עריכת הדף "מפתח/קידושין/נט/א"

{{ניווט כללי עליון}}
{{גופן|4|וילנה|'''דאי תנא שלוחו וכו' אבל חבירו וכו'.'''}}

'''י"מ דשלוחו היינו שאמר השליח שיעשה השליחות, וחבירו היינו שלא אמר כן, ואפ"ה אם עשה השליחות חלה, ודלא כרש"י [ד"ה דקתני].''' מקנה ד"ה דקתני. ועי' רא"ש פ"ב סימן כ"ו כ"ז. ועי' מרומי שדה.

'''הטעם דרש"י לא פי' משום דבכה"ג שלא השיב לו שיעשה השליחות ל"ה רמאי.''' מקנה שם. ועי' תוס' ד"ה לקידושי. ועי' בית שמואל אה"ע סימן ל"ה סקי"ט. ועי' ערוך השולחן אה"ע סימן ל"ה סכ"ט. ועי' ברד"ה דקתני.

'''יל"פ עוד באופ"א, דשלוחו היינו בשכר וחבירו היינו בחנם.''' מרומי שדה ד"ה דאי.


{{גופן|4|וילנה|'''אבל שלוחו דטרח וכו'.'''}} עי' ברד"ה דסבר.


{{גופן|4|וילנה|'''אימא מראה מקום וכו' קמ"ל.'''}}

'''קשה אמאי אינו יכול לקדשה במק"א מדין זכיה, כמבואר ברא"ש [פ"ב סימן ו' ז'] לגבי גילה דעתו לשדכן דחפץ באשה פלונית דיכול לקדשה מדין זכיה, מו"מ וישוב לזה.''' אחיעזר אה"ע סימן כ"ח סקי"ז בשם ברית אברהם. ועי' חזון איש אה"ע סימן מ"ט סק"ט. ועי' הגהות אשר"י פ"ב סימן א'.

'''י"ל דהכא ל"מ זכיה משום שגילה שרוצה לקדשה ע"י שליחות ולא ע"י זכיה.''' אחיעזר שם. ובעיקר הסברא דכשמינה שליח מיגרע גרע משום דגילה דעתו שרוצה ע"י שליחות, עי' תוס' לעיל כ"ג: ד"ה מהו. ותוס' גיטין ס"ו: ד"ה והא. ועי' ברכת שמואל סימן י"א. ועי' חזון יחזקאל פ"א ה"ד ד"ה רשב"א. 

'''אי מהני זכיה בקידושין, או לא משום דיש בזה צד חובה.''' אחיעזר שם בשם ברית אברהם, יעויין שם שנחלק עליו. ועי' חזון איש אה"ע סימן מ"ט סק"ט. ועי' להלן.

'''י"א דקידושין אינם זכות אף לבעל, משום שנאסר בקרובותיה.''' תורי"ד לעיל מ"ב: ד"ה ודילמא ארצויי. וכעי"ז מבואר בשו"ת נודע ביהודה מהדו"ת אה"ע סימן נ"ד. ועי' שו"ת צמח צדק (לובאוויטש) או"ח סימן ל'. ועי' רש"י גיטין י. ד"ה ופרכי' וד"ה איתא, ובקידושין ס"ה:, ועי' שו"ת בית שערים מכתבי יד סימן נ"ה. וע"ע להלן בענין זכיה היכא דיש צד זכות וצד חובה.

'''אי קידושין הם זכות לבעל, או לא משום דנאסר בקרובות.''' תורי"ד שם. שלנ"ל לעיל מ"א. ועי' רא"ש פ"ב סימן ו' ז'. שו"ת מהרי"ק סימן ל' בשם מהר"י ברזילי, וכן במשנה למלך גירושין פ"ו ה"ג, ועי' פתחי תשובה אה"ע סימן מ"ג סק"א. אבנ"מ סימן א'. שו"ת מהראנ"ח סימן מ"א ויעויין שם בשם מהר"י מינץ. ועי' שו"ת מהרי"ט סימן מ"א. ועי' נודע ביהודה סימן ס"ב, וכן ע"ע במהדו"ת אה"ע בסימן נ"ד. שו"ת צמח צדק (לובאוויטש) או"ח סימן ל'. ועי' ברכת שמואל סימן י' ויעויין שם בשם הגר"ח [יעויין שם בדעת הרמב"ם אישות פ"ג הי"ד]. ועי' שו"ת שואל ומשיב מהדורה תליתאה ח"ב סימן קצ"ט, וע"ע בחידושיו לאה"ע סימן מ"ג. ועי' שו"ת צמח יהודה ח"ה סימן י"ד. ועי' שמחת יו"ט סימן י'. ועי' חי' הרי"מ גיטין פ"ה. ד"ה או י"ל, ובשו"ת סימן כ"ו. ועי' שו"ת בית שערים מכתבי יד סימן נ"ה [עיי"ש מה שדן אמאי אינו חובה משום דהבעל מתחייב בשאר כסות ועונה]. והנה יל"ע עוד היאך הדין בדבר שיש בו צד זכות וצד חובה, מו"מ ופרטי הדינים בזה, ועי' רש"י גיטין י. ד"ה ופרכי', ועי' ברש"י לקמן ס"ה:, ועי' חי' הגר"נ פרצוביץ' שם אות רכ"ב. שו"ת צמח צדק (לובאוויטש) או"ח סימן ל'. ועי' תשו' בית אפרים חא"ה סימן מ"א בשם תשו' הגאון בעהמ"ח ס' שאגת אריה. ועי' שו"ת בית שערים מכתבי יד סימן נ"ה. והנה יל"ע עוד בעיקר קידושין אי הוו זכות או חובה, ועי' בזה שיעורי הגר"נ פרצוביץ' ב"מ סימן י"ב אות א'. ועי' רש"י גיטין י. ד"ה איתא [דהם חוב], ובקידושין ס"ה:, ועי' קרית מלך רב הלכות גירושין פ"ב. המקנה קונטרס אחרון סימן ל"ב. שו"ת אבני נזר חאה"ע סימן רל"ח.

'''י"א דבכל מצוה ל"מ זכיה משום דחוב הוא לו, דניחא ליה למיעבד בגופיה.''' ריטב"א לעיל מ"א:, תוספות הרא"ש בשם הר"י מאורליינ"ש שם. או"ז ח"ב הל' פסחים סימן רכ"ד. ועי' פנ"י שם ד"ה פיחת. ועי' שיעורי הגרש"ר אות של"ז. והנה מהמפרשים [עי' לעיל] דס"ל דשייך בקידושין זכיה, ע"כ דפליגי לכל הפחות לענין קידושין.

'''אי מהני זכיה למקדש כלל או דבעי' דוקא שליחות.''' רא"ש פ"ב סימן ו' ז'. שלנ"ל לעיל מ"א. ועי' שו"ת מהרי"ק שורש ל' בשם מהר"י ברזילי. ובמשנה למלך גירושין פ"ו ה"ג, ועי' פתחי תשובה אה"ע סימן מ"ג סק"א. אבנ"מ סימן א'. שו"ת מהראנ"ח סימן מ"א ויעויין שם בשם מהר"י מינץ. ועי' שו"ת מהרי"ט סימן מ"א. ועי' ברכת שמואל סימן י' בשם הגר"ח [יעויין שם היטב מש"כ דל"מ], ועיי"ש בסימן י"א אות ו' וסימן ט"ו אות ב'. ועי' שיעורי הגרש"ר אות ש"ל, ושל"א. ועי' חי' הרי"ם ד"ה האיש. שו"ת שואל ומשיב מהדורה תליתאה ח"ב סימן קצ"ט. ועי' שו"ת צמח יהודה ח"ה סימן י"ד. ועי' שמחת יו"ט סימן י'. ועי' חי' הרי"מ גיטין פ"ה. ד"ה או י"ל, ובשו"ת סימן כ"ו. וע"ע שו"ת נודע ביהודה מהדו"ת אה"ע סימן נ"ד. שו"ת צמח צדק (לובאוויטש) או"ח סימן ל'. ועי' שו"ת בית שערים מכתבי יד סימן נ"ה.

'''י"א דל"מ זכיה בקידושין, משום דבעינן מעשה קיחה, וזה ל"ש ע"י זכיה.''' ברכת שמואל קידושין סימן י' בשם הגר"ח בדעת הרמב"ם אישות פ"ג הי"ד. ועי' שיעורי הגרש"ר שם מה שביאר. ועי' חי' הרי"ם לעיל מ"א. 


{{גופן|4|וילנה|'''איבעי ליה לאודועי וכו'.'''}}

'''אם אין האשה רוצה להתקדש למשלח יכול לקדשה לעצמו, אבל צריך להודיעו אם יוכל.''' טור אה"ע סימן ל"ה ס"י. ועי' פרישה שם סק"י דהיינו אם חושש שיקדמנו אחר. ועי' שו"ע שם. ועי' יד אפרים שם. פת"ש שם סקי"א. ועי' ים של שלמה סימן ב' ד"ה מכל הלין. ועי' שו"ת מהר"ם אלשיך סימן ס"ז. ועי' להלן ד"ה נקרא רשע, משנ"ת לגבי אם שמע השני דאין המוכר רוצה למכור לראשון.

'''אי צריך להודיעו.''' טור שם. שו"ע שם [יעויין שם דל"כ דצריך להודיעו]. ועי' ט"ז שם סקי"ד דכ"ה שי' הרמב"ם אישות פ"ט הי"ז, ויעויין שם הטעם לזה. ועי' נודע ביהודה תנינא אה"ע סימן ע"א ע"ב, יעויין שם דכל הרמאות במתני' הוא מה שלא קידשה לראשון ואינו חוזר ומודיעו, ולכאו' זה דלא כהמבואר הכא ועי' בע"א ד"ה הלך נמי ברמאות. וע"ע ברד"ה ומקשי' מה שצויין.


{{גופן|4|וילנה|'''אדהכי והכי אתא איניש אחרינא וכו'.'''}}

'''קשה מדאמרי' [מו"ק י"ח:] מ' יום קודם וכו' בת פלוני וכו' שדה פלונית לפלוני.''' ריטב"א. שלנ"ל ד"ה אדהכי. 

'''י"ל דאה"נ אפשר שהוכרזה לו ורק שתחזור אליו לאחר זמן.''' שלנ"ל. ועי' להלן ד"ה אתא איניש אחרינא וכו', שהו' קו' הראשונים כעי"ז, ויעויין שם מה שתי'. ועי' שו"ת הרמב"ם תשו' תל"ו לר' עובדיה גר צדק. 


{{גופן|4|וילנה|'''אתא איניש אחרינא מקדש לה.'''}}

'''קשה דהא אמרי' [במו"ק י"ח: וסוטה ב.] בת קול יוצאת ואומרת בת פלונית לפלוני.''' ריטב"א ד"ה הא, וע"ע בדבריו במו"ק שם, ובתענית כ"ו:, מאירי. שלנ"ל. ועי' שו"ת הרמב"ם תשו' תל"ו לר' עובדיה גר צדק. ועי' לעיל ד"ה אדהכי.

'''י"ל דהכא מיירי בזיווג ב', וכדמחלק בגמ' שם, א"נ ע"י רחמים אמרי' התם דיכול להקדים.''' ריטב"א. שלנ"ל. ובעיקר הענין דע"י רחמים חיישי' שמא יקדמנו אחר, עי' בירושלמי [הו' בריטב"א תענית כ"ו:] דכ"מ שם. ועי' שו"ע או"ח סימן תקנ"א ס"ב. ועי' מאירי יבמות מ"ג. ועי' ט"ז שם סק"ג. ועי' משנ"ב שם סקי"ז. ועי' רמב"ם אבל פ"ו ה"ה. ועי' תוס' לעיל מ"ג: ד"ה שאני.

'''י"ל דאף בזיווג א' אין לך אדם שגומר שלא להשתדל במה שצריך לו בדברים אלו.''' מאירי.

'''עוד ישוב עפי"ד הרמב"ם [בשו"ת סימן תל"ו] דבת פלוני לפלוני, היינו דאם ראוי לשכר מזווג לו זיווג יפה ואם ראוי לפורענות וכו'.''' ועי' תשב"ץ ח"ב סימן א'. ועי' מו"ק י"ח: ועי' ב"ר פר' תולדות פר' ס"ה סימן ב'.


