עריכת הדף "משנה ברורה/אורח חיים/לט"

{{ניווט כללי עליון}}
{{מרכז|'''סימן לט'''{{ש}}מי הם הכשרים לכתוב תפילין ולקנות מהם}}

({{עוגן1|א}}) '''תפילין.''' וה"ה {{שהצ|א}} ס"ת ומזוזה:

({{עוגן1|ב}}) '''או אשה.''' וה"ה {{שהצ|ב}} טומטום ואנדרוגינוס דהם בכלל ספק אשה:

({{עוגן1|ג}}) '''או קטן.''' וכיון דילפינן מקרא בעינן שיהא דוקא גדול ממש דהיינו שהביא ב"ש אחר שהוא בן י"ג שנה אבל אם ספק לנו אם הביא ב"ש {{שהצ|ג}} פסול לכתוב אם לא שנתמלא זקנו דהיינו שיש ריבוי שער בזקנו אף שהם קטנים מאד [סמ"ע בח"מ [[סמ"ע/חושן משפט/לה|סימן ל"ה]]{{כ}}] או שעברו רוב שנותיו או שנולדו בו סימני סריס וכדלקמן ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/נה#ה|סימן נ"ה ס"ה]]. ויש לגעור {{שהצ|ד}} בסופרים שמניחין לנערים לכתוב תפילין ואין מדקדקין אם הביאו סימני גדלות או לא. ועיין לעיל ב[[משנה ברורה/אורח חיים/לב#קג|סימן ל"ב סעיף קטן ק"ג]] מש"כ שם בשם הלבוש מענין זה ועיין ב[[ביאור הלכה/{{כאן}}#|בה"ל]]:

({{עוגן1|ד}}) '''לחינוך.''' באמת אפילו גדול לא כל זמן שלא ידעינן שהביא ב"ש אך לענין גדול אם אח"כ בדקנוהו ומצאנו שיש לו ב"ש תלינן שהיה לו ג"כ בעת הכתיבה [ח"מ סימן ל"ה] משא"כ בקטן דאינו מועיל אז שערות:

({{עוגן1|ה}}) '''או כותי.''' כצ"ל דעו"ג {{שהצ|ה}} בלא"ה פסול {{עוגן|סז:}}שאין כותב לשמה:

({{עוגן1|ו}}) '''או מומר לעבו"ג.''' דבזה הוא כמומר לכל התורה וה"ה אם הוא מומר לחלל שבת בפרהסיא אבל אם הוא מומר {{שהצ|ו}} לשאר עבירות קי"ל דמומר לדבר אחד לא הוי מומר לכל התורה כולה לבד אם הוא עושה להכעיס דבזה אפילו לד"א דינו ככותי וכדאיתא ביו"ד [[שולחן ערוך/יורה דעה/ב|סימן ב']]. ויש מחמירין יותר {{שהצ|ז}} דצריך גניזה. וכ"ז אם הוא מומר לשאר עבירות אבל אם {{שהצ|ח}} הוא מומר לתפילין שאינו מניח תפילין אפילו אם אינו עושה זה להכעיס פסול דתו איננו בר קשירה לבד אם היה לזה רק מומר לתיאבון כגון שהלך אחר עסקיו עדיין הוא בכלל בר קשירה וכ"ז הוא לענין דיעבד אבל לכתחלה יש להחמיר שלא להניח לאיש כזה לכתוב סת"ם כי {{שהצ|ט}} יש מחמירין אפילו במומר לתיאבון ואפילו באחרים {{שהצ|י}} עומדין ע"ג ואומרין לו שיכתוב לשמה ועיין ב[[ביאור הלכה/{{כאן}}#|בה"ל]]. וכתב הפמ"ג {{שהצ|יא}} דאפילו הוא מומר לחלל שבת בפרהסיא באיסור דרבנן כגון מוקצה והוצאה לכרמלית יש להחמיר עכ"פ לכתחלה שלא להניחו לכתוב סת"ם ואפילו בדיעבד צ"ע:

({{עוגן1|ז}}) '''או וכו'.''' עיין בה"ט דאפילו בלתיאבון לבד ואפילו פ"א:

({{עוגן1|ח}}) '''שאינו בקשירה וכו'.''' ועבד ואשה וכותי אין מוזהר על הקשירה וקטן אף שהגיע לחינוך מדרבנן בעלמא הוא [ב"י] ועיין ב[[ביאור הלכה/{{כאן}}#|בה"ל]]. ובכל אלו {{שהצ|יב}} לא מהני אפי' גדול עומד על גבו ורואהו שיהיו לשמן:

({{עוגן1|ט}}) '''בכל.''' ומי {{שהצ|יג}} שנקטעה ידו השמאלית אע"פ שאינו בקשירה יכול לכתוב תפילין דגברא בר חיובא הוא אלא פומא הוא דכאיב ליה:

({{עוגן1|י}}) '''עשייתן.''' ודוקא שעושה מעשה {{שהצ|יד}} בגוף התפילין כגון חיפוי הבתים ותפירתן וכ"ש עשיית השי"ן בעור הבתים או {{שהצ|טו}} להגיה איזה אות דעתה הוא פסול וע"י הגהתו יוכשר דזה הוא כתיבה ממש אבל עיבוד הקלף איננו בכלל זה וכשר ע"י עו"ג וכ"ש ע"י אשה רק דבעו"ג בעינן שיהיה ישראל עוע"ג ויראה שיהיה לשמה וכדלעיל ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/לב#ט|סימן ל"ב ס"ט]] וה"ה בקטן.

והשחרת הבתים והרצועות עיין לעיל ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/לג|סימן ל"ג]] שביררנו שם דינם בעזה"י.

וגרירת דבק שבין אות לאות לכתחלה יש ליזהר שלא לעשות על ידם ובדיעבד אין להחמיר דגרירה לא מיקרי כתיבה ועיין היטב לעיל ב[[משנה ברורה/אורח חיים/לב#פ|סימן ל"ב סק"פ]]. וכ"ז {{שהצ|טז}} בתפילין דבעינן כסדרן אבל בס"ת אם אפשר לגרור צדדי האותיות במקום שנגעו ולחזור ולכותבן יעשה דזה מיקרי לכתחלה:

({{עוגן1|יא}}) '''יראה.''' שלא יהרגוהו ואף דבאמת הי"ל למסור {{עוגן|סח.}}נפשו על אמונת ה' מ"מ לא יצא מכלל ישראל עי"ז כיון דהיה באונס ועי' ב[[מגן אברהם/{{כאן}}#|מ"א]] שהעלה דאין להקל בזה אפי' אם בצינעא הוא שומר את התורה רק שבהנחת תפילין הוא מתעצל דהלא עכ"פ אינו בקשירה וכ"ש אם הוא מומר לכל התורה כולה אם לא שמחמת פחד שלא יהרגוהו הוא ירא לקיים את התורה אפילו בצינעא. ועיין בביאור הגר"א שמסכים ג"כ להמ"א. עוד כתב המ"א בשם הד"מ דאף דבס"ת ממזר וגר תושב [היינו שקיבל עליו שבע מצות בני נח] פסולים לכתוב כמו שכתב ביו"ד [[שולחן ערוך/יורה דעה/רפא|סימן רפ"א]] אפ"ה בתפילין ומזוזות אין לחוש וכל האחרונים הסכימו דגר תושב פסול לכתיבת סת"ם דהא אינו בקשירה ועיין ב[[ביאור הלכה/{{כאן}}#|בה"ל]]:

({{עוגן1|יב}}) '''אפיקורוס.''' ועיין ב[[ביאור הלכה/{{כאן}}#|בה"ל]]:

({{עוגן1|יג}}) '''ישרפו.''' עם אזכרותיהן וכדלקמן ב[[שולחן ערוך/יורה דעה/שלד#כא|סימן של"ד סכ"א]] עי"ש דסתמו כשכותב לשם עבו"ג הוא כותב:

({{עוגן1|יד}}) '''וי"א יגנזו.''' דאין דרך אפיקורס {{שהצ|יז}} להניח תפילין ובודאי כתבו למכור לישראל ואפשר שלא כתבו לשם עבו"ג. ודעת המחבר לפסוק כדעה א' לכן כתבו בסתמא וכן דעת הט"ז והפרישה והגר"א בביאורו:

({{עוגן1|טו}}) '''יגנזו.''' מספק שמא הוא כתבן אבל אין לשרוף מספק דהלא כתיב לא תעשון כן לה' אלהיכם:

({{עוגן1|טז}}) '''כשרים.''' דסתם עו"ג {{שהצ|יח}} אין בקיאין לכתוב ובודאי ישראל כתבו. ובפרט במקומותינו שידוע שאין א"י יודעין לכתוב אפילו בס"ת שנמצא בידן מסיק הש"ך [ביו"ד ב[[ש"ך/יורה דעה/רפא#ד|סימן רפ"א סק"ד]]{{כ}}] דלכו"ע כשרה דתלינן דהא"י בזזו אותה:

({{עוגן1|יז}}) '''יותר וכו'.''' אבל במעט יותר משויין [דהיינו עד כדי {{שהצ|יט}} חצי דינר בתפילין ולפי ערך זה בס"ת] חייבין לקנות מהן ואף דס"ת שנמצא ביד א"י י"א דיגנז [ביו"ד [[שולחן ערוך/יורה דעה/רפא|סימן רפ"א]]{{כ}}] אעפ"כ חייבין לקנות מהם ואפילו במעט יותר וכדי לגונזן בכדי שלא יבואו העו"ג לזלזל בהם ופשוט דה"ה אם הם פסולין מחמת עצמם ג"כ חייבין לקנות מהעו"ג כדי לגונזן אבל {{שהצ|כ}} בכתבן אפיקורס {{עוגן|סח:}}דטעונין שריפה א"צ ליקח מהם:

({{עוגן1|יח}}) '''הרבה.''' ואעפ"כ {{שהצ|א}} לא יסלק עצמו הישראל תיכף ממנו אף שאומר הרבה ומחוייב לעסוק אתו פן ישוה עמו. אך כשהעו"ג עומד על דבריו מניחן בידו. ומבואר בש"ס דאסור לומר לעו"ג שיתנם בזול יותר מדאי דלמא ירגז העו"ג וינהג בהם מנהג בזיון:

({{עוגן1|יט}}) '''מן המומחה.''' אבל לא ממי שאינו מומחה אע"פ שהלוקח רוצה לבדקן לפי שיש לחוש שמא יתעצל בבדיקתן מפני {{שהצ|כב}} שטורח הוא לו להסיר התפירה ולחזור ולתופרן. ופשוט דמי שהוא סופר קבוע לרבים הוא בכלל מומחה. {{שהצ|כג}} ומזוזה וה"ה פרשיות של תפילין ניקחות אפילו שלא מן המומחה ובתנאי שיבדקנה אח"כ:

({{עוגן1|כ}}) '''לקח.''' בדיעבד {{שהצ|כד}} או שאין שם מומחה בעיר:

({{עוגן1|כא}}) '''לבדקן.''' {{שהצ|כה}} בחסירות ויתירות וה"ה בתמונת האותיות אם הם כהלכה וכנ"ל ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/לו#א|סי' ל"ו ס"א]] ואין לחוש שמא עיבדן שלא לשמן דהכל בקיאין בזה:

({{עוגן1|כב}}) '''ואין השאר.''' והוא שאומר שכתבן בעצמו או שאומר שלקחן מאדם אחד ותלינן שאותו האדם כתבן הכל בעצמו כיון שהם בצבת א' וכמש"כ הפרישה:

({{עוגן1|כג}}) '''גדול.''' נראה דה"ה אם אמר שלקחן ממומחה:

({{עוגן1|כד}}) '''נאמן.''' דעד אחד נאמן באיסורין וכתב המ"א דעכ"פ בעינן שמכירין אותו שהוא מוחזק בכשרות עיין יו"ד [[שולחן ערוך/יורה דעה/קיט#ב|סימן קי"ט ס"ב]] בהג"ה. ולפי המבואר שם מוכח דאם ראינוהו שלבשן בעצמו נאמן בכל גווני דלעבור בעצמו בודאי אינו חשוד. וע"ש בש"ך [[ש"ך/יורה דעה/קיט#א|סק"א]]:

({{עוגן1|כה}}) '''ואינם צריכין בדיקה.''' שחזקה על חבר שאינו מוציא מת"י דבר שאינו מתוקן:

({{עוגן1|כו}}) '''לעולם.''' שכל זמן שחיפויין שלם {{שהצ|כו}} הרי הן בחזקתן מן הדין ואין חוששין שמא נמחקה אות מתוכן או ניקבה. ומ"מ {{שהצ|כז}} נכון לבדקן מפני שמתקלקלין מפני הזיעה. ואם {{שהצ|כח}} נקרע חיפוי הבתים או שנשרו במים צריכין בדיקה תיכף שמא נמחק הכתב או נתקלקל. וכל שצריך בדיקה מן הדין ואין לו מי שיבדוק ויתפור אותם {{שהצ|כט}} מניחם בלא ברכה דלא שייך אוקמיה אחזקה כה"ג וכתב הח"א דה"ה אם מונחים במקום לח והכל לפי הענין:

({{עוגן1|כז}}) '''לפרקים.''' דחיישינן {{שהצ|ל}} שמא נתעפשו לכך יבדקם שני פעמים בשמיטה:

({{עוגן1|כח}}) '''יניחם כך.''' ולענין ברכה משמע מח"א דצריך לברך והטעם נראה משום דלא ראינו עליהן ריעותא ברורה משא"כ בנשרו במים או שנתקלקל העור וכנ"ל ולמעשה צ"ע. המוצא תפילין {{שהצ|לא}} מושלכין בגניזה בלא רצועות ופתוחים יש לחוש שיש להם פסול נסתר אבל אם מצאן דרך הינוח בכיסן ליכא למיחש:

{{ניווט כללי תחתון}}