאי בעת שעקר רגליו מביתו היה קודם רצה לא חשיב עקירה ואינו עולה כיון שלא עקר מביתו אדעתא דדוכן {{שהצ|לא}} אבל אם עקר רגליו מביתו לבוא לבהכ"נ לעלות לדוכן עקירה זו מועלת ועולה {{שהצ|לב}} ויש שכתבו דאפילו באופן זה אינו עולה כ"א כשהיה ביתו סמוך לביהכ"נ ושמע שהש"ץ התחיל רצה: ({{עוגן1|כט}}) '''שוב {{עוגן|ד.}}לא יעלה.''' ואפילו {{שהצ|לג}} היה מחמת אונס: '''<big>{{עוגן|סעיף ט|ט}}</big>''' ({{עוגן1|ל}}) '''עד עמדו לפני התיבה.''' וכן המנהג עכשיו שאין אומרים אותו בדרך הליכתן כ"א אחר שעומדים כבר לפני ההיכל ואמרו מודים {{שהצ|לד}} אח"ז אומרים יהי רצון זה: ({{עוגן1|לא}}) '''עד שיכלה אמן.''' לאו דוקא אלא עד שיסיים הש"ץ ולך נאה להודות כדי שיענו הקהל אמן על שתיהן [מ"א וש"א]. {{שהצ|לה}} ולפ"ז פשוט דגם הכהנים יענו אמן על ברכת הש"ץ וכן מצאתי ב[[שולחן שלמה/{{כאן}}#|שלחן שלמה]]: '''<big>{{עוגן|סעיף י|י}}</big>''' ({{עוגן1|לב}}) '''ואצבעותיהם כפופים.''' ר"ל שאינם צריכין לפרוס כפיהם: ({{עוגן1|לג}}) '''אם הם שנים.''' דכתיב אמור להם דהיינו לומר לכהנים שיברכו את ישראל ולהם משמע לשנים: ({{עוגן1|לד}}) '''הש"ץ כהנים.''' ולא חשיב {{שהצ|לו}} הפסק בתפלה כמו דלא חשיב הפסק מה שהש"ץ מקרא להם מלה במלה והטעם דנ"כ צורך תפלה הוא: ({{עוגן1|לה}}) '''ולא יאמר או"א.''' הטעם שלא נתקן אלא בזמן שאין הכהנים מברכין בעצמם אבל כיון שהכהנים מברכין בעצמן למה יאמר הש"ץ: ({{עוגן1|לו}}) '''וחוזר ואומר עם קדושך.''' היינו הש"ץ ומה שנוהגין באיזה מקומות שהכהנים אומרין עם קדושך טעות הוא: ({{עוגן1|לז}}) '''ומחזירין פניהם וכו'.''' דילפינן בגמרא שברכת כהנים צריך להיות פנים כנגד פנים. וא"צ להיות פני הכהנים כלפי הש"ץ דוקא אלא אפילו אם ההיכל קבוע בצפון והתיבה שהש"ץ לפניה היא במזרח הכהנים עומדים לפני ההיכל בצפון ופניהם לדרום כלפי העם [מ"א בשם כנה"ג] וי"א שטוב יותר שהכהנים יעמדו במזרח אע"פ שההיכל הוא לצד אחר והעם יעמדו נגדם פנים נגד פנים [פר"ח והביאו הפמ"ג]: {{שהצ|לז}} שני כהנים השונאים זה את זה ואפילו נדרו הנאה זה מזה {{שהצ|לח}} מותרין לעלות ביחד ואין אחד יכול לומר לחבירו עלה אתה בשחרית ואני אעלה במוסף או להיפוך כי יכול לומר אני רוצה לברך בשתיהן {{שהצ|לט}} אבל כהן שהצבור שונאים אותו או הוא שונא את הצבור סכנה הוא לכהן אם ישא כפיו (ולכן יצא מביהכ"נ קודם רצה אם אינו יכול לכוף את יצרו ולהסיר השנאה מלבו) וע"ז תקנו בברכה לברך את עמו ישראל באהבה: ({{עוגן1|לח}}) '''ואם הוא אחד וכו'.''' ואפילו אם יש עמו עוד אחד קטן פחות מבן י"ג שנה ג"כ אינו קורא כהנים [מבי"ט [[שו"ת המבי"ט/סד|סי' ס"ד]]] והפר"ח מפקפק בזה ומיהו לפי מנהגנו שהש"ץ אומר אלהינו ורק שיאמר כהנים בקול רם לא איכפת לן כלל דליכא הפסק והוא מעין התפלה {{שהצ|מ}} ומה"ט כתב הא"ר שאפילו ליכא כהן קטן רק כהן אחד גדול נמי אם אמר הש"ץ בקול רם כהנים אין לגעור בו דאין שום הפסק בזה: ({{עוגן1|לט}}) '''מחזיר פניו.''' ונושא כפים ומברך ג"כ מתחלה אע"ג דאינו מחוייב לעלות לפי מה שכתב לעיל בס"ב [מ"א בשם רמ"מ] ומכ"ש לדעת המהרל"ח וט"ז סק"ג {{שהצ|מא}} דמחוייב לעלות מה"ת אם הוא אחד אע"פ שלא קראו דמברך: '''<big>{{עוגן|סעיף יא|יא}}</big>''' ({{עוגן1|מ}}) '''כשמחזירין פניהם וכו'.''' ויש מהראשונים שס"ל {{עוגן|ד:}}דברכה זו מברכין קודם שמחזירין פניהם והמדקדקין יוצאין ידי שניהם דהיינו שמתחילין הברכה בעוד שפניהם כלפי ההיכל ובתוך הברכה מחזירין פניהם כלפי העם וגומרין [אחרונים]: ({{עוגן1|מא}}) '''מברכין וכו'.''' היינו שכולם מברכין ולא שאחד יברך והאחרים יענו אמן [מ"א בשם המבי"ט]: '''<big>{{עוגן|סעיף יב|יב}}</big>''' ({{עוגן1|מב}}) '''מגביהים ידיהם וכו'.''' דגמרינן {{שהצ|מב}} ברכה זו ממה דכתיב וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם הרי דצריך נשיאת ידים ובהאי קרא הכתיב ידו {{שהצ|מג}} רמז דצריך להגביה יותר ידו אחד ומסתמא היא הימנית: ({{עוגן1|מג}}) '''יד ימנית קצת.''' מ"מ צריך ליזהר {{שהצ|מד}} שיניח גודל הימין על גודל השמאל שלא יתפרדו כדי שלא ישבר החלון דבעינן ה' כוים ואם יתפרדו אין הריוח שבין הימין לשמאל נחשב כלל לאויר. ויש שכתבו שבין מלה למלה וכ"ש בין ברכה לברכה רשאי לקרב אז הגודלים עם האצבעות משום עייפות: ({{עוגן1|מד}}) '''וחולקים אצבעותיהם.''' דאיתא בתנחומא פרשת נשא משגיח מן החלונות מבין אצבעותיהם של כהנים מציץ מן החרכים בשעה שפושטים כפיהם: ({{עוגן1|מה}}) '''ומכוונים לעשות ה' וכו'.''' רמז לזה ממה דכתיב החרכים ה' חרכים: ({{עוגן1|מו}}) '''ופורשים כפיהם כדי וכו'.''' ר"ל {{שהצ|מה}} לא כמו שנושא אחד ידיו בתפלה שהוא נושא ידיו כלפי שמים: '''<big>{{עוגן|סעיף יג|יג}}</big>''' ({{עוגן1|מז}}) '''מתחילין הכהנים וכו'.''' ובכהן אחד שאין קוראין לו {{שהצ|מו}} כו"ע מודים דמקרינן ליה יברכך: ({{עוגן1|מח}}) '''לומר יברכך.''' ס"ל דמה דקי"ל שצריך להקרות אותם מלה במלה הוא לבד מתיבה ראשונה דביה ליכא למיטעי: ({{עוגן1|מט}}) '''ואח"כ מקרא אותם.''' מדכתיב אמור להם {{שהצ|מז}} ודרשינן מלמד שהחזן אומר להם אמרו ומ"מ הוא רק למצוה לכתחלה ואינו מעכב וראיה לזה מלקמן סכ"ה בהכ"נ שכולה כהנים עיי"ש [פר"ח] וכתב עוד דהש"ץ צריך להקרות מתוך הסידור לא בעל פה: '''<big>{{עוגן|סעיף יד|יד}}</big>''' ({{עוגן1|נ}}) '''אין מברכין וכו'.''' וכ"ז הוא {{שהצ|מח}} מן התורה דילפינן כ"ז מקראי בלשה"ק דכתיב כה תברכו בלשון הזה ובעמידה דכתיב לשרתו ולברך בשמו מה שירות בעמידה דכתיב לעמוד לשרת ה"נ ברכה ובנשיאת כפים דכתיב וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם ובקול רם דכתיב אמור להם כאדם האומר לחבירו. עוד ילפינן בגמרא דצריך להיות פנים כנגד פנים וכתבו רוב הפוסקים וכמעט כולם דהני כולהו לעיכובא הוא ואפילו בדיעבד לא יצאו באופן אחר. ובכל אלו טוב שיצא לחוץ קודם רצה כשאין יכול לברך כדינו [אחרונים]: ({{עוגן1|נא}}) '''ובעמידה.''' היינו שיהא הכהנים בעמידה אבל הצבור רשאין לישב רק שיהיו פנים כנגד פנים {{ממר|[[מגן אברהם/{{כאן}}#|מ"א]]}} והמנהג שהכל עומדין וכן משמע במאירי סוטה פ"ז {{ממ|}} ומגילה פ"ג {{ממ|}} וכן משמע באשכול הלכות ברכת כהנים דכתב שהכל צריכין לעמוד לפניהם באימה ובכובד ראש. {{עוגן|ה.}}וכהן שהוא חלוש ואינו יכול לעמוד אלא ע"י סמיכה לא ישא כפיו דהוא כישיבה [אחרונים]: ({{עוגן1|נב}}) '''ובנשיאת כפים.''' ומי שידיו מרתתין ואינו יכול להגביה ידיו אינו נושא כפיו ואפילו בדעבד מעכב ואפילו אם יעשה סמוכין שיהיו קשורין בכובע שבראשו ויכניס בהם ידיו שיהיו נשואות למעלה לא מהני דהוי ע"י סמיכה ואנן בעינן שישאו ידיהם ממש [נו"ב ומגן גבורים והובא בשע"ת] אך אם אפשר לו להגביהם לשעה מועטת יגביה בשעת אמירתו יברכך ויניח בשעת הניגון בין תיבה לתיבה ויחזור ויגביה בשעת אמירת התיבה וכמו שכתב בתשובת כתב סופר [[שו"ת כתב סופר/אורח חיים/יג|סימן י"ג]] ע"ש: ({{עוגן1|נג}}) '''ובקול רם.''' היינו {{שהצ|מט}} בקול בינוני לאפוקי בלחש ומ"מ לפעמים צריך בקו"ר ממש כגון שהמתפללים הם רבים ובעינן שיהא כל הקהל שומע כדאמרינן בספרי [פר"ח]. והנה מי שקולו צרוד [שאינו יכול לדבר בקול בינוני כ"א בלחש] לכאורה פשוט שאינו יכול לישא כפיו וטוב שיצא קודם רצה: '''<big>{{עוגן|סעיף טו|טו}}</big>''' ({{עוגן1|נד}}) '''ואומרים רבון.''' ובר"ה ויו"כ שמאריכין בניגוני היום תאמצנו וכו' {{שהצ|נ}} לא יתחילו לומר רבון עד לבסוף כדי שיסיימו