עריכת הדף "משך חכמה/בראשית/מח"

{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}

== א ==

'''ויאמר ''' ליוסף הנה אביך חולה כו'. הנה לא היה אז האזהרה של לא יוכל לבכר. אמנם בכ"ז היה אז דין בכורה כמו נחלות אחר מתן תורה והאבות עשו דבריהם על פי התורה אם לא מה שראו צורך גדול לפי הזמן לכן הדין דמנחיל אדם את בניו לר' יוחנן בן ברוקא כמה שירצה שירבה לאחד וימעט לאחד הוי רק כשהוא שכיב מרע לכן כשהיה חולה לקח מנשה ואפרים. והזמין הקב"ה דין מנשה ואפרים להראות כי לא מאהבת רחל או מפחיתות לאה העביר הבכורה מראובן ליוסף דהרי מנשה ואפרים הן מאם אחד ובכל זה וישם אפרים לפני מנשה ודבר הנאמר ע"י נביא אינו יכול להשתנות מטובה, לכן לא זכר יעקב מה שנאמר לך אתננה שכיון שההבטחה לעצמו יכול להשתנות, אבל לזרעו הרי נאמר ע"י נביא ואינו יכול להשתנות והוי כמוחזק ולכן יכול להנחיל לבניו. ומשום זה אמר נראה אלי בלוז כו'. ונתתי את הארץ הזאת לזרעך אחריך אחוזת עולם והוי כמוחזק שכיון שאינו יכול להשתנות מפני החטא, לכן יכול להנחיל את בניו דבראוי לא אמר ריב"ב דיכול להנחיל לבניו וכמו שפסקו האחרונים ודו"ק.

== ה ==

'''ועתה ''' שני בניך הנולדים לך כו' אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי. פירוש. שהשם הבטיח לו שיתן הארץ הזאת לזרעו אחוזת עולם. אולם אפרים ומנשה כעת היינו בזמן הזה יהיו כראובן ושמעון. אבל בבוא הגואל האחרון יהיו לאחדים כמו שפרשו רש"י ותוספות פרק יש נוחלין (בבא בתרא דף קכ"ב) מקרא דכתיב שער יוסף אחד, וזה שאמר ועתה יטלו שני בניך שני חלקים.

'''אפרים ''' ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי. פירוש דארץ ישראל הוי מוחזקת מורשה מאבותיהם א"כ אם היה עושה ליוסף בכור הרי היה מנשה בכור אצל יוסף והיה לפ"ז נוטל מנשה שני חלקים משני חלקי יוסף ואפרים רק השליש, לכן אמר כי לא נתן ליוסף רק לבניו שיהיו כבניו. וכן כתוב בדברי הימים נתנה בכורתו לבני יוסף כו' וא"כ אפרים שוה למנשה לכן לא הקפיד יוסף רק על אשר ישית יד ימינו ולא מה שהקדים אפרים למנשה באמירתו. ולכן אמר ידעתי כשאמרתי אפרים ומנשה גם ידעתי עכשיו ובמכוון אמרתי ועשיתי כך ודו"ק.

== ז ==

'''ואני ''' בבואי מפדן מתה עלי רחל כו'. הענין שחשש שמא יאחר שבועתו להוליכו לארץ ישראל, לכן רמז לו כי רחל מתה עליו היינו בשבילו שאיחר את נדרו.

'''מתה ''' עלי רחל. רבותינו פירשו בסבתי ובשבילי על שאחר נדרו ואמר את אשר תמצא כו' לא יחי' ואולי יתכן לפי דברי רמב"ן דנתעברה בחו"ל ומעת בואה בגבול הארץ לא נגע בה. יתכן כי משום זה לא היה זריז ומלובן כאמרו סוף פרק המפלת לכן קשתה בלדתה.

'''ואקברה ''' שם בדרך בעוד כברת ארץ כו' מכאן רמז למה שאמרו ז"ל בירושלמי דמת מצוה קנה מקומו דוקא כשהוא חוץ לתחום, אבל אם הוא תוך תחום העיר מביאו לבית הקברות ולכן אמר כי היה עוד כברת ארץ תחום שבת, ולכן לא הביאה לבית הקברות רק ואקברה שם וכו' ודו"ק.

== יא ==

'''ראה ''' פניך לא פיללתי כו' בגמרא ב"ב דף קצ"א מכיר בן מנשה ויאיר בן מנשה נולדו בימי יעקב ופירש רשב"ם גמרא ולענ"ד י"ל עפ"י מה דדריש בל"ב מדות דר"א בנו של ריה"ג גם לרבות גם הארי וגם כו' הדוב לרבות גוריהן. וכן מות יומתו גם שניהם לרבות מעוברת שסוקלין ולדה. וא"כ גם הכא דרשינן קרא ראה פניך וכו' גם את זרעך דגם לרבות ולדותיהן, וזה נכון.

== יט ==

'''גם ''' הוא יהיה לעם וגם הוא יגדל. לפי מה שבארתי שבגם את זרעך מרבינן גם מכיר ויאיר בני מנשה יש לפרש שלכן אמר גם הוא יהיה לעם זה מכיר בן מנשה וגם הוא יגדל זה יאיר בן מנשה שפירש רש"י בפסוק ויקרא אתהן חוות יאיר כו' לפי שלא היו לו בנים לכן אמר וגם הוא יגדל אבל לא יהיה לעם ודו"ק.

== כב ==

'''בחרבי ''' ובקשתי ת"א בצלותי ובעותי. צלותי הוא סדר תפלה הקבוע כמוש"א השבח והתפלה וההודאה מעכבין (תוספתא מנחות) ובעותי הוא בקשה אשר אמרו אם רצה אדם לחדש בתפלתו מעין כל ברכה שואל אדם צרכיו יעוין פ"ק דע"ז בזה. והנה הנפק"מ. כי סדר תפלה שזו עבודה קבועה אין הכוונה מעכב ואם כוון לבבו באבות סגי ובכוונה מועטת סגי לא כן בחידוש שמבקש האדם צרכיו ומחדש בעי כוונה יתירה ואולי נכלל זה בהא דאמרו פ"ק דתענית אין תפילתו של אדם נשמעת אלא א"כ משים נפשו בכפו והא כו'. ולבם לא נכון עמו כו' ואעפ"כ והוא רחום יכפר עון לא קשיא כאן ביחיד כאן בצבור פירוש שסדר התפלה שהוא בצבור אף שהוא בלא כוונה מתקבלת. לא כן הבקשה החדשה היא צריכה להיות בכוונה מופלגת, ואמרו בירושלמי ברכות שאחיתופל היה מתפלל ג' תפלות חדשות בכל יום [אולי ע"ז אמר דוד במזמור שאמר על אחיתופל ערב ובוקר וצהרים אשיחה כי אין אני מתפלל יותר מהחיוב וישמע קולי] והנה חרב הוא בעצמו מזיק שברזל שיש לו חדוד ממית בכל שהוא ואין צריך אומד (כ"מ פ"ג מרוצח) אבל הקשת בעצמו אינו מזיק רק כח המורה. ותלוי לפי כח ורחוק המורה בקשת, לזה קרא לתפלה בשם חרבי שהיא אף בלא כונה מרובה. ובעותי בשם קשתי. שהיא כמו קשת שהיא עד שמשים נפשו בכפו, ולכן אמר ברכות דף ה' כל הקורא ק"ש על מטתו כאלו אוחז חרב של שתי פיות כו' כי על מטתו איננה בכוונה מרובה. ולכן אמר שמע ד' תחינתי זה בקשתי שצריכה כוונה מרובה כש"כ ד' תפלתי יקח. שא"צ כוונה כ"כ ודו"ק היטב.


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}