עריכת הדף "מנחת חינוך/מוסך השבת/יב"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
'''{{עוגן|מוסך השבת יב|יב) הגוזז}}''' לשון הר"מ כאן פ"ט הגוזז צמר או שער בין מן הבהמה בין מן החי' בין מן החי בין מן המת אפילו מן השלח שלהן (היינו מן העור שהופשט) חייב כמה שיעורו כדי לטוות וכו' הסיט כפול וכו' והוא קרוב לשני שלישי זרת וכו' וגוזז היינו בכלי ועיין בהה"מ דזה מבואר בתוספתא והר"מ השמיט עוף ובתוספתא מבואר עוף גם כן נסמך עמ"ש אח"ז התולש כנף מן העוף וה"ה מן האדם כאשר מבואר אח"ז ונ"ל דעל חי' שבים גם כן חייב משום גוזז דמ"ש וחיות שבים יכולים גם כן לטוות משער שעליהם כמ"ש הר"מ פח"י הי"ג וגם גוזז שייך בכל בע"ח אם כן מה שבים נמי וז"פ. ואיני מבין דעת רבינו הר"מ דכתב הגוזז צמר או שיער וכו' שיעורו כסיט כפול הא כתבנו כ"פ בשם הרב המגיד דשיעורי שבת למדנו מהוצאה כשיעורן להוצאה והנה צמר והרבה דברים הנטווים כגון צמר גמלים וכדומה מבואר בר"מ פח"י גבי הוצאה גם כן שיעור זה כדי לטוות חוט אורך ד"ט היינו כדי הסיט כפול ע' בהה"מ ובלחם משנה אבל שער נתבאר שם שיעורים אחרים שיער כדי לגבל טיט וכו' נימין מזנב הסוס ומזנב הפרה שנים אחת מן הקשה שבחזיר וכ"ז אם חותך מהם הוא בכלל גוזז מבע"ח אם כן היאך הר"מ נותן כאן שיעור א' לנגזזים בין צמר ובין שיער כמלא רוחב כו' וה"ל ליתן בשער כ"א כפי שיעורו בהוצאה כדי לגבל טיט או מזנב הסוס שני נימין וכו' והנה בתוספתא שהביא הרב המגיד גם כן סתם בכל הדברים כמלא סיט וכו' אבל על הר"מ דכ"פ דעתו דנלמד מהוצאה איך כלל כאן כולם יחד וע"ג. והנה כאן דוקא גוזז חייב אבל תולש ביד פטור דכן המסקנא בבכורות דכ"ה דתולש לאו היינו גוזז רק בשוי"ט הו"ל לחייב משום עוקר דבר מגידולו היינו משום תולדת קוצר רק בתלישה ה"ל כלאחר יד וא"ח בשוי"ט כלאחר יד אם כן לפ"ז גוזז דדרכו בכך חייב שתים משום גוזז ומשום קוצר. וכבר כתבתי במלאכת קוצר דכ"ד הר"מ ל"מ בבהמה וחי' ואדם דה"ל גד"ק לדעת הר"מ כמ"ש גבי דש בודאי חייב שתים אלא אפילו מן חיות הים דל"ה גד"ק מכל מקום הר"מ סובר דעוקר דבר מגידולו חייב אף אם אינו ג"ק אך הרמב"ן והרשב"א חולקים וסוברים דבע"ח אינו ג"ק וא"ח משום עוקר דבר וכו' כי תולדות קוצר אינו רק בגד"ק רק בגוזז חייב משום גוזז ותולש לאו היינו גוזז וכבר כתבתי שם דהרמב"ן ה"ר מש"ס דבכורות ודבריו תמוהין דאדרבא מבואר בש"ס כדעת הר"מ דשייך עוקר דבר בכ"ע וא"צ לכפול הדברים ע"ש. וכ' הר"מ התולש כנף מן העוף ה"ז תולדת גוזז כ"ה בבכורות שם דתולש כנף חייב משום גוזז אף דתולש לאו היינו גוזז שאני כנף דהיינו אורחי' ופירש"י שדרך נוצות