עם הקהל כאחד: ({{עוגן1|נה}}) '''מה שהבטחתנו.''' שתסכים {{שהצ|נא}} על ברכתנו וכדכתיב ואני אברכם: ({{עוגן1|נו}}) '''ושיענו הציבור אמן.''' ומסתברא דגם הכהנים {{שהצ|נב}} צריכין לענות אמן על ברכת הש"ץ. {{שהצ|נה}} יאמרו אדיר במרום ויכונו לסיים כאחד עם הש"ץ: '''<big>{{עוגן|סעיף טז|טז}}</big>''' ({{עוגן1|נז}}) '''לכוף אצבעותיהם.''' פי' שידיהם יהיו פרושות עד שיחזירו פניהם: ({{עוגן1|נח}}) '''ואינם רשאים לעקור.''' ויזהרו שלא ידברו עד שירדו מדוכנן אף שכבר הורידו כפיהם [א"ר בשם מטה משה]: ({{עוגן1|נט}}) '''עד שיסיימו הצבור.''' היינו רוב הצבור [פמ"ג]: ({{עוגן1|ס}}) '''לענות אמן.''' דקודם אמן עדיין לא נסתיים הברכה. ועכשיו שהמנהג לומר לכהנים בירידתם מן הדוכן יישר מהנכון שלא ירדו הכהנים מהדוכן עד לאחר שיסיים הש"ץ קדיש כדי שלא יתבטלו הכהנים והעם מעניית איש"ר ושאר אמנים עי"ז כמו שמצוי: '''<big>{{עוגן|סעיף יז|יז}}</big>''' ({{עוגן1|סא}}) '''בין בתחלה בין בסוף וכו'.''' פי' בתחלה כשעולין לדוכן ופניהם כלפי ההיכל שהוא במזרח וקורין להם כהנים מתחילין להחזיר פניהם כלפי העם {{שהצ|נג}} לצד ימין שלהם שהוא בדרום ואח"כ למערב נגד הצבור ובסוף כשמתחיל הש"ץ שים שלום ומחזירין פניהם כלפי הקודש מתחילין להחזיר פניהם דרך ימין שלהם שהוא בצפון ואח"כ לצד המזרח נגד ההיכל. כשיורדים מן הדוכן לא יחזירו אחוריהם להיכל אלא יצדדו ויחזירו פניהם קצת להיכל כתלמיד הנפטר מרבו שמחזיר פניו אליו בצאתו מלפניו [אחרונים]: ({{עוגן1|סב}}) '''המטונפים.''' נראה דה"ק סתם מנעלים כמטונפים הם [א"ר ופמ"ג]: '''<big>{{עוגן|סעיף יח|יח}}</big>''' ({{עוגן1|סג}}) '''לקרות כהנים עד שיכלה וכו'.''' זהו {{שהצ|נד}} לפי דעה המבוארת לעיל בסעיף יו"ד דבמקומות שנושאין כפיהם אין אומרים או"א ברכנו וכו' אלא תיכף אחר סיום ברכת מודים קורא הש"ץ כהנים אבל לפי מנהגנו שתמיד הש"ץ אומר או"א כמו שכתב הרמ"א שם לא שייך כלל דין זה דהא שוהה בלא"ה הרבה יותר ע"י אמירתו או"א: ({{עוגן1|סד}}) '''מפי הצבור וכו'.''' היינו {{שהצ|נה}} רוב הצבור: ({{עוגן1|סה}}) '''מפי כל הצבור.''' לפי שהוא חיוב על העם לשמוע כל הברכה מפי הכהנים ולהכי דקדק המחבר בכאן וכתב כל הצבור להורות דאף אם יש קצת אנשים שטועין ומאריכין באמן יותר מדאי צריך להמתין גם עליהם לפי שהחיוב הוא על כולם לשמוע {{שהצ|נו}} וכ"ז הוא לשיטת המחבר לעיל בסי"ג שפסק דאין החזן מקרא תיבת יברכך וע"כ צריך להזהיר הכהנים בהתחלתם יברכך אבל לדידן שהחזן מקרא גם תיבת יברכך יש אזהרה על החזן שלא יתחיל להקרות התיבה של יברכך קודם {{עוגן|ה:}}שסיימו עכ"פ {{שהצ|נז}} רוב הצבור אמן ואחר שסיים החזן את התיבה אז מותרין הכהנים להתחיל יברכך: ({{עוגן1|סו}}) '''אמן שעונים אחר ברכת וכו'.''' וה"ה שאינו רשאי הקורא להתחיל יאר ישא עד שיכלה האמן מפי הצבור: ({{עוגן1|סז}}) '''עד שתכלה התיבה וכו'.''' כדי {{שהצ|נח}} שישמעו הצבור התיבה יפה מפי הכהנים ולא תתערב בה שמיעתם מהמקרא: ({{עוגן1|סח}}) '''מפי המקרא.''' ונראה {{שהצ|נט}} דה"ה שהמקרא לא יתחיל להקרות תיבה אחרת עד שיסיימו הכהנים התיבה שלפניה: ({{עוגן1|סט}}) '''עונין אמן.''' היינו בכל ברכה וברכה (אחרונים): ({{עוגן1|ע}}) '''עד שיכלה.''' {{שהצ|ס}} האחרונים פקפקו בהג"ה זו דלא משכחת לה דהרי אין מתחילין לומר רבון העולמים עד שיחזירו פניהם ואין מחזירין פניהם עד אחר שמתחיל הש"ץ שים שלום כמבואר לעיל בסט"ו וזהו אחר שכבר ענו הצבור אמן: '''<big>{{עוגן|סעיף יט|יט}}</big>''' ({{עוגן1|עא}}) '''אחר ברכה של כהנים.''' שמא תתבלבל דעתו ולא ידע להקרות אח"כ פסוק ב' או ג' {{שהצ|סא}} ואם מתפלל מתוך הסידור ומובטח לו שלא תתבלבל דעתו רשאי לענות אמן דאמן זה אינו חשיב הפסק דהוא צורך תפלה {{שהצ|סב}} ועל אמן של הברכה אשר קדשנו בקדושתו וכו' יש מחמירין שבכל גווני לא יענה משום הפסק בתפלה ושאני אמן של הב"כ גופא דלא הוי הפסק שהוא מורה על קבלת הברכה: '''<big>{{עוגן|סעיף כ|כ}}</big>''' ({{עוגן1|עב}}) '''לא ישא.''' שמא לא יוכל לכוין לחזור לשים שלום שדעתו מטורפת מאימת הצבור ואפילו אם בטוח הוא בעצמו שלא תטרף דעתו ג"כ לא רצו חכמים להקל בזה לעקור ממקומו ולעלות לדוכן היכי שיש כהנים אחרים בביהכ"נ ולא תתבטל הנשיאת כפים: ({{עוגן1|עג}}) '''את כפיו.''' אלא הוא עומד ואחר שאינו כהן מקרא כמ"ש סכ"ב: ({{עוגן1|עד}}) '''אבל אם א"ל וכו'.''' ומיירי כשאמרו לו בברכת רצה או קודם לכן אבל אם אמרו לו אחר סיום ברכת רצה אינו רשאי לעלות כמ"ש ס"ח [מ"א וש"א] ועיין לעיל בסק"ט דעת א"ר בשם מהר"מ מינץ בזה: ({{עוגן1|עה}}) '''דהא עובר בעשה.''' ומפני זה צדדו {{שהצ|סג}} האחרונים דאפילו אם אינו מובטח לחזור לתפלתו ג"כ יעלה לדוכן דמפני חשש טירוף ובלבול התפלה שכל עיקרה אינה אלא מד"ס אין לו לעבור על עשה דאורייתא ובפרט השתא שמתפללין מתוך הסידור בודאי יעלה: ({{עוגן1|עו}}) '''מובטח לו שיחזור.''' ולדידן שמתפללין מתוך הסידור הוי כמובטח לו שיחזור לתפלתו {{שהצ|סד}} ומ"מ כשיש כהנים אחרים לא יעקור רגליו דהא אף במובטח לא שרינן אלא בדליכא כהן אחר: ({{עוגן1|עז}}) '''מעט בעבודה.''' לילך לצד הדוכן והטעם משום הא דאיתא לעיל בס"ח עי"ש: ({{עוגן1|עח}}) '''ויעלה לדוכן.''' {{עוגן|ו.}}היינו שיעקור רגליו לגמרי ויעמוד על הדוכן פנים נגד פנים כדין: ({{עוגן1|עט}}) '''ויברך ברכת כהנים ויקרא לו אחר.''' היינו {{שהצ|סה}} שיברך ברכת אשר קדשנו וכו' ואח"כ מקריא לו אחר תיבה בתיבה {{שהצ|סו}} אבל אין לומר שמקריא לו תיבת כהנים בתחלה דהא כיון שאין שם אלא הוא הרי פסקינן לעיל בס"י דלאחד אינו קורא כהנים: ({{עוגן1|פ}}) '''עדיף טפי.''' קאי {{שהצ|סז}} על מובטח הנזכר מתחלה וקאמר דאע"ג דבמובטח החזן עצמו יורד אח"כ מן הדוכן ומסיים שים שלום כ"ז הוא אם המקרא לא כוון לשמוע תפלת הש"ץ מתחלה ועד סוף וכ"ש כששח באמצע ולכך לא יכול לסיים שים שלום דהא חסרו לו הברכות שלפניה אבל אם המקרא כוון מתחלה ועד סוף הרי שומע כעונה ולכן עדיף טפי שהוא בעצמו יסיים גם שים שלום כדי שלא תהיה התפלה מופסקת בהליכת הש"ץ מהדוכן למקומו לפני התיבה {{שהצ|סח}} וה"ה דצריך שיכוין הש"ץ לשמוע מה שאומר המקרא שים שלום דאל"כ תהיה תפלת הש"ץ מתחלתה עד שים שלום בלבד: ({{עוגן1|פא}}) '''שיסיים המקרא שים שלום.''' ודעת הגר"א בביאורו דטוב יותר שיסיים הש"ץ בעצמו תמיד וכן בדה"ח וח"א וש"א כולם הזכירו בסתמא שיסיים החזן בעצמו ולא הזכירו עצה זו המבוארת בשו"ע: '''<big>{{עוגן|סעיף כא|כא}}</big>''' ({{עוגן1|פב}}) '''לטירוף הדעת.''' דע"י טרדתם בהשתנות הניגונים לא ידעו איזה פסוק או תיבה יתחילו ואף שמקרין לפניהם כל תיבה ותיבה מ"מ ע"י טירוף דעתם ישכחו ג"כ קריאת המקרא: ({{עוגן1|פג}}) '''ואין לנגן וכו'.''' וכן החזנים בכל מקום שמנגנים לא נכון שינגנו בענין אחד הרבה נגונים {{ממר|[[ט"ז/{{כאן}}#|ט"ז]]}} ועיין בא"ר שהמליץ בעדם: ({{עוגן1|פד}}) '''אלא נגון אחד וכו'.''' ונראה דה"ה שלא ינגנו הכהנים כל אחד ניגון אחר דגם בזה יש בלבול: '''<big>{{עוגן|סעיף כב|כב}}</big>''' ({{עוגן1|פה}}) '''שיהא המקרא ישראל.''' כ"כ הרמב"ם {{שהצ|סט}} ואסמכה אקרא שנאמר אמור להם מכלל שאין המקרא מהם ולפ"ז לפי מנהגנו שהש"ץ הוא המקרא כמש"כ בסי"ג {{שהצ|ע}} ממילא צריך להשתדל לכתחלה שהש"ץ העובר לפני התיבה {{שהצ|עא}} לא יהיה כהן: ({{עוגן1|פו}}) '''ויקרא אותם.''' היינו כל ברכת כהנים מלה במלה: ({{עוגן1|פז}}) '''והחזן עומד ושותק.''' פי' עד גמר ברכת כהנים