עריכת הדף "משנה ברורה/אורח חיים/קא"

{{ניווט כללי עליון}}
{{מרכז|'''סימן קא'''{{ש}}שצריך לכוין בכל הברכות ושיכול להתפלל בכל לשון}}

({{עוגן1|א}}) '''המתפלל וכו'.''' וירגיל אדם עצמו לכוין עכ"פ {{שהצ|א}} בחתימת של כל ברכה:

({{עוגן1|ב}}) '''שיכוין.''' היינו {{שהצ|ב}} פירוש המילות ע"כ מה נכון מאוד להמונים שילמדו פירוש המילות של כל התפלה ועכ"פ של ברכת אבות ומודים בודאי יש חיוב עליו לידע ביאורו:

({{עוגן1|ג}}) '''באבות.''' כי הוא סידור שבחו של מקום ע"כ אינו בדין שיהא אז פונה לבבו לדברים אחרים {{שהצ|ג}} ויש פוסקים דגם מודים חשוב כאבות לכתחלה. ואם {{שהצ|ד}} הוא משער שאפילו באבות לא יכוין לא יתפלל כלל עד שתתיישב דעתו שיהיה יוכל עכ"פ לכוין באבות:

({{עוגן1|ד}}) '''והאידנא וכו'.''' כתב הח"א נ"ל כיון דמצד הדין צריך לחזור ולהתפלל עכ"פ אם נזכר קודם שאמר בא"י בסוף ברכה יחזור לומר מאלקי אברהם וכו':

({{עוגן1|ה}}) '''ומשמיע.''' ויש {{שהצ|ה}} שכתבו דצריך לחוש לדברי הזוהר שאף לכתחילה לא ישמיע לאזניו אבל המ"א כתב שאין ראיה מהזוהר וכ"כ בביאור הגר"א דאף דעת הזוהר הוא כהשו"ע וכ"כ {{שהצ|ו}} שארי אחרונים שטוב יותר לכתחילה שישמיע לאזניו. ובדיעבד לכו"ע אם אמר בלחש כ"כ שאפילו לאזניו לא השמיע יצא כיון שמ"מ הוציא בשפתיו:

({{עוגן1|ו}}) '''ולא ישמיע.''' דכתיב בתפילת חנה רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע וכל המשמיע קולו בתפלתו ה"ז מקטני אמנה כאלו אין מאמין שהקב"ה שומע תפלת לחש וכל המגביה קולו בתפילתו ה"ז מנביאי השקר שהיה דרכן לצעוק בקול לע"ז שלהן ועיין ב[[ברכי יוסף/{{כאן}}#|ברכי יוסף]] ובח"א דלכתחילה צריך להתפלל בלחש כ"כ שאף חבירו העומד בסמוך לו לא יהיה יוכל לשמוע ומ"מ אם א"א לו לכוין בענין זה יש לו לעשות בענין שיכול לכוין אך שיזהר שלא יטריד לאחרים וכדלקמיה:

({{עוגן1|ז}}) '''קולו.''' ואפילו בפסוקי דזמרה טוב שלא להרים קול כי הקב"ה שומע בלחש לא כאותם המגביהים קולם יותר מדאי {{עוגן|קלא.}}ומיהו בשבת שנוהגים שאחד אומר פסוקי דזמרה בקול רם שפיר דמי {{ממר|[[פרי מגדים - אשל אברהם/{{כאן}}#|פמ"ג]]}}:

({{עוגן1|ח}}) '''בלחש.''' ה[[ט"ז/{{כאן}}#|ט"ז]] כתב דאף אם יכול לכוין בלחש אבל לא כ"כ כמו בקול מיקרי אינו יכול לכוין ויכול להתפלל ביחיד בקול ועיין בבה"ל שכתבנו דאין להקל בזה:

({{עוגן1|ט}}) '''להגביה קולו.''' ואיירי {{שהצ|ז}} דאפילו אם ישמיע קולו במקצת ג"כ לא יוכל לכוין דאל"ה אסור:

({{עוגן1|י}}) '''בצבור אסור.''' {{שהצ|ח}} אפילו להשמיע קולו במקצת וכ"ש להגביה קולו:

