עריכת הדף "מעשה רקח/איסורי ביאה/יג"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

{{מרכז|{{גופן|4||'''ספר מעשה רקח פרק יג מהלכות איסורי ביאה'''}}}}

== ב ==

'''מילה היתה במצרים שנאמר וכל ערל לא יאכל בו.''' וקצת קשה דאמאי לא הוכח מקרא דכי מולים היו כל העם היוצאים ממצרים כמ"ש בברייתא דכריתות דף ט' ע"א ולפי דברי רבינו תקשה להברייתא גופה אמאי לא מייתי דכל ערל לא יאכל בו וי"ל דקרא דכי מולים עדיף ודאי שהוא מעיד שכל העם מלו משא"כ מקרא דכל ערל דאינו מוכח דכל העם מלו ורבינו סמך עצמו לפסוק שבתורה אף שאינו הכרח כל כך כפסוק דנביאים דתורה עדיף. שוב מצאתי בפ' הערל דף ע"א סמך לדברי רבינו דיליף לה מכל ערל עיי"ש.''' מל אותם משה רבינו ע"ה.''' קצת קשה דלמאי נפק"מ כתב זה דכיון דהוכיח מקרא דוכל ערל לא יאכל בו מוכרח שמלו כולם ודברי רבינו לקוחים מהברייתא דפ' ארבעה מחוסרי כפרה ומהמדרש פרשת וזאת הברכה וזה לא הוזכר שם ואפשר שנתכוון למ"ש התוס' שם ד"ה דכתיב כי מולים היו כל העם פי' שמלו עצמם ביציאת מצרים ואע"פ שאותם שהיו נמולים בימי אברהם לא מלו עצמם ביציאת מצרים מ"מ מעיקרא כשמלו עצמם מלו ליכנס בברית המקום וליבדל משאר אומות וגם כי עתה שטבלו עכ"ל. ועם כי דבריהם מגומגמין כמ"ש שאותם שהיו נימולים וכו' דמה היא כוונתם הלא כל יוצאי מצרים לא היו כי אם יוצאי ירך יעקב והם עצמם ודאי מלו א"כ מדכתיב וכל ערל לא יאכל בו הייתי אומר שהיו נמולין איך לא היתה מילתם על מנת ליכנס לברית לכך הוסיף שמל אותם מרע"ה ומה צורך לאברהם וכו' איך שיהיה נראה שנרגשו דבעינן שתהא המילה לשמה דהיינו כדי ליכנס לברית ואפשר שלזה נתכוון רבינו לכתוב מל אותם מרע"ה כלומר לשם הכנסת ברית מצוותו ושבט לוי בין לדברי רבינו בין לדברי התוס' י"ל שהם מעולם היו מלין לשמו יתברך שהרי שבח אותם הפסוק.

== ג ==

'''וטבילה היתה במדבר קודם מתן תורה שנאמר וקדשתם היום ומחר וכו'.''' הרב המגיד לא ציין מהיכן הוציא זה רבינו הן אמת שהזכיר תחילה הברייתא דכריתות דף ט' ע"א ושם נאמר טבילה מנ"ל דכתיב ויקח משה את הדם ויזרוק על העם ואין הזאה בלא טבילה ע"כ ורבינו הוציאו מפסוק אחר גם ביבמות דף מ"ו אמרו ור' יהושע באבות נמי טבילה הוה מנ"ל אילימא מלך אל העם וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלותם ומה במקום שאין טעון כבוס טעון טבילה מקום שטעון כבוס אינו דין שטעון טבילה ודחי ליה דילמא נקיות בעלמא אלא מהכא ויקח משה את הדם ויזרוק על העם וגמירי דאין הזאה בלא טבילה ע"כ. הרי דאין ללמוד מפסוק דוקדשתם וכו' הן אמת די"ל דאחר האמת דילפינן לה מפסוק ויקח משה את הדם נפלה הדחיה דדילמא נקיות בעלמא אבל מ"מ למה לא הוציאו רבינו מהפסוק הפשוט שהביאו בגמרא עד שמצאתי בילקוט שדרשו על פסוק זה של וקדשתם וכו' להדיא דאין כבוס בלא טבילה ומשם למדו רבינו אכן אכתי קשה דכיון דקי"ל מל ולא טבל כאילו לא מל ופסקו רבינו לקמן דין ו' מעתה איך הותרו לאכול הפסח הרי בפסוק אחר הזהיר ג"כ כל בן נכר וכו' וכיון דהו"ל כאילו לא מל איך הותר להם הפסח וכ"כ הר"ש פלורינטין ז"ל עיין עליו וי"ל דאף שלא טבל הן הכי נמי דעדיין לא בא לכלל ישראל אבל מ"מ אינו ערל שהרי הוא מהול עכ"פ וקרא דבן נכר שהוא כפשוטו שעובד ע"ז כמ"ש רבינו בהלכות קרבן פסח פ"ט דין ז' י"ל דכיון שקבלו עליהם מקצת מצות השי"ת הרי פירשו עצמם מע"ז ודאי ועוד י"ל דכיון שבאותה הלילה מלו לא היה אפשר להם לטבול דאין טובלין עד שיתרפא כמ"ש פ"ו דין ז'.

