עריכת הדף "
מעשה רקח/שחיטה/יג
"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
{{ניווט כללי עליון}} {{הועלה אוטומטית}} {{מרכז|{{גופן|4||'''ספר מעשה רקח פרק יג מהלכות שחיטה'''}}}} == א == '''השוחט וכו' הבשר מותר.''' היינו מדאמרינן בפ' כל הבשר דף קט"ו לא תאכל כל תועבה כל שתעבתי לך הרי היא בבל תאכל ופריך אותו ואת בנו ליתסר ומתרץ מדאסר רחמנא מחוסר זמן לגבוה מכלל דלהדיוט שרי ופירש"י אותו ואת בנו אינו אלא מחוסר זמן שהיום אסור ומחר מותר ע"כ והנה הרב ב"י יו"ד סי' ט"ז הביא משם הרא"ש דבעל הלכות גדולות אסרו בו ביום באכילה ופי' הר"ן ז"ל משום קנס אי נמי יליף לה ממעשה שבת ע"כ והיינו ודאי מדרבנן דאפילו מעשה שבת גופיה מדרבנן דהא מתרצינן התם כי קדש היא לכם היא קדש ואין מעשיה קדש והרב כנה"ג צדד להסכים דעת הה"ג דגם רבינו ס"ל דבו ביום מיהא אסור עיי"ש ואינו נכון כלל חדא דא"כ הו"ל לרבינו לפרש ועוד דסתם תלמודא מסייעתו דכי קאמר מדאסר רחמנא מחוסר זמן לגבוה מכלל וכו' ומדלגבוה אסור לגמרי גם להדיוט שרי לגמרי וא"ת דהתם מדאורייתא קאמר מ"מ אפי' הך דה"ג הוי חדוש דבמקרא אין שום גלוי לזה ומהיכא תיתי דגם רבינו יסבור כן כיון שהתיר סתמא ותו דאין שייך קנס דהרי הוא לוקה וקים ליה בדרבה מניה ודו"ק. == ב == '''לפיכך הראשון ששחט בעזרה וכו'.''' אף שהשוחט חולין בעזרה נאסר בהנאה כמ"ש רבינו ריש פ"ב מ"מ השחיטה מצד עצמה היא הגונה ושמה שחיטה אלא שדבר אחר גרם לה ליאסר ולא דמי לחרש שוטה וקטן ששחטו שכתב רבינו לקמיה דהתם אינה נקראת שחיטה כלל. == ג == '''אבל אם ניחר וכו'.''' איכא למידק דבניחר הראשון כתב מותר לשחוט דמשמע אפי' לכתחילה ואין בו שום איסור ובשחט הראשון וניחר השני כתב לשון פטור דמשמע פטור אבל אסור וצ"ל דאגב אורחיה אשמועינן דלא הותר לנחור או לנבל לכתחילה ולאפוקי מהב"ח יו"ד סי' ט"ז שכתב בפשיטות שאם שחט הראשון מותר לתת השני לחש"ו שישחטום דהן אמת דמשום איסור אותו ואת בנו משמע דליכא אבל משום ניחור או ניבול בידים איכא וכבר חלקו עליו האחרונים ז"ל וק"ל. == ד == '''חרש שוטה וקטן ששחטו וכו'.''' הנה מרן ז"ל היה גורס בדברי רבינו לפי שאין שחיטתן כשרה והקשה דמשמע שהיא ספק וכיון שכן למה התיר לשחוט אחריהם לכתחילה והרי לקמן אסר בספק נבילה ותירץ דצריך לידחק דה"ק לפי שהוא בודאי שאין שחיטתן כשרה ע"כ. וגירסתינו בדברי רבינו שאין שחיטתן שחיטה כלל ובין לפי גירסא זו בין לפי גירסת מרן ז"ל קשה דרבינו כתב בפ"ד דחש"ו וכו' שחיטתן פסולה מפני שאין בהם דעת שמא יקלקלו ומדכתב