עריכת הדף "מעשה רקח/תשובה/ג"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

{{מרכז|{{גופן|4||'''ספר מעשה רקח פרק ג מהלכות תשובה'''}}}}

== א ==

'''כל אחד ואחד מבני אדם וכו'.''' עיין בזה להרב לחם משנה ז"ל שפירש הענין בטוב טעם ודעת:

== ב ==

'''אדם שעונותיו מרובין על זכיותיו וכו'.''' הנה מרן הקדוש ז"ל הליץ בעד רבינו להשגת הראב"ד ז"ל דכבר אפשר שיראה לנו שהוא רשע גמור ועשה מצוה שבעבורה ראוי שיזכה וכו' כלומר דלעולם איירי במיתה של עולם הזה ממש וראיתי להרב לח"מ ז"ל שהקשה על רבינו מההיא דספ"ק דקדושין דף ל"ט מי שזכיותיו מרובין מעונותיו דומה כמי ששרף כל התורה כולה ואם עונותיו מרובין מזכיותיו דומה כמי שקיים כל התורה כולה והעלו באותה סוגיא דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא וכו' ונראה דכוונת רבינו במ"ש מת ברשעו רוצה לומר מיתת העולם הבא ורבינו איירי בשיקול העשוי בשעת מיתתו כמו שביאר לקמן ואמר כשם ששוקלים זכיות האדם בשעת מיתתו משמע דעד השתא בשיקול העשוי בשעת מיתה איירי וכי תימא מכל מקום הרי כתב לקמן בד"ה מי שנמצא צדיק נחתם לחיים וכו' י"ל דצדיק דקאמר רוצה לומר באותו הדין וכן רשע וכו' ושכ"כ הרמב"ן ז"ל ע"כ ומבואר דזהו נגד מ"ש מרן ז"ל שפירש דברי רבינו במיתת העוה"ז והפסוק שהביא רבינו גם כן מורה דבמיתת העוה"ז קאמר כי מכת אויב הכיתיך מוסר אכזרי על רוב עונך עצמו חטאתיך והתם איירי בענין הגלות שנהרגו כמה מישראל בעוה"ז ותו דתיבת מיד שכתב רבינו אינו מתיישב לענין מיתת העולם הבא ותו שכתב וכן מדינה וכו' וכן כל העולם וכו' משמע דבעוה"ז קאמר ואפשר דרבינו פסק כההיא דפ"ק דר"ה דף ט"ז אמר רבי כרוספדאי א"ר יוחנן שלשה ספרים נפתחים בר"ה וכו' צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים רשעים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר למיתה וכו' וסבירא ליה דמיתת העולם הזה קאמר ודלא כהתוספות ופסק כהך דסוגיא בדוכתא עדיפא ומה גם דרבי אבין ורב נחמן בר יצחק מייתו קראי לסברא זו וקרא דרב נחמן בר יצחק מוכח טפי דמיתת העוה"ז קאמר דיליף ממשה מחני נא מספרך וכו' ואין סברא דמרע"ה היה אומר לאבד עצמו מן העולם הבא ודו"ק:

== ג ==

'''כל מי שניחם וכו'.''' מסקנא דמלתא בקדושין דף מ' ועיין למהר"י לוי סימן צ"ה:

'''וכשם ששוקלין.''' פ"ק דר"ה דף ט"ז ורבו הפירושים בעניינים אלו עיין להמפרשים ז"ל:

== ד ==

'''לפיכך צריך כל אדם שיראה עצמו וכו'.''' מילת לפיכך אינו מתיישב למ"ש אף על פי שתקיעת שופר וכו' ואפשר דקאי כלפי מ"ש אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם וכו' ועל זה כתב לפיכך כלומר כדי שלא ימנה עם אותם האנשים:

