עריכת הדף "מראי מקומות/בבא קמא/כא/ב"

{{ניווט כללי עליון}}

'''בגמ'''' לאו כל כמינך דמקרבת להו לפירותך לרה"ר לדברי רש"י דטעמא דרב משום כל הקודם זכה, א"כ אי פטר רב בור ברשותו א"כ לא הפקירו ומ"ט פטור, וע"כ צ"ל דהכא יודה רש"י לדברי תוס' דפטור מדין שן ברה"ר. – בהגהמ"י סופ"ב מנ"מ הביא שהמהר"ם הק' מכאן ע"ד ר"י לק' כג. ד"ה וליחייב שיותר יש לו לשמור שלא יזיק משלא יוזק, ועי"ש מה שתי' בשם הר"ר אליעזר, ובשיטה מקובצת לק' כג. (ד"ה ותלמיד) הביא לרא"ש שתי' בשם המהר"ם דגבי בהמה הוא להיפך מאדם, דאדם הוא מחוייב במצות ובן דעת וישמור עצמו שלא יזיק אבל אינו שומר עצמו מהיזק כסבור שכל אדם שומר עצמו שלא יזיק את חבירו וגם אם יזיקוהו ישלמו לו אבל בהמה שומרת עצמה מהיזק ולא מלהזיק אחרים עכ"ד.- כ' בשו"ת חות יאיר סי' קצ"ה דהחופר בור בצידי רה"ר חייב דלא גרע מהפקיר רשותו, ועי"ש שביאר דבצידי רה"ר לא שייך תורך ברשותי מאי בעי.

'''בגמ'''' פירות וכו' הא חזי להו הקשה ה"ר ישעי' ז"ל (הובא בשיטה מקובצת) לדברי רש"י דהוא מדין כל הקודם זכה א"כ הא מיירי התם בתבנו וקשו דחזי לי'.- העיר בחי' ר' נחום דבלילה לא חזי להו וא"כ הו"ל תקלה.

'''בד"ה '''דרב כשיטלו חיצונים נמצא פנימים סמוכים לרה"ר משמע דמהשתא חכמים הפקירו אע"ג דאכתי לא ניטלו הפנימיים, מ"מ יש ע"ז שם תקלה, דאם יטלו חיצונים ה"ז תקלה. – כ' השיטה מקובצת בשם הגליון דמה"ט נקט מקצה מקום ולא במניח סמוך לרה"ר, דבסמוך לרה"ר לא יפטר על הפנימיים.

'''בא"ד''' מיירי שלא נתנו ברה"ר כדי להשביח וברשב"א כ' ומ"מ יתר ממה שנהנית אינו משלם כיון שיש תקלה בהנחתן עכ"ד, וכן הביא בשיטה מקובצת בשם ה"ר ישעי' ז"ל ליישב לשון הקונטרס, ולמדנו דבמניח תקלה אע"פ שלא נתכוין להשביח אין חיוב תשלומי נזקין ומ"מ יש חיוב נהנה, ולפ"ז מה דקתני מתני' דברה"ר מה שנהנית ובחצר הניזק מה שהזיקה אין זה מדין פטור שו"ר ברה"ר, אלא דברה"ר הוא תקלה ואין בזה חיוב נזיקין.

'''בא"ד''' ועוד וכו' לאו אדעתי' עמהרש"ל ומהרש"א.

'''בא"ד''' דהא רב אמתני' קאי הגר"א בסי' תי"ד ס"ק י"ג תי' עפ"ד הרמ"א שם דאף כשלא נתנו ע"מ להשביח מ"מ אם הזיק קנסו, וא"כ רב דמיירי כשהזיק בזה קנסו, אבל מתני' בשאכלה ולא הזיק. – המרחשת בקו' היאוש ענף ג' תי' עפ"ד (הובא לעיל כ: ד"ה אפקורי) דלאחר יאוש אין חיוב מזיק ויש חיוב נהנה, א"כ י"ל דהגדר בכל הקודם זכה דהוא כיאוש אבל אינו הפקר עי"ש, ועמשכ"ב לק' ל..

'''בגמ'''' ולא ברשות המזיק ע' תוס' שאנץ (הובא בשיטה מקובצת) דלפ"ז קרן חייב אף בחצר המזיק, ועמש"כ עפ"ז בקו' תוד"ה ומר בק"ו דר' טרפון בסוף פרקין עי"ש, ומדברי תוס' מבואר דס"ל דליכא למעבד ק"ו מרשות המזיק.- הר"מ פ"א מנ"מ ה"ז כתב דחצר המזיק פטור מקרא דוביער בשדה אחר והובא בשו"ע סי' שפ"ט סעי' ו', ותמה הרמ"א דמקרא זה בשו"ר, אבל ברשות המזיק דפטור אף בקרן בהכרח הוא מסב', ויעויין בהגר"א שם ס"ק כ"ג, ובג' הר"מ (בהוצאות רש"פ) דג"כ נתקשה בזה, וכתב דבסוגיין לא מסקינן כן, ועי' בשי' מו"ר רבי דוד זצ"ל מה שביאר בזה, וע"ע מש"כ לק' כג: בענין חצר המזיק.

'''בגמ' '''דאילפא ור"א איכא בינייהו עפרש"י, וערשב"א (הובא בשיטה מקובצת) שכתב דאי אילפא ור"א לא פליגי א"כ צריך לפרש דר"מ פוטר בשתיהן ור"י מחייב בשתיהן, ע"ע ברשב"א לעיל כ. שהקשה משמעתין ע"ד רש"י.- העירוני לדברי תוס' והראשונים בטעמא דמחזרת דנחלקו האם חשיב רה"ר או רה"י, וכן פי' הראשונים פלוגתא דאילפא ור"ה א"כ צריך לבאר איך נחלקו בסב' הפוכות דקאמר במחזרת אי כרב אי כשמואל ופליגי באילפא ור"ה, וביותר תימה ע"ד המלחמות דכתב להדיא דפלוגתא דמחזרת תליא בפלוגתא דאילפא ור"ה וצ"ע.

'''בד"ה''' אי אע"ג דלר"י אין נפקותא רבינו פרץ ז"ל (הובא בשיטה מקובצת) תי' דנפ"מ כשעמדה בחצר המזיק והחזירה ראשה לרה"ר דלרב חייבת ולשמואל כיון דרגלי' בחצר המזיק אין החיזור מחיבתה את"ד, [ולכאו' ה"ה מחזרת מחצר המזיק לניזק, והוא נפ"מ אף לדינא האם בכה"ג הו"ל מחזרת] והביא השיטה מקובצת לגליון שנשאר בצ"ע ע"ד תוס' שלא פי' כן, ויל"ד טובא בזה לפמשנ"ת בע"א בפלוגתא דרו"ש, ומה"ט התוס' מיאנו בזה. והעירוני עוד דלפמש"כ תוס' בע"א ד"ה דקיימא דבחצר הניזק ממש אין פטור מחזרת א"כ הכא במחזרת לרה"ר ה"ז כמחזרת לחצר הניזק ממש.– ע"ע רשב"א (הובא בשיטה מקובצת) משכ"ב. 

'''תחילתו בפשיעה שאינה גמורה וסופו באונס'''

'''בגמ'''' כגון דמקרבי כלים לגבי כותל דכי קפצי בקפיצה לא נפלי עלייהו כתב הנמוקי יוסף (ט: מדפי הרי"ף) אע"ג דאם יקפצו סמוך לכותל בודאי חייבים ח"נ, דלא גרע מקפצו ממטה למעלה דחייבין, וא"כ כי נפלו נמי ליחייבי' ח"נ תחילתו בפשיעה וסופו באונס הוא, [וראיתי לדון האם קושייתו שישלם מגופו וכדין הפשיעה, והרי יש בזה חומרא דיוחלט השור, וכמו"כ יל"ד אף אי נימא דמשלם מעלי' האם ישלם רק כשיווי המגופו, וכן האם חיובו קנס] ותי' דכי אמרינן תחילתו בפשיעה הוא פשיעה גמורה אבל שינוי דלאו אורחי' לאו פשיעה גמורה היא, והוכיח כן מהא דקרן [תמה] צריך שמירה מעולה ורגל סגי בשמירה פחותה, ולא אמרינן כי לא שמר שמירה מעולה תחילתו בפשיעה לענין קרן וסופו באונס לענין רגל וע"כ כדפי' הרמ"ה דלא אמרינן תחילתו בפשיעה לענין משונה את"ד, וצ"ע מה שהוכיח מתחילתו בפשיעה לענין קרן וסופו באונס לענין רגל, דהתם כלפי רגל אמרה תורה דכל שהוא שמור בשמירה פחותה ה"ז חשיב שמור, ומה יועיל בזה תבו"ב, וכסב' זו כ' האבא"ז במועד לקרן ימין ואינו מועד לקרן שמאל, דקרן שמאל צריך שמירה מעולה כדין תם וקרן מועד סגי לי' בשמירה פחותה, ולא אמרי' דתחילתו בפשיעה בקרן שמאל דבעי שמירה מעולה וסופו באונס בקרן ימין, כיון דלגבי שמירת מועד שבקרן ימין לא פשע כלל, והן הן הדברים, ולדברי הנמוקי יוסף התם יש לפטור ג"כ מטעם דבריו כאן דאין כאן פשיעה גמורה אלא שלא שמר שמירה מעולה, וע"ע משכ"ב לק' מה: מדברי הרמב"ן בב"מ צג: דמבואר כהנמוקי יוסף, ועי' להלן משנ"ת בזה, ועוד יבואר להלן כב. בעזה"י בדין תחילתו בפשיעה מאב לאב.

ויסוד הדברים כ' ברשב"א והוסיף לחדש דאע"ג דכי קפצו סמוך לכותל חייבים נז"ש מ"מ אינה פשיעה גמורה דנימא בה תחילתו בפשיעה וסופו באונס, ודברי הרשב"א מחודשים יותר דאף באופן דהוא אורחי' דחייב נז"ש מ"מ אינה פשיעה גמורה, וברשב"א מבואר דמילתא דהנמוקי יוסף דתחילתו בפשיעה דמשונה בודאי לא אמרינן כדמוכח מקושייתו, ושמא טעמו משום דלא אמרי' תבו"ב מאב לאב, [ובאמת דאף בדברי הנמוקי יוסף ילה"ע דמשכח"ל דעשה כמה פעמים באופן דלא נעשה מועד וכגון שלא היו העדאת חיוב וכמש"כ תוס' לק' כד:, דבזה הו"ל אורחי' ומ"מ לא אמרי' בזה תבו"ב ועי'] ובאה"א פ"ב מנ"מ הט"ו בהשמטות דקדק מדברי הר"מ כיסוד הרשב"א דהר"מ לאחר שכתב דבקפיצה חייבים נז"ש כ' דנפלו ג"כ חייבים דתבו"ב, וכתב הר"מ שעלייתן לראש הגג פשיעה, הרי שהוצרך הר"מ להוסיף דיש כאן פשיעה כדי דנאמר תבו"ב, וע"ע להלן שדקדקנו מהר"מ כהרשב"א, ובזה מתבאר ד' הרשב"א בשם הראב"ד בפ' הכונס (הובא בשיטה מקובצת נז: ד"ה אבל) דבהמה שירדה לגינה חייבת נז"ש ואם פשע בה שתרד ולבסוף נפלה אינו תבו"ב (ודלא כתוס' שם ד"ה נפלה) ופי' הטעם משום דוכי יאחזנה בזנבה, [וברמ"א סי' שצ"ד סעי' א' הובא ב' שיטות בזה] והיינו דאין זה פשיעה גמורה, [שו"ר באבן האזל פ"ב מנ"מ הט"ו בהשמטות שביאר ד' הראב"ד באופ"א] וע"ע יש"ש פ"ה סי' מ' בדין תחילתו בפשיעה שאינה גמורה, ותי' בזה קו' תוס' שם דהוא מילתא דלא שכיחא ששור ידחוף שור לבור.

ומדברי המאירי (הובא בשיטה מקובצת ד"ה ולענין) נראה דכי קפצו להדי כותל פטורים לגמרי, ופי' טעמו שהרי אין כוונתם להזיק, וצ"ל ג"כ דלא הוי משונה דאל"כ ה"ז ככלבא דאכל אימרי וכיו"ב דאין כוונתו להזיק ומ"מ חייב ח"נ משום משונה, וכ"כ המאירי בפ' הפרה (הובא בשיטה מקובצת סוף דף נ"ב) שהפיצה קרוב לכותל אונס הוא, וע"כ לא אמרי' תבו"ב, ונמצא ג' שיטות בקפיצה סמוך לכותל, א. להרשב"א חייב נז"ש, וכ"נ מדברי הר"מ פ"ב מנ"מ הט"ו שלא חילק בזה ומשמע דבכל גווני דקפצו חייבים עי"ש. ב. לנמוקי יוסף ח"נ, ג. והמאירי פוטר מכלום, ונמצא דלהמאירי לא תיקשי קו' הרשב"א והנמוקי יוסף כיון דבקפיצה סמוך לכותל פטור לגמרי.- ומדברי תוד"ה הא דקדק הדרכי דוד דס"ל כמאירי מדהקשו דבמקרבי כלים להדי כותל היכי מיתברי בקפיצה משמע דהוא אונס שישברו כך.

והרשב"א הוכרח לזה דהוקשה לו דינא דברייתא דקתני קפצו משלם נז"ש ונפלו פטורין, וממ"נ אי להדי כותל מ"ט קפצו חייבים, ואי ברחוק מן הכותל כיצד נשברו, וע"ז תי' דהיו כלים להדי כותל וכי קפצו חייבים נז"ש, ומ"מ אין בזה דין תבו"ב, ולדעת הנמוקי יוסף דקפצו להדי כותל חייבים ח"נ צ"ל שיתרץ כדברי ר"פ (הובא בשיטה מקובצת) דלצדדין קתני קפצו ושברו כלים דמרחקי משלמים נז"ש, נפלו ושברו כלים דמקרבי פטורים, א"נ דמיירי בשני כלים וכדברי תלמיד הר"ף (הובא בשיטה מקובצת), ומדברי הרשב"א נראה דלא ניח"ל בזה, ומשמע דסבר דאף מכלי לכלי אמרי' תבו"ב.

וברע"א בג' השו"ע סי' רצ"א סעי' ו' הביא דברי הנמוקי יוסף, וציין עוד לנמוקי יוסף פ' האומנים (והוא בדף מח: מדפי הרי"ף) דג"כ כתב יסוד זה דאין דין תחילתו בפשיעה אלא בפשיעה גמורה, ואשכחן עוד בתוס בב"מ צג: ד"ה אי דלא אמרינן תחילתו בגניבה ואבידה וסופו באונס, ומדברי הנמוקי יוסף מבואר דמדמי תחילתו בפשיעה שאינה גמורה לתחילתו בגניבה ואבידה, דכפשנ"ת הנמוקי יוסף הוכיח משמר שמירה פחותה דהיא פשיעה לענין קרן דאינו חייב ברגל, דאלמא דלא אמרי' תחילתו בפשיעה אלא בפשיעה גמורה, ובטעמא דמילתא פי' בדו"ח רע"א ב"מ לו. במערכה (אות כט) עפ"מ שיש לחקור בגדר תחילתו בפשיעה וסופו באונס האם הטעם דכיון דהאונס בא מכח הפשיעה נגרר אחר הפשיעה והוי כולו בפשיעה דמה שבא מכחו הוי כמו הפשיעה עצמה, וא"כ ה"נ בתחילתו דגניבה ואבידה וסב"א חייב דכולו גניבה ואבידה מיקרי, או"ד דהטעם דמעידן דפשע נעשה בע"ח וכקם לי' ברשותי' דמי, [א"ה וברמב"ן ב"מ עח. כ' בתו"ד וז"ל דמשעה שפשע בה נעשית ברשותו להתחייב עליה] וע"ז יש לחלק דדוקא בפשיעה כיון דדרך שתאבד מתחיל מיד השעבוד אבל בתחילתו בגו"א לא אשתעבד נכסי', ויעוי"ש דתלה בזה ג"כ אי בעינן שהאונס יבא מכח הפשיעה דלטעמא קמא הוא רק כשהאונס בא מחמת הפשיעה משא"כ לטעמא בתרא את"ד, ואזיל הרע"א בשיטה זו בכמה מקומות, ולדבריו מתבאר ג"כ הא דבעינן פשיעה גמורה וכמו שביאר דרק בכה"ג שהדרך שתאבד ע"ז י"ל דמעידן שפשע קם לי' ברשותי', והארכנו בס"ד בענין זה בב"מ לו., וצ"ע דהרע"א שם כ' דאי בעינן שהאונס יבא מכח הפשיעה, א"כ אף בתחילתו בגנו"א וסופו באונס חייב, וכתב הרע"א דזו סברא נכונה, א"כ בשמעתין דאזיל לדעת רבא דס"ל דבעינן שהאונס יבא מכח הפשיעה, תיקשי קו' הראשונים דתחילתו בפשיעה לענין קפיצה, ולא יועיל תירוצם שאין זה פשיעה גמורה.

ובאבי עזרי במכתבים שבסוף הספר אות א' תמה ע"ד הרע"א דביאר ענין תבו"ב דמעידן הפשיעה קם ברשותי', דכ"ז שייך בשומר ונתחייב בפשיעה לבעלים, אבל בשמעתין ולק' נו. מייתי דין תבו"ב אף בשמירת נזקין, ושם לא שייך לומר דחל חיוב בפשיעה, ובאו"ש פ"ט מנ"מ ה"ב כתב דלא יתכן לומר דנזקין שוה בזה לשומרין, דא"כ כשם שבשומרים אם פשע וספק אם הוזק חייב כדין איני יודע אם החזרתי, כך בנזקין וזה שקר כדתנן בדף לב. בשור שהי' רודף וכו', וכתב ואם כי יש לחלק מ"מ זה היתה סב' רחב"א לעיל ו: באינו יודע אם כחושה אכל או שמינה אכל ולא קי"ל כן, וי"ל דהרע"א כ"כ כדי לבאר ד' הרי"ף דחייב אף באונס שלא אירע מחמת הפשיעה, [וכן דעת הר"מ פ"ג משכירות ה"ח והשו"ע סי' ש"ג סעי' וכמבואר בהגר"א שם ס"ק ט', וכן דעת הראשונים] ואף לדעת הרי"ף הוא פלוגתא דאביי ורבא, ולרבא בעינן שיבא האונס מחמת הפשיעה וקי"ל כוותי', וא"כ י"ל דשמעתין ופ' הכונס אתיין כהלכתא דתבו"ב הוא רק באונס הבא מחמת הפשיעה, וביותר דבשמעתין מייתי לדרבא, אכן לפ"ז לא נתבאר הא דבעינן פשיעה גמורה, ועוד דאכתי תיקשי ד' תוס' לק' נב: שדנו דבנזקין ג"כ א"צ שיבא האונס מכח הפשיעה ושם ל"ש סב' הרע"א.

אכן באמת המעיין ברע"א (לק' נו. ד"ה ומעתה) יראה שכתב דבריו אף לענין שמירת נזקין וצ"ע, ושמא י"ל כן אף לענין נזקין דהפשיעה מחייבתו, והשעבוד נכסים חל משעת הפשיעה וכמבואר בחזו"א סי' י"ד ס"ק י"א דלדברי הנמוקי יוסף דחל שע"נ משעת זריקת החץ י"ל דה"ה באשו משום ממונו או בכרית בור הדין כן, ועדיין צ"ב דכ"ז אשכחן דאם אירע נזק לבסוף נשתעבדו נכסיו משעת הפשיעה, אבל אם לבסוף אירע אונס ע"ז איך יתכן לחייבו וצ"ע, וע"ע בחי' ר' ראובן בב"מ סי' כ"א שהוסיף להקשות ע"ד הרע"א, ועי' אשל"ש ח"ג סי' מ"ב. – וע"ע באבן האזל פי"ב מנ"מ ה"ה שכתב בדעת הראב"ד להיפוך דאע"ג דתבו"ב הוא רק כשהאונס בא מחמת הפשיעה, כ"ז הוא לענין שומר אבל בנזקין חייב אף באונס שלא בא מחמת הפשיעה, והטעם דבנזקין עיקר החיוב על שממונו הזיק, אלא דאם שמר פטרתו תורה, וכיון דלא שמר ממילא חייב מחמת שממונו הזיק, וע"כ חייב אע"פ שלא הזיק מחמת הפשיעה, [ויסוד הדברים מבואר בברכ"ש סי' ו' דכל שלא שמר חייב אף באונס] ובחזו"י בהשמטות לפ"ב בתחילה כתב דבאונס שלא בא מחמת הפשיעה לענין נזקין בודאי לא יתחייב דלא שייכא סב' הרע"א, וכתב דדברי התוס' בדף נב: בשם הריב"ם דדנו בזה אף בנזקין צריכים עיון, ושוב כ' לחלק דבנזקין דחיובו על שממונו הזיק, אלא דאם שמר פטור ע"ז י"ל דאדרבה יתחייב אף באונס שלא בא מחמת הפשיעה.

ואי נימא דבנזקין א"צ שיבא מכח הפשיעה א"ש ד' הר"מ דבפ"ג משכירות ה"י פסק דבשומרים צריך שיבא מכח הפשיעה, ובפ"ד מנ"מ ה"ו כ' דחייב אע"ג דאין האונס בא מכח הפשיעה, ולהנתבאר א"ש [ובסמ"ע סי' שצ"ו ס"ק י"א חילק באופ"א דכל שאופן הנזק שוה בשניהם אע"פ שלא בא מכח הפשיעה חייב] אך לפ"ז נמצא דפלוגתא דתבו"ב דנזקין אין זה כפלוגתא דשומרים, וא"כ היכן אשכחן פלוגתא בנזקין, ויש להוסיף דרש"י בשמעתין ולק' נו. פי' דפלוגתא דנזקין הוא כפלוגתא דשומרים, וכ"ה בהגר"א סי' ש"צ ס"ק ל"ג, וי"ל כמשנ"ת דשמעתין לרבא דס"ל דבעינן שהאונס יבא מחמת הפשיעה, ולדידי' הגדר דכולה חדא פשיעה ושפיר מדמינן זל"ז, אכן אכתי' תיקשי בדברי התוס' בדף נב: והרע"א דמדמו אונס שלא בא מחמת הפשיעה דשומרים לנזקין, והי' מקו"ל בנוס"א דהפלוגתא האם דנים שכלפי האונס הוא שמור, וטעם זה מהני לפטור בין בשומרים ובין בשמירת נזקין, אכן אין זה כדרכו של הרע"א דפי' דהחיוב בשומר הוא כעין שליחו"י, וא"כ לא יועיל מה שכלפי האונס הוא שמור ודוק.

ולהנתבאר עולה מדברי הנמוקי יוסף א. דבעינן פשיעה גמורה לדין תבו"ב ב. דאמרי' תבו"ב מאב לאב ג. עוד מבואר בקושייתו דע"י תבו"ב אינו חייב יותר מכפי חיובו בפשיעה, וע"כ בפשיעה בקרן משונה ואונס ברגל חייב חצי נזק (ועי' להלן שהרחבנו בפרט זה) ולהנתבאר יסוד הכל אחד דס"ל דתבו"ב הוא משום שהפשיעה מחייבת, וע"כ ס"ל דבעינן פשיעה גמורה, וכן מטעם זה אין לחלק בין אב לאב, וכן אין חיובו יותר מכפי פשיעתו, וכן מתבאר מה שנתקשינו מה הוכיח מתחילתו בפשיעה בקרן וסופו באונס על רגל, ומ"ט רגל סגי בשמירה פחותה, ונתקשינו דהתם לגבי רגל הוא שמור, אכן לפמשנ"ת בדעת הנמוקי יוסף דהגדר דתבו"ב הוא דמשעת פשיעה נתחייבו נכסיו, א"כ י"ל דאע"ג דלגבי רגל יש כאן שמירה מ"מ נתחייבו נכסיו.

בספר העיטור (פקדון ע:) כ' דלא אמרי' תבו"ב חייב אלא באונס דשכיח אבל באונס דלא שכיח ולא הו"ל לאסוקי אדעתי' לא, וכתב וז"ל וכדאמרי' ב"ק בגמ' דהכלב וגדי הניחא למ"ד תבו"ב פטור אלא למ"ד חייב מאי איכא למימר כגון דמקרבי כלים לגבי כותל דכי נפלי לבראי נפלי וליכא לאסוקי אדעתא להאי אונסא עכ"ד, ובמאירי (הובא בשיטה מקובצת לק' סוף דף נ"ב) הביא שיטה זו בשם גדולי פרובינצא וכ' ע"ז דאנו פירשנו שזו אף תחילתו באונס שהקפיצה כ"ש שאינה קרובה כ"כ ואנו גורסין דכי קפצי לבראי קפצי עכ"ד, וכדברי העיטור כ"ה בש"ך סי' רצ"א ס"ק י"ד בשם ר"ש הכהן דבאונס דלא שכיח כלל לא אמרי' תבו"ב, והש"ך נחלק ע"ז, והרע"א לק' נו. (ד"ה ומעתה) כ' שמצא כן בס' העיטור הנ"ל, וביאר דתליא בחקירה הנ"ל דאם החיוב דכולה חדא פשיעה י"ל דהוא רק באונס דשכיח, אבל אם החיוב הוא דמשעה שפשע נתחייב הוא אף באונס דלא שכיח.

ובעיקר מ"ש בשמעתין תבו"ב הק' הבעה"מ בפ' הפרה (כב: מדפי הרי"ף) בהא דשור פקח שנפל לבור פטור ומ"ט לא אמרינן תחילתו בפשיעה לענין חרש וסופו באונס לענין פקח, וכתב ואי איכא מאן דסליק אדעתי' למימר שאני בור דהתורה מיעטה בשמירתו והרי שו"ר דהתורה מיעטה בשמירתן ורמינן עלייהו הא דתבו"ב וכו' בהכלב והגדי שקפצו מראש הגג עכ"ד, ויעויין מאירי בשיטה מקובצת נב: שהביא שיטה זו (ועי"ש בחי' הראב"ד) ושמא י"ל לפלפולא דהנה נתבאר מדברי הרע"א ב' דרכים בתבו"ב א. דכיון דהו"ל לאסוקי אדעתי' שיארע האונס הו"ל כולה חדא פשיעה ב. דמשעת הפשיעה נתחייב, ונתעוררתי דהסב' דבשו"ר התורה מיעטה בשמירתן הוא לענין דין הא' דאע"פ שהאונס בא מחמת הפשיעה מ"מ התורה מיעטה בשמירתן, אבל דין הב' אין זה סב' במיעוט בשמירה, ומעתה י"ל דהנה בעיקר קושיית הבעה"מ דנימא תחילתו בפשיעה לענין חרש וסו"ב לענין פקח הביא בהמשך דבריו דמניזק לניזק לא אמרינן תבו"ב, וכ"כ תוס' לק' כג. ד"ה סתם, וא"כ י"ל דע"ז בא התירוץ דבזה חלוק מה שהתורה מיעטה בשמירתן דלא אמרי' בזה תחילתו בפשיעה מניזק לניזק, דכל הטעם לחייב בתחילתו בפשיעה מניזק לניזק הוא רק מכח הסב' הא', אבל מכח הסב' הב' לא שייך זאת כיון דאינו עומד להזיק חפץ זה, וע"ז אמרו דכשהתורה מיעטה בשמירתן לא אמרינן בי' דין הא', וממילא הדרינן לתי' התוס' דבהנך דמיעטה תורה משמירתן לא אמרי' תבו"ב מניזק לניזק ודוק.

'''בגמ'''' ל"צ בכותל צר כ' היש"ש סי' י"ט דלפ"ז להלכה דקי"ל תבו"ב חייב, א"כ בכותל רעוע יתחייב בנפלו [וכ"ה בנמוקי יוסף ט: מדפי הרי"ף] ותמה תמי' גדולה ששום אחד מן הפוסקים לא כתב שום רמז מכותל רעוע שהוא חייב אליבא דהלכתא, וכתב דאין לומר דאין האונס בא מחמת הפשיעה דבכותל בריא ג"כ הי' אפשר שיפלו ממנו, וקו' הש"ס היא למ"ד דא"צ שיבא מחמת הפשיעה דז"א דהכא נמי אם הי' סותר כותלו לא הי' נארע האונס, דלא היו קופצים ע"ז, ועי"ש עוד, וילה"ע עוד דבשמירת נזקין לכו"ע בעינן שהאונס יבא מחמת הפשיעה, וכמשנ"ת לעיל לדון ע"פ הרע"א. – ובמש"כ היש"ש לדון דהאונס לא בא מחמת הפשיעה כ' הנחל"ד דלהמבואר ברשב"א דכותל רעוע הוא שנופל ע"י הכלב והגדי, א"כ בודאי הוא מחמת הפשיעה, ועי' בסמוך.

הקשה הנחל"ד במה דאמרו דתחילתו בפשיעה לענין דנפול ארחי, ממ"נ אם הארחי יפלו ממילא הא הו"ל בור ופטור על הכלים, ואם יפלו ע"י הכלב והגדי הו"ל צרורות, ומאחר דבצרורות משלם ח"נ ה"ה בתחילתו בפשיעה בצרורות וסופו באונס אינו חייב אלא ח"נ וכמבואר בתוס' לק' כג. ד"ה וליחייב (ב), וכ"ש בתחילתו בפשיעה בבור שפטור על הכלים לא יתחייב באונס על הכלים, ולכאו' כ"ה מוכרח אי נימא דהגדר בתחילתו בפשיעה דהוא פשיעה המחייבת וכסב' הרע"א א"כ הוא ודאי רק באופן שמתחייב ע"י הפשיעה, ובקה"י סי' י"ט דחה ראייתו מדברי תוס', דהתם הוא בכה"ג שיש שני שותפים למעשה הנזק, ובזה כ' תוס' דכל דתחילתו בפשיעה בצירוף שותף ואינו חייב אלא ח"נ, וסופו באונס ע"י עצמו, א"א לחייבו יותר מח"נ, אבל בכה"ג דהוא בור שפטור על הכלים או צרורות ליכא הלכתא דא"א שיתחייב באונס טפי מן הפשיעה, ולכאו' אכתי יש להוכיח מדברי הנמוקי יוסף הנ"ל שכתב בקושיתו ובתחילתו בפשיעה לענין משונה וסופו באונס לענין אורחי' לא יתחייב יותר מח"נ, אלמא דכל שבפשיעה פטור מח"נ ה"ה באונס הבא מחמתו אע"פ שאינו משונה מ"מ לא יתחייב יותר מח"נ, ושמא יש לחלק בין חצי נזק דקרן לח"נ צרורות, והביאור בזה ביאר בחי' ר' נחום דבמשונה דפטור מחצי נזק הוא משום שאין כאן פשיעה גמורה לתשלום נז"ש, משא"כ ח"נ צרורות הוא הלכה דפטור מח"נ ואינו חסרון בפשיעה ואשה"ט, [וע"ע חי' ר' מאיר שמחה לק' מה: דתחילתו בפשיעה לענין קנס לא מהני לחייבו ממון].

ותי' הנחל"ד דהכותל שלו וחייב מדין אש וכדברי תוס' לעיל יט:, והעירוני דהנחל"ד סתר משנתו דבסמוך כ' דלא אמרינן תחילתו בפשיעה וסופו באונס מאב לאב, ע"ע דלדברי רש"י לעיל יט: דנחלק וס"ל דאינו חייב מטעם אש, ולדבריו בהכרח צריך לתרץ באופ"א.– ובעיקר קו' הנחל"ד ראיתי לתרץ דמה שאמרו תחילתו בפשיעה דנפול ארחי הוא שעי"ז יפלו גם הכלב והגדי, וכן משמע ברש"י ד"ה משכחת, וא"כ לק"מ דשפיר יש כאן תחילתו בפשיעה לנז"ש ע"י נפילתם, ולפמשנ"ת אשה"ט רש"י לשיטתו הוצרך לפרש כן. וא"ש בזה דאם הכותל הזיק א"כ הו"ל תחילתו בפשיעה שהכותל יזיק וסופו באונס שהכלב והגדי הזיקו, והוא דבר חידוש דבפשוטו לא אמרי' תבו"ב בשני מזיקים, ומדברי היש"ש שפי' דתחילתו בפשיעה על נפילת הכותל וסופו באונס על נפילת הגדי, ומבואר דתבו"ב הוא כלפי דבר הניזק, והוא אף בשני מזיקים, ותימה דהיש"ש ס"ל דלא אמרינן תחילתו בפשיעה מאב לאב וכ"ש בשני מזיקים, ועוד דה"נ הוא מאב לאב וצ"ע. וע"ע בנמוקי יוסף שכתב ובודאי פושע הוא לענין נפילה דארחי ולבני משמע כהיש"ש דהארחי ולבני הזיקו, אכן במהריכ"ץ (הובא בשיטה מקובצת) נראה כמשנ"ת דההיזק הי' ע"י שהם נפלו, ובטעמא דאמרי' ממזיק למזיק, נתעוררתי ע"פ גמ' בדף כד: איבעי לנטורי כולה בקרן דהוא חיוב שמירת ממונו.- והי' מקו"ל עוד בזה דהנה יש לדקדק מאי מקשי הש"ס תבו"ב, הא י"ל דקי"ל כמ"ד חייב ואזיל רבא להלכה, (ועי' ב"מ לו:) והי' מקו"ל דאדרבה זה גופא כוונת הש"ס דאע"ג דיש כאן פשיעה מ"מ סופו אונס ומה"ט השמיטו הפוסקים ד"ז ודוחק.

'''תחילתו בפשיעה וסופו באונס בשני נזקין'''

'''בתוד"ה''' הא וא"ת היכי דמי וכו' ואין לומר דתחילתו בפשיעה בכלים הרחוקים וסופו באונס בכלים הקרובים דלא אמרי' תחילתו בפשיעה וסופו באונס מכלי לכלי וכמש"כ השיטה מקובצת בשם ה"ר ישעי' ז"ל, ומוכרח כן משינוייא דהש"ס דמשני דמקרבי כלים להדי כותל, ולא אמרינן דתחילתו בפשיעה על כלים דמרחקי, אלמא דלא אמרינן תחילתו בפשיעה מניזק לניזק, ומתבאר לשני הדרכים בגדר תבו"ב ודוק, ולדברי הרשב"א שהובא לעיל שכתב דבקפצו סמוך לכותל חייבים נז"ש, י"ל דמשנתינו דקפצו על כלים דמקרבי לכותל, א"כ אין ראי' שאין תחילתו בפשיעה מניזק לניזק, וע"ע לק' כג. תוד"ה סתם שכתבו דלא אמרי' תבו"ב מניזק לניזק. ובשיטה מקובצת נראה דנחלקו בזה רבינו פרץ ותלמידו, דנתקשו בהא דמשני מקרבי כלים להדי כותל דא"כ איך נשברו בקפיצה, ור"פ תי' דלצדדין קתני קפצו ושברו כלים דמרחקי חייבים נפלו ושברו כלים דמקרבי פטורם, ותלמידו תי' דמיירי בשני כלים ותחילתו בפשיעה בכלים דמרחקי וסופו באונס בכלים דמקרבי לא אמרינן,ותר"פ אזיל לשיטתו לק' נב: (הובא בשיטה מקובצת שם) דס"ל דמשור חרש לשור פקח לא אמרי' תבו"ב, וע"ע בשיטה מקובצת (ד"ה טעמא) דאמרי' תחילתו בפשיעה שיקפצו מלמעלה למטה וסופו באונס שקפצו מלמטה למעלה, והעירוני דמבואר ג"כ דאמרי' תבו"ב מניזק לניזק, ויתירה מזאת מצאנו ברמב"ן ב"מ צג: דכל שתחילתו בפשיעה לענין נזקין דעלמא וסופו באונס לענין הבעלים ג"כ אמרי' תבו"ב, וע"ז באו ד' האב"ע במכתבו הנ"ל, וביאר דיסוד דין תבו"ב חייב משום דאינו אנוס שהי' לו לשמור, וכעין דאשכחן בבא על אשתו סמוך לווסתה דחייב אם נמצאת נדה, וק' דהא ווסתות דרבנן, וביאר השב שמעתתא דכיון דעבר על איסור דרבנן דסמוך לווסתה שוב אינו אנוס, וא"כ ה"נ כיון דלא שמר כלפי שמירת נזקין אינו אנוס וחייב גם לבעלים, ולדבריו כ"ש דאמרי' מכלי לכלי, והדברים מחודשים.- ויש לחלק בזה בין שני בני אדם לאדם אחד מכלי לכלי, די"ל דמשנ"ת מדברי השיטה מקובצת בסוגיין דאף מכלי לכלי אמרי', כ"ז הוא באדם אחד, דיש לחבירו עליו תביעת נזקין וחיוב אחד הוא, אבל בשני בנ"א לא אמרי' כן.וביש"ש לק' סו"ס כ"ד כתב דאמרי' תבו"ב בשני נזקין [ועמש"כ בגמ' מדבריו דס"ל דאמרי' בשני מזיקין].

'''בד"ה''' אדם וי"ל דנפ"מ וכו' מדברי רש"י שכתב שאין באדם צד תמות מבואר דלא מיירי בשמירה, וכן מדברי הרי"ף שכתב אדם מועד לעולם, וה"ט שהר"מ השמיט ד"ז דפי' כהרי"ף דהוא מדין אדם מועד לעולם, וסמך עמש"כ ד"ז במקו"א, וצ"ע דתיקשי קו' תוס'.- ובאמת דלדברי הרי"ף והר"מ מוכרח דלא כתי' התוס' דהא ס"ל ברישא דפטורין מנז"ש וחייבין בח"נ וכמש"כ בהגהות הגר"א א"כ לא שייך תי' התוס',

'''בא"ד '''ואינו אלא משונה בעלמא אמאי איצטריך לאשמועינן באדם דחייב מבואר מדברי תוס' דאע"פ שהוא משונה ופלגא נזקא קנסא דקי"ל סתם שוורים בחזקת שימור מ"מ הוי פשיעה אצל שומר, ומו"ר הגרי"ג שליט"א בשיעורו הביא דהגאון רבי אברהם גניחובסקי זצ"ל הוכיח כן מברייתא לק' מה. דהמוסר שורו לשומר חנם והזיק בקרן תמה חייב השומר לשלם, ומבואר דחשיב פשיעה לגבי שו"ר, ויעויין לעיל שהבאנו לחזו"א סי' י"ד ס"ק ז' שהקשה ע"ד הרא"ש (סי' ג') דכלבא דאכל אימרי דמשלם ח"נ הוא על פחת שפחתתו מיתה, אבל האכילה אח"כ הו"ל אורחי', והק' דמ"מ כלפי האכילה דהו"ל שן הרי הוא אנוס, דלא הי' לו לשומרו שיהרוג את האימרי, ולהמבואר עולה שאין כאן פטור אונס, והאריך בזה מו"ר שליט"א עי"ש.


{{ניווט כללי תחתון}}