{{גופן|4|וילנה|'''אזל זבנה לנפשיה.'''}}

'''קשה דמ"ש מדאמרי' בתוספתא [ב"מ פ"ד ה"א, ובירושלמי ב"מ פ"ה ה"ג] הנותן לחבירו מעות ליקח במחצית השכר ולקח לעצמו מוציא ממנו בע"כ.''' רמב"ן. רשב"א, וע"ע בדבריו בב"ק ק"ב: ד"ה ואחיכו. ריטב"א. ר"ן. ועי' מהרי"ט ד"ה באגא. ועי' מעשה רקח מכירה פ"ז ה"י. 

י"ל דהתם מיירי כשקנה ממעות המשלח והכא ממעותיו. רמב"ן בשם בעל מתיבות. רשב"א בשמו. ריטב"א בשמו.

י"ל באופ"א, דשם מיירי כשלקח ממעות המשלח בסתם משא"כ הכא שלקח להדיא לעצמו ואף שהיו ממעות המשלח. ריטב"א. מאירי. ועי' רשב"א ב"ק ק"ב: ד"ה ואחיכו. וכעי"ז במהרי"ט ד"ה באגא. ועי' מעשה רקח שם מה שתמה על הב"י.

י"ל דגם התם אם טוען שקנה לעצמו נאמן אף שלא אמר להדיא, ורק בעובדא דרב ששלחו לקנות דבר מסוים אין נאמן. מהרי"ט על הרי"ף ד"ה באגא.

'''לרב נהגי ביה כבוד לרבב"ח וכו'.''' קשה אמאי לא יכלו לעכב על רבב"ח מדינא דבר מצרא. מקנה ד"ה באגי.

צ"ל דמיירי כשלא היה דינא דב"מ, א"נ בת"ח ליכא דין דב"מ [עפי"ד הבה"ג עי' להלן]. מקנה שם עיי"ש באורך.

אי בת"ח איכא דינא דבר מצרא. בה"ג סימן מ"ה - הלכות ריבית עמוד תצ"ט [יעויין שם דלגירסתו בב"מ ק"ח: א"א לעכב על ת"ח מדינא דב"מ, ולפי"ז א"ש]. רש"י ב"מ ק"ח: הרי"ף ב"מ שם; רמב"ם שכנים פי"ב ה"ה; טוש"ע חו"מ סימן קע"ה ס"ו. מקנה שם. ועי' ב"י חו"מ סימן קע"ה סמ"ז. רמ"א שם.

'''אזל רב גידל קבליה לר"ז.''' מוכח דשרי לספר עוולה שנעשית לו לתועלת כגון להשיב הגזילה. חפץ חיים הל' לה"ר כ"י סי"ג, ובאר מים חיים אות ל"ד. וכ"מ ברבינו יונה אות רכ"א. 

מוכח דשרי לספר כה"ג כשהוא לתועלת אף למי שאינו דיין וכדהכא שלא היה דיין, דהא לא דן בפני בע"ד, מו"מ בזה. ח"ח שם.

'''אזל ר"ז וקבליה לרב וכו'.''' קשה אמאי לא הוכיח קודם לכן את ר' אבא, דרק בכה"ג שהוכיחו מותר לספר לה"ר לתועלת [רבינו יונה אות רכ"א]. ח"ח שם. 

אי במי שהוא מוחזק לרבים דכל דבר שאומר שלא בפני חבירו יאמר אף בפניו, יש היתר לספר לתועלת גם קודם שהוכיחו או דאפי' בכה"ג רק אם הוכיחו קודם. רבינו יונה שם. ח"ח שם. 

'''עני המהפך בחררה וכו'.''' אי מיירי בחררה של הפקר, עי' משנ"ת בתוד"ה עני.

'''עני המהפך בחררה וכו' נקרא רשע.''' המקור לזה הוא מלעיל כ"ח. דאיתא שם הקורא לחבירו רשע יורד עמו לחייו, וה"ה איפכא דהיורד עמו לחייו נקרא רשע. ב"ח חו"מ סימן רל"ז. וכעי"ז בשו"ת נחלת שבעה סימן ס"ה ד"ה ומזה. ועי' פת"ש חו"מ סימן רל"ז סק"ב.

שרי לקרוא לחוטף עבריין ורשע. שו"ת מהר"ם סימן רמ"א, הו' במהרי"ט ד"ה והא. 

מקור לזה. מהרי"ט שם.

ג' שיטות, אי הטעם לאיסור לירד לאומנות חבירו, הוא מפני תקון העולם, או שהוא בכלל גזל, או שהוא בכלל "ארור משיג גבול רעהו". ב"י חו"מ סימן קנ"ו ד"ה החלק השלישי יעויין שם כהדרך הא'. מהרש"ל על הסמ"ג לאוין קנ"ג. שו"ת הרמ"א סימן י' יעויין שם דהוא בכלל גזל. ועי' שו"ת מהר"ם בריסק א' ע"ח. שו"ת חוות יאיר סימן מ"ב. שו"ת חת"ס חו"מ סימן ס"א עיי"ש מש"כ בזה באורך. ועי' מהרי"ט ד"ה והא, מש"כ דהמקור להא דנקרא רשע, דהוא מדאמרי' בסנהדרין פ"א. ואת אשת וכו' שלא ירד לאומנות חבירו וכו' ורשעת הרשע עליו תהיה וכו' עיי"ש. ועי' שו"ת בית שלמה חו"מ סימן צ"ז מה שהקשה ע"ד. ועי' ישועת דוד סימן כ"ח. ועי' להלן.

עוד בענין אי יורד לאומנות חבירו הוי גזל דאורייתא. שו"ת מהרש"ך ח"א סימן צ"א. שו"ת פני משה ח"א סימן ל"ט ד"ה לעת. אורים גדולים למוד קצ"ז. מעיל שמואל [פלורנטין] סו"ס קל"ה. חקרי לב מהדו"ב ח"ב חו"מ סימן ט"ז ד"ה ואבא. מטה שמעון ח"א סימן קנ"ו הגב"י אות מ"א, מ"ה. ועי' ב"י שם ד"ה החלק השלישי. פרשת מרדכי חו"מ סימן ז' ד"ה ובגוף. חת"ס ב"ב כ"א: ד"ה ונ"ל, ובשו"ת חו"מ סימן ע"ט ד"ה פסיק, ועיי"ש סימן ס"א ד"ה לכאו'. ישוע"ד ח"ד סימן כ"ח אות ב' ד"ה והנה הנתיבות. ועי' שו"ת מהר"ם מרוטנבורג [ד' פראג] סימן תרע"ז. שו"ת מהרש"ל סימן ל"ו. ומשפטי שמואל סימן ק"ב ד"ה עוד, וסימן קי"ב. חו"י סימן מ"ב ד"ה הנה. וד"ח [צאנז] ח"א חו"מ סימן מ"ז. וד"ח [אוירבך] דיני ג"מ וג"ח סימן ז' ד"ה ולפי"ז.

אפשר ללמוד דין עני המהפך בחררה מהיורד לאומנות חבירו לענין איסור ושנקרא רשע אף דחמור טפי, כיון דהיורד לאמנות חבירו הוי הפקר ושוה לעני המהפך בחררה שאינו הפקר, ראיה לזה מהתוס' ד"ה עני, ביאור בזה. מהרי"ט ד"ה והא עיי"ש היטב. ועי' שו"ת חת"ס חו"מ סימן ע"ט ד"ה מהפך. חוסן ישועות. ועי' שו"ת בית שלמה חו"מ סימן צ"ז. 

אי נקרא רשע גם באיסור דרבנן. פת"ש חו"מ סימן רל"ז סק"ב בשם ארעא דרבנן. ועי' ריטב"א. ועי' ב"י לעיל דאיסור יורד לאומנות חבירו הוא מדרבנן.

הוכחה לזה מרמ"א [חו"מ סימן ל"ד ס"ד] דהמגביה יד על חבירו פסול לעדות מדרבנן, מו"מ בזה. פת"ש שם בשם ארעא דרבנן ויעויין שם שדחה דבריו. ובעיקר הענין יל"ע אי באמת האיסור להגביה יד על חבירו הוא מדאו' ורק שאין בו מלקות או דהוא מדרבנן, ועי' פת"ש שם ויעויין שם מהרי"ט. ועי' סמ"ע שם סק"ז. ועי' שו"ת מהריט"ץ החדשות סימן כ"ה. ועי' ב"י סימן ל"ד ס"ד. ועי' הגהות אמרי ברוך סימן ל"ד אות ד'. ועי' שו"ת מהרי"ט.

אם היה המהפך בחררה עשיר אין הנוטלה נקרא רשע, ומעשה דרב גידל בקרקעות שאין מצויין, וי"ח. ר"ן ד"ה רב. וכ"פ הרמ"א חו"מ סימן רל"ז ס"א. ועי' סמ"ע שם סק"ו ויעויין שם די"ח בזה. ועי' ישועת דוד סימן כ"ח. ועי' ב"ח סימן רל"ז שם מש"כ ליישב קו' התוס' בסוגיין עפי"ז.

האיסור לחטוף מעני הוא רק אחר שפסק דמים עם בעה"ב. רמ"א חו"מ סימן רל"ז ס"א. ועי' מקנה ד"ה שיש.

'''נקרא רשע.''' ופסול לעדות ושבועה ואם תובעין אותו נשבע התובע ונוטל כדין הפסולים, ומכריזין עליו שהוא רשע. הגהות מיימוניות חובל ומזיק פ"ה אות א'. ועי' סמ"ע חו"מ סימן רל"ז סק"א. שו"ת חמדת שלמה סימן ד'. פת"ש שם סק"ב. 

ביד בי"ד לענשו שלא יעשה כן. חמדת שלמה סימן ד'. ועי' פת"ש שם.

בשוגג ל"ה רשע. פת"ש שם [והכא דאף דהיה שוגג עשה משום מידת חסידות, ועי' להלן דמוכח מהראשונים דהכא לא שאני משום דהיה שוגג].

אי מוציאין ממנו הממון בדיינין, פלוגתא בזה. רשב"ם ב"ב נ"ד: ד"ה הרי, [יעוי' רמב"ן שם שכ' דדעתו דאין מוציאין]. רמב"ן ב"ב נ"ד: ד"ה ושמענו, יעויין שם דמוציאין. ועי' ריטב"א. ועי' חי' הר"ן שם. ועי' מאירי לעיל נ"ח: ד"ה לא. ועי' נימוקי יוסף ב"ב דף ע"ז. מהרי"ק שורש קל"ב בסופו ושורש קל"ד. ועי' ים של שלמה סימן ב', ושו"ת מהרש"ל סימן ל"ו. משמרות כהונה ב"ב נ"ד:, בי' הגר"א סימן קנ"ו סקכ"ט. שו"ת מהר"ש ענגיל ח"א סימן צ"ה. שו"ת מהרשד"ם חו"מ סימן רנ"ט. שו"ת משאת בנימין סימן כ"ז. שו"ת חמדת שלמה סימן ד'. חת"ס ב"ב כ"א: ד"ה ועוד, יעויין שם מש"כ בדעת התוס' בסוגיין דמוציאין, והו' להלן שם. ועי' שו"ת חת"ס חו"מ ע"ט ד"ה תו. ועי' תורת חיים ב"ב כ"א:, ועי' פת"ש חו"מ סימן רל"ז סק"ב. ושיעורי הגרש"ר ב"ב כ"א: אות נ"ב. והנה לענין אי ביורד לאומנות חבירו מוציאין ממנו מה שהרויח, עי' משפטי שמואל סימן ק"ב ד"ה עוד [הו' בכנה"ג סימן קנ"ו הגה"ט אות ט'] ועיי"ש בסימן קי"ב. כוס הישועות ב"ב כ"א: מקור חיים סימן תמ"ח סק"ה ד"ה עוד. בית אפרים חו"מ סימן כ"ח ד"ה ונמצינו. שו"מ תניינא ח"א סימן מ"ד ד"ה ובזה. הרי בשמים מהדו"ת סימן ק"ו. ישועות מלכו חו"מ סימן י"ט. דברי מלכיאל ח"א סימן צ"ח אות ה'. ועי' רמב"ן בדיד"ג [ס"א ב', רי"ז ב']. שו"ת מהר"ם מרוטנבורג [ד' פארג] סימן קמ"ח. שו"ת הרשב"א ח"ג סימן פ"ג [הו' בב"י סימן קנ"ו מחודש א']. ומרדכי גיטין סופ"ה רמז ת"ח. אהלי יעקב [מהריק"ש] סימן ו'. ברכת רצה סימן מ"ט. מנחת יצחק ח"ח סימן קמ"ד.

