עריכת הדף "מצודת דוד/ירמיה/ו"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
== א ==

'''העיזו.'''  אתם בני בנימין האספו ללכת מקרב ירושלים כי האויב יכבשה ויהרוג עמה: 

'''ובתקוע.'''  בעיר תקוע תקעו שופר להזהיר את העם להיות נכונים למלחמה {{ממ|ולפי ששם עיר תקוע אמר תקעו שופר לשון נופל על לשון}}: 

'''ועל בית הכרם.'''  דרך לבנות בית גבוה ומגדל בכרם אחד לשמור בו כל הכרמים אשר סביבותיו: 

'''שאו משאת.'''  הרימו להבת אש להיות נראה למרחוק להזהיר את העם {{ממ|וגם שאו משאת הוא לשון נופל על לשון}}: 

'''נשקפה.'''  נראתה לבא מבבל העומדת בצפון: 

'''ושבר גדול.'''  הרעה ההיא תהיה שבר גדול:

== ב ==

'''הנוה והמעונגה וכו'.'''  אני דמיתי את בת ציון לאשה נאוה ומעונגה:

== ג ==

'''אליה.'''  עתה יבואו אליה רועים ועדריהם ר"ל אנשים שפלים ונבזים הם הכשדים אשר אינם יודעים לכבד המכובדים: 

'''תקעו.'''  דרך לתקוע שפולי האוהל בארץ על ידי יתדות: 

'''רעו.'''  כ"א מהם רעו את מקומו שעמד בו ר"ל כל אחד מגדודי הכשדים החריבו את המקום אשר חנו שמה:

== ד ==

'''קדשו.'''  יזרזו אלו לאלו ויאמרו הזמינו עליה מלחמה קומו וגעלה עליה בצהרים והיא העת המוכן ביותר למלחמה: 

'''אוי לנו כי פנה היום.'''  וכאשר לא יכבשו העיר ביומו ועל כי יהיה רב חפצם לשחת העיר יתאוננו לומר אוי כי פנה היום ועדיין לא לכדנו העיר: 

'''כי ינטו צללי ערב.'''  הצל של ערב נטה כי כאשר קרבה השמש לבית מערבו לשקוע ינטו הצללים למרחוק ויתארכו ביותר והוא כפל ענין במ"ש:

== ה ==

'''קומו.'''  מרוב תאוותם להשחיתה יאמרו קומו ונעלה בלילה ונשחיתה ארמנותיה ולא נמתין עד יאיר היום:

== ו ==

'''כרתו עצה.'''  כרתו העץ אשר סביבות ירושלים לתתם עם העפר בסוללה: 

'''ושפכו.'''  דרך כובשי העיר לשפוך תל עפר מול העיר ומשימים בה עצים ועולים עליה להלחם על העיר וכן וישפוך סוללה {{ממ|דניאל יא}}: 

'''הפקד כולה.'''  ר"ל המקום השגיח בכל העיר ומצא עושק בקרבה:

== ז ==

'''כהקיר ביר.'''  כמו הבאר שמימיו נובעים והולכין כן רעתה נובע ואינה פוסקת: 

'''חמס ושוד.'''  זעקת חמס ושוד נשמע בה לפני תמיד לכן אביא עליה חלי ומכה:

== ח ==

'''הוסרי.'''  קבלי מוסר פן תסור נפשי ממך: 

'''ארץ לא נושבה.'''  כאלו לא היתה מיושבת מעולם:

== ט ==

'''עולל יעוללו כגפן.'''  כמו הגפן אחר שבצרו אותם ונשארו עוללות חוזרים ללקט גם העוללות כן יהיה שארית ישראל כי יחזור האויב לגלות גם אותם: 

'''השב ידך.'''  אתה האויב השב שנית ידך לקחת בגולה את הנסתרים כמו הבוצר המשיב שנית ידו בעבור למשמש ולחפש אחר הענבים הנסתרים מעיניו:

== י ==

'''על מי אדברה.'''  אל מי אדבר ואזהיר וישמעו אלי: 

'''ערלה אזנם.'''  כאלו אזנם אטומה ולא יוכלו להקשיב אמרים: 

'''לחרפה.'''  שמועת דבר ה' יחשב להם לכלימה לכן לא יחפצו בו:

== יא ==

'''ואת חמת ה'.'''  החמה אשר אני רואה עליכם הנה מלאתי ממנה כי רבה היא: 

'''נלאתי הכיל.'''  נעשיתי עיף ויגע לסבול הצער בראותי שהחמה היא לשפוך על קבוצת העוללים היושבים בחוץ מקום קבוצת העוללים: 

'''ועל סוד.'''  על קבוצת בחורים על כולם יחדיו: 

'''ילכדו.'''  ברשת החמה: 

'''מלא ימים.'''  מי שנשלם ימיו והוא קרוב למות:

== יב ==

'''ונסבו.'''  יצאו מאתם ויסובב לאחרים: 

'''יחדו.'''  בפעם אחת: 

'''אטה את ידי וכו'.'''  להכות אותם בה והוא ענין מליצי:

== יג ==

'''בוצע בצע.'''  גוזלים הון מאחרים: 

'''ומנביא.'''  מנביא הבעל עד כהני הבמות:

== יד ==

'''וירפאו.'''  הם מרפאים את שבר עמי ורעתם העתידה לבוא ר"ל הם מוציאים מלבם דאגת הרעה הבאה: 

'''על נקלה.'''  עם אמירה נקלה ומבוזה לאמר שלום תהיה ולא תבא הרעה ובזה המה מרפאים שברם אבל לא יהיה שלום והמה מכחשים:

== טו ==

'''הובישו.'''  ר"ל עכ"פ היה להם שאלו לחכמים והם יורו לכם דרך הטוב: 

'''ויאמרו.'''  והם השיבו לא נלך לשאול כי דרכם ישרה בעיניהם:

== יז ==

'''צופים.'''  בזמן המלחמה הדרך להעמיד צופים לראות אם השונא בא וכשרואה שהם באים תוקע בשופר להזהיר את העם ואמר למשל לומר הנה העמדתי נביאים להזהירם על התשובה כי הצרה קרובה: 

'''לא נקשיב.'''  לא נשמע לאזהרת הנביא:

== יח ==

'''שמעו הגוים.'''  אתם עמים שמעו מה שאני מתרה בכם: 

'''ודעי עדה.'''  כל עדה דעי את הרעה אשר בידם:

== יט ==

'''שמעי הארץ.'''  אתם יושבי הארץ שמעו מה שאני מתרה בהם: 

'''פרי מחשבותם.'''  גמול מחשבותם: 

'''כי על דברי.'''  כי אל דברי אשר ביד הנביאים לא הקשיבו וגם אל תורתי שנתתי ביד משה לא הקשיבו וימאסו בה:

== כ ==

'''למה זה לי.'''  מה נחת רוח יש לי בהקטרת הלבונה אשר תבוא משבא ובהקטרת קנה הטוב הבא מארץ מרחק: 

'''לא לרצון.'''  אינם לי לרצון: 

'''לא ערבו לי.'''  לא נעמו לי:

== כא ==

'''מכשולים.'''  דברים המכשילים: 

'''ורעו.'''  חבירו הרגיל אצלו: 

'''ואבדו.'''  כולם יאבדו יחד כי בבוא המכשול אל הבית כולם יכשלו בו ויאבדו:

== כב ==

'''מארץ צפון.'''  הוא בבל: 

'''יעור.'''  יהיה נעור לבוא מסוף הארץ ר"ל ממרחק:

== כג ==

'''יחזיקו.'''  יאחזו בידם להלחם בהם: 

'''ולא ירחמו.'''  על הנופלים בידם: 

'''כים יהמה.'''  כמו הים אשר הומה ע"י גליו המרעישים בקול: 

'''ועל סוסים ירכבו.'''  וימהרו לרדוף אחרי הנסים במלחמה ערוך כאיש. כל אחד מהם ערוך ומוכן והתפלשי באפר. התגלגלי באפר ועשי לך אבל כעל בן יחיד ומספד מר: 

'''השודד.'''  זה בבל:

== כז ==

'''בחון.'''  מאמר המקום לירמיה הלא נתתיך בעמי מחוזק כמגדל מבצר ולא תירא מהם להוכיח דרכם על פניהם: 

'''ותדע.'''  וא"כ ידעת ובחנת את דרכם כי הרבית להוכיחם ואין מי שומע:

== כח ==

'''סרי סוררים.'''  ר"ל הסרים המיוחדים שבכל הסוררים ודוגמתו שיר השירים {{ממ|ש"ה א}} שר"ל השיר המיוחד שבכל השירים: 

'''הולכי רכיל.'''  מדברי לה"ר: 

'''נחושת וברזל.'''  ר"ל נכונים לאבד אנשים ככלי זיין העשוי מנחושת וברזל מעורב זה בזה שהוא חזק מאד וכן נאמר ברזל מצפון ונחושת {{ממ|לקמן טו}}: 

'''משחיתים המה.'''  הורגים זה את זה:

== כט ==

'''נחר מפוח מאש.'''  דרך צורף כסף להסיר הסיג מניח הכסף בכור ועמו עופרת ומעמיד על האש ונופח במפוח עד יותך הכסף והעופרת ונשרף העופרת ונשאר הכסף נקי מבלי סיג לזה אמר הנה המפוח נתייבש מן האש וגם העופרת כבר תם ונשלם כי נשרף הכל אבל בחנם צרף את הכסף כי הסיגים הרעים לא נעתקו מן הכסף והנה מעורב בו כשהיה והוא למשל לומר הנה הנביאים מתייגעים להוכיח את העם ואינם מועילים כי עדיין עומדים במרדם:

== ל ==

'''כסף נמאס קראו להם.'''  קראו שם ישראל כסף נמאס שא"א להפריד מהם את הסיגים הם המעשים המגונים: 

'''כי מאס ה' בהם.'''  על אשר אינם עוזבים מעשיהם אשר לא טובים:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>