עריכת הדף "מעשה רקח/גזלה ואבדה/יז"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

{{מרכז|{{גופן|4||'''ספר מעשה רקח פרק יז מהלכות גזלה ואבדה'''}}}}

== א ==

'''אבל אם ראה את המציאה וכו'.''' ידוע דבגמרא אמתניתין דנפל לו עליה, קאמר ריש לקיש משום אבא כהן ברדלא, ד' אמות של אדם קונות לו בכל מקום [מאי טעמא] תקינו רבנן דלא אתי לאנצויי, ופריך מפיאה, דאם נפל לו עליה פרס טליתו עליה מעבירין אותו הימנה, הרי דלא קנו לו ד' אמות, ומסיק, כיון דנפל גלי דעתיה דבנפילה ניחא ליה דניקני, בד' אמות לא ניחא ליה דניקני, ורב פפא אמר כי תקינו רבנן ד' אמות בעלמא, בשדה דבעל הבית לא תקינו, ורבא אמר רב יעקב בר אידי מותיב לריש לקיש ממתניתין, ומתרץ כיון דנפל לו עליה גלי דעתיה דבנפילה ניחא ליה, בד' אמות לא ניחא ליה, רב ששת אמר כי תקינו רבנן בסמטא דלא דחקי בה רבים, ברשות הרבים דדחקי רבים לא תקינו ע"כ, נמצאו ג' תירוצים בדבר, דסתם תלמודא וההיא דרבא אמר רב יעקב מתרצים, דכיון דנפל גלי דעתיה דלא ניחא ליה בתקנתא דרבנן, וכגון דא שומעין לו, ולרב פפא החילוק הוא בין שדה דבעל הבית לדעלמא, ולרב ששת בין סמטא לרשות הרבים, מתניתין ברשות הרבים דווקא, דאי בסמטא קנה או מטעם נפילה או מטעם דזכו לו ד' אמותיו, ולרבא א"ר יעקב מדיהבי טעמא דגלי דעתיה וכו', משמע דסבירא ליה דבסמטא איירי מתניתין, ולא (פלוג) [פליגי] רבנן דהוא הדין [דלא קני] ברשות הרבים, או דסבירא ליה דד' אמות שתקנו חז"ל אף ברשות הרבים היא, והיא היא סברת סתם תלמודא בתירוצא קמא אדריש לקיש, וגם רב פפא דמחלק בין שדה חבירו לדעלמא אפשר דפליג ארב ששת, וכמו שכתב רש"י ז"ל, ואפשר דמודי ליה בעיקר הדין אלא דנחית לפלוגי דבשדה חבירו ליכא למ"ד דליקני ליה ד' אמות.:

'''והנה ''' ידוע דהרב המגיד ז"ל כתב דמדסתם רבינו, נראה שהוא סומך על האוקימתא הראשונה וכו', כלומר דלא פליגי רבנן ולכך לא נתן טעם דגלי אדעתיה וכו', והכסף משנה ז"ל הקשה עליו, דאם כן לא הוי ליה לרבינו לכתוב לשון אפילו, דזה מורה דלא פסק כאוקימתא קמייתא ע"כ, ולענ"ד הא לא מכרעא, דלכל הפירושים יש להקשות כן, דבלישנא קמייתא הביאו ההיא דנפל או פירס טליתו עליה, וידוע דזו וא"צ לומר זו היא, אמטו להכי נקט רבינו לשון אפילו, כלומר לא מיבעיא שאר מציאות דגריעי מנפל שייך שפיר האי לישנא, אף אם נאמר דפסק כטעמא דגלי דעתיה וכו', כי הדדי מיתני התם גבי פיאה, ולא ביארו רבינו מטעמא דלא פלוג כאמור, ולפ"ז מה שכתב רבנו או לרשותו, כוונתו בחצר המשתמרת ע"פ מה שכתב לקמן דין ח', אי נמי אף שאינה משתמרת כיון שהיא לדעתו, או אפשר דהיינו בתוך ד' אמות ובסימטא כמו שכתב לקמן דין ט', ודין הנפילה יתבאר כפי ענינו, ועיין להפרי חדש ז"ל בנמוקיו על רבינו שגם הוא הסביר צד אפילו שכתב רבינו, והליץ בעד הרב המגיד ז"ל.

