עריכת הדף "מעשה רקח/גזלה ואבדה/יח"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

{{מרכז|{{גופן|4||'''ספר מעשה רקח פרק יח מהלכות גזלה ואבדה'''}}}}

== א ==

'''שמא פרעו וקנוניא וכו'.''' משנה וגמרא בבא מציעא [[בבלי/בבא מציעא/יב/ב|דף י"ב [ע"ב]]], ורבו הפירושים וכמו שהאריך המשנה למלך ז"ל, ומפני שאינו נוגע לפסק רבינו אין להאריך, והרב בית יוסף [[בית יוסף/חושן משפט/סה|חו"מ סי' ס"ה]] [כתב] בשם בעל התרומות דאף אם יתנו בו המלוה והלוה סימן כגון נקב יש בו בצד אות פלונית לא יחזיר, ופסקו בשו"ע, וכתב על זה הש"ך ז"ל והוא הדין כשהמלוה נותן סימן זה לא מהני לענין לגבות מהלוה עצמו, אבל [סימן] אחר מובהק מהני וכו' ע"כ, ודבריו מגומגמים חדא, דמדכתב אבל סימן אחר מובהק משמע, דנקב בצד אות פלונית לאו סימן מובהק הוא, והרי קיימא לן דזה הוי סימן מובהק גמור מדאורייתא כמו שכתב הרב המגיד ז"ל לעיל ריש פרק י"ג, ופסקו רבינו לקמן דין ו', והוא מוסכם מכל הפוסקים ז"ל, ועוד דאיזה סימן אחר יהיה יותר מובהק מזה, כיון דאפילו לענין גט מהני כמו שאיתא שם בגמרא, ועוד דכיון דנפל איתרע חזקתו כמו שאיתא שם בגמרא, ואיך יגבה בו כלל. [א"ה. ע"י בקצוה"ח [[קצות החושן/חושן משפט/סה|שם]] שביאר כוונת הש"ך].

== ב ==

'''וכן אם מצא שטר וכו'.''' רבינו הצריך (בזמנו) [שזמנו בו ביום], קיום, והחייב מודה, והשיג עליו הרשב"א ז"ל דכיון דחייב מודה למה צריך הנפק דהיינו קיום, ולרב כהנא דרבינו פסק כוותיה [ד]פליג ארב אסי וסבירא ליה דבחייב מודה לא קאמר רבי יוחנן דצריך הנפק כלל, וכמו שכתב הרב המגיד ז"ל עיין עליו, הנה ידוע דהתוס' ז"ל הקשו כן אדרב כהנא ותירצו דהנפק דקאמר רבי יוחנן לדיוקא אתא דאי אין כתוב בו ביום אפילו כתוב בו הנפק דודאי לוה לא יחזיר דחיישינן לקנוניא או לפשיטי דספרא ע"כ, ומבואר הדבר דרבינו אינו מפרש כן שהרי סיים דאם אינו מקויים לא יחזיר וכו', דמשמע אפילו כתוב בו ביום, ולדברי התוס' עיקר הקפידה היא בכתוב בו ביום, אכן בספר אסיפת זקנים ז"ל מצאתי שהביא הר"ן משם התוס' ז"ל דלרבותא נקט הנפק, דלא מיבעיא היכא דאין כתוב בו הנפק דפשיטא דיחזיר וכו', אלא אפילו כתוב בו הנפק עיי"ש, וגם זה אינו דעת רבינו כמבואר, ויותר נראה לומר דרב כהנא לא פליג אמאי דקאמר רב אסי שם דף י"ג [ע"א], דאע"ג דשטר דלאו הקנאה כי ליכא מלוה בהדיה לא כתבינן, מתניתין כיון דנפל אתרע ליה וחיישינן דילמא אקרי וכתוב ע"כ, הכי נמי יש לומר כיון דנפל אתרע ליה ויש לחוש לכל הרעותות דומיא דדילמא אקרי וכתיב שאמרו בגמרא, וכעין זה מצאתי להדרישה ופרישה חו"מ סי' ס"ה עיי"ש, וכן נראה מדברי התוס' שם דף י"ח [ע"ב] ד"ה חיישינן וכו', ומה שסיים רבינו דאם אינו מקויים לא יחזיר הכוונה דלא מיבעיא אם [זה אינו] בו ביום, אי נמי שאין החייב מודה דפשיטא דלא יחזיר כדין משנתינו שהוא [כמו שכתבתי] לעיל, אלא אפילו שזמנו בו ביום והחייב מודה אם אינו מקויים לא יחזיר [מכיון שנפל] הרי אתרע חזקתיה כאמור.

== ג ==

'''הרי זה יחזיר למי שנתן סימן וכו'.''' [התוס'] הכריחו שם דבדלוסקמא צריך שיתן סימן בכלי, וכן נראה דעת הטור והבית יוסף חו"מ סי' [ס"ה], ורבינו העתיק הדברים כפשטן כדרכו בכל מקום, וידוע שהדין ישתנה כפי [המציאות].

== ד ==

'''ונפלו מיד הדיין וכו'.''' בדפוס מגדל עוז כתוב מיד הסופר, אך ממה שכתב רבינו, [לקיימן], נראה דאין להטעות גירסתנו והרב ב"ח חו"מ סי' ס"ה אות י"ב נסתייע מגירסתנו עיין עליו.

== ה ==

'''מצא שטרות וכו' ואם יש עמהן שובר וכו'.''' הנה ראיתי להמשנה למלך ז"ל, שהקשה דבגמרא מוכח דבנמצא השטר ביד המלוה דווקא קאמר, אבל (בנמצא) [בנפל ונמצא] כיון דאתרע אפילו שלא נמצא בין שטרות קרועים איכא למימר דיחזיר ללוה, דבלאו הכי לא יחזיר לא לזה ולא לזה, א"כ מנא ליה לרבינו לומר אפילו נמצא צריך שיהיה עמו שובר והשטר בתוך הקרועים וכו', ולפ"ז הרב המגיד ז"ל לא יישב קושיא זו וצ"ע ע"כ, והיא קושיא ברורה כשמש לכאורה, אך תמהתי למה הניחה בצ"ע. דהן אמת דמדברי רש"י ז"ל הכי משמע, מדפירש אמתניתין דמילי מילי קתני וכו', אך רבינו אינו מפרש כן, אלא דהא דאם יש עמהם סמפונות יעשה מה שבסמפונות, אכולה מתניתין קאי דמיירי במוצא מציאה, ואף לדסמיך ליה דהיינו במוצא בין שטרותיו ואינו יודע מה טיבו וכו', והשתא פריך לרב דקאמר סמפון היוצא מתחת ידי מלוה פסול, דהא במתניתין קתני דאפילו נפל דאתרע חזקתיה אפ"ה כשר, ומשני דמתניתין במצאו בין שטרות קרועים דמוכחא מלתא שכבר נפרע ומשו"ה לא חש ליה, משא"כ ביוצא מיד המלוה, וזו היא הבנת הרב המגיד ז"ל בפשיטות, ואין כאן שום קושי, שוב בינותי בספרים וראיתי שכן הקשה הרב לח"מ ז"ל פרק ט"ז דמלוה ולוה, ששם הביא רבינו ההיא דרב הונא דמצא שטר בין שטרותיו, והרב ב"ח ז"ל חו"מ סי' ס"ה על דברי הטור שפסק כדברי רבינו נדחק בזה, וכתב, דהמקשן היה סלקא דעתא דמצא בין שטרותיו קאמר, והתרצן השיב לו דאינו כן, והרואה יראה דהעיקר חסר, עד שראיתי להש"ך ז"ל שם שכתב כדברי וששתי כעל כל הון שבח להשי"ת.

== ו ==

'''מצא גיטי נשים וכו'.''' דין זה אין ההבנה כפשוטו אלא ע"פ מה שכתב פ"ג דהלכות גירושין דין ט' י' ודברי הרב המגיד ז"ל שם, ופרטי הסימנין שהזכיר רבינו כבר הם מפורשים לעיל פרק י"ג.

== ח ==

'''מצא גט שחרור וכו'.''' עיין מה שכתב הרב המגיד ז"ל, דאמר להו אימת, צריך לומר, דאמר להו אייתו ראיה אימת, כמו שאיתא בגמרא.

== ט ==

'''ואם מתנת שכיב מרע היא וכו'.''' רבינו לא חילק בין אית בה קנין לאין בה, נראה משום דסבירא ליה דכיון דנפל אתרע חזקתיה, ועיין להרב המגיד ז"ל [בפ"ט הל' כ"ד] דזכיה ומתנה, ומה שכתב הרב המגיד ואח"כ מכר, צריך לומר, מסר, וכן הכי בדפוס "מגדל עוז".

== יד ==

'''כל השטרות וכו' אם החזיר וכו'.''' כתב הרב המגיד ז"ל, דהוציאו מדאמר במתניתין ובכל דוכתא לא יחזיר, דמשמע לכתחילה ולא אמר הרי זה פסול ע"כ, ומבואר הדבר דהך דיוקא לא קאי אלא דקתני בהו לשון זה דלא יחזיר, אמנם במאי דלא תני הכי כגון ההיא דמצא שטר בין שטרותיו ואינו יודע מה טיבו יהא מונח עד שיבא אליהו, לית לן הך דיוקא, ולעולם דאין גובין בו, וזו נראית כוונת רבינו שהביא דין זה בסוף פרק ט"ז דמלוה ולוה, ולא כתב עליו דאם החזירו גובה בו, וכן כתב הרב בית חדש לתרץ דברי הטור, דבריש סי' ס"ה הביא דברי הרא"ש שפוסל במצא בין שטרותיו ולא הזכיר שם דברי רבינו שבכאן, משום דהאמת נראה שרבינו מחלק בין היכא דנפל להיכא דמצאו בין שטרותיו, ולא פליג בזה [על] הרא"ש ז"ל.


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}