עריכת הדף "משאת המלך/ויקרא/כג"

{{ניווט כללי עליון}}

{{מרכז|משאת המלך על התורה - ויקרא כג}}

==ג==
'''שבת הוא לה' בכל מושבתיכם''' (כג ג)

'''איתא''' במדרש מעולם לא זזה שכינה מישראל בשבתות ויו"ט ואפי' בשבת של חול, ובפרשת דרכים {{ממ|[[פרשת דרכים/כג|דרוש כ"ג]]}} ביאר דהיינו לגבי ההולך במדבר ואינו יודע מתי שבת מונה ששה ימים ואח"כ שובת, וז"ש המדרש דאפי' בהני שבתות של חול לא זזה שכינה, ע"ש.

'''וב[[חתם סופר/{{כאן}}#|חת"ס]]''' כתב עפ"ז דנראה דזהו מרומז במקרא דהכא שבת הוא לה' בכל מושבותיכם, דנכתב זה הכא בפרשת המועדות שבהם נאמר להלן אשר תקראו אותם וגו', ואמרו בתו"כ אשר תקראו אותם אפי' מוטעין וכו', וה"נ לענין שבת אפי' מוטעין, כלומר שאפי' שבת זו של המוטעה במדבר שבת הוא לה' דלא זזה שכינה מעמו, והיינו דכתיב בכל מושבותיכם אפי' במדבר ובאיי הים הרחוקים הוי שבת.

'''ונראה''' ביותר למש"כ לעיל בפ' משפטים ע"פ ס' מגיד מישרים להב"י {{ממ|}} דאיכא ב' דינים לשבת, א. שבת ע"י ששת ימי המעשה ויום השביעי שבת, וליום שביעי זה אין לו קביעות דיום מסוים, ב. שבת קבועה ביום הנבחר יום השביעי, ולכן ההולך במדבר אף שקיים דין הא' של שבת, אבל אין זה יום השביעי המקודש לשבת ע"ש, וזהו נמי הכוונה הכא שבת של חול, וזהו אכן ע"ד המועדים שישראל קובעים את המועדים ע"י קידוש ר"ח, כמו"כ שבת זו של חול ההולך הוא קובע את יום השבת ולכך נכתב שבת זו הכא בפרשת המועדים.

==כד==
'''בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה מקרא קודש''' (כג כד)

'''כתב''' ה[[רמב"ן/{{כאן}}#כד|רמב"ן]] ז"ל, ולא פי' הכתוב טעם המצוה הזאת למה התרועה, ולמה נצטרך זכרון לפני השם ביום הזה יותר משאר הימים, ולמה יצוה להיותו מקרא קודש כלל, אבל מפני שהוא בחדשו של יום הכפורים, בראש החודש נראה שבו יהיה דין לפניו ית', כי בם ידין עמים בר"ה ישב לכסא שופט צדק, ואח"כ בעשרת הימים ישא לפשע עבדיו כו', ע"ש.

'''והנה''' בברכות {{ממ|[[בבלי/ברכות/ל/ב|ל':]]}} אמר רב ענן אמר רב טעה ולא הזכיר של ר"ח ערבית אין מחזירין אותו, לפי שאין בי"ד מקדשין את החודש אלא ביום, וצ"ל הגם שלאחר שמקדשין את החדש ה"ה מתקדש מהלילה למפרע, וכדחזינן בראש השנה בקדשוהו ביום דבודאי אף הלילה קדוש וכל דיני יו"ט עליה, וכמבואר בר"ה {{ממ|[[בבלי/ראש השנה/ל/ב|ל':]]}} דנתקלקלו הלוים בשיר כשבאו העדים מהמנחה ולמעלה, והרי דלמפרע קדוש היום, וא"כ מ"ט אין מחזירין אותו והרי איגלאי מילתא דלמפרע ר"ח הוא וצריך להזכיר של ר"ח. אלא ע"כ דלענין הזכרת ר"ח שאני דתלוי הדבר מעת שכבר נקבע לנו בפועל שהוא ר"ח, ואע"פ שאח"כ יחול למפרע מיהו עדיין הרי באותה שעה לא הוקבע ר"ח.

'''ולפי"ז''' היה בדין דבליל ר"ה כשלא אמר המלך הקדוש יחזירוהו, שהרי נתבאר דנתקדש היום למפרע, והרי הלילה נמי מעשי"ת הוא שבהם אומרים המלך הקדוש, אמנם הח"א בהל' תפלה {{ממ|[[חיי אדם/כד|סי' כ"ד]]}} כתב בשם הגאון ר"א פסוולר שאם לא אמר המלך הקדוש בליל ר"ה אין מחזירין אותו, ומשום דאין מקדשין את החודש בלילה וכדין לא הזכיר של ר"ח ערבית, והדברים צ"ב וכמש"כ דרק לענין הזכרת ר"ח שייך זה הטעם לפי שאין מקדשין וכו', אבל לא לענין ר"ה בלא אמר המלך הקדוש.

'''אולם''' למש"כ הרמב"ן דיסוד הדין לפניו ית' בר"ה, הוא לפי שהוא ראש חדשו של יוה"כ, ומה שיהא בזה החודש יוה"כ הוא הגורם ליום הדין של ר"ה, א"כ מעתה כבר י"ל נמי לענין המלך הקדוש, דכל שאכתי לא נקבע לנו בפועל שהוא ראש חודש השביעי לפי שעדיין לא קדשוהו ב"ד, א"כ אכתי א"א להחשיבו כחדשו של יוה"כ ואינו יום הדין, ולכך שפיר אין מחזירין אותו על המלך הקדוש וכיוצ"ב דהזכרת ר"ח.

{{מרכז|{{גופן|5||'''*'''}}}}
'''והנה''' במתני' במגילה {{ממ|[[בבלי/מגילה/כ/ב|כ':]]}} דמנו לכל הני דמצותן כל היום ותקיעת שופר בהדייהו, והרמב"ם הביא לכל הנך דנשנו במשנה, ואילו למצות שופר דהוא ביום ולא בלילה השמיטו. [לזה העירני {{אישים|הגר"י הוטנר זצ"ל}}].

'''ולמתבאר''' לענין תקיעת שופר בלא"ה לא יתכן בלילה, שהרי בלילה אכתי לא הוקבע להיותו חדשו של יוה"כ, וא"כ ה"נ דבלילה אכתי אינו יום הדין ויום תרועה, [ומשכח"ל רק באופן רחוק כשקידשו ביום כ"ט את יום ל' שלמחרת, שחידש הרמב"ם ב[[רמב"ם/קידוש החודש/ב#ט|פ"ב מהל' קדה"ח ה"ט]] דיתכן לקדשו ביום כ"ט, שאזי נמצא כשמתחיל ליל ל' כבר נקבע שהוא חודש תשרי], וא"כ י"ל דמאחר דבלא"ה לא משכח"ל תקיעה בלילה, לכן שפיר השמיט הרמב"ם לומר עוד דגם משום עיקר עצם הדין תקיעה היא ממצות שנוהגות ביום ולא בלילה.

{{מרכז|{{גופן|5||'''* * *'''}}}}
'''בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה וגו'''' (כג כד)

'''איתא''' בקידושין {{ממ|[[בבלי/קידושין/מ/ב|מ':]]}} ר' אליעזר בן רבי שמעון אומר לפי שהעולם נידון אחר רובו והיחיד נידון אחר רובו, עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות וכו', ופרש"י יראה אדם עצמו כאילו שקול כל העולם, שקול כמחצה צדיקים וחסידים ומחצה רשעים וכו', ע"ש. וקשה דהא בודאי גם בלא"ה אדם חייב שלא לחטוא ולהוסיף מצוות, וא"כ אין המאמר הזה אלא כדי לעוררו יותר על גודל אחריותו בהכרעת העולם כולו, וא"כ קשה מה התעוררות יש בזה שיראה האדם צד רחוק כ"כ דעתה כל העולם תלוי ועומד מחצה על מחצה.

'''ונראה''' דהדבר פשוט דאין הכונה בזה דהעולם תלוי ועומד אם להתקיים אם לכליון, אלא דתמיד העולם נידון אם להיטיב טפי את מצבו השתא או שמא לגרע מעט ממצבו השתא, וא"כ אדרבה מה שהעולם הוא במצבו זה השתא זהו לפי דהוכרע ע"י רוב זכויותיו לכך, אבל להטבה טפי מכך אין לו זכויות על כך, והרי הוא בודאי כמחצה על מחצה דא"א להכריעו להטבה טפי, וא"כ לעולם יחשב אדם זה החשבון דהעולם עומד השתא בחיסרון עוד זכות אחת כדי להכריעו לטובה טפי פורתא, וכן להיפך ח"ו דע"י עבירה אחת מגרע הוא ומכריע את העולם עוד לחובה מעט.

{{מרכז|{{גופן|5||'''*'''}}}}
'''הנה''' יל"ע בבקשה בר"ה יה"ר שירבו זכויותינו, וקשה מה מקום לבקשה על כך והרי אין הדבר תלוי אלא בידינו ובבחירתנו, ושמא המכוון הוא על זכויות שאינם באים ע"י בחירה, וכמש"כ רש"י לעיל {{ממ|[[רש"י/ויקרא/ה#יז|ה' י"ז]]}} במצות שכחה וכן בנפלה סלע ממנו ומצאה עני ונתפרנס ממנה, ע"ש, ושפיר יש מקום לבקש על אלו הזכויות שירבו.

'''וכשהרציתי''' הדברים קמי {{אישים|דהגה"צ רא"א דסלר זצ"ל}} א"ל דזכויות הללו אינם זכויות בעצם, ואין מעלת אלו הזכויות אלא דצריכין לו וככלים לעני והדברים ידועים, וא"כ לא יתכן דעל כך תהא בקשתנו לא על מעלתנו אנו בעצם אלא רק להיות ככלים, עכת"ד.