לשון שמא משמע דאין שחיטתן פסולה ודאי אלא ספק אכן מאחר שפסק כאן כר' מאיר דס"ל דהוי ודאי נבילה בהכרח צ"ל חדא מתרתי או דלישנא דמתניתין נקט התם או שכתב לשון שמא כלפי מ"ש אח"ז לפיכך אם שחטו בפני היודעים וכו' שחיטתן כשרה ועיין מ"ש שם בדין ה'. == ו == '''לפיכך הראשון ששחט וכו'.''' הקשה הרב לח"מ ז"ל דבגמרא אמרו דעגלה ערופה ופרה אדומה אינה משנה כלומר דלכו"ע הוי שחיטה ראויה והיכי כללם רבינו בדין שחיטה ראויה ונדחק לתרץ דרבינו ס"ל דהויא שחיטה שאינה ראויה עיי"ש ולא ראה ז"ל שרבינו בפי' המשנה כתב דהוי תרתי דכו"ע מודו בהו כפשטא דגמרא עיי"ש לכך נ"ל דגם רבינו מודה בה וכללם כאן כלפי שאם שחט אחריהם חייב ומשום שנשנו במשנה לא רצה להשמיטם או לקבוע בהם דין לבד ויש לדייק דבר זה משינוי הסדר שלא סדרם כמו שהם סדורין במשנה כמבואר אך סדרם לעצמן בסוף אלא שהוצרך לסדר שוחט לע"ז באחרונה משום שיש לו דין בפני עצמו כמ"ש בדין ז' ודו"ק. '''וכן אם שחט וכו'.''' כאן השמיט רבינו הטריפה נראה דס"ל דכיון דשחט הראשון שהוא בריא אין לקיים בהם דין אותו ואת בנו כיון שהשני טריפה דאינה חיה והרי היא כמתה משא"כ בששחט הטריפה תחילה דאמרינן אף שהיא כמתה הרי שחטה ודוק כי הוא חילוק דק. == ט == '''היתה בת הצביה הזאת וכו'.''' רבינו נראה כסותר דברי עצמו ועיין להרב תוס' יו"ט פרק אותו ואת בנו וקודם בואי לפרש דעת רבינו ז"ל עלה בדעתי לעמוד על דברי רש"ל פ' או"ב שסותר דברי עצמו להדיא מסימן ב' לסימן ג' וכבר תמהו עליו הש"ך יו"ד סי' ט"ז והרב כנה"ג שם והניחוהו בצ"ע והיא תמיהא גדולה ועצומה שכמעט מימי לא ראיתי כמוה יען שהוא סמוך ונראה שבסימן ב' כתב בפתח דבריו דע שאותו ואת בנו נוהג בזכרים ובנקבות והמקלל אביו ואמו לאחר מיתה חייב והביא ראיות לדבריו דמשמע דחוששין לזרע האב ומשו"ה נוהג בזכרים ובנקבות ואילו בסימן ג' בפתח דבריו כתב דין אין חוששין לזרע האב ולכן מותר לשחוט האב והבן ביום אחד ובשאר דוכתי הוי ספיקא אי חוששין לזרע האב או לא ע"כ. הנה כתב בפירוש דבאותו ואת בנו אין חוששין ומותר לשחוט האב והבן ביום אחד ואתמהא שהרי כתב למעלה דנוהג בזכרים כנקבות. '''ואף ''' שאיני כדאי מ"מ לפי חומר שלא להניחו חלק נראה לענ"ד דיש לדייק בלשון הרב ז"ל תחילה בסימן ב' בסוף דבריו הזכיר דין הכלאים שכתב וז"ל ומאחר דהלכה כחנניא שאותו בא לרבות זכרים וכו' ואו שה דכתיב בא לרבות כל הבא מן השה והעז שהכל מין בהמה שמע מינה דס"ל נמי כר' יונתן דתניא אביו ואמו וכו' ע"כ ומאחר שביאר דנוהג אותו ואת בנו גם בכלאים למה לא