אבל משים שלום ואילך יאמר החזן בעצמו. והנה כל דין זה של המחבר {{שהצ|עב}} הסכימו האחרונים שאין זה רק לכתחלה אבל כשאין שם מי שיודע להקרות יקריא הכהן הש"ץ בעצמו: '''<big>{{עוגן|סעיף כג|כג}}</big>''' ({{עוגן1|פח}}) '''כמו שעומד בתפלה.''' שהרי מתפללין שיברך הש"י את ישראל [לבוש]: ({{עוגן1|פט}}) '''ולא יסתכלו בהם.''' ר"ל לא בפני הכהנים ולא בידיהם והטעם הוא ג"כ כדי שלא יסיחו דעתם מהברכה וא"כ כ"ש שלא יסתכלו במקום אחר ומדינא אינו אסור אלא בהסתכלות מרובה שיכול לבוא לידי היסח הדעת אבל ראיה קצת שרי דדוקא בזמן המקדש שהיו מברכין בשם המפורש והשכינה היתה שורה על ידיהם היה אסור אפילו ראיה קצת משא"כ בזה"ז ומ"מ נוהגין גם עכשיו זכר למקדש שלא להביט בהם כלל: ({{עוגן1|צ}}) '''וגם הכהנים וכו'.''' ג"ז משום היסח הדעת וכנ"ל: ({{עוגן1|צא}}) '''ע"כ נהגו וכו'.''' ומנהג זה יותר נכון [א"ר והגר"א וש"א]: ({{עוגן1|צב}}) '''וידיהם חוץ לטלית.''' בד"מ מוסיף שגם העם נוהגין לכסות פניהם בטלית כדי שלא יוכלו להסתכל בידי הכהנים: '''<big>{{עוגן|סעיף כד|כד}}</big>''' ({{עוגן1|צג}}) '''עם שאחורי הכהנים.''' היינו {{שהצ|עג}} אפילו אינו אחוריהם ממש אלא משוכים לצדדים כיון שעכ"פ הוא מאחוריהם אינו בכלל {{עוגן|ו:}}ברכה ואפילו אינו מפסיק מידי בינם לבין הכהנים: ({{עוגן1|צד}}) '''אינם בכלל ברכה.''' דבעינן דוקא פנים כנגד פנים כמ"ש לעיל בסקל"ז: ({{עוגן1|צה}}) '''אבל מלפניהם ומצדיהם.''' פי' לא מיבעיא אלו שהם מלפני הכהנים משוכים לצדדים פשיטא דבכלל ברכה הם {{שהצ|עד}} אלא אפילו כנגד צדדי הכהנים ממש אפ"ה בכלל ברכה הם וצדדים שלאחריו כבר כתבנו דאינו בכלל ברכה. ולפ"ז אותן העומדים {{שהצ|עה}} בכותל מזרחי והאה"ק בולט קצת לביהכ"נ והכהנים עומדים לפניו אינן בכלל ברכה והב"ח הליץ בעדם דעכשיו שכל אחד קונה מקום בביהכ"נ חשובים כאנוסים דאינו יכול לילך לדחות את חבירו ממקומו אבל אין זה מספיק דבקל יוכל למצוא מקום פנוי לעמוד בצדי הכהנים או באמצע ביהכ"נ על הבימה או ברוח מערבית של ביהכ"נ [כ"כ {{שהצ|עו}} האחרונים]: ({{עוגן1|צו}}) '''אם הם אנוסים וכו'.''' אבל בלא אנוסים אפילו עומדים בביהכ"נ אלא שהם אחורי הכהנים אינם בכלל ברכה דמראים בעצמם שאין הברכה חביבה להם מדלא הלכו לקבל הברכה פנים אל פנים: '''<big>{{עוגן|סעיף כה|כה}}</big>''' ({{עוגן1|צז}}) '''כולם.''' היינו לבד מש"ץ {{שהצ|עז}} שאף שהוא כהן הרי קיי"ל לעיל בס"כ דש"ץ כהן ויש שם כהנים אחרים לא ישא את כפיו אף שהוא מובטח לחזור לתפלתו אלא יהיה הוא המקרא וכמו שכתבנו לעיל בסקפ"ז דאם אין ישראל להקרות יכול כהן להקרות: ({{עוגן1|צח}}) '''לאחיהם שבשדות.''' ולא קאמר לנשים וטף {{שהצ|עח}} דלא חשיבי לברכם לחודייהו אבל גם הם בכלל הברכה: ({{עוגן1|צט}}) '''הנשים והטף.''' ר"ל אם ישנם שם {{שהצ|עט}} ואם אינם שם ג"כ נושאין כפיהם דעניית אמן אין מעכב את הברכה: ({{עוגן1|ק}}) '''יותר מעשרה וכו'.''' הטעם דכיון שיש עשרה גדולים שיוכלו לענות אמן על הברכה מוטב שיתקיימו שניהם ויהיו מקצתן עולין והעשרה יענו אמן: ({{עוגן1|קא}}) '''והעשרה עונין {{עוגן|ז.}}וכו'.''' דאע"ג דקי"ל לעיל בס"א דנ"כ בעשרה והכהנים מן המנין ונמצא שאין כאן עשרה עונים ואפ"ה שפיר דמי שאני התם דכיון דעיקר ברכת כהנים על ישראל נאמרה חשיבי אפילו בפחות מעשרה {{שהצ|פ}} ואפילו יש שם רק ישראל אחד כולם עולים לדוכן ומברכין לישראל זה משא"כ בנידון דידן שכולם כהנים לא חשיבי לברכם לחודייהו אא"כ יש עשרה שיקבלו הברכה ויענו אמן: '''<big>{{עוגן|סעיף כו|כו}}</big>''' ({{עוגן1|קב}}) '''אין לומר וכו'.''' דכלום יש עבד שמברכין אותו ואינו מאזין: ({{עוגן1|קג}}) '''שלא לאמרם.''' וכ"כ האחרונים דכן עיקר וכתבו המ"א והט"ז דהאומרן יאמר בשעה שש"ץ מקרא לפני הכהנים וא"ר מגמגם גם בזה ע"ש וכן הנהיג הגר"א שלא לאמרן {{ממ|[[מעשה רב|מע"ר]]}} ומכ"ש שיש ליזהר שלא לומר הפסוקים בקול כמו שעושין ההמון ובפרט מה שחוזרין המלות מתיבת יברכך ולהלן וזהו טעות שלא נזכר בשום מקום מנהג זה {{ממר|[[אליה רבה/{{כאן}}#|א"ר]]}}: '''<big>{{עוגן|סעיף כז|כז}}</big>''' ({{עוגן1|קד}}) '''כהן אינו וכו'.''' לשון הגמרא שלא יאמר הואיל ונתנה תורה רשות לברך אוסיף ברכה אחת משלי כגון ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים וגו' ת"ל לא תוסיפו ומסיק שם הגמרא דאפילו כבר סיים כל ברכותיו ג"כ עובר בלאו וכ"ש אם הוסיפה באמצע הברכות. ודוקא להוסיף פסוק אחר אסור אבל לומר ברכת כהנים כמה פעמים אינו משום בל תוסיף דלא שייך בל תוסיף בעשיית המצוה שתי פעמים [אחרונים]: ({{עוגן1|קה}}) '''ואם הוסיף וכו'.''' וה"ה אם גרע מהברכות עובר משום בל תגרע: '''<big>{{עוגן|סעיף כח|כח}}</big>''' ({{עוגן1|קו}}) '''יכול לישא את כפיו.''' כנ"ל דליכא בל תוסיף בעשיית המצוה שתי פעמים ומ"מ {{שהצ|פא}} חיובא ליכא עליו כיון שכבר נשא כפיו ביום זה וכנ"ל בס"ג. ועיין לעיל במשנה ברורה [[#יא|סקי"א]] דאע"ג דאינו מחויב לישא כפיו כמה פעמים ביום אחד מ"מ כל פעם שנושא כפיו {{שהצ|פב}} הוא מברך אשר קדשנו ב"ו וכו'. כהן המתפלל שמונה עשרה אם אין שם כהן אחר בביהכ"נ צריך להפסיק {{שהצ|פג}} ולעלות לדוכן כדי שלא תתבטל הנשיאת כפים ואחר שיגמור הנ"כ ירד מהדוכן ויגמור תפלתו ואם יש שם כהן אחר אינו פוסק מתפלתו אם לא שאמרו לו עלה לדוכן או טול ידיך דאז אפילו יש שם כהנים אחרים {{שהצ|פד}} צריך להפסיק ולעלות. וכל מקום דמפסיק בתוך התפלה כדי לעלות לדוכן צריך לעקור רגליו קצת בתוך התפלה כשאומר הש"ץ רצה אבל אם לא עקר רגליו כשאומר הש"ץ רצה אינו רשאי לעלות [מ"א בשם רדב"ז וש"א] אמנם הא"ר מפקפק בעיקר היתר זה של הפסק באמצע התפלה אפילו באמרו לו עלה דאע"ג דתפלה דרבנן היא מ"מ אפשר דהעמידו חכמים דבריהם אפילו במקום עשה וכן דעת הגאון יעב"ץ בסידורו שלא להפסיק באמצע התפלה לנ"כ כשעומד בברכה אחרת אם לא שהגיע בתפלתו למקום ברכת כהנים שאז דעתו שמותר לו לעקור רגליו ולעלות לדוכן שבמקום זה לא מקרי הפסק שהוא מעין שים שלום [והנה כשמשער בתוך התפלה שיגיע אז לאותו מקום בשוה עם הש"ץ צריך ליזהר לעקור רגליו קצת לצד הדוכן בעת שמתחיל הש"ץ רצה וכמו שכתבנו למעלה] וגם זה דוקא אם הוא מובטח שלא תטרף דעתו ויחזור לתפלתו ובלא"ה אסור בכל גווני להפסיק בתפלה זהו תוכן דבריו שם ע"ש: '''<big>{{עוגן|סעיף כט|כט}}</big>''' ({{עוגן1|קז}}) '''נושא כפיו.''' ואם רואה שכשיעלה לדוכן {{עוגן|ז:}}יעבור זמן התפלה ילך לחצר ביהכ"נ ויתפלל שם אבל אם א"ל קודם רצה עלה צריך לעלות דאם לא יעלה עובר בעשה דאורייתא ודחי תפלה דרבנן ואם לא קרא ק"ש ורואה שכשיעלה לדוכן יעבור זמן ק"ש ילך ג"כ לחצר ביהכ"נ ויקרא ק"ש ואם א"ל קודם רצה עלה יקרא פסוק ראשון ויעלה וישא כפיו [מ"א וש"א]: '''<big>{{עוגן|סעיף ל|ל}}</big>''' ({{עוגן1|קח}}) '''שהם בוהקניות.''' קאי גם אפניו והוא המנומר בנקודות דקות {{שהצ|פה}} לבנות. ואותן המנומרין בנקודות דקות [שקורין זומר שפרענקלען] אם שכיח שם אף דלא הוי רוב אנשי המקום כך ישא את כפיו: ({{עוגן1|קט}}) '''בו.''' שהוא דבר המתמיה ובשביל זה יסיחו דעתם מלכוין לשמוע הברכה: ({{עוגן1|קי}}) '''בתי שוקים.''' היינו כעין פוזמקאות שלנו: ({{עוגן1|קיא}}) '''ואם היה דש וכו'.''' דהטעם דמום פוסל בפניו ידיו ורגליו וכן בכל הני הוא משום דחיישינן שיסתכלו בו ובדש לא יסתכלו בו כי אינו חידוש בעיניהם. איתא בש"ס דפוחח לא ישא את כפיו דגנאי הוא לצבור ומהו פוחח מבואר לעיל בסימן נ"ג סי"ג ע"ש. כתב