עריכת הדף "מנחת שי/בראשית/ל"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== ג ==

'''ותלד על ברכי.''' כתוב בספר מנחת כהן הכ"ף ברפה ע"כ. ודבריו תמוהין כי בכל הספרים הכ"ף דגושה וכן במסורת כל לשון ברכי ברכיו דגש בר מן שנים רפים כרעו על ברכיהם <small>(שופטים ז׳:ו׳)</small> הוא ברך על ברכוהי <small>(דניאל ו׳:י״א)</small> כמ"ש בשופטים:

== ו ==

'''דנני אלהים.''' נו"ן שנייה דגושה וכן כתב בעל המסורת לית דגש וכתוב במכלול שקל ''' פָּעַל''' פי' הדגש לחסרון הנו"ן הנוספת וי"א שהוא לתפארת לא לחסרון והוא הנכון:

== ז ==

'''שפחת רחל בן שני ליעקב.''' הבי"ת בצירי בספרים מדוייקים ובלא מקף כמו בן שני ליעקב שבסמוך ובמקרא גדולה בצירי ובמקף וכתוב עליו כל בן מוקף פתח פירוש בסגול במ"ד והמקף טעות הוא ומה שכתוב עליו אין זה מקומו רק על ''' בן־ששי''' שבפרשה כמו שכתב שם במסורת ועיין מ"ש בשמואל א' כ"ב:

== ח ==

'''אלהים.''' בפסק:

== יא ==

'''בגד.''' בא גד ק' וכן כתב הרמ"ה ז"ל חדא מלה כתיב וחסר אל"ף וק' תרתי בא גד עכ"ל והוא חד מן ט"ו מלין דכתיבין מלה חדא וקריין תרין וסימן נמסר במקרא גדולה ד"ה א' כ"ז ועיין בס' הזוהר פ' ויחי דף רמ"ד:

== יד ==

'''וילך ראובן.''' אין כאן פיסקא כי בפרשה זו אין פיסקא כלל כ"ש בריש סדרא וכן כתוב בספר תגי ומאן דאמר וילך ראובן בימי קציר חטים פרשה טעי:

== טו ==

'''מן השדה.''' במאריך ובמקף:

'''בלילה הוא.''' ד' דסבירי' ההוא וכתיבי' הוא מסורת פרשה וירא:

== יח ==

'''יששכר.''' כל אורייתא תרין שני"ן כתיב חד קרי בקמץ ודגש וחד לא קרי הרמ"ה ז"ל וכ"כ אבן עזרא בריש סדר ואלה שמות ורד"ק בד"ה א' ט"ו בשרש חצר ובמכלול דף צ"ד זה לשונו. ופעמים יהיו שתי אותיות הדומות סמוכות ויקראו הראשונה ולא השניה כלל כמו ''' מַחְצְצרִים''' בחצצרות <small>(ד"ה א' ט"ו)</small> ''' ומחיָּיאל''' ילד את מתושאל ''' יראיָּיה''' בן שלמיה. וכן יששכר לקריאת בן אשר ע"כ וכתב עליו ר' אליה המדקדק שאין להביא ראיה מן מחייאל ומן יראייה שכן דרך אותיות יהו"א לפעמים לנוח ולא נמצאו רק כשלמים מחצצרים ויששכר:

== כ ==

'''זבדני אלהים אתי.''' כתוב עליו במקרא גדולה מתחלפים אותי ע"כ ואין לספק בזה כי לא נמצא שום אותי מלא בכל התורה רק לא קדשתם אותי דסוף האזינו כמ"ש שם:

'''זבד טוב.''' ברוב הספרים הזי"ן בסגול וכ"כ רד"ק בשרשים ''' זֶבֶד טוֹב''' בשש נקודות ויש ספרים בחמש נקודות:

'''הפעם.''' הפ"א בדגש:

== כה ==

'''אל מקומי.''' בתיקון ס"ת ישן כתוב שנמצא מקמי חס' בס"א אבל הרמ"ה כתב שהוא מלא וא"ו:

== כז ==

'''ויברכני.''' הרי"ש בשוא:

== ל ==

'''גם אנכי.''' הגימ"ל רפה:

== לא ==

'''תתן לי.''' הלמ"ד רפה:

== לב ==

'''שה חום.''' במקף ולא במאריך בשי"ן. כן הוא בספרים ובחילופין כתיבת יד לבן אשר:

== לג ==

'''איננו נקד.''' הללי חסר. ירושלמי מלא עד כאן לשונו. ובכל הספרים חסר כמו הראשון שבפסוק הקודם וכתוב עליו ב' חסרים ובענין גם הרמ"ה ז"ל כתב כל שה נקד וטלוא חסר וא"ו כתיב וכל נקד באורייתא דכותיה חסר:

== לה ==

'''העזים.''' הזי"ן דגושה:

== לו ==

'''הנותרת.''' בראשית רבה פרשה ע"ג ריש לקיש אמר נתרת כתיב כמא דאת אמר ונתור כיכיה ושיניה דקיסר בפרק אלו טריפות אבל במסורת כאן ובירמיה הנותרת ג' ב' חסר ואחד מלא וסימן צאן לבן. על פי השנים הנותרת פרשת בחקתי וחיל מלך בבל נלחמים <small>(ירמיהו ל״ד:ז׳)</small> בתראה מלא דמלא ושארא חסר וא"ו בתראה ע"כ וכן כתב הרמ"ה בתורה את צאן לבן הנותרת חסר וא"ו תניין ודכוותיה על פי השנים הנותרת:

== לז ==

'''לבנה.''' הנו"ן בסגול:

== לח ==

'''פצל.''' בכל הספרים הצד"י בצירי ובמקרא גדולה כתב המדפיס שהצד"י בסגול על משקל שבר כפר. וכל הנקדנים טועים ול"ד הוא הטועה כי דינו בצירי כמו שכתוב במכלול דף ע"ד ובלוית חן ריש פ' כ"א מהשער השלישי ע"ש:

'''בשקתות.''' בספרים שלנו הקו"ף בשוא ופתח ובמכלול דף קפ"ז מנאו עם דומים אחרים שהם בשוא לבד ונקראים כמו שוא ופתח מפני המאריך שבא עם החירק כמו שאכתוב בסיעתא דשמיא בשופטים ה':

'''ויחמנה בבאן לשתות.''' כתב במסורת ג' מלין אנדרוגינוס פי' דאית להון סימני דכר ונוקבא וסימנהון ויחמנה בבאן לשתות וישרנה הפרות <small>(שמואל א ו׳:י״ב)</small> ארבע מלכיות מגוי יעמדנה <small>(דניאל ח׳:כ״ב)</small> עד כאן. ואיכא אחריני כגון ותקרבו עצמות עצם אל עצמו <small>(יחזקאל ל״ז:ז׳)</small> וכן ואלמנותיך עלי תבטחו <small>(ירמיהו מ״ט:י״א).</small> ובעל המסורת הביא הני תלת לחוד דדמיין אהדדי לגמרי ביו"ד בתחילתן ונו"ן ה"א בסופן וקדים דכר לנוקבא ועיין במכלול בסוף ל"ב אבני הטור ובספר הרכבה אות וא"ו:

== מ ==

'''ולא שתם על צאן לבן.''' מה שכתוב במסורת המסורת מאמר ח' וב' על דסבירין עם כמו ולא שתם על צאן לבן ועשית חסד על עבדך <small>(שמואל א כ׳:ח׳)</small> צריך להגיה וכן על דסבירין עם וכו' והטו כמו ומלבד אלה נמצאו אחרים שבאו בלשון עם ויבאו האנשים על הנשים. נחה ארם על אפרים <small>(ישעיהו ז׳:ב׳)</small> ועי"ש על בניה תנחם <small>(איוב ל״ח:ל״ב)</small> כמ"ש רד"ק בשרש עלה. ולא מצאתי מסורת על ככה זולתי בחומש ישן כתוב באצבע וכ"כ שם. ולא שתם על צאן לבן ד' סבירין עם וקריין על וסימן ולא שתם. ועשית חסד. זכרה לי אלהי ע"כ. ואף גם זאת אינה דוקנית דמסר ד' ולא מנתה רק ג' ומה שזכרה ועשית חסד פסוק הוא בשמואל א' כ' ועשית חסד על עבדך וגו' זכרה לי אלהי הוא בנחמיה סוף סימן ה' זכרה לי אלהי לטובה כל אשר עשיתי על העם הזה וצ"ע מאי שנא הני מאחריני דכתב רד"ק ופי' סבירין יש מי שפירש לשון סברא ר"ל שלפי הסברא היה ראוי להיות כך. ור' אליה כתב כי הוא ענין מחשבה כוזבת ר"ל שהאדם חושב ומדמה בלבו כן ואינו כן וכן בלשון משנה סבור הייתי וכן בדניאל ז' ויסבר להשניה זמנין ודת וקרובים דברי זה להיות כדברי זה:

== מא ==

'''המקשרות.''' המ"ם רפה ובמקצת ספרים המ"ם במאריך:

'''ליחמנה.''' המ"ם בצירי בס"ס ובדפוס קדמון וכתוב במכלול דף מ"ב שכן נמצא בספרים מדוייקים וכן הביאו בדף קכ"ד:

== מב ==

'''ובהעטיף.''' במקצת ספרי הדפוס בפ' רבתי וכן ראיתי בתרי אלפא ביתא מאותיות רבתות שיש חילופים ביניהם במקצת אותיות. ובזאת הסכימו שהיא רבתי וכן הוא במסורה שנמסר ריש פרשת בראשית ובתיקון ספר תורה. אבל בהרבה ספרים מדוייקים כ"י ודפוסים קדמונים אינו כן גם המסורת דריש ד"ה לא מנאה עם אותיות גדולות ובחילופים כ"י הוא"ו והטי"ת לבדם במאריך לב"א וכן הוא במדוייקים:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}