'''וע"פ''' דבריו אמרתי לבאר הא דאיתא בב"ק {{ממ|[[בבלי/בבא קמא/טז/ב|ט"ז:]]}} דרש רבא מאי דכתיב {{ממ|[[תנ"ך/ירמיה/יח#כג|ירמיה י"ח כ"ג]]}} יהיו מוכשלים לפניך בעת אפך עשה בהם, אמר ירמיה לפני הקב"ה רבש"ע אפי' בשעה שעושים צדקה הכשילם בבנ"א שאינם מהוגנין כדי שלא יקבלו עליהם שכר, ולכאורה יקשה מפני מה בקש על כך והלא אדרבה שיהא להם זכויות ויצדקו בדין, אלא עכצ"ל דבודאי צדקתן לא היתה לשם שמים, וא"כ כל זכותן זהו משום דצריכין להם דלא גרעי מנפלה לו סלע ומצאה עני וכו', ולזה בקש ירמיה שלא יהיה בידם זכות זו כך שלא יהיה נצרך קיומם כל שישארו ברשעותן.



{{מרכז|{{גופן|5||'''* * *'''}}}}
'''זכרון תרועה מקרא קודש''' (כג כד)

'''תנן''' בר"ה {{ממ|[[בבלי/ראש השנה/כט/ב|כ"ט:]]}} יו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת, במקדש היו תוקעים אבל לא במדינה, ובגמ' אמרו מה"מ אמר רבי לוי בר לחמא אמר רבי חמא בר חנינא כתוב אחד אומר שבתון זכרון תרועה, וכתוב אחד אומר יום תרועה יהיה לכם, לא קשיא כאן ביו"ט שחל להיות בשבת, כאן ביו"ט שחל להיות בחול, אמר רבא אי מדאורייתא היא כו'.

'''ושמעתי''' שמבארים בזה דאמנם בר"ה שחל בשבת מתקיים הדבר בזכרון תרועה, והיינו לפי דב' דברים לקיום אמרה תורה, חדא ע"י יום תרועה וחדא ע"י זכרון תרועה, וכשחל יו"ט בחול שפיר אפשר לקיים יום תרועה, אבל בחל בשבת וא"א לנו לקיים יום תרועה משום גזירה, אז עכ"פ יש בידינו קיום דזכרון תרועה, וכן מדוייק בתפילה כשחל בשבת שאנו מזכירים יום זכרון תרועה, דאמנם כך הוא מצות היום.

'''והנה''' כתב הרמב"ם {{ממ|בסוף [[רמב"ם/שופר/ב#|פ"ב מהל' שופר]]}} ז"ל, בזה"ז שאנו עושין שני ימים בגלות, כדרך שתוקעין בראשון תוקעין בשני, ואם חל יום ראשון להיות בשבת ולא היה במקום בי"ד הראויין לתקוע, תוקעין בשני בלבד, עכ"ל. ועיין כ"מ שעמד בדבריו דמה חידוש יש בדבר שתוקעין ביום שני באם חל יום א' בשבת, הרי פשיטא הוא דלמה יגרע בגלל שלא תקעו בראשון, ע"ש מש"כ בזה.

'''אולם''' למתבאר י"ל דהנה בזה"ז הרי כבר ליכא ספיקא דיומא, ואין ב' הימים אלא משום מנהג אבותינו בידינו, להיות נמשך גם ביום השני היו"ט שהיה ביום הראשון, וא"כ היה אפשר לומר דהיכא דחל יום א' בשבת וכל הקיום ביום א' היה ענין זכרון תרועה, א"כ קס"ד דאף יום הב' שנמשך מחמת יום הא' לא יהיה דינו אלא בזכרון תרועה ותו לא, ולזה קמ"ל הרמב"ם דאינו כן אלא תוקעין בו בשני.

==לו==
'''ביום השמיני מקרא קדש''' (כג לו)

'''המהר"ל''' ב[[גור אריה/{{כאן}}#לו|גור אריה]] כתב ז"ל, וקרא מתפרש בחג הסוכות, שחייב להביא קרבנות בחג הסוכות בשביעי כדי שישמח אף בליל אחרון, א"נ הכתוב קאמר שימשוך השמחה של סוכות כו' שמושך עוד יותר, ע"כ. ומבואר דכל עיקר יסודו דשמיני עצרת הוא כהמשך לחג הסוכות. ומובן לפי"ז הא דאמרו בפסחים {{ממ|[[בבלי/פסחים/עא/א|ע"א.]]}} דלמ"ד דצריך זביחת שלמי שמחה בזמן שמחה, הא דנתרבה ליל יו"ט אחרון לשמחה זהו ע"י זביחה דסוכות דשפיר ה"ז זביחה בזמן שמחה, ולכאורה אין זה מובן דהרי צריך זביחה בשעת שמחת חג זה והאיך מהני זביחה בשעת שמחה דחג אחר, אמנם למש"כ הגו"א ניחא לפי דחשיבי כחג אחד לפי שהוא המשך השמחה דסוכות, ושפיר ה"ז זביחה בשעת שמחה כאותו החג.
{{ניווט כללי תחתון}}
{{משאמ}}