({{עוגן1|יא}}) '''אפילו בצבור.''' לעורר הכונה ולמיטרד ציבורא לא חיישינן כיון שסידורים ומחזורים בידם ועיין במג"א דמסיק דיותר טוב להתפלל בלחש אם יכול לכוין וכ"כ הרבה אחרונים:

({{עוגן1|יב}}) '''יותר מדאי.''' {{שהצ|ט}} דה"ז מנביאי הבעל שנאמר בהם ויקראו בקול גדול א"נ {{שהצ|י}} דעי"ז בודאי יבלבל אחד מהן את חבירו ומ"מ נראה {{שהצ|יא}} דהחזנים שמגביהים קולם כדי לעורר הכונה ולהשמיע שפיר הדברים שפיר עבדי דעיקר תפלת ש"ץ נתקנה דוקא בקול רם. אכן אותם שעושין כן כדי להראות קולם ודאי עושים שלא כהוגן:

({{עוגן1|יג}}) '''בכל לשון.''' ומצוה מן המובחר הוא דוקא בלשון הקודש ועיין ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/סב#ב|סימן ס"ב ס"ב]] ובמשנה ברורה [[משנה ברוה/אורח חיים/סב#סעיף ב|שם]] מה שכתבנו בשם האחרונים בזה וגם עיין בתשובת ח"ס או"ח [[שו"ת חתם סופר/א/פד|סי' פ"ד]] ו[[שו"ת חתם סופר/א/פו|פ"ו]] שהאריך בכמה ראיות דמה שהתירו להתפלל בכל לשון היינו דוקא באקראי אבל לקבוע בקביעה תמידית ולהעמיד ש"ץ ולהשכיח לה"ק לגמרי זה א"א בשום אופן עי"ש ועוד מחמת כמה וכמה טעמים נכוחים האריכו כל גאוני הזמן בספר דברי הברית והסכימו שאיסור גמור הוא לעשות כן ולאפוקי מכתות חדשות שנתפרצו מחוץ למדינה בזה והעתיקו את כל נוסח התפלה ללשון העמים ועבירה גוררת עבירה שדלגו הברכה של קבוץ גליות וברכת ולירושלים עירך וכשם שרוצים להשכיח זכרון ירושלים כן רוצים להשכיח לשה"ק מישראל פן יגאלו בזכות שלא שינו את לשונם הקב"ה ישמרנו מדיעות אפיקורסות כאלו ועיין ב[[ביאור הלכה/{{כאן}}#|בה"ל]]:

({{עוגן1|יד}}) '''שירצה.''' והוא שיבין אותו הלשון על בוריו אבל {{שהצ|יב}} בלשון הק' יוצא אפילו אינו מבין הלשון:

({{עוגן1|טו}}) '''אלא בלה"ק.''' לפי שאין מלאכי השרת נזקקין ללשון ארמית וה"ה שאר לשונות חוץ מלשה"ק אבל צבור א"צ מליץ שהקב"ה בעצמו מקבל תפלתם:

({{עוגן1|טז}}) '''על חולה.''' ר"ל שלא בפניו אבל בפניו של חולה מותר בכל לשון דהקב"ה מצוי שם {{ממר|[[בבלי/שבת/יב/ב|שבת י"ב ע"ב]]}}:

({{עוגן1|יז}}) '''הקבועה.''' דכיון שהתפילה קבועה לצבור הקב"ה בעצמו פונה אליה אפילו שלא בזמן שהצבור מתפללין:

({{עוגן1|יח}}) '''דאף יחיד.''' דס"ל דהמלאכים מכירין בכל לשון רק שאין נזקקין לארמית שמגונה בעיניהם. ומשו"ה מותרות הנשים להתפללות בשאר לשונות:

({{עוגן1|יט}}) '''ארמי.''' ובצבור מותר אף לשון ארמי. ובזה אתי שפיר מה דאומרים יקום פורקן ובריך שמיה בצבור וכדומה {{ממר|[[פרי מגדים - אשל אברהם/{{כאן}}#|פמ"ג]]}}. ולפ"ז אם מתפלל בביתו אין יכול לאמר שום יקום פורקן. וכן מוכח באור זרוע הגדול בהלכות שבת [[אור זרוע/הלכות שבת/נ|סי' נ']]:

{{ניווט כללי תחתון}}