העוף לתלוש ולא לגזוז ע"כ אם כן בעוף התלישה הייני גזיזה וחייב משום גוזז ולדעת הר"מ חייב שנים משום גוזז ומשום קוצר דהו"ל עוקר דבר מגידולו דעופות ה"ל ג"כ ג"ק לדעתו ואפ"ל דבעוף הוא להיפך דאם גוזז א"ח בשבת כיון דרש"י פי' שדרך וכו' ולא לגזוז אם כן בגוזז ה"ל כלאח"י כמו תולש בבהמה וא"ח לא משום גוזז ולא משום עוקר דבר וכו' כי ה"ל כלאח"י כיון דלאו אורחי' ואין דרכו בכך ובשבת פטור במידי דאין דרכו בכך. ולענ"ד זהו כוונת הר"מ שכ' הגוזז ולא כ' ג"כ מן העוף כמבואר בתוספתא שהביא הרב המגיד אך פוסק צריך לפרש דבריו וכיון דהתחיל בגוזז לא כתב עוף דבעוף א"ח בגוזז כלל ואח"כ כ' הדין דתולש בעוף והיא תולדת גזיזה כי אין זה גזיזה ממש ע"כ לא כלל עוף לעיל כי א"ח בגזיזה ואין שייך אב רק תולדה וכתב כאן הדין כנ"ב.

'''וז"ל ''' הר"מ פ"א מה' מעילה ה"ז כל קדשי מזבח בין קדשי קדשים בין ק"ק אסורים בגיזה ועבודה שנאמר ל"ת בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך וה"ה לשאר הקדשים והגוזז את השור לוקה ותולש אינו כגוזז ע"כ. ולקמן במצוה תפ"ג תפ"ד כתבתי דנראה דאף בקרבנות העוף כגון חטאת ועולת העוף נוהגים הלאוים הללו אך רבינו הרהמ"ח כ' במ' תפ"ג וז"ל שלא לעבוד עבודה בבהמת קדשים וע"ז נאמר כו' ובמצוה תפ"ד כ' שלא נגוז בבהמת קדשים דקדק שני פעמים וכ' בבהמת קדשים נראה מדבריו דדוקא בהמת קדשים ולא בעופות ועתה נ"ל דהאמת כ"ה כיון דכתיב שורך וצאנך אם כן גזירת הכתוב דדוקא בהמות ובכור דכתיב ילפינן בגמר' לכל הקדשים וגם להיפוך גיזה בשער וכו' ילפינן דכתיב ולא מוסיף על ענין ראשון אבל הא דכתי' שור וצאן בפירוש ולא מצינו בגמרא ילפותא לגבי עוף בודאי דוקא קרבנות בהמה וגם הר"מ סובר כן דכתב ותולש אינו כגוזז ובגמרא מקשינן ותולש אינו כגוזז (היינו לענין בכור) והתניא התולש את הכנף ואר"ל דחייב משום גוזז והתנא משוה בכור לשבת כמו בשבת ה"ל גוזז ה"נ גבי בכור ומתרץ שאני כנף דהיינו אורחי' ע"כ התלישה הוי גזיזה אם כן אם נאמר דבעוף קדשים שייך גם לאו זה אם כן בתולש חייב והיאך סתם הר"מ שם ותולש אינו כגוזז והו"ל לכתוב חוץ התולש מן העוף חייב דהוי גוזז כמ"ש כאן א"ו דבעוף ל"ש כלל לאו זה דגיזה וה"ה לאו דעבודה דשוים הם כנל"ב ואמת. ורבינו הרהמ"ח כ' בפירוש בבהמת ודאי הדין כן בבירור וז"ב בס"ד. והנה כתבנו דכאן גבי שבת תולש פטור כמבואר בגמ' שם ע"כ כ' הר"ם רק גוזז חוץ מעוף והר"מ כתב הגוזז מן החי או מתה אף מן השלח חייב נראה דאף מן המתה או מן השלח דוקא גוזז אבל לא תולש והט"ז סי' של"ו כ' דהתולש ממתה חייב דבמתה דרכה בתלישה ותלישתה זו היא גיזתה ומביא כן בשם