עריכת הדף "משך חכמה/שמות/מ"

{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}

== ב ==

'''ביום ''' החודש הראשון באחד לחודש. יפלא דלפי משפטי הלשון היה לומר בחודש הראשון ביום אחד לחודש. ויום החודש הוא שם על ראש חודש וכאמור בשמואל ויהי החודש, מחר חודש, וא"כ מיותר לומר באחד לחודש, וכן ביחזקאל מ"ו וביום החודש. לכן נראה דהפירוש כאן לא על ציון היום שהוא ערב ובוקר יום אחד, רק המכוון הוא על עצמות יום ולא לילה וביום של החודש אמר, ר"ל ולא בלילה. וזה דהקמת המשכן לא היה רק ביום. ויעוין פ"ב דשבועות י"ד מקרא אחרינא. אי נמי מכוון ביום הראשון שקביעות החודש יהיה ביום הראשון לשבת ולא יעברוהו, וכן אמרו ראשון למעשה בראשית ודו"ק.

== ה ==

'''ונתת ''' את מזבח הזהב לקטרת לפני ארון העדות. הנה פשטא דקרא הוא על הקמתו במקום שיהא מכוון לפני ארון העדות, אבל א"כ הו"ל למיכתב לקמן גבי משה שהקים לפני הארון, ושם כתוב לפני הפרכת וכן כתוב בפרשה תצוה שיהיה לפני הפרכת. ונראה דהקדמונים מהם אמרו דטעם הקטרת הוא מפני שלא יהא ריח כבמקומות שמפטמין הבשר ושורפין החלבים תמיד יום ולילה. ולכן להטיב הריח צוה לפטם הקטרת ולהריח בשמים. וכבר צוחו ע"ז דא"כ מדה ומשקל ל"ל, ולמה חייבה כרת למפטם כמותה. ולדעתי קטרת של ז' ימי המלואים יוכיחו שעדיין לא קרבו קרבנות הרבה ופרקו בכל יום. וזה שאמר שלא תדמו שהקטרת הוא לצורך הבאים לחצר, רק הוא לריח ניחוח לצורך גבוה, וכמו שאמרו עבודה צורך גבוה, וזה ידוע להבאים בסוד ד' כמה פלאים מרומז בקטרת. ולכן אמר מזבח הזהב לקטרת לפני ארון העדות היינו שהקטרת יהיה לצורך שכינת כבודו אשר שכן על ארון העדות ששם יעד כבודו השי"ת ודו"ק.

'''ונתת ''' את מזבח הזהב לקטורת, פירוש שכל זמן שלא הקטירו עליו אין רשאין להזות עליו דמי הפר והשעיר כדאמר ריש פרק ב"ש, ולכן יכון שהוא לקטרת ופשוט.

'''והא ''' דלא אמר מזבח הקטרת כמו בפרשה דלעיל, נראה דבר"ה פרק ראוהו ב"ד אמר דאין כ"ג נכנס בבגדי זהב לפנים משום שאין קטיגור נעשה סניגור ודוקא מידי דהקרבה יעו"ש, לכן אמר מזבח הזהב, אף דזהב קטיגור, מ"מ עיקרו אינו לכפרה, דדם הכפורים אחת בשנה, אבל עקרו הוא לקטרת הסמים דאינו לכפרה ודו"ק.

'''ונתת ''' את מזבח הזהב לקטרת. פירוש, דמזבח שנעקר מקטירין קטרת במקומו, אמנם זה דוקא במקדש שהיה המקום קדוש, אבל במשכן שהיה מטלטל ממקום למקום ונמשח המשכן אבל המקום לא היה קדוש כמוש"ב במ"א בפ' תרומה, לכן אם נעקר המזבח אין מקטירין במקומו, לכן גבי עשי' לא כתב לקטורת רק גבי הקמה שבמדבר רק המזבח לקטרת אבל מקומו אינו ראוי לקטרת וזה המזבח הוא לקטרת ודו"ק. כן דע דאף ע"ג דבגמ' לא נזכר מהיכן למד שמזבח שנעקר מקטירין במקומו נראה, דיליף דבשמן המאור כתיב בפ' אמור ויקחו אליך כו' על המנורה הטהורה וכו' וכאן בפ' תשא כתיב גבי קטרת ושחקת כו' לפני העדות באהמ"ע כו' ולא זכר את המזבח לאמר על המזבח יקטירנה, לכן מורה לנו דרק מקומו מעכב אבל המזבח לא מעכב, דאם נעקר מקטירין במקומו וזה דיוק נכון. וכן ילפינן מקטרת הפנימי שאם אין ארון נותן במקומו אבל דמים לא ילפינן ששם אינן גומרין הכפרה, עיין זבחים דף ק"ו ילפינן חוץ מפנים ובדף נ"ב יעו"ש ודו"ק.

'''בגמ' ''' יומא ר' יודא אומר מזבח ממוצע ועומד באמצע עזרה כו' נמצא מזבח מכוון כנגד היכל וכותליו. נראה דר' יודא לטעמיה דאמר בזבחים דף י"ט דמזבח שעשה משה היה רחב עשר אמות והי' כמו המשכן שהי' חללו עשר אמות והי' עומד פתח אהמ"ע, והקרסים סבר בפ' הזורק דהיו מלמטה עובין אמה ומלמעלה כלין והולכין עד כאצבע אם כן רק למטה עובין אמה והי' מלמטה מכבר עם בדים לשאת המזבח בהן והי' הבד יוצא כשיעור אמה שישא אדם שרחבו אמה והי' מכוון כנגד משכן וכותליו וכן עשו בבית שני וזה ברור ויעוין תוס' שבת שם ודו"ק.

