עריכת הדף "מנחת חינוך/מוסך השבת/יג"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
'''{{עוגן|מוסך השבת יג|יג) המלבן}}''' לשון הר"ם המלבן את הצמר או את הפשתן או את השני וכן וכו' חייב והנה פורט את השני נראה דהי' עולה על הדעת דמלבן הוא בדבר לבן כמו צמר וכו' ולא בדבר הצבוע ע"כ נקט שני דהוא צבוע כמ"ש גבי בג"כ וכ"ד בכ"ע שייך מלבן והשיעור כדי לטוות חוט ארכו סיט כפול ושיעור זה מבואר במשנה פ' האורג דק"ה ע"ב וגם הוצאה השיעור כך כל דברים הנטווים המוציא כדי לטוות חוט כסיט כפול עיין ר"מ פח"י הי"ג וזה השיעור הוא בעומד לטוות או בחוט אבל בגד מבואר בר"מ כאן דהמכבס חייב משום מלבן והשיעור גע"ג כמו הוצאה דבגד דמבואר בר"מ פח"י הי"ג כי נלמד מהוצאה וכ"כ הרמב"ן הובאו דבריו בהה"מ והר"מ כ' המכבס את הבגד ולא כתב שיעור אבל ודאי שיעורו כמו בהוצאה כמ"ש הרמב"ן. כתב עוד הר"מ המכבס בגדים ה"ה תולדת מלבן דחייב ע"כ נראה מדבריו אח"כ שכתב הסוחט וכו' עד שיוציא המים וכו' נראה דס"ל גם גבי מכבס דוקא במים חייב משום מלבן ולא בשום משקה ואפילו ביין רק במים שייך תולדה דמלבן ועב"י סי' ש"ב וש"כ דקדק כן מד' הר"מ כאן כמ"ש אך מד' הר"מ פכ"ב שכ' אסור לדחוק בפי האשישה ולא כ' אשישה מלא מים נראה דגם משקין חייב משום מכבס ועתו"ס ס"פ ש"ש ובטור וראשונים ואין להאריך במה שהאריכו הם ז"ל. כתב עוד הסוחט בגד ממים שבו ה"ז מכבס שהסחיטה מצרכי הכיבוס כמו הגסה בבישול ולענין אם מחייב בסחיטה משום מפרק ע' בראשונים האריכו ומד' הר"מ לעיל גבי מפרק דלא הביא זה נראה דס"ל דא"ח משום מפרק כדעת הרמב"ן כאן מובא בהה"מ ואפשר הטעם דל"ש פקיד עמש"ל במלאכת דש או כיון דבא מעלמא כדעת רש"י דקמ"ה והאריכו הפוסקים ועפמ"ג כ' דחייב משום בורר אם אינו רוצה לשתות המשקי' הנסחטי' מיד וגם כ' להסוברים שחייב משום מפרק בצריך למשקים הנסחטים דוקא אם נבלעו בג"ק כגון פשתן כי מפרק אינו אלא בג"ק אבל לא במשי וכדומה ואין להאריך בזה ע' ראשונים ואחרונים. ומסקינן בזבחים דצ"ד דבגד שרייתו זהו כיבוסו וחייב והר"מ אינו מביא כאן לענין חיוב חטאת ובפכ"ב מביא גבי כו"כ דלא יתן מים מה"ט אבל שם מיירי באיסורי דרבנן ולמה לא הביאו כאן לענין ח"ח וצ"ע. ובאיזה ענין אמרינן שם שרייתו זהו כיבוסו עטוש"ע סי' ש"ב ואין כאן מקומו ואין להאריך.

'''וכתב ''' עוד הר"מ ואין סחיטה בשער והוא בשבת דקכ"ח גבי אם היתה צריכה לשמן מביאה בשערה ומקשה הש"ס תפ"ל משום סחיטה רבה ור"י דאמרי תרוייהו אין סחיטה בשער ר' אשי אמר אפ"ת יש סחיטה ופוסק רבינו כרבה וכר"י דאין ס' של ר"א מוצא מידי ודאי של רבה ור"י אבל תימא לי כיון דלדעת הר"מ סחיטה הוא כיבוס ובשער ודאי חייב משום מכבס ומשנה מפורשת הוא שם בזבחים וכ"ע סברי דהבגד והשק מכבסו מבואר דבר כיבוס הוא וכל הפלפול שם על עור כמש"ל בס"ד אבל שק לכ"ע בר כיבוס הוא ושק עפירש"י זבחים דהוא נוצה של עזים וזה הוי שער וז"ל הר"מ פ"א מה' כלים השק הוא חוטי שער אם כן כיון דשק בר כיבוס הוא למה [ל"ש סחיטה בשער] הא הו"ל כמו בגד לענין כיבוס והנה הא דרבה ור"י דסברי אין סחיטה אפ"ל דס"ל דבשאר משקין ל"ש מלבן ובפרט בשמן וסחיטה בשאר משקין אסור משום מפרק שפיר אין סחיטה בשער כפרש"י שהוא קשה ואינו בולע ל"ש כלל מפרק אבל לדעת הר"מ דהוי מלבן ואפילו אם נאמר דר"מ ג"כ ס' דבשאר משקין ל"ש מלבן כמש"ל על כל פנים במים ודאי חייב משום מלבן וכאן מיירי במים והיאך פסק דאין סחיטה הא בר כיבוס הוא כמ"ש. הכלל כיון דשק בר כיבוס הוא ודאי שוה שער לבגד וא"י שום חילוק וצריך עיון גדול. ומוכח ג"כ דהר"מ ס"ל דשייך ליבון בכל משקים כמ"ש הכסף משנה דאם יש חילוק אין ראי' מרבה ור"י דמיירי בשאר משקין אלא ס"ל דשוים הם אם כן א"י הטעם דלא יהי' כיבוס בשער הא שער בר כיבוס הוא כמבואר ופסק הר"מ פ"ד מהמעה"ק והיא קושיא גדולה לענ"ד. הכלל דד"ז דדין כיבוס בשער הוא תמוה מש"ס דזבחים ולד' הרמב"ן כאן מובא בהה"מ דסחיטה בבגדים א"ח משום מפרק רק משום מלבן ע"כ קושית הש"ס גבי שמן תפ"ל משום סחיטה היינו משום מלבן וס"ל דגבי שמן שייך גם כן ליבון ומאי מתרץ אין סחיטה בשער הא בשער שייך כיבוס כמשנה מפורשת שם וצריך עיון גדול.

'''כתב ''' עוד הר"מ ואין סחיטה בעור נראה ג"כ דל"ש כיבוס בעור וסתם הדבר דבכ"ע ל"ש סחיטה בעור והרב המגיד והכסף משנה והלחם משנה לא הרשימו מקור הדין ובאמת הדברי' תמוהין דהא מסקינן פ' דם חטאת דצ"ד דבעורות הרכין שייך כביסה וכן פסק הר"מ פ"ח מה' מעה"ק דבעורות הרכין צריך כיבוס ע"ש אם כן איך סתם כאן אין סחיטה בעורות והו"ל לכתוב אין סחיטה בעורות הקשין אבל ברכין ודאי חייב ע"ש בגמרא רק דל"א שרייתו זו כיבוסו בעורות אבל כיבוס שייך בעור הרך אך כאן דסתם הדברים תמוהין מאד דברכין ודאי חייב וז"ב שם בגמ'. גם קשה דבפכ"ב כ' הר"מ דמנעל וסנדל מותר לשכשכו ואסור לכבס ולא חילק גם כן בין רכין לקשין ובאמת בזבחים שם מבוא' הא דכיבוס אסור היינו ברכין ולא בקשין ומכל מקום לא הי' כיבוס אצל רב' דסבר כאחרי' דגם עור קשה טעון כיבוס בדם חטאת ובמסקנא דדריש רבא דבמנעל כיבוס אסור היינו בקשין כי ברכין ל"ה טועה מעיקרא כי הוא בעצמו ס"ל דברכין שייך כיבוס אליבא דכ"ע אך עתה מיירי בקשין ובמסקנא ס"ל כאחרים וקשה הא הר"מ פ"ח מה' מעה"ק פוסק כרבנן ולא כאחרים דבעור קשה אין טעון כיבוס אם כן איך פסק שם הר"מ דמנעל אין מכבסין ולא חילק דבקשה מותר לכבס כרבנן אך זה אפשר ליישב דאפשר מסקנא דרבא דאף בקשין הוא רק מדרבנן דגזרינן אטו רכין אף שבתחלה הי' סובר דלרבנן מותר מכל מקום לפי המסקנא סובר דאסור מדרבנן אך הקושיא הא' תמוה דודאי ברכין הוא ח"ח ואיך סתם רבינו כאן ושם במעה"ק פוסק דרכין טעון כיבוס והוי בר כיבוס ועיין בסוגיא דדברי רבינו תמוהים מאד וגם בפכ"ב מאיסורי דרבנן מיירי וכ' דאסור לכבס מנעל ובאמת ברכים ח"ח וצ"ע ועיין ברש"י קמ"ב ע"ב במשנה פי' דהלכה דברכין שייך כיבוס ובלחם משנה ה' מעה"ק שם. ולחומר הנושא רציתי לומר דודאי סובר הר"ם דיש כיבוס בשער ובעור הרך דמבואר בהדיא אך דעתו דסחיטה דכתב דהוא צרכי הכיבוס כמו הגסה לבישול זה ל"ש בעור ובשער אך מנ"ל והנה בשער כיון דהם אמרו היינו רבה ור"י אין סחיטה אפ"ל כן אבל בעור מאין יצא לו כן וגם אין הסברא נותנת במידי דשייך כיבוס דלא יהי' הסחיטה כיבוס כי ידוע דע"י הסחיטה מתכבסת ביותר וצ"ע. ולפמ"ש דחייב משום כיבוס בשק ובעור ודאי השיעור כמו לענין הוצאה השק דע"ד העור הע"ה כמבואר בר"מ פח"י כמ"ש הרמב"ן כאן לענין בגד וז"ב. שו"ר בח"א התעורר במ"ש בעור ולא עיינתי בדבריו על כל פנים כיבוס שייך ודאי בשער ובעור הרך והשיעור כמו בהוצאה השק דע"ד ובעור הע"ה. ונראה דאם כיבס בשבת עור הרך שניתז עלי' דם חטאת אפילו כ"ש היינו מקום הדם חייב משום שבת כיון דנחשב כיבוס לענין המצוה וכן בעור שיש צרעת והוא כגריס עפי"ב וי"ג מהלכות ט"צ אם כיבס הנגע בשבת אף שאין בה שיעור הע"ה כיון דנחשב כיבוס לענין זה הוי כיבוס לענין שבת וסברא כזו נמצא כ"פ בס' האחרונים ובח"ז כ"פ ועפמ"ג סי' ש"ך כ' בפשיטות דאין כיבוס בשער והוא תמוה כמ"ש דכיבוס בודאי יש. והנה לא ביארו רז"ל שיעור לח וקשה גבי עור נראה דתלוי אם הוא אצל ב"א לח או קשה וע' זבחים שם אף עור קשה שהיה בו נגע ה"ל בר כיבוס כיון דפרחה בו צרעת חילחולי מחלחל אם כן בפרח בו נגע הו"ל רך ועפי"ג בר"מ הט"צ כ' דכלי העור בין קשה ובין רך והכסף משנה לא הראה מקומו והוא כאן בזבחים דאף קשה כיון דפרחה ה"ל לח ונראה דוקא במקום הנגע קצת סמוך לו ה"ל לח דהכיבוס הי' שם אבל שאר העור אינו מוכח אפשר אם הוא קשה ל"א דחלחולי וכו' ונ"מ לענין שבת גם נ"פ דאף בענין שאינם מטמאים בנגעים כגון צבועים וכדומה מכל מקום ה"ל רך דזה לא תלוי בענין הדין אם מטמא או לאו רק זה סובר רבא מצד הסברא אם פרחה כו' חלחולי מחלחלי ונראה דוקא על כל פנים במראות נגעים עפ"י התורה אבל מראה כהה מהמראות עיין ר"מ ל"ש חלחולי וכו' דל"ה צרעת כלל גם נראה אם נרפא הנגע אפשר דיכולה להתקשות דדוקא בעור שהנגע בו ה"ל רך וצ"ע בזה גם ל' הר"מ המכבס את הבגדי' נר' דאין שק ועור בכלל כי הם אינם בכלל בגד כידוע כ"פ וצ"ע:
<noinclude>{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>