ביארו בפתח דבריו וביאר דין מקלל אביו ואמו וכו' ונראה דכיון דכלאים זה שאנו מרבין מאו אינו אלא במין בהמה דהיינו הבא מן השה והעז שהכל מין בהמה לא רצה להזכירו בפתח דבריו מפני שדעתו ז"ל לחלק בין כלאים הבא מבהמה וחיה לבא מבהמה ובהמה וזה מבואר בדבריו שם סימן ה' שכתב בפתח דבריו דין אותו ואת בנו נוהג בכלאים הבא מן העז ומן הרחל וצבי הבא על התיישה וילדה צבי ושוחט התיישה ובנה ביום אחד לוקה וצביה ובנה תיש מותר לכתחילה ע"כ הרי להדיא שחילק בין מין בהמה למין חיה והיינו כדאמרן דרבוייא דקרא לא בא אלא למין בהמה. ועל פי זה י"ל דמ"ש תחילה דנוהג בזכרים היינו במין בהמה וכמו שהוכיח בביאורו מקרא דאותו ואת בנו ונכלל בו הבא מן השה וכו' ומאחר שהקדים בדין ב' לא הוצרך לבאר בדין ג' דודאי הוא פוסק כחנניא לענין דרשה דנוהג בזכרים ובנקבות אך לענין דחוששין ובכלאים הבא מחיה ובהמה אינו פוסק כמותו אלא כר' יהודה שאינו נוהג וכמו דביאר להדיא בדין ה' זה נראה לענ"ד בדוחק. '''מעתה ''' עת לעמוד על דברי רבינו שמתחילה כתב דאם היתה בת הצביה הזאת נקבה וילדה בן ושחט הבן ואמו לוקה והיינו ודאי מצד זקנו שהיה עז א"כ משמע שחוששין לזרע האב ואח"כ כתב דספק יש בדבר אם נוהג בזכרים ולזה היה נראה לענ"ד פשוט דלעולם חוששין לזרע האב אמנם בעיקר חיוב כששוחט האב עם הבן מספקא לן משום דכתיב בנו שכרוך אחריו וכן מצאתי להרב ב"ח ז"ל. ומה שהקשה עליו הש"ך שם דא"א לחלק כן כדמוכח להדיא בסוגיא ריש פרק אותו ואת בנו וכו' ע"כ איני רואה סתירה לדברי הרב ב"ח ז"ל מאותה סוגיא ואדרבה שם שהקשו אפלוגתא דר' חסדא ורבנן לענין כלאים וליפלוג בחוששין לזרע האב בפלוגתא דחנניא ורבנן אי פליגי בההיא הו"א בהא אפילו רבנן מודו דשה ואפילו מקצת שה לא אמרינן הרי דאין לתלות פלוגתא דחנניא ורבנן להא דחוששין להדיא דיש מקום לחלק ביניהם טובא [ומה שהקשה] הש"ך ז"ל שם מלשון רבינו (פי"ד) [פרק י"ג דין ד] לענין כסוי הדם ופ"ט דבכורים ופ"ט דכלאים כבר עמד עליהם הרב לח"מ ז"ל והמובן מדבריו כדברי הרב ב"ח דרבינו פוסק כמ"ד דודאי חוששין לזרע האב ויישב ג"כ ההיא דכלאים אכן קשיא לי טובא במ"ש דמ"ש רבינו כל הנולדים מב' מינין אסור להרכיבן זה עם זה שהכוונה כשאביהם שוה ואמותיהם אינן שוות שכן כתב וז"ל ולכך כתב רבינו ואם היו אמותיהם משני מינין אסור להרכיבן כלומר הכוונה דמלתא דהאב הוא אחד דהכי נראה שהאמהות לבד אינן (כן צ"ל) שוות ע"כ וזה אי אפשר שהרי רבינו כתב שם כיצד פרד שאמו חמור מותר להרכיבו על פרדה שאמה חמור ואסור להרכיבו על החמור אבל פרד