== י ==

'''והיה ''' המזבח קדש קדשים. לעיל פירש כל הנוגע במזבח יקדש, שמקדיש פסולים ליקרב, אבל רק בראוי לו כדאמר פרק המזבח מקדש את שראוי לו, את שאינו ראוי לו לא מקדש למעט קמצים שלא נתקדשו בכלי. אמנם כלי שרת ומזבח פנימי מקדש אף שאינו ראוי כדאמר בדף כ"ח יעו"ש, לכן המזבח הוא קדש לקדשים, הא הנך דלא קדשי כמו קמצים שלא נתקדשו בכלי אינם קדושים עליו ודו"ק. אבל בשאר כלי המשכן כתיב והיה קדש שמקדש אף מי שאינו ראוי לו כקמצים שלא נתקדשו בכלי.

== יא ==

'''ומשחת ''' את הכיור כו' וקדשת אותו. לא כתיב והיה קדש בכיור וכן בכה"ג כתיב והלבשת כו'. הענין מפני שלדעתי מי כיור אין מועלין בהן דנתנו לרחיצה ולהנות לכהנים וכן בגדי כהונה אין מועלין בהן דנתנו להנות בהן כדאמר קדושין נ"ג ודו"ק.

'''והנה ''' בפרק שני מדות אמר דמדות הלח נמשחו בין מבפנים בין מבחוץ ולכן בירוציהם קדוש. ולכן נראה דהכיור צוה השי"ת לתת בו מים ואחרי זה למושחו, א"כ לא נמשח מבפנים רק מבחוץ ובו לא היו בירוצים דאין בירוצים למים, ולכן כתוב הכיור בפני עצמו ולא נכתב בכלל כלי המזבח משום דהוא נמשח מבחוץ לבד, והוא נכלל בכלל כלים יעוין זבחים נ"ט צפונה שיהא צפון פניו מכלים, וכיון כלי הוא, רש"י ודו"ק.

== יד ==

'''ואת ''' בניו תקריב והלבשתם כתנות, ומשחת אותם כו' להיות להם משחתם וכו'. נראה דכמו דכתב הראב"ע שמה שנאמר ויצוק על ראש אהרן היה קודם לבישת המצנפת, יעו"ש, כן אם נאמר שעשה יציקה ומשיחה על ראש של בניו היה טרם לבשו המגבעות ונמצא שלבשו רק הכתונות והמכנסים כדאמרו מנין שלא יהא דבר קודם למכנסים (יומא כ"ג) רק שלא הלבישם משה כמוש"כ הרמב"ן, אך הכתונות לבדן היה מלבישן והיה מושחן, וכן מצאנו לתנאי דסברי דבהרמת דשן לא הזכיר רק מכנסים וכתונת משום שכשרה בשני כלים ונמשחו כן, ואח"כ כשלבשו כל הבגדים הזה עליהן ועל הבגדים. וזה מרמז המסורה יעוין בבעה"ט דמשחתם בהם מום בהם, דבהרמה דכשרה בשני כלים כשרים בעלי מומין כדאמר ר"ל שם ביומא. ודו"ק בכ"ז.

== טו ==

'''כאשר ''' משחת את אביהם. יתכן דעל מעלת אהרן לא היה משה מתקנא שהיה נביא ומלך וכה"ג, אבל על מעלת בניו אמרו על תקרב הלום ביקש לו ולזרעו כו', וא"כ אולי לא ימשח אותם בשמחה רבה ובלב שלם, לכן אמר ומשחת אותם מרצון גמור כאשר משחת את אביהם.

== כ ==

'''ויקח ''' ויתן את העדות אל הארון וישם את הבדים על הארון. לפלא, הלא כבר כתוב שבצלאל הביא הבדים בטבעות כמוש"כ ויבא את הבדים בטבעות על צלעות הארון כו', וליכא למימר שעדיין לא נמשח והיה מותר להסירם, רק שהביא לראות אם יהיו הטבעות לפי מדתם, א"כ קשה דכתיב לעיל וירכסו את החושן כו' אל טבעות האפד כו' ולא יזח החושן מעל האפד אע"ג שעדיין לא נתקדשו עד הזיית הדם ושמן המשחה. אולם המדקדק ימצא כי המה הבדים היו בהטבעות משני צלעיו והיה אצל צלעיו, אולם בעת ההקמה היו מעמידין אותן על דפנות הארון ומשכיבין אותן מלמעלה מעל הארון, ולכך כתיב ויקח ויתן את העדות כו' וישם את הבדים על הארון, היינו שמתחלה היו על צלעיו ובעת הקמתו היה מניחן על הארון וזה עומק פשוטו. אבל בפרשת במדבר כתיב ובא אהרן ובניו בנסוע המחנה כו' ושמו בדיו, היינו שישימו אותם על צלעות הארון ולא יהיו מונחים על הארון. ובזה מסולק מה שתמהו ע"ז התוספות יומא דף ע"ב ע"א ד"ה כי כתיב עיי"ש. והנלע"ד כתבתי ודו"ק.

== ל ==

'''ויתן ''' שמה מים לרחצה. פירוש, דמים חיים נובעים הוי מידי דחזי לאדם לשתות, אבל מי גשמים מכונסים אינן ראוין לשתיית אדם רק לבהמה וכדאמר פרק עושין פסין לא התירו פסי ביראתו אלא מים חיים בלבד מידי דחזי לאדם, ולכן לשתיית סוטה הוה אמינא דחזי לאדם, לכן אמר שנתן מים לרחצה והמה של שאר מימות דלא קיימי לאדם וכחכמים החולקים על ר' ישמעאל דאמר מי כיור מי מעיין הם ודו"ק.



{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}