עריכת הדף "מעשה רקח/עבודת יום הכיפורים/ד"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

{{מרכז|{{גופן|4||'''ספר מעשה רקח פרק ד מהלכות עבודת יום הכיפורים'''}}}}

== א ==

'''כחצות הלילה מפיסין.''' מצאתי כתוב בהגהות הרמ"ע מפאנו כתב יד וז"ל והרז"ה כתב בספר המאור וז"ל והוי יודע כי בעלי הקרוב"ץ שהכניסו בפיוטיהם בסדר עבודת היום ד' פייסות טעו כלם במשנתינו ולא הבינו כי הפייסות החשובים במשנתינו לשאר ימות השנה הם ולא ביום הכיפורים לפי שכל עבודת היום אינה כשרה אלא בכהן גדול והרמב"ן בס' מלחמות השיב עליו והאריך הרבה בראיות והעלה כדברי רבינו וכתב שכן הוא בקרוב"ץ הגאון וחכמי הישיבות ספרד האחרונים זלה"ה וכן נראה מדברי סמ"ג עשין סי' ר"ט ומסדר בעל העקדה שער ס"ג והרא"ש פ"ק דיומא כתב וריב"א פי' שתרומת הדשן כשרה בכהן הדיוט שאינה חשובה מעבודת היום וה"ר אלחנן פי' שצריכה כ"ג ולא הכריע בפי' ומתוך דבריו נראה דאיהו ס"ל דאינה צריכה כ"ג שהרי כתב אח"כ בטבילה ראשונה של כ"ג שלא היה שם קדוש בפשיטת לפי שפשט בגדי חול וכו' ואם כבר תרם את המזבח הרי היה לבוש בגדי זהב ובפ"ק דיומא שנינו בכל יום תורמין את המזבח מקריאת הגבר וכו' ביוה"כ מחצות וכו' ואמרינן בגמרא ביוה"כ דאיכא חולשא דכ"ג עבדינן מחצות וכתבו התוס' משום חולשא דכ"ג וכו' משמע דאפילו תרומת הדשן שהיא עבודת הלילה אינה כשרה אלא בו ולהכי מקדמינן לה כדי שינוח בין עבודה זו לעבודת היום וריב"א פי' דלא גרסינן כ"ג אלא הכי גרסינן משום חולשא דכהן קודם שהכהן התורם יהיה חלש דאי כ"ג תרים א"כ לחשבה להאי טבילה דטביל בהדי חמש טבילות ועשרה קדושין שכ"ג טובל בו ביום וכן ייסד הפייט הוקמו מחצות דשן לנערה בפייס דשן הבערה אלמא שהיו מפייסין ביוה"כ מי תורם ור"י אומר דשפיר גרסינן כ"ג דלהכי מקדמי לתרום לסדר מערכה ולסלק איברים שלא נתעכלו כדי שימצא כ"ג מזומן כל מה שצריך מיד כשיעלה עמוד השחר קודם שיהיה רעב וחלש עכ"ל הרי שדעת ריב"א ור"י כדעת הפייט ואע"פ שצריך לשבש גירסת הגמרא לפי' ריב"א.

'''ורש"י ''' פי' דאיכא חולשא דכ"ג שהרי עליו לבדו הוא מוטל וצריך להשכים יותר הפשט דבריו לא יקשה עלינו שהרי אפשר לפרשם כמו שפי' ר"י בתוס' דכיון שעליו לבדו מוטל כל עבודת היום צריך להשכים יותר לתרומת המזבח כדי שתכף שיאיר המזרח יוכל להתחיל בעבודתו וימצא מנוח בין עבודה לעבודה כיון שעדיין יש שהות ביום. תדע שכן הוא דעתו של רש"י ז"ל שהרי לא כתבו בו בתוס' ובקונטרס פי' וכו' כמנהג לכתוב כשהם חלוקין על פירושו. גם בתחילת דבריהם כשאמרו משמע דאפילו תרומת הדשן וכו' אינה כשרה אלא בו לא כתבו שכן נראה מפירוש רש"י ז"ל אלמא דתוס' נמי מפרשי למלתיה דרש"י כמו שפירשנו וכ"כ הרמב"ן ז"ל בס' המלחמות וז"ל ואל ישבש עליך דעתך מ"ש בפ"ק ביום הכיפורים דאיכא חולשא דכ"ג עבדינן מחצות שכן פירושו מתוך שהעבודות המוטלות על כ"ג מרובות תורמין מחצות כדי שלא יאיר פני מזרח ונהיה עדיין צריכין לתרום המזבח ונמצא טרחו של כ"ג מתרבה שהעבודות יהיו תכופות עליו לפיכך תורמין קודם לכאן ולכשיאיר מזרח מיד טריד כ"ג לבית הטבילה ולא יהיה היום קצר והמלאכה מרובה וכו'.

'''וכתב ''' הרמב"ן ז"ל שם שדישון המנורה ג"כ כשר בכל כהן היינו דישון חמש נרות והטבת נרות של שחר שצריכה כ"ג הוא שנותן שמן אחר ופתילות אחרות וכן אם כבה נר מערבי שמדליקו וכו' וזה לפי שדישון המנורה אינה עבודה אלא מכשירי עבודה כדישון המזבח וכו' אלא שרש"י ז"ל מפרש דהטבה זו של שחר היינו דישון וכו' ע"כ אלמא לרש"י צריכה כ"ג וכן הוא דעת הסמ"ג שכתב בסדר עבודת היום ואח"כ נכנס להיכל ומטיב חמש נרות ומקטיר קטורת וכו' עכ"ל ועיין עוד להפר"ח ז"ל:

'''ובא לו אצל פרו שנייה.''' פי' שנייה אצל פרו דהא פר אחד לחודיה הוה:

'''דקה מן הדקה.''' כתב מרן ז"ל פ"ק דכריתות בברייתא דפיטום הקטרת ע"כ והיא שם בדף ו' אמנם ברייתא זו הובא ג"כ ביומא דף מ"ה אמתני' דבכל יום היתה דקה והיום דקה מן הדקה והוא תימה וכבר נתעורר גם הפר"ח ז"ל:

'''וזו היא עבודה קשה שבמקדש.''' קשה טובא דביומא דף מ"ט הקשו זו היא ותו לא והאיכא מליקה והא איכא קמיצה אלא זו היא עבודה קשה מעבודות קשות שבמקדש וכ"כ רבינו ספ"ז דמעשה הקרבנות מעתה למה שינה כאן ולא כתב כלשון הגמרא וכמ"ש במעשה הקרבנות והרב לח"מ שם הניחו בצ"ע. ולענ"ד נראה עם מ"ש התוס' שם שמלבד שהיה צריך ליטול הבזך בין שיניו עוד היה צריך ליזהר מאד שלא יכוה מחום הגחלים הרי שהיא קשה טפי מאינך וכמ"ש התוס' פ"ק דמנחות דף י"א ובגמרא לא מתרץ הכי משום דלא קאי התם אלא אנטילת הבזך בשיניו וההיא דחום הגחלים קאמר לה בתר הכי בדף נ"ג אמנם רבינו שהזכיר כאן שניהם כתב שזו היא עבודה קשה כלומר מכל עבודות שבמקדש:

'''שאם תהיה.''' בנוסח אחר שאם היתה ולשון הגמ' אם שחונה תהא גשומה. ומ"ש

'''ולא יהיו עוברי דרכים ''' כן הוא לשון הגמרא ופירש"י ז"ל עוברי דרכים מתפללים שלא ירדו ולא ידעתי מאין בא להם הוספה זו דהא ודאי נראה שאינו אמת שהרי הכהן גדול היה מתפלל סתם דמשמע שמעולם לא תכנס וכעת צל"ע:

== ב ==

'''ועומד לפנים ממזבח הזהב בין המזבח והמנורה.''' הנה ראיתי להפר"ח בשם הרדב"ז ז"ל שהגיהו בלשון רבינו שצ"ל ועומד לפני מזבח הזהב וכו' עיין עליו ואני חפשתי בשאר הנוסחאות וכתוב בהן כנוסחתינו גם הרב המבי"ט בס' קרית ספר כתב כן והיה נראה שא"צ להגיה דכיון שהוא היה בא מקודש הקדשים להיכל דרך הדרום ששם היתה הפרוכת פרופה פוגע במנורה תחילה והוא צריך לבא לקרן צפונית מזרחית של מזבח הזהב ששם מתחיל להזות וכר' יוסי הגלילי בגמ' והיה בא בדרך אלכסון מצד דרומו של מקום המנורה לצד צפונית מערבי של מזבח הזהב ומשם בא לו לקרן צפונית מזרחי כמ"ש בגמ' דלכו"ע בההוא קרן דפגע ברישא לא עביד דאמר קרא ויצא אל המזבח עד דנפיק מכולי מזבח וכיון שהגיע לקרן צפונית מזרחי הרי יצא מכולא מזבח בהכרח וקמ"ל דלא יבא בדרך שוה בצד דרום שאז נמצא פוגע תחילה בקרן מערבית דרומי ועוד להלן קרן דרומית מזרחי עד שיגיע לצפונית מזרחי ונמצא עובר שתי קרנות בלא מצוה לכך יותר טוב שיטה אשוריו דרך אלכסון בין המנורה והמזבח כלומר באותו צד ואז לא יעבור אלא על קרן אחד וכן נראין דברי המבי"ט בקרית ספר ז"ל עיין עליו.

'''ועומד ''' שכתב רבינו הכוונה כדי שישים אל לבו לבא דרך אלכסון ולא בשוה מהטעם האמור ולפי האמור אם הוא אמת הנה מקום לתרץ השגת הרשב"א ז"ל שאיך כתב רבינו בין המזבח והמנורה הלא לא היו מכוונים כמ"ש פ"ג דבית הבחירה עיי"ש אך כוונת רבינו שבאותו צד שבין המזבח והמנורה היה בא באלכסון כאמור כלומר באותו האויר ובזה יתיישבו רוב דברי רבינו ככולם ממה שהקשו עליו הגאונים הגם דלההיא דחוץ מן האחרונה וכו' עדיין צריך ישוב דמ"ש וכו' והאמת עד לעצמו דמלשון רבינו בפ"ה דמעשה הקרבנות הל' י"ד מוכח שיותר נראה לומר שהיה בא מצד הדרום ופוגע תחילה בקרן מערבית דרומי ושוב בא לו לקרן דרומית מזרחי ומשם מתחיל להזות בקרן צפונית מזרחי ושוב בקרן צפונית מערבי ושוב מערבית דרומי והכל שלא בהולכה אלא מגביה ידו ומזה ונמצא ששום אחת לא היתה לפניו כי אם זו בקרן דרומית מזרחי ולשון בין המזבח למנורה הכוונה באותו אויר וכמ"ש הפר"ח ז"ל ודע שבסדר הנחת מזבח הזהב ראיתי בס' חנוכת הבית שסידר ציור הבית וכל כליה וסדר הארון שהוא נוטה יותר לדרום מן הצפון שהרי לא כיון אמצעו נגד פתח ההיכל ממש אלא משוך קצת ולא ידעתי מנין לו שהרי בגמ' אמרו להדיא באמצע הוה קאי ורבינו ג"כ העתיק מכוון בין הצפון לדרום:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}