== ו ==

'''והואיל והדבר צריך בי"ד וכו'.''' יש ללמוד מעובדא דבי ר' חייא בר רבי וכו' שם דף מ"ו דקאמר שמע מינה תלת וכו' ור' חייא ב"ר אבא אמר ר' יוחנן גר צריך שלשה משפט כתיב ביה וכיון שכן נראה דאין צריך למ"ש מרן ז"ל עיין עליו דהא מעשה רב ודו"ק.

== ז ==

'''גר קטן וכו'.''' כל פרטי דין זה נתבארו בדברי רבינו פ"י דהל' מלכים ומ"ש מעוברת שנתגיירה וטבלה אין בנה צריך טבילה אע"ג דמילה קודם לטבילה כמ"ש רבינו בראש הפרק שאני הכא דאכתי לא חזי למולה קרית ספר ז"ל ומ"ש ואפי' בפני שנים וכו' הוא עפ"י מ"ש ריש פרק ב' דהל' סנהדרין דשנים שדנו אין דיניהם דין אלא דהרמ"ך וכו'. ולדברי רבינו קצת קשה מההיא דפ' החולץ דף מ"ז דנתגייר בינו לבין עצמו ואמר ליה ר' יהודה יש לך עדים א"ל לאו דמשמע שאם נתגייר בפני עדים מהני ואין לדחות דמ"ש כן אינו אלא כלפי הבנים דהא אכתי לא הזכירם ואולי י"ל דכדי לעמוד על האמת הוא דא"ל כן ומ"ש בא ואמר נתגיירתי בבי"ד של פלוני דאינו נאמן אף דקי"ל דבמילתא דעבידא לאגלויי לא משקרי בה אינשי הכא שאני משום דקפיד קרא דכתיב וכי יגור אתך גר וכו' ודרשו אתך במוחזק לך אלא דקצת קשה לפי' מ"ש הרב המגיד ז"ל דדוקא במי שידענו שהיה כותי מעיקרא דאין כאן מיגו אבל במי שלא היה ידוע בחזקת גויות מיגו דמצי אמר ישראל אני ונאמן מצי למימר כותי הייתי ונתגיירתי וכו' ע"כ הרי דאף דאין לנו שום חזקה נאמן ובדוחק יש לחלק בין מיגו לחזקה.

