עריכת הדף "מלבי"ם/במדבר/לד"

{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}

== ב ==

'''זאת הארץ אשר תפול לכם בנחלה ''' הנה מצאנו גמלים אחרים רחבים יותר מהגמלים שחשב פה, שבסוף פ' עקב אמר כל מקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה מן המדבר והלבנון מן הנהר נהר פרת ועד הים האחרון יהיה גבולכם, וכן בתחלת ספר יהושע, הרי גמל צפון מגיע עד נהר פרת רחוק הרבה מגמל צפון הנסמך פה עד הר ההר, ובסדר משפטים (כג לא) ושתי את גמלך מים סוף ועד ים פלשתים וממדבר ועד הנהר, ומוכרח שהגמלים הנאמרים פה הוגבלו רק לעת עתה שהיה מספרם מעט ולא יכלו לנחול יותר וז"ש אשר תפול לכם בנחלה ר"ל עתה, ובפ' עקב ומשפטים דבר על עת שיתרבו יותר ויצטרכו להרחיב את גבולם כמ"ש בפ' משפטים עד אשר תפרה ונחלת את הארץ ושתי את גמלך מים סוף ומ' ר"ל בעתיד בעת שתפרה, ופה ציין גבול נגב ממזרח למערב מקצה ים המלח עד הים הגדול, וזה נזכר ג"כ בס' יהושע (סי' טו) שהיה גבול נגב של יהודה שנחל בדרומה של א"י [ובפרושי שם בארתי השנוים בלשון בין שם לכאן עיי"ש] והים הוא גבול מערב וגבול צפון ציין ממערב למזרח מן הר ההר עד חצר עינן, ונלכד בתוך חוט הגבול חמת וצדדה, ומן צדדה לחצר עינן נתרחב הגבול, וגבול מזרח מצפון לדרום הוא מחצר עינן עד קצה ים המלח ונלכד בתוך החוט שפם ורבלה וים כנרת והירדן. וגבולות אלה באו גם בספר יחזקאל (סי' מז) ולפי' המפרשים הגבולות הנאמרים שם על לעתיד הם עצמם הגבולות דפה ולפי פרושם יתקצר גבול א"י לעתיד, ואנכי בפירושי שם בארתי כי גמלות א"י יתרחבו לעתיד בכל הצדדים, שבצד דרום יירשו ארץ אדום ומואב ובני עמון שהם קיני וקנזי וקדמוני שהבטיח השם ית' לא"א, וילך הגבול מתמר עד מי מריבת קדש הוא מחצצן תמר עד עין משפט היא קדש, וגם ארץ סדום ועמורה יכנס בגמל א"י, ובצד צפון יתרחב במקצוע צפונית מערבית עד צפונה לצור וצדון, וילך למזרח אל צדדה דרך חתלון, ובמקצוע צפונית מזרחית יתרחב מחצר עינן עד דמשק ודמשק יכנס בגבול הארץ וכן יתוסף בצד מזרח, ואז יתקיים מ"ש השי"ת לא"א (בראשית ט״ו:י״ח) מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת, ובכל פרשה הזאת דייק וכפל מלת לכם, והיה לכם פאת נגב, ונסב לכם הגבול, וכן בכל מאמר עד שסיים זאת תהיה לכם הארץ, לרמז שהוא רק לפי שעה כי יתרחב הגמל בכל פעם כמו שהיה בימי דוד ושלמה ובימי הורדוס שאז התפשט מלכותם עד נהר פרת וכש לעתיד לבא:

== יז ==

'''אלה שמות האנשים אשר ינחלו לכם את הארץ וגו''''  ואלה שמות האנשים, ר"ל ששמותיהם נאים ויפים להם אם מצד שהם נבחרו לדבר הגדול הזה להנחיל לכם את הארץ שלזה צריך שיהיו אנשי שם שיסמך לב העם עליהם שיעשו מעשיהם באמונה מבלי פניה ונטיה לא' ממשפחתם ומבני שבטם, ואם מצד עצמם היה שמם נאה להם כי היו צדיקים וישרים ועז"א אלא שמות האנשים, ובאשר נקשר בדבור זה הבטחה שלא ימות א' מהם במשך הזמן של ארבע עשרה שנה של הכבוש והחלוק, ואם יחטא אחד מהם ויתחייב מיתה, או יתחייב שלא יהיה מן המנחילים יתבטלו דברי משה שיעד שאלה אשר צוה ה' לנחל את ב"י אלה ולא זולתם, לכן הקדים שהיה בטוח בצדקתם כי לא ימעדו אשוריהם, וכתב הרי"א שבעבור שמשה היה עצב ודואג מאד שאחר כל עמלו ויגיעו להוציא את העם ממצרים ולהוליכם ארבעים שנה במדבר לא זכה לראות בשמחתם ולהכניסם אל הארץ, בא האלהים לנחמו ולצוות על ידו כל הדברים התלוים בארץ בכבישתה וירושתה וחלוקתה ור"ל אמר לו, הלא מלבד ראיית הארץ בעיניך תחפוץ עוד חמשה דברים, [א] לכבשה ולהוריש ז' עממין, [ב] להציב גבוליה, [ג] לחלקה לשבטים לכל אחד את חלקו, [ד] להבדיל ערים ללוים, [ה] להבדיל ערי המקלט, וידוע שאדם א' לא יוכל לעשות כל אלה הדברים בעצמו רק שיצוה לעשותם, ובזה כל הנעשה עפ"י צוויו הוא כאלו עשהו הוא בעצמו, עפ"ז א"ל כי חמשה דברים אלה תצוה אתה לפני מותך, והיה הצווי הראשון על כבוש הארץ והורשת הכנענים ממנה, וצווי הב' ציין גבולות הארץ שיהיו הגבולים של עתה טרם שיפרו וירבו כנ"ל, ובצווי הג' יחד את האנשים המחלקים ובזה ידמה כאלו חלקה בעצמו כי הם הם שלוחיו וצווי ד' וה' על הפרשת ערי הלוים וערי מקלט ובזה נח דעתו כי ראה בעיניו את הארץ, ומנה שלוחיו לעשות כל הצורך לעשות בה, עד שהיה כאלו עבר אל הארץ והוא עשה את הכל:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}