עריכת הדף "מנחת חינוך/מוסך השבת/כא"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
'''{{עוגן|מוסך השבת כא|כא) הקושר}}''' לשון הר"מ הקושר קשר של קיימא והוא מעשה אומן חייב חטאת ותרתי בעינן לחיוב אבל בחדא כגון מעשה אומן ואינו ש"ק או קשר קיימא ואינו מעשה אומן פטור עיין ר"מ והרבה חולקים וסוברים דעיקר תלוי בקשר ש"ק אם הוא ש"ק חייב בכ"ע ואם אינו ש"ק פטור בכ"ע עטוש"ע סי' שי"ז דיעות אלו גם מבואר שם איזה נקרא קשר ש"ק וע' תוס' עירובין דצ"ו ותוס' מנחות דל"ה הקשו לדעת ר"א שתפילין צריך לקשור בכל יום האיך אמרינן שם דלר"י חדשות היינו שאינן מקושרין אסור להכניסן בשבת כיון דצריכים קשירה ולמה לא יקשור הא הוי קשר שאינו ש"ק דצריך להתיר בכ"י. ולכאורה להרי"ף והר"מ דצריך מעשה אומן אם כן קשה אף אם א"צ לקשור בכ"י יעשה קשר של הדיוט לא מעשה אומן ואי משום איסור דרבנן הא אין דבר של שבות עומד במקום בזיון כתבי הקודש ער"נ פ' כ"כ ואין כאן מקומו. אך עיין ר"מ ה' תפילין ס"ל כדעת רש"י דקשר של תפילין הל"מ היינו כעין ד' ויו"ד לא כהתוס' אם כן ה"ל קשר אומן ועיין בהגהת טעם המלך ה' תפילין תי' קושית התוס' על ר"א אף דהוי קשר שאש"ק מכל מקום כיון דהוי קשר לענין תפילין הוי נמי קשר לענין שבת כמו שמצינו בכ"ד. ולכאורה קשה על דבריו דהא אמרינן דאי לר"י עניבה לאו קשירה היה מענב התפילין הא נהי דעניבה ל"ה קשירה מכל מקום כיון דלגבי תפילין ה"ל קשירה ה"נ לענין שבת בעניבה זו דתפילין אך באמת כיון דעניבה לאו קשירה הוא ובתפילין אין צריך קשירה כלל ל"ש מגו דהוי קשירה לענין תפילין דאין צריך קשירה כלל אבל אם בתפילין צריך קשירה אם כן הו"ל קשירה לענין תפילין אם כן אף לענין שבת ג"כ אף דאינו ש"ק וז"פ. ומכל מקום צ"ע דהרי עניבה נמי קשירה הוא דאל"כ איך יוצא בתפילין ע"כ דהוי קשירה. ועי' שבת פראד"מ אף דר"א סובר מכשירי מצוה דוחה שבת ושוין שאם צייץ טליתו בשבת חייב והטעם שיכול להפקיר וא"צ לחילול שבת. והנה הח"ש בציצית היינו הקשירה דקשר עליון הוי מן התורה או שאר הקשרים עשה על כל פנים קשר והקושר חייב הא בלאו הכי למה הי' צריך ח"ש הו"ל לעשות ע"מ להתיר דלא יהי' קשר של קיימא וגם לא ה"ל לעשות מעשה אומן ואם עשה מעשה אומן וגם ש"ק חילל שבת בחנם ולמה צריך הטעם דבידו להפקיר. ולפ"ד טה"מ שכתבנו ניחא דמיירי שעשה קשר שאש"ק ומכל מקום חילל שבת כיון דהוי קשר לענין ציצית הו"ל קשר לענין שבת וחייב משום דבידו וכו'. והנה בהי' קשר העליון של תורה והוא קשר שאר הקשרים שהם מדרבנן בקשר שאינו אומן או שאש"ק צ"ע אם שייך לומר כיון דהוי קשר לענין ציצית היינו מדרבנן יהי' קשר לשבת וד"ז צ"ע בכ"מ. ואפ"ל אם צייץ טליתו חייב משום מכה בפטיש דקודם ל"ה רשאי ללבוש הבגד ועתה נגמר ורשאי ללבוש ה"ל מב"פ דהוא גמר מלאכה וכן במילה בשבת מבואר בס' מג"א דהוי מב"פ ועמש"ל בס"ד. אך מחמת מב"פ א"ח עד שיעשה כל הד' ציצית דאז ראוי ללבוש הבגד אבל ציצית א' ב' או ג' א"ר ללבוש הבגד ומחמת קושר חייב אף בא'. וראיתי בפרי מגדים סי' שי"ז הקשה אמאי אם אין לו בגד אחר למה לא יעשה בשבת ציצית ויקשור ע"מ להתיר ויצא בה בשבת ולפמ"ש חייב משני טעמים כמ"ש הטה"מ מיגו וכו' וגם משום מב"פ כו'. ונ"ל אם עשה ציצית בשבת בבגדו אחת ושתים ושלשה קשר ש"ק דהחיוב משום קושר אותו הטלית והציצית כשרים אחר כך ול"א כ"מ דא"ר לא תעביד אעל"מ כמ"ש מהרי"ט אף אל"מ עביד איסורא וחילל שבת מחמת קושר ובכה"ג אמרינן מהני כיון דאינו מיקל באיסור אם נאמר דל"מ וגם ל"ש מהב"ע אף אם נאמר כהר"מ דמהב"ע מן התורה מכל מקום בחול ודאי כשרים דלא באה המצוה ע"י העבירה דבלא העבירה הי' יכול לקיים המצוה לצייץ אחר השבת כמ"ש תוס' סוכה ל' והדברים מפורסמים א"צ להאריך. אלא אף בשבת זה עצמו כשרים הציצית ויוצא ידי המצוה כי העבירה כבר נעשית ובשעת המצוה אינו עושה עבירה כמוציא מצה מרה"י לר"ה ע' באחרונים. אך אם צייץ טליתו בקשר שאש"ק דעיקר החיוב בשבת מחמת מגו או אם גמר כל הציצית מחמת מב"פ אפשר הציצית פסולין דאעל"מ ואי ל"מ לא עשה איסור כלל כיון דפסולים ל"ה מב"פ וגם אינו ש"ק דל"ש מיגו אם כן הציצית פסולים ולא עשה איסור כלל. ובכה"ג אמרינן ל"מ והוי מהב"ע דע"י המצוה נעשה העבירה כ"ע סוברים דמהב"ע מן התורה א"י וכמדומה לי שכ"כ בטו"א לר"ה כ"ח. ולפי זה דהציצית פסולים אם כן א"ח משום שבת כלום דלא עבר כלל אף דאמרינן בכ"מ דל"מ חייב משום דעבר אמימרא דרחמנא היינו דעשה האיסור דהתורה אסרה אבל הכא לענין שבת התורה לא אסרה קשר כי האי רק מחמת מגו דציצית וכן משום מב"פ וכיון דהציצית פסולים ל"ע כלום ופטור וכה"ג כ' בכ"מ וז"ב אך לפ"ז למה אמרינן בשבת ושוין דאם צייץ טליתו בשבת חייב. וכ' דמיירי בקשר שאש"ק וכיון דפסולים למה חייב דעל ידי החיוב הציצית פסולים מטעם הנ"ל וכיון דפסולים ליכא חיוב כמ"ש. שוב נתיישבתי דבכ"ע הציצית כשרים ול"ש אעל"מ דהתוס' כ' שם בתמורה בצורם אוזן בכור ל"ש אעל"מ כיון דאם נפל מום מאליו מותר וה"ל כאלו נפל מעצמו ע"ש. ונראה דגבי ציצית אף דקשר עליון מן התורה מכל מקום אם נתקשר מאליו או קשרו קוף נראה דכשר דדוקא בתלי' בעינן לשמה לקצת שיטות ועשיית עכו"ם פסולה משום דבר וכו' עאו"ח סי' י"ד אבל בקשר ל"מ כלל ואפשר אף ע"י עכו"ם כשר. אך נראה דזה הוי ג"כ עשי' דבלא הקשר אינו כשר וגם דין דתולמ"ה דוקא בקשר דהוי עשיה אם כן הק"ע לכל הדינים הוי כתלי' הציצית אם כן צ"ע מ"ש וגם שייך מהב"ע ודו"ק. אך אני כתבתי בח"ז לקמן דבמלאכת שבת ל"ש כלל כ"מ דארל"ת וישבתי בעזה"י קושיות רבות אם כן הציצית כשרים והו"ל ח"ש אך מחמת מהב"ע נפסלו כמ"ש ובאתי רק לעורר. גם ד"ז דתליית הקוף ציצית למאן דלא בעי לשמה צ"ע ואין כאן מקומו. גם נראה אם צייץ טליתו בשבת באופן דהציצית פסולין כמש"ל מחמת ל"מ או מהב"ע פסולים גם לאחר שבת דבשעת עשייתן פסולה והו"ל תולמ"ה כידוע. הפותל חוטים מן ההוצין או מן חוטי צמר או מן חוטי שער וכיו"ב ה"ז תולדת קושר וחייב ושיעורו כדי שיעמוד החבל בפתילתו בלא קשירה שהרי מלאכתו מתקיימת עכ"ל הר"מ והרב המגיד ל"ה מקומו ובפ' הקודם כ' הקולע נימין חייב משום אורג עפמ"ג סי' שי"ג מחלק בין נימין לחוטין ואפשר באמת כאן חייב שתים ועב"ס ח"א:
<noinclude>{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>