עריכת הדף "מעשה רקח/עבודה זרה/ב"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

{{מרכז|{{גופן|4||'''ספר מעשה רקח פרק ב מהלכות עבודה זרה'''}}}}

== א ==

'''ואף על פי שהעובד יודע וכו' ה"ז עובד ע"ז.''' פרק ד' מיתות דף ס"ג א"ר יוחנן אלמלא וי"ו שבהעלוך נתחייבו שונאיהם של ישראל כליה כתנאי אחרים אומרים אלמלא וכו' א"ל רשב"י והלא כל המשתף שם שמים ודבר אחר נעקר מן העולם שנאמר בלתי לה' לבדו אלא מה תלמוד לומר אשר העלוך שאוו לאלוהות הרבה ע"כ ופי' רש"י אלמלא דהא לא כפרו בהקב"ה לגמרי שהרי שתפוהו בדבר אחר. שאוו אף לאלוהות אחרים וקבלו עליהם ע"כ ולכאורה נראה דפליגי בתרתי דלת"ק אוו לאלוהות הרבה הוי כמו שיתוף לר' שמעון בן יוחאי. ולרשב"י שיתוף הוי כמו אוו לת"ק ולפי זה לת"ק קיל שיתוף מכופר לגמרי ולרשב"י קיל כופר לגמרי משיתוף ורבינו פסק כרשב"י שהרי כתב דעיקר ע"ז הוי השיתוף כמו שעבד אנוש ואנשי דורו וס"ל דכל שעובד לאחר ומאמין גם כן בהקב"ה אף שאינו מכוין אלא להיותו אמצעי וכיוצא וכמ"ש פ"א שיתוף מקרי ואפשר עוד כמ"ש מוהר"ש אלגאזי ז"ל דלכו"ע כופר בעיקר גרע טפי וחייב כליה אלא דרשב"י ס"ל דאף המשתף ואוו לאלוהות הרבה היינו שהאמינו בנמצא אלא שאמרו שהוא נתן הכח לאלוהות וכחות רבים עזב ה' את הארץ ושיהיו הם המנהיגים את הארץ ושכ"כ הרמב"ם ז"ל יעו"ש אלא דקשיא ליה לר"י ולאידך תנא דרשב"י מההיא דפ' ר' ישמעאל דף נ"ג ע"ב דמייתי קרא דואשריהם תשרפון באש וכו' בביטולא בעלמא סגי להו (ופי' רש"י דקי"ל דגוי מבטל ע"ז בעל כרחו ליכפינהו לגוים דליבטלו לע"ז) אלא מדפלחו ישראל לעגל גלי אדעתייהו דבע"ז ניחא להו וכי אתו גוים שליחותא דידהו קעבדי ודילמא בעגל הוא דניחא להו במידי אחרינא לא ניחא להו אמר קרא אלה אלהיך מלמד שאוו לאלוהות הרבה ע"כ ולר"י דס"ל דלא פלחו אלא לעגל ושתפו וכו' א"כ אמאי נתסרו שאר ע"ז של ארץ ישראל דילמא בעגל לבד הוא דניחא להו וליכא למימר דס"ל דלאו ירושה היא דא"כ ליבטלו ואפשר דשיתוף דקאמר היינו לכל האלוהות עם הקב"ה ח"ו ודו"ק:

== ב ==

'''ספרים רבים וכו' ואפי' להסתכל בדמות הצורה אסור שנאמר אל תפנו אל האלילים.''' פ' שואל דף קמ"ט ת"ר כתב המהלך תחת הצורה ותחת הדיוקנאות אסור לקרותו בשבת ודיוקנה עצמה אף בחול אסור להסתכל בה משום שנאמר אל תפנו אל האלילים מאי תלמודא אמר רב חנין אל תפנו אל מדעתכם ע"כ ופי' רש"י כתב המהלך כגון המציירים בכותל חיות משונות או דיוקנאות של בני אדם של מעשים כגון מלחמת דוד וגליית וכותבים תחתיה זו צורה פלונית ע"כ וקשה לפירושו ממ"ש התוס' דבנן של קדושים לא הוה מסתכל בצורתא דזוזא מכלל דשאר בני אדם שרו וי"ל דדוקא צורות של מעשים אסור לפי שעל ידי זה גורם המחשבה וההרהור וקרינן ביה אל מדעתיכם משא"כ צורה שבמטבע שאינה אלא צורה של מלך פלוני א"נ צורות אחרות דמוכח שלא נעשו לזכירת מעשים אלא להורות ולהודיע המלך שהדפיסה בימיו וכיוצ"ב והפר"ח ז"ל כתב דצורת המטבע שאני שהיא דרך ביזוי ולא נוי ע"כ והתוס' ס"ל דכשהם לשם ע"ז אסור אבל לנוי אף שהם של ע"ז שרי כמ"ש שם ורבינו סתם דבריו ומשמע דס"ל דאף של נוי אסור דלא כהתוס' ולפ"ז ההיא דבנן של קדושים היינו משום שאינה צורה של ע"ז א"נ משום שהם דרך בזיון והתוס' פרק ר' ישמעאל דף נ"ב ד"ה ה"ג כתבו דשמא בצורתא דזוזא שרגיל לראות בה תדיר לא שייכא בה הפנאה וכו' ע"כ וזה יספיק גם לדעת רבינו.

''' וראיתי''' להפר"ח ז"ל שם שהקשה על מרן ז"ל וז"ל וקשה טובא דא"כ אמאי איצטריכו לשנויי דנדרוש ביה וכו' ולישני ליה כפשטא דקרא דפי' אל תפנו היינו שלא יביט אל האלילים וכו' ע"כ ולענ"ד נראה דכוונת מרן ז"ל היא דכי פריך מאי תלמודא ר"ל משום דס"ד דקרא מוקמינן ליה להולך בדרכיהם דהיינו אפי' במחשבה וכיוצא דבזה שייך פניית השכל ורב חנן השיבו לפי דעתו של המקשן דעל כל פנים מצינן למידרש ביה הא דהיינו להסתכל בצורה ממשמעות אל תפנו דר"ל כל דבר שגורם פניית המחשבה לדבר אחר אסור וע"י ההסתכלות ג"כ גורם זה אמנם לפי האמת גם איסור ההסתכלות הוי פשטיה דקרא דמוכח טפי זה נראה לענ"ד בכוונת מרן ז"ל אמנם נראה לומר באופן אחר לדעת רבינו דכיון דאסר סתם ומשמע דאפי' צורות של ע"ז שאינן נעבדות אלא לנוי כנ"ל אסורות א"כ להכי בעי תלמודא מאי תלמודא כלומר דקרא לא הואי מוקים ליה אלא בע"ז הנעבדת בין להסתכל בין להרהר בה אבל שאינה נעבדת אלא שהיא לנוי מנא לן ומתרץ אל תפנו אל מדעתכם וכו' ולפי האמת הכל נאסר מהך קרא וכ"כ הפר"ח בתירוץ ב' ונכון ורבינו כשכתב ואפילו וכו' קאי גם כן אמ"ש לעיל דאזהרתיה מהך קרא ג"כ וכן מצאתי להדיא בסה"מ לאוין י' יעו"ש:

== ג ==

'''בדרך שהוא עושה בו מעשה.''' אף דלענין חיוב מיתה משמע דלא בעינן מעשה גמור לחייבו כדאיתא בפרק ארבע מיתות דף ס"ג אמר רב נחמן כיון שאמר לו אלי אתה חייב לענין המלקות בעינן מעשה דוקא אכן ממ"ש רבינו פ"ג משמע דאף לחיוב מיתה בעינן מעשה עיין מ"ש שם בס"ד:

'''אלא כל מחשבה וכו'.''' ראוים הדברים למי שאמרן והמוחש לא יוכחש על כן יש ליזהר מאד מאד:

== ה ==

'''וכן האפיקורוסים מישראל וכו'.''' כתב מרן הקדוש דנפקא ליה מההיא דאלישע וכו' והקשה הפר"ח ז"ל דאדמייתי ראיה מאחר נייתי ראיה מר' מאיר דקאמר ליה חזור בך ואי משום דשמע מאחורי הפרגוד לא עדיף מבת קול דקי"ל אין משגיחים בבת קול ע"כ ונראה דהכרח מרן ז"ל דאם איתא אמאי לא השיב לו ר"מ אין משגיחים בזה דלא עדיף מבת קול ומדקאמר ליה אפילו הכי חזור בך משמע דהודה לו במה ששמע שהוא אמת אלא דא"ל אף על פי כן חזור בך והיינו לומר דאף דבעבירות כיוצא באלו אין הקב"ה מקבלו מ"מ הוא מצד עצמו חייב לשוב דאין לך דבר שעומד בפני התשובה דושבת עד ה' אלהיך כתיב ובטורח גדול יועיל לו ולהכי השיב לו ר"מ חזור בך. עוד הקשה הרב וז"ל גם מה שהביא ראיה מההיא דאין מקבלים קרבן ממומר לנסך את היין ליתא דאין תלוי קרבן בתשובה ותו דאיהו גופיה כתב בסמוך דמומר לע"ז מקבלים אותו בתשובה אף שאין מקבלים ממנו קרבן וזהו היפך מ"ש כאן וכו' ע"כ ולא ידעתי היכן כתב מרן דמומר בפרהסיא מקבלים אותו בתשובה דההוא שכתב בסמוך אינו בפרהסיא ואותו מקבלים בתשובה כמ"ש רבינו שם וגם קרבנות מקבלים ממנו כמ"ש בהל' מעשה הקרבנות ועיין בדברי מרן שם. ומ"ש דאין תלוי וכו' אפשר לומר דכיון שהקב"ה צוה שלא לקבל קרבנותיו וכמ"ש רבינו פ"ג מהלכות מעשי הקרבנות מדכתיב אדם כי יקריב מכם ולא כולכם להוציא את המומר וכו' מכלל שאינו חפץ בתשובתו כלל תדע עוד דמגוים גמורים מקבלים עולות וממומר בפרהסיא אף עולות אסור כדמשמע באותו פרק ומרן ז"ל סמך בזה ממ"ש מההיא דאלישע:

''' בכ"מ''' סוד"ה כתב הראב"ד וכו' מפני שאינו כתוב בגמ' ע"כ. בהגהות מהרמ"ע מפאנו ז"ל מצאתי בכ"י וז"ל ועיין בנמוק"י פרק איזהו נשך דף ק"ב ע"ב שחילק בענין זה בין מסור למומר דבמסור הוא דחיישינן דילמא נפיק מיניה זרעא מעליא אבל במומר לע"ז ליכא למימר הכי כיון שנטמע ביניהם ע"כ:

== ו ==

'''כל המודה בע"ז וכו'.''' ולעיל שכתב שהוא כופר בכל התורה כולה וכו' איירי בשעבדה דוקא כמו שהוכיח מקרא דוכי תשגו ולא תעשו וכו' ופשוט:

== ז ==

'''ואלו הן דיני מגדף וכו'.''' כתב מרן דפסק הכא כשמואל ובהל' ממרים כחכמים וכו' ובסה"מ לאוין ס' פסק כרבנן יעו"ש:

'''ויברך אותו בשם מן השמות וכו'.''' כתב מרן ז"ל דצ"ע מנ"ל וכו' ואפשר דמלישנא דקרא קאמר דכתיב בנוקבו שם דמשמע אף בשאר שמות שאינן נמחקין דנקראו שם ומ"מ אכתי קצת קשה דאמאי לא הוזכר זה בש"ס:

== ח ==

'''בכל יום וכו' נגמר הדין וכו'.''' כתב מרן ז"ל ואהא דתנן וכו' ולא ידעתי למה לא כתב רבינו זה ע"כ וי"ל דרבינו ס"ל כפירוש רש"י ז"ל שכתב ומוציאים כל אדם לחוץ משום דגנאי הוא להשמיע ברכת ה' לרבים מוכח דממש הוא ולפי זה הש"ס דילן פליגא אירושלמי וקי"ל כש"ס דילן שוב זכיתי ומצאתי כדברי בהרב תוספת יום טוב עיי"ש תהלה להשי"ת והרע"ב שם סיים והשני וכו' שמעתי כמוהו ואינו צריך להזכיר ברכת שם בשם ע"כ מכלל דהראשון מזכיר שם בשם ותיקן גם כן הרב ז"ל לקושית הירושלמי עיי"ש:

== ט ==

'''מגדף שחזר בו בתוך כדי דיבור.''' כתב מרן ז"ל דבלא התראה חייב וכו' והר"ח אבולעפיה נר"ו הקשה עליו וז"ל וליתא דבפ' כ' דעדות כתב הראב"ד לדבריו מגדף לא לבעי התראה ע"כ מורה דמגדף בעי התראה ע"כ ונראה דמרן סמך אמה שכתב בסוף דבריו מההיא דהלכות עדות שכתב רבינו דמשמע דכל היכא דליכא מעשה ליכא התראה ומ"ש הר"ח אבולעפיה על זה דליתא מנשבע ומקיים (פ"ג) [פ"ה] דע"ז וחסמה בקול הלכות שכירות ונשבע ומימר ומקלל חבירו בשם פי"ח דסנהדרין דליכא מעשה ובעו התראה וכו' ע"כ לענ"ד לא ראיתי בירור שיהיו צריכים התראה לדעת רבינו ואה"נ דלדעת מרן ליכא התראה אלא כי איכא מעשה דוקא:

'''עד שיברך בשם מן השמות המיוחדים.''' אפשר דכוונתו במלת המיוחדים דהיינו המיוחדים למעלה שהם ז' שמות שאינם נמחקים ועיין למרן ז"ל:

== י ==

'''כל השומע ברכת ה' וכו' והוא שישמע מישראל.''' כתב מרן ז"ל דרבינו סמך אמ"ש בירושלמי שקורעים על הכנויים דאתיא כר' חייא ע"כ וקשה דא"כ הוה ליה לפסוק גם כן דגם בגוי נמי חייב לקרוע כר"ח דהא בירושלמי מייתי עובדא דר' שמעון בן לקיש דשמע לחד כותי דקמגדף וקרע וכו' ונראה דקאי במסקנא מכח הך עובדא והר"ח אבולעפיה נר"ו כתב אם לא שיאמר דישראל היה כמ"ש שוינכו ככותאי ע"כ וקשה דא"כ היכי קרי ליה כותי והתם לא קאמר אלא ככותאי ולא כותאי ממש ותו דא"כ היכי מוכיח דכינוי הוה לכך נראה דכוונת הירושלמי דאייתי הך עובדא אינו אלא להוכיח דאף בכנויים חייב לקרוע ומאי דמייתי עובדא אינו להוכיח דאף בגוי דהתם חומרא יתירה הוא דעבד אמנם תרתי חומרות לא מצית אמרת דליקרע אכותי ואכנויים תדע דאסיק הדא דאמרה שקורעים על הכנויים ושקורעים בזמן הזה ולא קאמר שקורעים גם כן אהזכרה דכותים והיינו לפום הש"ס דילן דאמרינן דשם המיוחד גוים לא גמירי וגידוף בישראל לא שכיח כולי האי דלא פקרי ולפ"ז כי בעי התם מהו לקרוע בזמן הזה היינו בין אישראל בין אגוי ומתרץ לגוי משרבו וכו' מכלל דלישראל דליכא משרבו בעי קריעה ובעו תו על הכנויים בזמן הזה כלומר בישראל מהו ומתרץ מההוא עובדא דמיניה נשמע לדידן כן נראה לענ"ד להשוות הירושלמי עם ש"ס דילן ואתי שפיר פסקו של רבינו לפי דברי מרן:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}