הירושלמי ובר"מ לא משמע כן כמ"ש וע' מהריט"א השיג ג"כ על הט"ז באריכות וער"מ פרק י"א שכתב איזה ממחק זה המעביר צמר או שער מעל העור אח"מ עד שיחליק העור עכ"ל אם נימא דבתולש אף לאח"מ א"ח משום גוזז מיירי בתולש רק מחמת שמחליק חייב משום ממחק ואם נאמר דחייב משום גוזז מכל מקום הר"מ אינו מביא רק כתב מלאכת ממחק אף דחייב משום מלאכה אחרת ג"כ כמ"ש כ"פ דהר"מ זכר מלאכה זו דעוסק ואינו מביא דחייב משום עוד מלאכה אחרת. הטווה מעל החי פטור דאין דרך גזיזה בכך:

'''הנוטל ''' צפרניו בין לו בין לחבירו או שערו או שפמו או זקנו בכלי ה"ז תולדות גוזז וביד פטור ולא נתבאר שיעור בצפרנים נראה דאפילו צפורן א' חייב וכ"מ ממ"ש ה"ט צפורן וכו' וגבי הוצאה אינו מבואר צפרנים כלל ושערות כתב הר"ם דהשיעור שני שערות וכ"ה להדיא בדצ"ד אף דבהוצאה יש שיעור אחר כמש"ל ואם ליקט לבינות מתוך שחורות חייב אף על שערה אחת. החותך יבלת מגופו אפילו בכלי פטור כ"פ הר"מ והרב המגיד תמה עליו דמבואר בעירובין דבכלי חייב ע"ש היינו בלחה. וציצין היינו חוטי עור שנתפרדו מעל גופו ג"כ ה"ל תולדת גוזז אם נטלם בכלי ובגוזז אם א"צ לשער ולצפרנים הנקצצים לדעת הר"מ דס"ל מלשאצל"ג חייב חייב אך לר"ש פטור אם א"צ לדבר הנגזז כ"כ התוס' בסוגיא דל"ד בפשיטות והמג"א בס"ס ש"ג מביא ד' הריב"ש דבגוזז חייב אף דא"צ לדבר הגזוז דבמשכן היו גוזזים עורות תחשים אף דלא היו צריכים לצמר ע"ש ובד' הריב"ש פלפלו בו האחרונים ועיין בשו"ת ח"צ וביו"ד סי' קצ"ח בט"ז ובנה"כ ובמג"א סי' ש"מ ואין להאריך במה שהאריכו כת הקודמין ועיין ט"ז סי' של"ו סוף הסימן כ' יש ליזהר שלא לתלוש מעורו בין בידו או בכ"מ דאדם ה"ל ג"ק כדאמרינן בסנהדרין והנה הא דאדם הוי ג"ק גם דעת הר"מ כן כמ"ש גבי המפרק דחובל באדם חייב עכצ"ל דהוי ג"ק אך צ"ע על הט"ז למה הוצרך לזה דהוי ג"ק הא הוי בלאו הכי מעין גוזז ומבואר להדיא בש"ס ציצין ופירש"י חוטי העור סביב לאצבע ופשוט דל"ד סביב לאצבע דכל הציצין אסור לחתכן בכלי וח"ח וביד אסור וצ"ע בד' הט"ז וגם כבר כתבנו דהר"מ ס"ל אפילו באינו ג"ק שייך עוקר דבר מגידולו בודאי יש ליזהר ונ"ל דמלאכה זו דגוזז הוא דוקא בענינים שדרך לגזוז או לתלוש מגופו או מבהמה כמו שחשבם הר"מ צמר שער צפרנים כנף או ציצין דכל הדברים עושין חליפין והדרך לגזוז היינו ליטול אותם מהגוף וכן יבלת דהוא מותרות והדרך ליטול אותם אבל אין סברא דאם חותך חתיכת בשר מעל גופו או איזה אבר וכן מבהמה בכלי שיתחייב משום גוזז כי ודאי אין דרך גזיזה בכך וכן נמי א"ח להר"מ משום עוקר דבר מגידולו כי אין דרכו בכך כמבואר כ"פ בשבת אין דרך תלישה וכו' אין דרך טווי אין דרך גזיזה בזה ל"ש מלאכה כלל וכי תעלה על דעתך דהנה על מלאכת גזיזה חייב אף במתה וגם על התלישה כמ"ש בשם הט"ז ומכ"ש בעוף דחייב תמיד על התלישה כמש"ל אם כן החותך מן העוף הנשחט ואפשר אף לאחר בישול יהיה חייב משום גוזז והיאך אכלינן בישרא בשבת ואפילו מן העוף החי שלא נתבשל אינם נזהרים לחתוך לאיזה צורך ע"כ בדבר דאינו דרך גזיזה ל"ש כלל גזיזה וה"ה בחיים שחותך בשר חי או אבר אין סברא כלל לחייב משום חותך או עוקר דבר מגידולו וראיתי בשטמ"ק כתובות סוגיא דמיפקד פקיד ד"ה דם כתב שם דהתורה התירה מילה בשבת דהי' חייב משום תולש כדאמרינן צפורן אם נטלו בכלי וכו' וכוונתו משום גוזז דהביא מצפורן וגם מחמת עוקר רה"פ חולקים על הר"מ וסוברים דל"ש עוקר בדבר שאינו ג"ק כמש"ל רק כוונתו משום גוזז ע' בדבריו שם כיון דדרך לחתוך הערלה ה"ל גוזז אבל חתיכת בשר אחר או אבר ל"ש עוקר ולא גוזז כנל"ב. ולכאורה תלישת הערלה הו"ל אצל"ג כי א"צ להערלה ואפשר דקאי אליבא דר"י או כסברת הריב"ש ואין כאן מקומו. והמג"א סי' תקכ"ו סקי"א מביא בשם תה"ד דגזיזת שער במת אינו מלאכה כלל והיש"ש תמה הא גוזז חייב מן המת ג"כ עיין ר"מ כאן ותי' המג"א דכוונת התה"ד דאינו מלאכה דהו"ל אצל"ג (דלא כהריב"ש) והר"מ מיירי בצריך לשער ובחנם כ"כ דהר"מ פ' כר"י דמשאצל"ג חייב אם כן בכ"ע חייב ולבסוף כ' כדאמרינן בשבת גבי ספק דאי בן שמונה מחתך בשר כו' היינו ג"כ דא"ח משום גוזז כיון דהוי משאצל"ג ועבמחצה"ש הרגיש בזה ומה שפי' יעו"ש על כל פנים גבי ערלה חייב משום גוזז ג"כ ולהר"מ משום עוקר דבר מגידולו ג"כ ואפשר אם נאמר דמילה דחוי' הוא בשבת ע' באחרונים אם יכול למול ביד ולא בכלי ימול ביד ולא ידחה שני אבות גוזז וקוצר היינו עוקר כו' ואין כאן מקומו. והנה במש"ל דלהר"מ בגוזז חייב משום גוזז וגם משום קוצר היינו עוקר וכו' אפשר דוקא מן החי אבל מן המתה ה"ל כתאנים שיבשו וגם האילן נתייבש כיון דאין להם יניקה כלל וגם אפשר דומה לעשבים דהמג"א כ' דכ"ע מודים דא"ח משום קוצר ע"כ צריך להתיישב בזה אם במתה וכ"ש מן השלח שיתחייב משום עוקר דבר מגידולו וצ"ע בזה שוב ראיתי בס' מהרי"ט אלגאזי כ' בפשיטות דממתה א"ח משום עוקר וכו' בלא שום טעם ולענ"ד הו"ל כתאנים שיבשו עמש"ל וצ"ע. עוד ראיתי בס' הנ"ל שכ' דאם חייב משום גוזז שיעורו כמלא הסיט ואי חייב משום עוקר וכו' היינו קוצר וקוצר הוא כגרוגרת וד' תמוהים דבאוכלים הוי כגרוגרת ככל שיעורי שבת דילפינן מהוצאה אבל כאן אי מחייב שתים משום קוצר חייב ג"כ כמלא הסיט כמו הוצאה ד"ז וז"פ ודבריו צ"ע:
<noinclude>{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>