קשה להסוברים דמוציאין בדיינים, מסוגיין דלא נחית לה רק משום דלא מסמנא מילתא. רמב"ן שם. ריטב"א. נימוקי יוסף ב"ב דף ע"ז ד"ה וה"מ. ים של שלמה סימן ב'. ועי' פת"ש שם, דהכא הוא משום מידת חסידות, כיון דהיה שוגג, ובשוגג ל"ה רשע.

עו"ק לשיטתם, מב"ב כ"א: דקאמר טעם אחר עיי"ש. שו"מ תניינא ח"א סו"ס מ"ד. ועי' שו"ת מהרש"ל סימן ל"ו. שארית יוסף סימן י"ז ד"ה אהובי. ושו"ת מהר"ש ענגיל ח"א סימן צ"ו ד"ה עכ"פ. מגן שאול [שאלוניקי תק"ז] סימן נ"ג ד"ה וע"מ וד"ה איך. חת"ס ב"מ י. ד"ה תו. דברי מרדכי [קריספין] חו"מ סימן ח'. אדמת קודש סימן ע' ד"ה אך. נחפה בכסף ח"ב חו"מ סימן ד'. הרי בשמים מהדו"ד סימן ק"ל. ישוע"ד ח"ד סימן כ"ט ד"ה וכן [ועי' רמב"ן ב"ב נ"ד: ד"ה נכסי, נימוקי יוסף שם ד"ה ולענין, וריטב"א כאן ד"ה והא].

י"א דרק מידת חסידים ות"ח להחזיר. מאירי שם.

כשעדיין לא החזיק בה לכו"ע מוחין ומעכבים על ידו שלא יהיה רשע. שו"ת מהרשד"ם סימן רנ"ט [הו' בפת"ש שם].

אי בהחזיר תיקן מה שנקרא רשע, דלגבי מציאה אמרי' [ב"מ כ"ו:] ראה סלע שנפלה ונטלה לפני ייאוש עובר בכולן וכו' ומה שהחזיר אח"כ מתנה הוא דיהיב ולכאו' ה"ה הכא. פת"ש שם.

אם שמע השני מן המוכר שאינו רוצה למכור לראשון, מותר לקחתה. ים של שלמה סימן ב' ד"ה ומכל הלין. שו"ת מהר"ם אלשיך סימן ס"ז. ועי' שו"ת חקרי לב חו"מ סימן ק"ג. וע"ע טור אה"ע סימן ל"ה ס"י. ועי' פרישה שם סק"י. ועי' שו"ע שם. ועי' יד אפרים שם. פת"ש שם סקי"א. ועי' משנ"ת בד"ה איבעי ליה לאודועי.

אם השני טוען שלא רצה המוכר למכור רק לו אינו נקרא רשע, ואף אם המוכר מכחישו. שו"ת חקרי לב שם.

אם השני הוסיף דמים מותר משום דחיי המוכר עדיפים. יד רמ"ה. ועי' ירושלמי ריש ה"א דר"ז היה מקלל את מי שרואה את חבירו עומד לקנות ומעלה עליו בדמים, והו' במאירי לעיל נ"ח: ד"ה לא בסופו. ועי' קרבן העדה שם. ופני משה.

אם השני קונה יותר או יותר גדול או ב' בתים, ל"ה רשע דאי"ז אותה חררה. שו"ת חק"ל שם.

אם בא השלישי וחטף מן השני אפי' במזיד אינו רשע. ערוך השולחן חו"מ סימן רל"ז ס"ב בשם י"א.

אם בא בן המוכר ומפתהו למכור לו, אינו רשע, דלא נקרא "אחר". ס' מערכי לב [לבעל החק"ל] דרוש י"ט דף ל"ט: והו' בשדי חמד כללים מע' העין כלל ע"ט. ועי' להלן בשם הרמ"א.

בבר מצרא אינו רשע [אף במקום דליכא לדינא דב"מ כגון עכו"ם] משום דדמי למציאה [והיינו לשי' התוס' וסייעתם דבמציאה שרי, ודלא כרש"י]. רמ"א חו"מ סימן רל"ז ס"א. 

אי קונה סחורה בזול ל"ה רשע דדמי למציאה, או דאפ"ה הוי רשע כיון שהוא בענין של מכר, פלוגת ומו"מ בזה. רמ"א שם. ש"ך שם סק"ג בשם הרמב"ן ב"ב נ"ד: ד"ה נכסי. ערוך השולחן שם אות א' בשם ירושלמי. 

'''דארעא קמייתא היא וכו'.''' י"ג דאמר מר המוכר נכסיו הראשונים אינו רואה סימן ברכה לעולם, נידון לפי"ז אי הלכה כן. רי"ף. רא"ש סימן ב'. מאירי לעיל נ"ח: ד"ה לא. ועי' שו"ת שבט הלוי ח"ג סימן ק"ה. ועי' רמב"ם [שהשמיט הך דינא]. וכן עי' טושו"ע. 

אי הך דינא הוא דוקא בחו"ל [עפי"ד החת"ס יו"ד סימן קל"ח דעושין סגולות בבתים בחו"ל] או דוקא בא"י, ואי מעשה דר' אבא היה בא"י או לא. עי' נחלת אבות [אסופה א' ע' 260, ויעויין שם דהמעשה היה בא"י]. אולם עי' שו"ת שבט הלוי שם [יעויין שם מה שהעלה דדילמא היה דוקא בחו"ל].

היאך הדין בזה"ז. עי' שו"ת עטרת פז ח"א כ"ג חו"מ סימן ה'.

'''שונא מתנות יחיה.''' הטעם לזה. עי' רבינו יונה משלי ט"ו כ"ז. רבינו בחיי כד הקמח ערך חמדה. עי' מגיד משנה הל' זכיה בסוף. 

אי הוא דוקא במותרות. עי' מ"מ שם [דמש' דהוא רק במותרות]. אולם יעוי' רבינו יונה שכ' דהטעם דיחיה משום הרחקת חמדה, ולפי"ז אינו דוקא מותרות, וכן בכד הקמח שם. וכ"מ בשו"ע חו"מ סימן רמ"ט ס"ה.

ק' דבברכות י: אמרו הרוצה ליהנות יהנה כאלישע. מהרש"א שם. 

ק' דבחולין מ"ד: אמרו איזה שונא מתנות יחיה, זה הרואה טריפה לעצמו, ומה מקשה איזהו, הא הוי שונא מתנות, ועוד ק' הלשון "שונא" ומה שלא נקט "אינו מקבל". חי' חת"ס חולין שם.

'''רד"ה דקתני וכו' אלא אם יזדמן לו וכו'.''' עי' בגמ' בד"ה דאי תנא שלוחו, שהו' לפרש באופ"א.

מוכח דגם כשלא מינהו באופן מיוחד לשם קידושין, הרי זה מנהג רמאות. בית שמואל אה"ע סימן ל"ה סקי"ט. ועי' מקנה ד"ה דקתני. 

בכה"ג שלא מינהו אלא רק לקדשה כשיזדמן לו, מודה הרמב"ם [אישות פ"ט הי"ז] דל"ה רשע רק רמאי. ערוך השולחן אה"ע סימן ל"ה סכ"ט. ובעיקר ד' הרמב"ם עי' לעיל נ"ח: ד"ה הלך נמי ברמאות.

'''רד"ה דסבר וכו' ולא סמכה דעתיה לשוויה שליח וכו'.''' קשה דמאי איכפ"ל דלא העלה בדעתו שיטרח יותר בשבילו, הא אינו אלא מראה מקום הוא לו, ביאור בד' רש"י. שלנ"ל ד"ה הוה. מהר"י בירב ד"ה סבר. ועי' חזון איש אה"ע סימן מ"ז סק"ו.

אף אם הסכים המשלח בליבו ל"מ, משום דהוי דברים שבלב. חזון איש שם.

קשה דמשמע דהטעם משום דלא סמכה דעתיה, ולעיל נ. מפרש הטעם שאינו רוצה שיקדשנה במקום אחר שמא יאמרו באזניה דברי גנאי עליו. עצמות יוסף ד"ה אבל. ועי' חזון איש אה"ע סימן מ"ט סק"ט.

'''רד"ה ומקשינן וכו' להוציא וכו' מנהג רמאות.''' ואם חושש שיקדמנו אחר, יודיעו אחר שקנה. רמב"ם מכירה פ"ז הי"א. שו"ע חו"מ סימן קפ"ג ס"ב. ועי' ר"ן ד"ה לא. ותור"י הזקן.

י"מ דהטעם שצריך להודיעו שלא ילך המשלח ויפתה אותה שתתרצה לו. פרישה אה"ע סימן ל"ה אות י'. וע"ע מקנה דמש' בד' כן. ועי' מהר"י בירב. ועי' אילת השחר.

'''רד"ה באגא וכו' ולא מניחין לכל אדם לקנות קרקע אצלם.''' מוכח דלרש"י דוקא שאין מניחין למכור אבל היו מניחין למכור לרבב"ח ורק שאח"כ היו מצערין אותו מ"מ הו"ל לרב לקנות לרבב"ח. ב"י חו"מ סימן קפ"ד פ"ג, ויעויין שם דכ"מ ברמב"ם מכירה פ"ז הי"א.

יש חולקין וס"ל דאפי' באופן דיש רק עדיפות לשליח כגון שהיתה בקעה אלמין ומתיראין משליח ולא ממשלח אי"ז מנהג רמאות, מו"מ אי הוי דלא כרש"י והרמב"ם, או"ד בכה"ג הא יש תרעומת ורש"י והר"מ קאמרי באופן דליכא אפי' תרעומת. רבינו ירוחם מישרים נתיב ח"א בסופו [והו' בב"י שם]. דרישה חו"מ סימן קפ"ג אות ב'. ועי' סמ"ע שם סק"ג. ועי' ש"ך שם סק"ג. 

דקדוק מלש' השו"ע [שם] דאף כשיודע השליח מתחילה שלא ירצו למכור רק לו ולא למשלח אי"צ לומר לו כדי שיוכל להשתדל בדבר, ובלבד דאחר שיקנה יאמר למשלח אמאי לא אמר לו מתחילה, אי יש חולקין בזה, והיאך לדינא. סמ"ע שם סק"ג. ועי' טור שם. 

י"א דלרש"י דין עני המהפך בחררה הוא מטעם גזל ולר"ת [הו' בתוס'] הוא רק דין קדימה [וכעין ועשית הישר והטוב]. ישועת דוד סימן כ"ח, ועי' משנ"ת בתוס'.

'''תוד"ה לקדושי וכו' אבל הכא דארצויי וכו'.''' מוכח דאע"פ שלא מינהו ומעצמו נעשה לשליח, הוי מנהג רמאות כיון שסמך עליו שיקדשנה לו. מקנה ד"ה דקתני. מרומי שדה ד"ה רבין. ועי' בית שמואל אה"ע סימן ל"ה סקי"ט. ועי' ערוך השולחן סימן ל"ה סכ"ט.

קשה דלעיל מ"ה: דארצויי ארצי קמיה היינו דהרצו קמיה הבן דהאב יהיה שליח. מרומי שדה. ועי' חזון איש אה"ע סימן מ"ט סקי"א.

אי ארצויי היינו שריצו לפני הבן או שהבן הרצה לפני האב. מרומי שדה. ועי' חזון איש אה"ע סימן מ"ט סקי"א בדעת הר"ן.

'''רד"ה ארעא דרבנן הפקר לתלמידים.''' מוכח דגם בזה"ז כל קנסות והפקר שבי"ד עושין הוא לת"ח ולא לע"ה. מהרש"א חי' אגדות.

י"א דל"ה כלל הפקר משום דאין הפקר לעניים ולא לעשירים, אלא דשניהם לא ירדו לתוכה והתלמידים היו שם כדין חצר דלא קיימא לאגרא. מקנה.

'''לא בא אחר וקידשה מהו.''' ק' דהא כבר שמעי' ממתני' דבלא בא אחר וקידשה מקודשת לראשון. עצמו"י. ועי' ריטב"א, ועי' להלן. 

'''קמ"ל דאע"פ שנתאכלו המעות מקודשת.''' ריטב"א. ועי' עצמו"י שיישב באופ"א.

'''אע"פ שנתאכלו המעות.''' טעמא דמילתא דכיון שאם יתבטל הקנין תוצרך להחזירם חשיבי כאילו הם בעין לשם קידושין. תוס' יבמות צ"ג. ד"ה ועוד, ועיי"ש בד"ה קנויה, ועי' כתובות פ"ב. ד"ה הא. ועי' רשב"א ד"ה אע"פ. רא"ש סימן ג'. תוספות הרא"ש לקמן ס"ג. ד"ה לכשאקחך. ועי' מרדכי סימן תקכ"ה. ועי' רמב"ן ד"ה אע"פ.

הטעם משום דיש את שיעבוד הכסף, [וכעין הנ"ל]. ר"ן נדרים כ"ט: ד"ה פשיטא. וכ"מ בש"ר בהרבה מקומות.

מוכח מדבריהם [דהתוס' והר"ן] דגדר קנין כסף שהשעבוד ליתן התמורה הוא היוצר את הקנין, דהיינו "כסף החוזר", תוספת מו"מ בזה. עי' שערי יושר שער א' פ"י ד"ה ומש"כ, ועי' חי' ר"ש שקופ קונ' גדרי קנין כסף אות ב', וקדושין סימן ב' וב"ק סימן ל"ט אות ה; אחיעזר ח"א סימן כ"ו אות ה', ועי' אפיקי ים סימן ט"ז אות י"א בשמו; עי' אפיקי ים שם אות ב; זכר יצחק ח"ב סימן מ"ו (ד"ה ודומה); חי' הגרנ"ט קדושין סימן צ; אהא"ז מכירה פ"ז ה"ד (ד"ה אלא דאכתי) ואישות פ"ה הט"ז (ד"ה והנה לפ"מ); קה"י קדושין סימן י אות ב; משאת משה ב"ב סימן ס"ד; שערי חיים קדושין סימן ב; זכרון שמואל סימן מ"ז אות ב וסימן מ"ט אות ב', וסימן נ'. ובשיעורי קדושין ב א אות ט"ו וב"ב ד ב' אות ק; אהל חייא עמ' תרל"ט מרש"ז אויערבך. ועי' חזון איש ב"ק סימן טז ס"ק יב ודברות משה ב"מ סימן מ"ד ענף ג. ועי' חי' ר"ש שקופ קדושין שם, ואפיקי ים שם בשם הגרח"ע, ואהא"ז אישות שם ורש"ז אויערבך שם, שכ"כ בד' הסוברים שכסף הקונה כסף שיווי הוא, ובזכרון שמואל שם סימן מ"ט כ' שיותר נראה כן לד' הסוברים שהכסף הקונה הוא כסף קנין. וע"ע בענין כסף שיווי, ריצב"ש וה"ר יוסף טוב עלם בשטמ"ק ב"מ מ"ח:, עי' שו"ת רדב"ז ח"ב סימן תת"ה ואהא"ז מכירה פ"א ה"ד, בד' רש"י ב"מ מ"ח ב' ד"ה בזמן וע"ב ב' ד"ה ואמר; עי' סמ"ע סימן ק"צ ס"ק א', ובפרישה שם אות ב; אבנ"מ סימן כ"ט ס"ק ב' וי"ב, ושם בד' התוס' רי"ד קדושין ג' א', חי' הרי"מ חו"מ סימן פ"ח ס"ק ט (ד"ה ולע"ד) וסימן קצ"ה ס"ק י"ג; עי' עונג יום טוב סימן קנ"ג אות ט"ו; עי' חי' ר"ש שקופ קונ' גדרי קנין כסף אותיות א', ב; עי' אהא"ז מכירה שם ופ"ה ה"ז ופ"ז ה"ד, בד' הרמב"ם שם פ"א ה"ד. ועי' בה"ג סימן מ"ט: דיהב ליה כספא דמי ארעא, ועי' רמב"ן קדושין שם: מה כסף שמחליף הקרקע בו וקונה, וכ"מ במאירי קדושין כ"ו א: שנתן לו הדמים שקנאו וכו' או אפילו שלא נתן לו דמי הקנין אלא מקצתם, ועי' ערך השלחן סימן ק"צ אות י"א בד' הראב"ן ב"ק ע"ט א'. ועי' מנ"ח מ' מ"ג אות י' שמצדד שנח' בזה ראשונים לענין גרעון כסף.

י"א דבקידושין הכסף עצמו הוא קונה ולא השעבוד, ולפי"ז נסתלק הוכחת האחרונים מהכא. אפיקי ים ח"א סימן ט"ז בסופו בשם האחיעזר. ועי' מהרי"ט ד"ה מקודשת.

ראיה ליסוד דין כסף החוזר, מב"ק ע: דאין קונה ק"כ רק באופן שאם יתבטל יוצרך להחזיר המעות. זכר יצחק סימן ל"א. אפיקי ים ח"א סט"ז סק"ב. שו"ת ברית עולם סימן מ"ד אותיות ח' ט'. שערי יושר ש"א פ"י ד"ה ומש"כ, ובחי' ב"ק סימן ה', וקידושין סימן ב'. אבן האזל אישות פ"ה סוף הט"ז וע"ע בדבריו מכירה פ"ב ה"ח ושם פ"ז ה"ד בסופו ד"ה אלא. בית ישראל שלאמוויץ] סימן ה' אות ה'. חי' הגרנ"ט סימן צ'. קובץ שיעורים אות ע"ד.?? ועי' קה"י קידושין סימן ח' אות ב' וח"ו סימן כ"ד. ועי' חי' הגרש"ש ב"ק סימן ל"ט אות ב'. ועי' זכרון שמואל סמ"ט סק"ב. ברכת יוסף [פיבלזון] קידושין סימן ב'. אשר ח"א סימן כ"ח. בית ישי ח"א סימן פ"ז. וע"ע קצוה"ח סימן כ"ח סק"א בשם הר"ר דוד בונפיל. ועי' מהרי"ט ד"ה מקודשת, הו"ד להלן לגבי אם פשעה האשה בשמירת המעות. וע"ע בשם הגרע"א.

טעמא דמילתא משום דמעיקרא באו בתורת קידושין לידה. מאירי ד"ה אמר המאירי במשנה השנית.

היאך הדין אם אבדה המעות בפשיעה אי פטורה מלשלם, פלוגתא בזה, וי"א דפטורה משום דלא קיבלה שמירה ואעפ"כ מקודשת. מהרי"ט ד"ה מקודשת [יעויין שם דפטורה ומקודשת], שו"ת רע"א ח"א סימן ר"ד ד"ה ובההיא. ועי' קה"י סימן מ"ו. ועי' לעיל מה שהו' בענין כסף החוזר דצריך שיהיה הדין דאם נתבטל המקח יוצרך להחזיר המעות, וראיה לזה מב"ק ע:, וע"ע להלן.

אי מיירי דוקא אי נתאכלו בפשיעה דחייבת לשלם [להסוברים כן, עי' לעיל] או אפי' באונס דפטורה ואעפ"כ מקודשת, וי"א דאף באונס חייבת ודוקא משו"כ מקודשת. עי' רשב"א ד"ה אע"פ [ועי' מקנה ד"ה אע"פ דלדעתו חייבת באונסין, ומשו"כ מקודשת גם באונס, וכ"כ בדברי אמת קונ' לאחר ל' בדעת הרשב"א דחייבת באונס]. שו"ת רע"א שם. ועי' נתיה"מ סימן קצ"א סק"ד יעויין שם דתליא בפלוגתת רשב"א [הו' להלן בד"ה הני זוזי למלוה וכו', שכ' דאם לא נגמר הקנין חייבת להחזיר] ור"ן [ג"כ הו' להלן שם]. ועי' אבנ"מ סימן מ' סק"ב בשם ט"ז חו"מ סימן קצ"א ס"ד דבאונס ל"מ. ועי' קצוה"ח חו"מ סימן קצ"א סק"ג [יעויין שם דדעתו כשי' המקנה בדעת הרשב"א אך מטעם אחר, ועי' להלן הנפ"מ ביניהם במתה מחמת מלאכה]. ערוך השולחן אה"ע סימן מ' ס"י. ועי' אוצר הפוסקים סימן מ' ס"א אות ב'. ועי' קה"י סימן מ"ו.

להסוברים דבאונס ג"כ חייבת ורק משו"כ מקודשת, היאך הדין במתה מחמת מלאכה, נידון זה תלי אם החיוב באונס הוא משום דהויא כשואל או משום גזלן. עי' מקנה בדעת הרשב"א שם וכן בדברי אמת. ועי' קצוה"ח שם [דהוא משום גזלנות]. וע"ע ערוך השולחן אה"ע סימן מ' ס"י. ועי' אוצר הפוסקים סימן מ' ס"א אות ב'. 

מוכח מהכא דאם הבעל חוזר בו אי"צ להחזיר המעות, דאל"כ נמצא דלא זכתה במעות ואיך נתקדשה הא לאחר ל' נתאכלו המעות. חי' הר"ן [ועי' נתיה"מ סימן קצ"א סק"א דלדעתו אף אם לא נתאכלו המעות בפשיעה מתקדשת]. ובבית שמואל סימן מ' סק"ב בשם שו"ת הרא"ש כלל ל"ה סימן ט' בסופו. ועי' הגהות רע"א שם אות ג' מה שהקשה ע"ד הבית שמואל. ועי' אבנ"מ סימן מ' סק"א בסופו. ועי' מקנה קו"א סימן מ' ס"א ד"ה ואם ובד"ה עוי"ל.

קשה ע"ז, דכיון שלא קנאה אמאי אי"צ להחזיר המעות. מהרי"ט ויעויין שם מה שיישב באופ"א קו' הר"ן. וע"ע להלן בשם הריטב"א דמקודשת בהנאה, ולפי"ז ג"כ נסתלק ד' הר"ן.

הוכחה לשי' הר"ן מבכורות מ"ט. לגבי פדה"ב דמש' דבנתן תוך ל' רק אם מת הבן צריך להחזיר המעות ולא אם חזר בו האב. אבנ"מ שם.

י"ח דאפי' בחזר הוא צריכה להחזיר לו. בית שמואל סימן מ' סק"ב בשם שו"ת הרא"ש כלל ל"ה סימן ט' בסופו. ועי' מקנה נ"ט. ד"ה עוי"ל בשם רא"ש בתשובה.

היאך הדין אם החזירה האשה המעות לבעל בתוך ל', אי ודאי אינה מקודשת, או דמקודשת משום דהמעות מוחזרים בתורת מתנה, ואי יש לחלק בין החזירה בסתם או בתורת מתנה. אבנ"מ סימן מ' סק"ב יעויין שם מש"כ עפי"ד התרוה"ד פסקים סימן רל"ד. ערוך השולחן אה"ע סימן מ' ס"י [יעויין שם לחלק]. ועי' חי' הגרש"ר סימן ג' אות ב'. 

'''המקדש בשטר ואבד או נשרף תוך ל', אינה מקודשת, דכלתה קנינו.''' רמב"ן. רשב"א. ריטב"א. וכ"פ הרמ"א אה"ע סימן מ' ס"א בשם י"א, וכן מתבאר לפי הטעמים שכתבו התוס' הנ"ל בנתאכלו המעות, וכן הר"ן הנ"ל. ועי' להלן בשם המאירי. ועי' מקנה.

ה"ה בגט כמבואר לקמן, ובגיטין [ע"ד.], וכן בקנין, כמבואר בכתובות [פ"ב.] לענין משיכה לאחר ל'. רמב"ן. רשב"א. ריטב"א [לענין משיכה]. וש"ר [ואי אמר מעכשיו במשיכה קני, עיי"ש כתובות שם]. 

י"ח דבשטר ג"כ מקודשת. מאירי נ"ח: ד"ה אמר המאירי ב' בשם י"ח. ועי' רמ"א אה"ע סימן מ' ס"א שפ' כד' שאר הראשונים בשם י"א.

אי בשטר עצמו יש שו"פ, מקודשת, כמבואר לעיל [מ"ח. וחכ"א שמין את השטר]. רשב"א כאן [ועי' רשב"א שם דגם ר"מ ל"פ ע"ז, עיי"ש מש"כ].

'''הני זוזי לא למלוה דמו ולא לפקדון דמו.''' ק' אמאי באמת מקודשת דמ"ש ממקדש במלוה. רמב"ן. רשב"א. ריטב"א ד"ה מקודשת ובדף ו: ד"ה ואיכא. ר"ן. ים של שלמה סימן ג'. 

יש לבאר דמתקדשת בהנאה שנפטרת מלשלם, ואף דבמלוה כה"ג צ"ל הרי את מקודשת בהנאת מחילת מלוה, מ"מ הכא שאני דמעות ניתנו מתחילה לשם קידושין. אבנ"מ סימן מ' סק"א בדעת הרשב"א ועיי"ש עוד משכ"ב, וע"ע להלן בדעת הרשב"א באופ"א. וכעי"ז ברא"ש סימן ג'. ועי' תוס' יבמות צ"ג. ד"ה קנויה, וכתובות פ"ב. ד"ה הא. 

