עריכת הדף "מעשה רקח/איסורי ביאה/ח"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

{{מרכז|{{גופן|4||'''ספר מעשה רקח פרק ח מהלכות איסורי ביאה'''}}}}

== א ==

'''יש אשה וכו'. וקודם שיבא וכו'.''' בגמרא הקשו אמתני' דקתני כל אשה שיש לה וסת דיה שעתה ואלו הן הוסתות וכו' דהתנינן חדא זימנא (פ"ק דף ב') כל אשה שיש לה וסת דיה שעתה כלומר ולמאי אצטריך לתנוייה הכא ומתרץ התם בוסתות דיומי הכא בוסתות דגופא כדקתני אלו הן הוסתות מפהקת ומעטשת וכו' ע"כ משמע דב' מיני וסתות הם אחת דיומי דהיינו מכ' או מל' יום ועוד אחר שאין לה גבול ימים אלא כשיבואו לה אלו המאורעות דאם יפרש דגם אלו המאורעות לא יבואו לה אלא ביום קבוע מכ' או מל' יום אכתי תקשה דתרתי למה ליה ליתני הא לחודה ולא ליתני ההיא וכיון שכן קשה על רבינו שנראה מדבריו דחד וסת לחודיה קאמר שהרי כתב וקודם שיבא הדם וכו' ויבואו לה וסתות אלו או אחד מהם בשעה הקבועה לה מיום וסתה ע"כ וכן מתבאר ג"כ ממ"ש פ"ג דמשכב ומושב דין ו' וכמ"ש הרב המגיד ז"ל.

== ג ==

'''יש אשה וכו'. וקודם שיבא וכו'.''' בגמרא הקשו אמתני' דקתני כל אשה שיש לה וסת דיה שעתה ואלו הן הוסתות וכו' דהתנינן חדא זימנא (פ"ק דף ב') כל אשה שיש לה וסת דיה שעתה כלומר ולמאי אצטריך לתנוייה הכא ומתרץ התם בוסתות דיומי הכא בוסתות דגופא כדקתני אלו הן הוסתות מפהקת ומעטשת וכו' ע"כ משמע דב' מיני וסתות הם אחת דיומי דהיינו מכ' או מל' יום ועוד אחר שאין לה גבול ימים אלא כשיבואו לה אלו המאורעות דאם יפרש דגם אלו המאורעות לא יבואו לה אלא ביום קבוע מכ' או מל' יום אכתי תקשה דתרתי למה ליה ליתני הא לחודה ולא ליתני ההיא וכיון שכן קשה על רבינו שנראה מדבריו דחד וסת לחודיה קאמר שהרי כתב וקודם שיבא הדם וכו' ויבואו לה וסתות אלו או אחד מהם בשעה הקבועה לה מיום וסתה ע"כ וכן מתבאר ג"כ ממ"ש פ"ג דמשכב ומושב דין ו' וכמ"ש הרב המגיד ז"ל.''' ומאי ''' דנראה לומר דרבינו דייק לה מדקתני במתני' בהדי וסתות דגופא שופעת ובגמ' הקשו הא שפעה ואזלא ותירץ עולא בריה דרב עילאי בשופעת דם טמא מתוך דם טהור ע"כ. ואי וסתות דגופא לחודייהו אמאי פריך ועריב הא דשופעת בהדי אינך הא הוא כסתם וסת וכמו שהקשו בגמ' ואף שתירצו דשפעה דם טמא מתוך דם טהור מ"מ הא לא הוי מצד מקרי גופה כי הנך אלא כי אורחא הוא דהוי שהרי ה' דמים מנו חז"ל וכו'. אך שעדיין קשה מההיא דרב הונא בר חייא אמר שמואל הרי אמרו לימים שנים לוסתות אחד דמשמע דשני מיני וסתות הן וי"ל שרבינו מרוב בקיאותו בחכמת הרפואה ידע שכן הוא האמת לדעתו ז"ל אף ששאר הגאונים לא הבינו כן כמ"ש הרב המגיד ז"ל. אכן איכא למידק דאמאי לא הזכיר ההיא דרבה בר עולא ראשה ואבריה כבדין עליה ורותתת וגוסה דגם הם וסת דגופא. וי"ל דסמך למ"ש כאן וכיוצא במאורעות אלו תדע דכובד הראש הזכירו בהל' משכב ומושב כנ"ל. אכן אכתי קשה דאמאי לא הזכיר ההיא דאביי דאכלה שום או בצלים או כסכסה פלפלין וראתה דקבעה לה וסת וי"ל.

