עריכת הדף "מקדש דוד/כז"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|'''סימן כז'''{{ש}}{{גופן|4||שחיטה והעלאה בחוץ}}}}

==א==
א) כתב הרמב"ם ז"ל בהקדמתו לסדר קדשים ז"ל ואין מקריבין שום קרבן מהם אלא במקדש באיזה מקום שיהיה המקדש והואיל והודיענו רחמנא בתורה שהמקום הרמוז אליו הוא הר המוריה אין רשות להקריב בכל הארץ זולתי בירושלים ובמקום הרמוז בהר המוריה בלבד מכל ירושלים עכ"ל:

והנה בדברי הרמב"ם ז"ל אלו יאירו דברי הרמב"ם ז"ל ב[[רמב"ם/בית הבחירה/ח#י|פ"ח מהל' בית הבחירה הלכה י']] ז"ל ב"ד שרצו להוסיף על ירושלים או להוסיף על עזרה מוסיפין ויש להם למשוך העזרה עד מקום שירצו מהר הבית ולמשוך חומת ירושלים עד מקום שירצו עכ"ל והקשו על הרמב"ם ז"ל אמאי לא ימשכו העזרה רק עד הר הבית ולא יותר ומדברי הרמב"ם ז"ל בהקדמתו יובנו דבריו אלו כי מקום אשר יבחר הוא הר המוריה ואין מקריבין שום קרבן חוץ להר המוריה ובפ"ה מהל' בית הבחירה הלכה א' כתב הרמב"ם ז"ל הר הבית והוא הר המוריה היה ה' מאות אמה על ה' מאות אמה כו' א"כ אי אפשר להוסיף יותר מהר הבית לפי שהוא הר המוריה ואין מקריבין שום קרבן חוץ להר המוריה ולא מהני שם הקידוש דאינו בכלל המקום אשר יבחר ובהר המוריה עצמו היה יכולים לקדש כל מקום שירצו וקידשו מה שקידשו ויכולים להוסיף אח"כ:

אמרינן בבכורים פ"א משנה י' ומנין שהוא חייב באחריות עד שיביאם להר הבית שנאמר ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלקיך מלמד שהוא חייב באחריותן עד שיביאם להר הבית ע"ש ואע"ג דהר הבית הוא מחנה לויה אין להוכיח מזה דמחנה לויה בכלל בית ה' רק כיון דכל הר הבית הוא בכלל מקום אשר יבחר רק שקידשו ממנו בשירי מנחה ובשיר רק מה שקידשו א"כ י"ל דזה דצריך קידוש הוא רק לענין הקרבה אבל לענין הבאת בכורים שיהא קרינן ביה תביא בית ה' אלקיך א"צ קידוש וכיון דכל הר הבית בכלל המקום אשר יבאר קרינן בו' בית ה' אלקיך אך אם יוסיפו על מחנה לויה יותר מהר הבית דהא ודאי יש להוסיף על מחנה לויה דאם יקדש כל הר הבית לעזרה ע"כ מחנה לויה חוץ להר הבית אם יביא לשם לא יפטר מאחריות דאין מחנה לויה בכלל בית ה' [וכן י"ל בזה דלא יכנוס אדם להר הבית במקלו כו' דאינו משום דמחנה לויה בכלל מורא האמורה במקדש רק משום דכל הר הבית בכלל מקדש רק להקרבה צריך ג"כ קידוש בשירי מנחה אבל לענין מורא א"צ קידוש]:

==ב==

ב) אמרינן בזבחים {{ממ|ק"ז ע"ב}} המעלה בזה"ז ר"י אמר חייב ר"ל אמר פטור ר"י אמר חייב קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לע"ל כו' והקשו בתוס' שם נ"ט ד"ה עד הא אינו ראוי לפתח אהל מועד כיון דליכא מזבח ותי' דמיירי הכא במנחה שנקמצה בפנים דיכול להקטיר במקום המזבח א"נ בהעלאת קטורת דא"צ מזבח כדאמרינן דמזבח שנעקר מקריבין במקומו קטורת ע"ש והנה הרמב"ם ז"ל פי"ט מהל' מעה"ק הלכה ט"ו כתב מי ששחט קדשים בזה"ז והעלה חוץ לעזרה חייב מפני שהוא ראוי ליקרב בפנים שהרי מותר להקריב אעפ"י שאין בית מפני שקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לע"ל עכ"ל א"כ אפילו בזבחים נמי חייב וקשה קושית התוס' הא אינו ראוי לפנים משום חסרון מזבח והיינו דאין הקרבן ראוי לפנים לא לשחיטה ולא לזריקה דלזריקה אינו ראוי דליכא מזבח לזרוק עליו את הדם ולשחיטה אינו ראוי משום דבעינן וזבחת עליו כו' כדאמרינן שם נ"ט דאם נפגם המזבח אינו ראוי לשחיטה והנה מצד דאין הקרבן ראוי לזריקה בפנים י"ל דלענין שיתחייב בחוץ א"צ שיהא ראוי בפנים לזריקה דאם ראוי בפנים לשחיטה מקרי ראוי לפתח אהל מועד מיהו מלשון הראב"ד ז"ל פי"ח ממעה"ק הלכה י"א לא משמע כן שכתב שם גבי שעיר המשתלח בחוץ שאינו חשיב ראוי לפתח אהל מועד משום וידוי וז"ל אפילו קודם שהתודה כיון שהגריל ועלה עליו הגורל לעזאזל פטור עליו בחוץ אעפ"י שעתיד להתודות עליו שאין ראוי לבוא לפתח אהל מועד ויהא מיוחד לשם אלא שיהא ראוי לזריקה ולהקטרה שנאמר לה' עכ"ל ומשמע קצת דבעינן דוקא שיהא ראוי לפנים לזריקה ולהקטרה מ"מ אפילו אי נימא כן דזה דראוי לפנים לשחיטה ולקבלה לא מקרי ראוי לפתח אהל מועד היכא דליכא מזבח אין לפטור השוחט בחוץ משום דאינו ראוי לפתח אהל מועד לזריקה דיכול הוא ליתן הדם בפנים דהדמים הנתנים בחוץ שנתנן בפנים אם עלה לא ירד ואע"ג דבזה"ז בפנים ג"כ ליכא מזבח הזהב מ"מ יכול הוא ליתן הדם בין הבדים דהדמים הנתנים בפנים שנתנן בחוץ דאם עלה לא ירד הן אפילו הדמים הנתנים על בין הבדים ועל הפרוכת וכן הדמים הנתנים בחוץ שנתנן בפנים הוא ג"כ אם נתנן על הפרוכת או בין הבדים כיון דאותו המקום אית ליה הכשירא לאותן הדמים הנתנין שם אם נתן שם הדמים הנתנין בחוץ אם עלה לא ירד והזאת בין הבדים הוא על הרצפה ולא בעינן שום דבר דאף במקדש שלא היו בדים ג"כ היה נותן כדאמרינן במנחות {{ממ|כ"ז ע"ב}} דבעינן רק מקום המקודש לקדש א"כ יכול ליתן שם אף בזה"ז וכיון דאפשר לעשות זריקה בפנים שאם עלה לא ירד מקרי ראוי לפתח אהל מועד וחייבין עליו בחוץ וכמה שהוכיחו התוס' בזבחים {{ממ|ס"א ע"א}} ד"ה קודם דאף בשאר קדשים בעינן פתיחת דלתות ההיכל דאם רק בשלמים א"כ בשלמים נמי אם עלו לא ירדו וא"כ אמאי שלמים ששחט בחוץ קודם פתיחת דלתות ההיכל פטור הא ראוי לפנים שאם עלה לא ירד וסבירא שם להתוס' דאף דאינו ראוי בפנים אלא בענין שאם עלה לא ירד ג"כ חייבין עליו בחוץ [מיהו בזבחים {{ממ|[[תוספות/זבחים/נט/ב#|נ"ט ע"ב]]}} וביומא {{ממ|[[תוספות/יומא/סג/א|ס"ג ע"א]]}} כתבו שם בגונא אחרינא] א"כ ה"נ כיון דהקרבן ראוי לפנים לתת בין הבדים שאם עלה לא ירד חייבין עליו בחוץ אך על השחיטה קשה הא אינו ראוי לפנים לשחיטה משום פגימת המזבח ואע"ג דיכול לבנות מזבח ולהקריב הא הוי מחוסר מעשה כמה שהקשו התוס' זבחים {{ממ|נ"ט ע"א}} משלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל בחוץ דפטור דמחוסר פתיחה כמחוסר מעשה וכ"ש בנין המזבח דחשיב מחוסר מעשה ע"ש והנה י"ל לפמ"ש רש"י ז"ל יומא {{ממ|ס"ב ע"ב}} על הא דאמרינן שם דשני שעירי יוה"כ ששחטן בחוץ עד שלא הגריל עליהם חייב על שניהם ואמר ר"ח הואיל וראוי לשעיר הנעשה בחוץ ומקשינן מ"ש לשעיר הנעשה בפנים דמחוסר הגרלה לשעיר הנעשה בחוץ נמי הא מחוסר עבודת היום קסבר ר"ח אין מחוסר זמן לבו ביום ומחוסר הגרלה כמחוסר מעשה דמי אמר ר"ה השתא דאמר ר"ח מחוסר הגרלה כמחוסר מעשה דמי הא דאמר ר"י א"ש שלמים ששחטן בחוץ קודם פתיחת דלתות ההיכל פטור מ"ט מחוסר פתיחה כמחוסר מעשה דמי וכתב רש"י ז"ל אין מחוסר זמן לבו ביום לענין שעיר החיצון אין כאן חסרון מעשה בגופו אלא חסרון זמן שעדיין לא הגיע זמן המוספים וזמן הראוי לבו ביום אין זה חסרון זמן אבל הגרלה אע"ג דלאו מעשה בגופן היא דהא אמרן עליית גורל מתוך קלפי מעכבת אבל הנחה אינה מעכבת אפי' הכי הואיל ומצוה האמורה בהן היא כמחוסר מעשה דמי השתא דאמר ר"ח מחוסר הגרלה כמחוסר מעשה ואע"ג דלאו מעשה בגופן הוא כו' הא דאמר שמואל כו' ומחוסר פתיחה כמחוסר מעשה דמי ואע"ג דלאו מעשה בגופן של שלמים הוא הואיל ובהן נאמר הוי כמעשה בגופן עכ"ל והיינו דרש"י ז"ל לשיטתיה דס"ל בזבחים {{ממ|ס"א}} דשאר קרבנות א"צ לפתיחת דלתות ההיכל אלא שלמים א"כ הוי מצוה האמורה בהן כהגרלה של השעירים וחשיב כמו מעשה בגופן וכן הרמב"ם ז"ל פ"ה מהל' מעה"ק ה"ה ס"ל כרש"י ז"ל דדוקא בשלמים בעינן פתיחת דלתות ההיכל ולא בשאר קרבנות [ועיין בהגה"ה שם] א"כ להרמב"ם ז"ל ל"ק קושית התוס' במעלה בזה"ז בחוץ הא מחוסר מזבח בפנים ומחוסר בנין מזבח כמחוסר מעשה דמ"ש מפתיחת דלתות ההיכל דאמרינן מחוסר פתיחה כמחוסר מעשה דל"ד דמחוסר פתיחת דלתות ההיכל כיון דהוא מצוה האמורה בשלמים חשיב כמחוסר מעשה בגופו כמ"ש רש"י ז"ל אבל חסרון מזבח דזהו דין בכל הזבחים דאין המקום ראוי לשחיטת שום זבח אלא כשיש שם מזבח א"כ אין זה מצוה האמורה בזה הקרבן וא"כ לא מקרי מחוסר מעשה בגופו ומקרי ראוי לפתח אהל מועד כיון דיכול לבנות מזבח בו ביום ולהקריב עליו והוי כמו מחוסר עבודת היום דחייבין בחוץ כדאמרינן ביומא. והנה התוס' דמדמו מחוסר בנין מזבח למחוסר פתיחה לשטתייהו אזלי דס"ל בזבחים {{ממ|ס"א}} דלכל הקרבנות בעינן פתיחת דלתות ההיכל א"כ ע"כ אי אפשר להו לפרש כרש"י ז"ל דזה דחשבינן פתיחת דלתות ההיכל מחוסר מעשה בגופו הוא משום דהוי מצוה האמורה בהן וע"כ יפרשו כפי' השני בתוס' ישנים ביומא שם דהואיל בשעת שחיטת הקרבן צריך שיהא השער פתוח הוי כמו בגופו [אבל עבודות היום לגבי שעיר הנעשה בחוץ כיון שצריכים להיות קודם לו אין זה בגופו] ע"ש א"כ ה"נ כיון דבשעת שחיטה צריך להיות המזבח קיים חשיב מחוסר מעשה בגופו ופטור:

ומה שתירצו בתוס' דההיא דהמעלה בזה"ז אע"ג דליכא מזבח דמיירי בהעלאת קטורת דאמרינן מזבח שנעקר מקריבין קטורת במקומו יש לעיין טובא דאיך אפשר להקטיר קטורת היכא דליכא מזבח החיצון הא הגחלים צריכים להיות דוקא ממזבח החיצון כדאמרינן ביומא ס"פ טרף בקלפי וצע"ג:

והנה בההיא דשלמים ששחטן בחוץ קודם פתיחת דלתות ההיכל דפטור דאינו ראוי לפתח אהל מועד יש לעיין הא אמרינן במנחות {{ממ|ח'}} דשלמים ששחטן בהיכל כשרים דכתיב פתח אהל מועד ולא יהא טפל חמור מן העיקר א"כ ראוי לפנים שיכול לשוחטן בהיכל עצמו ובשוחט בהיכל עצמו ודאי לא שאני בין היו דלתותיו פתוחות או סגורות כיון דהשחיטה דההיכל עצמו דבהיכל לא בעינן פתח אהל מועד דרק שלא יהא טפל חמור מן העיקר דאם פתח אוהל מועד כשר א"כ כ"ש באהל מועד עצמו ואע"ג דאם דלתות ההיכל סגורות אי אפשר להכניסו להיכל ולשוחטו וא"כ אכתי מחוסר פתיחה זה לא איכפת לן דא"כ אפילו אם נפתחו דלתות ההיכל אכתי לא ליחייב השוחט בחוץ כ"ז שלא נפתחו שערי העזרה דאף שערי העזרה סגורות בלילה וזו לא שמענו וע"כ כיון דאין פתיחת דלתות העזרה צריך להכשיר העזרה לשחיטה רק שאי אפשר להכניסו לפנים אין חסרון פתיחה זו מקרי מחוסר מעשה שלא לחייב השוחט בחוץ [ועוד דאפשר להכניס להיכל דרך פשפש כמו שהיו נכנסים לשם מדשן מזבח הפנימי והמדשן את המנורה קודם פתיחת השער כדאמרינן בתמיד אבל להכשר שחיטה בעינן פתיחת שער הגדול כדאמרינן בתמיד שם דלא היה השוחט שוחט עד שהיה שומע קול שער הגדול שנפתח ועיין תוס' זבחים {{ממ|ס"א ע"א}} ד"ה קודם ע"ש] וא"כ אמאי פטור השוחט בחוץ ואפשר כיון דזה דשלמים שנשחטו בהיכל כשרים הוא מטעם שלא יהא טפל חמור מן העיקר זה דוקא היכא דהעזרה ראויה לשחיטה אבל אם אין העזרה ראויה לשחיטה גם ההיכל אינו כשר אך זהו חידוש דאם נולד פסול בהעזרה שאין אותו הפסול שייך בהיכל נפסל גם ההיכל אך בפשוטו אינו כן דילפינן רק דכיון דפתח אהל מועד כשר כ"ש אהל מועד עצמו ולא שההכשר של ההיכל יהא תלוי בהכשר של העזרה וצ"ע:

==ג==

ג) אמרינן ביומא {{ממ|ס"ב ע"ב}} שני שעירי יוה"כ עד שלא הגריל עליהן חייב על שניהם ומקשינן למאי חזי אמר ר"ח הואיל וחזי לשעיר הנעשה בחוץ דאין מחוסר זמן לבו ביום אבל משום דראוי לשעיר הנעשה בפנים פטור דמחוסר הגרלה כמחוסר מעשה דמי ומקשינן לר"ח דחייב משום דראוי לשעיר הנעשה בחוץ מפסח ששחטו בחוץ בשאר ימות השנה שלא לשמו חייב הא סתמא פטור ואע"ג דראוי שלא לשמו בפנים ומתרצינן התם בעי עקירה הכא לא בעי עקירה ובירושלמי יומא {{ממ|פ"ד ה"ד}} מייתינן פלוגתא בזה בשני שעירי יוה"כ ששחטן בחוץ אית תניי תני חייב ואית תניי תני פטור ומייתינן שם דר"ח דלא פליגי דמ"ד חייב בשלא קרב השעיר הנעשה בחוץ וחייב הואיל וראוי לשעיר הנעשה בחוץ ומ"ד פטור בשקרב השעיר הנעשה בחוץ ואמרינן שם דר"ח רוצה לדמותו לפסח היינו דבשאר ימות השנה חייב בחוץ הואיל וראוי לפנים לשם שלמים ולא דמי דפסח שעיבר זמנו מאליו הוא משתנה ברם הכא בשחיטה הוא משתנה דס"ל דפסח בשאר ימות השנה לא בעי עקירה ודחינן שם לההיא דר"ח דהטעם משום שראוי לשעיר הנעשה בחוץ ואמרינן דהטעם משום דראוי לשעיר הנעשה בפנים ומ"ד חייב סבר אין הגרלה מעכבת ומ"ד פטור סבר הגרלה מעכבת ומשום דמחוסר הגרלה כמחוסר מעשה וכדאמרינן בתלמודא דידן ומקשינן התם עוד אמאי חייב על שניהם הא אין שם לשם אלא אחד ומתרצינן או זה או זה ופי' הפ"מ וכן הק"ע בלשון ראשון דהיינו דאינו חייב על שניהם ממש וזה דאמרינן דחייב על שניהם היינו או על זה או על זה ע"ש ולענ"ד נראה דאי אפשר לפרש כן הא משנה שלמה היא בזבחים {{ממ|קי"א ע"ב}} בהפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת ואח"כ נמצאת הראשונה ושניהם עומדין לפניו חייב על שתיהן בחוץ ואע"ג דאינו ראוי לכפרה אלא אחד משום דכששחט הראשון חייב דהרי ראוי להתכפר בו וכששחט את הראשון בחוץ הרי השני ראוי להתכפר בו עתה כיון שהראשון שחט בחוץ וא"כ חייב אף על השני ועיין ברש"י ז"ל שם א"כ נהי דאין שם להשם אלא אחד מ"מ כיון ששחט הראשון בחוץ ואין שם עתה אלא אחד הרי השני ראוי לעשותו להשם כיון דהגרלה אינה מעכבת וחייב גם עליו וע"כ צריך לפרש כפי' השני של הק"ע שם ע"ש:

ומ"ש הירושלמי דפסח מאליו הוא משתנה ברם הכא בשחיטה הוא משתנה משמע דקודם הגרלה אם רוצה לשנותן לשעיר הנעשה בחוץ צריך עקירה דאף קודם הגרלה כבר נקבעו לפנימיים ואם רוצה לשנותן לשעיר הנעשה בחוץ צריך עקירה בשחיטה ויש לעיין איך מהני בזה עקירה אם כבר הוקבעו לפנימים בשלמא פסח לאחר זמנו דמהני עקירה התם גזיה"כ הוא דפסח לאחר זמנו שלמים הוא אלא דצריך עקירה ואשם מצורע מחוסר זמן בבעלים ששחטו שלא לשמו דאמרינן בזבחים {{ממ|קי"ד ע"ב}} דמהני עקירה הוא משום דאשם כשר שלא לשמו והוי נדבה וכיון דאינו עולה לבעלים לשם חובה והוי נדבה לא שייך פסול דמחוסר זמן בבעלים אבל הכא אם כבר נקבעו לחטאות הפנימיות מה שייך שע"י עקירה יהא כשר לחיצון אדרבה אם שוחטו לשם חיצון הוי חטאת ששחטה שלא לשמה דפסול לגמרי ואין לומר ג"כ דהוי כמו שעיר של הרגל שנאבד ונתכפר באחר ואח"כ נמצא דמתכפר ברגל אחר או בר"ח כדאמרינן בפ"ק דשבועות וכתבו התוס' שם {{ממ|י' ע"א}} משום דכשנאבד בטלה הפרשתו וה"נ כיון שנתכפר בפנימים באחרים בטלה הפרשתן ויכול לעשותן לחיצון הא אמרינן שם {{ממ|י"ב ע"ב}} דטעמא דיקרבו זה בזה הוא משום שכולן באין לכפר על מזבח החיצון אבל מפנימי לחיצון אי אפשר להשתנות אפילו נאבד כמ"ש תוס' שם ד"ה שמתחילה ול"ל ג"כ דלעולם קודם הגרלה ליכא כלל קביעות לפנימים ומ"מ שיקבע לחיצון צריך קריאת שם וזה הוי כמחוסר מעשה משא"כ בפסח דלאחר זמנו מאליו חל עליו שם שלמים דא"כ איך אמרינן שם בירושלמי דחייב קודם הגרלה משום דיכול לעשותו פנימי דהגרלה לא מעכבא נהי דהגרלה לא מעכבא הא מ"מ צריך לקרות עליו שם לפנימי ומוכח דחסרון קריאת שם לא הוי כמחוסר מעשה א"כ ה"נ לחיצון מפנימי ונראה לומר דס"ל להירושלמי דאף קודם הגרלה כבר נקבעו לפנימים וזה דיכול אח"כ לשנותן לשעיר הנעשה בחוץ הוא מדין קרבנות צבור סכין מושכתן למה שהן וכתבו התוס' שבועות {{ממ|י"ב ע"ב}} דאעפ"י שאמרו על הקרבנות שהם תמידין אם ירצו לשנותן לזבח אחר רשאין דלב ב"ד מתנה עליהן א"כ זה שייך רק אם שחטו אח"כ לשעיר הנעשה בחוץ אף דהוקבעו מתחילה לפנימים לב ב"ד מתנה עליהם ואגלאי מילתא למפרע דלא היתה קביעותן לפנימים קביעות אבל בשחטן בחוץ דלא שייך סכין מושכתן א"כ אגלאי מילתא דקביעותן הראשונה לפנימים היתה קביעות א"כ לא שייך לומר שיתחייב עליהם בחוץ מפני שראוים לשעיר הנעשה בחוץ דכיון דאגלאי דקביעותן לפנימים היתה קביעות א"כ אין ראוין כלל לשעיר הנעשה בחוץ ותלמודא דידן דאמרינן דחייב משום דראוין לשעיר הנעשה בחוץ ע"כ ס"ל דקודם הגרלה ליכא קביעות כלל לפנימים:

ומה דאמרינן שם בירושלמי לר"ח דאמר לא פליגי דמ"ד חייב בשלא קרב שעיר הנעשה בחוץ ומ"ד פטור בשקרב שעיר הנעשה בחוץ יש לעיין איך אפשר שיקרב שעיר הנעשה בחוץ קודם הגרלה הא שעיר הנעשה בחוץ אינו קרב אלא אחר עבודת היום ונפקא לן מקרא דמלבד חטאת הכפורים וצ"ע:

ובפר של יוה"כ ששחטו בחוץ קודם וידוי יש לחקור אם חייב אי מקרי ראוי לפתח אהל מועד כיון דמחוסר וידוי והוי מחוסר מעשה בגופו ואע"ג דבשאר קרבנות ששחטן בחוץ מקרי ראוי לפתח אהל מועד ואע"ג דמחוסר סמיכה והוי מחוסר מעשה בגופו דהתם הוא משום דסמיכה לא מעכבא אבל בוידוי למ"ד דקאי חוקה על דברים הנעשים בבגדי לבן בחוץ אם הקדים עבודה אחרת לוידוי פסול כמ"ש רש"י ז"ל יומא {{ממ|ס' ע"א}} וכ"ש שלא עשאו כלל ובירושלמי יומא פ"ו הלכה ב' תלינן אי וידוי הפר מעכב היינו אם שחטו בלא וידוי אי צריך להביא פר אחר בפלוגתא דר"י ור"ש אי וידוי שעיר המשתלח מעכב אך אפשר דבשביל זה דמחוסר וידוי לא מקרי אינו ראוי לפתח אהל מועד שהוידוי הוא מסדר עבודותיו של הפר ואע"ג דבשביל הוידוי עצמו לא מקרי ראוי לפתח אהל מועד כמו בשעיר המשתלח דלא מקרי ראוי לפתח אהל מועד בשביל הוידוי מ"מ שיהא נקרא אינו ראוי לפתח אהל מועד בשביל מחוסר וידוי ג"כ לא אמרינן כיון שהוידוי הוא מסדר עבודותיו א"כ ראוי הוא להתודות עליו ולהקריבו אח"כ ולא דמי למחוסר הגרלה דאמרינן דמקרי מחוסר מעשה בגופו דההגרלה אינה מסדר עבודותיו של השעיר [דאל"כ ל"ל למילף ביומא ה' מקראי דסמיכה לא מעכבא דאי מעכבא א"כ לא משכחת לה קרבן שיהו חייבין על שחיטתו בחוץ דהא אינו ראוי לפתח אהל מועד דמחוסר סמיכה ואין לומר דהחיוב הוא אם כבר סמך עליו בפנים הא בעינן תכף לסמיכה שחיטה והוי דאורייתא ואי מחוסר פסיעה אחת מסמיכה לשחיטה לא מקרי תיכף כדאמרינן בזבחים {{ממ|ל"ג}} דסמיכת אשם מצורע לאו דאורייתא משום דסמיכתו בשער נקנור אי אפשר להיות תיכף לסמיכה שחיטה א"כ כ"ש בשהוציא הקרבן לחוץ ושחטו כיון שהוציאו בטלה סמיכתו וצריך לחזור ולסמוך עליו ודוחק לומר דאיסור שחוטי חוץ יהיה רק בקרבן נשים דאין בהם סמיכה וצ"ל כיון דהסמיכה מסדר הקרבתו לא מקרי בשביל חסרון סמיכה אינו ראוי לפתח אהל מועד] וזה דפסח ששחטו לאחר זמנו בחוץ דפטור משום דמחוסר עקירה כמחוסר מעשה דמי ואע"ג דהעקירה היינו שישחטנו לשם שלמים זהו מסדר עבודותיו דאפילו אם היו שלמים מתחילתן ג"כ בעינן לכתחילה זביחה לשמן התם אין זה כשאר מחוסר מעשה היינו דעדיין אינו ראוי לפתח אהל מועד דהכא ודאי ראוי תיכף לפתח אהל מועד שישחטנו לשם שלמים רק התם הטעם כיון דצריך עקירה וקודם עקירה שם פסח עליו ובתורת הקרבן שהוא עתה דהיינו בתורת פסח אינו ראוי לפתח אהל מועד לא איכפת לן מה שראוי תיכף בפנים בתורת שלמים כיון שאינו ראוי בפנים בתורת הקרבן שהוא עתה אין חייבין עליו בחוץ [ובקן סתומה שהקריבו בחוץ יש לחקור אם חייב כיון דאין הקינים מתפרשין אלא או בלקיחת בעלים או בעשיית כהן אי הוי כמחוסר מעשה ואע"ג דאמרינן דשעירי יוה"כ קודם הגרלה חייבין עליהם בחוץ הואיל וראוין לשעיר הנעשה בחוץ ואע"ג דמחוסר עדיין קריאת שם לשעיר החיצון התם כבר יש עליו שם חטאת ומחוסר רק קריאת שם אי לחיצון או לפנימי והכא בקינין מחוסר קביעות אי לעולה אי לחטאת אפשר דבכה"ג חשיב מחוסר מעשה טפי]:

==ד==

ד) פסק הרמב"ם ז"ל בשלהי מעה"ק בחטאת שקיבל דמה בב' כוסות ונתן אחד בפנים ואחד בחוץ חייב והקשה עליו הראב"ד ז"ל דבין למ"ד כוס עושה חברו דיחוי ובין למ"ד כוס עושה חברו שירים פטור בחוץ והכ"מ הקשה שם מההיא דשלהי השוחט והמעלה דאמרינן דלמ"ד כוס עושה חברו דיחוי פטור על השני בחוץ ולמ"ד דהוי שירים רק לר' נחמיה חייב דאי"ל שירי הדם שהקריבן בחוץ חייב א"כ לדידן דס"ל שירים בחוץ פטור ודאי פטור וכתב דשמא גירסא אחרת היה להרמב"ם ז"ל בדברי הש"ס ע"ש [וכן נראה בפי' המשנה שם שהביא רק הרישא מהמשנה דחטאת שקיבל דמה בכוס אחד אבל הסיפא דחטאת שקיבל דמה בב' כוסות לא הביא כלל ע"ש] אבל מ"מ יש לעיין הא טעמא בעי אמאי חייב על כוס השני בחוץ כיון שכבר כיפר בראשון בפנים ועוד יותר שהרמב"ם ז"ל בעצמו פסק פ"ב מפסה"מ דכוס עושה חברו דיחוי א"כ איך חייב עליו בחוץ ונראה לפרש טעמו של הרמב"ם ז"ל דהנה בזבחים {{ממ|קט"ו ע"ב}} אמרינן מנין למעלה מבשר חטאת ומבשר אשם כו' שפטור ת"ל עולה מה עולה שראויה להעלאה אף כל שראויה להעלאה ע"ש ול"ל קרא להכי תיפוק ליה דאינו ראוי לפתח אהל מועד דאין ראוין להקרבה ומוכח מזה דמה דממעטינן מאל פתח אהל מועד הוא רק דעיקר הקרבן יהא ראוי לפתח אהל מועד ובלא קרא דעולה המעלה מבשר חטאת היה חייב דקרבן שראוי לפתח אהל מועד כל שמעלה ממנו בחוץ חייב ומקרא דהעולה ממעטינן מעלה בשר חטאת דבעינן שמה שהעלה יהיה ראוי להעלאה וא"כ אי הוי ס"ל דכוס עושה חברו שירים והעלה אותו בחוץ היה פטור דזה דשירים אין ראוין לזריקה אין זה רק משום שכבר זרק וא"צ לזריקה דהא למ"ד פסול עושה שירים וכן כוס פסול עושה שירים אע"ג דצריך לזריקה אינו יכול הכשר לחזור ולקבל ולזרוק מפני שכבר נעשו שירים ואין ראוין לזריקה כמ"ש רש"י ז"ל זבחים {{ממ|ל"ד ע"ב}} ע"ש א"כ שירי הדם הוי כמו בשר חטאת דאינו ראוי לזריקה והמעלה ממנו בחוץ פטור [אי לאו לר' נחמיה דס"ל דבשביל נתינת שירים גופא מקרי ראוי להעלאה] אבל לפי מה דס"ל להרמב"ם ז"ל דכוס עושה חברו דיחוי אבל שירים לא הוי משום דלאו אדעתא דהאי כוס זרק כמ"ש רש"י ז"ל בתמורה {{ממ|כ"ב ע"ב}} א"כ זה דהכוס השני אינו ראוי בפנים הוא משום ב' דברים משום דהוי דחוי ופסול וגם כיון דכבר זרק וא"צ תו לזריקה ובשביל זה דהוא פסול משום דיחוי אין לפוטרו בחוץ דפסול דיחוי הוא פסול כזה שאם עלה לא ירד דהא כל פסולי בקדש דאם עלו לא ירדו הו"ל ג"כ דחויין דכל פסול שבטל אח"כ פסולו אמרינן כיון דאידחי אידחי א"כ בכל פסול יש ג"כ דיחוי ומ"מ אמרינן דאם עלה לא ירד וזה דאינו ראוי לפנים מפני שכבר עשה הזריקה וא"צ לו אין לפוטרו בחוץ דמקרא דאל פתח אהל מועד אין לפוטרו כיון דעיקר הקרבן ראוי לפתח אהל מועד ומקרא דהעולה לא ממעטינן רק בשר חטאת ובשר אשם שגוף הדבר אינו ראוי להעלאה אבל האי דם כיון דראוי הוא לזריקה רק שא"צ בשביל שכבר עשה הזריקה מדם אחר זה לא ממעטינן וכל שהקרבן כשר כל המעלה ממנו דבר שראוי להעלאה חייב:

כתבו התוס' זבחים {{ממ|ל"ט ע"א}} בחד תי' דזה דאמרינן לר"נ שירי הדם שהקריבן בחוץ חייב לר' יוחנן הוא רק בשירים הפנימים אבל בחיצונים פטור ומתני' רק דחטאת שקיבל דמה בכוס אחד נתן בפנים וחזר ונתן בחוץ חייב דמוקמינן לה כר"נ מיירי בחטאת הפנימית וסוגיא דשמעתא דזבחים ל"ט אתיא דלא כר"י ולא תקשה ברייתא דהתם דלא מפליג בדידיה משום דכולה בפנימיים קא מיירי ע"ש והנה יש לעיין דתקשה מהתוספתא פי"ב דקרבנות בעולה שקיבל דמה בכוס אחד דקתני ג"כ נתן בפנים וחזר ונתן בחוץ חייב שכולו ראוי בפנים ע"ש וע"כ כר"נ דשירי הדם שהקריבן בחוץ חייב ומוכח דאף בחיצונים כן וצ"ע:

כתב הרמב"ם ז"ל פי"ח מעה"ק דשעיר המשתלח ששחטו בחוץ חייב מפני שראוי לפנים לוידוי וכתב המנחת חינוך מצוה ת"מ דלהרמב"ם ז"ל חייב אף על העלאה ונראה דזה ודאי ליתא דעל העלאה אף הרמב"ם ז"ל יודה דפטור דאף דס"ל להרמב"ם ז"ל דזה דהוא ראוי לוידוי חשיב ראוי לפתח אהל מועד זה מהני רק לחייבו על השחיטה אבל על העלאה דבעינן ג"כ שמה שמעלה יהא ראוי להעלאה דהא מעלה מבשר חטאת אע"ג דהקרבן הוא ראוי לפתח אהל מועד מ"מ פטור כיון דמה שהעלה אינו ראוי להעלאה א"כ בשעיר המשתלח אף אם העלה מאימוריו כיון דאין בו הקרבה הוי כמו מעלה מבשרו דפטור דלא שני בו בין בשרו לאימוריו ומדוקדק לשון הרמב"ם ז"ל שם שני שעירי יוה"כ ששחטן בחוץ כו' דרק על השחיטה חייב:

אמרינן בזבחים ק"י מנחה שלא נקמצה והקריבה בחוץ פטור ויש לעיין מאי איריא שלא נקמצה אפילו נקמצה ולא נתקדש הקומץ בכלי ג"כ פטור בחוץ דהא אינו ראוי לפתח אוהל מועד דהא בפנים כה"ג ירד כדאמרינן בזבחים {{ממ|פ"ג ע"ב}} דקמצים שלא קידשו בכלי ירדו ואפשר דמש"ה חייב בחוץ משום דראוי להקריב הקומץ על מזבח הפנימי דהא אמרינן בזבחים {{ממ|כ"ז ע"ב}} שאין המזבח החיצון מקדש פסולים אלא הראוי לו והפנימי בין ראוי לו בין שאינו ראוי לו ופי' רש"י ז"ל דהיינו קמצים שלא קדשו בכלי וא"כ כיון דאם הקטיר על מזבח הפנימי לא ירד חייבין עליו בחוץ אך זה שייך רק לפי' הראשון שבשמ"ק שם דלא ירדו ממזבח הפנימי ומקטירין אותו שם אבל לפי' השני שם דאין מזבח הפנימי ראוי להקטרה כלל רק אם עלו קמצים שלא קדשו בכלי למזבח הפנימי וחזרו ועלו למזבח החיצון לא ירדו ממזבח החיצון ודאי לא שייך לחייב על קמצים שלא קידשו בכלי בחוץ מפני שראוי להעלותן למזבח הפנימי ואח"כ למזבח החיצון דזה דאם עלו לא ירדו חייבין עליו בחוץ הוא משום כיון דבדיעבד הוי הקטרה מקרי ראוי לפתח אהל מועד אבל הכא כיון שאם יעלו הקמצים תיכף למזבח החיצון ויוקטרו שם אין זה הקטרה רק אם יעלו קודם למזבח הפנימי א"כ מחוסר בהן איזה מעשה שיהו ראוין להקטרה אף בדיעבד והוי מחוסר מעשה בגופו וכה"ג מקרי אינו ראוי לפתח אהל מועד:

==ה==

ה) אמרינן בר"פ פרת חטאת דהזב והזבה כו' והמצורע שהקריבו חטאתם ואשמם בחוץ פטורין משום שהם מחוסרי זמן בבעלים דמיירי שהפרישו בתוך ימי ספירתן כמ"ש רש"י ז"ל ר"ש אומר הרי אלו בל"ת דכל שאינו ראוי עכשיו וראוי לאחר זמן ה"ה בל"ת ע"ש ויש לעיין מנ"ל שיהו ראוין לאח"כ שמא יסתרו ספירתן ואיך מחייבין אותו בחוץ ונראה מזה דכל שראוין לבוא לפתח אהל מועד אח"כ אף בספק מקרי ראוי לפתח אהל מועד וראיה לזה ג"כ ממה דאמרינן ביומא {{ממ|ס"ג ע"ב}} ד"ה שעירי יוה"כ עד שלא הגריל עליהן חייב על שתיהן בחוץ ומקשינן למאי חזי אמר ר"ח הואיל וראוין לשעיר הנעשה בחוץ ומ"ש משום דחזי לשעיר הנעשה בפנים ואמרינן משום דמחוסר הגרלה כמחוסר מעשה דמי ועיין ברש"י ז"ל שם ויש לעיין ל"ל טעם דמחוסר הגרלה כמחוסר מעשה דמי תיפוק ליה דמי יאמר שיעלה עליו הגורל לה' שמא יעלה עליו לעזאזל ועל העזאזל הוא פטור כדאמרינן שם דלאחר שהגריל חייב על של שם ופטור על של עזאזל ומוכח כיון דיכול להיות שיהא ראוי לפתח אהל מועד חייבין עליו בחוץ אך נראה דזה דוקא כשכבר יש עליו שם קרבן כההיא דהתם דאף קודם הגרלה שם חטאת עליהן רק המניעה משום אינו ראוי לפתח אהל מועד וה"נ בזב וזבה שהפרישו קרבנותיהן כיון דחל עליהם שם קרבן קודם זמנן רק שאינו ראוי לפתח אהל מועד כיון דאפשר שלא יסתרו ויהיו ראוין חייבין עליהן:

כתב הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה שם על ההיא דהזב והזבה היולדת והמצורע שהקריבו מחוסר זמן בבעלים ז"ל ומה שאמר אשמו ר"ל מחויב אשם ומי הוא הוא המצורע ולא היו פטורין אלא לפי שהן עומדין בטומאה או בהרחקה ואינן ראוין לקרבן עד שמקריבין החטאת והאשם שהן חייבין בפנים ואח"כ יהיו ראוין לקרבן עולה או שלמים אם היה נזיר ולפיכך אם קדם הקרבן שמכשיר אותן והוא החטאת או האשם ויצאו מכלל מחוסר זמן ואח"כ הקריב כל מה שמקריב אח"כ עולותיהן או שלמיהן בחוץ חייב לפי שבעלי הקרבן הזה אינן מחוסרי זמן ולפיכך היה הקרבן ראוי ואינו מחוסר זמן בעלי' עכ"ל והיינו אף אם מקריב ביום הראוי להקרבה רק קודם שהביא האשם והחטאת המכשיר אותו להבאת שאר קרבנות מקרי הנך קרבנות מחוסרי זמן בבעלים וזהו כפי מה דאמרינן במנחות {{ממ|ה' ע"א}} דהקדים חטאתו לאשמו דמקרי מחוסר זמן לפי שעדיין אינו ראוי לחטאת קודם שהקריב אשמו אך יש לעיין על הרמב"ם ז"ל דחשיב אף את העולה אם הקדימו הוי מחוסר זמן הא אמרינן בפסחים נ"ט דהקדים עולתו כשר משום דכתיב והעלה אשר העלה כבר ואפשר דרק אם הקדים עולתו לחטאתו כשר אבל אם הקדים אף לאשמו לא מהני אך עדיין יש לעיין הא קי"ל דאין מחוסר זמן לבו ביום ואף בהקדים חטאתו לאשמו נמי ליחייב בחוץ ואע"ג דאמרינן במנחות {{ממ|ה' ע"א}} בהקדים חטאתו לאשמו דיש מחוסר זמן לבו ביום כתבו בתוס' שם ד"ה אלא משום דעל השחיטה אינו שייך אין מחוסר זמן לבו ביום וכיון ששחטו קודם זמנו פסולה השחיטה אבל להתחייב בחוץ כל שראוי בו ביום חייבין עליו בחוץ וכדאמרינן ביומא {{ממ|ס"ג ע"ב}} בשני שעירי יוה"כ עד שלא הגריל עליהן דחייבין עליהם בחוץ משום דראוין לשעיר הנעשה בחוץ ואע"ג דמחוסר עבודת היום משום דאין מחוסר זמן לבו ביום ע"ש ועוד קשה טובא דמשמע מלשון הרמב"ם ז"ל דאף אם שחט עולה או שלמים מחוסר זמן בבעלים בחוץ פטור והא אמרינן שם במתני' דעולה ושלמים מחוסר זמן בבעלים חייבין בחוץ וצ"ע:

{{הערה|בדפוסי הצילום נדפסה בסוף הספר הערת הגרא"ז מלצר על שולי הגליון כאן.}}והנה בזה דאמרינן במתני' שם דהזב והזבה היולדת והמצורע שהקריבו עולותיהן מחוסר זמן בבעלים בחוץ חייבין משום דראוים בפנים בתורת עולת נדבה יש לעיין הא מצורע בתוך ימי ספירתו אינו ראוי להביא שום קרבן כדאמרינן במו"ק {{ממ|ט"ו ע"ב}} דמצורע אינו משלח קרבנותיו ואפילו בתוך ז' ימי ספירו ע"ש ומהרמב"ם פ"ב מהל' ביאת מקדש מוכח דאם הקריב הקרבן פסול דכתב שם דהמצורע אינו משלח קרבנותיו אבל המנודה יש בו ספק אם משלח קרבנותיו ולפיכך אם הקריבו עליו נרצה ע"ש ומוכח דבמצורע אף בדיעבד אינו מרצה וא"כ אמאי חייבין עליו בחוץ הא אין זה פסולו בקדש ויותר קשה שהרמב"ם ז"ל בעצמו כתב פ"ד מפסה"מ הלכה כ"ז עולת נזיר עולת יולדת עולת מצורע שהקריבן מחוסר זמן בבעלים כשרים היינו שהקרבן כשר לגמרי ומעלין איבריו לכתחילה והוא מהתוספתא פ"א דזבחים כמ"ש הכ"מ שם וקשה איך כשר עולת מצורע שהקריבו מחוסר זמן בבעלים הא מצורע אינו משלח קרבנותיו ואפשר מ"ש הרמב"ם ז"ל במנודה דהוי ספק אם משלח קרבנותיו ולפיכך אם הקריבו עליו נרצה ומוכח דבמצורע אינו מרצה אין זה שהקרבן פסול רק דלא עלה לבעלים לשם חובה וצ"ע בזה אך מהרמב"ם פ"ד מפסה"מ נראה דס"ל דעולת נזיר עולת יולדת עולת מצורע שהקריבן מחוסר זמן בבעלים אף עולין לשם חובה כמ"ש הכ"מ שם וכן הביא התוי"ט בפ' פרת חטאת בשם הרמב"ם ז"ל דנפטור משום שהעולה דורן הוא ע"ש ויש לעיין איך נפטר המצורע בקרבנו הא מצורע אינו משלח קרבנותיו ועכ"פ אינו עולה לו לחובה דהא מהרמב"ם מוכח דאינו מרצה ואפשר דמה דאמרינן דמצורע אינו משלח קרבנותיו היינו שאר קרבנות אבל קרבנות של צרעתו אם אין חסרון מצד מחוסר זמן אף בימי ספירו יכול להביאן אך לא משמע כן במו"ק שם דאמרינן דבזמן דאינו ראוי לביאה אינו ראוי להקרבה ומשמע דאינו ראוי להקרבת שום קרבן וצ"ע:

אמרינן בזבחים שם דטעמא דר"ש דכל שראוי לבוא לאחר זמן שהוא בל"ת מקרא דלא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך דאיכא לאו על הפסח ששחטו בבמה אי לימא לאחר חצות כרת נמי חייב אלא קודם חצות ע"ש הנה קשה הא אף קודם חצות נמי איכא כרת דאין מחוסר זמן לבו ביום לענין שחוטי חוץ כדאמרינן ביומא {{ממ|[[בבלי/יומא/סב/ב|ס"ב ע"ב]]}} וצ"ע [והנה התוס' שם כתבו ז"ל אלא לאו קודם חצות ואע"ג דראוי בפנים שלא לשמו לא מיחייב כרת כיון דמחוסר עקירה ואין עומד האי ליעקר קודם זמנו עכ"ל ויש לעיין ל"ל לטעם דאינו עומד ליעקר קודם זמנו דהא אפילו לאחר זמנו שעומד ליעקר מ"מ אי בעי עקירה פטור בחוץ דמחוסר עקירה כמחוסר מעשה כדאמרינן ביומא {{ממ|[[בבלי/יומא/סג/א|ס"ג ע"א]]}} ונראה דמה דהתוס' נחתו לטעם זה הוא משום דהכא אליבא דר"ש קיימינן וכיון דשמעינן לר"ש דכל העומד לפדות כפדוי דמי כל העומד ליזרק כזרוק דמי כו' א"כ ה"נ כל העומד לעקור כעקור דמי ולדידיה לא הוי מחוסר עקירה כמחוסר מעשה וכמו במחוסר פדיון אמרינן בב"ק ע"ו לר"ש דחשיב שחיטה ראויה לאכילה משום דכל העומד לפדות כפדוי דמי ה"נ חשיב ראוי לפתח אהל מועד כיון דעומד לעקור ומש"ה כתבו התוס' דקודם זמנו אינו עומד להעקר וזה נראה ברור בכוונת התוס']:

==ו==

ו) כתב הראב"ד ז"ל פי"ח ממעה"ק על הרמב"ם ז"ל שכתב דשוחט בחוץ בלילה והעלה בלילה חייב וז"ל אין צורת ההלכה כפירושו כו' השוחט בלילה בחוץ והעלה בחוץ ביום חייב שהרי כשוחט בחוץ ביום העלה בחוץ הרי כבר נפסל בשחיטה ואעפ"י שכבר נפסל הזבח בשחיטתו ואעפ"כ חייב על העלתו מה לי חד פסולא דחוץ מה לי תרי פסולי חוץ אבל אם שחט בפנים בלילה והעלה ביום בחוץ פטור אף בהעלאה מפני שכבר נפסל משום לילה שהוא פסול אחר שלא מפסולי חוץ אבל שחט בחוץ בלילה והעלה בחוץ בלילה דברי הכל פטור עכ"ל ויש לעיין טובא בדבריו הא הקטר חלבים ואברים כשר אף בלילה אף בפנים לכתחילה ומה נ"מ לענין העלאה אם העלה ביום או בלילה ואפשר היה לומר לפי מה דאמרינן ביומא {{ממ|[[בבלי/יומא/כז/ב|כ"ז ע"ב]]}} זר שסידר את המערכה חייב ופרכינן וכי יש לך עבודה שכשרה בלילה ופסולה בזר ומקשינן והא אברים ופדרים ומתרצינן סוף עבודה דיממא היא ע"ש א"כ זה דיש בהקטרת אברים משום זרות הוא רק משום דהוא סוף עבודה דיממא אך זה שייך בקרבן שהוקרב ביום מקרי הקטרת איברים שלו אף אם נקטרים בלילה סוף עבודה דיממא אבל בנשחט בלילה והוקטר בלילה דהכל היה בלילה לא שייך סוף עבודת היום א"כ כיון דלא הוי סוף עבודה דיממא לא חשיבא עבודה לענין זרות וה"נ דלא חשיבא עבודה לענין חוץ אך אי נימא כן תקשה דא"כ אפילו אם שחט בלילה והעלה ביום ג"כ יפטר כיון דהקטרת אברים כשרה בלילה וכל עבודה שהיא כשרה בלילה לא חשיבא עבודה אא"כ היא סוף עבודה דיממא א"כ אין חילוק בין עשאה ביום בין עשאה בלילה ואפשר לומר בכוונת הראב"ד ז"ל משום דאם שחט בלילה והעלה בלילה בפנים כה"ג לבד דפסול משום שחיטת לילה אינו ראוי ג"כ להעלאה משום אחר תמיד של בין הערבים דכל קרבן שנשחט אחר תמיד של בין הערבים אפילו נשחט ביום אסור להעלות אבריו כל הלילה כדאמרינן בפ' תמיד נשחט ואין זו איסור שאם עלה לא ירד דאפילו אם עלה לא מהני כדאמרינן בפסחים שם דמעלה ומלינה בראש המזבח ומקטיר למחר ולא מהני מה שהעלה למזבח שיהא מותר להקטיר בלילה א"כ קרבן שנשחט בלילה בפנים אינו ראוי להקטיר אבריו בלילה משום ב' דברים משום פסול לילה ומשום אחר תמיד של בין הערבים ולפ"ז אם שחט בפנים בלילה והעלה בחוץ פטור משום ב' דברים ואע"ג בשחט בחוץ בלילה דריבה הכתוב מקרא דאליהם תאמר לערב פרשיות דבשחטו בחוץ אף דאיכא פסול לילה מ"מ חייב על העלאה בחוץ כבר כתב שם הלח"מ דמקרא דאליהם תאמר מרבינן רק מעט יותר משוחט בפנים דהיינו רק פסול אחד של לילה לבד אבל בשחט בלילה והעלה בלילה דבפנים כה"ג אינו ראוי להעלאה עוד מטעם אחר לפי שהוא אחר תמיד של בין הערבים כה"ג לא מרבינן שיהא חייב בחוץ אך כ"ז דחוק לומר בכוונת הראב"ד ז"ל ודבריו צ"ע [ובזה דאמרינן ביומא שם דאין לך עבודה שכשרה בלילה ופסולה בזר ופרכינן והרי אברים ופדרים סוף עבודה דיממא היא והרי תרומת הדשן תחילת עבודה דיממא היא כו' וקשה הא מנסך ג' לוגין מים שהזר חייב עליהן מיתה כדאמרינן ביומא {{ממ|[[בבלי/יומא/כד/ב|כ"ד ע"ב]]}} וכשרה בלילה כדאמרינן בתענית {{ממ|[[בבלי/תענית/ב/ב|ב' ע"ב]]}} ואינה לא סוף עבודה דיממא ולא תחילת עבודה דיממא]:

הקשו התוס' זבחים {{ממ|קי"א ע"ב}} על ההיא דשוחט בהמה בלילה בחוץ חייב הא בלילה אינו ראוי לפתח אהל מועד ומ"ש משלמים ששחטן בחוץ קודם שנפתחו דלתות ההיכל דפטור ותי' דלילה אינו מחוסר זמן אבל התם מחוסר מעשה ע"ש והנה לפ"ז בשחט בחוץ לאחר תחילת שקיעה דג"כ אינו ראוי לפתח אוהל מועד כמ"ש התוס' דדם נפסל בתחילת שקיעה יהיה פטור דבזה לא שייך לומר לילה אינו מחוסר זמן דעדיין יום הוא לכל דבר וא"כ הקרבן אינו ראוי לפנים עד למחר והוי שפיר מחוסר זמן אך חידוש כזה לא שמענו וצ"ע:

==ז==

ז) הקשו בתוס' זבחים {{ממ|ק"ח ע"א}} לר"י דס"ל ביצא דמה חוץ לקלעים אם עלה ירד א"כ איך משכחת לה מה דמפקינן מקרא לחייב את הזורק בחוץ הא כיון דיצא הדם אין הקודש מקבלו ע"ש והנה י"ל דמשכחת לה כגון שזרק בלשכות הבנויות בחוץ ופתוחות לקדש דאינו נפסל שם ביוצא ומ"מ אינו ראוי לשחיטת קדשים כדאמרינן בזבחים {{ממ|נ"ו}} משום דלא קדשי א"כ כיון דהמקום אינו ראוי לשחיטת שום קרבן חייבים משום חוץ ואף למ"ד דעל גגו של היכל פטור משום שחוטי חוץ אע"ג דאינו ראוי לשחיטת שום קרבן התם הוא משום דמבלעי בעזרה כמ"ש רש"י ז"ל שם אבל לשכות הבנויות בחוץ ופתוחות לקדש דאינן מובלעות בעזרה לכ"ע חייבים אך אפשר דזה דאמרינן דלשכות הבנויות בחוץ ופתוחות לקדש דאינו נפסל שם ביוצא הוא רק במידי דאכילה דהמקום נתרבה לאכילה מקראי אבל דם אפשר דנפסל שם ביוצא וצ"ע בזה:

אמרינן בר"פ פרת חטאת רש"א בע"מ קבועין ששחטן בחוץ פטור ובע"מ עוברין בל"ת ויש לעיין דהא אמרינן בתוספתא פ"ט דזבחים זה הכלל כל שפסולו בקדש אם עלה לא ירד שאין פסולו בקדש ירדו חוץ מבע"מ שר"ש אומר משום ר"ע בע"מ כשר בעוף עכ"ל וכיון דס"ל לר"ש דבע"מ אם עלו לא ירדו א"כ חייבין עליהם בחוץ כדאמרינן בבכורות {{ממ|ט"ז}} דלר"ע דבדוקין שבעין אם עלו לא ירדו חייבין עליהן בחוץ וצ"ל דהכא מיירי בשאר מומין ולא בדוקין שבעין א"נ ר"ש משמיה דר"ע קאמר וליה לא ס"ל:

כתב המנחת חינוך מצוה קפ"ו דבכורות חו"ל אם הקריבן בזה"ז בחוץ פטור אפילו אי קידשה לע"ל וכתב הרמב"ם ז"ל דהשוחט בזה"ז חייב מ"מ בכורות חו"ל כיון שאין מקריבין אותם במקדש דהוקש בכור למעשר דאינו בא מחו"ל אין ראוים לפתח אהל מועד וכתב דנ"מ אף להתוס' שכתבו דהשוחט בזה"ז פטור אפילו אי קידשה לע"ל משום דליכא מזבח מ"מ איכא נ"מ לענין העלאה בחוץ דחייב אף לשיטת התוס' מ"מ הנך בכורות כיון דאין ראוין לפנים אף על העלאה פטור ע"ש ותמהני דזה דכתבו התוס' דהעלאה בזה"ז חייב אע"ג דליכא מזבח מיירי בהעלאת מנחה שקמצה בפנים כמ"ש תוס' שם אבל בזבחים אף על העלאה פטור כיון דפטור על השחיטה גם על העלאה פטור דנפסל הקרבן ע"י שחיטת חוץ ובעלמא דחייב על העלאה בשוחטו בחוץ הוא מקרא דואליהם תאמר דכיון דחייב על השחיטה חייב נמי על העלאה אבל הכא דפטור על השחיטה על העלאה ג"כ פטור והתוס' דקדקו שם דמיירי בהעלאת מנחה שקמצה בכ"ש בפנים והעלה בחוץ דאי קמצה ג"כ בחוץ פטור על העלאה דאינו ראוי לפתח אהל מועד כיון דהקמיצה היתה בחוץ דבזה ליכא למימר דואליהם תאמר לערב פרשיות כיון דעל קמיצה בחוץ ליכא חיוב:

עוד חקר שם המנחת חינוך באשם שנתערב בשלמים אי חייבים עליו בחוץ כיון דאינו ראוי בפנים מפני התערובת או דילמא כיון דכשר בפנים בדיעבד וזה דלכתחילה לא יקרב הוא רק משום דממעט בזמן אכילתו חייב והניח בצ"ע והנה אע"ג דכל שאם עלה לא ירד ג"כ חייבין עליו בחוץ וכ"ש היכא דבדיעבד כשר לגמרי צ"ל דחקירתו הוא עפ"י מ"ש בתוס' בזבחים נ"ט דזה דכל היכא שאם עלה לא ירד חייבין בחוץ הוא רק בהעלאה אבל בשחיטה בעינן שיהא ראוי בפנים לכתחילה מ"מ נראה דודאי כל שאינו פסול בפנים רק שאסור להקריבו בפנים משום איזה איסור חייבין בחוץ וראיה לזה מדאמרינן בפ' פרת חטאת באשם מחוסר זמן בבעלים שהקריבו בחוץ דדוקא לשמו פטור אבל שלא לשמו חייב ומקשינן אי הכי לשמו נמי חייב כיון שראוי שלא לשמו בפנים ומתרצינן מחוסר עקירה ע"ש ולמה צריך לזה ת"ל כיון דאסור לשוחטו שלא לשמו בפנים דהמחשב בקדשים לוקה א"כ אינו ראוי בפנים אלא ע"י איסור ול"ל לטעם דמחוסר עקירה ומוכח דכל שאינו פסול רק משום איזה איסור אינו ראוי בפנים חייבין עליו בחוץ וא"כ ה"נ באשם שנתערב בשלמים דרק אסור לכתחילה להקריבו משום מיעוט זמן אכילתו ואין בו משום פסול כלל דחייבין בחוץ [ועוד נראה ראיה ממ"ש תוס' חולין {{ממ|מ' ע"א}} ד"ה חייב בשוחט חטאת בחוץ בשבת לעכו"ם דחייב ג' חטאות והקשו כיון דמוקמינן לה בחטאת העוף דהוא קרבן יחיד א"כ אינו ראוי לפתח אהל מועד בשבת ותי' כיון דבפנים אם זרק הורצה חייבין בחוץ ע"ש ואע"ג דבשחיטה בעינן שיהא הקרבן ראוי ולא סגי במה שאם עלה לא ירד וע"כ דכל שהקרבן כשר לגמרי בדיעבד מה שיש איסור להקריבו מקרי ראוי לפתח אהל מועד וחייבין עליו בחוץ]:

==ח==

ח) הנה זה דמעלה בחוץ חייב הוא ודאי משום עבודה בחוץ דהא אמרינן בפ' פרת חטאת דהיוצק והבולל המסדר את השלחן כו' פטור משום דמה העלאה שהיא גמר עבודה אף כל שהוא גמר עבודה אבל זה דחייב השוחט בחוץ אם זה הוא ג"כ מדין עבודה בחוץ או אינה מטעם עבודה אלא על השחיטה קפיד רחמנא וחייבו בחוץ דהא אף בפנים אמרינן דשחיטה לאו עבודה היא ונראה דבזה פליגי הרמב"ם והראב"ד ז"ל פי"ח ממעה"ק דהשוחט עוף בחוץ חייב והמולק פטור וכתב הרמב"ם ז"ל הטעם מפני שהשחיטה בחוץ כשרה והרי היא כמליקה בפנים והראב"ד ז"ל השיג שם וכתב דאין זה הטעם אלא דלא חייב הכתוב בעוף אלא מה שחייב בבהמה ע"ש. ונראה דלהרמב"ם ז"ל שוחט בחוץ בעינן דומיא דהכשרו בפנים וכיון דבעוף בחוץ השחיטה חשיבא כמו מליקה בפנים חשיב דומיא דהכשרה בפנים וזה דהוצרך להרמב"ם ז"ל לתת טעם דהוי כמליקה בפנים נראה דס"ל דשחיטה היא ג"כ מטעם עבודה ועבודה בחוץ בעינן דומיא עבודה בפנים דאם העלה בחוץ והיתה חציצה בין הקרבן להעצים כגון שהעלה בשר ואימורים פטור כדאמרינן בזבחים {{ממ|ק"י}} משום דאין זה כעין הכשרה בפנים וא"כ ה"נ בשחיטה ומש"ה הוצרך לטעם דשחיטה בחוץ הוי כמו מליקה בפנים דמליקה ניתנה בפנים ושחיטה בחוץ ובחוץ הוי שחיטה עבודה כמו מליקה בפנים ואדרבה מליקה בחוץ אין זו עבודה דלא ניתנה מליקה אלא בפנים והראב"ד ז"ל ס"ל דשחיטה אין זה מטעם עבודה וא"כ א"צ לטעם זה דא"צ בחוץ כעין הכשירה בפנים וזה דחייב על השחיטה ולא על המליקה ולא תהוי מליקה כמו שחיטה משום דלא חייב הכתוב בעוף אלא מה שחייב בבהמה והנה מת"י יומא {{ממ|ל"ט}} נראה דס"ל דשחיטה בחוץ הוא ג"כ מטעם עבודה שכתבו דמש"ה הגרלה לא חשיבא צורך פנים ושחיטה חשבינן לה צורך פנים אע"ג דשחיטה ג"כ לאו עבודה היא משום דשחיטה חשיב עבודה טפי דשייך בה פיגול וחייבין עליה בחוץ ע"ש ונראה דס"ל דשחיטה בחוץ הוא מטעם עבודה רק דלענין חוץ אף שחיטה חשובה עבודה כמו לענין דמפגלין בה:

כתב המנחת חינוך [[מנחת חינוך/קפו|מצוה קפ"ו]] דאם שחט אחד מן מקצת סימנים בחוץ וגמרן השני אע"ג דלא נזכר דין זה בהרמב"ם ז"ל פשוט הוא דאם ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף שניהם חייבין ע"ש ולדעתי צריך עיון רב לזה דהא כיון ששחט הראשון מקצת סימנים בחוץ וכבר נפסל הקרבן איך תחייב את השני והלא אינו ראוי לפתח אהל מועד ואע"ג דאי אינה לשחיטה אלא לבסוף ומ"מ חייב השוחטו בחוץ ואע"ג דע"י שחיטת תחילת הסימנים בחוץ כבר אין הקרבן ראוי להקרבה שאני התם כיון דשחיטת תחילת הסימנים צורך והכשר השחיטה דהיא אי אפשר לגמר שחיטה בלא תחילת שחיטה אזלינן בתר מעיקרא ולא בעינן שיהא הקרבן ראוי לפתח אהל מועד בשעת החיוב עצמו היינו בגמר שחיטה [או בשעת גמר סימן אחד לפי מה דאמרינן בחולין דעל סימן אחד לכ"ע חייבין בחוץ] וכיון דבשעה שהתחיל לשחוט שהוא צורך השחיטה דבסוף היה ראוי לפתח אהל מועד סגי אבל כששחט מקצת סימנים וגמר השני וס"ל דישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף וכל מקצת ומקצת שחיטה בפ"ע איך תחייב את השני דבשעה שהתחיל לשחוט כבר היה הקרבן אינו ראוי לפנים:

==ט==

ט) בזבחים {{ממ|[[בבלי/זבחים/קח/ב|ק"ח ע"ב]]}} אמרינן גבי העלה וחזר והעלה אמר ר"ל מחלוקת בד' וה' אברים כו' אבל באבר אחד ד"ה אינו חייב אלא אחת ור"י אמר מחלוקת באבר אחד כו' לדעתי היה נראה לומר דהאי אברים אינו כמו אברים לענין אמ"ה רק הכונה אל הנתחים שמנתחין את העולה לששה אברים כדאמרינן בתמיד ונקראים שם אברים ע"ש והטעם דאין חייבין בחוץ רק על אבר שלם משום דבפנים כל אבר הקטרה אחת היא דצריך להקטיר כל האבר יחד כדדרשינן בחולין אותה לנתחיה ולא נתחיה לנתחים א"כ גם בחוץ כל האבר חשיב הקטרה אחת אך ראיתי להכ"מ פי"ט מעה"ק שכתב ליישב דברי הרמב"ם ז"ל דהעלה אבר חסר בחוץ פטור והקשה עליו הראב"ד ז"ל הא אמרינן דמקטיר כזית מן העולה ומן האימורים בחוץ חייב וכתב הכ"מ דמיירי דבהאי כזית היה אבר שלם א"נ כשהוא ממקום שאינו אבר כגון שהיה בשר או חלב ע"ש ונראה דמפרש דהאי אבר הוא כמו באמ"ה דבמה שמנתחין את כל העולה לששה אברים כנזכר בתמיד ליכא בשר שלא יהיה בכלל אבר ועמ"ש הכ"מ דמיירי שהוא ממקום שאינו אבר כגון שהיה בשר או חלב יש לעיין הא בחולין ק"ג מוכח דאף חלב חשיב אבר באמ"ה דכיון דאין בו עצמות וגידים חשיב החלב עצמו אבר [הנה למ"ד בזבחים שם דאינו חייב בחוץ אלא על בהמה שלמה ואם חסר ממנה פטור דעל השלם הוא חייב ואינו חייב על החסר וכן למ"ד דבעינן אבר שלם יש לחקור בהפריש מהם העצמות ואח"כ העלן בחוץ מה דינו כיון דלכתחילה צריך להעלות הכל א"כ מקרי חסר או דילמא כיון שאם פירשו העצמות א"צ להעלותן בפנים מקרי עתה שלם ולא חסר שהרי העלה בחוץ כל מה שצריך להקריב בפנים ועוד לפמ"ש בכ"מ דזה דבעינן אבר שלם הוא דוקא באבר אבל בבשר סגי בכזית והמל"מ כתב שם להפך דמקטיר בשר שאינו אבר בעינן דוקא שתהא כל הבהמה קיימת ע"ש יש לחקור בהפריש העצמות ונעשה עתה כולו בשר אי דינו כתחילה כשהיה אבר או דינו כבשר דכיון דפירשו העצמות ואין ראוין עוד להקטרה והקרבן הוא עתה רק בשר לא שייך בו דין אברים]:

אמרינן בפ' השוחט והמעלה המעלה בשר ואימורים בחוץ חייב ומקשינן והא הוי חציצה וכתב רש"י ז"ל דהבשר חוצץ בין אימורים למערכה ודכותיה בפנים לאו העלאה היא דבעינן על העצים אשר על האש וקס"ד דמתני' ר"י היא דאמר אינו חייב עד שיעלה לראש המזבח כהקטרת פנים עכ"ל ומוכח מזה דלר"י לחייב בחוץ בעינן דוקא באופן שתחשב הקטרה בפנים שיעשה מזבח ויסדר המערכה ויתן האימורים כדינן על המערכה בלא חציצה וכן אמרינן בתוספתא פי"ב דזבחים לר"י דאינו חייב עד שיבנה מזבח ויסדר את המערכה ויש לחקור בקטורת שהעלה בחוץ דחייב כדאמרינן בפ' השוחט והמעלה דמערכה ודאי לא שייך בזה דאף בפנים אינה קרבה על המערכה כ"א על גחלים ובקטורת של יוה"כ ג"כ נראה דא"צ מזבח בחוץ כיון דאף בפנים א"צ מזבח ואם העלה בחוץ על הרצפה חייב דזה דצריך מזבח להעלאה בחוץ הוא משום דבעינן דומיא דהכשרו בפנים רק במקטיר קטורת של כל השנה בחוץ יש לחקור אי צריך מזבח כיון דבפנים קרבה על מזבח הזהב שהוא כלי ולא בנין א"כ בחוץ ל"ש זה או דילמא כיון דשם מזבח צריך להעלאת פנים גם בחוץ צריך מזבח ובהזאת חטאות הפנימיות בחוץ יש ג"כ לחקור באיזה אופן הוא חייב הא בפנים הן על בין הבדים ועל הפרוכת ונראה דצריך ג"כ לעשותן בחוץ על מזבח דלא בעינן דוקא דומיא דהכשרן בפנים בקרבן זה רק דומיא דהכשירו בקרבן דעלמא סגי וכן נראה בזורק דם חטאת בחוץ דא"צ דוקא לעשות הזאתה כמו בחטאת ואם עשה זריקה בחוץ דהוי כמעשה עולה ג"כ חייב [והנה יש לחקור אם עשה הזאת שמן של מצורע בחוץ אי חייב כמו דחייב עליהן זר כדאמרינן ביומא {{ממ|כ"ד ע"ב}} אי זה דמרבינן זורק לחייב עליו בחוץ אי דוקא בדם או כל שם עבודת זריקה נתרבתה שהיא עבודה לחייב עליה בחוץ ואף זריקת שמן]:

אמרינן בזבחים {{ממ|ק"ח}} דאינו חייב בחוץ עד שיעלה לראש המזבח וכן פסק הרמב"ם ז"ל ודוקא ראש המזבח אבל אם עשה מזבח והעלה עליו רק שלא היתה העלאה על ראשו של מזבח פטור ומשום דמקום הקטרה בפנים הוא דוקא על ראשו של מזבח כדאמרינן בזבחים {{ממ|ס"ה ע"א}} דההקטרה היא דוקא בראשו של מזבח דהיינו מחוט הסקרא ולמעלה וע"כ דאף בבמה קטנה אינה כשרה ההקטרה רק בראשו של מזבח דאם בשעת היתר הבמות חשיבא הקטרה היו חייבין עליה ג"כ בחוץ כמ"ש רש"י ז"ל בזבחים קי"א בנסכים שלא קידשו בכלי והקריבן בחוץ דאם קרבו נסכים בבמה קטנה חייבין בחוץ כיון דכותיה כשר בבמה ואע"ג דאמרינן דבבמה קטנה אין מחיצה לדמים דהיינו חוט המקרא שחוגרו באמצע צ"ל רק לדמים ליכא מחיצה אבל להקטרה יש מחיצה ואינו כשר רק מחציו ולמעלה [יש לחקור במזבח של במה קטנה אי כשר לעמוד ע"ג כפין וע"ג מחילות]:

ובהעלאה בחוץ אי צריך שתצית האור ברובו לר"י דאמר דבפנים אינה הקטרה עד שתצית האור ברובו או אפשר דרק בפנים דבעינן הקטרה ובעינן כקטור הכבשן ואין הכבשן מעלה עשן עד שתצית האש ברובו אבל בחוץ לא אשכחן דבעינן שם הקטרה רק העלאה וכיון דבפנים לקליטא המזבח אף לר"י סגי במשלה בו האור ולא בעינן שתצית האור ברובו כדאמרינן במנחות {{ממ|כ"ו ע"ב}} א"כ כבר חשיבא העלאה וחייבין עליה בחוץ [אמרינן בפ' פרת חטאת {{ממ|}} בברייתא דהיוצק והבולל והפותת והמסדר את השלחן כו' אין חייבין עליהם בחוץ משום דבעינן גמר עבודה ע"ש ויש לעיין לר"ל דס"ל דבללה חוץ לחומת עזרה כשרה מה שייך לחייבו משום חוץ על הבלילה כיון דכשרה בחוץ]:

אמרינן בפ' השוחט והמעלה {{ממ|}} דהשוחט להדיוט חייב והמעלה להדיוט פטור והנה בדין הזורק להדיוט לא נתבאר ולכאורה תלוי בפלוגתא שם אי נפקינן זריקה מלאו דשחיטה או מהעלאה והנה אי נימא דזורק להדיוט חייב למ"ד דבחוץ אף אם העלה על הסלע חייב א"כ אסור לשפוך דם קדשים בחוץ דכל הנתנים בזריקה שנתנן בשפיכה כשרים וכ"ש באותן קרבנות דדינן לכתחילה בשפיכה א"כ הוי העלאה בחוץ וא"כ זה דדמים פסולים ואפילו אותן שפסולן בקדש שחייבין עליהן בחוץ דשופכן לאמה צ"ל דהאמה נתקדשה ולא הוי כשאר מחילות דלא נתקדשו דאל"כ הוי זריקה בחוץ למ"ד השוחט בגגו של היכל חייב ולא מהני מה שהוא מובלע בעזרה ובדין דהמעלה להדיוט פטור נראה דג"כ מותר לכתחילה דאל"כ יהא אסור לשרוף קדשים פסולים שפסולן בקדש בחוץ למ"ד אם העלה על הסלע בחוץ חייב דחשיב העלאה בחוץ ובפ' בתרא דשקלים אפלגו ב"ש וב"ה בבשר ק"ק שנטמאו אי שורפן בפנים או בחוץ ולכ"ע בנטמא באב הטומאה בחוץ דשורפן בחוץ ואף בבשר עולה במשמע ואע"ג דטומאה הוא פסולו בקודש וע"כ כיון שאינו מתכוין לשם העלאה לכתחילה מותר מיהו יש לחלק בין מעלה להדיוט בין אינו מתכוין להעלאה כלל מיהו עכ"פ מוכח מכל זה באינו מתכוין להעלאה כלל דמותר לכתחילה לעשות מעשה העלאה ובזה תתיישב קושית התוס' זבחים {{ממ|קט"ז ע"ב}} גבי עכו"ם דמותרים להקריב בבמה ואמרינן דאסור לסייען ולעשות שליחותן והקשו בתוס' שם לר"י דאמר קדשי עכו"ם חייבין עליהם בחוץ כרת נמי איכא ואמאי קתני רק דאסור ע"ש ולפ"ז כיון דאין הישראל מכוין לשם הקרבה רק לסייע להעכו"ם ולעשות שליחותו והיה בדין שמותר לגמרי וקמ"ל כיון דהעכו"ם מתכוין להקרבה אסור זה אף לסייעו ולעשות שליחותו [עוד נראה לומר על קושית התוס' דאף למ"ד דקדשי עכו"ם חייבין עליהם בחוץ הוא רק בקדשים שהקדישו להקריבן במקדש אבל אם הקדישן להקריבן בבמה לא דהא אפילו בישראל קדשים שהוקדשו בשעת היתר הבמות והקריבן בשעת איסור הבמות ליכא כרת כיון שהם קדשי במה וא"כ בעכו"ם דלעולם להם היתר במות בהקדישן להקריב בבמה שלהם אין ישראל חייב כרת בשוחטן בחוץ דעל קדשי במה ליכא כרת]:

ובבמת ב"נ דאמרינן דהכל כשרים ליקרב בהמה חיה ועוף כתבו התוס' חולין {{ממ|כ"ב ע"ב}} דדוקא בבמת ב"נ אבל בשאר במות איכא למ"ד דאין עוף בבמה ואף תורים וב"י אין קרבין ע"ש ויש לחקור אם בבמת ב"נ קרבין אף מיני קרבנות שאין קרבין בבמת ישראל כמו עופות למ"ד אין עופות בבמה או דאין חילוק וזה דקרבו עופות בבמת ב"נ אין זה מדין עופות כ"א מדין זבחים כמו חיה דקרבה בבמת ב"נ וכשרה לזבח ה"נ עופות כשרין לזבח שם ונ"מ דאין דינן במליקה רק בשחיטה ובמת ב"נ נתרבתה רק במינים הכשרים ליקרב ולא במיני קרבנות יותר מבמת ישראל מיהו בירושלמי מגילה פ"א הלכה י"א אמרינן שאל אנטונינוס את רבי מהו לבנות מזבח א"ל בניהו וגנוז אבניו מהו לעשות לו קטורת א"ל חסר אחת מכל סממניה ע"ש ומוכח דבבמת ב"נ קריבה קטורת אע"ג דאינה קריבה בבמת ישראל דקטורת הוא קרבן צבור ואינה קריבה בבמת יחיד ומוכח דבמת ב"נ נתרבתה ג"כ במיני קרבנות וזה דא"ל חסר אחת מכל סממניה ומ"מ הוי הקטרה י"ל דכמו בזבחים בבמת ב"נ כשרים כל מיני בהמות ואפילו חיות ה"נ בקטורת כשרים כל מיני קטורת [ועוד אפשר דקטורת אחרת לגמרי אף בבמת ב"נ פסולה וחיסר אחת מכל סממניה אף בפנים אין זה אלא פסול ובבמת ב"נ ליכא האי פסול כמו בע"מ דכשרים בבמת ב"נ]:

==י==

י) אמרינן בירושלמי מגילה פ"א הי"א אמר ריב"ח אין הבמה ניתרת אלא בנביא מ"ט השמר לך פן תעלה עולותיך כו' ואליהו מקריב בשעת איסור הבמות כו' ואמרינן שם לקמן הלכה י"ב דג' עברות הותרו בשיו של שמואל הוא ועורו ומחוסר זמן ולוי היה ואמרינן שם עוד דז' עבירות הותרו בפרו של גדעון אבנים פסולות ועצי אשרה ומוקצה ונעבד ולילה וזר ואיסור במה ע"ש ויש לעיין מה שייך איסור זרות בחוץ דבבמה מקריבין אפילו זרים ונראה משום דבדין דזר שהקריב אף בבמה דהיה מיחייב משום זרות כיון דהוי שם הקרבה א"כ זר הוא שהקריב קרבן וכמו טמא שהקריב בבמה חייב רק בבמה נתרבו אף זרים דכשרים שם לכתחילה אך זה דוקא בשעת היתר הבמות אבל בשעת איסור הבמות רק דהותר לשעה עפ"י נביא וחשיב אז הקרבה מעלייתא [כדמוכח שם דאם לא היתה הקרבה מה שייך פסול הוא ועורו ואבנים פסולות ומוקצה ונעבד] א"כ זר אסור להקריב קרבן דבזו הבמה שהיא עפ"י נביא ליכא דין היתר זרים וא"כ צריך גם זה להיתר עפ"י נביא:

והנה מזה דאמרינן בפרו של גדעון דהותרו אבנים פסולות ומוקצה ונעבד מוכח דלא רק איסור יש כח בנביא להתיר לצורך שעה כ"א גם להכשיר פסול שיהא הקרבן כשר ובזה יש לפרש מ"ש הר"ח בפסחים {{ממ|ל"ד ע"ב}} גבי פסול בדם ובבעלים דטעון עיבוד צורה ז"ל שם בדם ובבעלים תעובד צורתו כלומר כ"ז שיתכן שיאכל מניחים אותם שמא יבוא אליהו ויתירנה באכילה עד שיסריח וישנה מצורת בשר שאי אפשר להאכל כלל ויוצא לשריפה עכ"ל וקשה איך יכול אליהו להכשיר פסול בדם ובבעלים ולפ"ז דלשעה יש כח ביד נביא לא רק להתיר איסור כ"א גם להכשיר פסול שיהא קרבן כשר א"כ ה"נ אפשר שיבוא אליהו ויכשיר זה הפסול לשעה ויהא קרבן כשר ויהא גם מצוה לאוכלו ואע"ג דפסולו בגופו ג"כ יש כח ביד נביא להכשיר לצורך שעה מ"מ בפסולו בגופו לא איכפת לן שמא יבוא אליהו ויכשירו דכיון דעכשיו פסול הוא ומצוה לשורפו שרפינן אבל בפסול בדם ובבעלים דאדרבה בזיון קדשים הוא לשרוף מה שאין פסולו בגופן כמ"ש בתוס' רק מטעם כיון דסוף סוף אי אפשר לאוכלן ויבואו לידי שריפה היה אפשר לשורפן תכף אך כיון דאפשר להיות במציאות שיהו להם אוכלים אח"כ ולא יבואו לידי שריפה אסור לשורפן כמו בתרומה תלויה דלא שרפינן שמא יבוא אליהו ויתירנה ואמרינן בפ"ק דפסחים דתרומה תלויה ערב הפסח שרפינן כיון דאין אליהו בא בערבי יו"ט וסוף סוף יבואו לידי שריפה:

מיהו אפשר לומר דאין כח ביד נביא להכשיר פסול שיהא הקרבן כשר אפילו לשעה ובשיו של שמואל ובפרו של גדעון י"ל שהיו קדשי שעה דקדשי שעה קרבין עפ"י נביא ומשונין בעבודתן וכמ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ב מעה"ק הלכה י' דשיעורי נסכים האמורים בספר יחזקאל ומנין אותן הקרבנות וסדרי העבודה הכתובים שם [דיש שם מתן דם על מזוזת הבית] כולן מלואים הם ואין נוהגים לדורות אלא הנביא ציוהו ופירש כיצד יהיו מקריבין המלואים כו' ואין נוהגין לדורות עכ"ל ואפשר דלאו דוקא מלואים רק כל קדשי שעה מקריבין עפ"י נביא והנביא מפרש אופן הקרבתן וכן בפסולים שונה קדשי שעה מקדשי דורות כדאמרינן בזבחים פ' טבו"י לענין אנינות דהותר רק לקדשי שעה ולא לקדשי דורות ואפשר כמו אופן הקרבתן תלוי בנביא ה"נ איזה פסולים יתכשר בהם דקדשי שעה הכל עפ"י נביא ולכן בשיו של שמואל היה קרב הוא ועורו כדאמרינן בירושלמי שם דקדשי שעה יש בהם אופן הקרבה אחר וכמו בקרבנות האמורים ביחזקאל אבל בקדשי דורות אין להוכיח מזה דיש כח ביד נביא להכשיר פסול שיהא הקרבן כשר אפילו לשעה:

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>