עריכת הדף "מעשה רקח/איסורי מזבח/ו"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

{{מרכז|{{גופן|4||'''ספר מעשה רקח פרק ו מהלכות איסורי מזבח'''}}}}

== א ==

'''שלא יביא נסכים וכו'.''' תנא והדר מפרש לכלהו לקמיה:

== ב ==

'''וכל עץ שהתליע וכו'.''' נראה דטעם הדבר מפני שהעצים נקראו קרבן ומספקא לן במנחות דף פ"ה אי הוי כבעל מום גמור או לא ועיין להתוס' שם:

'''ועצי סתירה פסולין וכו'.''' כתב מרן ז"ל תוספתא פ"ט דמנחות ע"כ היה לו לציין ג"כ ממכילתין במנחות דף כ"ב דר' אלעזר בן שמוע דרש מה מזבח שלא נשתמש בו הדיוט אף עצים שלא נשתמש בהם הדיוט ואף דר' אליעזר בן ר' שמעון פליג עליה הא אמרינן בזבחים דף קט"ז כמאן כר' אלעזר בן שמוע משמע דהלכתא כוותיה וכן פסק רבינו לקמן פ"ז הל' ג' עיי"ש ועיין להרב לח"מ והמל"מ:

== ד ==

'''שנפסלו או שנטמאו.''' לשון המשנה שנטמאו ורבינו הוסיף שנפסלו ממ"ש הגמרא דלבונה ועצים לאו בני קבולי טומאה נינהו וכלי שרת נמי יש להם טהרה במקוה ועוד דבעופות חיים אין שייך טומאה אלא מום אחר הקדישן וכמ"ש התוס' שם ועיין להתוס' יו"ט ז"ל ולהרב לח"מ ז"ל:

== ח ==

'''וכן העצים והלבונה וכו'.''' מדכתב לשון וכן משמע דמעלה זו מדרבנן היא וכ"כ מרן ז"ל אמנם הרב לח"מ ז"ל הקשה דבפסולי המוקדשין פסק רבינו דלוקה והוא בפי"ח הל' י"ב שכתב שם אבל אדם טהור שאכל כזית מקדשים שנטמאו לוקה שנאמר והבשר וכו' והוא הדין לשאר הקרבנות שאם אכל כזית מלבונת המנחה שנטמאה אחר שנתקדשה בכלי לוקה וכו' ע"כ ומכח זה הכריח דעל כרחך הך מעלה דעצים ולבונה מן התורה היא אך קשה לי על דבריו דע"כ הך טומאה דעצים ולבונה אינה אלא מכח דחיבת הקדש דמשוה להו אוכלה וכדאיתא במנחות דף ק"א ובסוף פ"י דטומאת אוכלין פסק רבינו להדיא דחיבת הקדש אינה אלא מדבריהם ואף שהראב"ד ז"ל השיגו שם שהיא מה"ת הרי מרן ז"ל הליץ על רבינו דאינה אלא מדבריהם ואפשר דההיא דפסולי המוקדשין שאני שנטמאת המנחה כולה אחר שנתקדשה בכלי ומשו"ה נטמאת גם הלבונה אי נמי י"ל עם מ"ש רבינו בהלכות טומאת אוכלין שם שחילק בין טומאה דאורייתא לטומאה דרבנן וחיבת הקודש לא נאמר אלא בטומאה דרבנן עיי"ש וכן חילק בפסולי המוקדשין עיין עליו מעתה י"ל דהכא בין במעלות דאורייתא בין במעלות דרבנן קאמר ומ"ש וכן היינו כלפי המעלה והאי כדיניה והאי כדיניה ודו"ק:

== ט ==

'''ואלו הן היינות וכו'.''' בב"ב דף צ"ז הזכירו יינות אחרים דלא יביא לכתחילה ורבינו השמיטם אפשר דס"ל שהם כלולים באלו שהזכיר ז"ל ועיין להתוס' שם אי נמי דנשתנו הזמנים על דרך מ"ש התוס' במ"ק גבי כיורא וכו'. ומ"ש בספרי רבינו

'''ולא נתנה בו ''' בנוסח אחר ולא נשתנה בו:

== י ==

'''יין שנתגלה וכו'.''' שם הזכירו ג"כ קוסס מזוג ושל שמרים ושריחו רע דאם הביא פסול ורבינו השמיטם ושריחו רע י"ל דמדין הדלה עליה שכתב אח"ז נפיק וכבר כתבתי הנראה לענ"ד פכ"ט דהלכות שבת הל' י"ד:

== יג ==

'''חטים שלקטן וכו'.''' במנחות דף ס"ט בעיית רמי בר חמא וקאמר דאי לענין טומאה פשיטא דכיון שזרען טהרו (ופסקו רבינו פ"ב דטומאת אוכלין הל' י"ט) אלא לענין מנחות משום מאיסותא הוא וכיון שזרען אזדא למאיסותייהו או דילמא משום כחישותא הוא והשתא נמי כחושה תיקו ע"כ. נמצא דהספק הוא אם הוא מטעם מיאוס ושרו או מטעם כחוש ואסירי ואיך כתב רבינו דהספק הוא משום מיאוס וצ"ל דרבינו מפרש דטעם כיחוש היינו נמי מיאוס אחר דמאיס כלפי גבוה משום הקריבהו נא לפחתך כמ"ש שם בגמ' וקיצר בלשונו ז"ל וכן מצאתי להרב לח"מ ז"ל. שוב ראיתי להרב קרית ספר שהביא הספק האמור בגמ' משום כחשותא וצ"ל או שכך היתה גירסתו בדברי רבינו או שמפרשו כנז"ל:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}