עריכת הדף "מנחת שי/במדבר/כט"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== ב ==

'''ועשיתם עלה.''' בכל הקרבנות כתיב והקרבתם וכאן כתיב ועשיתם אמר להן הקב"ה מכיון שנכנסתם לדין לפני בראש השנה ויצאתם בשלום מעלה אני עליכם כאילו נבראתם בריה חדשה. ירושלמי פרקא בתרא דר"ה ובויקרא רבה סוף פ' כ"ט והכי איתא בפסיקתא מכיון שנכנסתם לפני בדין ביום הזה ויצאתם בדימוס מעלה אני עליכם כאלו היום בראתי אתכם בריה חדשה שנאמר כי כאשר השמים החדשים וגו' אשר אני עושה וגו'. ובפסיקתא דר' טוביהו מה נשתנה יום הזכרון מכל המועדות שכתוב כאן ועשיתם מפני שהאיל קרניו לשופר היו נעשות וכן אמר ר' יהושע בסוף מסכת קנים שתי קרניו שתי חצוצרות וכו' פי' שופרות לכך נאמר כאן ועשיתם עולה לפי שיש בו עשייה אחרת חוץ מהקרבתו. ד"א ועשיתם עלה מלמד שכל המשמר את המועדות כראוי כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית שנאמר ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים לכך נאמר בר"ה ועשיתם שבתשרי נברא העולם:

'''לה'.''' בזקף קטן:

'''איל.''' הגלגל באל"ף:

== ג ==

'''ומנחתם דובחדש השביעי.''' במ"ם אזלא ובתי"ו זקף קטן לא מירכא:

== ה ==

'''עזים.''' במירכא לא בתביר:

== ח ==

'''בקר.''' בתביר לא במירכא:

== ט ==

'''ומנחתם.''' בתי"ו זקף קטן לא מירכא:

== יב ==

'''וחגתם.''' דגש בגימ"ל:

== טו ==

'''ועשרון דיום ראשון של חג.''' נקוד על וא"ו בתראה מסורת ואבות דר' נתן פ' עשרה נסיונות וכן צריך להגיה במדרש רבה פ' במדבר ובמס' סופרי' פ"ו והכי איתמר בהדיא במסכת מנחות ריש פ' שתי מדות ילקוט פ' פינחס רמז תשפ"ב לקח טוב ועירוך ע' נקד קרית ספר פ' ב' בהל' מעשה הקרבנות תוספת י"ט א"ר יוסי למה נקוד על וא"ו שבאמצע עשרון של עשרון ראשון של י"ט הראשון של חג שלא ימוד לא בשל שלשה לפר ולא בשל שנים לאיל:

== טז ==

'''חטאת.''' הטי"ת דגושה:

== יח ==

'''לאילם דוביום השני.''' לאילם דיום שלישי אילם דיום רביעי כולם מלאים יו"ד קדמאה וחסר יו"ד בתראה כחביריהם שבענין וכל אורייתא דכוותייהו במ"ד מלא דמלא וסימנהון נמסר בסדר תצוה ובסדר וישלח וכן כתב הרמ"ה ז"ל והמדפיס טעה כאן ולא זכר מ"ש כבר. גם בעל מנחת כהן בפרשת וישלח טעה שאחרי הביאו המסרה של ד' מלא דמלא בתורה כתב ושארא אורייתא ואלים כתיב חסר יו"ד קדמאה ור"ל אילם כתיב חסר יו"ד בתראה:

== כו ==

'''וביום החמישי.''' סתומה:

== לג ==

'''כמשפטם דוביום השביעי.''' שבת פרק הבונה תניא ר' יהודה בן בתירה אומר נאמר בשני ונסכיהם בששי ונסכיה בשביעי כמשפטם הוי מ"ם יו"ד מ"ם מים מכאן רמז לניסוך המים מן התורה והכי איתא בספרי וכתבו התוספות בשביעי כמשפטם גרסינן כדמוכח פ"ק דתענית וכן הוא במסורת הגדולה ולא כרש"י דגריס בשמיני כמשפטם בסוף פרק לולב וערבה עכ"ל. ובפי' התורה גורס גם הוא בשביעי כמשפטם וכן במסורת נמסר בו"ז מי"ם פי' כל עניינא כתיב ונסכה כמשפט בר מן יום ב' דכתיב ונסכיהם וביום ו' ונסכיה וביום ז' כמשפטם מכאן רמז לנסוך המים. ובתוספתא דזוהר סוף פ' מצורע מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה וגו' בוז יבוזו לו מאי בו"ז יומא תניינא ויומא שתיתאה ויומא שביעאה דסכות דבהון הוו מנסכי מים ויין:

== לה ==

'''ביום השמיני.''' כל עניינא ריש פסוק וביום בר מן שמיני כתיב ביום לפי שהוא רגל בפני עצמו ללמדך שאין אות חסרה או יתירה בתורה והוא דבר רק שנאמר כי לא דבר רק הוא מכם פסיקתא דר' טוביהו:



{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}