עריכת הדף "מנחת חינוך/מוסך השבת/לג"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
'''{{עוגן|מוסך השבת לג|לג) המחתך}}''' לשון הר"מ המחתך מן העור כדי לעשות קמיע חייב והוא שיתכוין למידת ארכו ולמידת רחבו אבל אם חתך כמתעסק או בלא כוונה למידתו כו' הכלל דמלאכה זו אינה רק במתכוין למדה ובלא כוונה ל"ה מלאכה כלל ול"ש פס"ר כי המלאכה אינה מלאכה רק במתכוין למלאכה עיין בלשון הר"מ. הקוטם את הכנף ה"ז תולדת מחתך ערש"י דע"ד ע"ב הקוטם שחותך ראשו וכאן ל"ש שיעור קמיע וחייב בכ"ש כדרך הקוטם. המגרד ראשי קלונסוס של ארז ערש"י מובא בהה"מ מגרד וכו' שיהיו שוין וחדין ול"ש ג"כ שיעור קמיע ונראה דבכ"ש חייב. כ' עוד הר"מ וכן כל חתיכה שיחתוך חרש עץ מן העצים וחרש מתכות מן מתכות חייב משום מחתך עכ"ל לכאורה כמו בעור לעיל כ' הר"מ כדי לעשות קמיע היינו כמו בהוצאה כי רוב שיעורים נלמד מהוצאה כמ"ש כ"פ אם כן בעצים כדי לבשל ביצה קלה כי כן השיעור בהוצאה ומתכות כ"ש כי בהוצאה כ"ה והר"מ סתם ולא הודיענו וצ"ע. ובזה דמחתך אינו מחלק הר"מ בין מחתך בכלי או ביד נראה דבכ"ע חייב משום מחתך ויתבאר לפנינו בס"ד. כ' עוד הר"מ הנוטל קיסם וכו' וקטמו לחצות בו שיניו או לפתוח את הדלת ה"ז חייב. והנה מה שתמוהים ד' הר"מ כמו שתמה המ"מ איך פסק כר"א בסוגיא דביצה דל"ג והא רבנן פליגי וסברי דאינו אלא משום שבות וכ' דאפשר רבינו מיירי בקוטם בסכין וה"ל לבאר ועשעה"מ וצל"ח מ"ש בזה ואין כאן מקומו בח"ז לפלפל. אך על כל פנים דעת הר"מ דקוטם לחצות כו' חייב משום מחתך כי ודאי צריך לדקדק לחתך אותו במדה שיוכל לחצות בו וכו' וכן לפתוח ועיין בגמ' שם מבואר לשון כלי נרא' דחייב משום תיקון כלי וערש"י שם כ' לשון ממחקו ומחתכו בסכין. והנה ודאי לשיטת רש"י דאין בנין בכלים אף בעושה כלי כמש"ל אם כן ע"כ תיקון כלי דאמרינן שם היינו מחתך דבנין ל"ש בכלי אך באמת דתיקון כלי מודה רש"י דהו"ל מב"פ אם כן ודאי חייב משום מב"פ ג"כ ורש"י דנקט ממחקו ומחתכו לאו משום חיוב נקט לה רק נקט לחתוך בסכין ע"ש על כל פנים הר"מ בודאי מחייב משום בונה ג"כ כי הוא סובר דעושה כלי חייב משום בונה כמש"ל וגם משום מב"פ והא דלא נקט הר"מ חייב ב' או ג' עמש"ל כ"פ דהר"מ דרכו כן בה' שבת וכאן הודיענו הר"מ דחייב משום מחתך ומשום בנין ומב"פ א"צ להשמיענו כי כבר כת' לנו ונדע דגם זה כן. ונ"ל דכת' סתם וקטמן וכו' חייב ונראה דבכ"ש סגי ולכאורה הי' צריך שיעור כמו בעצים לענין הוצאה כמש"ל אך אפ"ל כיון דמשום בונה ומב"פ חייב בכ"ש כמ"ש הר"מ במקומות הנ"ל אם כן כיון דעל אלו מלאכות חיי' בכ"ש חייב על מלאכה זו ג"כ בכ"ש אף דבעלמא צריך שיעור דאחשבי' וסברא זו מצינו כ"פ באחרונים ועמש"ל במגה"נ וכיון דחייב בכ"ש על מלאכות שעושה חיי' נמי על מלאכה או בכ"ש. וכתב עוד דכל דבר הראוי למאכל בהמה כגון וכו' מותר לקטום אותם בשבת מפני שאין בהם תיקון כלים והוא מהש"ס דביצה אם כן מבואר דל"ש לא בונה ולא מב"פ ולא מחתך באוכלי בהמה כי תיקון כלי חייב משום כל הנהו כמ"ש ע"כ באו"ב ל"ש שום דבר ע"כ מותר ואו"ב מכ"ש אוכלי אדם דל"ש כל הנהו ואין סותר למש"ל דגם באוכלין שייך מב"פ היינו שם שגומר מלאכת האוכל והו"ל גמר הדבר כמו קוליוס האספנין שהדחתן הוא וכו' אבל בעושה כלי מאוכל כיון דאין בו משום תיקון כלי ואינו כלי ממילא ל"ש גמר מלאכה דהוא אינו כלי כלל ול"ש מב"פ וז"פ. והנה פשוט דקטימה ל"ד רק בכ"ע ל"ש עשיית כלי באוכל בהמה וכ"ש באוכל אדם אם עשה כלי מהם א"ח דל"ש עשיית כלי ולא מב"פ ולא מחתך. ועיין מגן אברהם להגאון מנ"ש כ' דצ"ע אם מחתך שייך באוכלין ולא הביא ד' הר"מ כאן דמיירי ממחתך וכת' דבאוכלין ל"ש מחתך דל"ש תיקון כלי וצ"ע על הגאון הנ"ל. וער"נ ביצה פ' המביא הובא בב"י ומ"א סי' שי"ד דדוקא עשיית כלי מאו"ב אין עושין אבל אם מתקנים באו"ב כלים העשויין מכבר יש בהם תיקון כלים ע"ש אם כן גם מחתך שייך אם מחתך לצורך כלי אך אין נראה דדוקא תיקון כלי שייך ולא מחתך ועיין בח"א מה שפלפל בענין זה:
<noinclude>{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>