עריכת הדף "מראי מקומות/שמות/ב"

{{ניווט כללי עליון}}
== פסוק ב ==
'''ותרא אותו כי טוב הוא.''' בדרשות חת"ם סופר {{ממ|חלק א, דף ריב טור ג ד"ה והנה}} מפרש שמשה רבינו כשנולד היה שלם בתכלית, ולא פלג גופא כשאר בני אדם {{ממ|כמו שאמרו בזוהר [[זוהר/ג/ז/ב|ויקרא ז:]] "דדכר בלא נוקבא פלג גופא אקרי"}}, וזהו שהרגישה אמו ותרא אותו כי טוב הוא, כי בשאר בני אדם לא שייך לומר בשעת הלידה כי טוב כיון שעדיין אינו במלואו וטובו {{ממ|עד שיצורפו זכר ונקבה יחדיו}}, כשם שלא נאמר כי טוב ביום שני בבריאת העולם{{הערה|עי' רש"י {{ממ|[[רש"י/בראשית/א#ז|בראשית א ז]] ד"ה מעל לרקיע}}: ומפני מה לא נאמר כי טוב ביום שני, לפי שלא היה נגמר מלאכת המים עד יום שלישי וכו'.}}.

'''ותרא אותו כי טוב הוא ותצפנהו.''' שייכות העניינים שרק כיון שראתה שהוא טובה הצפינתו, יעויין {{ממק|רמב"ן}}, {{ממק|מזרחי}}, {{ממק|גור אריה}} ו{{ממק|כלי יקר}}.

== פסוק ג ==
'''ותשם בסוף על שפת היאור.''' יש להבין מה ראתה על ככה להניחו דוקא על שפת היאור. ובספר אבני זכרן כתב ליישב לפי המבואר בסוגיית הגמרא בגיטין {{ממ|[[בבלי/גיטין/לה/א|לה.]]}}: ההיא דאתאי לקמיה דרבה בר רב הונא, אמר לה מאי אעביד ליך דרב לא מגבי כתובה לארמלתא ואבא מרי לא מגבי כתובה לארמלתא. אמרה ליה, הב לי מזוני. אמר לה, מזוני נמי לית ליך, דאמר רב יהודה אמר שמואל התובעת כתובתה בבית דין אין לה מזונות. אמרה ליה, אפכוה לכורסיה, כבי תרי עבדא לי [- כרב דלא מגבי כתובה וכשמואל להפסיד מזונות]. הפכוה לכורסיה ותרצוה ואפילו הכי לא איפרק מחולשא. ופירש רש"י: הפכו לכורסיה ותרצוה, הפכו כסאו וזקפוהו כדי שתתקיים הקללה בכך. פירוש אחר, הפכו לכרוסייה תשפל גדולתו. ולפי זה יש לומר שכיון שגזרו המצרים 'כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו', הניחתו על שפת היאור כדי שתתקיים הגזרה בכך.

וכבר הקדימו כעין זה בספר ילקוט מעם לועז וכתב בשם המהראנ"ח וז"ל: יש שואלים, מה טעם שמה אותו יוכבד בתוך היאור ולא הניחה אותו בבית לרחמי ה'. ואע"פ שעמדה מרחוק לראות מה יקרה לו, הרי מוטב היה אם היתה מניחה אותו בבית לרחמי שמים.

והשיבו, כי היא ידעה יפה מה שאמרו החוזים בכוכבים לפרעה שגואלם של ישראל צריך ליאבד במים, וכן על הגזרה הכוללת של פרעה שכל הבן הילוד יושלך בנהר. ולכן עשתה המצאה זו שעל ידה תתבטל הגזירה... ובזה שתשים אותו ביאור תתבטל הגזירה, כי הוא יסבול בדבר הדומה. כי כך דרך העולם, שאם נעשה דבר הדומה לזה שהמזל חייב, יש ובאותו צער מתבטלת הגזירה. וכן מצינו מעשה ביהודי אחד שהיה לו דין אצל רבה ולא מצא חן בעיניו הפסק דין, והוא קילל שייהפך כסאו כלומר יורידו אותו מגדולתו. ובאו תלמידיו והפכו הכסא שרבה היה יושב עליו כדי שבכך תקויים הקללה וייפטר ממנה. ומצינו עוד {{ממ|[[בבלי/בבא בתרא/קנג/א|בבא בתרא קנג.]]}} שאדם אחד קילל את רבא שספינתו תיטבע, ובאו תלמידיו ושרו בגדיו במים, כי בזה תקויים הקללה... וכן אמרה יוכבד, אם נגזרה גזרה על משה שיאבד במים, אשימו במים ושמא בכך יצא ידי הגזירה והגזירה תיבטל, עכ"ל.

== פסוק יז ==
'''ויבואו הרועים ויגרשום ויקם משה ויושיען.''' כמה מיוחדת ומפליאה מידת הנשיאה בעול של משה, עד שלמרות שסבל רבות על נשיאתו בעולם של ישראל במצרים, אשר בשל כך נאלץ לברוח ממצרים, אעפ"כ המשיך לאחוז בתוקף במידתו זו ולא הרפה ממנה, ומיד עם בואו למדין שוב נהג על פיה. {{ממ|רבי גדליה אייזמן זצ"ל, רבי גדליה עמוד 90}}. וכעין זה ביאר הגר"י לווינשטיין זצ"ל {{ממ|בשיחה בישיבת קלצק}} שהתורה מדגישה כמה פעמים את מידותיו של משה, ביציאתו אל אחיו לראות בסבלותם, בהכותו את המצרי שהכה איש עברי מאחיו, ובהצילו את בנות יתרו מידי הרועים - כדי ללמדנו שהסיבה שזכה משה להיות מנהיג ישראל, היא מידת הנשיאה בעול שהיתה בו שבזכותה זכה להנהיג את ישראל {{ממ|שם עמוד 89}}.

{{שולי הגליון}}
{{ניווט כללי תחתון}}