עריכת הדף "משאת המלך/במדבר/לה"

{{ניווט כללי עליון}}

{{מרכז|משאת המלך על התורה - במדבר לה}}

{{מרכז|{{גופן|5||'''{{עוגן1|פרשת מסעי}}'''}}}}

==יא==

'''והקריתם לכם ערים ערי מקלט תהיינה לכם''' (לה יא)

נראה דערי מקלט יסודם מה שהם ערי הלוים, ולא אך שקבעו אותן הערים גם לערי הלוים וגם לערי מקלט, וכן מבואר ממש"כ הרמב"ם בפי"ג משמיטה ויובל {{ממ|[[רמב"ם/יובל/יג#א|הל"א]]}} וכשמוסיפין ערי מקלט אחרות בימות המשיח הכל ללוים, והרי דתלי זב"ז שלכך אלו הערים יהיו ללוים כדי שיוכלו לעשותן ערי מקלט, וכן משמע במכות {{ממ|[[בבלי/מכות/יב/ב|י"ב:]]}} מלמד שהיו ישראל מגלין במדבר להיכן מגלין למחנה לויה, הרי דהקליטה יסודה מחנה לויה, וכן ראיתי במשך חכמה {{ממ|[[משך חכמה/{{כאן}}#|כאן]]}} שכתב כן.

'''וכן''' נראה ממה שמובא בתשוה"ג שאין נוהג בזה"ז גלות לפי שאין ערי מקלט, והנה אין נראה דהכונה לפי שאין אנו יודעים היכן הערי מקלט, אלא נראה כמבואר לפי שבטלו ערי הלוים לכך בטלו הערי מקלט וכמוש"כ דתלי עיר מקלט בערי הלוים. [גם מטעם אחר לא משכח"ל שהרי עיר שאין בה זקנים אינה קולטת, ובחינוך {{ממ|[[ספר החינוך/תי|מצוה ת"י]]}} כתב דליכא דין גלות כל שאין סנהדרין במקומה בירושלים וע"ש ב[[מנחת חינוך/תי|מנ"ח]]{{כ}}].

'''אמנם''' לפ"ז יקשה מש"כ הרמב"ם {{ממ|ב[[רמב"ם/רוצח/א#א|פ"ח מהל' רוצח ה"א]]}} דאין ערי מקלט נוהגות אלא באר"י, ולמבואר הא בלא"ה הרי לא משכחת ערי לוים בחו"ל, וכמו"כ מש"כ שאין קולטות עד שיובדלו כולן, ולכך לא קלטו אלו שבעבר הירדן אף שהבדילן משה לשלש ערים, וצ"ע דבלא"ה אין קולטות לפי שלא ניתנו ללוים עד לחלוקת הארץ שהיה ע"י יהושע וכדאיתא בס' יהושע {{ממ|[[תנ"ך/יהושע/כא|כ"א]]}}.

==כג==
'''או בכל אבן אשר ימות בה בלא ראות''' (לה כג)

'''מהכא''' ממעט ר' יהודה לסומא מגלות כדאיתא במכות {{ממ|[[בבלי/מכות/ט/ב|ט':]]}}, ובב"ק {{ממ|[[בבלי/בבא קמא/פו/ב|פ"ו:]]}} תניא ר' יהודה אומר סומא אין לו בושת, וכך היה ר' יהודה פוטר [סומא] מחייבי גליות ומחייבי מלקיות ומחייבי מיתות ב"ד וכו', עוד שם וכן היה ר"י פוטרו מכל דינים שבתורה, מ"ט דר"י אמר קרא ושפטו העדה בין המכה ובין גואל הדם על המשפטים האלה, כל שישנו במכה ובגואל הדם ישנו במשפטים כל שאינו במכה ובגואל הדם אינו במשפטים כו', וכן היה ר"י פוטרו מכל מצות האמורות בתורה, אמר רב שישא בריה דר"א מ"ט דר"י אמר קרא ואלה המצות החקים והמשפטים, כל שישנו במשפטים ישנו במצות וחוקים וכל שאינו במשפטים אינו במצות וחוקים.

'''והנה''' הפרמ"ג בפתיחה הכוללת {{ממ|[[פרי מגדים/פתיחה כוללת/???|סוף חלק שני]]}} ז"ל, והנה ראיתי אע"ג דלר"י סומא פטור מכל המצות היינו מעשין אבל מלאוין מצווה שלא לעבור, עי' מכות סומא אינו גולה מקרא, עכ"ל. ולכאורה כוונתו להקשות דאם נימא דפטור גם מלאוין א"כ קרא ל"ל דאינו גולה הא בלא"ה אינו בלאו דרציחה וממילא אינו גולה, ואי לזה כיון הפמ"ג אני תמה דהא כל עיקר שלמדנו שפטור סומא מכל המצות הוא ממה דפטור מגלות כנ"ל בגמ', ואין שייך להקשות שלא יהא כתוב שפטור מגלות.

{{מרכז|{{גופן|5||'''*'''}}}}
'''ובעיקר''' המיעוט לסומא מגלות יל"ע אם נתמעט הסומא מעיקר פרשת גלות דאינו שייך בדין זה, או שמא המיעוט הוא על מעשה רציחתו דאי"ז מעשה רציחה המחייבת גלות, ולכאורה יש נפקמ"נ בזה בנסתמא לאחר שהרג, דאם אי"ז אלא פטור במעשה הרי כאן היה מעשה פקח, אבל אם הוי פטור מסויים לסומא מגלות הרי א"א לחייב גלות כיון שהוא עתה סומא פטור.

'''ואף''' אם תאמר דאי"ז נפק"מ לפי דאף דהוי פטור בגברא מעיקר פרשת גלות, מ"מ אין זה פטור אלא על עיקר החיוב בתחילה שאין לחייב סומא, אבל כאן מיד שהרג כבר נתחייב גלות ואף אי נסתמא אח"כ אכתי בחיובו קאי, מיהו זה בודאי יהיה נפקמ"נ בזרק אבן כשהיה פקח ונסתמא עד שלא הרגה האבן, דהנה בזה הרי בשעת חיובו כבר היה סומא, וא"כ אם הוי פטור בגברא הרי לא יתחייב בגלות, אבל אם הוי מיעוט דסומא במעשה בלבד, א"כ הרי הכא היה כאן מעשה פקח ולמה יפטר מגלות.

'''והנה''' מהא דאמר ר"י דכן פטור הסומא מכל דינים שבתורה דאמר קרא ושפטו העדה כו' כל שישנו במכה ובגואל הדם ישנו במשפטים כו', הרי מוכרח מזה דסומא עכ"פ לא יגלה אף בזרק אבן ונסתמא עד שלא הרגה האבן, דאם נימא דגולה הרי שוב ישנו במכה ובגואל הדם באופן זה, וביותר מוכרח מהתם דע"כ הוי מיעוט בגברא, דאם מיעוט סומא הוא רק במעשה, א"כ נמצא דאין כאן מיעוט כלל לסומא למעטו מפרשת מכה וגואל הדם, אלא רק דבפועל לא יתכן שיתקיים בו משום דלעולם הוי מעשה סומא ותו לא. [ועיין מש"כ בחי' על הרמב"ם [[משאת המלך/רוצח/ו#יד|פ"ו מרוצח ושמ"נ הלי"ד]]{{כ}}].

==כה==
'''והשיבו אתו העדה אל עיר מקלטו אשר נס שמה''' (לה כה)

'''תנן''' במכות {{ממ|[[בבלי/מכות/ט/ב|ט':]]}} בתחילה אחד שוגג ואחד מזיד מקדימין לערי מקלט ובי"ד שולחין ומביאין אותו משם וכו', מי שנתחייב גלות מחזירים אותו למקומו שנאמר והשיבו אותו העדה אל עיר מקלטו, ע"כ.

'''ומבואר''' דאין בידו לחזור לאחת מערי מקלט שיבחר לו עתה לישב שם, וגם דלא אמרינן שיקדים השתא לעיר מקלט הקרובה לו ביותר, אלא מחזירין אותו לעיר שברח לשם תחילה בדוקא, וכדתנן מחזירין אותו למקומו והיינו לעיר שברח לשם מקודם, וכן הוא להדיא במאירי {{ממ|[[מאירי/מכות/ט/ב|שם]]}} ז"ל, מחזירין אותו למקומו לעיר מקלט ששלחו והביאו אותו משם, ואמנם זה מדוייק בקרא הנ"ל והשיבו אותו העדה אל עיר מקלטו אשר נס שמה, היינו לאותו העיר, ופשוט. [ועמש"כ בזה במשאת המלך בהל' רוצח [[משאת המלך/רוצח/ה#ז|פ"ה ה"ז]]].

==לא==
'''ולא תקחו כפר לנפש רצח אשר הוא רשע למות כי מות יומת ולא תקחו כפר לנוס אל עיר מקלטו לשוב לשבת בארץ עד מות הכהן''' (לה לא)

'''הנה''' לענין שלא ליקח כופר לרוצח לפוטרו ממיתה הוסיף הכתוב לומר כי מות יומת, ואילו באזהרה שלא ליקח כופר למחוייב גלות כאן לא הוסיף הכתוב אלא יגלה וצ"ב מ"ש, וכן הרמב"ם ברמזים להל' רוצח ושמ"נ כתב שלא ליקח כופר לנפש רוצח אלא יומת, ואילו באזהרה של גלות כתב להגלות הרוצח בשגגה, ולא כתב בו אלא יגלה.

'''ונראה''' דאלמלא האזהרה והיה אפשר ליטול כופר, הנה היה אפשר לבא ע"ז בב' ענינים, א. שלכתחילה יחייבוהו עונש כופר במקום מיתה או גלות ב. דאמנם יחייבוהו רק מיתה או גלות אלא שאפשר להמיר זה העונש בכופר. ובספרי להל' רוצח ושמ"נ ביארתי דלענין מיתה אכן היה מקום לומר לתרוייהו, הן שלכתחילה יחייבוהו כופר במקום מיתה, והן שאף לאחר שחייבוהו מיתה מ"מ יוכל להמיר העונש בכופר ולפדות נפשו בכופר, אבל לענין גלות לא הוה ס"ד אלא שלכתחילה יתחייב ממון במקום גלות. אבל זה בודאי לא הוה קס"ד שיוכל להמיר עונש הגלות בכופר דזאת לא אשכחן, ע"ש.

'''ולפי"ז''' מוסבר היטב הכתוב דלענין רוצח אמר הכתוב תרתי, תחילה אמר ולא תקחו כפר לנפש רוצח אשר הוא רשע למות היינו אזהרה שלא נחייב אותו מעיקרא כופר במקום חיוב מיתה, והוסיף הכתוב עוד כי מות יומת היינו אזהרה נוספת שנעשה בו המיתה שחוייב ולא נמיר המיתה בממון, משא"כ בגלות לא כתב הכתוב אלא חדא לא תקחו כפר לנוס אל עיר מקלטו, היינו שלא נחייב אותו מעיקרא ממון במקום גלות, אבל זה לא הוצרך הכתוב לסיים אלא ינוס שיגלה ולומר שאין להמיר עונש הגלות בממון, דזו לא הוה קס"ד שלא מצאנו דכוותיה במקום אחר וכש"נ.
{{ניווט כללי תחתון}}
{{משאמ}}