הפר"ח דחולי מעים לא ישא את כפיו {{שהצ|פו}} ומ"מ נראה דטוב שיצא קודם רצה: ({{עוגן1|קיב}}) '''הולך באקראי וכו'.''' דלא רגילי אינשי לישא וליתן עמו ואינם מורגלים במומו ועיין בה"ל: ({{עוגן1|קיג}}) '''אלא וכו'.''' דכיון שעכ"פ בא להשתקע שם לאיזה זמן רגילים לישא וליתן עמו והורגלו במומו בשלשים יום: '''<big>{{עוגן|סעיף לא|לא}}</big>''' ({{עוגן1|קיד}}) '''אם מנהג וכו'.''' דהא אין יכולין להסתכל בהן {{שהצ|פז}} ואם אין המנהג כן רק שהוא רוצה לעשות כן מפני המומין שבו אסור ואפילו רוצים כל הכהנים לעשות כמוהו כדי שלא יהא בו שינוי משאר כהנים אפ"ה אסור דמ"מ יסתכלו בהם מפני ששינו מנהגם ויסיחו דעתם: ({{עוגן1|קטו}}) '''לשלשל הכהנים וכו'.''' אבל {{שהצ|פח}} לא מהני מה שבאיזה מקומות הקהל מכסין פניהם דמ"מ כשידעו שיש מום אתו לאיסתכולי {{שהצ|פט}} וגם יש בחורים שאין להם טליתים: ({{עוגן1|קטז}}) '''לידיו.''' אבל למומין שבפניו מהני: '''<big>{{עוגן|סעיף לב|לב}}</big>''' ({{עוגן1|קיז}}) '''מסתכלין בהם.''' ובמקום שנהגו הכהנים לשלשל הטלית על פניהם וידיהם בפנים מן הטלית נושא כפיו וכנ"ל: ({{עוגן1|קיח}}) '''מלאכתן בכך.''' ומיירי כשאינו דש בעירו דבדש באומנתו זה בעירו אפילו אין אנשי העיר מלאכתן בכך ג"כ מותר [ב"י ולבוש ופ"ח וש"א ובאיזה שו"ע ישנים כתוב זה במחבר גופא]: '''<big>{{עוגן|סעיף לג|לג}}</big>''' ({{עוגן1|קיט}}) '''שאינו יודע וכו'.''' וה"ה מי שהוא כבד פה וכבד לשון {{עוגן|ח.}}[רמב"ם]: ({{עוגן1|קכ}}) '''לאלפין עיינין.''' וה"ה {{שהצ|צ}} מי שקורא לחיתי"ן ההי"ן {{שהצ|צא}} או שקורא לשבולת סבולת {{שהצ|צב}} ואם כל בני עירו קוראין כך מותר לישא כפים שם באותו מקום. ומטעם זה כתבו האחרונים דבזמנינו שרוב בני עמנו אין יודעים להבחין בין הברת העי"ן לאל"ף ממילא מותר לישא כפיו {{שהצ|צג}} וי"א עוד דבמדינת רוסיא שרגילין הרבה לקרוא שבולת סבולת אף דכלל אנשי המדינה יודעים ההפרש שבין שי"ן ימנית לשמאלית מ"מ מותר לישא כפיו [ט"ז והובא בא"ר]: '''<big>{{עוגן|סעיף לד|לד}}</big>''' ({{עוגן1|קכא}}) '''שלא הביא.''' ואם נעשה בן י"ג שנה ויום אחד {{שהצ|צד}} תלינן לענין זה שמסתמא הביא ב' שערות וכעין שפסק הרמ"א לעיל בסי' נ"ה בס"ה בהג"ה: ({{עוגן1|קכב}}) '''אינו נושא.''' {{שהצ|צה}} אפילו באקראי שאין כבוד צבור להיות כפופין לברכת קטן: ({{עוגן1|קכג}}) '''ללמוד ולהתחנך.''' ומטעם זה רשאי לברך ג"כ מ"א וכ"כ הרדב"ז ב[[שו"ת רדב"ז/א/תקסה|ח"א בסי' תקס"ה]]. וחינוך זה אינו כשאר זמני החנוך שהוא כבר חמש כבר שית כ"א {{שהצ|צו}} בשיודע לישא כפיו כמנהגי הכהנים: ({{עוגן1|קכד}}) '''ומיהו.''' גם זה הוא {{שהצ|צז}} מטעם כבוד הצבור שאין כבודם שיברכם תמיד בקבע וביחידי איש שלא נתמלא עדיין זקנו: ({{עוגן1|קכה}}) '''באקראי.''' ובמדינתנו שאין נושאין כפים אלא ביו"ט מותר לישא כפיו בכל רגל אפילו בפני עצמו כדי לאחזוקי נפשיה בכהני דלא מקרי זה אלא אקראי [מ"א וט"ז וש"א]: ({{עוגן1|קכו}}) '''ועיין לעיל וכו'.''' כלומר דשם מבואר דאפילו היה לו זקן מועט קרינן ביה נתמלא זקנו אם הוא מבן י"ח שנה ומעלה וקודם לכן בעינן מילוי זקן ממש: '''<big>{{עוגן|סעיף לה|לה}}</big>''' ({{עוגן1|קכז}}) '''שהרג את הנפש.''' דכתיב {{שהצ|צח}} ובפרשכם כפיכם אעלים עיני מכם וגו' ידיכם דמים מלאו: ({{עוגן1|קכח}}) '''אפילו בשוגג.''' ואם אנסוהו {{שהצ|צט}} להרוג נושא את כפיו ואע"ג דברציחה קי"ל דיהרג ואל יעבור מ"מ אם עבר ולא נהרג לא מיפסל לנ"כ בשביל זה [מהרנ"ח ופ"ח]: ({{עוגן1|קכט}}) '''אפילו עשה תשובה.''' טעם דעה זו דס"ל דאע"פ שאין לך דבר שעומד בפני התשובה {{שהצ|ק}} מ"מ אין קטיגור נעשה סניגור דבידים אלו שהרג את הנפש אין ראוי לישא את כפיו אע"פ שעשה תשובה. דחף {{שהצ|קא}} אשה הרה והפילה נושא את כפיו דאין חייבין מיתה על עוברין {{ממר|אחרונים}}: ({{עוגן1|קל}}) '''וי"א דאם וכו'.''' היינו אפילו כשעבר במזיד: ({{עוגן1|קלא}}) '''והכי נהוג.''' ויש איזה אחרונים שמחמירין עכ"פ במזיד ועיין בה"ל: '''<big>{{עוגן|סעיף לו|לו}}</big>''' ({{עוגן1|קלב}}) '''מל תינוק ומת וכו'.''' חדא {{שהצ|קב}} דאיכוין לשם מצוה ועוד מי יימר דכלו ליה חדשיו ועוד שמא הרוח בלבלתו אח"כ ומת: ({{עוגן1|קלג}}) '''מרננים אחריו וכו'.''' לא קאי אמל {{עוגן|ח:}}תינוק {{שהצ|קג}} דבזה אפילו יש עדים נושא כפיו אלא מרננים אחריו שהרג ממש אפ"ה כיון שאין עדים אין לפוסלו מנשיאת כפים ומיהו הוא בעצמו אם יודע שאמת הוא לא ישא את כפיו בין לעצמו בין עם כהנים אחרים: '''<big>{{עוגן|סעיף לז|לז}}</big>''' ({{עוגן1|קלד}}) '''מומר לע"ג וכו'.''' בין {{שהצ|קד}} בשוגג ובין במזיד ואפילו עשה תשובה דילפינן מעבודה שהוא פסול לה וכדכתיב אך לא יעלו כהני הבמות אל מזבח ה' בירושלים וגו'. {{שהצ|קה}} אם הבטיח להמיר וחזר לא נפסל לכו"ע. {{שהצ|קו}} כתבו האחרונים דאפילו אם המיר לדת ישמעאלים שאינן עובדים ע"ג אפ"ה נקרא מומר ולא ישא כפיו. וכן אם הוא מומר לחלל שבת בפרהסיא הרי הוא כעו"ג ולא ישא כפיו: ({{עוגן1|קלה}}) '''וי"א שאם עשה תשובה וכו'.''' היינו {{שהצ|קז}} אפילו עבד ע"ג במזיד: ({{עוגן1|קלו}}) '''לד"ה נושא כפיו.''' ואף דברמב"ם שהוא בעל דעה ראשונה כתב בהדיא דאף אם עבד באונס לא ישא כפיו {{שהצ|קח}} הכא מיירי בלא עבדה עדיין רק שהמיר דתו דהיינו שהודה לע"ג וקבלה באלוה ואף דגם זה הוא כעובד ע"ג ממש לענין חיוב מיתה במזיד מ"מ לענין אנוס מקילינן לנשיאת כפים כיון דעכ"פ לא עשה מעשה: '''<big>{{עוגן|סעיף לח|לח}}</big>''' ({{עוגן1|קלז}}) '''רביעית יין.''' דברכת כהנים מדמינן לעבודה ובעבודה במקדש בכה"ג חייב: ({{עוגן1|קלח}}) '''מעט מים.''' ר"ל שלא היה יין חי רק מזוג מעט: ({{עוגן1|קלט}}) '''מותר.''' דבכה"ג {{עוגן|ט.}}{{שהצ|קט}} במקדש אינו חייב ורק איסורא בעלמא ולהכי בנ"כ דקילא מעבודה מותר לכתחלה: ({{עוגן1|קמ}}) '''אע"פ שהוא מזוג וכו'.''' דבכה"ג במקדש חייב: ({{עוגן1|קמא}}) '''עד שיסיר וכו'.''' עיין [[שולחן ערוך/אורח חיים/צט#ב|סימן צ"ט ס"ב]] ושייך גם לכאן. וכ"ז לענין יין אבל בשאר משקין המשכרים כתב המ"א דמותר לישא כפיו אפילו נשתכר עד שאינו יכול לדבר בפני המלך דבתפלה כה"ג תפלתו תועבה כדלעיל בסימן צ"ט בנשיאת כפים מותר אם לא שהגיע לשכרותו של לוט דאז כשוטה יחשב וכ"כ בספר מטה יהודה אבל {{שהצ|קי}} הרבה אחרונים חולקין ע"ז וסוברין דגם בשאר משקין כל שנשתכר בהן עד שאינו יכול לדבר לפני המלך אינו נושא כפיו. וביין מגתו דעת מ"א לאסור בנ"כ וכמה אחרונים חולקין עליו כיון שאינו משכר: '''<big>{{עוגן|סעיף לט|לט}}</big>''' ({{עוגן1|קמב}}) '''מהדברים וכו'.''' ר"ל הנזכרים בסימן זה: ({{עוגן1|קמג}}) '''שאינו מדקדק במצות.''' היינו {{שהצ|קיא}} אפילו מצות חמורות כעריות וכדומה: ({{עוגן1|קמד}}) '''מרננים אחריו.''' אפי' {{שהצ|קיב}} רינון של אמת שהוא מפורסם לכל ברשעתו: ({{עוגן1|קמה}}) '''שאין שאר עבירות וכו'.''' פי' חוץ מע"ג ושפיכות דמים וכנ"ל: ({{עוגן1|קמו}}) '''מונעין.''' היינו אפילו לא עשה תשובה {{שהצ|קיג}} על חטאיו והטעם כתב הרמב"ם לפי שזו מ"ע על כל כהן וכהן שראוי לנשיאת כפים ואין אומרים לאדם רשע הוסף רשע והמנע מן המצות ואל תתמה ותאמר ומה תועיל ברכת הדיוט זה שאין קבול הברכה תלוי בכהנים אלא בהקב"ה שנאמר ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם הכהנים עושין מצותן שנצטוו בה והקב"ה ברחמיו מברך את ישראל כחפצו עכ"ל: '''<big>{{עוגן|סעיף מ|מ}}</big>''' ({{עוגן1|קמז}}) '''כהן שנשא גרושה וכו'.''' וה"ה {{שהצ|קיד}} חללה וזונה או חלוצה ומה שנתבאר בסמוך שאין שאר עבירות מונעים נ"כ היינו דוקא בעבירות {{שהצ|קטו}} שאין שאר הכהנים מוזהרים יותר מישראל אבל במה שהכהנים מוזהרים יותר מישראל שקדושת כהנים גרם לו והוא חיללו לפיכך פסול מדרבנן לכל דבר כהונה עד שידור ע"ד רבים וכו': ({{עוגן1|קמח}}) '''על דעת רבים.''' שנדר שהודר עד"ר אין לו התרה אבל כשלא ידור עד"ר חיישינן שמא ילך אצל חכם וישאל על נדרו לפי שיצה"ר תוקפו לעריות: ({{עוגן1|קמט}}) '''מהנשים שהוא אסור בהם.''' {{שהצ|קטז}} וגם צריך לגרש אותה כ"כ האחרונים [ומה שלא הזכיר המחבר דבר זה משום דקאי אף על גירשה ומתה שהוזכר בתחלה] {{שהצ|קיז}} ואם ירצה לשהותה עוד על איזה זמן שלא לגרשה אף שהדיר ממנה הנאה אסור לישא כפיו וגם אינו עולה לתורה ראשון: '''<big>{{עוגן|סעיף מא|מא}}</big>''' ({{עוגן1|קנ}}) '''נטמא למת וכו'.''' והיינו דוקא {{שהצ|קיח}} במזיד וע' ב[[ביאור הלכה/{{כאן}}#|בה"ל]]: ({{עוגן1|קנא}}) '''ויקבל.''' {{שהצ|קיט}} בב"ד ובזה א"צ לידור ולישבע כנ"ל בסעיף מ"ם דשאני עריות דיצרו תקפו. וע' בתשובת כתב סופר [[שו"ת כתב סופר/אורח חיים/טז|סימן ט"ז]] ברופא שמבקר מתים שיש לו תועלת הרווחת ממון לא סגי בקבלה לבד עד שידור ברבים כמו בנשים בעבירה ע"ש: ({{עוגן1|קנב}}) '''שהמירה לע"ג או זנתה.''' עיין ב[[מגן אברהם/{{כאן}}#|מ"א]] שהוכיח דלא מחללת אביה רק בזנות דהו"ל לשמרה אבל לא בהמרה והא דנקט שהמירה {{עוגן|ט:}}משום דכיון שהמירה מסתמא זנתה ג"כ ומש"כ או זנתה היינו או זנתה לחוד: ({{עוגן1|קנג}}) '''אין מחייבין עוד לקדשו.''' היינו לענין לפתוח ראשון ולברך ראשון אבל לא לענין נשיאת כפים שהרי אפילו אם בעצמו עבר על איסור זנות ג"כ נושא כפיו כדלעיל בסל"ט וכ"ש שאין נפסל ע"י זנות בתו [אחרונים] ומבואר במרדכי דמ"מ יש רשות לקדשו אלא שאין מחוייבין: ({{עוגן1|קנד}}) '''כי אביה וכו'.''' ודוקא {{שהצ|קכ}} כשזינתה ארוסה או נשואה דבהכי מיירי קרא אבל פנויה לא וכתבו אחרונים דבזמן הזה אין מנהג לפסול כהן בשביל זנות או המרת דת של בנו ובתו: '''<big>{{עוגן|סעיף מב|מב}}</big>''' ({{עוגן1|קנה}}) '''החלל.''' דהיינו הנולד מאיסורי כהונה שהן גרושה זונה וחללה: ({{עוגן1|קנו}}) '''אינו נושא את כפיו.''' לפי שאינו בכיהונו והרי הוא כזר לכל דבר כמ"ש באבן עזר סימן ז'. ואפילו חלל של דבריהם כגון הנולד מחלוצה ג"כ אינו נושא כפיו [אחרונים]: '''<big>{{עוגן|סעיף מג|מג}}</big>''' ({{עוגן1|קנז}}) '''יצא מביהכ"נ.''' דמדינא חייב האבל לברך שהרי חייב בכל מצות האמורות בתורה אלא שנהגו שלא לישא כפים משום שצריך הכהן להיות בשמחה וטוב לב בשעת הברכה כדכתיב וטוב לב הוא יברך ולכך צריך לצאת כדי שלא יקראוהו לעלות לדוכן {{שהצ|קכא}} ואפי' בשבת ואין שם כהן אלא הוא לא יעלה. ובדיעבד אם לא יצא וקראוהו לעלות לדוכן בין בשבת ובין בחול בין שאין שם כהן אלא הוא ובין עם כהנים אחרים {{שהצ|קכב}} צריך לעלות דאל"כ עובר בעשה: ({{עוגן1|קנח}}) '''אפי' עד י"ב חודש.''' היינו אפילו בשבת ויו"ט שאינו נקרא שרוי בשמחה שהרי אסור לילך לשמחת נישואין וכיו"ב {{שהצ|קכג}} וה"ה הקובר מתו ברגל אע"פ שעדיין לא חל עליו האבלות מ"מ הרי עכ"פ אסור בשמחה כל ימות הרגל {{שהצ|קכד}} וה"ה אונן אפילו ביו"ט שהוא חייב בכל המצות מ"מ הרי אינו שרוי בשמחה וכבר כתבנו דמ"מ אם קראוהו לעלות יעלה {{שהצ|קכה}} וי"א דבאונן אפי' קראוהו לעלות לא יעלה: ({{עוגן1|קנט}}) '''על אביו ועל ואמו.''' וה"ה כל שלשים על שאר {{שהצ|קכו}} קרובים שמחוייב להתאבל עליהם. ואם אין שם בביהכ"נ שני כהנים אחרים חוץ מהאבל {{שהצ|קכז}} מותר להאבל לישא כפיו תוך י"ב חודש על אביו ואמו או תוך ל' על שאר קרובים: '''<big>{{עוגן|סעיף מד|מד}}</big>''' ({{עוגן1|קס}}) '''דאינו נושא כפיו.''' ומיהו {{שהצ|קכח}} נשוי שאין אשתו עמו מותר לכו"ע: ({{עוגן1|קסא}}) '''ונהגו שנושא כפיו.''' היינו אפילו {{שהצ|קכט}} אין שם כהן אלא הוא: ({{עוגן1|קסב}}) '''אע"פ שאינו נשוי.''' דדוקא באבלות מחמרינן ששרוי בצער משא"כ בזה {{שהצ|קל}} שאע"פ שאינו בשמחה מ"מ אינו שרוי בצער: ({{עוגן1|קסג}}) '''בשעה שקורין כהנים.''' באמת צריך לצאת בברכת רצה וכמ"ש כמה פעמים אלא דגם בעת ברכת כהנים {{שהצ|קלא}} צריך שלא יהיה בביהכ"נ משום פגמא וכנ"ל בס"ד: ({{עוגן1|קסד}}) '''בכל מדינות אלו וכו'.''' ובא"י ובכל מלכות מצרים המנהג לישא כפים בכל יום והפוסקים קלסו למנהגם בזה: {{עוגן|י.}}({{עוגן1|קסה}}) '''אלא ביו"ט משום וכו'.''' בין שחל בחול או בשבת ויש מקומות שנוהגין שאין נושאין כפים אפילו ביו"ט כשחל בשבת {{שהצ|קלב}} אבל אין מנהג זה עיקר כלל כמו שכתבו {{שהצ|קלג}} הרבה אחרונים. נהגו הכהנים סלסול בעצמן {{שהצ|קלד}} לטבול בעיו"ט משום נשיאת כפים שלמחר {{שהצ|קלה}} וגם בלא"ה צריך אדם לטהר א"ע ברגל ומ"מ אין זה מעכב בדיעבד: ({{עוגן1|קסו}}) '''שרוים בשמחת יו"ט.''' וביוה"כ {{שהצ|קלו}} ג"כ נושאין כפים שיש בו שמחת מחילה וסליחה: ({{עוגן1|קסז}}) '''ועל ביטול מלאכתם.''' הלשון מגומגם וח"ו ישראל קדושים יצטערו בשבת על בטול מלאכתם ביום הקדוש. והנכון שצ"ל ובשביל בטול מלאכתם וקאי טעם זה על הא דלעיל שאין נושאין כפים בשאר ימים וכן פלגינהו בד"מ שכתב טעם לפי שטרודין בהרהורין וכו' להא דאין נושאין כפים בשבת ואימות החול כתב הטעם משום בטול מלאכה עי"ש: '''<big>{{עוגן|סעיף מה|מה}}</big>''' ({{עוגן1|קסח}}) '''הופכים בהם וכו'.''' והטעם שנהגו כן כדי שתתפשט הברכה לכל האנשים שעומדים מצדיהם: ({{עוגן1|קסט}}) '''שמאריכין בניגון וכו'.''' כתב בא"ר בשם תשובת בית יעקב מה שנוהגין לנגן אמירת וישמר בלא כ"ף ואח"כ הכ"ף וכן עושים בויחנך הוא טעות דדוקא בסוף מאריך דקודם שמסיים לא משמע כונת התיבה כלל וכן החזנים יזהרו שלא יחלקו התיבות לשתים: ({{עוגן1|קע}}) '''כי כל אחת מהן וכו'.''' הוא טעם גם על דברי המחבר והכונה דאע"ג דשלש ברכות הויין בברכת כהנים מ"מ בכל ברכה בפני עצמה יש בה שתי ברכות דהיינו יברכך ה' ברכה א' וישמרך ברכה שניה יאר וכו' אליך היא ברכה אחת ויחנך ברכה ב' ישא ה' וכו' אליך ברכה א' וישם לך שלום ג"כ הוי ברכה אחת [לבוש] והמ"א כתב הטעם שהופכין פניהם באלו התיבות משום דכל אלו התיבות הם לנוכח: ({{עוגן1|קעא}}) '''ובשעה וכו'.''' צ"ל בשעה וכן הוא בספרי שו"ע ישנים: ({{עוגן1|קעב}}) '''בניגון התיבות וכו'.''' היינו בשעה שמאריכין בניגון הברת אות אחרונה של התיבה {{שהצ|קלז}} אבל לא בעת שאומרים התיבה דאז צריך לשתוק ולכוין כמ"ש בסכ"ו: ({{עוגן1|קעג}}) '''והמקרא.''' פי' ש"ץ המתפלל פשיטא שלא יאמר הרבון דהוי הפסק בתפלה אלא אפילו כשהש"ץ הוא כהן ואחר הוא המקרא ג"כ לא יאמר המקרא הרבון שמא תטרף דעתו ולא יוכל לחזור ולהקרות מיהו לאחר שהקריא לפניהם תיבת שלום יוכל אז לומר הרבון דתו ליכא חשש דטירוף דהא הוא אינו מסיים ברכת שים שלום רק הש"ץ {{עוגן|קי:}}וכמש"כ לעיל בסעיף כ"ב במ"ב [אחרונים]. כתב בתשובת מהר"מ לובלין {{ממ|}} כשאין כהנים במוסף לעלות לדוכן נוהגים שאין אומרים ותערב: ({{עוגן1|קעד}}) '''דהוי כמועל בהקדש.''' שהרי נאמר וקדשתו כי את לחם אלהיך הוא מקריב ואף עכשיו שאין לנו קרבנות בקדושתו הוא עומד ומשום זה אסור בגרושה ולטמא למתים: ({{עוגן1|קעה}}) '''אם לא מחל על כך.''' אבל אם מחל מותר שכבוד הכהונה [כמו לפתוח ראשון או ליטול מנה יפה ראשון וכדומה מדברים שאנו מחויבין לכבדם] ניתן להם רק להנאתם לפיכך בידו למחול