ק' משי' רב [בבכורות מ"ט.] דמהני פדה"ב בתוך ל' אף בנתאכלו המעות, ואיך שייך פדה"ב בהנאה דהא בעי' דבר המיטלטל וגופו ממון. קה"י סימן מ"ו, ויעויין שם ליישב דהנאה חשיבא גופו ממון, ובעיקר גדר הנאה, עי' לגבי קידושי הנאה אי חשיב נתינה, מהרי"ט. [הו' במקנה ריש סימן כ"ז]. ועי' אבנ"מ סימן קל"ט סקי"ב. ועי' ברכת שמואל סימן ב'. אפיקי ים ח"א סימן ט"ז. ועי' יד דוד. שי' הגרש"ר אות ב'. ועיי"ש עוד בקה"י בשם המנ"ח מצ' שצ"ב אות ו', דפודים בהנאה כגון בשחוק לפני.

ק' משי' שמואל [בכורות שם] דאין פודין בתוך ל' יום, משום דהוי דשלב"ל, ואי הפדיון בהנאה א"כ ל"ה דשלב"ל. קה"י סימן מ"ו.

י"ל דכיון שקיבלה את הממון לשם קידושין לא חל ע"ז שם חוב, תוספת ביאור בזה. חזון יחזקאל קידושין פ"ב ה"ט ד"ה והרשב"א. קה"י סימן מ"ו.

ביאור לפי"ז בד' הגמ' לעיל מ"ח. עשה לי שירין נזמין וטבעות, דמקודשת למ"ד אין לשכירות אלא לבסוף. רשב"א.

י"ל דשאני ממלוה דמתחילה הקנתה עצמה במעות אלו ואע"פ שאין המעות בעין לא כלתה קניינו, משא"כ במלוה שהמעות כבר שלה. ר"ן ד"ה רב, וכן ביארו בדבריו באבן האזל מכירה פי"ג ה"י, וקה"י סימן מ"ו. ועי' אבנ"מ שם שביאר דבריו באופ"א. ועי' רמב"ן ד"ה אע"פ, דאפשר שדעתו לפרש כן. וע"ע בביאור ד' הר"ן מהרי"ט אלגאזי חלה פ"ח אות ע"ו סק"ג ד"ה והיינו. ועי' חי' הגרש"ש [הו"ד לקמן דאפשר דכוונתו לביאור זה].

י"ל דנקנית בהנאה שאי"צ להחזיר המעות ותוכל להתשמש בהם כל שלושים. ריטב"א ד"ה מקודשת, ולעיל ו: ד"ה ואיכא.

ביאור לדרך זו אמאי ל"ה כלתה קניינו דהא כלתה ההנאה. אבנ"מ סי מ' סק"א, ועי' מה שצויין על האבנ"מ שם בשם הגרש"ש.

י"ל דהוי כאילו התנה דנותן המעות דאם יתאכלו תשתעבד ממון אחר, ובסוף הל' הקידושין חלים מכח אותו שעבוד. ים של שלמה סימן ג'.

י"ל [עפ"י יסוד האחרונים דכסף החוזר] דלהפוך חיוב מעות לחיוב קידושין א"א, אבל מתחילה אפשר לפסוק שהחיוב יהיה קידושין אף לאחר ל'. חי' הגרש"ש קונ' גדרי קנין כסף סימן א' [הו' בציונים על האבנ"מ שם]. ועי' לעיל בשם הר"ן. ובעיקר יסוד האחרונים דכסף החוזר, עי' לעיל ד"ה אע"פ שנתאכלו המעות מו"מ בזה. 

עוד ביאור ומו"מ בשיטות הראשונים. מקנה. ברכת שמואל סימן ח' אות ד', וסימן כ"ד אות ד'. דברי חיים או"ח ח"א סי"ט ד"ה ולא דמי. קה"י סימן מ"ו. חזון יחזקאל פ"ב ה"ט. 

נ"מ בפלוגתת הראשונים. מקנה ד"ה אע"פ. ועי' אוצר הפוסקים סימן מ' ס"א אות ד'.

היאך הדין אם בשעת נתינה היו המעות שו"פ, ואח"כ הוזלו. מקנה שם יעויין שם דתליא בפלוגתת הרשב"א והר"ן. ועי' אוצר הפוסקים סימן מ' ס"א אות ד'.

היאך הדין בהוזל וחזר והוקר [לשי' הר"ן, עי' לעיל]. מקנה שם.

'''למלוה נמי לא דמו וכו'.''' מו"מ וביאור אריכות לשון הגמ'. קה"י סימן מ"ו. ועי' מרומי שדה.

'''וחזרה בה.''' דוקא בפני ב' אבל בינה לבין עצמה אין החזרה מועלת, ואף אם יש עדים לזה [וה"ה בכ"מ דבעי' חזרה כגט, ריטב"א]. ריטב"א. תור"י הזקן. מאירי בל"ב נ"ט: ד"ה האשה. וע"ע לגבי גט, עי' גיטין ל"ה. שו"ע סימן קמ"א ס"ט. שו"ת שואל ומשיב מהדורה תליתאה ח"א סימן קמ"ו. שו"ת עונג יו"ט אה"ע סימן קנ"ח. והיאך הדין כשמבטל בפניו [עי' לגבי גט כשמבטל בפני השליח] אי בעי' ב' או לא, הוא פלוגתא, ועי' מכתב מאליהו שער ז' אות ב' בדעת הר"ן דאי"צ ב'. ועי' אבנ"ז אה"ע סימן קמ"ט. חלקת יואב סימן כ"א. ועי' להלן לגבי קידושין, ואכמ"ל.

ה"ה כשהבעל חוזר בו בעי' בפני ב' [ולכאו' כ"מ מהריטב"א לגבי גט]. פת"ש אה"ע סימן מ' סק"ג. 

י"ח דל"ב בחזרה בפני ב'. יד דוד ח"ב דף קס"ט א' בדעת העיטור. קרית מלך רב אישות פ"ז ה"י ד"ה הדין השני, בדעת התוס' בגיטין ל"ב: ד"ה ורב בסופו. אבנ"ז אה"ע ח"ב סימן תנ"ט. ועי' אוצר הפוסקים סימן מ' סק"ב אות ב'.

אי הטעם דבעי' בפני ב' [להסוברים כן] הוא משום דבלא"ה הוי דיבור גרוע ועשאוהו רבנן כדברים שבלב, או משום דכיון שהוא מדין אתי דיבור וכו' א"כ צריך להיות כמו הדיבור הראשון שהיה בפני ב' [דהיינו הקידושין]. ערוך השולחן אה"ע סימן מ' ס"ה יעויין שם כהדרך הב'. ועי' חי' הגר"נ פרצוביץ' גיטין פ"ד אות י', כהדרך הא' ויעויין שם מה שביאר בזה. ועי' אבנ"מ שם סק"ג.

אי הטעם דבעי' בפני ב' [להסוברים כן] הוא משום דאין דשב"ע פחות מב'. אבנ"ז אה"ע ח"ב סימן תנ"ט. 

נ"מ בנידון זה [אי הטעם משום דבעי' דיבור גמור או משום דשב"ע] לגבי חזרה בתרומה. ועי' דרך אמונה תרומות פ"ד סקצ"ז. ועי' חי' הגר"נ פרצוביץ' פ"ד אות ח' ד"ה וגדולה.

היאך הדין אם חזרה בפניו, אי מהני שלא בפני עדים. ערוך השולחן שם. פת"ש אה"ע סימן מ' סק"ג יעויין שם דתליא בפלוגתת הראשונים לגבי גט כה"ג כשמבטל בפני השליח, עי' רמב"ם גירושין פ"ו הט"ז. טושו"ע שם סימן קמ"א ס"ס. תוס' גיטין ל"ג. ד"ה רבי. ועי' בית שמואל שם סק"צ. ועי' ב"י שם ד"ה ומ"ש ואדוני שדקדק מהירושלמי גיטין פ"ד ה"א ורבינו ירוחם אדם וחוה נתיב כ"ד ח"ג דף ר"ח טור ד'. ועי' מכתב מאליהו שער ז' אות ב' בדעת הר"ן דאי"צ ב'. ועי' אבנ"ז אה"ע סימן קמ"ט. חלקת יואב סימן כ"א. ועי' פת"ש אה"ע סימן ל"ה סקי"ז.

הטעם דאי"צ ב' [להסוברים כן] אף דהוי דשב"ע. אבנ"ז אה"ע ח"ב סימן תנ"ט. 

'''וחזרה בה מהו ר"י אמר וכו' ר"ל וכו'.''' אי נחלקו גם אם האיש חזר בו, או דוקא כשהאשה חזרה ומשום דנתינת המעות לידה הוי מעשה ואין הדיבור מבטל, פלוגתא בזה. תוספות הרא"ש יעויין שם כצד א', אך בפסקים סימן ג' כ' כצד ב'. ועי' מאירי ד"ה אמר המאירי במשנה השנית כצד הא' [יעויין שם בנוסח"א קצת]. ועי' עצמו"י מה שהקשה לצד ב'. ועי' מקנה.

יש לבאר [הצד דהוי מעשה רק כלפי האשה], דענין קידושי כסף הוא שתקבל כסף ובלי קבלתה אין קידושין אבל אצל האיש עיקר הקידושין הם האמירה [ואפי' אם אחר יתן לה הכסף תתקדש]. מקנה עיי"ש באורך.

י"ל באופ"א, דמצד הבעל שמא נתן המעות לפיקדון ואח"כ יחזור בו מהקידושין, משא"כ האשה אין יכולה לחזור בה דא"כ הויא גזלנית על המעות [עי' שו"ע חו"מ סימן רצ"ב ס"א]. מקנה.

י"ל עוד באופ"א, [עפי"ד הר"ן דאם חזר בו האיש פטורה מלשלם, עי' לעיל ד"ה אע"פ שנתאכלו המעות] דאם האיש חזר אין מבטל מעשה נתינת המעות דפטורה מלהחזיר משא"כ אם היא חזרה בה. מקנה [ועיי"ש דאפי' להרא"ש י"ל וכו']. ועי' קרבן נתנאל אות כ' בסופו, עיי"ש היטב.

י"ל באופ"א, לדגביה הוי מעשה משום דאין חסרה כלום, משא"כ לגביו דעדיין צריך את הסכמתה. הגהות הרד"ל על הרא"ש שם ד"ה דדוקא.

לטעם זה מתבארים ד' הגמ' לגבי גט דחשיב הנתינה כמעשה לגביו, [ויל"ע היאך הדין בזה"ז דאיכא חדר"ג דבעי' הסכמתה בגט]. הגהות הרד"ל שם.

עוד מו"מ וביאור בד' הרא"ש. עצמו"י. מקנה. הגהות הרד"ל שם.

'''ר"י אמר חוזרת.''' והיינו מדין חזרה שמבטל הדיבור הקודם, ולא משום דבעי' גמירות דעת בשעת החלות. שערי יושר מערכת הקניינים סימן ב'. ועי' זכר יצחק סימן ט"ז, ועי' לעיל מהראשונים דבעי' ב' עדים בחזרה, ומוכח כהנ"ל. ועי' להלן ד"ה ר"ל אמר.

היאך הדין אם חזרו בהם ואח"כ חזרו ונתרצו, אי בעי' מעשה קידושין חדש או לא, מו"מ בזה. גט מקושר סדר גט שלישי אות כ"ו יעויין שם דנסתפק בזה. הגהות יד אפרים אה"ע סימן מ' ד"ה ואם חזרה בדעת הר"ן בדף ס"ד ד"ה ובא, [יעויין שם דבעי' מעשה חדש]. פת"ש אה"ע סימן מ' סק"ד. תפארת יעקב שם סק"ג. ועי' בית שמואל סימן מ' סק"ה.

נידון הנ"ל [לגבי חזרו ונתרצו] הוא לגבי שטר, אבל לגבי כסף ממ"נ אי אי"צ להחזיר המעות א"כ הוו מעות מתנה, ואי צריכה הוי מלוה ואינה מקודשת. ערוך השולחן שם סק"ד [ויל"ע בדבריו]. 

אי נידון הנ"ל תלי בפלוגתת רב נחמן ורב ששת בגיטין ל"ב: לגבי מבטל גט אי יכול לחזור ולגרש בו. ערוך השולחן שם. ועי' להלן.

אי המבטל גט יכול לחזור בו מהביטול, או דרק דיבור של קיום [כגון קידושין] אפשר לבטל, מו"מ בזה. שו"ת הרשב"א ח"ד סימן פ"ד [יעויין שם דאין יכול לחזור מהביטול עיי"ש היטב]. ועי' ב"י אה"ע סימן קמ"א ד"ה כ' הרשב"א.

יש מחלקים דאי חזרו בפני עדים בטלו קידושין לגמרי ואין יכולין לחזור, אבל שלא בפני עדים יכולין שלא בטלו לגמרי. אבנ"ז אה"ע סימן תנ"ט. ובעיקר הנידון אי בעי' כלל בחזרה שיהיה בפני ב' או לא, נחלקו בזה הראשונים, עי' לעיל ד"ה וחזרה בה.

הוכחה משי' הרא"ש [שו"ת כלל ל"ה סימן ט'] דשייך לבטל תנאי ויחולו הקידושין [מדין אתי דיבור ומבטל דיבור], והיינו משום דשייך ביטול על ביטול, ודלא כהרשב"א הנ"ל. קה"י גיטין סימן כ"ה ח"ה ה' סימן מ"ד יעויין שם היטב. ובעיקר הענין אי ביטול מהני למפרע, עי' זכר יצחק סימן ע' בסופו [יעויין שם דמהני למפרע, ולפי"ז שייך ביטול על ביטול]. וע"ע חלקת יואב אה"ע סימן כ"א. שו"ת גליא מסכת ח"ג סימן ז'. חי' הגרש"ר גיטין סימן י"ט אות ג'. ובעיקר הנידון אי שייך לבטל תנאי, וכן להסוברים דשייך אי טעמא משום דאתי דיבור ומבטל דיבור, או משום דהוי כאומר כאילו נתקבלתי, עי' אבנ"מ סימן ל"ח סקי"ד בשם הר"ן. 

הביאור לשי' המחלקים בין ביטול של ביטול דל"מ לביטול של מעשה דאז מהני, משום דס"ל דהביטול הוא מכאן ולהבא, וע"כ ל"ש ביטול של ביטול. קוה"ע סימן ע"ו אות י"ב, וקובץ שיעורים ב"ב אות ת"מ, ח"ב סימן מ"ב, קובץ ביאורים גיטין אות מ"ד. וע"ע קה"י גיטין סימן כ"ה סוד"ה אכן.

י"מ איפכא דרק אי הביטול הוא למפרע מבוארת שיטת המחלקים בין ביטול של ביטול לביטול של מעשה, דאי מכאן ולהבא אי שייך שיבטל את הביטול ויחזור הגט מכאן ולהבא הרי נתבטל כבר כל המעשה. שערי חיים גיטין סימן נ"א אות ג'.

אי הביטול מכאן ולהבא [להמפרשים כן] הוא ביטול על הדיבור עצמו או על הדינים היוצאים ממנו. קה"י גיטין סימן כ"ה ד"ה אכן בסופו. ועי' קוה"ע סימן ע"ו אות י"ב, וקובץ שיעורים ב"ב אות ת"מ, ח"ב סימן מ"ב, קובץ ביאורים גיטין אות מ"ד.

אי המקדש לאחר ל' ורוצה לגרשה עכשיו, מהני אף שעדיין אינה אשתו כיון שאין מחוסר מעשה קידושין או לא, [ולפי"מ דקיי"ל כר"י דחוזרת אין נפ"מ דיהני עכ"פ מדין חזרה, משנה למלך. ועי' להלן בשם בני אהובה]. משנה למלך גירושין פ"ו ה"ג [יעויין שם דמהני, ושכן מצא בתשו' הרשב"א ח"א סימן תש"ז וחזר בו מתוך ד' הירושלמי]. ועי' פת"ש אה"ע סימן מ' סק"ב [יעויין שם מה שהוכיח מהרמב"ם אישות פ"ז הי"ב ושו"ע אה"ע סימן מ' ס"ג דלא כהרשב"א]. ועי' בני אהובה גירושין פ"ג ה"ו. ועי' ב"י סימן מ' ס"ג, ועי' בית שמואל סימן מ' סק"ח. ועי' רא"ש סימן ג'. וע"ע להלן נ"ט: משנ"ת בפלוגתת רב ושמואל שם. ובעיקר הענין לגבי מחוסר זמן ואין מחוסר מעשה אי הוי דשלב"ל, עי' תוס' יבמות נ"ט: ד"ה ולאשה. ועי' משנה למלך אישות פ"ו ה"ז. וע"ע משנת"ב להלן נ"ט: ד"ה אי חזרה הוי.

'''חוזרת.''' אי נאמנת לומר שחזרה בה וכן האיש, [ואי בעי' עדים אי נאמנת לומר שהלכו למד"ה]. פת"ש אה"ע ס' מ' סק"ג. 

אי הוי כהא דהאיש אומר קידשתיך והיא אומרת לא קידשתני דמותרת, או דשאני התם דיש לה חזקת פנויה. פת"ש שם [יעויין שם דל"ד להתם].

אי תליא בהפלוגתא לגבי מי שנתקדשה ואח"כ אומרת שנתקדשה כבר קודם לכן, אי יש לה מיגו דאי בעי אמרה גירשתני, או דאין נאמנת משום דהוי מיגו דהעזה. פת"ש שם. ועי' שער המלך אישות פ"ז ה"י. ובעיקר הפלוגתא לגבי האומרת שנתקדשה כבר קודם לכן, עי' שו"ת מהרשד"ם סימן כ"ז דנאמנת משום מיגו יעויין שם להוכיח משו"ת הרשב"א סימן אלף ר"ט, סימן אלף רי"א. ועי' שער המלך שם. וכ"כ בדברי ריבות סימן רכ"ה. אולם עי"ש בדברי ריבות שנחלק ע"ז דהוי מיגו דהעזה. וכ"ה שי' מהריב"ל ח"ג סימן ק"ד ויעויין שם להוכיח משו"ת הרא"ש כלל ל"ה סימן ד'.

ל"ש לומר דנאמנת משום מיגו דגרשתני, כיון דבכה"ג נפסלת לכהונה. עי' תוס' כתובות ט: ד"ה לא. רא"ש שם סימן י"ח. 

אי לגבי האיש [אי נאמן] יש לתלות זה בפלוגתא אי יש כתובה לארוסה דאז אין לו מיגו או לא. שער המלך שם בשם מוהר"י בן נחמיאש [הו"ד בשו"ת ב"י דיני קידושין ס"ח]. 

אי אין לו מיגו שיכול לומר גירשתיה משום שאין רוצה ליאסר בקרובותיה. כנסת הגדולה אה"ע סימן ל"ז הגהת ב"י אות ל"ד [הו' בשער המלך שם] יעויין שם דאין לו מיגו, ובשעה"מ פליג ע"ז.

נידון זה [אי נאמן או לא] תליא בפלוגתת הרמב"ן [ס: ד"ה והוי, ועי' ר"ן דף ס"ח] וריטב"א [שם] אי נאמן מי שהתנאי תלוי בו לומר שקיים התנאי או לא. שער המלך שם.

פלוגתא לגבי מלוה שביטל השליח, והלוה לא ידע ופרע ויש הפסד בזה כגון שאין לשליח ממון להחזיר, אי הלוה חייב, או דמדרבנן ביטלו חזרתו של מלוה. ריטב"א בשם רמ"ה [יעויין שם דאי"צ הלוה צריך להפסיד]. טור חו"מ סימן קכ"ב בדעת הרא"ש ב"ק פ"ז סימן ה', ופ"ט סימן כ"א יעויין שם דרק אם כ' לשליח בהרשאה זיל דון וכו' פטור. ועי' רמ"א חו"מ סימן קכ"ב ס"ב. 

ראיה דפטור מגיטין [דף ל"ג.]. ריטב"א שם.

דין זה [דפטור להסוברים כן] הוא אפי' כשהשליח ידע, ותליא רק בנתבע. סמ"ע חו"מ סימן קכ"ב סק"ה. נתיה"מ שם סק"ב.

'''ר"ל אמר אינה חוזרת.''' מוכח דאי"צ הסכמת האשה בשעת החלות רק בשעת המעשה, דאל"כ אמאי אינה חוזרת הא אינה רוצה לאחר ל' בשעת החלות. זכר יצחק סימן ט"ז ד"ה אמנם יש. ועי' שערי יושר מערכת הקניינים סימן ב' דכ"מ בדבריו. ועי' לעיל מה שהו' מהראשונים דבעי' ב' עדים בחזרה, ומוכח כד' הזכר יצחק.

הא דמבואר בגטין [פ"ד] דשייך לבטל גט, היינו בפני ב"ד שכח ב"ד יפה לבטל בפניהם אפי' לר"ל. ירושלמי גיטין פ"ד ה"ב, ועיי"ש עוד בה"א.

ק' אמאי אינו חוזר הרי אינו רוצה שינתן הגט וא"כ אין השליח יכול לגרש אף בלא ביטול השליחות [כמבואר ברשב"א גיטין ל"ב.]. קה"י גיטין סימן כ"ה. ועי' קובץ שמועות ב"מ אות ט'. ובעיקר הנידון אי כשאין המשלח רוצה שינתן הגט א"כ יכול השליח לגרש בע"כ אם לא ביטלו המשלח, עי' משנ"ת בד"ה רד"ה והגיע.

'''ביטל עד שלא תרם וכו'.''' ק' דהכא מדמה תרומה לקידושין, ובנדרים כ"ט: קאמר ר"י הרי זה עולה לאחר ל' אין יכול לחזור בו. פנ"י ד"ה איתיביה. ובעיקר הטעם דבתרומה אין יכול לחזור, ובהא דבתרומה י"ל דהוי מדין אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט, עי' רא"ש שם, מה שביאר. ועי' תוס' יבמות צ"ג. ד"ה קנויה. וע"ע בתוספות הרא"ש ס"ג. ד"ה לכשאקחך.

אי בתרומה מהני חזרה בינו לבין עצמו או דבעי' בפני ב'. דרך אמונה תרומות פ"ד סקצ"ז. ועי' חי' הגר"נ פרצוביץ' פ"ד אות ח' ד"ה וגדולה. ועי' לעיל ד"ה וחזרה בה.

'''שאני מעות וכו' דכי מעשה דמו.''' ר"ל דר"ל מצי לאוקומי דבריו אליבא דהך תנא ג"כ, ולעולם ר"ל פליג גם בדיבור גמור. רמב"ן ד"ה אתיביה, בדרך א', ועיי"ש עוד. ועי' ריטב"א ד"ה גרסימן. ועי' להלן בע"ב ד"ה אלא מיד מחשבה.

'''או ששלח אחריו שליח.''' ביאור בד' הגמ' בגיטין ל"ב. דקמ"ל הכא דלא נימא דאין השליח אחרון עדיף משליח ראשון ולא יוכל לבטלו. חי' הגר"נ פרצוביץ' גיטין שם אות ג'. ועי' רמב"ן גיטין ל"ב: ד"ה הא, ורע"א [הו' שם].

'''והא נתינת גט ליד שליח וכו'.''' ק' דנתינת הגט אינה עושה מעשה, דאם אבד הגט או נשרף תוך ל' אינה מגורשת משא"כ הכא. מהרי"ט ד"ה והא. ועי' ריטב"א ד"ה שאני.

'''שאני התם דכל כמה דלא מטא גיטא.''' אי הוי מצי ליישב דהתם ביטל בפניו ואיך יעשה שליח בע"כ, וגם אין הפסד משא"כ הכא שיש הפסד לאיש שחוזרת שלא בפניו. ריטב"א יעויין שם בשם מורו שתי' כן, ונחלק ע"ז.

'''במחשבה.''' אי במחשבה היינו דיבור או מחשבה ממש. תויו"ט כלים פכ"ה מ"ט [דהוא דיבור, עיי"ש ראיתו]. ועי' תפארת ישראל שם. ועי' אור גדול שם. ועי' הפלוגתא לגבי חושב לשלוח יד בפיקדון, אי הוא דיבור או מחשבה, רש"י ב"מ מ"ג: ד"ה החושב. תוס' שם. ועי' תויו"ט ב"מ פ"ג מי"ב. ועי' שיטמ"ק שם. וע"ע לענין מחשבת פיגול, תוס' זבחים ב. ועי' תויו"ט פרה פ"ט מ"ד ד"ה החושב לגבי חושב על מי חטאת. וע"ע לגבי מחשבה בקריאת תרומה [כמבואר לעיל מ"א:] אי הוא דיבור או מחשבה, רש"י בכורות נ"ט. ד"ה במחשבה, ובביצה י"ג: ומנחות נ"ה. וע"ע בגיטין ל"א. ד"ה במחשבה. תוס' בכורות נ"ט. בשם רש"י [יעויין שם ב' דרכים בזה]. וכן רשב"א גיטין ל"א. בשם רש"י. ועי' רגמ"ה בכורות נ"ט. [יעויין שם שעירב ב' הדרכים]. ועי' רש"ש בכורות שם. שעה"מ תרומות פ"ד הט"ז בדעת הרמב"ם שם. וכן במנ"ח שצ"ו בדעתו. ועי' מקד"ד סימן נ"ה סק"ח ד"ה הנה התוס'. וע"ע רמב"ן גיטין ל"א. ורש"י שבועות כ"ו: עולת שלמה בכורות נ"ה. טהרת הקודש בכורות נ"ה. ועי' תוס' גיטין שם. ואכמ"ל.

'''בשינוי מעשה.''' היינו ששינה צורתן, והטעם דאל"כ לא חשיב כלי אחר, או משום דיתכן שיחזור וישאירנו לשימוש שהיה מיועד, ומו"מ ונ"מ בין טעמים אלו. משנה אחרונה כלים פכ"ה מ"ט. ועי' להלן.

קו' בשי' הרמב"ם [כלים פי"ח ה"י] דהכא אי"צ שינוי בגופו רק מעשה, ומ"ש מזוג של בהמה שעשהו דלת דבעי' שם שינוי בגופו [שם בהי"ב]. משמרת הטהרה כלים פכ"ה מ"ט. ועי' הגירסאות ברמב"ם דגם הכא בעי' שינוי בגופו, ועי' גיר' רמב"ם פרנקל.

י"מ דהטעם דבעי' מעשה הוא משום דאין דיבור מבטל דיבור. משמרת הטהרה שם, יעויין שם מה שיישב עפי"ז. ועי' לעיל בשם המשנה אחרונה.

'''רד"ה דכי וכו' הוי מעשה מיהא לחול אחר ל' וכו'.''' הוי מעשה קצת, ולא אתי דיבור ומבטל מעשה זוטר כמו זה. רשב"א. וכעי"ז במהרי"ט.

יל"פ באופ"א, דהוי מעשה משום דיש כאן נתינת מעות וכו'. ריטב"א, ויל"ע בזה. ועי' מהרי"ט ד"ה והא.

'''רד"ה והגיע וכו' ולא אמרי' לצעורה וכו'.''' ק' דמשמע דאם לא היה מבטל הגט היה יכול לגרשה, והרי הבעל אינו רוצה שיתן הגט. רשב"א גיטין ל"ב. [ועי' ברש"י שם]. ועי' תוספות הרא"ש לקמן נ"ט: ד"ה שנתנה. ועי' ברכת שמואל גיטין סימן ל"ט אות ג'. ועי' לקמן בע"ב בד"ה רד"ה וחזרה, משנ"ת.

יל"פ באופ"א, דלצעורה קמיכוין, היינו שבלבו מגרשה ורק בפיו מבטלו לצערו. רשב"א שם [ודלא כרש"י בגיטין שם, שפי' דלצעורה היינו שכוונתו לגרשה אחר חדש או שניים].

ב' דרכים בביאור שי' הרשב"א, אי כשהבעל אינו רוצה בהגירושין אי"צ לבטל השליחות, או דעיכוב נתינת הגט לזמן, חשיב כמבטל השליחות, אלא דאח"כ חוזר ומגרשה, פלוגתא ומו"מ בזה. עי' חי' רע"א גיטין ל"ב. ברכת שמואל גיטין סימן ל"ט אות ב'. דברי יחזקאל סימן ל"ו אות ט'. קה"י סימן כ"ה. ועי' קובץ שמועות ב"מ אות ט'.

ק' לשי' הרשב"א אמאי לר"ל אינו חוזר בו, הרי אינו רוצה שינתן הגט ואי"צ ביטול השליחות. קה"י סימן כ"ה. ועי' קובץ שמועות שם.

'''רד"ה יורדין וכו' ואם חישב עליה שלא לשוף וכו'.''' מדוקדק מדבריו, דאף אם כוונתו להשתמש באותו שימוש הרגיל שלו אף באופן זה שאינו גמור, הרי הוא מקבל טומאה, ודלא כי"מ [ריטב"א] דחישב עליה, היינו להשתמש לישיבה דהיינו שימוש אחר ממה שחשב בתחילה, ודבר זה צ"ב דהא בטלה דעתו אצל כל אדם. מאירי סוד"ה כל. ועי' ריטב"א. ועי' רש"י שבת נ"ב: ד"ה ואין.

י"מ באופ"א דמיירי בטבעת בהמה שחשב להחזירה לטבעת אדם, דבמחשבה נעשית כאילו נעשית לאדם מתחילתה. רמב"ם בפיה"מ כלים פ"ח ה"י.

'''רד"ה אלא וכו' לקלקלם וכו' וכן עד שלא יקבלו טומאה וכו' שיתחיל לשוף וכו'.''' ר"ל דפלוגתת ר"י ורבנן [שבת נ"ב:] אי מעשה תיקון ג"כ מהני או רק מעשה קלקול, הוא רק קודם שקיבלו טומאה אבל אח"כ לכו"ע בעי' מעשה קילקול. מהרש"א. ועי' מרומי שדה נ"ט: בתוד"ה מידי. ועי' חזון איש כלים סימן כ"ט סקי"ח ד"ה קידושין שפי' באופ"א ד' רש"י דכן דרך בנ"א שרק אחר שקיבל כבר טומאה שוברים, עיי"ש.

ק' דבשבת שם, מוכח דנחלקו אף אם קיבלו טומאה מהני מעשה תיקון לרבנן, מו"מ בזה. אבנ"ז אה"ע סימן תס"א סק"ב. ועי' בנין אפרים סימן כ"ג. ועי' להלן.

י"ח דלא נחלקו ר"י ורבנן אלא אחר שקיבלו טומאה אבל קודם לכן לכו"ע מהני שיפוי. מגיני שלמה שבת נ"ב. ועי' תוס' רע"א כלים פכ"ו מ"ט. ועי' סדרי טהרות כלים דף רכ"ט. ועי' חי' הגרש"ר ב"ב סימן י"ז אות ז'. ועי' אבנ"ז שם סק"ג סק"ד מה שהקשה למגיני שלמה. 

דרכים נוספים בפלוגתת ר"י ורבנן, ומו"מ בזה ובד' רש"י. חי' הגרש"ר סימן י"ז אות ז'. ועי' חזון איש כלים סימן כ"ט סקי"ח ד"ה קידושין.

'''בא"ד שיתחיל לשוף.''' לאו דוקא משעה שהתחיל אלא שאח"כ גמר שיעור טהרתו. מקדש דוד טהרות סימן נ"ד סק"א ד"ה כתב הא'. ועי' חזון איש כלים סימן כ"ט סקי"ח ד"ה קידושין. 

'''תוד"ה עני וכו' בחררה של הפקר.''' עוד ראשונים דסברי כרש"י. רמב"ן ב"מ י. וב"ב נ"ד: ד"ה נכסי. רשב"א ב"מ י. מיוחס לריטב"א ב"מ י. ר"ן כאן וב"מ י., שיטמ"ק ב"מ שם בשם תו"ח. תורי"ד כאן. פנ"י ב"מ שם. ב"ח סימן רל"ז. חק"ל חו"מ ל"א סימן ק"ד. ועי' שו"ת חת"ס חו"מ סימן ע"ט ד"ה מנח. 

'''בא"ד וקשה וכו' ובא אחר ונטלה וכו'.''' י"ל דהתם לא טרח בה ולא היה יודע עליה שיזכה בה, וע"כ ל"ה רשע. רמב"ן ב"ב שם.

י"ל דהתם מיירי דהיה הנופל עשיר, דליכא בי' דין עני המהפך, [עי' ר"ן סוד"ה רב, ורמ"א חו"מ סימן רל"ז]. ב"ח חו"מ סימן רל"ז. אמנם עיי"ש בסמ"ע סק"ו דיש חולקין בעיקר הדין דגם בעשיר יש דין עני המהפך.

עו"ק לרש"י, מדלא הוזכר דנקרא רשע [בב"ב נ"ד:] לגבי ישראל שלקח שדה מגוי דנסתלק וישראל אחר שהחזיק בה זכה בה. ריטב"א. ועי' רשב"ם שם ד"ה הרי, [יעויין שם שכ' דבאמת הוי רשע]. ועי' תוספות הרא"ש.

צ"ב קו' התוס' דמנלן דהתם ל"ה רשע, דילמא רק אשמעי' דחל מעשה השני. עצמו"י. מקנה. פנ"י. חת"ס ב"ב כ"א: ד"ה עוד. מרומי שדה. ועי' רש"ש שהק' כעי"ז [ויעויין שם דמשו"כ לא הקשו הרא"ש סימן ב' והר"ן ממציאה רק מפאה]. ועי' רשב"א [הו' להלן]. וע"ע בשו"ת חת"ס חו"מ ע"ט ד"ה תו. ושיעורי הגרש"ר ב"ב כ"א:

י"ל דאי הוי רשע, א"כ הו"ל לחכמים ליתן דין דד"א של אדם קונות לו, דיעויין שם דשם לא נהג. פנ"י עיי"ש היטב.

י"ל דאי הוי רשע, הו"ל למיתני שם והלך אחר ונטלה וכדהכא. מרומי שדה. 

י"ל דאי הוי רשע היו מוציאין ממנו בדיינין, ומוכח מהכא דשי' התוס' דהיכא דנקרא רשע מוציאין ממנו בדיינין. חת"ס שם, וע"ע בשו"ת חת"ס חו"מ ע"ט ד"ה תו. ושיעורי הגרש"ר ב"ב כ"א: [ולפי תי' החת"ס מוכח דהראשונים שלא הקשו ממציאה יתכן דחולקים בזה, ויל"ע בזה]. ועי' תורת חיים ב"ב שם. ועי' ריטב"א בשם ר"ת דמוציאין ממנו היכא דנקרא רשע. ועי' משנ"ת בגמ' בד"ה נקרא רשע.

הטעם דבב"ב כ"א: לא הביאו מהא דנפל לו עליה. שו"ת קול מאליהו ח"א חו"מ סימן י"ז ד"ה כי.

'''בא"ד מי שליקט את הפאה וכו'.''' בתוספתא הלשון קונסים אותו ומוציאין ממנו את התלוש ואת המחובר. תור"י הזקן ד"ה חררה. 

דילמא התם משום קנס כבירוש' פאה פ"ד ה"ב. שו"ת מהרש"ל סימן ל"ו. מהרי"ט ד"ה עני. ועי' שו"ת קול מאליהו ח"א חו"מ סימן י"ז ד"ה הגם. ועי' ביאור למהרמ"ש ב"מ י. אות ר'. רצ"ה מברלין שם. נחפה בכסף ח"ב חו"מ סימן ד'. שו"ת חת"ס חו"מ רס"י ע"ט. 

י"ל דכל העניים חשיבי מהפכין לגבי פאה. רמב"ן ב"ב נ"ד: ד"ה נכסי, והו' בר"ן. וכעי"ז בתורי"ד. 

י"ל דכיון שדין עני המהפך הוא דרבנן, בפאה שזיכתה תורה לכל העניים העמידו על דין תורה. ב"ח חו"מ סימן רל"ז.

עוד בישוב זה. אדמת קודש ר"ס ע'. נחפה בכסף ח"ב חו"מ סימן ד'. שו"מ תניינא ח"א סימן מ"ד ד"ה הנה. ועי' ר"ן ד"ה ארעא. מהרי"ט ד"ה עני. שו"ת קול מאליהו ח"א חו"מ סימן י"ז ד"ה כי.

'''בא"ד מעבירין אותו הימנה.''' והלשון משמע דאפי' לכתחילה מותר לקחת ממנו. רשב"א. מרומי שדה. ועי' עצמו"י. ופנ"י. מקנה. חת"ס ב"ב כ"א: ד"ה עוד, וע"ע בשו"ת חת"ס חו"מ ע"ט ד"ה תו. ושיעורי הגרש"ר ב"ב כ"א:. ורש"ש. 

'''בא"ד אבל אם היתה החררה דהפקר ליכא איסור וכו'.''' וכענין שמצינו לגבי דינא דבר מצרא דליכא במקבל מתנה. רשב"א. תוספות הרא"ש.

ביאור פלוגתת רש"י ור"ת, דלרש"י דין עני המהפך הוא מטעם גזל וע"כ גם בהפקר, ולר"ת הוא רק דין קדימה שנתנו לו. ישועת דוד סימן כ"ח. ובעיקר הענין עי' בגמ' בד"ה עני המהפך וכו', שהובאו ג' שיטות בטעם איסור יורד לאומנות חבירו, דהלרמ"א בשו"ת סימן י' הוא בכלל גזל, אולם עי' ב"י חו"מ סימן קנ"ו ד"ה החלק השלישי יעויין שם כהדרך הא'. מהרש"ל על הסמ"ג לאוין קנ"ג.

קשה לר"ת, מדאמרי' [בגיטין נ"ט:] עני המנקף בראש הזית, מה שנשר תחתיו, הוי גזל מפני דרכי שלום, ואף דהוא הפקר. רשב"א. ריטב"א. רא"ש סימן ב'. תוספות הרא"ש. ועי' מהרי"ט ד"ה והא בסופו. ועי' ים של שלמה סימן ב' ד"ה השם השלישי.

צ"ל דעני המנקף שאני, משום דע"י מעשה נשר. רשב"א. ריטב"א. רא"ש ותוספות הרא"ש שם. 

מו"מ בישוב זה. ועי' מהרי"ט ד"ה והא בסופו. ועי' ים של שלמה סימן ב' ד"ה השם השלישי.

עוד מו"מ בפי' ר"ת. גליון תוס' בשיטמ"ק ב"ב כ"א: ד"ה מרחיקין. מהרי"ק שורש קי"ח ענף א'. שו"ת מהרש"ל סימן ל"ו. שארית יוסף סימן י"ז סוד"ה והנה אניח. בית אפרים חו"מ סימן כ"ז ד"ה ובשו"ת. חקרי לב חו"מ ח"ב סימן ח' ד"ה והנה אמת. כו"ח דרע"א ח"ב סימן ס"ח אות ד'. חי' רע"א ב"ב כ"א: אות ג'. חת"ס ב"ב כ"א: ד"ה ובפ', ובשו"ת חו"מ סימן ע"ט ד"ה והרשב"ם, וסוד"ה ולא. הרי בשמים מהדו"ד סימן ק"ל.

עמד אחד לקדש אשה ובא אחר ונשאה אי הוי עני המהפך, אי תלי בפלוגתת רש"י ור"ת דהא אין יכול למצוא אשה אחרת, או דהכא לכו"ע ל"ה עני המהפך משום פו"ר. ים של שלמה סימן א' [יעויין שם דרש"י מודה משום פו"ר]. שו"ת אגר"מ אה"ע ח"א סימן צ"א יעויין שם דחולק. ועי' לעיל נ"ח: ד"ה שנהג בו מנהג רמאות.

'''בא"ד ומיהו קשה וכו' מרחיקין מן הדג וכו'.''' קשה דהא בגמ' שם חילק בין ריחיים לדגים משום הטעם דשאני דגים דיהבי סיירא, ביאור בזה. עצמו"י בתוד"ה עני. שו"ת מהרש"ך ח"א סימן נ"א ד"ה וטרם. שו"ת פני משה ח"א סימן ל"ט ד"ה ואע"ג. אורים גדולים למוד קצ"ז ד"ה וכבר. מגן שאול [שאלוניקי תק"ז] סימן נ"ג ד"ה ומה. בני אברהם חו"מ סימן פ'. כו"ח דרע"א ח"ב סס"ח אאות ה'. חי' רע"א ב"ב כ"א: אות ג'. אדמת קודש סימן ס"ט ד"ה עוד, וסימן ע' ד"ה אך. בית לוי ח"א סימן מ"ג ד"ה ועוד, ועיי"ש בסימן ע"ט ד"ה מהפך. בית שלמה חו"מ סימן צ"ז ד"ה והנה. דברות משה ב"ב סימן כ' הע' כ"ח. ועי' רשב"א ד"ה עני. מהרי"ט על הרי"ף. שו"ת חמד"ש חו"מ סימן ה' אות ו'. ועי' שו"ת חוו"י סימן מ"ב. חת"ס חו"מ סימן קי"ח ד"ה והנה התוס'. ועי' ריטב"א ד"ה הא.

קשה דהתם לא דמי כלל להפקר שהרי השני יכול למצוא מקום אחר בנהר, משא"כ בהפקר. עצמו"י.

לימא דשאני הכא דטרח דומיא דעני המנקף בראש הזית. שו"ת מהרש"ל סימן ל"ו.

מדמקשה ממרחיקין מצודת הדג, אדינא דמהפך בחררה, משמע דאם לא הרחיק אינו חייב לשלם. משפטי שמואל סימן ק"ב.

תיקשי לרש"י נמי דמהפך בחררה אינו מעכב מדינא, וא"כ היכי מייתי סייעתא לר"ה ממרחיקין מצודת הדג כו', למאי דסברי דדמי למהפך בחררה. שו"ת מהרש"ך ח"א סימן נ"א ד"ה ועוד. מגן שאול [שאלוניקי תק"ז] סימן נ"ג ד"ה ודרך. אדמת קודש סימן ע' ד"ה אך אעיקרא. הרי בשמים מהדו"ד סימן ק"ל. ועי' דברות משה ב"ב סימן כ' הע' כ"ח ד"ה והנה. ושי' הגרש"ר ב"ב אות נ'.

'''בא"ד דקא פסקת לחיותאי.''' והשני יכול לעשות אומנתו במקום אחר, דהיינו דהוא כמו עני המהפך בחררה. ריטב"א ב"ב כ"א: וע"ע בדבריו כאן.

י"מ באופ"א, דע"כ אי"ז מדין עני המהפך בחררה דשם מבואר דיכול לעכב עליו בדין, אבל בעני המהפך הוי רק רשע. תורת חיים ב"ב שם. ועי' חת"ס ב"ב שם [הו' לעיל] שהוכיח דלדעת התוס' כאן בעני המהפך מוציאין ממנו בדיינים.

עוד בישוב הקושיא ומו"מ. עי' מהרש"א. עצמו"י. מגן שאול [שאלוניקי תק"ז] סימן נ"ג ד"ה וראיתי. קצוה"ח סימן רע"ג סק"ד. נתיה"מ שם סק"ג. בית אפרים חו"מ סימן כ"ז ד"ה והנה אא"ז. חת"ס ב"ב כ"א: ד"ה שוב, ובשו"ת חו"מ סימן ע"ט ד"ה ובאמת. נחפה בכסף ח"ב חו"מ סימן ד'. דברות משה ב"ב סימן כ' הע' כ"ח ד"ה ובתוס'. רמב"ן ב"ב נ"ד: ד"ה נכסי. רשב"א ד"ה עני. ריטב"א ד"ה הא. ר"ן. תוספות הרא"ש ב"מ י. ד"ה מעבירין. תוס' חיצוניות בשיטמ"ק שם ד"ה מעבירין. שו"מ תניינא ח"א סימן מ"ד ד"ה ובזה. ועי' חו"י סימן מ"ב. שו"ת חמד"ש חו"מ ס"ה אות ו'. שו"ת חת"ס חו"מ סימן קי"ח ד"ה והנה התוס'. ברכת רצה סימן מ"ח.

י"ל דבכמה מקומות ימצא שיוכל לפרוס מצודתו. תוס' ב"ב כ"א: ד"ה מרחיקין. ועי' בית אפרים חו"מ סימן כ"ז ד"ה ועוד. ועי' בנימין זאב סימן ח' ד"ה ונחזור. ועי' חת"ס ב"ב כ"א: ד"ה והנה, ובשו"ת חו"מ סימן קי"ח ד"ה והנה התוס'. ועי' לחם אבירים בתוד"ה עני. וע"ע עדר"י ב"ב כ"ב. ד"ה עלה. מהרי"ק שורש קל"ב ד"ה על. משאת בנימין סימן מ"ג ד"ה ועוד. נחפה בכסף ח"ב חו"מ סימן ד'.

לתי' זה, דמרחיקין מצודת הדג כו', לא חמיר ממהפך בחררה, היכי מייתי מינה לר"ה [ב"ב כ"א:] דאמר דינא הוא דמעכב עילויה. תו"ח ב"ב שם ד"ה דינא. משאת בנימין סימן כ"ז ד"ה אמנם, וסימן מ"ג ד"ה ועוד. שו"מ תניינא ח"א סימן מ"ד ד"ה אחר. ועי' מהר"יק שורש קל"ב ד"ה ועוד. ושו"ת מהרש"ל סימן ל"ו.

'''בא"ד ועוד אור"מ וכו' שכן דרך הדייגים וכו' וע"י מעשה שעשה וכו'.''' לולי ד' דבכה"ג הוא מטעם עני המהפך, היה נ' דבכה"ג הוי ממש גזל, דכיון שבאו ע"י מעשיו הוי משיכה, וכדלגבי מגביה זמורות לפיל, עי' תוס' לעיל [כ"ו. ד"ה א"נ]. קצוה"ח סימן רע"ג סק"ד. ועי' נתיה"מ שם סק"ג. 

יש לחלק דהיכא שמגביה זמורות לפיל ורק לאחר זמן יבוא פיל ויקפוץ לאכלם לא יקנה דאי"ז חשיב קורא לה והיא באה. נתיה"מ שם.

יש לחלק באופ"א, דל"ש הגבהה משום דהמים בטלים לקרקע, ובמשיכה לא משום דדרכם בהגבהה, א"נ משום דים הוא כרה"ר דל"מ משיכה [כמבואר בקצוה"ח]. עי' ברכת אברהם ב"ב כ"א:, נחלת משה.

'''בא"ד כל זמן שהמלמד בביתו.''' קשה דכיון שדימוהו לעני המהפך, א"כ אפי' אם עדיין לא שכרו אלא שעדיין רק מחזר ללמד, אסור משום דהוי עני המהפך. מהרי"ט. עצמו"י. פנ"י. מקנה. ועי' נחלת צבי סימן רל"ז.

י"ל דזה דמי להפקר, וע"כ דוקא בזמן שהוא כבר מלמד, דאז מסתמא טרח והוי כמו במרחיקין מן הדג לרבינו מאיר. מהרי"ט. ועי' נחלת צבי שם.

י"ל דשאני מלמד דכיון שאם ימצא בעה"ב מלמד טוב יותר יכול לחזור בו ול"ה מוחסר אמנה משום "קנאת סופרים וגו', וע"כ דוקא כשהוא כבר אצל בעה"ב. פנ"י.

עוד ישוב ומו"מ בזה. מקנה ד"ה שיש. ועי' נחלת צבי סימן רל"ז. ועי' עצמו"י ד"ה ונסתפקתי. וע"ע בשו"ת שו"מ תנינא ח"א סימן י"ג.

'''בא"ד אם לא שיאמר בעה"ב דאין רצונו לעכב המלמד שלו וכו'.''' ודוקא שיאמר כן מעצמו. שו"ת הרשב"א ח"ו סימן רנ"ט. שו"ע הרב הל' הפקר סי"ב. 

דוקא בסוף הזמן דבעה"ב רשאי לסלק אז מותר לשני, ולפי"ז שוחט ששוכרין אותו לכל ימי חייו אסור. שו"ת מהרש"ם ח"א סימן קנ"א. ועי' שו"ת מנחת יצחק ח"ד סימן ע"ה.

'''בא"ד יכול בע"ה אחר לשכור אותו וכו' ילמוד בני יפה וכו'.''' והוי כמו מציאה והפקר. סמ"ע חו"מ סימן רל"ז סק"ח. ועי' מנחת פיתים עמ' רל"ז. ונתיה"מ משה"א סימן רל"ז סק"ב. ועי' בהגהות הגרא"ז מלצר לרמב"ן מה שהקשה ע"ז.

דוקא רק אם פסק עמו דמים ולא גמר שכירותו עדיין, אבל כשכר אותו לגמרי אסור. עצמו"י. נתיה"מ סימן רל"ז משה"כ סק"ה

דוקא בעה"ב יכול לומר בני ילמד יותר וכו', אבל המלמד אין יכול לומר אצלי ילמוד יפה. עצמו"י. ועי' נחלת צבי סימן רל"ז.

{{ניווט כללי תחתון}}
[[קטגוריה:מפתח: קידושין]]