== ב ==

'''היה רוכב ע"ג בהמה וכו'.''' הא דנקט רוכב, משום דרואה מרחוק טפי ממהלך ברגליו, וממה שכתב רבינו כיון שהגביהה קנה לו, משמע דקודם ההגבהה עדיין לא קנה לו, וכן [משמע] מדכתב, אם אמר אני זכיתי בה, וכן כתב ז"ל, ועיין להטור חו"מ סי' רס"ט.

== ה ==

'''שנים שראו גמל או חמור וכו'.''' מבואר הדבר דנקט גמל, לאשמועינן דאף שאין דרכו אלא במשיכה מכל מקום אם הנהיגוהו שניהם קנו שניהם, וכמו שכתב הרב המגיד ז"ל, אך מה שכתב שהראב"ד ז"ל מצא ספר אחד שהיה חסר ממנו קצת הבבא, והיה כתוב או שהיה אחד מנהיג ואחד מושך וכו', לא ידעתי מהו, שהרי היא הגירסא שהזכיר הרב המגיד עצמו בדברי רבינו, ומלבד זה למה הוצרך לומר שהראב"ד היתה לו גירסא אחרת, הלא אף לפי גירסתנו שהיא גירסת הרב המגיד ז"ל, אכתי שייכא השגת הראב"ד ז"ל, דתרווייהו בגמל או בחמור ספיקא הוא, ורבינו פסק דקנו שניהם, שוב מצאתי באסיפת זקנים ז"ל שהביא השגה זו משם הרמ"ך ז"ל, ונראה שממנה למד הרב המגיד במה שכתב על דברי הראב"ד עיי"ש.

== ו ==

'''וכן בנכסי הגר וכו'.''' מה שכתב הרב המגיד ז"ל דמשנה מפורשת שם בריש מציעא ט"ס הוא, דאין שם דבר זה, רק היא מימרא דרבי חלבו אמר רב הונא [[בבלי/בבא מציעא/ח/ב|בדף ח' [ע"ב]]] מוסירה מחבירו קני, במציאה ובנכסי הגר לא קני, והסמ"ע ז"ל [[סמ"ע/חושן משפט/רעא|חו"מ סימן רע"א]], כתב דהא דקנה כולה משום דבידו למושכה כולה וכו', משא"כ בסעיף שאח"ז באחד רוכב וכו', והקשה עליו הש"ך ז"ל, שהוא נגד הש"ס פרק קמא דמציעא [[בבלי/בבא מציעא/ט/א|דף ט' ע"א]], דמוכח שם דלא קנה מטעם דיכול לנתקה אצלו וכו' ע"כ, והדבר מבואר דעל רבינו לא תפול קושיא זו, שאף אם נפרש דקנה כל המוסירה מכח הואיל וכו', אין להקשות מההיא דאמרו על ר' אבהו ברייתא היא, משום דההיא בשנים דדעת אחרת מקנה אותו, משא"כ הכא דאחד לחודיה הוא דאוחז במוסירה, ודייקי דברי הרב המגיד ז"ל שכתב כאן מפני שאין דעת אחרת מקנה עיי"ש, וקושית הש"ך זו כוחו מכח פסק הרב בית יוסף בשו"ע לעיל [[שולחן ערוך/חושן משפט/רסט|סי' רס"ט]], שהעתיק הדין באחד ולא קנה מטעם הואיל וכו', ובאמת דנראית קושיא עצומה, אך מאי דאיכא למידק בדברי רבינו, שפוסק, דרוכב סתם בלא הנהגה קנה וכמו שכתב הרב המגיד ז"ל, והלא כל השקלא וטריא דהש"ס היא ברוכב ומנהיג דהכי אוקמיה למתניתין דשנים רוכבים וכו', אדברי רב יהודה דלא מצינו חולק עליו, וכן כתב רבינו עצמו בפירוש המשנה, וכן כתב הרא"ש ז"ל, וצריך לומר דבחיבורו חזר בו מכח דסתם מתניתין וברייתות דאייתי התם, פשטן משמע דרוכב גרידא קני ולא סמכינן אשינויי דחיקי, וכן מצאתי בשו"ת רדב"ז שנדפס מחדש [חלק ה'] דף ע"ד (סי' א' תקפ"ט (רכה)], אלא שהוסיף לומר דרבינו סבירא ליה דרב אשי פליג וסבירא ליה דרוכב לחודיה קני, וזה מכח שלא הזכיר רבינו דין המשנה עיי"ש שהאריך, ולענ"ד היא שגגה שיצאה מפי השליט שהרי רבינו אם לא הזכירו כאן הרי ביארו ב[[רמב"ם/טוען ונטען/ט|פרק ט' דטוען ונטען]] כי שם ביתו עיי"ש.

== ח ==

'''במה דברים אמורים בחצר המשתמרת וכו'.''' כתב הרב המגיד ז"ל משנה מפורשת ובגמרא וכו', כוונתו ז"ל דבאומר זכתה לי שדי היא משנה מפורשת, אך הבמה דברים אמורים שכתב רבינו הני דברי סתם תלמודא שם [[בבלי/בבא מציעא/יא/א|דף י"א [ע"א]]], ומה שכתב הרב המגיד ז"ל דהרשב"א סבירא ליה דהוא הדין לא אמר, לא ידעתי למה לא הזכיר דברי [[תוספות/בבא מציעא/יא/א|התוס']] שכתבו כן שם, מכמה הכרחיות אשר מתוכם נראה דהתלמוד שלנו פליג אירושלמי, וכן כתב הרא"ש ז"ל.

ומה שכתב עוד הרב המגיד כיון דלא אמר דאלימא וכו', לשון זה אין לו הבנה, וכיון דלא אמר הוא מיותר ונמחק, והעיקר כמו שהעתיק הכסף משנה ז"ל, והוא ז"ל תירץ עוד, דכיון דתקינו חז"ל דלא ליתו לאינצויי שמע מינה שאין לחלק, ולתירוץ הרב המגיד ז"ל יש לגמגם עיין לה[[דרישה/חושן משפט/רסח|דרישה]] ופרישה ז"ל [[פרישה/חושן משפט/רסח|חו"מ סי' רס"ח]], ועיין מה שהקשה הרב בית יוסף שם דלא יודע למה השמיטו הרי"ף ורבינו ז"ל ההיא דיצא לו שם מציאה דאיתא התם דף ק"ב, נראה דהרי"ף ורבינו סבירא להו דכיון דלא הזכירוה בסוגיין בכל השקלא וטריא דאיתא התם שמע מינה דלאו הלכתא, וכן כתב בספר ידי אליהו ז"ל עיי"ש שהאריך. ודע דאלו הד' אמות שתקנו חז"ל אינו אלא בניעור, אבל אם הוא ישן לא, כן כתב הרדב"ז הביאו הכנה"ג ז"ל [[כנסת הגדולה/חושן משפט/רסח|חו"מ סי' רס"ח]], עוד כתב שם בשם הרא"ש ז"ל פרק אלו מציאות, דקודם יאוש הוי ליה באיסור ולא קני, עם כי הדין נראה אמת צ"ע, דסתם אמרו ודו"ק.

== י ==

'''וד' אמות של אדם כחצירו וכו'.''' כתב הרב המגיד ז"ל, ומה שכתב ארבע אמות של אדם כחצירו לענין מציאה, אפשר שרמז למה שכתבו הראשונים שאין ארבע אמות קונות כל זמן שיש בו דעת אחרת מקנה שהרי לא יבואו לידי ניצוי ע"כ, ותמה עליו הכסף משנה ז"ל שהרי רבינו בפרק ד' מהלכות זכיה ומתנה דין ט' כתב שד' אמות קונות לענין מתנה ע"כ, ובאמת שהיא תמיהה עצומה דגלוי וידוע לכל מבין דרבינו משוה מתנה למציאה, והראב"ד ג"כ השיגו שם עיין עליו, לכך כי היכי דלא נשווייה להרב המגיד ז"ל כטועה בדבר משנה, [נפרש] שכוונתו היא בהיפך, דכיון דרבינו סבור דמתנה בכלל מציאה אף שבמתנה דעת אחרת מקנה אותו, מעתה מה שכתב במציאה נתכוון לשלול דעת החולקים, ועם כי אין זה פשט הלשון מוטב לסבול דוחק הלשון מדוחק הענין, ולהצדיק דברי הרבנים ז"ל.

== יא ==

'''ואם נתנו לו במתנה וכו'.''' שם דף י"ב [ע"א] מתגלגל קאמרת שאני מתגלגל דכמונח דמי והתם בעי רבא זרק ארנקי בפתח זה ויצא בפתח זה מהו, אויר שאין סופו לנוח כמונח דמי או לא, ולא אפשיטא, ורבינו השמיטה, נראה דכיון שכתב והרי הן מתגלגלין וכו', משמע דאם אינן מתגלגלין אלא הם עוברים באויר לא קנה, ודע שהתוס' ז"ל כתבו שם איבעיא דרבא דלא גרסינן ואפקריה, דא"כ אין כאן דעת אחרת מקנה, ורש"י ז"ל דפירש והפקירו לכל הקודם צריך לומר דכוונתו דלא תהא הפקר עד שיזכה בה אחר, וגם הרא"ש ז"ל גריס ואפקרה עיין עליו, ועיין להדרישה ופרישה ז"ל שפלפל הרבה בדברי הטור ז"ל חו"מ סוף סי' רמ"ג.

== יג ==

'''מציאת בנו ובתו וכו'.''' אין לדייק דאם אינן סמוכין על שולחנו ישתנה הדין, שהרי כתב אח"כ דמציאת בתו הנערה אע"פ שאינה סומכת על שולחנו וכו', הרי אלו שלו, אלא קושטא קאמר דבסמוכין על שולחנו הרי אלו שלו, משא"כ באינן סמוכין דיש חילוק בין בן לבת, אמנם דברי הטור חו"מ סי' ע"ר מגומגמים וכבר עמדו [בזה] הרב בית חדש והדרישה ופרישה ז"ל עיין עליהם, ובספר כתב יד קדמון מצאתי כתוב, וזה לשונו: אע"פ שאינה סומכת על שולחנו וכו', נראין דבריו דתניא פרק קמא דקדושין דף ט"ז [ע"ב], ענק אמה העבריה לאביה ומציאתה לאביה, הרי שאמה אינה סמוכה על שולחנו ואפ"ה מציאתה שלו, ולרש"י ז"ל דסבירא ליה דווקא בסומכת על שולחנו נראה לפרש, דשאני אמה כיון שהאב העמיד לה אדון שחייב לזונה, במקום אב קאי לגבי מזונות, ולדעת רבינו לא פלוג ע"כ משיטת כתובות להר"מ המעילי ז"ל ע"כ, הדבר מבואר דרצה הרב ז"ל להביא סיוע לדברי רבינו מברייתא מפורשת, דאל"כ הרי הדברים מבוארים בסוגיין, דקאמר האי שפחה היכי דמי, אי דאייתי שתי שערות מאי בעיא גביה, אי דלא אייתי שתי שערות אי איתא לאב דאבוה הוי וכו', [רק אם] אינה סומכת על שולחנו שהרי היא אצל רבה, אפ"ה פשיטא ליה לתלמודא [דמציאתה של] אביה.

'''אע"פ שהוא קטן ומציאת עבדו ושפחתו העברים ומציאת וכו'.''' לישנא דמתניתין נקט, [ומציאת בתו נערה] כבר ביארו לעיל שמציאתה לאביה ומינה דאינה של רבה, והנה הרב המגיד ז"ל כתב, [והוא קצת תימה] איך לא פסק רבינו כרבא או כרבי [יוחנן] וכו' וצ"ע עיי"ש, ולענ"ד נראה דפסקו של רבינו [אמת הוא], דלרבא ולרבי [יוחנן] מתניתין לא מיתוקמא אלא בפרט אחד, או בהגביה מציאה עם מלאכתו [או] כגון בעבד נוקב מרגליות, והרי מתניתין סתמא קא תני, דמשמע דבסתם עבד וסתם מציאה קאמר, ומכל שכן לרב פפא דמפרש לברייתא בשכרו ללקט מציאות אתיא מתניתין כפשטה לגמרי, וכיון דרווחתא לה מתניתין לדידיה, והוא בתרא כמו שכתב הרב המגיד ז"ל, אמטו להכי פסק רבינו כוותיה, ודו"ק כי נכון הוא.


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}