== ה ==

'''בשעה ששוקלין וכו'.''' רבינו סבירא ליה דמ"ש בגמרא שלש כיתות ליום הדין לאו היינו תחיית המתים כמ"ש התוס' ורש"י והר"ן ז"ל לפי שהוא מפרש הא דשלשה ספרים נפתחים בר"ה וצדיקים גמורים לאלתר לחיים דהיינו חיי העוה"ז ומיתת העוה"ז ולפי זה אי חזינן דצדיקים מתים הוא דנראה לנו כן כמ"ש מרן ז"ל והכא מיירי בשעת המיתה. וכמ"ש לעיל הל' ג' כשם ששוקלין בשעת מיתתו וכו' אלא דקשה טובא על רבינו מלשון הגמרא שאמרו שלהבנונים רב חסד מטה כלפי חסד והיכי עביד. רבי אליעזר אומר כובש שנאמר ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו רבי יוסי בר חנינא אמר נושא שנאמר נושא עון ועובר על פשע תנא דבי רבי ישמעאל מעביר ראשון ראשון וכן היא המידה אמר רבא ועון עצמו אינו נמחק דאי איכא רובא עונות מחשיב בהדייהו ופירש רש"י זכרונו לברכה מעביר ראשון ראשון עון שבראשונים הבאים לתתם לכף מעבירו ושומטו שאם היו מחצה על מחצה כיון שחסר אחד מהם יכריעוהו הזכיות וכך היא המידה ועון עצמו אינו נמחק אלא מונח לצד אחד דאי איכא רובא עונות בהדי ההוא עון מתחשב בהדייהו למנות עם רשעים גמורים ע"כ דהיינו לומר שאם נמצאו מחצה עונות ומחצה זכיות בלא אותו עון דנמצא שבאותו עון הוי רובא אז מתחשב עם אותו המחצה ודנין אותו כרשע גמור ואם כן קשה דרבינו כתב דאם נמצאו זכיותיו כנגד עונותיו דהיינו מחצה על מחצה אז מעבירים ראשון ראשון והוי צדיק. וראיתי להר"ן ז"ל שם שכתב דרבינו פוסק כשיטת הרי"ף דסבירא ליה דתנא דבי ר' ישמעאל הכי קאמר בתחילת מעשיו של אדם אם חוטא חטא ראשון ושני הקב"ה מעבירו ממנו ואינו כותבו בכלל עונותיו והיינו מאי דקאמר ר' יוסי בר יהודה פ"ב דיומא עבר אדם ראשונה ושניה מוחלים לו ולפ"ז על כרחך כי אמר רבא ועון עצמו אינו נמחק וכו' ה"ק דאי איכא רובא עונות בלא הג' ראשונות הנך שלשה מחשיב בהדייהו דלא מצינן למימר דכל היכא דאיכא רובא עונות אפילו בהדי ג' ראשונות דנימא דמתחשבי כולהו דאי הכי מאי איכא בין עונות ראשונים להנך בתראי אי איכא רובא זכיות הא קי"ל דרב חסד מטה כלפי חסד ואפי' בהנך בתראי ואי איכא רובא עונות הא אמרת דאפילו תלתא קמאי מחשבי ומאי וכן היא המידה דאמרינן מדכתיב הן כל אלה יפעל אל אלא ודאי כי קאמר רבא היינו אי איכא רובא מג' ואילך עכ"ל הראת לדעת דרבינו לא סבירא ליה כפי' רש"י ז"ל אלא ס"ל דאם נמצאו מחצה על מחצה בלא הג' ראשונים אז הוא זכאי ורבא איירי בנמצאו רובא עונות דוקא אלא דאכתי קשה דאי פי' מאי דתנא ר"י היינו הג' עונות א"כ מעביר ראשון ראשון שכתב רבינו אחר המשקל מנא ליה אימא דמוחלים לגמרי כמו בצדיק גמור ובגמרא לא הוזכר זה וגם הרי"ף ז"ל לא הזכיר זה וי"ל דרבינו פסק כמ"ד נושא ור"ל מוחל העונות ומדאיצטריך גבי בנוני לומר כן שמע מינה שהוא משונה מצדיק גמור דבצדיק גמור ממילא הם מחולים כיון שזכיותיו מרובים על עונותיו אבל גבי בנוני כיון שמידתו יתברך להטות כלפי חסד מעביר ראשון ראשון להיות שכל אחד נחשב ראשון וכמ"ש רבינו ואפשר דלזה ג"כ רמז הרי"ף ז"ל שהביא קרא דנושא וכו' וההיא דמעביר ראשון ראשון נראה דפסק כתרוויהו. ועוד אפשר לומר דמאי דקאמר ר"י מעביר ראשון ראשון וכך היא המידה ר"ל גם אחר שנמצא בינוני כך היא המידה שמעביר ראשון ראשון וכ"כ הרב לח"מ ז"ל:

'''ארץ זו משל כלומר ארץ החיים והוא העולם הבא.''' נראה דרבינו ס"ל דהאי עולם הבא היינו גן עדן וכן נראה ממ"ש פי"ב מהלכות מלכים והיינו משום דמפרש דיום הדין היינו יום המיתה אבל התוספות ז"ל כתבו שם דהך יום הדין היינו תחיית המתים והך עולם הבא היינו אחר התחייה שהוא קיים לעולם:

'''וכן חסידי אומות העולם.''' פ' חלק דף ק"ב וחסידי אומות העולם היינו שקיימו ז' מצות שנצטוו בני נח באמונה שלימה שציום הקדוש ברוך הוא בתורה על ידי משה רבינו עליו השלום כמ"ש רבינו פ"ט דהלכות מלכים:

== ו ==

'''והמושך ערלתו.''' פי' שמושך ערלתו לכסות המילה כדי שלא יראה שהוא מהול כ"כ התוס' יו"ט ז"ל פ"ג דאבות אמתניתין דאין להם חלק לעולם הבא דקתני והמפר בריתו של אברהם אבינו וכנראה שכן מפרש רבינו דאילו בשלא מל כלל סבירא ליה דאינו חמור כ"כ כמו זה שהוא עושה מעשה והכי איתא נמי בירושלמי דפאה והמפר ברית זה המושך ערלתו ושם בפ' חלק אלא דקשיא לי דבפי' המשניות פירש מיפר בריתו של אברהם אבינו כמשמעו משמע דר"ל שלא מל מעולם וכמ"ש התוס' יו"ט בלשון ראשון ובסוף פ"ג דמילה כתב רבינו וז"ל וכל המיפר בריתו של אברהם אבינו והניח ערלתו או משכה אין לו חלק לעולם הבא וצ"ל דס"ל לרבינו דהיינו הך והכא שכתב מושך ערלתו לבד סמך אמ"ש בהלכות מילה ולפ"ז מ"ש בפי' המשניות אפשר דר"ל כמשמעו בלשון כולל בענין המילה בין שלא מל לעולם בין שמשך ומסכים עם התוס' יו"ט לפירוש ראשון וכן הירושלמי חדא מנייהו נקט. וראיתי להר"ח אבולעפיה פ"ו דע"ז שהקשה על רבינו ממ"ש פ"ז דתרומות דמשוך אוכל בתרומה אף מדרבנן ומדבריהם שימול פעם שניה עד שיראה מהול ע"כ. ואחר דאיסורן מדרבנן כרת דרבנן מי איכא כמ"ש פרק הנזיר אחיכו עליה כרת דרבנן מי איכא והתוספות פ' הערל דף ע"ב כתבו ואף על גב דאמרינן פ"ק דשבועות דמשוך בכרת היינו שלא מל כלל ע"כ ולרבינו קשה ע"כ ותו קשיא לי ממ"ש פ"ג דמילה וז"ל וכל המיפר בריתו של אברהם אבינו והניח ערלתו או משכה וכו' אין לו חלק לעוה"ב ואפשר דלק"מ דעל כרחך כל הנהו כריתות דמני הכא לאו היינו כרת ממש דהא כולם ורובם ככולם הוו דרבנן ואסמכתא בעלמא אלא על כרחך לומר דלאו היינו כרת ממש דהיינו שהולך ערירי וכו' וכן צ"ל בההיא דהלכות מילה ולאו דהוי מדאורייתא כלל. כדמוכח להדיא פרק הערל יעו"ש. ואפשר דמאיזה אסמכתא ילפינן לה ולעולם שהוא מדרבנן ודו"ק דהיכא שלא מל כלל הרי ענשו מבואר בפסוק וק"ל:

== ז ==

'''חמשה הם מישראל הנקראים יוצאים מן הדת וכו'.''' עיין להרב לח"מ שהקשה כמה קושיות על רבינו וממ"ש פ"ד דהלכות רוצח ופ"י דע"ז ובהלכות עדות פי"א ובהלכות שחיטה פ"ו ותירץ בטוב טעם יעו"ש ועוד מצינן למימר דרבינו בהלכות תשובה נחית לפרט השמות של כל אחד האמיתי אמנם בשאר מקומות גבי העונש דמורידים ולא מעלים לא נחית לפרט כל אחד בשמו האמיתי וכיון דעונש כולם שוה לעונש האפיקורוס כללם בלשון זה דלענין זה הם שוים וסמך אמ"ש במקומו הראוי שהוא בהלכות תשובה ודו"ק:

== ח ==

'''שלשה הן הכופרים וכו'.''' פ' חלק דף צ"ו ואיתא התם אבא שאול אומר אף ההוגה את השם באותיותיו ורבינו השמיטה נראה דס"ל דאין הלכה כאבא שאול הגם דאין נראה כן מפירושו להמשנה שם ועיין להראב"ד ז"ל:

== ט ==

'''שנים הם העבריינים וכו'.''' פ"ב דע"ז דף כ"ו ומשמע התם דמומר לתיאבון נמי מומר הוי ומאי דלא הזכירו רבינו היינו משום דס"ל דאפ"ה יש לו חלק לעוה"ב דדוקא באותם שמורידין ולא מעלים ששנו שם נאמר דאין להם חלק לעולם הבא אבל מומר לתיאבון אין סברא לומר דאין לו חלק לעולם הבא אף דענשו חמור וכן תירץ הרב לח"מ ז"ל ובזה מתורץ גם כן מה שהקשה הרב כנה"ג ז"ל דאמאי לא הזכיר רבינו ההוגה את השם באותיותיו שאמרו במשנה לדעת אבא שאול דאין לו חלק לעולם הבא ואף אם נאמר דרבינו ס"ל דאין הלכה כמותו מ"מ על כרחך איסורא איכא והו"ל להשמיענו דאיכא איסורא מיהא והא לא קשיא כאמור דרבינו לא נחית אלא לאותם שאין להם חלק לעולם הבא דוקא:

'''והוא שיעשה להכעיס.''' כתב מרן ז"ל דבפ"ב דע"ז פליגי ביה רב אחא ורבינא וכו' ובפלוגתא דרב אחא ורבינא קי"ל לקולא ולכך פסק רבינו דלהכעיס הוי מומר ולא אפיקורוס ע"כ והדבר תמוה דבפ"ד מהלכות רוצח כתב להפך וז"ל ובפלוגתא דרב אחא ורבינא פסק כמ"ד מומר להכעיס אפיקורוס הוא משום דסברא הוא דכיון שעושה להכעיס אפיקורסות נזרקה בו ועוד דרבי אבהו ורבי יוחנן סברי הכי ע"כ וכאן כתב דפסק לקולא וצ"ע. ותו קשיא לי דהתם כתב דמדברי רבינו נראה שהיה גורס אפיקורוס במקום המסורות וכו' ואיך ס"ד לומר כן כיון דרבינו פסקו להדיא פ"י דע"ז שכתב דהמוסרים ואפיקורוסים מישראל מצוה לאבדן ביד וכו' וכתב שם מרן ז"ל מההיא דפ"ב דע"ז וקתני בהדייהו המסורות וכ"כ פי"א דעדות ומי הכריחו לפרש כן דבהכי מחלפא שיטתיה דרבינו והוה מצי למימר דשם בהלכות רוצח אף שלא הזכיר מוסרות תשובה תולה דסמך אמ"ש באותם המקומות שכתבנו ודו"ק:

'''העבריין לכל התורה כולה.''' כתב מרן ד"ה המומר לכל התורה כולה וכו' ועוד שהם אומרים שהם ע"כ ר"ל שהם דהיינו האלוהות יותר מאחד בלשון רבים כידוע ודו"ק:

== י ==

'''ואחד האונס וכו'.''' נראה כוונתו ז"ל משום דהוה אמינא דכיון שהיו יודעים שזו ע"ז ושאסור לעובדה הוה להו ליהרג ולא יעבור והוה ס"ד דאין ענשו חמור כל כך משום דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעים דהיינו טעמא דאין טוענין למסית לכך הוצרך להשוותם כמות זה כן מות זה ודו"ק:

== יב ==

'''ושניהם אין להם חלק לעולם הבא.''' ולענין עונש עוה"ב יש חילוק ודאי דזה בגופו וזה בממונו וק"ל:

== יד ==

'''ויש עבירות קלות מאלו.''' כתב מרן ז"ל ועוד מנ"ל שאלו קלות מהראשונות דמי חמיר בעל לשון הרע ממבזה מועדות וכו' ע"כ ויש לומר דאה"נ דחמיר וחמיר שהרי גורם להרוג נפשות ומחריב את העולם וקראו רבינו גם כן כופר בעיקר כמו שמבואר בדברי רבינו פ"ז דהלכות דעות תדע עוד דבגמ' אמרו שלשון הרע שקול כנגד ע"ז ג"ע וש"ד וכמ"ש רבינו שם. ומ"ש מרן ואפשר לומר שמיפר בריתו של אברהם אבינו היינו מושך בערלתו. וכן הובא בירושלמי דפאה פ"א המפר ברית זה שהוא מושך לו ערלה וכ"כ בפ' חלק ועיין מ"ש לעיל. עוד הקשה מרן ז"ל דלמה לא מנה גם מגלה פנים בתורה וי"ל דבפרק חלק אמרינן דמגלה פנים בתורה היינו מבזה ת"ח וכו' ופסק כרב ור' חנינא וכו' וכיון דהוי מידי דספיקא פסק לקולא ע"כ והדבר תמוה הרבה איך אפשר שנעלם מעיני כבודו של מרן הקדוש דברי רבינו בהל' י"א ששם מנה המגלה פנים בתורה שהוא העושה עבירות ביד רמה כיהויקים וכבר נתעורר בזה הר"ח אבולעפיה נר"ו והרב בעל מעיל שמואל ז"ל וגם הרב לח"מ ז"ל כתב דהיינו מאי דאמרו בגמ' כמנשה מלך יהודה נראה דפירש דברי רבינו גם כן דקאי המגלה פנים בתורה שאמרו כן בגמרא ללישנא קמא ומרן ס"ל דרבינו פסק כלישנא בתרא ובודאי שאם נאמר דרבינו פסק כלישנא קמא מתיישב שפיר דברי רבינו שכאן הזכיר דין מגלה פנים בתורה ולקמן הזכיר דין האפיקורוס שהוא המבזה ת"ח שהוא קל ממנו כדמשמע מהש"ס ולא הוצרך להזכיר דין המבזה חבירו לפני ת"ח שהרי אינו אפילו אפיקורוס אלא קיל טפי ללישנא קמא לסברת רב ור"ח וכ"כ הר"ח אבולעפיה נר"ו.