שאמו סוס אסור להרכיבו על פרדה שאמה חמור וכו' ע"כ ואם כוונתו שאביהן שוה הרי לא יקרא בשם פרד כלל דפרד אינו בא אלא מן הסוס והחמור דוקא תו קשיא לי דאם רבינו פוסק דחוששין לזרע האב למה הביא ההיא דר' אבא שכתב שם לפיכך הרוצה למשוך בשתי פרדות בודק בסימנין וכו' שהם דברי רבי אבא והרי בגמרא אמרו אלמא קסבר אין חוששין לזרע האב. '''גם ''' ראיתי להרב כנה"ג שם שחלק על הרב לח"מ ז"ל אך למ"ש לההיא דבנו כרוך אחריו דמהגמרא מוכח דהא בהא תליא וכו' עוד דרבינו פוסק כרבנן דרבי אליעזר דנוהג בכלאים ובכוי ובפלוגתא דחנניא היה ראוי לפסוק כחכמים וכו' אך מאחר שר' אבא עשה מעשה בפרדות ואמרו בגמ' שמע מינה דס"ל אין חוששין לזרע האב ודלא כחנניא דחוששין מעתה בהכרח לחוש לזכרים שיהא אסור לכתחילה מיהא לשחוט האב והבן ומכ"ש לפי דברי הרשב"א שם בסוגיא שכתב דר' אבא לחומרא הוא דס"ל אין חוששין וסוף דבר לא מצא הרב ז"ל יישוב לדברי רבינו כי אם בהגהה בדבריו שבמקום היתה בת הצביה הזאת וכו' הגיה היתה בת הצבי הזה וכו'. וקשיא לי עלה תלת. חדא דא"כ היה לו לרבינו לסדר דין שבא על העז לדין זה ולא להפסיק בעז הבא על הצבי ועוד שדין זה לא הוזכר בגמרא אלא דין תיש הבא על הצבייה וילדה בת וכו' ולמה לו לרבינו להזכיר דין שלא נאמר בגמ' ולהניח וכו' ועוד דאף לפי הגהתו כי היכי דהזכיר בן בת הצבייה למלקות היה לו להזכיר בן בת התיש לאיסור אי נמי דלימא בן בן התייש לאיסור דהוי חידושא טפי וכ"ש בן בן הצבי למלקות (גם בס' לחם חמודות הגיה בדברי רבינו עיי"ש) האמנם למה שתמה השלטי גבורים שרבינו סותר דברי עצמו שבפי' המשנה שבאותו ואת בנו פסק דאין חוששין ובפ' על אלו מומין פירש דאו"ב אין ראוי לקרבן בהכרח צ"ל דס"ל דספיקא הוא ובאותו ואת בנו לענין מלקות איירי וכמ"ש הרב ז"ל והוא הנכון. == י == '''מותר לשחוט וכו'.''' משנה שם דף ע"ד השוחט את הבהמה וכו' מצא בן ט' חי טעון שחיטה וחייב באותו ואת בנו דברי ר' מאיר וחכמים אומרים שחיטת אמו מטהרתו ר' שמעון שזורי אומר אפי' בן ה' שנים שחיטת אמו מטהרתו ע"כ ואין ספק דבין למר ובין למר דין אותו ואת בנו תלוי בשחיטה דהא בהא תליא ומבואר יותר מתוספתא שם ולא ידעתי למה לא הזכיר מרן ז"ל כי אם התוספתא והשמיט המשנה והנה בגמ' הקשו ר"ש שזורי היינו ת"ק אמר ר' כהנא הפריס ע"ג קרקע איכא בינייהו ופירש"י לת"ק כיון שהלך טעון שחיטה מדרבנן דאתי לאחלופי וכו' ע"כ א"כ לדעת ת"ק אם לא הפריס ע"ג קרקע אפי' לכתחילה מותר משום אותו ואת בנו ואם הפריס צריך שחיטה משום מראית העין ואסור משום אותו ואת