== ד ==

'''היה דרכה לראות וכו'.''' לא ידעתי לאיזה תכלית שינה רבינו מלשון המשנה דקתני היתה למודה לראות יום ט"ו ושינתה ליום כ' וכו' ורבינו העתיק כ' וכ"ג וכי תימא משום דאין נפקותא בדבר הרי ר' פפא אמר בגמ' לא אמרן אלא במקבעא אבל למיחש לה בחדא זימנא חיישא ופריך מאי קמ"ל תנינא היתה למודה לראות יום ט"ו וכו' ומתרץ אי מהתם הו"א הנ"מ היכא דקיימא בתוך ימי נידתה אבל היכא דלא קיימא בתוך ימי נידתה אימא לא קמ"ל ופי' רש"י וכו' עיי"ש.

== יא ==

'''כל אשה שמרבה לבדוק וכו'.''' אף דקי"ל דאין האשה טמאה אלא ע"י שתרגיש בבשרה כדקי"ל מדכתיב בבשרה וכמ"ש בריש פרקין מ"מ לפי שחז"ל גזרו שתטמא אף בלא הרגשה לכך שבחו האשה שבודקת עצמה תמיד.

== יד ==

'''וכן אשה שראתה דם מחמת מכה וכו' אע"פ שראתה בשעת וסתה וכו'.''' הקושי מבואר דרבינו כתב בדין ג' דכל אשה צריכה לחוש לעונת וסתה אפילו לא ראתה ואיך נתיר לזו שרואה ממש ומרן ז"ל תירץ דההיא משום דאפשר למיקם עלה דמלתא אבל הכא ליכא למיקם אמלתא ואין דנין אפשר משאי אפשר וכו' ע"כ. ולא ידעתי למה לא הזכיר דברי התוס' שם דף ט"ז שכתבו דדוקא במרגשת שבא דם זה מן המכה וכו' אבל אם אינה מרגשת טמאה לכו"ע אם הוא זמן וסתה דאל"ה וכי לעולם לא תהא נדה והלא קודם מכה היה לה וסת ע"כ הן אמת דרבינו לא חילק בדבר ועפ"י סתמיותו משמע דאף באינה מרגשת קאמר וכיון שכן בהכרח י"ל דאין דנין וכו' אלא דממ"ש אשה שראתה דם מחמת מכה וכו' משמע שהיא מרגשת בעצמה שהוא מחמת המכה דוקא וק"ל.

== טו ==

'''הסומא בודקת וכו'.''' מתני' דף י"ג החרשת והשוטה והסומה ושנטרפה דעתה וכו' ובגמ' חרשת איהי תבדוק לנפשה דתניא וכו' התם במדברת ואינה שומעת הכא באינה מדברת ואינה שומעת והסומה תבדוק לנפשה ותראה לחברתה אמר ר' יוסי בר חנינא סומה אינה משנה ושנטרפה דעתה היינו שוטה שנטרפה דעתה מחמת חולי ע"כ ורבינו היה לו לפרש שזאת החרשת היא באינה מדברת ואינה שומעת שאם היא מדברת או שומעת הרי היא כפקחת וכן פסק הרב ב"י סי' קצ"ו. והרב המגיד ז"ל נראה שנרגש מזה וכתב וידוע שחרשת האמורה בכל מקום שאינה מדברת ואינה שומעת וכו' ע"כ. אך לא ידעתי למה לא נרגש שרבינו השמיט ושנטרפה דעתה מחמת חולי דאין לומר שהיא בכלל שוטה שהרי זו היא קושית הש"ס ואם איתא אכתי תקשה וחיפשתי בפוסקים ז"ל ולא מצאתי לשום אחד שנתעורר בזה ולבי אומר לי שט"ס הוא והמדפיס או המעתיק הוא שהשמיטוה תדע שבפי' המשנה הזכירה רבינו וכתב שהוא החולי אשר נתערבב שכלה מחוזק החולי כמו שיקרה בחלאים החדים ע"כ.

== יז ==

'''וכיצד היא עושה.''' עיין להרב המגיד ז"ל שהאריך בישוב דעת רבינו בדוחק.


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}