עריכת הדף "משך חכמה/שמות/טז"

{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}

== ב ==

'''וילונו ''' כל עדת בנ"י על משה כתיב וילינו שהאספסוף ערב רב הלינו את עדת ב"י לומר כו' מי יתן מותנו כו' בשבתנו על סיר הבשר כו' וכמו בפ' בהעלותך יעו"ש.

== ח ==

'''בתת ''' ד' לכם בערב בשר לאכול ולחם בבוקר לשבוע, אינו על משקל אחד, שהו"ל ובבוקר לחם לשבוע. ופשוט, דמרמז על מה שאמרו סוף פ"ק דקדושין עוגות שהוציאו ממצרים טעמו טעם מן לכן אמר ולחם פירוש כמציין אל הלחם שאכלו ושטעמו בהעוגות אותו יתן לכם לשבוע.

== ט ==

'''ויאמר ''' משה אל אהרן אמור אל כל עדת בנ"י קרבו כו' ויהי כדבר אהרון אל כל עדת בנ"י כו' והנה כבוד ד' נראה בענן וידבר ד' אל משה. לפלא מה שלא אמר משה בעצמו, אולם יתכן כי משה היה מכין עצמו לדבר עם השם, והדבור של השם היה תיכף כדברו אל העם ולא היה לו עת להכנה אילו דיבר עם העם אף כי משה לא היה צריך להכנה כמו שאמר עמדו ואשמעה מה ידבר ד', אשרי לילוד אשה כו', כבר ידוע דברי הרמב"ם בהלכות יסוה"ת פ"ז שזה היה רק אחרי מתן תורה מעת שפירש מן האשה בשביל שהיה מזומן תמיד לדיבור השם יעו"ש שזהו שזכה לקרני הוד שחומרו לא היה חוצץ מאומה והיה שכל נבדל ודו"ק.

== י ==

'''ויפנו ''' אל המדבר מכילתא ר"י אומר לא נפנו עד שנגלתה להם גבורה, הוא כשיטתו קרבו על שנגלתה להם שכינה, ור"א אומר לא הפנו אלא על מעשי אבות שנאמר המדבר כו', הוא כשיטתו לעיל קרבו כדי ליתן הדין, לכן פנו אל זכות אבות להגן עליהם ודו"ק.

'''יומא ''' דף ע"ו לחם אבירים אכל זה יהושע שירד לן מן כנגד כל ישראל, שעלה עם משה עד תחומי ההר כו' והמתין לו יהושע שם כל מ' יום כו' ושם היה יורד לו כנגד כל ישראל, רש"י. פירוש דמן ירד בזכות משה וכשמת משה בז' אדר נסתפקו ממן שבכליהם ארבעים יום עד ששה עשר בניסן וכדאיתא בקדושין ל"ח וזה היה בזכות יהושע, ומאין זכה לזה בשביל אותן ארבעים יום שהמתין למשה בהר ולכך קאמר דירד לו מן כנגד כל ישראל הוא דרך מליצה על מה שנתפרנסו כל ישראל בשבילו אותן ארבעים יום ודו"ק.

== כ ==

'''ויקצוף ''' עליהם משה. פירוש שבאמת היה בזה בטחון נפלא ונסיון תמידי, כי המה בארץ לא זרועה ומונח מן והולך לאיבוד והמה לא ילקוטון רק הנצרך לאותו יום וזה נסיון תמידי בכל יום, אבל כאשר הותירו וירום תלעים ויבאש, וא"כ הוא ללא תעליות, כי אם ילקוטו מה יהיה הלא ירום תולעים ויבאש, ובטל הנסיון והתקיים רצון השם האמיתי ולכך קצף עליהם משה, אבל, השי"ת לא קצף כי הוא לתועליות, כי יהיה הנס גדול בשבת שלא הבאיש, ובלא זה לא ידעו הנס של שבת, אבל משה רצונו בשבח מטרונא וכמאמרם ז"ל תפילין דמרי עלמא כו' ודו"ק.

'''ולפי ''' זה אתי שפיר מה דאין מניחין ביום טוב שחל אחר שבת שלשה לחמים כמו שהי' יורד המן לשלש ימים שגם ביום טוב לא הי' יורד המן ולפי זה א"ש דמה שמניחין לחם משנה הוא על הנס שכל יום אם הותירו הבאיש וירום תולעים ובשביל קדושת השבת נשאר קיים וזה רק בשבת כי הותירו ויבאש אבל אחר שבת כיון שלא נתקלקל אחר יום הששי אין עוד נסיון שאם יניחו אותו אחר שבת יתקלקל כיון שבזה לא הותירו ולא עברו פי המקום ב"ה ואין הוראת שום נס בזה לכן אין מניחין ג' לחמים ודו"ק. ויעוין תוספתא פ"ק דרה"ש לענין רה"ש מוכח דהנס היה דלא כלה העומר אם קדשוהו ביום שלשים ואחד, שביום שלשים לאלול לא היה יורד שמא יקדשוהו ב"ד יעו"ש ואכמ"ל.

== כח ==

'''ויאמר ''' ד' אל משה עד אנה מאנתם לשמור מצותי ותורתי, הדא הוא דאמרי אנשי בהדי הוצא לקי כרבא ב"ק פרק החובל ובפ"ק דסנהדרין ואבא ממשה ופירושו משום דלא כתיב לאמר ומשמע שלמשה ג"כ היה מדבר ופשוט ועיין חא"ג.

'''עד ''' אנה מאנתם, הנה בפרק ר' עקיבא בשבת סבר ר' אחא בר יעקב דעל הוצאה לא איפקוד יעוין תוס' וקרא דאל יצא נכתב לאחר מתן תורה בכ"ז יכול להיות דהמעשה הי' בשבת הראשונה וקרא דעד אנה מאנתם נאמר תיכף משום דהלכו לקבל המן והי' עימור דהוי מלאכה גמורה רק תלי בפלוגתא אם יש עימור שלא בגידולי קרקע ודו"ק.

== ל ==

'''וישבתו ''' העם ביום השביעי הענין דתשובה על עשה שעבר בשב ואל תעשה מועיל תיכף ששב נתכפר לו, לא כן העובר על ל"ת שעבר בקום ועשה צריך תשובה מעולה וכמו שאמרו ה"ד תשובה כו' מחווי ר"י באותו פרק באותו מקום באו"א, לכן כשהותירו ממנו עד בקר זהו עבירה בשב ואל תעשה היה מועיל תשובתם מיד, אבל כשעברו בקום עשה שיצאו ללקוט לא נתקבלה תשובתם עד שבא יום השבת ושבתו ביום השביעי ודו"ק.

== לב ==

'''למען ''' יראו את הלחם אשר האכלתי אתכם כו' בהוציאי אתכם מא"מ. הענין כי האדם אל יחשוב כי אימת יושגח בפרט ותהא פרנסתו דרך נסיי, כשכבר הוא דבוק בדרכי ד' ומנהיג עצמו בדרך בלתי טבעיי, רק אז ישליך על ד' יהבו, אבל כ"ז שלא בא לזה יחוש לנפשו, לכן אמר בא וראה אימתי האכיל את המן לישראל האם לאחר קבלת התורה וקיומה, הלא תיכף בהוציאי אתכם מא"מ האכלתי אתכם את המן, לכן כל איש אשר ידבנו לבו לקבל עליו עול דרכי השי"ת ותורתו בל ידאג מאין יבוא עזרי, כי אף לא הקשיח עדיין מלבבו כל דרכי העולם ולא הורגל בתורה, רק מטרת לבבו גלוי להיודע תעלומה כי כוונתו להתאמץ במעוז התורה יחלצהו ד' ולא יעזבו ויזמין פרנסתו מקודש.

== לג ==

'''והנח ''' אותו לפני ד' וכו' כאשר צוה ד' אל משה ויניחהו אהרן וכו' הקושי מבואר, ויתכן שמרמז שכל זמן שיהיה משה יהיה המן כי מן ירד בזכות משה, כמו שארז"ל בתענית וזה שצוה ד' אל משה, שלמשה ירד המן. או יתכן שבדברי ד' לא נאמר רק שיהיו למשמרת ולא כתיב שיהיה לפני ד' רק דבכריתות והוריות יליף משמרת ממשמרת דגבי מטה אהרן שם בפרשת קרח כתיב שד' צוה אותו למשמרת לפני העדות, ואולי הוי יליף משה מהך גז"ש, ומה שלא אמר השם כאן לפני העדות, משום שלא נעשה עדיין הארון, ולכן אמר משה אל אהרן קח צנצנת כו' והנח אותו לפני ד' למשמרת כו' כאשר צוה ד' אל משה, פירוש כמו שצוה במטה אהרן אל משה שמשה יניח אותו לפני העדות בעצמו, כן כאן יניח אהרן לפני העדות צנצנת המן. ומה דאמר אל משה, היינו כהצווי שהיה למשה בעצמו, שיעשה בעצמו היינו מטה אהרן, וזה נאות יותר לפי מה דאיתא במסורה כל צווים באת לבר מן אחד כאשר צוה ד' אל משה, היינו להוראה הנ"ל שכתבתי שמשה בעצמו נצטווה לעשות, ועיין רש"י כי תשא כה אמר שימו איש חרבו על יריכו. עיין שם דוגמתו, ודו"ק.

'''וראה ''' במכילתא שאהרן הניח הצנצנת המן תיכף כשהוקם המשכן בשנה השניה ולא בשנת הארבעים והוא ע"פ דברי הרמב"ם שהנס לא יתמיד שאם יתמיד אין זה נסיי רק שב לטבעי שהטבע הוא ג"כ ניסים רצופים כידוע, רק שלהראות שדוד הטבע, א"כ אם יתמיד בטלה הוראתו, רק שלמן הוצרכו ישראל ארבעים שנה, ולכך שלא יאמר אחד שהורדת המן הוא ענין טבעי שנתחדש וישאר קיים בטבע, לכן הניח בתחילה הצנצנת להראות להם שתיכף במות משה ויבואו לארץ ישראל יבטל המן שאינו יורד רק לשעתו שצריכים לו, והבן.


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}