בנו והן הן דברי רבינו ז"ל אמנם ראיתי להרב דמשק אליעזר דף קכ"ד ע"ד שתמה על רבינו דפסק דלא כמאן דלר"מ דתנא חייב משמע דחייב מלקות מדין תורה ולחכמים הא אמרו אינו אסור משום אותו ואת בנו משמע אפי' לכתחילה שרי וליכא אפי' איסור דרבנן ואולי מהכרעתו פסק כך עכ"ל. ולא ידעתי מאי קאמר דמאי דהתירו חכמים אפילו לכתחילה הוא בלא הפריס ע"ג קרקע אבל הפריס ע"ג קרקע הרי מבואר בגמ' דצריך שחיטה מדרבנן ואמטו להכי אסור לכתחילה משום אותו ואת בנו וכבר ראיתי להרב כנה"ג יו"ד סי' י"ג שתמה עליו ז"ל וביותר אני תמיה עליו שהוא עצמו הביא שם קושית התלמוד ר"ש שזורי היינו ת"ק א"ר כהנא הפריס ע"ג קרקע איכא בינייהו וכו' הרי בהכרח דבהפריס ע"ג קרקע לרבנן ג"כ אסור משום אותו ואת בנו. == יא == '''איסור אותו ואת בנו וכו'.''' כתב מרן ז"ל דהיינו סברת ר' יהודה דאסיקנא פ' אותו ואת בנו דספוקי מספקא ליה אי חוששין לזרע האב אי לא וכו' ע"כ. ותימה טובא דא"כ איך פסק רבינו בדין ט' היתה בת הצבייה וכו' לוקה ואיך נאמר שנעלם זה הדין ממרן ז"ל וכבר כתבתי בזה לעיל וגם לפי הגהת הרב כנה"ג מ"מ היה לו לומר. == יג == '''שנים שלקחו וכו'.''' משנה שם אך לא ידעתי למה לא הזכיר רבינו דין התוספתא דאם לקח מבעל הבית הוא קודם לבעה"ב שעל מנת כן לקח שמזה יוצא הדין דמי שלקח ראשון ישחוט ראשון וכמ"ש רש"י שם והוסיף הרא"ש ז"ל דמזה יוצא שאם לקחו משנים איזה שישחוט ראשון זכה ואין כאן ענין בי"ד ופסקו הרב ב"י יו"ד סי' ט"ז. == יד == '''בד' פרקים וכו'.''' משנה שם וטעם ההודעה כתב הרא"ש בשם הרמב"ן משום דאם לא הודיעו ושחט הוי מקח טעות וכו' ואחרים כתבו דאין שייך בזה מקח טעות שלא הוזכר דין זה בהלכות אונאה וכו' ועוד י"ל דאם הבשר היה אסור באכילה אתי שפיר דהוי מקח טעות שהרי המוכר גרם לו ליאסר הבשר על שלא הודיעו אבל מאחר שהבשר מותר כמ"ש רבינו בריש פרקין אין שייך מקח טעות אלא שי"ל דשייך מקח טעות אם אחר שקנה באו ואמר לו אינך רשאי לשחוט שחברך קנה תחילה ונמצא מונע משמחת יו"ט ורבינו סתם הדבר אפשר דס"ל הטעם משום לפני עור לא תתן מכשול ויותר נראה כדברי הרא"ש ודוק. == טו == '''במה דברים אמורים וכו'.''' מדיוק דברי רבינו שאם היה ריוח ביום לא קפדינן אנחפז וכך נראה מן המשנה דקתני אימתי בזמן שאין לו ריוח אבל אם יש לו ריוח וכו' אמנם בפי' המשנה תלה הדבר בנחפז שכתב וענין ריוח שיהא שהות ביום וכו' אבל אם ראה אותו נחפז והוא קונה בידוע שישחוט עכשיו ולפיכך הוא נחפז לקנותו וכו' ע"כ וצ"ל דשהות ביום ונחפז חדא מילתא היא דמסתמא מי שקונה