עריכת הדף "משנה ברורה/אורח חיים/קד"

{{ניווט כללי עליון}}
{{מרכז|'''סימן קד'''{{ש}}שלא להפסיק בתפלה}}

({{עוגן1|א}}) '''לא יפסיק.''' ואפילו רמיזה בעלמא אסור אם לא לתינוק הבוכה מותר לו לרמז לו בידיו כדי שישתוק ולא יטרידו מתפלתו ואם אינו מועיל ירחיק את עצמו ממנו ולא ידבר עמו. וכן אדם נכבד שעומד בתפלה והש"ץ ממתין עליו באמירת קדיש או קדושה והוא אינו מרוצה בכך שימתינו עליו וזה מטרידתו בתפלה מותר לו לרמז לש"ץ שיתפלל כדרכו {{ממר|[[שערי תשובה/{{כאן}}#|ש"ת]]}}:

({{עוגן1|ב}}) '''בתפלתו.''' ואפילו במקום הפסד ממון {{שהצ|א}} אין לו להפסיק. כתב {{עוגן|קלב:}}הח"א {{ממר|[[חיי אדם/א/כה#ט|כלל כ"ה ס"ט]]}} העומד בתפלה ונסתפק באיזה דין איך יתפלל כגון ששכח איזה דבר בתפלה מותר לילך ממקומו למקום מיוחד ולעיין שם בספר ואם מותר לשאול הדין צ"ע ונ"ל דמותר:

({{עוגן1|ג}}) '''עובד גלולים.''' וה"ה אנס דעלמא ומתיירא שמא יהרגנו:

({{עוגן1|ד}}) '''או אם אפשר.''' וטוב יותר לקצר בדאפשר משיטה מן הדרך [ב"ח וא"ר] אבל הפמ"ג כתב יש להתיישב בזה דמשמע דהליכה לצורך התפלה לא הוי הפסק:

({{עוגן1|ה}}) '''ואם א"א לו יפסיק.''' ר"ל שמותר אפילו לשאול לו בשלומו כשמשער שבלתי זה אפשר שיהיה בסכנה וכ"ש שמותר להשיב לו [א"ר]:

({{עוגן1|ו}}) '''מן הדרך.''' ר"ל {{שהצ|ב}} אף דהוא סכנתא שלא יבוא הבהמה והקרון עליו מ"מ כיון דאפשר לו להנצל מזה ע"י שיטה מן הדרך אסור להפסיק בדבור {{שהצ|ג}} לומר לאיש אחר שיכה במקל להבהמה ולגעור בבעל הקרון שלא יבוא כנגדו:

({{עוגן1|ז}}) '''בענין אחר.''' ו[[שולחן ערוך/אורח חיים/צ#כז|סימן צ' סכ"ז]] שאני שהוא צורך תפלה:

({{עוגן1|ח}}) '''אין לצאת.''' ויש {{שהצ|ד}} לגעור בחזנים שעוקרין ממקומן ביוה"כ כשמגיעין אל ואנחנו כורעים ובסדר עבודה וכדאיתא ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/תרכא#ד|סי' תרכ"א ס"ד]] בהג"ה אלא {{שהצ|ה}} מעמידין לו שטענדער כנהוג בינו לתיבה ובעבודה מסלקין השטענדער וא"צ לעקור רגליו:

({{עוגן1|ט}}) '''בתחנונים.''' דאז מותר אם העקירה לצורך מצוה קצת כגון מה שאנו נוהגין בש"ץ שתיכף אחר חזרת התפלה עוקר רגליו ויושב לתחנון במקומות שנוהגין לומר תחנון בישיבה וכן עולה לבימה לקריאת התורה אף שלא הגיע עדיין להקדיש שעם תתקבל שפוסע בו הג' פסיעות או כגון מה דאמרינן בגמרא בר"ע שהיה אדם מניחו בזוית זו ומוצאו בזוית אחרת מרוב כריעות והשתחויות והיינו בתחנונים שלאחר התפלה אבל שלא לצורך אסור להאדם לזוז ממקומו עד שיפסע הג' פסיעות {{ממר|[[מגן אברהם/{{כאן}}#|מ"א]]}}. כתב ה[[עולת תמיד/{{כאן}}#|ע"ת]] לאחר שסיים התפלה קודם שאמר עושה שלום אין איסור אם עקר רגליו למצוה קצת כגון שכיבדו אותו לפתיחת ארון הקודש בעת שאומרים אבינו מלכנו שהעולם חושבים זה קצת למצוה ומ"מ נראה דיש לומר קודם לכן יהיו לרצון וגו':

({{עוגן1|י}}) '''לא יפסיק.''' ר"ל ע"י {{שהצ|ו}} דיבור כגון לומר לאחר שיסירנה וכן כל הסעיף זה ושאחר זה שמזכיר הפסק מיירי הכל ע"י דיבור אבל ע"י הליכה מותר שהליכה לא נקרא הפסק ודוקא הכא דהוא לצורך להסיר הנחש אף דתלינן דמן הסתם לא יהיה סכנה אבל שלא לצורך מקרי הליכה ג"כ קצת הפסק וכמו שפסק המחבר בס"ב:

({{עוגן1|יא}}) '''ומוכן להזיק.''' אפילו באינו כרוך על עקיבו אלא שרואה {{שהצ|ז}} שבא נגדו פוסק. ואם הוא יכול להשתמט ע"י שיטה מן הדרך קודם שיבוא אליו {{שהצ|ח}} יטה ולא יפסיק בדבור וכנ"ל בס"א:

({{עוגן1|יב}}) '''ואם שוורים.''' ושור המסורס אפילו אם אינו יודע אינו פוסק. ודוקא שלא הזיק מעולם אבל אם הזיק אפי' פעם אחת פוסק אפילו במקומות שאין רגילין שאר השוורים להזיק {{ממר|אחרונים}}:

({{עוגן1|יג}}) '''אם שהה.''' אפילו רק שתיקה בעלמא בלי דיבור ואפילו רק {{שהצ|ט}} בין ברכה לברכה:

({{עוגן1|יד}}) '''כולה.''' אפילו עומד בסוף התפלה משערינן {{שהצ|י}} מתחלת התפלה עד סופה:

({{עוגן1|טו}}) '''חוזר וכו'.''' ואם לא חזר לראש אלא למקום שפסק וגמרה צריך לחזור לראש ולהתפלל כל התפלה {{ממר|[[פרי חדש/{{כאן}}#|פר"ח]]}}. וה"מ שהיה אונס גמור אבל אונס ליסטים וכה"ג שנזכר לעיל בדיעבד יצא דאולי הלכה כהי"א המקילים הנ"ל דזה לא מיקרי אונס {{ממר|[[מגן גיבורים/{{כאן}}#|מגן גבורים]]}}:

({{עוגן1|טז}}) '''לראש.''' הנה לפי מה דאנו נוהגין כהכרעת הרמ"א לעיל ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/סה#|סימן ס"ה]] גבי ק"ש כדעת הפוסקים דאינו חוזר לראש כ"א בשהשהייה היה מחמת אונס ה"ה בתפלה נמי {{שהצ|יא}} הדין כן אך {{שהצ|יב}} י"א דענינינו דאיירינן גבי עקרב או שור שבא כנגדו או שפסק מחמת ליסטים וכה"ג מקרי נמי הפסק מחמת אונס דבעת הזה לא היה יכול להתפלל ומקרי הפסק וחוזר לראש עי"ז וי"א {{שהצ|יג}} דזה לא מיקרי אונס כ"א בשהיה ההפסק מחמת שהוא בעצמו לא היה ראוי לתפלה או שהמקום היה אינו ראוי משא"כ באונס אחר והכריע ה[[מגן אברהם/{{כאן}}#|מ"א]] ועוד {{שהצ|יד}} הרבה אחרונים דבתפלה אונס אחר נמי מיקרי אונס מאחר דיש {{שהצ|טו}} מהראשונים שסוברים דבתפלה אם שהה לגמור את כולה אפילו בלי אונס כלל חוזר לראש אבל בק"ש וכל שאר ענינים לא מיקרי אונס כ"א בשהאיש או המקום אינו ראוי:

({{עוגן1|יז}}) '''ואם לאו.''' ר"ל שלא שהה בשתיקה כדי לגמור כולה אבל מ"מ שהה הרבה דאי לא שהה רק כדי לגמור אותה ברכה לכו"ע אינו חוזר רק לאותו המקום בלבד {{ממר|[[פרי מגדים - אשל אברהם/{{כאן}}#|פמ"ג]]}}. ועיין ב[[ביאור הלכה/{{כאן}}#ואם|בה"ל]] מה שכתבנו בשם הדה"ח:

({{עוגן1|יח}}) '''חוזר לתחלת.''' דס"ל {{שהצ|טז}} דחמירה תפלה לענין זה מק"ש ולפיכך בקריאת שמע או {{שהצ|יז}} בברכותיה סגי בשהפסיק שיחזור למקום שפסק אבל בכאן בעינן לתחלת ברכה כי ע"י שהייה רבה נתקלקל הברכה ודוקא אם השהייה היתה באמצע ברכה אבל {{שהצ|יח}} בין ברכה לברכה בדיעבד לית לן בה כל שלא שהה לגמור כולה ועיין ב[[ביאור הלכה/{{כאן}}#|ביאור הלכה]]:

({{עוגן1|יט}}) '''הברכה.''' עיין בח"א שכתב דבדיעבד אם לא חזר לתחלת הברכה כיון שהשלים הברכה אינו רשאי לחזור וב[[מגן גביורים/{{כאן}}#|מגן גבורים]] חולק לגמרי על דין השו"ע וכתב דמעיקר הדין אם לא שהה לגמור את כולה לא חשיב הפסק ואינו חוזר רק למקום שפסק והא דכתבו התוספות חוזר לתחלת ברכה מיירי בשהה לגמור כולה וס"ל להתוספות דאונס זה לא חשיב אונס גם בתפלה. ובביאור הגר"א מסכים לשיטת הרשב"א המובא בב"י עי"ש ומשמע מיניה דבכל גווני אינו חוזר רק לאותו המקום שפסק בלבד אם לא ששהה לגמור כולה ומחמת אונס דאז חוזר לראש התפלה:

({{עוגן1|כ}}) '''בג' ראשונות וכו'.''' דכל אלו כברכה אחת חשיבי לכך אפילו לא שהה חוזר לראש התפלה או לרצה ולפי מה שכתבתי בשם הגר"א והמג"ג ה"ה הכא אין צריך לחזור רק לאותו מקום שפסק:

({{עוגן1|כא}}) '''חוזר לראש.''' כתב הח"א היינו דוקא כשסיים כבר הברכה אבל אם הפסיק באמצע ברכה אינו חוזר אלא לתחלת אותה הברכה דכל באמצע לא נקרא חזרה אלא תיקון הלשון:

({{עוגן1|כב}}) '''בקורא.''' נקט קורא משום דדין זה נובע מק"ש דשם ג"כ דינא הכי כמש"כ לעיל ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/סה#א|סי' ס"ה ס"א]] בהג"ה:

({{עוגן1|כג}}) '''אם שח.''' וה"ה אם הזכיר מאורע של שאר ימים בתפלה כגון של שבת ויו"ט בחול וכה"ג ג"כ דינו כאלו שח {{ממר|אחרונים}} ויבואר לקמן בסוף [[משנה ברורה/אורח חיים/קח#סוף|סימן ק"ח]] במ"ב עי"ש:

({{עוגן1|כד}}) '''בתפלה.''' ואם שח בק"ש וברכותיה עיין לעיל ב[[משנה ברורה/אורח חיים/סה#סעיף א|סימן ס"ה ס"א]] במ"ב:

({{עוגן1|כה}}) '''כדין ההפסקות.''' ר"ל דאם שח באמצע ברכה שיחה מועטת ואפילו אם לא שהה עי"ז {{שהצ|יט}} כדי לגמור אותה ברכה חוזר לראש הברכה ואם שהה ע"י השיחה כדי לגמור כל התפלה מראשו לסופו חוזר לראש התפלה ולפי מה שביארנו לעיל ב[[#טז|סקט"ז]] לא יהיה דין זה רק בששח ע"י אונס כגון ע"י אנס וליסטים וכה"ג וכנ"ל אבל אם שח שלא באונס כ"א בשגגה ע"י איזה טעות או שסבר {{שהצ|כ}} שהוא מותר אפילו שהה כדי לגמור כולה אינו חוזר לראש כ"א לתחלת הברכה ואם שח בין ברכה לברכה אע"ג דעשה איסור בזה {{שהצ|כא}} מ"מ לא שייך בזה שום תיקון לכו"ע אלא מיד אחר השיחה גומר תפלתו ואם שח במזיד צע"ג {{עוגן|קלג:}}בדין זה {{שהצ|כב}} י"א דחוזר תיכף לראש התפלה אפילו בשיחה מועטת {{שהצ|כג}} וי"א דלא שנא בין שוגג למזיד:

({{עוגן1|כו}}) '''לקדיש.''' ר"ל לאיש"ר וה"ה לברכו:

({{עוגן1|כז}}) '''ישתוק.''' {{שהצ|כד}} עד יתברך:

({{עוגן1|כח}}) '''ויהא כעונה.''' לענין שיצא בזה ידי חיוב קדיש וקדושה {{שהצ|כה}} ומ"מ לא חשיב הפסק:

({{עוגן1|כט}}) '''אינו פוסק.''' ואם פסק {{שהצ|כו}} בזה וכן לקדיש ולקדושה דינו כשח במזיד ולדעת הפוסקים דשם חוזר לראש גם בזה חוזר לראש אך {{שהצ|כז}} אם סבר שמותר להפסיק הוי כשוגג ואינו חוזר לראש וכנ"ל. ואם קראוהו לס"ת והוא עומד אחר תפלת י"ח אפילו לא התחיל עדיין אלקי נצור {{שהצ|כח}} פוסק ועולה אך יזהר לומר יהיו לרצון קודם:

({{עוגן1|ל}}) '''אחר שסיים וכו'.''' היינו שאמר גם יהיו לרצון קודם אלקי נצור {{שהצ|כט}} דאל"כ אסור להפסיק כמש"כ ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/קכב#|סימן קכ"ב]] ולזה רמז הרמ"א במה שכתב ועיין לקמן סימן קכ"ב:

{{ניווט כללי תחתון}}