== ח ==

'''היה נשוי לישראלית וכו'.''' הרמ"ך. ודינו של רבינו לקוח מעובדא דר' יהודה פ' החולץ דף מ"ז ההוא דאתא לקמיה ואמר ליה נתגיירתי ביני לבין עצמי א"ל יש לך עדים א"ל לאו יש לך בנים א"ל אין א"ל נאמן אתה לפסול עצמך ואין אתה נאמן לפסול בניך ושקיל וטרי בגמ' ומסיק הרב נחמן בר יצחק דהקשה ליה לדבריך נכרי אתה ואין עדות לנכרי ע"כ משמע שעד עכשיו היה בחזקת ישראל גמור אלא שהוא פסל את עצמו ולכך לגבי דידיה נאמן דהא שוי נפשיה חתיכה דאיסורא אבל בניו בחזקתן הן עומדין ומשמע דאף שלא ידענו אם הבנים נולדו בגיותו או אחר שנתגייר דהא סתמא קאמר ורבינו העתיק שהיה נשוי ישראלית או גיורת דמשמע גיורת גמורה ודאית דומיא דישראלית ומשמע שהבנים הם מזאת האשה דוקא אבל בלאו הכי גם הבנים הם פסולים וקשה דמי פסל אותם כיון שעד עכשיו היו בחזקת כשרות כשאר ישראל וצ"ל דלא בא אלא לאפוקי אם יש לו אשה גויה גמורה דאז הוו הבנים פסולים ודאי דבנו הבא מן הגויה קרוי בנה.''' אך ''' הרב המגיד ז"ל לא הבין כן שהרי הקשה על רבינו דכיון דקי"ל כותי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר וכו' אפי' יהיה כדבריו הולד כשר הוא ותירץ דנפק"מ לדידן בגר וגיורת שהיו מוחזקים בישראלים ואמרו שנתגיירו בינן לבין עצמם וכו' עכ"ל והיא קושית התוס' והם ז"ל הוצרכו לדחק דקסבר ר' יהודה דנכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר וכו' וכן דעת הרמב"ן ז"ל אמנם הר"א ז"ל הובא בשיטת הרשב"א ז"ל השיב כדברי הרה"מ ז"ל ומבואר הדבר שאם דקדוק הרה"מ הוא על דברי רבינו לא קיימי דבריו אלא למחלוקת גיורת ואגב נקט רבינו גם ישראלית ומהרש"ך ח"א דף ל"ה כתב בזה דרך חריפות והמל"מ כתב עליו שהם דברים שאין כדאי לשומעם עיי"ש ופליטת קולמוס של אלו הדברים גרם מפני שתקע עצמו לפרש דרבינו ס"ל דיש מי שכתב שהביא הרה"מ פט"ו דנכרי ועבד הבא על בת ישראל והוליד בת הרי אותה הבת פסולה לכהונה והרה"מ ז"ל לשיטתיה דהכא אזל ולכך לא ייחס סברא זו לרבינו אך המל"מ ז"ל מכח קושיא זו הבין בפשיטות מכח דין זה שזו היא דעת רבינו האמתית ולענ"ד נראה לשון בנים קצת קשה ודו"ק ומ"מ כן נראה קצת ממ"ש רבינו בפ' י"ט דין י"ב דגר או משוחרר שנשא בת ישראל בתו כשרה לכהונה דמשמע הא גוי או עבד היא פסולה ומ"מ אין בידינו להכריע. שוב מצאתי להכנה"ג שכתב מעין דברי המל"מ ז"ל אלא שנתקשה בתיבת בנים דנקט דהו"ל למימר בנות עיין עליו.

== ט ==

'''גיורת שראינוה וכו'.''' הרמ"ך. וכבר נתעורר בכל זה הרב המגיד וישב דעת רבינו.

== י ==

'''במה דברים אמורים בארץ ישראל וכו'.''' מ"ש הרב המגיד ז"ל שזה הוציא רבינו מעובדא דההוא כותי דהוה סליק לירושלם וכו' לא אתי שפיר מ"ש רבינו אחר זה ואני אומר וכו' דאיך יכתוב כן על דברי עצמו ועיין בדברי הרה"מ פ"כ.

== יא ==

'''הלוקח עבד מן הכותים.''' בגמרא דדוקא לוקח מן הכותי אבל מוכר עצמו כיון שגם גופו קנה האדון אם קדם וטבל לשם בן חורין לא מהני ליה ופסקו בטור יו"ד סי' רס"ז ואם רבינו ס"ל דכיון דסלקה בקשיא הרי דינו שוה ללוקח מן הכותי מכל מקום היה לו לבארו ובהלכות עבדים פרק ח' ביאר רבינו פרטים אחרים והשמיט זה אולי דרפיא בידיה ובס' בית דוד יו"ד דף פ' רצה להכריח שדין זה אינו נוהג אלא בעבד ולא בשפחה ושוב חזר בו מכח שמצא במהרי"א סי' שי"ב ומהרח"ש דף ל"ה ומהרש"ך ח"א סי' קנ"ח שתפסו במושלם דגם שפחה אם קדמה וטבלה לשם בת חורין קנתה עצמה גם לשון השו"ע שם הוא מגומגם עיין עליו והרב ב"י שם ביאר הסוגיא והגירסות.

== יב ==

'''כשישתחרר העבד וכו'.''' הרמ"ך. וכבר הרב המגיד ז"ל ישב דעת רבינו עיין עליו וטעם טבילה זו מפני שעד עכשיו לא נתחייב אלא במצות שנוהגות בנשים ועכשיו שהוא גר גמור יתחייב בכולן ולפי טעם זה אם היא שפחה אין צורך לטבילה זו דהרי היא כמו שהיתה לענין המצות ולא נתחדש בה אלא השחרור אלא דמשום מעלה בעלמא מטבילין אותה וכן כתבו ז"ל ועיין בס' בית דוד בהל' עבדים דף פ'.

== יד ==

'''אל יעלה על דעתך וכו'.''' כתב הרב המגיד ז"ל בפ' הערל ביבמות אמרו בסוגיא דשלמה גיורי גיירה לבת פרעה וכו' ע"כ. לא ידעתי היכי נחה דעתו דעת עליון בציון דבר זה שהרי רבינו לא איירי בבת פרעה ודאי לפי הטעם שכתב והדבר ידוע שלא חזרו אלו אלא בשביל דבר ע"כ ובגמרא שם אמרו להדיא אהא והא לא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה ומתרץ מידי הוא טעמא אלא לשולחן מלכים הא לא צריכה ליה ע"כ הרי דבת פרעה אין שייך לומר שנתגיירה לשום תכלית וכיון שכן מה ראיה הביא הרה"מ לדברי רבינו וכן הקשו ז"ל והניחוהו בצ"ע. ולענ"ד נראה עם מ"ש בסו"פ במה בהמה אמר ר' יהודה אמר שמואל בשעה שנשא שלמה את בת פרעה הכניסה לו אלף מיני זמר ואמרה לו כך עושין לע"ז פלונית וכך עושין לע"ז פלונית ולא מיחה בה ע"כ הרי שכשנשאה הוכיח סופה על תחילתה שלא נתכוונה בגרותה אלא להכשיל את שלמה ולזה נתחכם רבינו לכתוב שלא חזרו אלא בשביל דבר כלומר מקצתם משום שולחן מלכים ומקצתם משום להכשיל את שלמה ולכך קיצר בדבר והזכירו אח"כ ברמז שכתב ועוד שהוכיח סופן וכו' וע"פ זה צדקו דברי הרה"מ ז"ל דכי היכי דגייר את זו כך גייר האחרות.''' אלא ''' דאכתי קשה קושיית הגמרא דפריך עלה והא מצרית ראשונה היא וכי תימא הנך אזלי לעלמא והני אחריני נינהו והא תניא אמר ר' יהודה מנימין גר מצרי וכו' ומוקים לה ר' פפא דמתוך אהבה יתירה שאהבה העלה עליו הכתוב כאילו נתחתן בה ופי' רש"י דלזנות היה מתכוין ולדברי הרב המגיד ז"ל איך תתורץ קושיא והא מצרית ראשונה היא ואם נאמר דס"ל דלא הוזהרו אלא על ערב רב דעלו עמהם דאילו להמצרים עצמן כבר טבעו בים כמ"ש רש"י על וכ"ת הנך אזלי לעלמא והני אחריני נינהו וקשה מנימין גר מצרי וכו' אנו יכולין לתרץ כמ"ש בתוספתא שהזכירו התוס' שם שאמר ליה ר' עקיבא מנימין טעית שכבר עלה סנחריב ובלבל כל העולם עם כל זה לא הונח לנו שהרי רבינו הזכיר בפ' הקודם איסור כל האומות ובכללם המצרים וסיים שכבר עלה סנחריב ובלבל כל האומות ואלו המצרים שבארץ מצרים עתה אנשים אחרים וכו' ע"כ הרי שקודם שעלה סנחריב היו המצריים באיסורן עומדים וכיון שכן מה ראיה מייתי הרה"מ מבת פרעה כיון שיש בה איסור אחר נוסף שרבינו לא נרגש בו ואין לומר דבבת פרעה לחוד הוא דסליק בקושיא והוצרך ר"פ לאוקומא בזנות אבל שאר נשים ה"ה נמי שגיירם ונשאם בשופי וכיון שכן צדקו דברי הרה"מ ז"ל. זה אי אפשר חדא דרב פפא אקרא קאי דאיירי בכל הנשים שנשא כדכתיב בהם דבק שלמה לאהבה ואכולהו מוקים דבדרך זנות הוה ועוד דסתם תלמודא מהדר לאוקומי דלא עשה איסור דאם לא כן כי פריך ליה מלא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה לימא ליה דלא חש שלמה להך תקנתא וכיון שכן אם נאמר שלא גיירם אלא בא עליהם בגיותם ניחא אבל אם נאמר שגיירם יקשה כדבר האמור.''' לכן ''' נראה בהורמנותיה דהרב המגיד ז"ל דרבינו הוציא זה מהירושלמי בסנהדרין פ' כהן גדול אמר ולא ירבה לו נשים וכתיב והמלך שלמה אהב נשים נכריות ר' שמעון בר יוחאי אומר אהב ממש לזנות ר' חנניא בן אחי ר' יהושע אומר על שם לא תתחתן בם ר' יוסי אומר למושכן לדברי תורה ולקרבן תחת כנפי השכינה ר' (אליעזר) ליעזר אומר על שם גם אותו החטיאו הנשים הנכריות אשכח תימר רשב"י וחנניה ור' ליעזר חדא ור' יוסי פליג על תלתהון ע"כ נמצא דלדעת הג' תנאים לשם עבירה נתכוון ולא גיירם ולדעת ר"י לשם שמים נתכוון וגיירן וכן פי' הרב יפה מראה ז"ל שם ומכיון שאמרו בירושלמי אשכח תימר וכו' משמע שבא לומר דאף שהשלשה פליגי עליה מ"מ הלכה כר"י ומשם למד רבינו דינו אלא דבבת פרעה לבד נצטרך לומר כדברי רב פפא במכילתין דלשם זנות נתכוון מפני שלא היה יכול להשיאה וכן מצאתי בהרמ"ך ז"ל כת"י וז"ל וקרוב לשמוע ודאי שהירושלמי דקאמר הוא זה שכתבנו.

== טז ==

'''וכן שמשון גייר ונשא.''' לא מצאתיו מבואר בגמ' גם הרב המגיד ז"ל לא ציין כלום ואולי דנפקא ליה מהפסוק דכתוב דאביו ואמו [לא] ידעו כי מה' הוא ומצאתי בילקוט רבי פנחס בשם ר' איבו בתורה בנביאים ובכתובים מצינו שאין זווגו של איש אלא מן הקב"ה בתורה כתיב ויען לבן ובתואל וכו' בנביאים דכתיב ואביו ואמו לא ידעו כי מה' הוא וכו' ע"כ וכיון שהיה זווג מאתו יתברך ודאי שגיירה וק"ל.

== יז ==

'''ומצוה להחזיר אבידתו וכו'.''' כתב הרב המגיד שהוא ממ"ש פי"א מהל' גזילה שמחזירין אבידת המומר והוא שיהיה מומר לתיאבון לאכול נבלות כמו שנזכר שם ע"כ ומרן ז"ל תמה עליו עיין עליו וגם בב"י יו"ד סוף סי' רס"ח והרב ב"ח ז"ל שם בקש להליץ בעד הרה"מ ולא עלה בידו גם המל"מ ז"ל שם כתב שדברי הרה"מ האלה תמוהים הרבה מאד עיין עליו. ולענ"ד נראה דכוונת הרה"מ מפני שראה שכתב שם רבינו אפי' היה בעל האבידה רשע ואוכל נבילות לתיאבון וכיוצא בו מצוה להשיב לו אבדתו וכו' ע"כ ומכיון שכתב שם לשון מצוה וכאן כתב ומצוה להשיב אבדתו מזה למד הרה"מ שכוונתו כאן עפ"י מ"ש שם וכלומר דאף שהוא אוכל נבלות לתיאבון דזה נמי מקרי מומר לעבירה אחת ובהא הוא דאיירי רבינו דמכיון שכתב אפילו נודע דבשביל דבר הוא מתגייר כלומר דאינו לשם שמים ומינה שיאכל נבלות וכיוצא לתיאבון דהא יצרו תוקפו והוא לא נתגייר מלב ונפש אפ"ה מצוה להשיב אבדתו ולפ"ז הך ומצוה להשיב אבידתו ארישא קאי ולא אדסמוך ליה על דרך מרן ז"ל אלא שהרה"מ פי' בו פי' אחר כנ"ל.


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}