עריכת הדף "מראי מקומות/שמות/לה"

{{ניווט כללי עליון}}
== פסוק א ==
=== אלה הדברים אשר ציווה ה' ===
מבאר ב'עוללות אפרים', שהואיל ודיבור זה נאמר למחרת יום הכפורים {{ממ|[[רש"י/שמות/לה#א|רש"י כאן]]}}, כאשר היו כל בני ישראל שרויים באחדות נפלאה, אחרי מחילת העוון שאז נאמר להם 'סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ' {{ממ|[[תנ"ך/במדבר/יד#כ|במדבר יד כ]]}}, ואחרי 'שירצה את חברו'. לכן יתכן לומר שכוונת הכתוב היא, שעצם ה'ויקהל', שהיו כולם מתקהלים באחדות, על זה אמר להם משה, אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם. שבזה חפץ ה' לראות את בניו שרויים באחדות אמת, בלב אחד. 

== פסוק ב ==
=== ששת ימים ===
הזכיר תחילה דין שבת ואחר כך ציווה על הקמת המשכן, הפך הכתוב בפרשת כי תשא שציווה קודם על המשכן ואחר כך הזהיר על השבת. ובבית הלוי {{ממ|[[בית הלוי/כי תשא|פרשת כי תשא]]}} יישב שהוא משל לאדם שהכניס את בנו לחופה שאם אוהבו מאד ממציא לו תחילה המותרות ואחר כך נותן לו גם כדי חייו, ואילו אם אינו אוהבו כל כך נותן לו תחילה כדי חייו ורק לבסוף מוסיף לו על זה. לכן קודם חטא העגל שהיו אהובים ונחמדים ציווה להם על המשכן שאפשר מציאות בלא המשכן ככל הימים שאחר חורבן הבית, ואילו אחר חטא העגל ציווה תחילה על השבת שאי אפשר לעולם בלעדיה ורק אחר כך על המשכן.

== פסוק י ==
=== וכל חכם לב בכם יבואו ויעשו ===
אמר הרבי הראשון לבית בעלזא, ה'שר שלום', שהסדר בעבודת ה' הוא תמיד שיהיו מעשיו מרובים מחכמתו {{ממ|[[משנה/אבות/ג#יז|אבות פ"ג מי"ז]]}}. זהו שאמר הכתוב, 'וכל חכם לב בכם', אם אתה כבר חכם, אזי 'יבואו ויעשו', תעשה מעשים שיהיו מרובים מחכמתך. 

== פסוק כ ==
=== ויצאו כל עדת בני ישראל מלפני משה ===
תמה ה'{{ממק|אור החיים}}' הק', מה בא פסוק זה ללמדנו. והרי ברור שבתום דבריו הלכו כולם לבתיהם. וכי סלקא דעתך שנשארו שם לעולם. אלא, מבאר, היטב ידעו בני ישראל על רוב עושרו של משה רבינו {{ממ|[[בבלי/נדרים/לח/א|נדרים לח.]]}}, לצד מידת נדיבות לבו, אותה הכירו גם כן, וכמו שאמרו עליו בגמ' {{ממ|[[בבלי/מכות/י/א|מכות י.]]}} אוהב כסף לא ישבע כסף, כך משה רבינו אוהב מצוה ולא ישבע. על כן הבינו שתיכף עם גמר סיום דבריו, יפטיר, 'ולכן אני תורם את כל הנצרך למלאכת המשכן'. על כן התחכמו וסבו על עקבותיהם מיד בסיום דבריו, והלכו מיד להביא את כל אשר צוה ה', מלפני משה, כלומר לפני שמשה רבינו יקח לעצמו את כל המצוה.

== פסוק כא ==
=== וְכֹל אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אֹתוֹ הֵבִיאוּ ===
החיד"א ב'נחל קדומים' מצא כאן דיוק נפלא בפסוק. כי מטבע הדברים כאשר מתרימים אנשים לצורך חשוב, הרי שמיד בזמן המגבית, אם זה בשבת, או אפילו בימות החול, כל אחד מתעורר בהתלהבות, ומבטיח את גובה תרומתו. אבל בבוא יום הגבייה, כאשר הוא נותן את תרומתו בפועל, כבר מצטננת התלהבותו. אולם כאן מעידה התורה כי לא כך היה, אלא 'כל אשר נדבה רוחו אותו, הביאו'. היינו, שהביאו עם כל נדיבות הלב שהיה להם בשעת ההבטחה. כלום לא הצטנן.

== פסוק כב ==
=== וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים ===
מקובל, כי המאמר האחרון שאמר ה'חידושי הרי"מ' זצ"ל  היה בפסוק זה. וכן פירש מהרא"ל צינץ זצ"ל. שלכאורה למה באו האנשים 'על' הנשים, שמשמע שהיו גבוהים מן הנשים. והרי הנשים לא חטאו בחטא העגל. אלא היא הנותנת, כי במקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד {{ממ|[[בבלי/ברכות/לד/ב|ברכות לד:]]}}. וכאן היו האנשים בעלי תשובה, לכן עמדו במדרגה עליונה מעל גבי הנשים, שלא חטאו ולא היו בעלות תשובה. 

=== כל כלי זהב ===
מפרש ה[[רמב"ן/{{כאן}}#כב|רמב"ן]] כל כלי זהב כצמידים ועגילים. וב[[אור החיים/{{כאן}}#כב|אוה"ח]] פי' לא תאמר כי לצד שהיו להם התכשיטין הוא שהביאו לה' הכפל, לז"א כל כלי זהב, שלא הניחו להם כלי זהב, או ירצה כל כלי זהב לומר שלא הניחו בביתם כל מין כלי זהב שבהם ישתעשע אדם. ע"כ.

{{ניווט כללי תחתון}}