עריכת הדף "מקדש דוד/ה"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|'''סימן ה'''{{ש}}{{גופן|4||הקטרה}}}}

==א==

א) כל ההקטרות חוץ מן הקטורת הן על המזבח החיצון על מערכה גדולה ובת"כ מפקינן לה מקרא דכולן גן להיות על מערכה גדולה ומקום המערכה הוא בראשו של מזבח ובמדות אמרינן דמקום המערכה היה כ"ד על כ"ד אמה ותפוח היה באמצע ששם היו צוברין דשן של המזבח ונחלקו בזה הרמב"ם והראב"ד ז"ל פ"ב מהל' תמידין דדעת הרמב"ם ז"ל דגל של הדשן בעצמו הוא הנקרא תפוח והראב"ד ז"ל כתב שם דהיה שם טבלא של בנין מרובעת כ"ב על כ"ב אמה והיתה גבוהה אמה ואותו השטח היה נקרא תפוח ולפ"ז מקום סידור המערכה היה רק אמה מכל צד ובין להרמב"ם ז"ל ובין להראב"ד ז"ל על התפוח לא היו מסדרין את המערכה כדאמרינן בפ"ב דתמיד וראשי גזירין הפנימיים היו נוגעין בתפוח וא"כ על התפוח אין מקום הקטרה:

והנה ראה ראיתי לרש"י ז"ל ולהש"מ מנחות ע"ד ע"א על הא דאמרינן שם לר"ש במנחת חוטא של כהנים דנקמצת והקומץ קרב לעצמו והשיריים קרבין לעצמן ולראב"ש הקומץ קרב לעצמו והשיריים מתפזרין על בית הדשן ופרכינן בית הדשן דהיכא אי דלמעלה היינו אבוה וכתב רש"י ז"ל בית הדשן דלמעלה על התפוח מגחלים שעל המזבח צוברים את הדשן לתפוח נמצא דלבסוף מתפזר על בית הדשן עכ"ל ומוכח דלר"ש דהשירים קריבין לעצמן היינו בתפוח ובש"מ כתב ז"ל אי דלמעלה היינו אבוה א"ת אימא דלר"ש יקריב אותם ע"ג המערכה וי"ל דבפ"ע משמע שלא במקום המערכה והיינו תפוח מיהו קשה דאמרינן בפ' נושאין כו' כהנת שנתערבה ולדה כו' נותנים עליו חומרי כהנים כו' למאי הלכתא אמר ר"פ למנחתו נקמצת כו' ופריך איקרי כאן כל שממנו לאישים כו' ומשני כראב"ש דאמר מתפזרין כו' ואפילו רבנן כו' ומאי קא פריך איקרי כאן כל שממנו לאישים כו' הא אמרינן הכא דלישנא דשיריים קרבין בפ"ע משמע ע"ג תפוח ולא ע"ג מערכה וצ"ל דע"ג תפוח היה דשן חם שקורין אותו רמץ והוי שפיר הקטרה עכ"ל וכן כתב שם בשם תו"ח דלר"ש דהשיריים קרבין לעצמן ע"כ אינו ר"ל שיהא קרב על המערכה דא"כ לאו היינו לעצמו אלא ע"כ ע"ג תפוח קאמר שהיה שם אפר חם והשיריים נקטרים שם עכ"ל ונראה מזה דיכולים להקטיר על התפוח על הדשן החם וזה תמוה מאד הא כל ההקטרות צריכות להיות על המערכה ואע"ג דיש להוכיח מזבחים נ"ט דאף התפוח כשר להקטרה דאמרינן שם במזבח שעשה שלמה כי מזבח הנחושת קטן מהכיל א"ל ר"י והלא כבר נאמר אלף עולות יעלה שלמה על המזבח ההוא ואילו בבית עולמים הוא אומר ויזבח שלמה כו' וכשאתה מגיע לחשבון עולות ולמנין אמות נמצא זה גדול מזה כו' ועיין ברש"י ז"ל שמפרש את החשבון ומשם מוכח דעל כל השטח של כ' על כ' שהוא מקום המערכה יחד עם התפוח היו יכולים להקטיר ע"ש מיהו זה דוקא שיעשו שם מערכה אבל להקטיר בלא מערכה ודאי אי אפשר דהא מפקינן מקרא דכל ההקטרות צריכות להיות על מערכה גדולה ועוד יותר קשה שכתב דמקטירין על הדשן חם הא לכל הקטרות בעינן עצים ועוד דבחולין פ' ג"ה גבי גיד הנשה של עולה דאסור להקטירו משום דלא הוי ממשקה ישראל אמרינן דחולצו לתפוח ואי חשיב שם הקטרה מאי מהני:

ונראה לכן לומר דלר"ש במנחת חוטא של כהנים אע"ג דס"ל דהקומץ קרב לעצמו והשיריים קרבין לעצמן מ"מ אין השיריים כמו הקומץ דרק על הקומץ יש דין הקטרה גמורה כשאר קמצים אבל השיריים אף דקרבין י"ל רק דין עצים ואין להם דין קרבן גמור ואין צריכים עצים דרק לרבי דס"ל עצים קרבן גמור הן צריכים עצים להקטירן אבל לא לרבנן כדאמרינן במנחות דרק קרבן גמור טעון עצים וצריך להקטירו דוקא על המערכה אך השיריים אף לר"ש דקרבין לעצמן י"ל רק דין עצים וא"צ מערכה וא"צ עצים ויכולים להקטירן על התפוח בדשן החם אשר שם לפ"ז נראה דלר"ש רק הקומץ טעון מלח ולא השיריים דכל שאינו טעון עצים אינו טעון מלח כדאמרינן במנחות כ' ע"א וכיון דיכולים להקטיר השיריים בדשן חם ואינו טעון עצים ה"נ אינו טעון מלח כן נראה לענ"ד.

[והנה בירושלמי סוטה [[ירושלמי/סוטה/ג/ו|פ"ג הלכה ו']] איבעי לן במנחת חוטא של כהנים לר"ש שיריים משום מה הן באין משם קומץ משם שיריים אי תימר משום קומץ אינו נותנו בלילה ואינו נותנו לאחר מיתה ואינו מחשב להן ואין תימר משום שיריים נותנן בלילה כו' היינו דהאיבעיא אם יש גם להשיריים דין קומץ וממילא אינו קרב לאחר מיתה דמנחת חוטא אינו קרב לאחר מיתה ואינו קרב בלילה וכמו מנחת נדבה של כהנים שכלו כליל ואינו קרב בלילה שכלו מתיר אחד ומחשבה מועלת בהקטרתו דהוי עבודת המתיר ואי השיריים אינן כקומץ בא בלילה כו' ולפ"ז לכאורה מה שכתבנו הוא איבעיא בהירושלמי מיהו מהירושלמי אין להוכיח דאי אין להשיריים דין קומץ שי"ל רק דין עצים בעלמא די"ל דאף אם אין להם דין קומץ ולא חשיבי מתיר, מ"מ עכ"פ הרי הן כאברים ופדרים דג"כ באות בלילה ואינו מחשב להם ובכ"ז הם צריכים עצים]:

והנה בתוס' זבחים פ"ו ע"ב ד"ה וחציו הקשו לפי מה דאמרינן במעילה דגחלת שפקעה מעל המזבח לא יחזור הא ע"ג מזבח צריך להחזיר למערכה וכל שכן שאסור להוציא הגחלת מן המערכה וא"כ כשמאספין האפר ע"ג תפוח לאחר תרומת הדשן הא אין יכולים ליזהר שלא יהו הרבה גחלים על האפר ואיך מוציאין הגחלת מן המערכה ע"ש ולפ"ז אתי שפיר דהנה לגחלים של מערכה יש ב' דינים אחת בשביל המערכה דצריכה הגחלת להיות שם בשביל כל ההקטרות של על המערכה ואחת בשביל עצמה דעצים עצמן צריכים להתעכל במזבח וגחלת עדיין לא נתמרקה מצותה והנה בההיא דמעילה בגחלת שפקעה מן המערכה ע"ג מזבח דיחזיר דמיירי שפקעה בעוד המערכה קימת צריך להחזירה למערכה בשביל המערכה דצריכה להיות דולקת עד שיעשה מערכה חדשה בשביל איברים ופדרים שמתאכלין שם כל הלילה והגחלת שייכת אל המערכה אבל לאחר תרומת הדשן כשמסדר מערכה חדשה וצריך קודם להעלות אפר ע"ג תפוח לפנות המקום למערכה חדשה והאיברים ופדרים שלא נתאכלו מסדרן אז על הסובב עד שיעשה מערכה חדשה כדאמרינן בתמיד שם א"כ הגחלים שיש שם באפר א"צ להם בשביל המערכה דכבר ליתא למערכה וא"כ נשאר רק הדין של עצמן מדין עצים שצריכין להתאכל במזבח לזה ליכא דין מערכה דעצים א"צ מערכה ויכולים להתאכל בכל מקום במזבח ואף על התפוח וניחא שפיר:

ולפ"ז ניחא ג"כ מ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהל' תמידין ה"ה דאיברים ופדרים שלא נתאכלו מבערב אחר שעשו מערכה חדשה נותנין אותן בצדי מערכה גדולה עכ"ל וקשה איך נותנן בצדי המערכה ולא ע"ג המערכה הא במנחות כ"ו ע"ב איבעי לן אברים שסידרן בצידי המערכה מהו אי על העצים על ממש או על בסמוך ולא איפשיטא והרמב"ם ז"ל בפ"ב פסה"מ הכ"ו כתב דהוי ספק אם דרך הקטרה בכך או לא ע"ש וא"כ איך כתב הכא דנותנן בצידי המערכה ולפ"ז דלעיכול א"צ מזבח י"ל דאף בדברים הצריכים הקטרה גמורה מ"מ רק עיקר ההקטרה צריכה להיות על המערכה אבל איברים ופדרים שלא נתאכלו מבערב דההקטרה כבר היתה בהם משיצית האור ברובו {{ממ|תוס' מנחות כ"ו ע"ב ד"ה קומץ}} ואח"כ יש להם רק מצות עיכול ולזה א"צ דוקא מערכה ויכולים להתאכל אף בצידי המערכה ודוק:

והנה הטעם שכתב הרמב"ם ז"ל דנותנן דוקא לצידי מערכה ולא על המערכה עצמה נ"ל דמקורו ממה דאמרינן ביומא כ"ז ע"א גבי טלה שקרב בששה ומפקינן מדכתיב וערכו שנים כו' ומקשינן והא האי קרא בבן הבקר הוא דכתיב ומתרצינן על העצים אשר על האש אשר על המזבח איזה דבר שנאמר בו עצים אש ומזבח הוי אומר זה טלה וכתב ע"ז הר"ח שם ז"ל דאע"ג דהאי קרא בבן הבקר כתיב לא אשכחן בן הבקר שעולה ונערך על העצים אשר על האש אשר על המזבח אלא על הבשר של תמיד כי התמיד מקדים לכל אלא דכבש של תמיד הוא עולה בראשונה ונערך בעצים שעל האש שאותה האש על המזבח ועליו כל הקרבנות וכיון שלא מצינו זה הדבר אלא בטלה ידעינן דהאי קרא בטלה נאמר עכ"ל היינו דרק התמיד נערך על המערכה ממש על העצים אבל שאר קרבנות נערכים על בשר התמיד ואי נימא דהאברים ופדרים שלא נתאכלו מבערב שמחזירן למערכה תכף כשעושה המערכה חדשה קודם תמיד של שחר נותנן ע"ג המערכה ממש א"כ נמצא שאיברי התמיד שמקריבין אח"כ אינן ניתנין ע"ג העצים ממש אלא ע"ג איברים של אתמול וא"כ אין חילוק בזה בין איברי התמיד לשאר קרבנות ובגמרא שם מוכח דאיברי התמיד ניתנין על העצים ממש ומוכח מזה דהאיברים של אתמול אין נותנן על המערכה ממש אלא בצדי מערכה ודוק [והנה המפרש למס' תמיד בההיא דאיברים ופדרים שלא נתאכלו מבערב מחזירן למערכה הקשה איך יכול להקטירם אז הא אין דבר קודם לתמיד של שחר וכתב דמסדרן לאחר התמיד ובס' באר שבע תמה עליו דמשמע שם שמסדרן תכף וכתב דבאיברים שנתותרו מבערב לא שייך לומר שלא יהא דבר קודם כו' ע"ש וכן משמע מהרמב"ם ז"ל שמסדרן תכף]:

==ב==

ב) והנה בענין הקטרה יש לחקור מאימתי היא מתחלת אי העלאה מהרצפה על המזבח הוא ג"כ בכלל הולכה ורק הזריקה לתוך האישים היא הקטרה או דהעלאה ע"ג המזבח שייכת לעבודת הקטרה ולא לעבודת הולכה והנה במנחות י' ע"א דמקשינן והרי הולכת אברים לכבש דכתיב בהו כהונה כו' דאמר מר והקריב הכהן את הכל המזבחה זו הולכת אברים לכבש ותנן הרגל של ימין בשמאל כו' ומתרצינן כי אמרינן או אצבע או כהונה הנ"מ בדבר המעכב כפרה כו' וכתב רש"י ז"ל שם בדבר המעכב כפרה דומיא דהזאות דמצורע לאפוקי הולכה דלא מעכבא דאפשר לשחוט ולנתח אצל הכבש עכ"ל ויש לעיין בזה הא כי ישחוט וינתח אצל הכבש אכתי איכא הולכה מכבש לראשו של מזבח וא"כ אכתי אינו מבטל את ההולכה ונראה דמש"ה כתב רש"י ז"ל שישחוט וינתח אצל הכבש ולא כתב שישחוט וינתח בראשו של מזבח משום דאיכא למ"ד דאין הפשט וניתוח בראשו של מזבח <!--הוספתי מהשערה ויש לבדוק בעיון-->[ואף לפמ"ש התוס' זבחים פ"ה ע"א דאם שחטה בראשו של מזבח לכ"ע יש הפשט וניתוח בראשו של מזבח מ"מ הקרבים ע"כ צריך להורידן כדי להדיחן כדאמרינן בגמרא שם וצריך אח"כ להעלותן א"כ ההולכה מכבש לראשו של מזבח ע"כ אי אפשר לבטלה] ומזה יש להוכיח דהעלאה מכבש לראשו של מזבח אינה בכלל הולכה, רק שייכת להקטרה שמעלהו למערכה והעלאה למערכה תחילת הקטרתה [ומדוקדק לשון הגמרא והקריבו הכהן כו' זו הולכת אברים לכבש ולא קתני זו הולכת אברים לראשו של מזבח דרק עד הכבש בכלל הולכה]:

ועוד אי נימא דהקטרה היא רק נתינה ע"ג האישים והשאר בכלל הולכה תקשה לר"ע דס"ל בבע"מ אם עלו לא ירדו איך משכחת לה בבע"מ לאו דלא תקטירו דהא על ההקטרה איכא לאו מיוחד כדאמרינן בריש תמורה הא כיון שהגיע לכבש קלט המזבח דהא כבש כמזבח לענין קליטה ומצוה להקטירו א"כ אמאי תחייבו דעל ההקטרה לא שייך לחייבו שהרי מצוה להקטירן ועל העלאה למזבח ג"כ ליכא לאו דבל תקטירו דאין זה בכלל הקטרה כ"א הולכה ועל הולכה ליכא לאו וע"י זה שמעלה הוא רק גורם שיהא מצוה להקטיר וע"ז ודאי אינו שייך לאו דלא תקטירו וא"כ קשה טובא איך משכחת לה לאו דלא תקטירו לר"ע אבל אי נימא דהעלאה למזבח בכלל הקטרה היא שפיר י"ל דחייב על העלאתו על הכבש דבכלל הקטרה הוא ואע"ג דההקטרה נגמרת בנתינה על האישים הכא כיון דאח"כ מצוה להקטיר החיוב דבל תקטירו הוא על אותו מקצת שנעשה באיסור:

מיהו משלהי עירובין יש להוכיח להדיא דמהכבש למזבח ג"כ הוא בכלל הולכה דאמרינן שם דבוזקין מלח ע"ג הכבש כדי שלא יחליקו ופרכינן והא הוי חציצה ומשנינן בהולכת אברים דלאו עבודה היא ופרכינן ולא והאמר מר והקריב הכהן את הכל המזבחה זו הולכת אברים לכבש ע"ש ואע"ג דהתם בוזקין על הכבש ומוכח דאף על הכבש הוא ג"כ בכלל הולכה ולענ"ד זו היא הוכחה גמורה ומה שהקשינו לר"ע היכא משכחת לה בבע"מ לאו דבל תקטירו צריך לדחוק ולומר באינו מעלה האבר דרך הכבש רק עומד על הרצפה וזורקו למזבח דהקטרתו וקליטתו באין כאחד אך דברי רש"י ז"ל במנחות שהבאנו לעיל צ"ע:

והשתא דאתינן להכי דמן הכבש למזבח ג"כ בכלל הולכה הוא הא דאמרינן בזבחים י"ג בהולכת הדם לר"ש דלא מהני מחשבה משום דהוי עבודה שאפשר לבטלה דשוחט בצד המזבח וזורק ואמרינן שם בגמרא דמודה ר"ש רק בחטאות הפנימיות דהוי הולכה שאי אפשר לבטלה [וכן בב' בזיכי לבונה ע"ש] ואע"ג דבחטאות החיצוניות דניתנין על קרנות המזבח ג"כ איכא הולכה דצריך להוליך הדם לראשו של מזבח ליתן על הקרנות צ"ל דזה דנקט שוחט בצד המזבח הוא רק בשביל אותן קרבנות דדמן למטה אבל בחטאת צ"ל דמש"ה אפשר לבטלה משום דיכול לשחוט בראשו של מזבח אצל הקרן ואע"ג דלכתחילה אין לשחוט בראשו של מזבח כמ"ש התוס' זבחים נ"ח ע"א ד"ה קדשי צ"ל כיון דליכא איסור דאורייתא בזה חשיב אפשר [וזה דאמרינן בחטאות הפנימיות דהוי הולכה דאי אפשר לבטלה וכתב רש"י ז"ל משום דגנאי הוא לשחוט בהיכל אפשר דהתם משום הגנאי חשיב איסור דאורייתא וצ"ע בזה] והנה בזה יש לעיין דהא חטאת טעונה צפון ומתנות דם החטאת מתחילות מקרן דרומית מזרחית ואיכא פלוגתא דתנאי בריש פ' ק"ק אם כל המזבח חשיב כצפון או רק מחציו ולצפון כצפון א"כ אינו יכול לשחוט בצד קרן דרומית מזרחית אלא בצפונו של מזבח וצריך להוליך הדם לאותו קרן ואכתי איכא הולכה דאי אפשר לבטלה [בשלמא לפי מה דאמרינן בזבחים נ"ג ע"א דס"ל לר"ש כולא מזבח בצפון קאי הוי שפיר דודאי ס"ל דכל המזבח כשר לשחיטת ק"ק אך התם איכא פלוגתא אליבא דר"ש ע"ש] ואפשר דזה דצריך להתחיל המתנות מקרן דרומית מזרחית הוא דוקא בשוחט למטה ומשום כל פינות שאתה פונה אינו פונה אלא דרך ימין אבל בשוחט למעלה במזבח יכול להתחיל המתנות מאיזה קרן שירצה ויכול להתחיל מהקרנות של צפון [וההולכה מקרן לקרן לא חשיב הולכה דכל הזבחים שניתנו במתנה אחת כיפר ואידך אינן מתירות ולא מהני בהו מחשבה וא"כ כ"ש דבההולכה שלהן לא מהני מחשבה] מיהו ביומא ט"ו ע"ב גבי תמיד דנותן מתנה מזרחית צפונית והדר מערבית דרומית ופרכינן דניתיב ברישא מערבית דרומית ואמרינן משום דאמר מר כל פינות שאתה פונה כו' ברישא בההוא פגע וכתב רש"י ז"ל שם לפי שבחטאת כשעולה בכבש פוגע תחילה בקרן מזרחית דרומית א"כ אף באותן דמים שניתנין למטה וא"צ לעלות בכבש אפ"ה כיון שבחטאת שניתנה בעליונה של קרן צריך לעלות בכבש דרך הדרום ופונה למזרח ה"נ בכל הדמים אעפ"י שנותן למטה מתחיל להקיף מדרך הדרום כו' ומשם פונה לימין עכ"ל וא"כ מה בדמים התחתונים צריך להקיף דרך הדרום משום דבחטאת כשעולה בכבש צריך להקיף כן כ"ש בחטאת גופה אף אם שוחט למעלה בראשו של מזבח וא"צ לעלות בכבש כיון שבשאר חטאות דעולה בכבש צריך להתחיל להקיף מדרך הדרום אף כאן צריך לעשות כן וא"כ קשה הא אי אפשר לבטל ההולכה וצ"ל דר"ש ע"כ יסבור כמ"ד דכל המזבח כשר לשחיטת קדשי קדשים וצ"ע בזה:

ובמנחה זה דההולכה ג"כ חשיב לר"ש עבודה שאפשר לבטלה [דרק בסילוק בזיכין שקלינן וטרינן בגמרא אי חשיב אפשר לבטלה] הוא משום דיכול לקמוץ בראשו של מזבח וא"צ להעלות הקומץ למזבח ובמנחת כהנים וכהן משיח דאין בהם קמיצה וע"כ באותן מנחות ההולכה שלהם מתחלת כשמקרבן למזבח לאחר שנגמרה מלאכתן היינו הבלילה והאפיה והטיגון צ"ל לר"ש דחשיב הולכה שאפשר לבטלה משום דאפשר לעשות כל מלאכתן בראשו של מזבח ולא יהיה צריך אף להעלותן למזבח מיהו לרבנן ע"כ אי אפשר לבטלה לגמרי כיון דמנחות צריכות הגשה א"כ אף אם יעשה אותן בראשו של מזבח ע"כ צריך להורידן להגישן לקרן מערבית דרומית ואח"כ לחזור ולהעלותן א"כ אכתי איכא הולכה מן הרצפה לראשו של מזבח מיהו ר"ש לטעמיה דס"ל במנחות ס' ע"א דמנחות שאין בהם קמיצה אין בהם הגשה ומש"ה אפשר לבטלה ודוק:

==ג==

ג) ובענין איזה דברים הם בכלל הקטרה הנה בעולה יש חילוק בין מחוברין לשאינן מחוברים דבמחוברים כתיב והקטיר הכהן את הכל המזבחה ואף העצמות והגידים והקרנים והטלפים בכלל וכשפירשו צריך להקטיר רק הבשר ונראה דבעצמות שפירשו אם יש בהם מוח צריך לשבור העצמות ולהעלות המוח למזבח דמוח חשיב כבשר לכל דבר ואף בפסח היו נמנין על מוח של עצמות לולא איסור שבירת העצם אך לפ"ז דמוח חשיב כבשר בעצמות שיש בהם מוח אף כשפירשו צריך להעלות אף העצם דכיון שיש בהם מוח דחשיב כבשר א"כ עדיין העצם לא פירש מן הבשר וזה דאמרינן פירשו לא יעלו ע"כ מיירי בעצמות שאין בהם מוח או באותן שיש בהם אם שיברן ופרקן מן המוח אך באמת נראה לומר דאף בעצמות שיש בהם מוח אם פירשו משאר הבשר א"צ להעלות העצם בשביל המוח שבו [וכדמשמע סתמא דהש"ס דמיירי בכל עצמות] דזה דעצמות אם מחוברין יעלו ומשום דחיבורי עולין כעולין הוא רק אם כשיעלן כמו שהן על המזבח יש להבשר דין הקטרה ואז חשיב העצם חיבורי עולין וצריך להעלותו עם העצם אבל הכא בעצם שיש בו מוח אם מעלהו כמו שהוא אם לא יהיה להעצם דין הקטרה אף להבשר לא תהיה הקטרה משום דהעצם הוי חציצה בין הבשר להעצים כדאמרינן בזבחים ק"י ע"א במעלה בשר ואימורים בחוץ ומקשינן הא הוי חציצה היינו שהבשר שאינו בר הקטרה חוצץ בין האימורים לעצים וכיון דעל הבשר לבד לא הוי הקטרה אף העצם לא חשיב חיבורי עולין [מיהו אפשר לומר במוח כיון דהיינו רביתיה לא הוי חציצה דוגמא לזה יבמות ע"ח]:

והנה בעצמות הראויין לאכילה כגון ראשי כנפים והסחוסין דאמרינן בפסחים פ"ד שהם ראויין לאכילה יש לחקור לגבי הקטרה בעולה אם דינן כבשר וצריך להעלותן לעולם או דינן כעצמות ורק מחוברין יעלו והנה בזבחים כ"ח אמרינן בעור האליה אפילו אי לא כאליה מ"מ בעולה קריבה למזבח ולא אמרינן דעור האליה תהיה בכלל הפשט עם שאר העור כיון דעור האליה ראויה לאכילה הוי כבשר וקריבה למזבח ומזה נראה דכל שראוי לאכילה חשיב כבשר אף לענין הקטרה וא"כ ה"ה בעצמות הראויין לאכילה אך מגידים יש להביא ראיה להפך דהא למ"ד יש בגידים בנ"ט חשיבי כבשר ואמרינן בפסחים פ"ד דנימנין על הגידים ומ"מ לענין הקטרה אמרינן בגידים דרק מחוברין יעלו ודוחק לומר דזה רק למ"ד אין בגידים בנ"ט ועוד לרב דס"ל בג"ה דלא אסרה תורה רק קנוקנות דאילו גיד עץ בעלמא הוא א"כ זה דאמרינן בחולין צ' דמחוברין דהיתירא לא אצטריך קרא כי אצטריך קרא למחוברין דאיסורא וע"כ היינו לקנוקנות של ג"ה דהגיד עצמו אינו אסור והא כיון דקנוקנות ודאי חשיבי כבשר ונאכלין א"כ מה חילוק בקנוקנות בין מחוברין לשאינן מחוברין וע"כ דגידים אף הנאכלים ואף דלכל מילי חשיבי כבשר לענין הקטרה בעינן בשר ממש וצריך לחלק מזה לעור האליה דחשיב כבשר אף לענין הקטרה:

ובאימורי כבש דמרבינן כבש לאליה שהיא בכלל האימורים כתב הרמב"ם ז"ל דנוטל עמה חוליות השדרה וכתב הכ"מ שם שמקורו מת"כ דדרשינן מדכתיב יסירנה דצריך לכנוס לפנים מן העצה ומשמע לרבינו דהיינו שיטול עמו חוליות השדרה ע"ש ונראה לענ"ד לומר דאותן עצמות אף אם פירשו יעלו דרק בעולה דכתיבי תרי קראי והקטיר הכהן את הכל המזבחה וכתיב ועשית עולותיך הבשר והדם ודרשינן דהאי דוהקטיר הכהן את הכל כו' קאי רק אמחוברין ובפירשו איכא דין הקטרה רק על הבשר אבל בקדשים הנאכלים דמקריבין רק את האימורים ודרשינן מקרא דיסירנה דאף חוליות השדרה בכלל האימורים א"כ אימורים גמורים הם ואין נ"מ בין מחוברין בין פירשו ואין חילוק בין החוליות לשאר האימורים מיהו בעולה נראה דאף אותן החוליות של השדרה אם פירשו לא יעלו דבעולה ליכא דין אימורים כלל [ונראה ראיה דבעולה ליכא דין אימורים דהא באימורים כתיב והקטירם דצריכים כל האימורים להיות כאחת ולא להקטירן אחת אחת כדאמרינן בפסחים ס"ד ואילו בתמיד אמרינן כשהוא מנתח העולה היה החלב לבד ויותרת הכבד היה תלוי בדופן וכן הכליות וכן היה מקטירן אחת אחת] ואין חילוק בעולה בין אימורים לבשר וכיון דליכא דין הקטרה רק על הבשר והעצמות רק אם מחוברין יעלו א"כ אין חילוק בזה בין חוליות השדרה לשאר עצמות ונמצא בזה יפה כח השלמים מכח העולה כן נראה לענ"ד:

וראיתי להראב"ד ז"ל בפ"י מהל' ק"פ שהשיג על הרמב"ם ז"ל שם שכתב שצולין את הפסח שלם וכתב אין איסור גדול מזה שיצלה הפסח עם ג"ה ועם שמנו ועם תרבא דתותי מתנא עכ"ל ותמוה לי הא תרבא דתותי מתנא הוא מחלב שעל הכסלים כדאמרינן בחולין צ"ג בהמה בחייה פרוקי מפרקה וא"כ בכלל האימורים הם ומקטירים אותן ע"ג המזבח וא"כ איך יעלה על הדעת שיצלה בהם [וכ"כ רש"י ז"ל להדיא בפ' ויקרא על פסוק דהחלב שעל הכסלים דהוא החלב שתחת המתנים ומקריבין אותו] וצ"ע טובא:

==ד==

ד) ובשיעור הקטרה פליגי אמוראי איכא למ"ד דאין הקטרה פחותה מכזית ואיכא למ"ד דאף פחותה מכזית ולדידיה אין שיעור כלל להקטרה ובאותן דברים האסורין להקטרה כמו שאור ודבש וכל שממנו לאשים אם הקטיר מהם פחות מכזית אם יש בהם איסור ח"ש אסור מה"ת כתב המנחת חינוך דתלוי בזה אם בח"ש בעינן חזי לאצטרופי דהכא לא חזי לאצטרופי דאם יקטיר ב' חצאי זיתים בזא"ז לא יצטרפו דבעינן כזית בב"א ע"ש:

והנה ביומא מ"ז ע"ב אמר ר"י בעי יהושע בן עוזאה בין הבינים של מלא קומצו מהו אם הוא בכלל קומץ או בכלל שירים אמר ר' יוחנן הדר פשטה יהושע בן עוזאה דבין הבינים ספיקא הוי ואמרינן היכא עביד דאם יקטיר בין הבינים ברישא ואח"כ הקומץ דלמא שיריים הם והו"ל שיריים שאסרו בין קמיצה להקטרה ואם יקטיר קומץ ברישא דלמא שיריים הם והו"ל כל שממנו לאישים ה"ה בבל תקטירו ומסקינן דקמצי שמיני והנה הרמב"ם ז"ל השמיט כל דין של בין הבינים ודקמצי שמיני וכבר תמהו המפרשים על הרמב"ם ז"ל ונראה לענ"ד ליישב דהא בין הבינים אף אם הוי שיריים מ"מ הרי הן פחות מכזית ואי נימא דבהקטרה אינו שייך ח"ש אסור מה"ת א"כ על פחות מכזית ליכא כלל איסור דכל שהוא ממנו לאישים אך דברי הש"ס ביומא אזלי שם לר"י ור"י לטעמיה דס"ל במנחות כ"ו ע"ב דהקטיר קומצה פעמים כשרה ואפילו פעמי פעמים דס"ל יש הקטרה פחות מכזית א"כ אליבא דידיה שפיר שקלינן וטרינן איך יעשה בבין הבינים ומסקינן דקמצי שמיני אבל הרמב"ם ז"ל כיון דפסק כריב"ל שם דפעמים ולא פעמי פעמים דאין הקטרה פחות מכזית א"כ יכול להקטיר הקומץ כמו שהוא יחד עם אותן של בין הבינים [ואע"ג דאפילו אי לא חזי לאצטרופי וליכא ח"ש אסור מה"ת מ"מ איסורא דרבנן איכא אף בח"ש מ"מ לגבי האיסור דרבנן הו"ל ספיקא דרבנן דהא אמרינן דבין הבינים ספיקא הוא א"כ יכול שפיר להקטיר]:

ובזבחים ק"ח בעי רבא המעלה ראש בן יונה שאין בו כזית ומלח משלימו לכזית מהו אי חיבורי עולין כעולין והיינו אם חייבין ע"ז משום מעלה בחוץ והנה יש לחקור בפנים כה"ג אי חשיב הקטרה היכא שהמלח משלים לכזית ומדאיבעי לן לענין העלאה בחוץ מכלל דבפנים כה"ג חשיב הקטרה דאם לא איך יתחייב בחוץ הא אינו מתקבל בפנים ואי נימא דהאיבעיא היא בין בפנים בין בחוץ למה נקט הש"ס האיבעיא לענין העלאה בחוץ ועוד יש לדקדק מ"ש ראש בן יונה דנקט ואמאי לא לימא סתם המעלה פחות מכזית ומלח משלימו לכזית מהו ונראה לענ"ד לומר דבמעלה ראש בן יונה בפנים אע"ג דאף עם המלח אין בו כזית ג"כ חשיב הקטרה ואע"ג דאין הקטרה פחותה מכזית ראש בן יונה שאני דכמו באכילת אדם אע"ג דאין אכילה פחותה מכזית ומ"מ בגיד הנשה אם אכלו ואין בו כזית חייב משום דחשיב בריה וזה דגיד חשיב בריה כתבו התוס' והרא"ש ז"ל בחולין דכיון דאמרה תורה לא תאכל גיד משמע כל שהוא בין גדול בין קטן וא"כ ה"נ בהקטרה אע"ג דאין הקטרה פחותה מכזית דמפקינן מהאכל יאכל מה אכילת אדם בכזית אף אכילת מזבח בכזית מ"מ בעולת העוף כיון דכתיב והקטיר המזבחה ודרשינן בזבחים ס"ה ע"א דבהקטרת הראש הכתוב מדבר א"כ כיון דאיכא קרא מיוחד על הקטרת הראש חשיב בריה דהתורה ציותה להקטיר הראש משמע כל שהוא בין גדול ובין קטן וא"כ המקטיר ראש בן יונה בפנים ודאי חשיב הקטרה ואפילו אין בו כזית מיהו לענין העלאה בחוץ לא חשיב ראש בן יונה בריה דהא ליכא קרא על הראש לענין העלאה בחוץ והוי כמו עוף טמא דבחייה בכ"ש דחשיב בריה ובמיתתה בכזית דלענין איסור נבלה אינה חשובה בריה כדאמרינן בחולין ומשום דעל איסור נבלה לא כתיב קרא ולא חשיב בריה וכמ"ש הרא"ש ז"ל שם ואע"ג דראש בן יונה שאין בו כזית חשיב הקטרה בפנים מ"מ בחוץ בעינן דוקא כזית ולא מהני מה שראוי בפנים דאף אי בפנים יש הקטרה פחותה מכזית ומ"מ בחוץ בעינן דוקא כזית וכמ"ש התוס' ומשום דכתיב אותו על השלם הוא חייב כו' דבעינן דוקא כזית {{ממ|תוס' זבחים ק"ח ע"ב ד"ה לא ומנחות נ"ח ע"ב ד"ה אביי}} ומש"ה איבעי לן דוקא לענין העלאה בחוץ אי המלח משלימו לכזית:

ולענין הקטרה בפנים נראה לענ"ד דפשיטא במקטיר בשר פחות מכזית ומלח משלימו לכזית דלא חשיב הקטרה בכה"ג וכמ"ש לעיל דחיבורי עולין כעולין שייך רק היכא דעל העולין בפ"ע יש דין הקטרה אז גם על החיבור יש דין הקטרה אבל היכא דעל העולין בפ"ע ליכא דין הקטרה וכגון הכא דאין בו כזית לא שייך חיבורי עולין כעולין ורק במעלה ראש בן יונה בחוץ ומלח משלימו לכזית כיון דבפנים חשיב הקטרה בלא המלח וכמ"ש א"כ גם על המלח יש בפנים דין חיבורי עולין ואי חיבורי עולין כעולין דמי יש אף להמלח דין עולין בפנים ומש"ה חייב כי מקטירן בחוץ וכן במעלה בשר שאין בו כזית ועצם משלימו לכזית אמרינן שם ר"י אמר חייב דחיבורי עולין כעולין והקשו בתוס' שם הא ר"י ס"ל דיש הקטרה פחותה מכזית ותירצו דמ"מ בחוץ צריך כזית דאותו כתיב על השלם הוא חייב כו' ונראה דהיא הנותנת דאי אין הקטרה פחותה מכזית לא היה חשיב העצם שמשלימו לכזית חיבורי עולין כלל כיון דבלא העצם ליכא עולין רק כיון דס"ל לר"י יש הקטרה פחותה מכזית ואיכא דין הקטרה בלא העצם א"כ חשיב העצם חיבורי עולין ומש"ה לענין חוץ דצריך כזית יכול העצם להשלימו אי חיבורי עולין כעולין ומזה דאמרינן דאי לא נשתייר כזית בשר או כזית אימורים אינו זורק את הדם ואע"ג דיחד עם המלח איכא כזית אין להביא ראיה דבפנים אין המלח משלים לשיעור הקטרה דשאני גבי זריקת הדם דצריך שיהיה בהבשר עצמו שהזריקה מועלת עליו שיעור הקטרה [ויש לחקור למ"ד בעצמות אפילו אם פירשו יעלו בנשאר כזית מן העצמות אם זורק עליהם את הדם כיון דדינם כבשר להקטרה או דלמא כיון דמ"מ לאו קרבן גמור הם דהא אימעטו מאהדורי פוקעין אינו זורק עליהם את הדם]:

והנה בפ' השוחט והמעלה ק"ח ע"ב אמרינן לר' יוסי דמוקטרי פנים שחסרו והעלן בחוץ פטור היינו אבר שחסר משום דס"ל דבפנים לאו הקטרה הוא ואמרינן כמאן מהדרינן פוקעין לגבי מזבח דלא כר"י דס"ל לר"י דרק אבר שלם בר הקטרה הוא ולא אבר חסר והאי אבר דהכא היינו נתח דכל דופן הבהמה קרוי אבר אחד דהאי אבר הוא הנתחים שמנתחין את העולה כמבואר במס' תמיד דמנתחין את כל הבהמה לששה אברים וטעמו של ר"י נראה משום דכתיב וניתח אותה לנתחיה ודרשינן אותה לנתחיה ולא נתחיה לנתחים א"כ כל נתח חשיב שיעור הקטרה אחת [ולפ"ז נראה בפסולה דאם עלתה לא תרד דאמרינן בפ' המזבח מקדש דאינה טעונה הפשט וניתוח דוניתח אותה לנתחיה אותה כשרה ולא פסולה לר"י כל הבהמה חשיבא הקטרה אחת] ויש לחקור לר"י בעולה אם נשתייר כזית בשר אם זורק את הדם כיון דס"ל דאבר שלם הוא שיעור הקטרה ולא פחות ואבר חסר לאו בר הקטרה הוא כלל א"כ אינו זורק עליו את הדם או אפשר דאינו תלוי בשיעור הקטרה כלל וכמו למ"ד יש הקטרה פחותה מכזית ומ"מ בעינן שישתייר כזית לזרוק את הדם משום דבעינן דומיא דאכילת אדם שהוא בכזית ה"נ לר"י כזית אע"ג דהוא פחות מכדי הקטרה מ"מ לענין זריקת הדם סגיא בכזית דומיא דאכילת אדם וצ"ע בזה:

==ה==

ה) המקטיר שאור ודבש לגבי מזבח וכן כל שהוא ממנו לאישים ה"ה בל"ת ושיעורו תלוי בשיעור הקטרה דאם אין הקטרה פחותה מכזית אינו חייב אלא על כזית ואי יש הקטרה פחותה מכזית חייב בכ"ש וכן עירובי שאור ודבש כלו איסור וחייבין אף אם יש רק בכולן כזית והמעלה משאור ודבש לגבי הכבש חייב ובכל שהוא ממנו לאישים אם חייב על הכבש פליגי ר"י ור"א במנחות נ"ז ע"ב:

והנה הרמב"ם ז"ל כתב בפ"ה מהל' איסורי מזבח ה"ב דאם נפל משאור ודבש כ"ש בקטורת נפסלה ואם הקטיר ממנה בהיכל לוקה עכ"ל וכתב הכ"מ שם דזה שכתב הרמב"ם והוא שהקטירו בהיכל אתי למעוטי אם הקטיר שלא במקום המיוחד לקטורת ע"ש והיינו על מזבח החיצון [והקרן אורה תמה על הכ"מ טובא ע"ש] ולענ"ד נראה דזה שכתב הרמב"ם ז"ל אם הקטיר בהיכל אתי לאפוקי קטורת דלפני ולפנים דיוה"כ דאם הקטיר שם בתערובת שאור ודבש דפטור והטעם נראה דהנה התוס' מנחות נ"ז ע"ב ד"ה כבש הקשו על הא דאמרינן דהמעלה משאור ודבש על הכבש חייב הא לר"י דאמר דרצפת העזרה נתקדשה כמזבח הו"ל למנקט קרקע העזרה כו' ותי' דאפילו לר"י הא דקדיש שלמה רצפה לכשרין קידש ולא לפסולין עכ"ל ומזה נראה דאע"ג דהרצפה מקום הקטרה היא לכל הקרבנות מ"מ לענין איסור הקרבת שאור ודבש בעינן שיהא חשיב מזבח אף לדין הקרבת שאור ודבש וכיון דשלמה קידש רק לכשרין נמצא לגבי שאור ודבש אין זה מזבח א"כ כ"ש בקטורת דלפני ולפנים ביוה"כ שמקטיר על רצפת בית קה"ק דאין זו מקום הקטרה לשום קרבן רק לענין קטורת דלפני ולפנים לבד א"כ כ"ש דלענין שאור ודבש לא חשיב מזבח אלא רצפה בעלמא דליכא שם חיובא דהעלאת שאור ודבש כן נראה לענ"ד בדברי הרמב"ם ז"ל:

ובעיקר מ"ש התוס' דברצפה ליכא איסור דהקרבת כל שממנו לאישים משום דשלמה קידש את הרצפה לכשרים אבל לא לפסולים יש לעיין ע"ז דא"כ הא דאמרינן ביבמות ק' דכהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה דמנחתם נקמצת ואינה נאכלת ופרכינן היכא ליעבד ליקרב קומץ ברישא ואח"כ השירים דלמא לאו כהן הוא והו"ל כל שממנו לאישים כו' ומסקינן דהקומץ קרב והשירים מתפזרין על בית הדשן והנה לפ"ז מתקן רק הצד שמא לאו כהן הוא דכיון דקרב הקומץ קרבה המנחה כמצותה אבל אם כהן הוא אינו מתקן כלום כיון דאינו מקטיר את כולה ובמנחת כהנים אם אינו מקטיר את כולה לא עשה ולא כלום ואמאי לא נימא דיקריב השירים אחר הקומץ על הרצפה דממ"נ אם כהן הוא א"כ על הרצפה הוי הקטרה מעלייתא דרצפה מקדשת ואם לאו כהן הוא על הרצפה ליכא איסור הקטרת שיריים דלפסולים לא קדיש רצפה וא"כ יעלה הקרבן ממ"נ וכן בההיא דיומא מ"ז ע"ב בבין הבינים וכן בההיא דפ' בתרא דמנחות באומר פירשתי וא"י כמה פירשתי דמקשינן כמו כן וכן בסוטה כ"ג בכל הנשואות לכהנים וכן בההיא דפ' התערובות ע"ז באיברי עולה שנתערבו באיברי חטאת דאמרינן דאין להם תקנה משום דעל איברי חטאת איכא לאו דכל שהוא ממנו לאישים כו' ואמאי לא יקטירם על הרצפה וכן שם באיברי תמימים שנתערבו באיברי בע"מ דאמרינן תעובר צורתם כו' ודוחק לומר דכל הנהו מתנייתי אתיין דלא כר"י דאמר רצפה מקדשת וצ"ע [מיהו באיברי תמימים שנתערבו באיברי בע"מ י"ל אפילו אי נימא דרצפה לא נתקדשה לפסולים מ"מ אי"ל תקנה להקטירם על הרצפה דהא אפילו במקריב בע"מ בבמת יחיד אמרינן בתמורה ז' דלוקה ואיכא למ"ד דבבמת יחיד א"צ מזבח כלל אלא אף במעלה ע"ג הסלע ועל האבן חשיב הקטרה אלמא דלאיסור הקטרת בע"מ א"צ דוקא מזבח רק מקום הכשר להקרבת קרבנות א"כ במקטיר בע"מ על הרצפה לא גרע מהקטיר על הסלע בבמת יחיד בשעת היתר הבמות כיון דהרצפה מקום כשר להקרבת הקרבנות הכשרים איכא איסור הקטרת בע"מ ולא בעינן דוקא מזבח]:

ובהא מה דחשבינן במנחות נ"ז בכלל כל שממנו לאישים גם שתי הלחם עמדו המפרשים ז"ל דל"ל משום כל שממנו תיפוק ליה שהם חמץ ואיכא משום מעלה שאור והקרן אורה שם כתב דליכא למימר לאשמעינן דחייב שתים הא אין אחע"א ומצאתי להמנחת חינוך שתי' דאצטריך קרא היכא דמקריב לשם עצים לרבנן דס"ל בפ' התערובת ע"ז דרק שאור ודבש הותרו לשם עצים אבל כל שממנו לאישים לא א"כ חייב על שתי הלחם רק משום לאו דכל שממנו לאישים ע"ש:

וראיתי בירושלמי שבת פ"ז ה"ב שהקשה להפך דל"ל קרא לשתי הלחם דחייב משום שאור [דכתיב קרבן ראשית תקריבו והוא שתי הלחם וכתיב ולמזבח לא יעלו] תי"ל דכל שהוא ממנו לאישים ואמרינן שם שתי הלחם למאי יצא ואמר ר"י דיצא ללמד לכבש היינו למעט שאר דברים שממנו לאישים דכבש לאו כמזבח ומקרא דאותם ואמרינן שם דאי לאו דקרא יצא למעט שאר כל שממנו לאשים מכבש היינו אומרים שיצא לחייב על שתי הלחם שתים אחת משום שאור ואחת משום כל שממנו לאישים [זהו לפי פי' הק"ע שם]:

ובמקטיר שתי הלחם הבאות בפ"ע אי חייב משום כל שממנו לאשים נראה לענ"ד דתלוי בפלוגתא דר"א ור"ע שם אי בעינן כל שממנו לאישים או כל ששמו קרבן דשתי הלחם הבאות בפ"ע אין ממנו לאישים ויש לעיין אמאי חשבינן בגמרא שם נפקותא בין ר"א לר"ע רק חטאת העוף ולוג שמן של מצורע ואמאי לא חשבינן נמי שתי הלחם הבאות בפ"ע דהא ר"ע ס"ל בפ' התכלת מ"ה ע"ב דקרבו לחם בלא כבשים והנה לחמי תודה ורקיקי נזיר ודאי הן בכלל כל שממנו לאישים דהוו כמו שתי הלחם דחשיבי כל שממנו לאישים משום דהכבשים מתירים אותם וזה דלוג שמן של מצורע לא חשבינן לכל שממנו לאישים ואע"ג דדם האשם מתירן לבהונות צ"ל דמיירי בלוג הבא בפ"ע א"נ לרבנן דס"ל במנחות ט"ו ע"ב דלא חשיב האשם מתיר של הלוג אך נראה לענ"ד לומר דאף לר"מ שם דאמר דהאשם והלוג הוקבעו בשחיטה כלחמי תודה והאשם חשיב מתיר של הלוג מ"מ לוג שמן של מצורע לא חשיב כל שממנו לאישים כו' ולר"א דבעי דוקא כל שממנו לאישים ולא סגי ליה בשמו קרבן לא יתחייב על הלוג דרק לחמי תודה חשוב כל שממנו לאישים ומשום דלא רק זריקת הדם מתיר הלחם דאף הקטרת חלביו מתיר הלחם דכ"כ דלא הוקטרו חלבי התודה אין הלחם מותר באכילה וכמו הבשר של התודה עצמה דאינה מותרת באכילה עד לאחר הקטרת אימורים וא"כ נמצא דאף המתן אישים של התודה ג"כ שייך אל הלחם שהוא המתירן ומש"ה חשיב ממנו לאשים ואע"ג דאין מגופו לאישים מ"מ ממנו לאישים מקרי וכן בשתי הלחם וכבשים אבל בלוג שמן של מצורע אע"ג דדם האשם מתירו לבהונות מ"מ בהקטרת חלביו של האשם אין הלוג תלוי כלל וא"כ אינו שייך הלוג כלל למתן האישים של האשם ומש"ה אינו מקרי כל שממנו לאישים:

והנה בכזית מן העולין שצמק ונפחת משיעוריה וחזר ותפח נראה לענ"ד דלא חזי להקרבה דבמנחות נ"ד ע"ב אמרינן בכזית פגול ונותר כו' שצמק וחזר ותפח דחייבין עליהם משום דאין דיחוי באיסורים א"כ לפ"ז להקרבה דיש דיחוי אינו ראוי להקרבה אחר שתפח משום דיחוי ולענין לזרוק עליו את הדם לפמ"ש למעלה דלזרוק את הדם אינו תלוי בשיעור הקטרה דהא אף לר"י דס"ל דפחות מאבר שלם אינו ראוי להקטרה ומ"מ לענין לזרוק עליו את הדם סגי בנשתייר כזית דלזרוק את הדם בעינן רק שיעור כזית דומיא דאכילת אדם א"כ כזית שצמק וחזר ותפח כיון דלכל מילי חשיב כזית ורק להקטרה אינו חוזר ונראה משום דיחוי ואף לאחר שתפח חשיב פחות משיעור הקטרה כמו קודם שתפח מ"מ כיון דאיכא כזית זורק עליו את הדם דהוי כמו פחות מאבר שלם לר"י ולענין איסור שאור ודבש נראה פשוט דחייב בכה"ג דאין דיחוי באיסורים וכן בכל שממנו לאישים:

==ו==

ו) ובענין רצפה מקדשת אליבא דר"י אמרינן בזבחים ס' דהרצפה מקום הקטרה לכל הקרבנות ורק לדמים צריך גופו של מזבח ע"ש ומזה מוכח דהרצפה כשרה לסידור מערכה דהא ההקטרות צריכים להיות על מערכה גדולה ואף מערכה שניה של קטורת ג"כ יש להוכיח דכשרה על הרצפה דאמרינן בזבחים י"ד ע"א דלר"י יכול להקטיר הבזיכין על הרצפה ע"ש ואע"ג דהבזיכין נקטרין במערכה שניה של קטורת והנה לענין איסור וכי זר קרב לגבי מזבח ודאי אין הרצפה בכלל שהרי היה שם מקום דריסת רגלי ישראל וע"כ דזה אסור רק במזבח ממש וא"כ ק"ל הא דאמרינן ביומא מ"ה ע"א ונתנו בני אהרן הכהן אש כו' לימד על הצתת אליתא שלא תהא אלא בכהן כשר כו' דברי ר"י א"ל ר"ש וכי תעלה ע"ד שזר קרב לגבי מזבח כו' ור"י אפשר דקאי אארעא ועביד במפוחא כו' וקשה הא ר"י ס"ל רצפה מקדשת וגם ר"ש מצי סבר לה כר"י כדאמרינן בזבחים י"ד שם א"כ שפיר אצטריך קרא דאם יעשה המערכה על הרצפה דלא שייך וכי זר קרב לגבי מזבח שתהא הצתת אליתא אלא בכהן כשר וצ"ע עוד יש לי לעיין איך מקטיר על הרצפה הא אמרינן בזבחים ס"ב ע"ב מה דם בזריקה אף בשר בזריקה ובעינן אויר קרקע מפסיקו כדאמרינן שם וכיון דכל הרצפה יש לה דין מזבח להקטרה א"כ כי מקטיר ברצפה ליכא אויר קרקע:

ומקום המזבח עצמו אף שאין שם מזבח י"ל עוד מעלה יתרה על שאר הרצפה שמקטירים שם אף דליכא מזבח כלל משא"כ ברצפה דקדושתה רק כשיש שם מזבח אבל אם נהרס המזבח אף קדושת הרצפה בטלה כל זה למדנו מדברי התוס' זבחים נ"ט ע"ב ד"ה עד וכתבו דבזה"ז אפשר. להקטיר קמצים במקום המזבח אע"ג דקדושת רצפה בטלה כשאין שם מזבח ע"ש:

ובהקטרת קטורת שבהיכל אמרינן ג"כ בפ' ק"ק דמזבח שנעקר מקריבין במקומו קטורת ויש לעיין אם הכוונה במקום שכבר עמד שם מזבח הזהב או הכוונה דבכל מקום הראוי לעמידת מזבח הזהב אפשר להקטיר קטורת ולפ"ז כל רצפת ההיכל בכלל דכל ההיכל ראוי לעמידת מזבח הזהב דאמרינן בזבחים י"ד ע"א דיכול לסדר השולחן אצל פתח ההיכל ולמ"ד היכל ואולם חדא קדושה היא יכול לסדר השולחן אצל פתחו של אולם ע"ש וא"כ המנורה ג"כ יכול להעמיד שם דהא בעינן מנורה נוכח השולחן ומזבח הזהב ממוצע ועומד כדאמרינן ביומא ל"ג ע"ב נמצא שכל אורך ההיכל ראוי לעמידת מזבח הזהב ונמצא לפ"ז דכל רצפת העזרה כשרה להקטרת איברים ופדרים וכל רצפת ההיכל כשרה להקטרת קטורת ורצפת ההיכל אינה כשרה להקטרת איברים דרצפת ההיכל אינה מקדשת רק רצפת העזרה כדמוכח בזבחים י"ד שם דאינו יכול להקטיר הבזיכין בההיכל עצמו אלא אצל ההיכל:

ובעיקר הא דאמרינן דיכול לסדר השולחן אצל הפתח וא"כ גם המנורה ומזבח הזהב יכול להעמיד שם קשה דא"כ אמאי אמרינן שם לעיל דמודה ר"ש בחטאות הפנימיות דהוי הולכה שאי אפשר לבטלה הא אמרינן ביומא נ"ח ע"ב בפר הבא על כל מצוות דכהן עומד חוץ למזבח ומזה על הפרוכת דאין הדם צריך ליגע בפרוכת אלא מזה כנגד הפרוכת א"כ כשיעמיד מזבח הזהב אצל הפתח נמצא דהוי הולכה שאפשר לבטלה שישחוט אצל הפתח ויעשה משם ההזאה וצ"ע ואפשר דהא דאמרינן מודה ר"ש בחטאות הפנימיות לאו בכל חטאות הפנימיות מיירי אלא בפר ושעיר של יוה"כ דוקא דבעינן שיעמוד לפנים מן המזבח כדאמרינן ביומא שם ועוד דצריך ליתן בין הבדים וזו ההולכה ודאי אי אפשר לבטלה אך זה דחוק דהא סתמא קתני ומשמע דכל חטאות הפנימיות בכלל ועוד מלשון רש"י ז"ל שם וע"כ שוחטו בעזרה ומוליכה בהיכל לקרנות המזבח ולהזאת פרוכת עכ"ל ולא נקט בין הבדים ג"כ משמע דבשאר חטאות מיירי:

==ז==

ז) ובזמן הכשר להקטרה נחלקו הראשונים ז"ל דרש"י ז"ל כתב ריש ברכות דזמן הקטר חלבים כל הלילה אף מדרבנן ולא עשו סיג לזה עד חצות והתוס' כתבו במגילה כ"א ע"א ד"ה ולהקטר חלבים כל הלילה עד הבוקר והיינו דוקא שנתעכלו האיברים קודם חצות ששלטה בהן האור אבל אם לא משלה בהן אין מקטירין אחר חצות כדאמר ר' יוחנן ספ"ג דיומא כ' ע"ב עכ"ל והנה זה שכתבו כדאמר ר"י ספ"ק דיומא כ' ע"ב הכוונה דאמר התם ר"י לענין אהדורי פוקעין ממשמע שנאמר כל הלילה א"י שעד הבוקר ומת"ל עד הבוקר תן בוקר לבוקרו של לילה ומזה נפקינן התם בגמרא דחצות עושה עיכול ע"ש ולכאורה אינו מובן מה שייך זה דחצות עושה עיכול להקטר חלבים שאינו אלא עד חצות מדרבנן משום סיג וכבר עמד בזה הרש"ש שם וכתב עיין ביומא שם ותראה שדבריהם צריכים תיקון עכ"ל אך ראיתי להרמב"ם ז"ל בפי' המשנה פ"ט דזבחים על משנה דוכולן שפקעו מע"ג מזבח לא יחזיר שכתב ג"כ כהתוס' דהכא וז"ל שם ומה שאמר קודם חצות ולא אמר כל הלילה לפי שאמר הכתוב היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבוקר ואילו אמר כל הלילה לבד היה משמעו עד הבוקר ולפי שאמר אח"כ עד הבוקר אמרו שהוא רמז להרחקה מן הבוקר הוא מה שאמרו עד הבוקר תן בוקר לבקרו של לילה וע"כ אמרו עד חצות להרחיק האדם מן העבירה כמו שבארנו בתחילת ברכות עכ"ל והיינו כהתוס' דמזה שמעינן ג"כ הקטרה עד חצות להרחיק האדם מן העבירה והיינו שהוא רמז גם ע"ז:

ובעיקר מחלוקת רש"י ז"ל עם תוס' והרמב"ם ז"ל אם גם בהקטרת אברים ופדרים עשו סיג עד חצות נראה לענ"ד להביא ראיה ממה דאמרינן ביומא מ"ו ע"א דבכל יום היתה שם מערכה מיוחדת לאיברי עולה שנתותרו מבערב ובעינן למימר שם אע"ג דלא משלה בהם האור ע"ש והא סידור מערכה היתה לאחר תרומת הדשן ותרומת הדשן היתה בכל יום מקרות הגבר שהוא אחר חצות ומוכח מזה דאיברי עולה שנתותרו מבערב מקטירן לכתחילה אף לאחר חצות וקשה לדברי התוס' במגילה דרק אם משלה בהם האור מקטירין אותן לאחר חצות וצ"ע:

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>