וליתן רשות לישראל להשתמש בו {{שהצ|קלח}} ויש מי שאומר שאינו יכול ליתן רשות להשתמש בו אא"כ יש לו איזה הנאה כגון בשכר או אפילו בחנם לאדם חשוב שהוא חפץ לשמשו ונהנה מזה אבל אם אין לו שום הנאה מזה אין יכול למחול דאע"ג דכבוד יוכל למחול {{שהצ|קלט}} שימוש ענין של בזיון הוא {{שהצ|קמ}} וטוב להחמיר לכתחלה. ולהשתמש בהם שירות בזויות בודאי יש ליזהר [מגן גבורים]: {{מרכז|--}} {{מרכז|{{גופן|5||'''{{עוגן1|שער הציון}}'''}}}} {{מרכז|--}} {{שהצ-|א}} [[עולת תמיד/אורח חיים/קכח#|עולת תמיד]] ו[[אליה זוטא/אורח חיים/קכח#|אליה זוטא]] ו[[פרי חדש/אורח חיים/קכח#|פרי חדש]] ו[[מגן גבורים - אלף המגן/אורח חיים/קכח#|מגן גבורים]]: {{שהצ-|ב}} כן איתא ב[[דרכי משה/אורח חיים/קכח#|דרכי משה]] וכן משמע ב[[ביאור הגר"א/אורח חיים/קכח#|ביאור הגר"א]] שמפרש להרמ"א כדברינו: {{שהצ-|ג}} [[פרי מגדים - אשל אברהם/אורח חיים/קכח#|פרי מגדים]]: {{שהצ-|ד}} [[פרי מגדים - אשל אברהם/אורח חיים/קכח#|פרי מגדים]]: {{שהצ-|ה}} חיי אדם ב[[חיי אדם/א/כט|סימן כ"ט]]: {{שהצ-|ו}} [[פרי מגדים - אשל אברהם/אורח חיים/קכח#|פרי מגדים]] ומה דמספקא לה לפתחי תשובה ביורה דעה ב[[פתחי תשובה/יורה דעה/שעב#א|סימן שע"ב סק"א]] פשיטא ליה לה[[פרי מגדים - אשל אברהם/אורח חיים/קכח#|פרי מגדים]] ולפלא שלא הביאו: {{שהצ-|ז}} עיין שם בפתחי תשובה מש"כ בשם חות יאיר {{ממ|}} ומשום הכי לא כתבתי רק 'וטוב': {{שהצ-|ח}} תשובת מהר"ם מינץ ו[[מגן אברהם/אורח חיים/קכח#|מגן אברהם]] ו[[אליה רבה/אורח חיים/קכח#|אליה רבה]] ו[[פרי מגדים - אשל אברהם/אורח חיים/קכח#|פרי מגדים]] דלא כ[[לבוש/אורח חיים/קכח#|לבוש]] שמסתפק בזה: {{שהצ-|ט}} רא"ש {{ממ|}} בשם הירושלמי {{ממ|}}: {{שהצ-|י}} [[מגן אברהם/אורח חיים/קכח#|מגן אברהם]]: {{שהצ-|יא}} [[ב"ח/אורח חיים/קכח#|ב"ח]] ו[[עולת תמיד/אורח חיים/קכח#|עולת תמיד]] ו[[מגן אברהם/אורח חיים/קכח#|מגן אברהם]]: {{שהצ-|יב}} [[עולת תמיד/אורח חיים/קכח#|עולת תמיד]] ו[[מגן אברהם/אורח חיים/קכח#|מגן אברהם]] וב[[אליה רבה/אורח חיים/קכח#|אליה רבה]] כתב דגם הב"ח מודה לזה וכ"כ בחידושי רבי עקיבא איגר: {{שהצ-|יג}} דהא ידוע דיש כח בדבריהם לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה: {{שהצ-|יד}} וטעמו דלמה יעמדו שם לכתחלה ויהיו מוכרחים מצד תקנת חז"ל לעבור על העשה כשיקראו כהנים: {{שהצ-|טו}} גמרא: {{שהצ-|טז}} [[פרי מגדים - אשל אברהם/אורח חיים/קכח#|פרי מגדים]]: {{שהצ-|יז}} [[בית יוסף/אורח חיים/קכח#|בית יוסף]] לתירוץ הראשון ובמסקנתו משמע דגם הוא סבירא ליה כהרמ"א דיש להחמיר ע"ש וצע"ק: {{שהצ-|יח}} אף דב[[מגן אברהם/אורח חיים/קכח#|מגן אברהם]] משמע קצת דביש לו רצועות מיירי ב[[עולת תמיד/אורח חיים/קכח#|עולת תמיד]] וב[[ביאור הגר"א/אורח חיים/קכח#|ביאור הגר"א]] ובשארי אחרונים משמע דבכל ענין אסור לדעה זו: {{שהצ-|יט}} [[מגן אברהם/אורח חיים/קכח#|מגן אברהם]] וש"א וכן משמע מלבוש דלא כ[[עולת תמיד/אורח חיים/קכח#|עולת תמיד]] שמחמיר בזה: {{שהצ-|כ}} [[מגן אברהם/אורח חיים/קכח#|מגן אברהם]] ו[[מגן גבורים - אלף המגן/אורח חיים/קכח#|מגן גבורים]]: {{שהצ-|כא}} גמרא: {{שהצ-|כב}} כל הפוסקים: {{שהצ-|כג}} [[עולת תמיד/אורח חיים/קכח#|עולת תמיד]] וחיי אדם ו[[מגן גבורים - אלף המגן/אורח חיים/קכח#|מגן גבורים]] וכן משמע מ[[פרי חדש/אורח חיים/קכח#|פרי חדש]]: {{שהצ-|כד}} והוא שבשחרית נטל ידיו עד הפרק דאל"ה לא מהני [כן מבואר מ[[דגול מרבבה/אורח חיים/קכח|דגול מרבבה]]]: {{שהצ-|כה}} [[מגן אברהם/אורח חיים/קכח#|מגן אברהם]] ו[[שולחן שלמה/אורח חיים/קכח#|שלחן שלמה]] ומש"כ רביעית הוא ב[[ישועות יעקב/אורח חיים/קכח#|ישועות יעקב]]: {{שהצ-|כו}} חיי אדם וכן איתא בתשובת הרמב"ם, הובא בריש ספר מעשה רוקח: {{שהצ-|כז}} [[פרישה/אורח חיים/קכח#|פרישה]] ו[[אליה רבה/אורח חיים/קכח#|אליה רבה]] ו[[דרך החיים]]: {{שהצ-|כח}} אבל לא יעשה בהיפוך דהיינו שילך בחוץ ליטול ידיו מתחלה ואח"כ ילך לדוכן דעקירה כדי לילך ליטול ידים לא חשיב עקירה כדלקמיה בשם העטרת־זקנים: {{שהצ-|כט}} כן מוכח מ[[מגן גבורים - אלף המגן/אורח חיים/קכח#|מגן גבורים]] והדין עמו משום ההיא דעטרת־זקנים: {{שהצ-|ל}} ואף שב[[פרי מגדים - אשל אברהם/אורח חיים/קכח#|פרי מגדים]] מגמגם בדינו והביא ראיה ממה שכתב ה[[מגן אברהם/אורח חיים/קכח#|מגן אברהם]] בשם ה[[כנסת הגדולה/אורח חיים/קכח#|כנסת הגדולה]] דעקירה מביתו סמוך לבית הכנסת הוי עקירה וכל שכן בזה לא נהירא דשם הלא הוא הולך לבית הכנסת לדוכן ואף שבאמצע הליכתו נוטל ידיו לא אכפת לן משא"כ הכא דהוא הולך לצד חוץ וכן משמע מרדב"ז שהובא בכנסת הגדולה שכתב דאם היו ידיו טמאות בעת שאמר הש"ץ רצה לא יעלה אף שמסתמא הלך אז לרחוץ ידיו אפילו הכי לא חשיב זה עקירה אך משמע התם מרדב"ז דאם עלה לא ירד וכן כשעקר רגליו מביתו לבא לבית הכנסת משמע התם דאם עלה לא ירד ופשטיות לישנא ד[[מגן אברהם/אורח חיים/קכח#|מגן אברהם]] משמע דבעוקר רגליו מביתו לבוא לבית הכנסת אף אם עלה ירד וליתא להמעיין ברדב"ז גופא ולפי הנראה דאטעייה לשון כנסת הגדולה שחלק את הדבר לשנים ובאמת איתא שם בהדיא לענין עקר רגליו מביתו לבוא לבית הכנסת דאם עלה לא ירד וכן כתב ב[[באר היטב/אורח חיים/קכח#|באר היטב]]: {{שהצ-|לא}} [[שולחן ערוך הרב/אורח חיים/קכח#|הגר"ז]] וחיי אדם: {{שהצ-|לב}} [[דרך החיים]] ועיין בעקרי הד"ט ובפתחי תשובה: {{שהצ-|לג}} [[מגן אברהם/אורח חיים/קכח#|מגן אברהם]] בשם הרדב"ז: {{שהצ-|לד}} [[מגן אברהם/אורח חיים/קכח#|מגן אברהם]] ו[[אליה רבה/אורח חיים/קכח#|אליה רבה]]: {{שהצ-|לה}} ו[[אליה רבה/אורח חיים/קכח#|אליה רבה]] מסכים לדעת ה[[לבוש/אורח חיים/קכח#|לבוש]] שיאריכו הכהנים עד לאחר שיענו כל הצבור אמן כדי להסמיך תפלתם לברכתם ולפ"ז אינם צריכים הכהנים לענות אמן על ברכת הש"ץ אבל כמעט כל האחרונים העתיקו דברי ה[[מגן אברהם/אורח חיים/קכח#|מגן אברהם]]: {{שהצ-|לו}} [[עולת תמיד/אורח חיים/קכח#|עולת תמיד]] ליישב המנהג שנהגו כהרמב"ם בזה אף דהרבה ראשונים חולקין עליו במקום שאין אומרים אלהינו־ואלהי־אבותינו ברכנו וכו': {{שהצ-|לז}} תשו' מהר"מ מינץ: {{שהצ-|לח}} פי' אפילו אם נימא דעל אחד אין חיוב נשיאת־כפים והיה אפשר לכאורה לומר דהוא מהנהו במה שהוא ג"כ עולה לנשיאת־כפים דעי"ז גם הוא מקיים מצות־עשה קמ"ל דזה לא מקרי הנאה: {{שהצ-|לט}} אחרונים בשם הזוהר: {{שהצ-|מ}} וכן כתב ב[[מגן גבורים - אלף המגן/אורח חיים/קכח#|מגן גבורים]]: {{שהצ-|מא}} וגם לפי דעת התוספות במנחות [[תוספות/מנחות/מד/א#|דף מ"ד]] עכ"פ מדרבנן חייב ושפיר מברך [הכל ב[[מגן גבורים - אלף המגן/אורח חיים/קכח#|מגן גבורים]]]: {{שהצ-|מב}} גמרא: {{שהצ-|מג}} [[בית יוסף/אורח חיים/קכח#|בית יוסף]]: {{שהצ-|מד}} [[מגן אברהם/אורח חיים/קכח#|מגן אברהם]] בשם מהרי"ל: {{שהצ-|מה}} [[בית יוסף/אורח חיים/קכח#|בית יוסף]] בשם אורחות חיים: {{שהצ-|מו}} [[מגן אברהם/אורח חיים/קכח#|מגן אברהם]] בשם רמ"מ [-מהר"מ מינץ]: {{שהצ-|מז}} ספרי. וכתב הט"ז ב[[ט"ז/אורח חיים/קכח#ג|סק"ג]] שאם לא בא הכתוב אלא לתרגומו כד תימרון להון לא היה ראוי לכתוב אמור להם לפני הברכה אלא לפני כה תברכו שהרי אינן מצווין לברך אא"כ קראו להם אלא כונת הכתוב שאף אם חל עליהם הצווי לברך כגון שקראו להם מצוה לומר להם כל הברכה מלה במלה: {{שהצ-|מח}} אחרונים: {{שהצ-|מט}} טור: {{שהצ-|נ}} [[מגן אברהם/אורח חיים/קכח#|מגן אברהם]]: {{שהצ-|נא}} רש"י ב[[רש"י/סוטה/לט/א#|סוטה לט]]: {{שהצ-|נב}} כדלעיל במ"ב [[משנה ברורה/אורח חיים/נא#ג|סימן נ"א סק"ג]] ואף דאפשר היה לדחות דזה מחזי כעונה אחר ברכת עצמו שבקשתו ג"כ על ענין זה מ"מ בלאו הכי אמירתו לאו ברכה גמורה היא שאין בה שם ומלכות: {{שהצ-|נג}} הסכמת אחרונים. וכתב ה[[פרי מגדים - אשל אברהם/אורח חיים/קכח#|פרי מגדים]] דגם באיטר אזלינן בתר ימין דעלמא: {{שהצ-|נד}} [[עולת תמיד/אורח חיים/קכח#|עולת תמיד]]: {{שהצ-|נה}} [[עולת תמיד/אורח חיים/קכח#|עולת תמיד]] ו[[מגן אברהם/אורח חיים/קכח#|מגן אברהם]] ו[[מגן גבורים - אלף המגן/אורח חיים/קכח#|מגן גבורים]], דלא כט"ז: {{שהצ-|נו}} מט"ז ושאר אחרונים: {{שהצ-|נז}} כנ"ל ב[[#שהצנה|אות נ"ה]]: {{שהצ-|נח}} הגר"ז: {{שהצ-|נט}} דהא כתב הרמב"ם ושאר פוסקים שהחזן מקרא להם מלה במלה: {{שהצ-|ס}} [[מגן אברהם/אורח חיים/קכח#|מגן אברהם]] ועוד הרבה אחרונים ובט"ז דוחק עצמו לישב זה והמגן אברהם מאן בישובו עיין ב[[מגן אברהם/אורח חיים/קכח#כח|סקכ"ח]]: {{שהצ-|סא}} כן כתב ה[[אליה רבה/אורח חיים/קכח#|אליה רבה]] ודרך החיים וחיי אדם {{ממ|}} ומשמע מן החיי אדם דבסתם מתפלל מתוך הסידור סגי וכן משמע בלחם חמודות ו[[אליה רבה/אורח חיים/קכח#|אליה רבה]] ואפשר דגם כונת דרך החיים כן: {{שהצ-|סב}} [[אליה רבה/אורח חיים/קכח#|אליה רבה]] ודרך החיים וחיי אדם [וראיתי שם בחיי אדם שהעתיק מ[[מגן אברהם/אורח חיים/קכח#|מגן אברהם]] שמקיל בזה ושגיאה היא דה[[מגן אברהם/אורח חיים/קכח#|מגן אברהם]] לא מיירי מאמן זה כי אם מאמן של ברכת־כהנים גופא] ואף דבט"ז מיקל שב ואל תעשה עדיף: {{שהצ-|סג}} [[אליה רבה/אורח חיים/קכח#|אליה רבה]] [אף דהראיה שהביא מהמרדכי לאו ראיה היא מ"מ העתיקו שארי אחרונים ג"כ כן מצד הסברא כמו שכתבנו] ודרך החיים וחיי אדם. וב[[פרי מגדים - אשל אברהם/אורח חיים/קכח#|פרי מגדים]] משמע שהוא ממאן בזה דאפשר דהעמידו חכמים דבריהם במקום עשה [ומה שכתב ה[[פרי מגדים - אשל אברהם/אורח חיים/קכח#|פרי מגדים]] דלה[[מגן אברהם/אורח חיים/קכח#|מגן אברהם]] הוי הדין כן לא מצאתי עדיין ב[[מגן אברהם/אורח חיים/קכח#|מגן אברהם]] ואולי יש בו ט"ס וצריך לומר ול[[עולת תמיד/אורח חיים/קכח#|עולת תמיד]]] וכמו שמסתפק ב[[עולת תמיד/אורח חיים/קכח#|עולת תמיד]], אך כעת שמתפללין מן הסדור בודאי יעלה: {{שהצ-|סד}} [[מגן אברהם/אורח חיים/קכח#|מגן אברהם]] ורוב הפוסקים ודעת ה[[פרי חדש/אורח חיים/קכח#|פרי חדש]] להקל בזה כשמובטח אף ביש כהנים אחרים ודלא כהשו"ע ובמקום שנהגו כוותיה אפשר שאין למחות בידם וכן משמע מ[[מגן אברהם/אורח חיים/קכח#|מגן אברהם]]: {{שהצ-|סה}} [[לבוש/אורח חיים/קכח#|לבוש]]: {{שהצ-|סו}} בגדי ישע: {{שהצ-|סז}} אבל באינו מובטח לא מהני עצה זו, כן כתב ה[[ט"ז/אורח חיים/קכח#|ט"ז]] ושארי אחרונים: {{שהצ-|סח}} [[ב"ח/אורח חיים/קכח#|ב"ח]] ו[[מגן אברהם/אורח חיים/קכח#|מגן אברהם]]: {{שהצ-|סט}} כן כתבו האחרונים דהוא אסמכתא בעלמא, ודלא כ[[ט"ז/אורח חיים/קכח#|ט"ז]]: {{שהצ-|ע}} [[מגן אברהם/אורח חיים/קכח#|מגן אברהם]] בשם כנסת הגדולה, ועיין ב[[ביאור הלכה/אורח חיים/קכח#|ביאור הלכה]]: {{שהצ-|עא}} אבל לוי לכו"ע מותר לכתחלה [חמד משה]: {{שהצ-|עב}} [[אליה רבה/אורח חיים/קכח#|אליה רבה]] ו[[פרי חדש/אורח חיים/קכח#|פרי חדש]] ומאמר מרדכי ונהר שלום וחמד משה, דלא כ[[ט"ז/אורח חיים/קכח#|ט"ז]] שכתב דאם אין ישראל מקריא יברכו בלי הקראה, וגם [[שולחן ערוך הרב/אורח חיים/קכח#|הגר"ז]] כתב שהעיקר דלא כט"ז: {{שהצ-|עג}} כל הפוסקים: {{שהצ-|עד}} הסכמת הפוסקים: {{שהצ-|עה}} ב[[פרישה/אורח חיים/קכח#|פרישה]] רוצה לחדש דבר דאותן העומדים בדרום או בצפון אפילו הם עומדים בראש כותל דרום או צפון שעי"ז ממילא הם עומדים בצדדין של אחורי הכהנים אפ"ה כצדדין דמי ולדידיה לא מקרי צדדין שלאחריו רק אם עומדים בכותל מזרחי אבל לא משמע כדבריו בשארי פוסקים: {{שהצ-|עו}} ה[[מגן אברהם/אורח חיים/קכח#|מגן אברהם]] ודרך החיים ושלחן שלמה וחיי אדם ו[[מגן גבורים - אלף המגן/אורח חיים/קכח#|מגן גבורים]] ושאר אחרונים דלא כ[[ט"ז/אורח חיים/קכח#|ט"ז]]: {{שהצ-|עז}} נהר שלום ו[[פרי מגדים - אשל אברהם/אורח חיים/קכח#|פרי מגדים]] וכן מוכח מ[[שולחן ערוך הרב/אורח חיים/קכח#|הגר"ז]]: {{שהצ-|עח}} אחרונים: {{שהצ-|עט}} [[עולת תמיד/אורח חיים/קכח#|עולת תמיד]] ו[[פרי מגדים - אשל אברהם/אורח חיים/קכח#|פרי מגדים]] ודרך החיים ומשמע מדברי כולם שאין דעתם כהגהת הגרע"א: {{שהצ-|פ}} אחרונים: {{שהצ-|פא}} ואפילו באותו צבור גופא שנושאין כפים בשחרית ומוסף בשוי"ט מ"מ לית עליו חיובא מן התורה לעלות בכל פעם ואעפ"כ לענין ברכה פשוט דצריך לברך בכל פעם ואין פוצה פה ומצפצף ע"ש בתשובת מהר"ם מינץ [[שו"ת מהר"ם מינץ/יב|סימן י"ב]]: {{שהצ-|פב}} [[פרי מגדים - אשל אברהם/אורח חיים/קכח#|פרי מגדים]] בסימן זה: {{שהצ-|פג}} דוקא אם מובטח לו שיחזור לתפלתו ואם אין מובטח לא יפסיק כמו בש"ץ ואם א"ל קודם רצה עלה צריך לעלות דעובר בעשה {{ממר|[[פרי מגדים - אשל אברהם/אורח חיים/קכח#|פמ"ג]]}}: {{שהצ-|פד}} ואפילו אין מובטח צריך להפסיק ולעלות אם אמרו לו משום דעובר בעשה אם אינו עולה {{ממר|דרך החיים}}: {{שהצ-|פה}} והוא מה שכתוב בשו"ע מין נגע לבן ומה שציינו בשם רש"י לינטלי"ש בלעז הוא ג"כ דבר זה כמו שכתוב בהמתרגם: {{שהצ-|פו}} דדבר זה לא נזכר בגמ' לאסור אף לפירוש הרי"ף רק דמי שיש לו חולי מעיים הוא אנוס מלישא כפיו: {{שהצ-|פז}} [[בית יוסף/אורח חיים/קכח#|בית יוסף]] ו[[מגן אברהם/אורח חיים/קכח#|מגן אברהם]] ושאר אחרונים: {{שהצ-|פח}} אחרונים דלא כ[[ט"ז/אורח חיים/קכח#|ט"ז]]: {{שהצ-|פט}} [[מגן גבורים - אלף המגן/אורח חיים/קכח#|מגן גבורים]]. ודע דאע"ג דהלבוש כתב על דברי השו"ע ולא נהגו כן לא העתקתיו במ"ב כי דעת הרדב"ז ב[[שו"ת רדב"ז/לט|חלק א' סימן ל"ט]] וה[[עולת תמיד/אורח חיים/קכח#|עולת תמיד]] והגר"ז וחיי אדם כולם מסכימים לדברי השו"ע והרמ"א: {{שהצ-|צ}} [[מגן אברהם/אורח חיים/קכח#|מגן אברהם]]: {{שהצ-|צא}} רמב"ם: {{שהצ-|צב}} אחרונים: {{שהצ-|צג}} וה[[פרי מגדים - אשל אברהם/אורח חיים/קכח#|פרי מגדים]] ו[[שולחן ערוך הרב/אורח חיים/קכח#|הגר"ז]] מפקפקין על זה ע"ש: {{שהצ-|צד}} [[אליה רבה/אורח חיים/קכח#|אליה רבה]] ו[[מגן גבורים - אלף המגן/אורח חיים/קכח#|מגן גבורים]] וחיי אדם דלא כ[[מגן אברהם/אורח חיים/קכח#|מגן אברהם]]: {{שהצ-|צה}} רש"י: {{שהצ-|צו}} [[בבלי/סוכה/מב/א|סוכה מ"ב]]: {{שהצ-|צז}} [[לבוש/אורח חיים/קכח#|לבוש]]: {{שהצ-|צח}} גמרא: {{שהצ-|צט}} כ"כ בשם מהרנ"ח ואין בידי לעיין בו וצ"ע דמנלן דמדמינן זה להמיר דילמא מדמינן לעבד ע"ז ממש דהטעם משום דעשה מעשה וה"נ בעניננו וגם בפרי מגדים ב[[פרי מגדים - אשל אברהם/אורח חיים/קכח#נו|אשל אברהם סקנ"ו]] משמע שהוא מחמיר בזה: {{שהצ-|ק}} [[עולת תמיד/אורח חיים/קכח#|עולת תמיד]] ובגדי ישע: {{שהצ-|קא}} היינו, אפילו בדידעינן שכלו חדשיו וכ"כ הגר"ז ובזה תוסר קושית ה[[פרי מגדים - אשל אברהם/אורח חיים/קכח#|פרי מגדים]] שכתב דה[[מגן אברהם/אורח חיים/קכח#|מגן אברהם]] סותר את עצמו ל[[מגן אברהם/אורח חיים/קכח#נב|סקנ"ב]] ע"ש: {{שהצ-|קב}} [[מגן אברהם/אורח חיים/קכח#|מגן אברהם]]: {{שהצ-|קג}} [[אליה רבה/אורח חיים/קכח#|אליה רבה]]: {{שהצ-|קד}} [[ביאור הגר"א/אורח חיים/קכח#|ביאור הגר"א]]: {{שהצ-|קה}} [[מגן אברהם/אורח חיים/קכח#|מגן אברהם]] ושאר אחרונים: {{שהצ-|קו}} [[מגן אברהם/אורח חיים/קכח#|מגן אברהם]] ותשו' חכם צבי {{ממ|}} ו[[מגן גבורים - אלף המגן/אורח חיים/קכח#|מגן גבורים]]: {{שהצ-|קז}} אחרונים: {{שהצ-|קח}} אחרונים ומקורן הוא מהבדק הבית: {{שהצ-|קט}} [[בית יוסף/אורח חיים/קכח#|בית יוסף]]: {{שהצ-|קי}} [[עולת תמיד/אורח חיים/קכח#|עולת תמיד]] ו[[אליה רבה/אורח חיים/קכח#|אליה רבה]] ודרך החיים. ו[[ט"ז/אורח חיים/קכח#|ט"ז]] הפליג עוד ביותר מזה ע"ש: {{שהצ-|קיא}} אחרונים: {{שהצ-|קיב}} לבוש והגר"א ושאר אחרונים. ואין רינון זה כרינון הנזכר בסעיף ל"ו ששם אינו כ"א לעז בעלמא [ולהאחרונים דמפרשי להאי רינון כבהתם מפרשי דהכא איירי המחבר לענין ע"ג ושפיכות דמים אלא שלשון רמ"א דחוק לפירושם]: {{שהצ-|קיג}} [[עולת תמיד/אורח חיים/קכח#|עולת תמיד]] ו[[פרי חדש/אורח חיים/קכח#|פרי חדש]] ו[[אליה רבה/אורח חיים/קכח#|אליה רבה]] ו[[ביאור הגר"א/אורח חיים/קכח#|הגר"א]] ו[[מגן גבורים - אלף המגן/אורח חיים/קכח#|מגן גבורים]] דלא כרלב"ח: {{שהצ-|קיד}} אחרונים: {{שהצ-|קטו}} [[לבוש/אורח חיים/קכח#|לבוש]] ושאר אחרונים: {{שהצ-|קטז}} והיינו דאפילו מגרש אותה אחר הנשיאת־כפים ג"כ שרי וכההיא דאמרינן שם בגמרא נודר ועובד יורד ומגרש, אלא דצריך על כל פנים לקבל על עצמו תיכף באותו יום לגרשה {{ממר|[[אליה רבה/אורח חיים/קכח#|אליה רבה]]}}: {{שהצ-|קיז}} [[אליה רבה/אורח חיים/קכח#|אליה רבה]] בשם תשובת הרא"ם. וכתב עוד שם דאפילו הוא מעכב מחמת נפשות לגרשה אפ"ה לע"ע הוא פסול לכהונה וה[[פרי מגדים - אשל אברהם/אורח חיים/קכח#|פרי מגדים]] נשאר בדין זה בצ"ע ולכן לא העתקתיו בפנים: {{שהצ-|קיח}} [[בית יוסף/אורח חיים/קכח#|בית יוסף]]: {{שהצ-|קיט}} כ"כ הרמב"ם ב[[רמב"ם/ביאת מקדש/ו#|פ"ו מביאת מקדש]]: {{שהצ-|קכ}} [[עולת תמיד/אורח חיים/קכח#|עולת תמיד]] ו[[אליה רבה/אורח חיים/קכח#|אליה רבה]] ושאר אחרונים: {{שהצ-|קכא}} [[מגן אברהם/אורח חיים/קכח#|מגן אברהם]] ושאר אחרונים דלא כ[[פרי חדש/אורח חיים/קכח#|פרי חדש]]: {{שהצ-|קכב}} [[מגן אברהם/אורח חיים/קכח#|מגן אברהם]] ו[[עולת תמיד/אורח חיים/קכח#|עולת תמיד]] ולבוש והגר"א ושאר אחרונים דלא כ[[אליה רבה/אורח חיים/קכח#|אליה רבה]]: {{שהצ-|קכג}} [[מגן אברהם/אורח חיים/קכח#|מגן אברהם]] ושאר אחרונים: {{שהצ-|קכד}} [[מגן אברהם/אורח חיים/קכח#|מגן אברהם]] ו[[שולחן ערוך הרב/אורח חיים/קכח#|הגר"ז]] ושולחן שלמה וכן משמע ב[[אליה רבה/אורח חיים/קכח#|אליה רבה]]: {{שהצ-|קכה}} [[באר היטב/אורח חיים/כח#|מהר"ם טיקטין]] ו[[פרי חדש/אורח חיים/קכח#|פרי חדש]]: {{שהצ-|קכו}} לאפוקי קרובים שהם רק פסולי עדות לו אף שצריך להראות קצת אבילות בשבת ראשונה חייב לישא כפיו {{ממר|[[אליה רבה/אורח חיים/קכח#|אליה רבה]]}}: {{שהצ-|קכז}} תשובת כנסת יחזקאל המובא בבאר היטב והעתיקו גם בעל דרך החיים לדינא ודלא כ[[מגן אברהם/אורח חיים/קכח#|מגן אברהם]] וכן משמע ג"כ בחידושי רע"א ויש להקל כמותם דהרי בלא"ה הוא רק מנהגא בעלמא: {{שהצ-|קכח}} אחרונים: {{שהצ-|קכט}} כ"מ מאחרונים: {{שהצ-|קל}} [[לבוש/אורח חיים/קכח#|לבוש]] ושאר אחרונים: {{שהצ-|קלא}} [[פרי מגדים - אשל אברהם/אורח חיים/קכח#|פרי מגדים]]: {{שהצ-|קלב}} ואף שנוהגין כן משום שחוששין שאין נשיאת־כפים אא"כ שטובלין לקריין ואין רוצין לבטל עונתן אין כדאי בזה לדחות מ"ע ומוטב שיהיו נושאים־כפיהם אף ששמשו ולא יכולין לחזור ולטבול [וגם עיין בסימן שכ"ו במ"ב [[משנה ברורה/אורח חיים/שכו#כד|סקכ"ד]] דרוב האחרונים סותמין להקל לטבול לקריו בשבת ורק יזהר שלא יסחוט השער]. וכ"ש מה שחושבין שהוא איסור גדול לשמש ובאין עי"ז לחטא והוא טעות שאין בו איסור כלל רק שהחמירו על עצמן [חיי אדם]: {{שהצ-|קלג}} [[ט"ז/אורח חיים/קכח#|ט"ז]] ו[[אליה רבה/אורח חיים/קכח#|אליה רבה]] וחיי אדם: {{שהצ-|קלד}} מ[[מגן אברהם/אורח חיים/קכח#|מגן אברהם]] ושאר אחרונים: {{שהצ-|קלה}} [[פרי מגדים - אשל אברהם/אורח חיים/קכח#|פרי מגדים]]: {{שהצ-|קלו}} [[לבוש/אורח חיים/קכח#|לבוש]]: {{שהצ-|קלז}} [[מגן אברהם/אורח חיים/קכח#|מגן אברהם]]: {{שהצ-|קלח}} [[ט"ז/אורח חיים/קכח#|ט"ז]]: {{שהצ-|קלט}} עיין בספר שיורי ברכה: {{שהצ-|קמ}} שיורי־ברכה הנ"ל ושולחן־שלמה, ועיין ב[[ישועות יעקב/אורח חיים/קכח#|ישועת יעקב]] ובהגהות הגאון ר"ב ליפניק: {{עוגן|שהצ*|*)}}<!--שייך לשו"ע סעיף מד מיד אחרי אות הציון למשנה ברורה ס"ק קסה--> '''ודע''' דנשיאת־כפים בחוץ־לארץ הוא ג"כן מדאורייתא וכן העתיקו כל הפוסקים מימרא דרבי יהושע בן לוי והובא לעיל בס"ב ודלא כ[[מור וקציעה/אורח חיים/קכח#|מור־וקציעה]] שמצדד דמדאורייתא הוא דוקא במקדש ששגה בזה ואישתמטתיה ספרא פ' שמיני פיסקא ט"ז וספרי פ' שופטים פסקא נ"א ע"ש [ואברכה קאי וכבסוטה ל"ח עי"ש] וירושלמי נזיר הובא ב[[תוספות/סוטה/לח/ב#כל|סוטה ל"ח ע"ב]] תוד"ה כל והעירני א' מחכמי הזמן{{הערה|הוא הגאון אדר"ת כמבו' בספרו זכר למקדש. ועי' מש"כ בס' שימושה של תורה מהגראמ"מ שך {{ממ|עמ' קנח}} על מנהגו של רבנו המשנה ברורה שלא להזכיר מדברי בני דורו בשמם בספרו זה.}} שהוא ג"כ נגד בבלי [[בבלי/חולין/קלג/א|חולין קלג]] ע"ש. וגם פשטא דקרא {{ממ|[[תנ"ך/דברים/י#|דברים י]]}} ולברך בשמו עד היום הזה משמע שנוהג תמיד: <noinclude>{{שולי הגליון}} {{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
תבניות המופיעות בדף זה:
תבנית:-
(
עריכה
)
תבנית:Min
(
עריכה
)
תבנית:Plainlinks
(
עריכה
)
תבנית:Replace
(
עריכה
)
תבנית:Str find
(
עריכה
)
תבנית:Str len
(
עריכה
)
תבנית:Str mid
(
עריכה
)
תבנית:Str mid/core
(
עריכה
)
תבנית:Trim
(
עריכה
)
תבנית:Yesno
(
עריכה
)
תבנית:אות למספר
(
הצגת מקור
) (מוגנת)
תבנית:ביאורים
(
עריכה
)
תבנית:בלי סוגריים מרובעים
(
עריכה
)
תבנית:גודל1
(
עריכה
)
תבנית:גופן
(
עריכה
)
תבנית:דף הבא
(
עריכה
)
תבנית:דף קודם
(
עריכה
)
תבנית:החלף
(
עריכה
)
תבנית:היררכיה 2-3
(
עריכה
)
תבנית:הערה
(
עריכה
)
תבנית:הערה/קוד
(
עריכה
)
תבנית:הערות שוליים
(
עריכה
)
תבנית:חץ משולש
(
עריכה
)
תבנית:כ
(
עריכה
)
תבנית:כאן
(
עריכה
)
תבנית:ממ
(
עריכה
)
תבנית:ממ/תיקון שגיאות
(
עריכה
)
תבנית:ממ/תיקון שגיאות/ספר תנ"ך
(
עריכה
)
תבנית:ממ/תיקון שגיאות/תנ"ך ומפרשיו
(
עריכה
)
תבנית:ממר
(
עריכה
)
תבנית:מספר לאות
(
הצגת מקור
) (מוגנת)
תבנית:מרכז
(
עריכה
)
תבנית:ניווט כללי עליון
(
הצגת מקור
) (מוגנת)
תבנית:ניווט כללי עליון/משנה ברורה
(
עריכה
)
תבנית:ניווט כללי תחתון
(
הצגת מקור
) (מוגנת)
תבנית:ניווט כללי תחתון/משנה ברורה
(
עריכה
)
תבנית:סרגל טושע
(
עריכה
)
תבנית:סרגל טושע/פנים
(
עריכה
)
תבנית:סרגל טושע/פנים/הלכה ברורה
(
עריכה
)
תבנית:סרגל טושע/פנים/מורה צדק - בציעת הפת
(
עריכה
)
תבנית:עוגן
(
עריכה
)
תבנית:עוגן1
(
עריכה
)
תבנית:על התורה טושע
(
עריכה
)
תבנית:צוהד משנב
(
עריכה
)
תבנית:ק-4
(
עריכה
)
תבנית:ק-סק1
(
עריכה
)
תבנית:ק-סק2
(
עריכה
)
תבנית:ק-סק3
(
עריכה
)
תבנית:קטן
(
עריכה
)
תבנית:קיים מפרשי אורח חיים
(
עריכה
)
תבנית:רווח קל
(
עריכה
)
תבנית:ש
(
עריכה
)
תבנית:שהצ
(
עריכה
)
תבנית:שהצ-
(
עריכה
)
תבנית:שולי הגליון
(
עריכה
)
תבנית:שיתופתא שו"ע
(
עריכה
)
תבנית:תא שמע שו"ע
(
עריכה
)
יחידה:Arguments
(
עריכה
)
יחידה:Math
(
עריכה
)
יחידה:PV-options
(
עריכה
)
יחידה:ParamValidator
(
עריכה
)
יחידה:String
(
עריכה
)
יחידה:Yesno
(
עריכה
)
יחידה:הערה
(
עריכה
)
יחידה:סוגריים
(
עריכה
)
יחידה:סוגריים2
(
עריכה
)
יחידה:פרמטרים
(
עריכה
)
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף