עריכת הדף "משך חכמה/במדבר/לב"

{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}

== א ==

'''ומקנה ''' רב היה לבני ראובן. נראה סמיכות הפרשה, דהא איך יצוה השי"ת שילכו י"ד שנים בלא נשיהם, ויהיו נשיהם במבצרים בעבר הירדן, הלא ביוצאי צבא כתיב ונשמרת מכל דבר רע, יעוין ספרי, אך כיון שראו שלא נפקד איש לעבירה, ראו כי אנשי צבא ישראל שבאותו דור כשרים היו ראוים לכבוש יצרן.

== ב ==

'''ויבואו ''' בני גד ובני ראובן. בני גד היו בעצה תחלה. ראב"ע. וכן מפורש לקמן בפסוק פ' ברכה וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק ספון ועיין תרגום אונקלוס ודו"ק. וזה שאמרו אל תעבירנו את הירדן, ר"ל, לו ידענו שאתה תעבירנו את הירדן, אז לא רצינו להיות כאן, חבל אחרי אשר אתה תמות כאן מדוע לא נהיה פה.

== טו ==

'''גדרות ''' צאן כו'. הנה באיזה נשך פירשו תוס', דאם קודם הגט הבטיחה לו שאם יבריא תהיה שלו, אז הוה תנאי, ופירשו ר"מ לובלין ומחנ"א אף בלא משפטי התנאים, שכיון שכנגדו הבטיח לו שתנשא לו, או אם מטרפא מגבו ליה שופרא, בזה אומדין דעתו, דכיון דאיהו לא הוי לאתנויי לבטל המעשה ואתני, חזינא דבלב גמור אומר זה, לכן סמיך עליו חבירו ועושה ע"מ כן כדין תנאי, ולכן במוכר נכסיו אדעתא למיסק לא"י צריך לפרש גם בעת המכר, דהמוכר מתנה לא הלוקח. יעו"ש. ופקפק גם בתקנת ר"י מפריש בגט שכ"מ. והחולקים פירשו טעמם, כיון דהעיקר דמקבלין בחרם לישא זא"ז כשיעמוד מחליו תו סמיך על החרם שתהא אם תעבור, ולא נחית לדין תנאי לבטל הגט אם לא תרצה להנשא, יעוין שם מה שפלפל בזה עם המהרש"א. ובזה יבואר כל הפרשה, דאף שמשה גער עליהם, הואיל והתחילו בדבר כזה, שיעזבו טפם ונשיהם וילכו לפני מחנה ישראל עד התנחל בני ישראל, זה כולל גם שנות חלוק הארץ, ומשו"ה לא גער רק על שנות הכבוש, כמו שאמר האחיכם יצאו למלחמה כו', הוי כפתחו תחילה ואמרו שנעבור חלוצים עד התנחל בנ"י כו' ועל דעת זה ניתן להם לנחלה עבר הירדן, ואינו צריך דיני תנאים שאף אם לא יתנה עמהן הוי כאילו התנה בכל משפטי התנאים שעל דעת זה סמיך ליתן להם הארץ, ובאם לאו בטלה הנתינה להם בעבר הירדן שמסתמא אמרו זה בלב שלם, וע"ד כן נותן להם, אבל כיון שאמר להם משה אם תעשון כן כו' ואם לא תעשון כן הנה חטאתם לד' אלדיכם, הרי פירש דבכל אופן שיהיה אף אם יבטל המתנה, אם לא יעברו ג"כ יהיו חטאים לד', א"כ תו ליכא אומדנא דעל דעת זה הוא נותן להם אם יעברו חלוצים ואם לא יבטל המתנה, דאימור נותן להם בכל אופן שהוא אף אם לא יעברו, ואיהו סמיך על מה שמקבלים להיות חוטאים לד' אם לא יעברו,, וזה סגי לו במה שישארו חטאים ורעים לד', ואין הוכחה דנותן רק ע"מ שיעברו ויקיימו כפי מה שהתחילו בהבטחתם מקודם, לכן ויצו משה כו' ויאמר משה כו' אם יעברו כו' ואם לא יעברו ונאחזו בתוככם בארץ כנען, כדין כל משפטי תנאים כפול, והן קודם ללאו, ותנאי קודם למעשה, ורק בכל תנאי אינו מחויב לקיים, אך שהתנאי מבטל המעשה, וכאן היו מחויבים לעבור ולקיים, שקבלו שאל"כ יהיו חטאים לד'. ויעוין בשו"ת מהר"ם לובלין ותבין יותר מש"כ ודו"ק.

'''ומה ''' שפירשתי, דלסברת הרמ"ל הוא הדין בהבטיח לו טרם שהתחיל המעשה יתר מכפי שאמר לו סמיך על דעתא דיליה ולא בעי משפטי התנאים, שרואה שאומר בכל לבבו וע"מ כן עביד מתנתו או גטו יש להעיר, דמשמע מהך דפרק ד' נדרים דפליגי ב"ש וב"ה, דמוכח דאם מוסיף להמוכס כגון שאמר לו נדור ומוסיף בניו הוי כפותח לו בתחילה, יעו"ש, כן הכא כיון שהם הוסיפו להלוך לפני מחנה ישראל עד כלות החלוקה מהארץ, לא במה שגער להם הוי כאילו פתחו הן בתחילה ואמרו אנחנו נעבור חלוצים, לכן לא הוי בעי משפטי התנאים. ודו"ק.

'''ובאופן ''' אחר פירשתי מכבר עפ"י מה דנתבאר בראשונים דכל מילי דתנאי אינו מחויב לעשותו, כמו הר"ז גטך ע"מ שתתני לי ר' זוז אינה מחויבת ליתן מאתים זוז ולקבל הגט, רק היכא דאין דיני תנאים, כמו בא"א לקיימו ע"י שליח וכחליצה, אם אמר חלוץ לה ע"מ שתתן לך מאתים זוז מחויבת ליתן מדין חיוב, ועיין בקצות סימן רמ"א באורך, ולכך קאמר להו, שלא תדמו שזה כשאר תנאים, שאם תרצו שלא לילך במלחמה אז נבטל התנאי, אבל אין עליכם חיוב למלחמה, שלא כן הוא שזה היזק גדול להחליש לב העם, רק אם לא תעשון כן, אעפ"י שתטלו בארץ כנען, הנה חטאתם לד' אלדיכם, לכן בנו לכם ערים כו' והיוצא מפיכם תעשו, שתהיו מחויבים לקיים זה, ויאמרו בנ"ג כו' טפינו נשינו ומקנינו כו', ועבדיך יעברו כל חלוץ צבא לפני ד' למלחמה, פירוש אף שלא יתנו לנו נחלה פה בעבר הירדן, בכ"ז אנו מחויבים לעשות, אח"כ אמר משה גם התנאי ליהושע, שאם לא יעברו לא יהיה להם חלק בארץ ג"כ. ודו"ק.

== כה ==

'''ויאמר ''' בני גד וב"ר, כאיש אחד. רש"י. פירוש, שגם הנשים הסכימו עמהן, אעפ"י שאשה רוצה בקב ותפלות כו', ובלתי רשותן לא היו יכולים לאמר, וכמו שאמרו בפרק אעפ"י.

== לא ==

'''ויענו ''' בנ"ג וב"ר לאמר כאשר דבר ד' אל עבדיך כן נעשה. ולמעלה אמרו רק כאשר אדני דבר, כאשר אדני מצוה, וכאן אמרו דבר ד'. יבואר עפ"י מה שהביאו הפוסקים דעת השאילתות, דבשליח לא בעי משפטי התנאים, לא כפילות התנאי, ולא הן קודם ללאו וכיו"ב, וא"כ הכא ששמעו שהתנה כל משפטי התנאים (אשר מזה ילפינין כל משפטי התנאים) ע"כ שכינה מדברת מתוך גרונו של משה, וא"כ אינו ע"י שליח, לכן אמרו כאשר דבר ד' אל עבדיך. ודו"ק.

== לג ==

'''ויתן ''' להם משה לבני גד כו' ולחצי שבט המנשי. הנה אף כי לא נזכר תנאי אם יעברו אצל חצי שבט המנשי, כיון שלכולם יחד נתן ממלכת סיחון ועוג ולהם התנה, גם חצי שבט מנשה בכלל התנאי ועל דעת זה נתן להם. וגדולה מזו מצאנו בפ' המדיר בקדש אחת על תנאי וכנס השניה סתם איכא למ"ד דע"ת הוא כונסה. יעוין רש"י דף ע"ג ע"ב ד"ה בטעות שתי נשים ודו"ק. וכן מפורש ביהושע א' שלכולם היה התנאי. ויתכן טעם שאינו כתוב התנאי אצל חצי שבט המנשי, משום דאמר בירושלמי דקדושין דהכל מודים בלאחר, כמו שאמר הרי את מקודשת לאחר שירדו גשמים, אם ירדו גשמים מקודשת, ואם לאו אינה מקודשת, ולא בעי משפטי התנאים, ופריך מב"ג וב"ר, וההין אם לאו כלאחר הוא ומשני שכן היתה הארץ לפניהם והן מחזיקין בידיהן, לכן בעי תנאי כפול, כמו שפירשו במלחמות פ"ב דביצה, ולכן בנתינה לבני גד וב"ר, שהארץ כבר נכבשה, והוא נתן להם הארץ ע"מ כך בעי משפטי התנאים, אבל בחצי שבט מנשה, שבעת הנתינה עדיין לא נכבשה הארץ, שאחרי זה הלך יאיר ומכיר וכבשו, לכן בנתינה זאת שלא נעשה המעשה עדיין לא הוי בעי משפטי התנאים. ויעוין ירושלמי דבכורים חצי שבט מנשה שלא נטלו מעצמן, פירוש, שבתחילת הכבוש נתן ד' אליו, אבל ב"ג וב"ר בשעת הכבוש היה לכל ישראל. ודו"ק. ולכן בדברים אמר ואצו אתכם לכלול גם שבט חצי המנשי.


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}