עריכת הדף "משנה ברורה/אורח חיים/לז"

{{ניווט כללי עליון}}
{{מרכז|'''סימן לז'''{{ש}}זמן הנחת תפילין}}

({{עוגן1|א}}) '''שכר.''' שכל המניחן מאריך ימים בעוה"ז שנאמר ד' עליהם יחיו כלומר אותם שנושאים שם ה' עליהם בתפילין יחיו ומובטח שהוא בן עוה"ב ואין אש של גיהנם שולט בו וכל עונותיו נמחלין לו. טור בשם השמושא רבא:

({{עוגן1|ב}}) '''שאינו מניחם.''' פי' אפילו מניעתו הוא רק לפרקים וכ"ש אם מבטל תמיד ממצוה זו והפמ"ג הביא בשם נ"צ דאפילו מי שביטל מתפילין יום אחד הוא ג"כ בכלל פושעי ישראל:

({{עוגן1|ג}}) '''בכלל פ"י.''' ודוקא שאינו מניחן בשביל שהמצוה בזויה בעיניו אבל הירא להניחם משום דבעי גוף נקי ושמא לא יזהר בקדושה כראוי אע"ג דעבירה היא דבקל יכול אדם ליזהר בשעת ק"ש ותפלה {{שהצ|א}} מ"מ לא הוי בכלל פושעי ישראל. וכ"ש אם המצוה תמיד חביבה עליו ונזהר שיהיה גוף נקי אך עתה אית ליה אונס חולי שאין גופו נקי לכו"ע אין עליו דין פושעי ישראל כלל. ודע דכתב הב"ח דאפילו אם אין המצוה בזויה בעיניו אך ממנע מלהניחם מפני ביטול מלאכה או שאר הפסד ממון או מחמת עצלות {{שהצ|ב}} ג"כ הוא בכלל פ"י בגופן אך דיש חילוק ביניהם לענין עונש עי"ש.

וד"ז הוא תוכחת מגולה לאותן אנשים שמפני עצלותן מצוי שיהיו תפיליהן מונחין על מצחן ולא על הקרקפתא וגם הש"י אין מונח על מקומו כדין דהלא זה הוא כמי שלא הניח כלל. וכבר זירז ע"ז ג"כ אותנו הפמ"ג ב[[פרי מגדים - אשל אברהם/אורח חיים/כז|סימן כ"ז]] שכתב שם דתפילין שמונחין שלא במקומן הרי הם כמונחין בכיסן. ועיין לעיל בסימן כ"ז ב[[ביאור הלכה/אורח חיים/כז#|בה"ל]] שהארכנו בזה:

({{עוגן1|ד}}) '''בגופן.''' ודינו פסוק בש"ס ר"ה [[בבלי/ראש השנה/יז/א|י"ז א']] דאפילו הוא איש בינוני דדרכו של הקב"ה להטות הכף כלפי חסד מכיון שנמצא בתוך עונותיו עון זה כף חובה מכרעת והוא מוכרח לירד לגיהנם ואם ח"ו ג"כ עונותיו מרובין מזכיותיו נידון בגיהנם י"ב חודש ואח"כ גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרת אפרן תחת כפות רגלי הצדיקים. וע"ש בתוס' דכ"ז בשלא עשה תשובה. {{שהצ|ג}} ויען כי גדול כח המצוה כ"כ ולהיפך העונש ר"ל לכן יזהר כל אדם לקנות תפילין מסופר מומחה וי"ש ובעל תורה וכן רצועות יקנה מאיש נאמן כדי שיהא בטוח שנעבדו לשמן מעורות טהורות כי מי שהוא מניח תפילין פסולים לא לבד שאינו מקיים המצוה אלא שמברך כמה וכמה ברכות לבטלה שהוא עון גדול. ובעו"ה רבה המכשלה במה שקונים תפילין ורצועות ממאן דהוא לפי שמוכרים בזול ורובן אינם מרובעין ועוד יתר קלקולים שמצוי בהם בעת כתיבתן וכל ירא שמים יתן אל לבו אם על מלבושיו וכליו הוא מהדר שיהיו כתיקונם מכ"ש בחפצי שמים שלא יצמצם ויחוס על הכסף אלא יהדר לקנות אותן שהם בודאי כשרים אף שמחירם רב. וכתב הד"מ בשם המרדכי יש לאדם להדר אחר תפילין נאים שנאמר זה אלי ואנוהו דהיינו שכתבן לבלר אומן בכתב נאה ובדיו נאה ובקולמוס נאה וקלפים נאים:

({{עוגן1|ה}}) '''להיותם עליו.''' דבזמן קצר כזה בקל יכול ליזהר מהפחה ומהסח הדעת:

({{עוגן1|ו}}) '''בשעת ק"ש.''' דכל הקורא ק"ש בלא תפילין כאלו מעיד עדות שקר בעצמו. ואם לא נזדמן לו אז או שהיה חולה מעיים בשעת מעשה כל היום זמנו ומחויב להניחן עכ"פ כדי שלא יבטל יום אחד ממצות תפילין:

({{עוגן1|ז}}) '''ותפלה.''' ועיין לעיל [[שולחן ערוך/כה#יג|סימן כ"ה סי"ג]]. וזהו לכל אדם אבל אנשי מעשה נוהגין ללמוד אחר התפלה בתפילין אך יש ליזהר שלא לדבר בהם דברים בטלים דמלבד איסור דברים בטלים הוא בא עי"ז לידי היסח הדעת. ועיין לעיל ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/כח#ג|סימן כ"ח סק"ג]] ובמעשה רב:

({{עוגן1|ח}}) '''היודע.''' דקודם לכן אין רשאי להניח תפילין ולאו {{עוגן|סה:}}חינוך הוא:

({{עוגן1|ט}}) '''לחנכו.''' במצות הנחתן וכן ללמדו הדינים הנצרכים לזה:

({{עוגן1|י}}) '''דוקא.''' וקודם לכן אין מניחו ללבוש תפילין אפילו אם ירצה דבודאי אין יודע לשמור תפילין:

({{עוגן1|יא}}) '''בן י"ג שנים.''' היינו אפילו אם לא הביא ב' שערות [פמ"ג]:

({{עוגן1|יב}}) '''וכן נהגו.''' ועכשיו נהגו להניח ב' או ג' חדשים קודם הזמן [מ"א] ועיין ב[[ביאור הלכה/{{כאן}}#דהאי|בה"ל]]. חרש המדבר ואינו שומע או שומע ואינו מדבר חייב להניח תפילין אבל אין שומע ואין מדבר אין מוחין בידו מלהניחם אם רוצה [בה"ט]:

{{ניווט כללי תחתון}}
[[קטגוריה:משנה ברורה]]