 ''' ובזה ''' מתורץ גם כן מה שהקשה מרן לעיל סוף ד"ה ג' הם ישראלים וכו' דלמה השמיט רבינו האפיקורוס האמור בש"ס שהוא המבזה ת"ח או המבזה חבירו בפני ת"ח וכתב במקומה מה שכתב כלומר סוג של אפיקורוס אחר ולפ"ז לא קשיא דכיון דאותו אפיקורוס האמור שם הוא קיל ממגלה פנים בתורה לכך ס"ל דבכלל עבירות קלות הוא לגבי הני ומאי דקרו ליה אפיקורוס היינו כשהרגיל עצמו בזה ולא אם עשאו פעם אחת כמו אלו תדע עוד דאיכא מאן דס"ל דאפיקורוס היינו מבזה חבירו בפני ת"ח ואין סברא כלל לומר דבפעם אחד יקרא אפיקורוס לענין העונש שהזכיר רבינו בהל' ו' אלא ודאי דלא אמרו כן אלא כשהרגיל עצמו בכך.

 ''' ומאי ''' דנראה להליץ בעד מרן ז"ל דלא לשוינהו טועה בדבר משנה ח"ו היינו דמרן ז"ל עיני כבודו פקח במ"ש רבינו בפירוש המשנה למסכת אבות פ"ג שכתב וז"ל מגלה פנים בתורה הוא מי שעובר על מצות התורה בפרהסיא והוא תכלית הכפירה כמו שאמר השם יתברך והנפש אשר תעשה ביד רמה וענין מגלה פנים יגלה פנים ויעיז וזהו לשון כפירה והוא מפורש כן בגמרת פאה אמרו המגלה פנים בתורה העובר על דברי תורה בפרהסייא כיהויקים בן יאשייהו ע"כ וזהו בגמרא ירושלמי פרק א' דף ט"ז ע"ב יעו"ש והובא גם כן שם בפ' חלק ורבינו שכתב כאן כיהויקים נראה דמסכים הולך עמ"ש שם שהוא מהירושלמי ומנשה בן חזקיה שאמרו בש"ס דילן היינו שהיה דורש דרשות של דופי כמ"ש רש"י ז"ל ועושה עבירות ביד רמה שכתב רבינו לאו היינו זה כלל דדורש דרשות של דופי אף שלא יעשה שום מעשה הוא חייב וכאן כתב רבינו דבעינן שיעשה עבירות ביד רמה בפרהסיא דוקא והשתא ראה מרן הקדוש דרבינו פסק לקמן דהמבזה תלמיד חכם אין לו חלק לעולם הבא דדין זה הוא האמור בש"ס דילן גבי ההיא פלוגתא דרב ור' חנינא וכו' משמע דס"ל דלא פליג הירושלמי אש"ס דילן דאפשר דתרי גווני מגלה פנים בתורה איכא ומעתה הקשה עליו דלמה לא מנאו גם כן ולזה תירץ דפסק כלישנא בתרא וכו' ומעתה למפרע תפול הקושיא שהקשה לעיל דלמה לא מנה דין האפיקורוס אף שהיא בסגנון אחר מכל מקום קשיא זה נראה לענ"ד בדעת מרן ז"ל בקצת דוחק.

 ''' עוד ''' כתב מרן וז"ל ומה שמנה רבינו קורא לחבירו בכינויו ומתכבד בקלון חבירו לא ידעתי מקום שבו יאמרו שאין להם חלק לעולם הבא וכו'. כתב הפר"ח ז"ל דזה איתא בבראשית רבא דף א' ע"ד ובירושלמי פ' אין דורשין ועיין בפ"ו מהל' דעות הל' ג' ע"כ.


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}