בערב קרוב ללילה הוא נחפז ודאי שהוא בהול לכבוד יו"ט והנה הרא"ש ז"ל דחה סברת רבינו במה שפירש בזמן שיש לו ריוח שאמר ר' יהודה במשנה דהיינו שהות ביום ונחפז דאדרבה כשאין שהות ביום מורה שאין דעתו אלא לקנות ולמחר ישחטנו וכו' והרב לח"מ כתב שהיא תמיהא גדולה על רבינו ופי' הוא דכוונת רבינו על ערב הערב של יו"ט וכו' והוא דוחק גדול אחרי המחילה הראויה והיכן מצא רמז בדברי רבינו דאיירי בערב הערב ומעיקרא קושיא ליתא דזה תלוי בסברא ורבינו סבור דכיון שהוא יו"ט שהותר בו מלאכת אוכל נפש אף אם יקנהו סמוך לחשיכה כיון שעדין הוא יום דעתו לשוחטו באותה שעה אף אם ימשך זמן הפשיטו ונתוח אבריו עד הלילה ולענין דברי התוספתא שהביא רש"י ז"ל כבר כתב הרב ב"י דרבינו סבור דכיון שלא הוזכרה בש"ס דילן לאו בר סמכא היא עיי"ש ועוד נראה דאם נדקדק בדברי התוספתא א"צ לזה דהתוספתא לא איירי אלא בערב יום הכפורים ומתניתין בד' פרקים ויש לדחות דהא כדאיתא והא כדאיתא ודוק. == טז == '''והמוכר את האם וכו'.''' וכן כל כיוצא בזה נראה שאם אירעו שני אבות הבנים ביום אחד דהוא הדין והוא הטעם ועיין להרב כנה"ג ז"ל. {{ניווט כללי תחתון}} {{פורסם בנחלת הכלל}} {{שולי הגליון}}
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
תבניות המופיעות בדף זה:
תבנית:-
(
עריכה
)
תבנית:אות למספר
(
הצגת מקור
) (מוגנת)
תבנית:ביאורים
(
עריכה
)
תבנית:גופן
(
עריכה
)
תבנית:דף הבא
(
עריכה
)
תבנית:דף קודם
(
עריכה
)
תבנית:הועלה אוטומטית
(
עריכה
)
תבנית:היררכיה 2-3
(
עריכה
)
תבנית:הערות שוליים
(
עריכה
)
תבנית:זי
(
עריכה
)
תבנית:חלונית
(
עריכה
)
תבנית:חץ משולש
(
עריכה
)
תבנית:כ
(
עריכה
)
תבנית:כאן
(
עריכה
)
תבנית:מסגרת2
(
עריכה
)
תבנית:מספר לאות
(
הצגת מקור
) (מוגנת)
תבנית:מרכז
(
עריכה
)
תבנית:ניווט כללי עליון
(
הצגת מקור
) (מוגנת)
תבנית:ניווט כללי עליון/מעשה רקח
(
עריכה
)
תבנית:ניווט כללי תחתון
(
הצגת מקור
) (מוגנת)
תבנית:סרגל רמבם
(
עריכה
)
תבנית:סרגל רמבם/פנים
(
עריכה
)
תבנית:סרגל רמבם/פנים/חידושי רבנו חיים הלוי
(
עריכה
)
תבנית:עוגן
(
עריכה
)
תבנית:על התורה רמבם
(
עריכה
)
תבנית:פורסם בנחלת הכלל
(
עריכה
)
תבנית:רווח קל
(
עריכה
)
תבנית:ש
(
עריכה
)
תבנית:שולי הגליון
(
עריכה
)
תבנית:שיתופתא רמבם
(
עריכה
)
תבנית:תא שמע רמבם
(
עריכה
)
תבנית:תנאי מסכתות תחתון
(
עריכה
)
יחידה:PV-options
(
עריכה
)
יחידה:ParamValidator
(
עריכה
)
יחידה:פרמטרים
(
עריכה
)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף