עריכת הדף "מלבי"ם/דברים/כח"

{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}

== א ==

{{הערה|הפירוש לפרק זה לא נכתב ע"י רבינו. ראה לעיל [[מלבי"ם/דברים/כב#כב|פרק כ"ב פסוק כ"ב]]. לזהות הכותב ראה ב[[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=53172&st=&pgnum=733&hilite=| ישורון קובץ כה]]}}'''והיה אם שמוע תשמע''' . כפל השמיעה להורות שישמע על דעת לחזור ולשמוע עד שתקטן בעיניו המדרגה שהגיע אליה וישתוקק לעלות ממדרגה למדרגה ע"ד שאמרו חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אברהם יצחק ויעקב. וכמ"ש ויגבה לבו בדרכי ה':

'''בקול ה''''  כבר כתבנו שהשמיעה בקול ה' כולל ד' דברים וכיון כאן לכלם. א) להבין חפץ ה' במצותיו. ב) גם המצות שקשה על האדם לקיימם בשביל הטורח או חסרון כיס ישתדל לעשותם. ג) להכין ההכנות לעבודת ה'. ד) לשמוע אל נביא אמת שמצוה לשאול בנביאי אמת ולהיות בביתם. כמ"ש נביא אקים לך וגו' אליו תשמעון:

'''לשמור''' . זו מצות ל"ת ולעשות כל מצותיו לקיים כל מצות עשה ואמר לשמור ולעשות כל מצותיו ולא כל מצותיו לשמור ולעשות אותם. בכדי להסמיך מצותיו למצות עשה. שהעובד מאהבה יקיים גם מצות עשה רק בשביל מצות ה' כנ"ל. ולא יעלה במחשבתך אם כל היום תהגה רק ביראת ה' ולא יספיק לך לעסוק בעניני עצמך רק בהכרחיות בבית ובשדה ולא תוכל לחשוב בטובת האומה בכלל. וא"כ איך יהיו עניניך נגד הגוים אשר סביבותיכם הם יחשבו עליך רעה ואתה לא תדע ולזה אמר:

'''ונתנך ה' אלהיך עליון על כל גויי הארץ''' . והעליון אף אם הוא חלש אין לו לירא ממי שתחתיו אף אם יהיה גבור:

== ב ==

'''ובאו עליך כל הברכות האלה''' . המה הברכות הנאמר להלן. ברוך אתה וגו' עד ברוך אתה בצאתך, ''' והשיגוך כי תשמע בקול ה''''  (כי הנאמר כאן הוא מלשון אף) אף שתהיה עסוק כל הימים לשמוע את קול ה'. עכ"ז יקוים בך הברכות ע"י שהם ירדפוך וישיגוך:

== ו ==

'''ברוך אתה בבואך''' . מן ברוך אתה בעיר וגו' עד בצאתך המה ברכות לאיש עובד אדמתו. ברוך אתה בבואך הוא לאיש עובד אדמתו אשר בבוקר ילך לשדהו ולכרמו ולבקר צאנו וישוב לעת ערב ולפעמים גם הנשים יהיו בשדה והטף וכל אשר להם היה בבית כל היום גלמוד הבטיחם שכשישוב לביתו ימצא הכל שלום שלא יקרה דבר רע. ויוכלל גם על עת שהלכו ליראות פני ה' בשילה או בירושלים שהבטיח ה' שלא יחמוד איש את ארצך וגם יוכלל על ימי חזקיה שהיו עוזבים בתיהם והולכים לישיבות ללמוד. שכישובו ויבואו לביתם יהיו ברוכים, ולפי שהברכה הזאת היא נחוצה וחביבה לפיכך הקדימה לברכת היציאה, ''' וברוך אתה בצאתך'''  שכשיצא מן הבית לשדה יהיה ברוך, שלא יהיה אחד מב"ב חולה או שאר מקרה רע. שלא יהיה לך צער עת שבתך חוץ לבית. וכן כשעולים לרגל שכל אשר יעזבו בבית יהיה על צד הברכה באין צער. בכאן סיים סעיף הא' שנתקיים מימי יהושע עד שמלך שאול ורק לעתים רחוקות באו עליהם עונשי ה' שהם איזה סעיפים מסעיפי הקללות שהקללות ג"כ נתחלקו לסעיפים הרבה וכל סעיף נתקיים בעת ידוע:

== ז ==

'''יתן ה' את אויביך הקמים עליך'''  וגו'. כאן מתחיל סעיף הב' מהברכות שהתחילו מימי שאול המלך ונתקיימו בתקפם בימי שלמה כי ע"י שקודם מלכות שאול נתרחקו בני ישראל מדרכי ה' עד שכל שכניהם מסביב התחיל לתגר בהם מלחמה ושאול התחיל להלחם בם. וה' נתן את אויביהם נגפים לפניהם כמ"ש גבי שאול ובכל אשר יפנה ירשיע שפי' ירשיע את אחרים. אח"כ בימי דוד כדכתיב ובכל אשר יפנה יצליח. וביותר בימי שלמה שהיו יראים מבני ישראל:

== ח ==

'''יצו ה' אתך את הברכה באסמיך ובכל משלח ידך''' . שמימי שאול התחילו בני ישראל לעסוק באומנות ובסחורה. שקודם כתיב (ש"א יג ט) וחרש לא ימצא בכל ארץ ישראל, וכשם שמנעו הפלשתים את ישראל מחרושת הברזל ג"כ מנעם מאומנות אחרות לבל יתעשרו ויובילו סחורה מארצם לארצות אחרות, ואח"כ כתיב (שמואל ב א כד) המלבישכם שני עם עדנים המעלה עדי זהב על לבושכן שבימיו החלו לעסוק באומנות ולסחור בארץ והעשירו הרבה וכן בימי דוד וביותר בימי שלמה ששלח אניות למרחקים ויתן את הכסף כאבנים בירושלים (מלכים א י כז) ולפי שע"י המסחר יוכלו להנפץ על פני כל הארץ. ועז"א ''' וברכך בארץ אשר ה' אלהיך נותן לך''' . שמכלל הן אתה שומע לאו שאם יתישבו בארצות אחרות לא תחול עליהם הברכה ובהפך תחול עליהם קללה כמו שקרה לאלימלך בשדה מואב:

== ט ==

'''יקימך וגו' וראו כל עמי הארץ וגו''''  נתקיים ביותר בימי שלמה: עד כאן סעיף הב' שנמשך עד ימי אחז:

== יא ==

'''והותרך ה' לטובה וגו''''  בכאן מתחיל סעיף הג' מהברכות שהתחילו בימי חזקיה כאשר בחטאם גלו עשרת השבטים. וע"י שהרבו לפשוע בימי אחז אביו היה גם שבט יהודה ברעה גדולה, וחזקיה השיב אותם לדרכי ה' ונתעשר הוא וכל ישראל בעושר רב בכסף וזהב צאן ובקר ותבואות כמבואר בד"ה (סימן לב) באריכות ונמשך עד סוף מלכות יאשיהו. ובימי בניו התחיל הגלות. והתחיל הברכות בוהיה אם שמוע תשמע וסיים בכי תשמע אל מצות ה' אלהיך וגו' לחזק את הדבר כי רק אם יקיימו כל המצות ולא יסורו ימין ושמאל אז יחולו עליהם הברכות:

'''הפרשה'''  הבאה נבאר עפ"י מ"ש שהיו ב"י עד עתה במדרגת בנים. ועתה נהיו לעם ה'. ומדרך האב שכשישלח את בנו מלפניו יתן לו מתנות כפי גודל אהבתו אליו וכן חשבו ישראל להשיג מתנות מה' כידו הטובה והמלאה. ועתה כששמעו הקללות ממשה רבע"ה היה הדבר לפלא בעיניהם. ואף שלא התלוננו כדרך העובדים מאהבה שלא יתלוננו. אבל השתוקקו לדעת חפץ ה'. לזה קראם משה והסביר להם שלא יתפלאו, לפי שהם תועים בשני דברים. א) שזה שהיו עד עתה כבנים למקום לא בשביל מעשיהם הטובים. כי אם משל לרופא שבקר חולה אחד בן מכיריו ואוהביו. וראה שמחלתו כבדה מאד עד שאינו מרגיש מה שהרופא בא אליו לרפאותו ומדבר אליו ואינו שומע ואינו מבין. וראה שאם יתנהג עמו כמו עם שאר חלאים לא יתרפא. לכן בשביל אהבת אבותיו לקת אותו לביתו וכלכלו בכלכלה זכה וברה והשקהו סמי רפואה פעם בעצמו ופעמים ע"י נאמן ביתו בפניו עד ששב החולה לבריאתו בשלמות היתכן כי יבקש החולה הנ"ל מתנות בשביל שהחזיקו כבנו. כן עשה ה' עמכם בהיותכם במצרים חולי הנפש במאד שלא הרגשתם כלום ממעשי ה' אף ששמעתם מאבותיכם אודותיו וראיתם בעיניכם האותות והמופתים אשר עשה במצרים. רק בשביל שאהב את אבותיכם לקח אתכם אליו ונשא אתכם כעל כנפי נשרים והקיפכם בענני כבוד והאכילכם את המן ומי באר השקה אתכם ונתן לכם סמי רפואה להנפש שהם התורה והמצות היתכן שתחפצו שיתן לכם עוד מתנות. והטעות הב' שאף שאינו נכון לבקש מתנות. בכ"ז נתן לכם מעצמו את הארץ אשר נשבע לאבותיכם. אבל דעו כי נתן לכם את הארץ ע"ד רופא הנ"ל. בראותו כי האיש אם יהיה נודד ללחם תשוב אליו מחלתו. לכן נתן לו נחלת שדה וכרם למען לא במסכנות יאכל לחם ויהיה בריא. ככה נתן לכם ה' את הארץ כדי שתשבו בארצכם ולא תתערבו בין העמים הקדמונים ולא תפלו עוד במחלת הנפש. אכן גם ע"י הארץ תוכלו ליפול בחולי הנפש כי אחרי שהארץ טובה מאד ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך ע"ד הכתוב (דברים ח יא) לזה הקדים להזהירך ולהודיעך כשתפול עוד בחולי הנפש לא יתנהג עמך כאשר התנהג עמך במצרים, והוליכך במדבר לרפאותך מחולי הנפש ע"י שהתנהג עמך בכל הטובות כנ"ל. כי במצרים לא היה לך נר מצוה ואור תורה. לא כן עתה שיש בידך תורה ומצות שיורוך הדרך הטוב. לכן אם בזדון לבך תפול בחולי הנפש יהיה הדבר בהפך שיגלוך בין העמים ותחיה שם במצור ובמצוק לכן תזכור את דברי הברית ותהיה בריא בעיני נפשך ותעשה דבריך בדעת ובהשכל:

== טו ==

'''<small>תורה אור</small>''' <br>ראינו להקדים דברים שיהיו הקדמה כוללת להתוכחות וז"ל הגאון בעל התורה והמצוה בספר ארץ חמדה (עודנו בכ"י) על ההנחה הזאת אחשוב כי גם בענין העונשים יהיה חילוק לפ"ז בין העובדים מאהבה ובין העובדים מיראה, וזה, כי העונשים הבאים מאת הבורא הם על שני פנים, א' יסורין הבאים בעבור החטא העבר ולמרק את החטא שכבר עשהו, ויסורים אלו טובים מאד, כי הם סמים מרפאים חלאת החטא, אשר הרבה חלי ומכה טריה בקדושת הנפש. וע"י היסורין יעלה ארוכה לה לרפאותה ולהשיבה אל איתנה כבראשונה. וחטאתה תמחה. ישמח בהם השלם כאשר ישמח החולה בסמים מרים, הבאים למזג כחות גופו על קו הבריאות, אמנם יש יסורין אחרים הבאים על האדם לא בעבור פרעון החוב רק להתרות בו על להבא, שלא יחטא או להזהירו שישוב בתשובה. יסורין אלה רעים מאד כי לו היה ממהר לשוב היה בידו לדחות היסורין מעליו ולחנם הוסר במכת אכזריות, וה"ז כמי שנתחייב מס הקצוב ושולחים אליו נגישה של אנשי חיל שיאכילם וישקם עד ישלם החוב, הנה מה שמוציא הוצאות להאכילם ולהשקותם, הוא לחנם, כי בזה לא יפטר מן החוב ואם ימהר לשלם המס תסור הנגישה אבל מה שמוציא לשלם המס ישמח בו מאד, כי בזה נפטר מן החוב. והנה בבוא יסורים על האדם ורוצה להכיר מאיזה מין הם אם לפרעון העבר או להחזירו בתשובה. הבחינה בזה הוא מדרך העולם. מלך שמרדה עליו מדינה והוא רוצה לכבשה ולהחזירם בתשובה מרעתם אזי כל עוד שהמלך רחמן יותר כן שולח עליהם שר צבא יותר אכזרי, כי אם ישלח עליהם שר רחמן ולא באכזריות חמה ילחם בם, הלא כן יארכו ימי מרידתם, וכן יוסיפו חטא על פשע עד שיגדל אח"כ עונשם מנשוא. אבל אחר שנכבשה המדינה ושבו להביא צוארם תחת עול המלך ושולח שר צבא ליסר את המורדים בעבור העבר אז אם המלך רחמן שולח עליהם שר רחמן דאחרי שהמרד כבר חלף עבר, אע"פ שמוכרח להענישם על העבר כי כן הדת והמשפט, מ"מ אם השר יתנהג עמם ברחמים וימחל לקצתם מס המלך נוח לו בכך כי אינו חפץ ברעתם, וכן הענין הזה היסורים הבאים להחזירו בתשובה באים ע"י ציר אבל יסורים הבאים למרק החטא העבר באים ע"י ציר מלא רחמים, ובלאט כי אל רחום וחנון הוא ומרבה לסלוח. וזה נראה ההבדל בין קללות שבתו"כ ובין קללות שבמ"ת שהקללות שבמ"ת הם קלים מהקללות שבתו"כ כמ"ש במד' משל לאדם שכעס על בנו ונשבע לזרוק בו אבן שוקל מאה לטרין מה עשה חלקו לחלקים קטנים וזרק בו אחת אחת כדי שלא יוזק, וכן משה ע"ה חלק את הקללות לצ"ט כדי שלא יגועו תחת ידי העונשים התכופים זל"ז והוא כי הקללות שבתו"כ כולם באים להחזירו בתשובה כמ"ש ואם באלה לא תשמעו וכו' ויספתי ליסרה אתכם. מבואר שבא לכופם על התשובה, ולזה בא באכזריות ותכופים אחת על חברתה כדי שלא יארכו ימי מרידתם אבל קללות שבמ"ת באים למרק חטא הקדום כמ"ש תחת אשר לא עבדת וכו' וכן כל הפרשה הוא עד"ז לזה נאמרו ע"י משה רועה רחמן שחלק אותם לגזרים כדי שיוכלו שאתם:

והנ"ל עוד הקדמה להנ"ל עפ"י משל מחולי הגוף שיש מיני חליים שכשיתדבקו באדם לא יחיה בהם. וההכרח לרפאותם בסמים. ויש סמים שאינם ארסיים אבל תועלתם לא רב ויש שהם ארסיים אבל יועילו הרבה כל אחד למין חולי ידוע. ומדרך הרופאים לרפאות בתחלה בסמים בלתי ארסיים ואם לא יועילו ינסו בסמים אחרים איזה פעמים ואם לא יועיל ינסו עוד להחליף הסמים גם יוסיפו בכמותם אולי בהתחלפות הסמים וריבוי השעור יועילו לרפאותו וכן יעשו איזה פעמים אבל אם כל זה לא יועיל יתחילו לרפאות בסמים הארסיים וכל שהזיקו מועטת יקדימו. ולמה לא יתחילו בהארסיים? א) כי בהתחלה לא יועילו כ"כ. ב) אף שתועלתם רב לרפאות המחלה המסוגלת לה אבל יזיקו להאדם בענינים אחרים והאדם שהריק לתוכו מהסמים הארסיים אף ע"י רופא מומחה הוא עלול לכל פגע ונגע. אף כי בעבור שנתנו ע"י רופא מומחה לא יבוא ע"י למחלה אחרת שתהיה בתקפה. אבל לעמתו אחרי שהמחלה שתתהוה ע"י סמים הארסיים תהיה בלתי בעצם תקפה. יוכל להתדבק אל גוף החולה מחלות שונות, שזה עוד כלל ברפואה אשר החולה שיש לו מחלה אחת בעצם תקפה לא תניח למחלה אחרת להדבק בו. אבל אם אין מחלתו בעזוז ותוקף אין בכחה לדחות מהחולה חליים אחרים שלא יתדבקו בגופו. וא"כ הוא עלול לקבל עוד חליים. וכן הוא בענין חולי הנפש כי יש עונות ופשעים שהנפש לא תחיה בהם רק הכרת תכרת הנפש כ"ז שעונה בה. והעון לא יסור מהנפש רק ע"י תשובה והמביאים לתשובה המה היסורין המכריחין אותו לשוב ויש יסורין שהם ארסיים היינו שאף שע"י יבוא לשוב מהעברות שבידו אבל יולדו עי"ז מחלות אחרות אל הנפש. והם שכנו חז"ל בשם יסורים שאינם של אהבה שיש בהם בטול תורה. ויש שאינם ארסיים ולא יזיקו אל הנפש בענינים אחרים והם הנקראים יסורים של אהבה מפני שאין בהם בטול תורה. ועתה נבאר איך היה הדבר בפועל. הנה כשם שבחולה הגוף יש שלשה מיני חליים מסוכנים מחלה במוח במרה השחורה שהוא הדם ובמרה לבנה. כן יש בענין הנפש מחלה במוח הוא מי שיש בו דעות נפסדות ובראשם עון ע"ז במרה השחורה הוא ש"ד ובמרה הלבנה הוא ג"ע, ובימי בית ראשון היה חטאם בשלשה אלה והדומים להם, כמ"ש בתו"כ (סי' כו טו) ואם בחקותי תמאסו ואם את משפטי תגעל נפשכם וגו' להפרכם את בריתי (כא) ואם תלכו עמי קרי ולא תאבו לשמוע לי (ל) והשמדתי את במותיכם והכרתי את חמניכם וגו' על פגרי גלוליכם שמובן מזה שעבדו ע"ז (מ) במעלם אשר מעלו בי (מד) יען וביען במשפטי מאסו אף שהשכל מחייבם רק בשביל שהם מצות ה' מאסו בהם: ואת חקותי געלה נפשם וחש ה' לרפואתם, והקדים להם סדר הקללות והיסורים שבתו"כ עפ"י סדר רפואת הגוף, בתחלה בלתי ארסיים מפ' (יד) עד (יח) ואם עד אלה לא תשמעו לי ויספתי ליסרה אתכם שבע על חטאתיכם וגו' שהחליף בסמים אחרים, מפ' (יט) עד (כא) עוד סמים אחרים (כא) אם תלכו עמי קרי ולא תאבו לשמוע לי וגו' כתיב (בפ' כב) מכות אחרות (פ' כג) ואם באלה לא תוסרו לי וגו' ע"ז כתיב (כד) והלכתי אף אני עמכם בקרי שהוא ענין להוסיף כמות המכות (כה כו) מכות אחרות ג"כ בלתי ארסיים אבל (בפ' כז) אם בזאת לא תשמעו לי וגו' כתיב אחריו בפ' (כח) והלכתי עמכם בחמת קרי שהמכות והסמים יהיו ארסיים. כמ"ש (כט עד מ) רק מכות קללות וסמים ארסיים שעל ידיהם יוכל להתדבק אל הנפש מחלות אחרות כמו ואכלתם בשר בניכם וגו' ומובן שיולד מזה תכונה רעה בנפש. והשמותי את מקדשיכם וגו' ואתכם אזרה בגוים וגו'. שבודאי המה עלולים עי"ז לחטאים אחרים. ואח"כ (מ) התחיל לדבר מתשובה. וכן היה שנתרפאו מע"ז ג"ע וש"ד אבל ע"י חורבן המקדש ונפוצות ישראל בין העמים הקדמונים נדבקו בהם מדות נשחתות ותכונות רעות בנפש. וז"ש ראשונים שנתגלה עונם נתגלה קצם אבל האחרונים שלא נתגלה עונם רק שהיה בסתר נפשם המחלות שנדבקו בהם לא נתגלה קצם. והקללות שבמ"ת באו לרפאות החליים האלה שנתדבקו בנפשם מחלות הרבה ביחד מפני שלא היה בהם מחלה בעצם תוקף ועוז לדחות את האחרות מלהתדבק ולכן חשב במ"ת רק חטאים קלים מאלה שבתו"כ כמו אם לא תשמע בקול ה' אלהיך לשמור לעשות את כל מצותיו וגו' דמשמע אף שישמרו מקצתם. וכן תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה דמשמע שעבדו רק שלא היה בשמחה. וכן אם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת הכתובים בספר הזה ליראה וגו' שנראה שהם חטאים רק לאנשי המעלה שלפי מדרגתם יחשב גם חטא קל כחמור. ולכן באו הקללות במ"ת בימי בית ראשון. ומהם שנתקיימו בזמן בית שני. ומהם שנתקיימו לאחר החורבן בארצות פזוריהם. וחלוקת הסעיפים נראה שהם בסדר הזה שבכל קללה שנזכר שם ה' הוא סעיף בפ"ע כגון יתנך ה' וגו'. יככה ה' ידבק ה' וכדומה. ולפ"ז תמצא שהם ט"ו סעיפים אבל א"א לבאר באיזה זמן ובאיזה מקום נתקיים כל סעיף וסעיף מפני שיהיה בזה אריכות דברים וגם מפני שהוא תלוי בדברי הימים. שיש בזה דעות שונות. וע"ד דבת רבים בשאלתם. למה הקללות מרובים וכפולים מהברכות הלא מדה טובה מרובה ממדת פורענות, יש בזה שני טעמים: א) כי ידוע ששכר מצוה בהאי עלמא ליכא, והברכות כולם המה רק בשביל אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעה"ז ורק בשכר הפירות אבל לא מהקרן, לא כן הקללות שהם באים למרק גוף העון ולנקותם מפשעיהם (זולת על העבירות החמורות כמו חייבי כריתות הגיעו אליהם היסורין להכריחם לתשובה כי אין היסורים ממרקים באלו הדברים בלא תשובה). ב) מפני שהקללות לא נתקיימו כלם בבת אחת ולא היו תכופים זל"ז ויש שלא אירעו רק פעם אחת כמו ואכלתם בשר בניכם שלא היה רק בעת שצרו על ירושלים אבל הברכות היה להם המשך זמן רב כ"ז שהיו צדיקים:


{{שולי הגליון}}

{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}