עריכת הדף "מעשה רקח/דעות/ז"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

{{מרכז|{{גופן|4||'''ספר מעשה רקח פרק ז מהלכות דעות'''}}}}

== א ==

'''צא ולמד מה שאירע לדואג.''' נראה דכוונתו מבוארת דאף שאמר אמת מכל מקום נתכוון להרע שהרי שפיר היה יודע שעל ידי כן תעלה חמת המלך על אחימלך כדמוכחי קראי שהיה מתרעם שאול על עבדיו כי קשרתם כולכם עלי וכו' כי הקים בני את עבדי עלי לאורב כיום הזה וכתיב ויען דואג וכו' אמנם מרן ז"ל נראה שלא הבין כן שפי' דאף על פי שאין בדבר שום גנות למי שנאמר עליו וכו'. דאילו נשאל לאחימלך לא היה מכחיש דאדרבא הוא חשב לעבוד עבודת המלך כמו שהתנצל בדבריו וכו' ע"כ ודברי רבינו נוטים לפירוש מרן באמת ודו"ק:

== ב ==

'''אבל בעל לשון הרע וכו'.''' לזה קראו בעל מפני שהוא מרגיל עצמו בכך ולעיל קראו לשון הרע סתם דאינו אלא דרך מקרה ודע שהראב"ד ז"ל השיג על רבינו ועיין בכל זה למרן ז"ל:

== ג ==

'''שלשה לשון הרע הורגת.''' פירש מרן ז"ל שהנאמר עליו יהרוג לאומר וגואלי הדם יהרגו להורג וגואלי דם שניהם יהרגו למקבלו שעל ידי שגילה הוא הדבר מתו אלו עד כאן. ובילקוט משלי סי' צ"ה סיים ובימי שאול הרג ארבעה עיי"ש:

== ד ==

'''ויש דברים שהם אבק לשון הרע כיצד וכו' וכל המספר בטובת חבירו בפני שונאיו הרי זה אבק לשון הרע וכו'.''' וכתב מרן דהוציאו רבינו מההיא דערכין דף ט"ז לעולם אל יספר אדם בשבחו של חבירו שמתוך שבחו בא לידי גנותו ומפרש רבינו דהיינו בפני שונאיו וכו' ע"כ וקצת קשה דאמאי לא פירש כפי' רש"י ז"ל דרוצה לומר כשמספר בטובתו יותר מדאי גורם שהוא עצמו או אחרים יאמרו חוץ ממדה רעה זו שבו ונראה דרבינו פי' כן מדאמרינן בפרק גט פשוט דף קס"ד זמנין הוה יתיב ר' שמעון בר רבי קמיה דרבי וקפסיק סדרא בספר תהלים אמר רב כמה מיושר כתב זה אמר ליה לאו אנא כתבתיה יהודה חייטא כתביה אמר ליה כלך מלשון הרע זה וכו' דתני רב דימי אחוה דרב ספרא לעולם אל יספר אדם בטובתו של חבירו שמתוך טובתו בא לידי רעתו ע"כ הרי דהכא לא היה מרבה בטובתו שלא אמר אלא יהודה חייטא כתביה ואפי' הכי קרי ליה לשון הרע ולזה הוכרח רבינו לפרש דהיינו בפני שונאיו והפר"ח הקשה דהכא לא משמע שהיה בפני שונאיו ע"כ וצריך לדחוק דאפשר שהיה איזה שונא של יהודה חייטא שם אלא דקשה לי לפי' רש"י שם שפירש מתוך שמרבים בשבחו מזכירים שם גנות שבו ע"כ והכא לא מוכח שהרבה ר"ש בר רבי בשבחו והרב מוהרש"א פירש דהיינו ממ"ש בתחילה בגט מקושר ע"כ ונראה לי דנפקא ליה דנ"ל מדהאריך בתואר השבח לומר לאו אנא כתבתיה יהודה חייטא כתביה דזה מורה שהוא דבר גדול שאפילו אני איני כותב כ"כ מיושר כמוהו. אלא דאכתי קשה על רבינו שכתב שזה הוא אבק לשון הרע ובגמרא אמרו שהוא לשון הרע בההיא דר"ש בר רבי. ונראה דרבינו מפרש כן משום דכל שאינו מדבר רע גמור מחבירו אף שהוא גורם לפעמים שידברו על ענין זה איזה מדה רעה שבו לא מקרי לשון הרע אלא אבק תדע דבגמרא אמרינן אמר רב עמרם אמר רב שלש עבירות אין אדם ניצל מהם בכל יום וכו' ולשון הרע. לשון הרע סלקא דעתך אלא אבק לשון הרע. ובערכין אמרינן רב דימי אחוה דרב ספרא חלש על רב ספרא לשיולי ביה אמר ליה תיתי לי דקיימית כל דאמור רבנן אמר ליה הא מי מקיימת לעולם אל יספר אדם בטובתו של חבירו וכו' אמר ליה לא שמיעא לי ואי הוה שמיעא לי קיימתה ואם איתא דזה מקרי לשון הרע מה עלה בדעת רב ספרא לומר לו כן כיון דאפשר שניצל מזה כדפריך בגמרא לשון הרע סלקא דעתך ותו דאחוה דרב ספרא גופיה היכי לא הוה מקיים זה אם הוא לשון הרע אלא ודאי דלא הוי אלא אבק לשון הרע:

== ו ==

'''ולא נחתם וכו'.''' סוף פרק שלישי דערכין:

== ז ==

'''ואף על פי שאינו לוקה עליו.''' מבואר ממ"ש אחר זה כיצד היא הנקימה וכו'. דהוה ליה לאו שאין בו מעשה ואין לוקין עליו:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}